אמנם בתוך עמנו אנחנו יושבים ובחלל הקיברנטי אנו חיים, אבל גם את העיתונות המודפסת לנוער, בדומה לעיתונות המודפסת בכלל, מוקדם להספיד. אז בהיעדר חיבור טוב ואמיתי לעולם האינטרנט של מגזיני צעירים בארץ, החלטתי להתחיל כאן מדור חדש שעיקרו סקירה של מגזינים לצעירים. אני לא מתכוון לשכתב כתבות או לתת רשימת מכולת של תוכן, אלא באמת להסתכל על המגזינים בראיה רחבה לאורך זמן ולראות את הטרנדים המתפתחים ואת המגמות של העיתונים המובילים.
גילוי נאות: כרגע יש ברשותי את שני המגזינים הגדולים לנוער, ראש1 (ידיעות אחרונות) ומעריב לנוער (מעריב) ואין לי כל אינטרס לקדם מגזין אחד על פני האחר. ברור לי שיש עוד מגזינים שכדאי לבחון. אם אתם רוצים להוסיף את המגזין שלכם לסקירה, אל תהססו ליצור קשר בנוסף, מטעמים של זכויות יוצרים אני מנוע מלצלם עמודים פנימיים בתוך העיתונים, למרות שממש הייתי רוצה.
סקירת המגזינים ל 1 באפריל 2009
מעריב לנוער
מספר עמודים: 82 (64 עמודי תוכן 18 עמודי פרסומת)
בשער: גיא גיאור (הישרדות)
כבר מהעמודים הראשונים של העיתון אפשר להרגיש את את התמה של חיבור אמיתי ונכון לקהל היעד, חיבור שאומר שלפני התוכן, גם הכתב הוא סוג של מותג והוא עומד באותה שורה עם התוכן אותו הוא מספק. בהתאם לתפיסה הזו, העיתון פותח בהצגת הכתבים הצעירים המשתתפים בגליון עם כל המידע שהייתם מצפים למצוא עליהם ברשת חברתית. החיבור של הקורא עם הכתבים וההרגשה (גם אם המדומה) שהוא יכול "לגעת" בהם, הופכת את החוויה להרבה יותר ממשית.
עמד המכתבים למערכת הוא שגרתי אבל יש בו שני דברים מעניינים: ציטוטים של גולשים מפייסבוק מצד אחד, וShox, הרשת החברתית של קבוצת מעריב מצד שני. על פניו, שתי רשתות חברתיות מתחרות ואין באמת ערך מוסף אמיתי בשוקס שלא תמצאו בספר הפנים, אבל יפה לראות את התפיסה הנכונה שבמציאות של היום, רשתות חברתיות צריכות לחיות לצד פייסבוק ולאו דוקא לפחד ממנו (כל שכן לנסות לשכפל אותו). לאורך העיתון אפשר למצוא לא מעט מודעות למבצעים שמבטיחים פרס או סיכוי לזכות באחד למי שיירשם לשוקס ויוסיף את מעריב לנוער כחבר, ככה אוספים מסד נתונים.
עוד חיבור נכון לגולשים הוא השימוש בבלוגרים בתור כתבי טורים. בעיתונות המקוונת זה פחות או יותר שכיח, כאן זה ממש בגדר חובה. בניגוד לכתבים, בבלוגרים אפשר לגעת, להיפגש, ואפילו לדבר במסנג'ר. לטובת העניין, רתמו מעריב לנוער את דימו, אחת הבלוגרים הפופולארים בישראבלוג.בנוסף, לראות סוף העיתון (עמוד 72) אפשר למצוא מדור שמוקדש כולו לבלוגים מעניינים.
כתבה המרכזית השבוע: ראיון עם גיא גיאור, כוכב הישרדות: איי הפנינה. כתבת מגזין של ארבעה עמודים (שניים אם מוציאים את התמונות) אבל לא מביישת אף סטנדרט של עיתונות נוער. שאלות טובות, מעניינות האמת? קראתי עד הסוף.
המדורים הצפויים: רכילות (הידעתם? מנחם בן היה כתב של מעריב לנוער) , סלבס, בחן את עצמך, דיאטה, אהבה ויחסים (על בנים ועל בנות המיתולוגי, היום בחסות רופאי המרכז הרפואי תל אביב), מוזיקה, בדיחות, תשבצים ומדור תוכן שיווקי צרכנות נמצאים כאן, כמובן.
