תוכן וידאו נחשב בעיני, ובעיני רבים, לגביע הקדוש של עולם התוכן באינטרנט. הייתי בנענע כדי לראות את "עולמו של רנו פסקאל" הופך מתכנית של קטעי וידאו לקאלט ועושה פלאים למותג, יצא לי לראות את וואלה סופרים בהנאה את הטראפיק עם "מה, כבר צהריים?" ולא חסרות דוגמאות מחו"ל. בחודשים האחרונים, עם הצמיחה הטבעית של יוטיוב וכניסה אינטנסיבית של תוכן וידאו לפורטלים הגדולים (ובתוך כך חיבור לזכייניות הטלוויזיה) הפך תוכן וידאו כמעט למניה בטוחה.
ביום חמישי האחרון (23.4) השיקו בוואלה Zone, אזור הצעירים של וואלה, את "שעת אפס" – תוכנית בוקר לבני נוער שתכליתה שלושה או ארבעה פרזנטורים עם פינות קבועות. ככה זה נראה:
לכל מי שמודאג, יש גילוי נאות בסוף הפוסט (צילומסך)
תוכן וידאו זה עסק לא זול: תוכנית ערוכה של כעשר דקות יכולה לעלות בסביבות ה 2500$ בעוד פרק של שידור חי באיזור ה 5000$, לא כולל מע"מ ולא כולל את הטאלנטים (אם יש כאלה). כאן נכנסים בעלי האתרים לדילמה – אפשר לספוג את העלויות, להפיק פיילוט ועם זה ללכת לצוד ספונסרים. זה לא פשוט, זה להוציא כסף מהכיס של האתר ולא בטוח שהקונספט יצליח לגייס נותני חסות. האפשרות השניה היא להתפשר על רמת הגימור, להשתמש בבני נוער במקום טאלנטים ולצלם את הפרקים במשרד של הסמנכ"ל.
עצם העובדה שלא יצאה הודעה גדולה ומרשימה על "תוכנית בוקר חדשה לנוער" מראה שיש כאן סוג של התפשרות וחוסר גאווה בתוצר הסופי. קשה לראות איזשהו מגע יד מקצועי שעבר על התוכנית, ברמת הכתיבה, ברמת העריכה או ברמת הפרזנטורים (כתבים של הערוץ). אני כמעט יכול לדמיין איך מכרו את זה למנכ"ל: "נעשה את זה מתחרתי" , "בני נוער אוהבים טראש", "לא חייב להיות בזה היגיון", אפשר לצלם את הפרק הראשון במשרד שלך?"
ברקע: סיכומי פגישה (צילומסך)
הפואנטה: חוקי המשחק השתנו
נכון לחודש אפריל 2009, תכנים מהסוג שמציגה "שעת אפס" מתאימים לערוץ תוכן גולשים ביוטיוב ולא למוצר שאמור להיות תוכן הוידאו המוביל של ערוץ הצעירים של וואלה. נכון, אפשר להגיד ש"צעירים אוהבים טראש" (ולא רק הם, גם אני, מודה) אבל גם טראש צריך לדעת לעשות ורמת הגימור לא צריכה להעליב את האינטיליגנציה של הצופה.
יוצא לי יותר מדי פעמים לשמוע אנשי שיווק ותוכן אומרים ש"הנוער יכול לספוג הכל" ו"אפשר לעשות את זה בלי כסף" אבל כמו ששעת אפס מוכיחה בצורה טובה, זה פשוט לא זה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצפה להפקה רצינית סטייל תוכנית בוקר בטלוויזיה, אפשר לעשות טראש, אפשר לעשות נונסנס, אבל הגימור חייב להיות ברמה גבוהה יותר, הכתיבה צריכה להיות נכונה לוידאו (ולא להרגיש כאילו מקריאים לך כתבה) והטאלנטים צריכים להיות טאלנטים שאפשר למתג אותם (עם כל הכבוד וכו').
קשה לראות תוכנית ברמה כזו עולה אצל אחד מהפורטלים הגדולים, שם יהיה צורך להעמיד את ההפקה לצד הפקות מושקעות יותר (ב ynet כתבות הוידאו , בנענע תכנים טלוויזיוניים), אני משער שבוואלה אפשר, מצד שני – זה פשוט פלופ.
גילוי נאות: אני עובד ב ynet, אתר מתחרה של וואלה. מצד שני, כשמגיע פרגון אני תמיד מפרגן, הפעם לא.
געגועיי ל"מה כבר צהריים"…
הזוועות.
