טקראנץ' מסבירים: למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר?

מאז אותו פרסום של מורגן סטנלי לפני כחודש לגבי דרך צרכת המדיה אצל בני נוער, ואולי קצת לפניו,הפכו לא מעט אתרים לאובססיבים לגבי השאלה "למי בני נוער לא משתמשים בטוויטר?", אפילו אנחנו חטאנו וכתבנו על הנושא אחרי שכבר אי אפשר היה להתעלם מהטרנד. ולמה שלא יכתבו על טוויטר? מצד אחד יש כאן צעצוע אינטרנט נחמד שהמבוגרים מתים עליו ובני הנוער לא ומצד שני, בני הנוער מהווים את דור המשתמשים העתידי של טוויטר, ככה שיש למישהו שם סיבה לגרד את הפדחת.

אתמול פורסם בבלוג הטכנולוגיה TechCrunch פוסט מאת גיוף קוק, מייסד ומנכ"ל הרשת החברתית MyYearBook [טרנדס] העוסק במחקר שנערך בקרב בני נוער ונושא את הכותרת "מדוע בני נוער לא משתמשים בטוויטר?" לנוכח הפרסום בשבוע שעבר בניו יורק טיימס כי בני הנוער מהווים 11% בלבד מהאוכלוסיה של טוויטר. אובססיבים כבר אמרתי?

הנה שתי כותרות מעניינות מהמחקר

1. חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר לא נובע ממגבלות כלכליות או טכנולוגיות

בניגוד לדעה הרווחת (בקרב אנשי טוויטר, יש לציין) כי הבעיה היא אצל בני הנוער וחלילה לא באפליקציה, טוענים בלוגרים ואנשי טוויטר כי בני נוער רוצים להשתמש בשירות אבל לא מחזיקים במכשיר סלולרי התומך ביכולות גלישה או נמצאים בתוך תוכנית סלולרית משפחתית שמגבילה אותם בשליחת הודעות טקסט לטוויטר. לשמחתי, המחקר של קוק קובר את הטענה הזו: זה לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים.

למה בני נוער כן משתמשים בטוויטר? כי לעדכן סטטוס ולעקב אחרי מפורסמים

פחות מעניין אותי למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר. הפיצוח לשאלת ה"למה לא" טמון דווקא ב"למה כן" וחבל שבטקראנץ' מיהרו לסגור את הפוסט ולא הרחיבו בנושא קצת יותר: כפי שכבר טענתי בחודש אפריל, בני נוער צורכים את מנת הסטטוסים שלהם במקומות אחרים, טובים יותר – שאינם טוויטר. מילת המפתח בעולם הסטטוס היא היזון חוזר (פידבק) ובעולם הנוער, כמה שיותר מהר יותר טוב. בעוד פייסבוק מאפשר פידבק קל מבחינת UI ומיידי (פשוט ללחוץ Like ולקבל התראות למייל), בתוספת העובדה שבפייסבוק מרוכזים הישגי המשחקים, סקרים ודיונים חברתיים נוספים, אין זכות קיום בעולם הזה לאפליקציה נוספת. מה הפלא שאל מול העושר של פייסבוק, הסיבה העיקרית לפיה בני נוער לא משתמשים בטוויטר היא "It's Lame".

ובכל זאת, כך טוויטר יכולים למשוך צעירים

לדעתי, הייתרון היחסי של טוויטר על פייסבוק, ואולי כאן טמון הפיצוח של גישת האתר לצעירים, הוא השימוש במפורסמים. לא מעט מפורסמים מרחבי העולם משתמשים בטוויטר ובהם לא מעט אלילי נוער. בעוד בפייסבוק רוב הפעילות סביב המפורסמים מתרכזת ב Fan Pages, הרי שבטוויטר הקשר למפורסמים הוא קרוב ובלתי אמצעי וההרגשה היא (לא משנה אם זה נכון או לא) שאם אני אשלח הודעה לטום, סולן להקת McFly, אני אוכל לנהל דו שיח איתו כי בטוויטר, אני לא Fan, אני Friend – וכאן טמון ההבדל הגדול. מספיקה הצצה בטוויטר של עדי כדי לראות את ההתרגשות (אני עוקב אחרי הרבה טינאייג'רים בטוויטר, זה בא עם העבודה).

בשורה אחת – אל מול חוסר הרצון של בני נוער להשתמש בטוויטר בגלל כפילות האפליקציות המספקות סטטוסים של חברים, דווקא בקשר הבלתי אמצעי עם המפורסמים יכול להיות שטמון הפיצוח.