ראש1
מספר עמודים: 66 (46 עמודי תוכן 20 עמודי פרסומת)
בשער: מיילי סיירוס (האנה מונטנה)
בניגוד לתמה של מערניב לנוער שעוסקת בעולמות תוכן רבים, ראש1 הוא ממוקד סלבס, כתבות על סלבס, רכילות על סלבס וסלבס על סלבס. כבר בעמוד הרביעי של העיתון דף מספר 1) יש הצהרת כוונות ברורה של העיתון: במקום בו "מעריב לנוער" מציג את כתבי הנוער שלו, כאן אפשר למצוא אינדקס-סלב, רשימת מפורסמים והעמודים בהם הם מופיעים בעיתון.
העיסוק בסלבס הוא עקבי ושזור לאורך כל העיתו ובכל המדורים: קומיקס על סלבס, אופנה של סלבס ועוד כאשר באמצע נשבר רצוף המפורסמים עם כתבה את ארבעה עמודים על חגיגות המאה של העיר תל אביב עם כל מה שמגניב בעיר ולמה זה צריך לעניין אותנו. מדור גדול מוקדש לתוכנית הפופולארית "כמעט מלאכים" (קטנטנות של היום) ושתי כתבות התוכן הגדולות שייכות לכתבת השער (האנה מונטנה בסרט חדש) וקווים לדמותם של חתיכי הריאליטי.
המדורים הקבועים: בחן את עצמך, אסטרולוגיה, תשבצים צרכנות ותוכן שיווקי אופנה נמצאים כאן.
שיחוק. מימד חשוב בהחלט גם אם כי בירידה. לפי מיטב ידיעתי יש לכל אחד מהם 30-40 אלף מנוים מעבר לזה שקוראים אחד אצל השני וכאלה. רלוונטי בעיקר לגילאי 9-14. מעבר לזה קוראים רק שאף אחד לא רואה. מבקש ספיישל בחן את עצמך מתישהוא…
מצטרף לרז.
יש לך תובנה מהסקירה?
מה שהתכוונתי, שתכתוב מה אתה חושב על העיתונים.
אני למשל חושב שעל פי הסקירה שלך למעריב לנוער ברור שהוא משלים את המדיה שהנוער צורך באינטרנט. הוא הופך לזירה נוספת, עם מאפיינים דומים אבל שונים – כמו כתבי נוער / בלוגרים.
ראש 1 לעומת זאת בתפיסה שמזכירה לי את נענע, "בואו נכתוב טראש ונכוון למכנה המשותף הנמוך ביותר כדי להגדיל את המכירות" מבלי בעצם ליצור יתרון, או בידול על פני המתחרה ובמיוחד על פני האינטרנט.
יונתן, מסיבות ברורות אני לא יכול לכתוב מ-מ-ש מה אני חושב על העיתונים (את זה אני יכול לספר לך בכיף כשניפגש) מה שכן, בהיעדר היכולת שלי לכתוב תובנות, אני מביא את המגמות של כל עיתון ומציין את החוזקות והמאפיינים (במקום החולשות ומילות ביקורת).
נראה לי שבסקירות הבאות נוכל לראות טרנדים של כל אחד מהעיתונים לאורך זמן וככה ננסה להחליט ביחד למי יש עדיפות בשוק הנוער היום.
כבת נוער "איכותית" אני חושבת ששני העיתונים (so called) מכוונים למנת משכל נמוכה.
אני אפתח בזה שאין ספק שראש1 הוא חרפת הגויים. סלבס על סלבס בהחלט מתייג אותו נכון. ואם לא די העיתון ממתג את עצמו לילדים בגילאי נמוכים (13-12) כאשר התכנים בו "אמורים" להיות מופנים לבני נוער בגלאי העשרה המאוחרים (16-15).
רק פרחות,ערסים וחנונות של אמת (ואין הרבה כאילו) מתעניינים בעגיל בפטמה של מישהי ובמכנס של בראד פיט, או באיך שמאיה בוסקליה עשתה טובה לעצמה והחליט להתגייס (מיותר לציין שהם לא יזכירו את האיום להפסקת הופעותיה בצה"ל אם היא לא). בקיצור. העיתון הזה לא חולה צהבת. למען האמתהוא גוסס בה ואני לא רואה תרופה באופק.
ואם לא די המסמר האחרון בארון הקבורה הוא שאוצר המילים בו נמוך(לא וואלה' נמוך אבל לא הייתי מצפה מעיתון להיכתב בשפה הזו) והוא רחוק מלהוות כלי להרחבת אופקים של ממש לקוראים. ואני חושב שכל מי שמנוי אליו צריך להתבייש.
