בחלק הראשון של הצגת מחקר Buzz Marketing Group עסקנו בשימושי מדיה בקרב בני נוער (זמן שהייה באתרים, סוגי אתרים בהם בני נוער מבקרים והאופן בו הם צורכים חדשות). החלק השני של המחקר, ולטעמי המעניין יותר (למחקרים מהחלק הראשון אנחנו נחשפים חדשות לבקרים) עוסק בסגנון החיים של הני נוער בשלושה תחומים: עולם המוזיקה והטכנולוגיה (בהם נתמקד כאן) ובהרגלי קנייה.
בני נוער בקניות (התמונה תחת רשיון Creative Commons על ידי Merlijn Hoek)
מוזיקה: החלשותה של תעשיית ההורדות והאלבומים הפיזיים
מעבר לסקר עדכני המראה את סגנונות המוזיקה החמים נכון להיום (רוק והיפ-הופ עם 28% ו 29% בהתאמה), המחקר מכיל חלק מעניין שמראה מה בני נוער עושים ברגע שהם שומעים על שיר חדש שיצא: 34% מהמשתתפים בסקר יורידו את השיר באמצעות iTunes, כ-23% יאזינו לו באמצעות סטרימינג (שירותים כמו פנדורה או מייספייס), כ-30% יורידו את השיר בצורה לא חוקית (אם מאתרים או אם מחברים) ו-13% הנותרים יקנו את האלבום הפיזי בחנות.
התחזקות משמעותית של רכישת מוזיקה באופן חוקי (Buzz Marketing Group)
נתון מעניין לא פחות מופיע בשאלה הבאה המחקר ששאל את בני הנער "האם תורידו מוזיקה בצורה לא חוקית?" בשנת 2002, 99% מבני הנוער ענו על השאלה בחיוב, במחקר הנוכחי שנערך לקראת סוף 2009, רק 26% מבני הנוער ענו בחיוב על השאלה – ירידה דראסטית של 73%.
מעל לכל, אני חושב שהמחקר הזה מוכיח בצורה טובה לאו דווקא את החלשותה של המוזיקה הפיראטית, כי זו תמיד תהייה בסביבה בהיקף מספיק משמעותי כדי שחברות התקליטים תדענה לייצר כותרות ולתבוע משתמשים ובעלי אתרים, אלא את ההתחזקות של שני שירותים שיהפכו להיות משמעותיים בשנים הקרובות: חנויות מוזיקה ושירותי סטרינימג.
ההצלחה של שירותי סטרימינג קשורה לא מעט בחיי המדף של שיר. אולי בעבר היה שווה להוריד שירים ולשמור אותם בתיקיות אינסופיות, הרי שהיום, לפחות בעולם הצר שלי, מתקבלת התחושה שחיי המדף של שירים התקצרו ולהיטים מהקיץ האחרון סתם תופסים מקום על ההארד דיסק כך שבמקום להשקיע בתהליך של הורדה לא חוקית (ולהסתכן בוירוסים מ P2P או להסתבך עם חיפוש בראפידשר) סטרינימג נראה כמו אופציה ראויה, בעיקר אבל לא רק, בזכות אפשרות לגשת לשירים שאני אוהב מכל מקום.
חנויות מוזיקה הן בעיני תוצר ישיר של חינוך ובארץ יושבות על תקן של מכרה זהב לא פתור שתקוע בנבכי הבירוקרטיה ומשחקי כוח בים חברות גדולות וגופי תקשורת (יום אחד אכתוב פוסט ארוך בנושא).
טכנולוגיה: בני הנוער בחזית, מתקשרים בעיקר באמצעות SMS
89% מבני הנוער הם הבעים של מצלמה דיגיטלית ול-80% מהם יש מחשב נייד. סלולרי כבר הפך מזמן ממותרות להכרח והוא נמצא בכיסים של 98% של בני הנוער שהשתתפו בסקר. מכל החלק העוסק בטכנולוגיה, הנתונים המעניינים ביותר לדעתי שייכים לשימושים של הנוער בטלפון הסלולרי, לצד הדרכים הפופולאריות לתקשורת בין בני נוער:
שימושים של בני הנוער בטלפון סלולרי (Buzz Marketing Group)
כיצד בני הנוער מתקשרים? (Buzz Marketing Group)
בואו ניקח את שני הנתונים ונצליב אותם: הטלפון הסלולרי מאד לאט אבל בטוח את תפיקידו כמכשיר לשיחות קוליות והופך להיות מכשיר מולטימדיה נייד מחד ומכשיר ל"הוצאת החוויה" האישית החוצה בעזרת האינטרנט ודרכי תקשורת א-סינכרוניות (דוגמת אימייל או הודעות SMS). במובן מסוים, אפשר לראות את הירידה במעמד השיחות הקוליות כמעין לקיחת שליטה של בני הנוער על המינון בו הם מתקשרים עם אנשים אחרים, הם לא בהכרח מצפים לתגובה מיידית כמו שהם מרגישים צורך לבטא את עצמם והתגובה יכולה לבוא זמן מה מאוחר יותר.
אם נסתכל על הנתון השני, אפשר לראות שבהתאמה, צורות ההתקשרות הא-סינכרוניות שולטות גם בצורות ההתקשרות של נוער זה עם זה: צורות התקשרות סינכרוניות (פגישה פנים מול פנים, שיחה בטלפון) מהוות 35% מסך צורות ההתקשרות המועדפות לעומת צורות א-סינכרוניות המהוות יחד 78% (הנחקרים יכלו כנראה לבחור ביותר מאפשרות אחת, אחרת הגרף קצת משונה).
שימו לב לנתח המשמעותי שתופס פייסבוק בחייהם של בני הנוער, הן מבחינת הוצאת החוויה וההעצמה העצמית באמצעות הסלולרי, והן מבחינת הדרך שלהם לתקשר ולשמור על קשרים בעצימות נמוכה דרך הרשתות החברתיות.
