מערכת היחסים המעניינת בין פייסבוק ליוטיוב

היסטוריה זוטא קרתה השבוע ביוטיוב כששני ענקי מוזיקה יוטיוברים, כל אחד בפינה אחרת של העולם החליטו לחבור יחד ולייצר שיתוף פעולה, כל אחד מביתו. מדובר במתופף (ואחד היוטיוברים האהובים עלי באופן אישי Cobus Potgieter) מדרום אפריקה ומן העבר השני ומוכשר לא פחות Tyler Ward. שיתוף הפעולה הזה, והידיעה על קהילת יוטיוב בפייסבוק שעברה זה מכבר את 10,000,000 החברים, גרמה לי לחשוב קצת על מערכת היחסים המעניינת בין שני האתרים, בהקשר של הדור הצעיר כמובן.

Cobus – מעל 47,000,000 צופים. תראו תבינו.

זה לא משחק סכום אפס

נתקלתי בלא מעט אנשים שמאמינים (ואני מודה שלא נתתי לזה את תשומת הלב הראויה) שמדובר כאן במשחק סכום אפס: על פניו, מדובר כאן בשתי רשתות חברתיות שמתחרו ביניהן בעיקר בתחום החיפוש והתוכן כשכרגע ידו של האחד על העליונה בתחום התוכן והשני מהווה את מנוע החיפוש השני של בני הנוער. רק אחרי חפירה מעמיקה ביוטיוב מתגלה מצד אחד העושר הגדול של התוכן (לדוגמא: עולם תוכן שלם שמוקדש לבחורות עם גיטרות) ויכולות העיצוב שמאפשרות גמישות גדולה מאד והופכת ערוצי וידאו לאטרקטיביים הרבה יותר.

לגבי סוגיית "משחק סכום אפס": במובן מסוים, יוטיוב מתפתח להיות מגזין התוכן שפייסבוק כנראה אף פעם לא יהיה (ולא שואף להיות, כנראה): בעוד החברים בפייסבוק מפנים את המשאבים לכיוון איסוף וקטלוג מידע על המשתמש (בדרך כלל בצורת "איזה תוכן מעניין אותך" שבא לידי ביטוי בעיקר בתרבות ה"לייק" כלפי חוץ) ופיתוח המודל הכלכלי שיאפשר למפתחי צד שלישי להשתמש בפייסבוק קרדיטס בצורה טובה יותר, יוטיוב מצדם משקיעים בפיתוח תוכן ופיתוח המשתמשים שלהם על ידי הענקת סטטוס "שותפות" (Parthnership) ליצרני תוכן מובילים.

השקעה יתרה ביצרני תוכן מובילים – הערוץ של meekakitty ביוטיוב

אחד דוחף, השני מושך

הנה עובדה שודאי תגרום לכם להגיד: "ואללה": בעולם הצעירים, יוטיוב נחשב למנוע החיפוש השני בחשיבותו אחרי גוגל. ואללה. במובנים רבים, ביוטיוב נמצאים כל עולמות התוכן שמעניינים צעירים: מוזיקה, אופנה (אגב, קראו את הפוסט שלנו על Haul Videos), סלבס ומה לא. יוטיוב עושה עבודה מצוינת בקטלוג התוכן והצפה שלו בצורה שמשמרת את הגולש באחוזי Bounce Rate נמוכים (תחשבו על עצמכם, כמה פעמים התחלתם לראות סרטון יוטיוב והמשכתם להפליג באתר כמה שעות טובות?).

מאידך, פייסבוק נפגש עם יוטיוב בנקודה הכי חלשה של פורטל הוידאו – שיתוף תוכן. טוב ככל שיהיה, יכולות הפצת התוכן של יוטיוב החוצה מוגבלות ונקודת ההשקה בין שני האתרים מתרחשת הופכת למערכת יחסים סימביוטית: יצרני התוכן מיצרים את התוכן שלהם ביוטיוב והולכים להפיץ אותו באמצעות מנגנוני ההפצה המשומנים של פייסבוק. נכון, גם ליטיוב יש מנגנוני הפצת תוכן לא רעים (אני לא יכול להביא סימוכים מדעיים, אבל אני מרגיש שיש עלייה בשימוש בפיצ'ר של Subscribers ביוטיוב, אבל זה רק אני) אבל אין מה להשוות בין היכולות של שני האתרים בגזרה הזו.

למה לא נראה "אגדות פייסבוק" בעתיד הקרוב

אני רוצה לקחת את מערכת היחסים המעניינת בין פייסבוק ליוטיוב ולנסות להשליך אותה על המאקרו: בסופו של יום, פייסבוק היא פלטפורמה דיי מסריחה בכל מה שקשור בייצור תוכן עצמאי (בכל זאת, Notes היא לא הפלטפורמה האולטימטיבית לפוסטים ואני לא בטוח כמה אנשים ירצו לבסס את הוידאו בלוג שלהם על בסיס הוידאו של פייסבוק – הם פשוט לא משקיעים בזה מספיק) אבל אין שנייה לה ביכולות של הפצת תוכן.

היותה של פייסבוק פלטפורמה שמגבילה את מעגלי החשיפה לתוכן לחברים שלי בלבד (ורק דרכם לחברים-של-חברים) הופכת המלצות על תוכן לאטרקטיביות במיוחד בעיקר בגלל שלא מדובר כאן ב"תראו איזה יופי" אלא גם ב"אני מפרסם את התוכן על הקיר שלי והוא מקושר אלי". מהסיבה הזו, אני יכול לומר בבטחה שפייסבוק הוא אחד האגרגטורים הכי אטרקטיביים (ומותאמים אישית) לתוכן שיש ונותן משמעות חדשה לכל עולם התוכן של המלצות אישיות.

בעתיד? פייסבוק ימשיך לדעתי להיות נתיב הפצת התוכן העיקרי ואולי אפילו ישכיל לתגמל את אותם גולשים שמאתרים תוכן אטרקטיבי ומפיצים אותו הלאה (אני יכול לדמיין בקלות כפיל  Digg מותאם אישית שמתבסס על מידע שאני אוהב שמוצלב עם תוכן שחברים שלי מפיצים). אבל יש סיבה טובה שיש "אגדות יוטיוב" ולא "אגדות פייסבוק". בסופו של דבר, אנשים יחפשו את המקור – והייצוג שלו בפייסבוק יהיה מקסימום Fan page.