גם התוצר הלא אחיד מבית מעריב לא מלא חיים. אם ראש1 בקנה מידה של איכות הוא 3, אז למעריב לנוער (ובקיצור מ"נ) הוא 6, וגם זה בדוחק.
מ"נ מנסה להיות איכותי ולכתוב לקוראים ב"רמה" ובו בזמן עושה עושה תאונת רכבת של ממש. אם כבר לכתוב "איכותי" אז לכתוב על דברים שמשנים וחשובים ולא על איך נראות האסלות בשירותים ציבוריים או על סלבס(כמה צהובבבבב). מעיתון שיוצא מבית מעריב "הגדול" הייתי מצפה לקצת תובנות, למשל שבזמן השביתה הגדולה לא יפסיקו להתפרס הכתבים הצעירים בארץ ולהראות את הסבל שנגרם בגלל השביתה או את סבל המורים שאנחנו כל כך אוהבים לשנוא ובקיצור להראות דברים קצת יותר איכותיים. הם תמיד יכול להשתמש בסלבס כדאי להאיר מקומות מסויימים כמו שהם היו עושים לפני 9-8 שנים. היום זה סתם ראיונות סטייל וונאבי יאיר לפיד (שגם הוא גרוע בעיני ושיעיפו אותו מהמהודרה המרכזית שלי 3>). מדורי המגזין ושאר הירקות נחמדים. אבל בגדול. אני לא לוקחת אותם לשירותים אפילו בצחוק.
המון פאתוס שלילי מצידי. אבל ככה זה. לבני נוער היום אין במה מסודרות שכותבת את מה שצריך לשמוע. במה שלא כותבת רק צהוב, במה שכותבת את מה שאנחנו צריכים לדעת או מסדרת לנו את מה שאני אמורים לדעת וזה עצוב. בעיני כל הסיפור של "עיתונאות נוער" בארץ הוא סתם בדיה של העיתונים הגדולים וסוג של משיכת חבל בניהם במטרה להראות מי לוקח יותר (פרחות\מינויים) בסיבוב.
גם ברשת רק שתדע המצב לא מזהיר – וואלה' נותנים במה למשתמטים ולא מצנזרים מילים שכל מקום שמכבד את עצמו היה מפטר את הכתב רק מלכתוב אותם והתוצאה בהתאם. נענע, אין ספק שהכתבים נהנים מהשם הנוצץ שלהם ועושים כתובות שמעניינות בודדים (עורך,איפה? עורך?!),ווויאנט. וואי עלי…
איזה מזל שיש בלוגים ,לא?
היי דלית, סחטיין על התגובה ! (חבל שלא השארת פרטים ליצירת קשר)
אני מרגיש שאני חייב לכבד אותך בתגובה רצינית לא פחות.
אם להודות על האמת, אפשר להגיד על ראש1 שהוא צהוב, אבל עקבי. צהובונים בעולם מוכרים ועושים לא מעט כסף ומינויים (גם כאלה שממציאים חדשות, לשם עוד לא הגענו) ולחלקם יש אפילו חצי מעמד (האובזרבר הבריטי, לדוגמא) ואם זו האג'נדה של האנשים שם, אין לי אלא לעודד אותם ללכת על זה בכל הכוח ולנסות ללכת על כל הקופה ולמתג את עצמם כ"פנאי פלוס לנוער".
מעריב לנוער – עושה הרבה דברים קטנים ונכונים. הם בחרו לא ללכת ממוקד אלא ללכת לרוחב, לגעת בקצת מכל תחום וכמו שאת מתארת, ככה זה נראה.
אני לא רוצה לראות את עיתונות הנוער בארץ גוועת משני טעמים: הראשון הוא הרצון שלי להכשיר כתבים טובים לעתיד. *כן* חייב להיות שינוי באחד מהעיתונים מבחינה קונספטואלית וכמו שאת בטח מבינה אותו שינוי מהפכני תלוי לא רק בעורך טוב עם חזון אלא גם במנכ"ל ובמו"ל שבימים של מיתון לא מסתכלים לכיוון הזה. הסיבה השנייה, היא שהנוער בישראל, שאני ממרום בלוגי מתיימר להבין דבר או שניים בכל הקשור אליו, צמא לגוף תקשורת שיכתיב את האג'נדה, ואני אפרט:
היום, עיתונאי הנוער נותנים לקהל הקוראים להכתיב את הקו המערכתי של העיתון, וזו דרך אחת לראות את החיים: זה מביא מינויים (כל אחד רוצה לראות את השם שלו בעיתון) וזה עושה את הבוס הגדול מרוצה. ההימור של עיתוני הנוער יהיה ברגע שהם יהפכו מכאלה שמונחים על ידי דעת הקהל למכתיבי דעת קהל וקובעי סדר יום. להיות גוף שקובע על מה ידברו, על מה יחשבו ואיך יחשבו. היום בישראל אין לנו כאלה, עוד כמה חודשים אני מקווה שאוכל להגיד שני עומד בראש אחד שמנסה להיות שם.
בלוגים זה טוב, עד מידה מסויימת. אבל מזל שיש אותם.
תודה על התגובה, עשית לי מעניין ב 3:42 לפנות בוקר
עומר
אני אתחיל מהסוף
קודם כל במידה והבלוג הזה עובד בדומה לוודרפראס תוכל לראות את המייל שלי דרך האפשרויות ניהול במידה ותרצה.
בלוגים זה טוב, כמו שאפשר להבין ממה שכתבתי למעלה אני לא כמו כל שאר עדר הכבשים, אני לא מתלהבת מבלוגים של "קמתי צכחתי שיינים, ויש לי חבר מזה מהמם!!11" ,"רע,לי,קשה לי, וורידים?" או כמו הסוג האחרון שמתפתח לא מעט בעת האחרונה "אני הולך להתפלסף עד טחינת מים על דברים אקטואלים (שלא מעניינים אף אחד/לא משנים דבר/ רדודים כמו המים באסלות שוואלה' אוהבים לדווח עליהם)".
אני מאוד מחבבת בלוגים שנונים של בלוגרים שמבינה מה הם רוצים מעצמם – לא מתכוונים להרשים אף אחד,להיות אקסובזיטים גמורים והסוג האחר שהזכרתי באמצע אבל אין לי כוח לפרט עליו. יש המון בלוגרים טובים וכאלו בלוגרים הייתי רוצה לראות בעיתוני הנוער ואם לא שם אז לפחות ברשת. רק חבל שאני במה נורמלית.
אין ספק ש"פנאי פלוס לנוער" הוא הגדרה קרובה אך לא מדויקת ל"ראש1" אבל עם יד על הלב. אמרתי קרובה. כי בפנאי פלוס עוד תמצא תוכן שימושי שעוד מכתיב את המי ומה של עולם האופנה או כולל בתוכו מידע לשימושי של ממש (No shit) לנשים. ומה בראש1? הם רק מדווחים על כך שהדשא ירוק יותר אצל חברינו הסלבס בחו"ל או בארץ. ובכך הם עושים הפוך ממה שעיתון נוער אמור להיות. להראות מה קורה כאן ומה קורה אצל הנוער לא אצלי מי שהוא ממש לא בן נוער.
עיתונאות הנוער ,המודפסת בכל מקרה, כן גוואות. העיתונאות המודפסת בכלל הופכת להיות מדיה עתיקה. אני אישית נהנת לקרוא את העיתון של ההורים בגלל שבו אין שטף בלתי פוסק של חדשות כל שנייה. אבל במבחינה אקוטאלית, אתרי החדשות המכוונים (קריא ווינאט וNRG) עושים עבודה מעולה בלהוות התוצר…הדבר..(אני לא יודעת איך לכנות אותם) שנקרא עיתונאות אקטואלית. הם מספקים את הדבר החם במקום. ואיך זה קשור לעיתונאות הנוער? ראית כמה טוקבאקים יש לכתבות המטונפות של מאי פלטי בוואלה'? (והיא פאקינג כותבת על אסלות – מצטערת אבל בעיני היא הכתימה את עצמה לנצח נצחים בתור כתבת נוער או בכלל ואם אני הייתי העורכת של המדור הייתי שוקלת לשים רעלה ולהתפלל שאוכל להמשיך לעסוק בתחום) או על התור של הילד בן 16 מנענע שכותב על השתמטות,סמים ואלכהול? (ועזוב עם הטוקבאקים טובים או שלילים), תחשבו שלא כל אדם שקורא בקבעות מגיב. ותתסתכל על התמונה היותר גדולה זה בחינם והיום אף אחד לא צריך את מתנות ההצטרפות העלובות של ראש1/מעריב לנוער כי למי שיש כסף לקנות מנוי במחירים של היום יכול גם לקנות עוד עשר מתנות כמו אילו בשנה. והפוסטרים. אל תצחיק אותי. אפשר להדפיס (או כמו שעושים בדרום תל-אביב לפרק מתחנות אוטובוסים XD)
אני מעריכה כי בקרוב (15 שנה) העצים יוכלו לגדול בשקט בלי שיחששו שיהפכו להיות דפיו הצוהבים של ראש1 או מ"נ. ואני סתם מזכירה לך שהעיותנאות הכתובה בעולם בכלל עוברת מהפכה בגלל המשבר הכלכלי. כשיש משבר כלכלי מי סובל קודם כל? העיתונאות הכתובה והפועלים הזרים. רק שלשום(?) נסגרו כמה עיתונאים גדולים בUS.
אתה יודע מה מצחיק אותי. אני לא למדתי עיתונאות/תקשורות בשום קורס של בית ספר או בשום מגמת בתיכון ועדין אני יודעת להבדיל בין תוצר של כתב שרק רוצה שיראו את השם שלו ליד המילה "כתב:" לבין כתב שמחפש דבר אמיתי ואיכותי לכתוב עליו במטרה לעשות משהו איתו (הרי זאת המהות של עיתונאות, להראות לאנשים מפגעים,דברי עוול, דברים מעלי חיוך [שהם לא השטלת החזה של מיקי בוהדנה] וכל מיני דברים אמיתיים) . ואתה יודע מה? בין הכתבים הצעירים, מעטים הם אילו שלא נמנים עם הסוג הראשון: בנענע' לפני שנה הייתה מישהי חביבה שכתבה על דברים שמשנים וצריך היה לדבר עליהם, למעריב לפני שנתיים הייתה גם עוד מישהי ואז הפכה לרכוש צה"ל(3>). הם כל-כך מעטים. אבל קיצור איפה הנק' שלי? שכמו שאמרת המע' רואה הכל במנויים. הרבה פעמים גם לא יתנו לרעינות שלהם במה. למה. זה לא צהוב דיו. זה לא סקסי מספיק. למשל ילדה שמתנדבת כל החיים שלה עם אנשי גיל הזהב ורוצה קצת פירסום כדי לעזור לאגודה בה היא מתנדבת כי היא עומדת להיסגר עקב סיבות כלכליות לא יתפס טוב בתור כותרת (לא בשני אילו בכל מקרה וזה הכי גרוע). כי הילדה לא שכבה עם אחד הזקנים,היא בדוק לא לבשת מיני והזקנות מבוגרות מידי כדי למצוץ משהו אחר חוץ מאת השיינים התותבות שלהם. אם פעם נוער היה פונה למקומות האילו כדאי לשנות דברים ולהעלות דברים שקשורים בנוער לסדר היום אז היום הם עוד במה לסלב (הרי אין מישהו היום שלא קיבל 15 דקות תהילה ולא הופיע על השער של ראש1/מ"נ) כשכל מה שאיכותי (ואני מאמצת את הסלוגן של 23,איכותי זה לא מילה גסה) נדחק לצד לטובת המנויים.
אותי זה מרגיז.אותי זה מקומם. אנשים שכותבים במקומות האילו אמורים להיות.ה.בני נוער.ה.אנשים שמכתבים את הסדר היום של הנוער בישראל (כמו שאמרת, אני סתם חוזרת על דברים כי אני פרץ כתיבה כרגע). אבל היום הם לא משנים דבר, כי הם לא מגיעים לכתובת הנכונות כי הם לא כוללים את החומר הנכון. לדעתי הכתובים ברוב המקומות האילו לא מגיעים מהמקומות שבהם בני נוער בגילאים שלנו. יש המון נוער איכותי שיכול עם קצת עזרה וגושפנקה מאנשים נכונים בתוך המע' העיתונאית לקדם ולשנות דברים, להפוך את הדבר הזה שנקרא עיתונאות נוער ליותר מסתם "הדבר הזה שקשור לעיתונאים הגדולים" ולהפוך לדבר לאייטם למשהו שווה קריאה.
במנגד לכך יש גם את כל הסיפור של המנויים שהזכרת. נו נכון. אני מדבר יפה על איכות וכל המיץ אבל עיתון הוא עיתון והוא צריך למכור את עצמו. אז למה שאותם עיתונאים לא ישנו את האופן שבהם מחלקים את התוכן. לדעתי אפשר להתחיל בכך שאת כתבת הצבע הכי גדולה ישימו ראשונה ואחרי את כל כתבות האיכות והמגזינים ולקינוח (כמו שעושים עם התשבצים בישראל היום ו אל תגלה להם שרק בגלל זה אנשים טרוחים לקחת אותם) לשים את שאר הצהבת בסוף.
מצטערת על התגובה הארוכה. ועל הפאן השלילי. וייתכנו שגגות כתיב.
תודה על התגובה, צפי למייל
רק בלי הודעות זימה -_^