אי אפשר להתכחש לזה וגם הטוקבאקים לא. נחשול אדיר של טוקסטיסטים זועמים כבר הצביעו במקלדתם כאשר הם רומסים בדרכם כל דבר שהסרטון (אם אפשר לקרוא לו כך) מביא איתו; הם רומסים איתו את הכתבת המטונפת מאי פלאטי, דודי G – תעשה לי טובה אתה עדין בתול, המשרד של המנכ"ל ספק המזכירה הראשית או את הכבוד העצמי של עורך הסטילס שבסך הכל השתדל שזה לא יראה כאילו בן 6 מהקריות ערך את הסרטון עם הMovie Maker של חלונות. עצוב.
אין לי מה לומר, צדקת בכל. הכתיבה גרועה והבחירה שלהם במנחים יותר גרועה. זה שכתב כותב "טוב" לא עושה אותו מגיש טוב או קריין טוב (אילו שני דברים שונים בתכלית). המנחה הנ"ל יוצרת את התגובה ההפוכה במקום לגרום ליצור – קירוב או שנגיד סוג של שבירת קרח היא הפכה להיות הקרחון שהטביע את הטיטאניק.טראגי.
אין ספק שביוטיוב ראיתי Vid עם תקציב הרבה אבל הרבה פחות גבוהה ואני מדברת בסאנטים. אתה אמור להכיר את סניה מהבלוג של סניה מישראבלוג, אני יודעת שיש לו רעיונות לא משהו ולרוב הוא משעשע את עצמו הרבה בVids שהוא מכין ומעלה לסטריים ואני רק יכולה לומר שהכתיבה שלו הרבה יותר גבוהה(לא במילים אלא באיכות) ואפילו שהוא משתמש במצלמה לא איכותית (כמו שהם השתמשו) הוא עדין משיג תוצאות הרבה יותר מהנות ואיכותיות. והקטע המצחיק.הוא בכלל בלוגר (עני?).
ושאנחנו נספוג הכל? למה מי מת? ההגיון הבריא של מי שפלט את זה בטוח. יש דברים שהם מפגרים אבל כן, אני ועוד הרבה כמוני אוהבים אותם בגלל שהם כאילו דוגמה אקטואלית לעיניין היא הפרסומת הקצת ילדותית של TeenK (עם הילד שנקרע).
אנחנו אוהבים לראות את דברים מפגרים כל עוד זה נעשה בטעם הטוב. וההגדרה של טעם טוב מזכירה לי משהו את ההגדרה של צה"ל לשיבוץ במקצוע. מצד אחד זה צריך להיראות שיק', אין כאן מקום לספק. רוצה למכור משהו; הוא צריך להיראות טוב, ז"א בגיל הזה 45 השניות הראשונות הן גורליות. תוכניות תקום ותיפול על איך שהיא נראת (כמובן שיש חריגים). דבר שני, זה צריך להיות. במה הכוונה להיות? להיות קצר,קולע ושיהייה שם משהו שנרצה. רצוי בלי מאי פלטי בסדינים. בקטע הנ"ל הדבר היחיד שרציתי זה לומר "כבה את זה מיד". אם כבר סקס אז יכלו לכל היותר לעשות את העניין יותר ויזואלי (עם כבר אז כבר,לא?) ולהראות סצנה חלקית של דודי-אני בתול- ומאי פלטי בשיחת הסיגריה שאחרי מדברים על מה היא לא הייתה צריכה לעשות כשהכל כמובן צריך להיות תלוי בכתיבה. הרי זה שם המשחק.
ההרגשה האישית שלי, זה שאותם כתבים קמו בוקר אחד או באיזה שיחת וועדה אחת ואמרו לעצמם "יאללה אחנו בוואלה, למה שלא נשחיל משהו בסטייל נענע(שאגב עושים את זה לא רע בכלל!) לזאון?". והתוצאה נראת כמו שילוב של אופורטוניזם,ספונטניות וגריעות. מעין סנו פליוויקס (שלושה במוצר אחד) שכזה, רק שפה הוא רחוק מלהלבין… או שאת זה נשאיר כבר לדודי G…
לגבי מה שכתבת בפסקה האחרונה. זה וואלה'. אני לא תופסת מהם כמדיום אקטואליה רציני. בעיני הם סוג של הופ' של חדשות האינטרנט. והתוכנית הזו תומכת במה שאמרתי.
הוספתי אותך לרסס
קודם כל מגיש החדשות והחזאי הצחיקו אותי. מודה.
מעניין אבל בדיוק היום פורסם בדה מרקר http://tinyurl.com/dgqu3j שyes- מבינה שפרסום בטלווזיה בפריים טיים לא משתלם לקהל בני נוער ומשום כך תקים מתחם צעירים בדיזגוף סנטר – ותשקיע יותר באינטרנט.
מכיוון שוואלה היא הפלטפרומת אינטרנט שלהם – אולי זעקתך תעלה לשמים ומכאן תבוא ה(אילן) ישועה.
לא הייתי קורא לתוכן וידאו הגביע הקדוש – שלא ייקחו את זה יותר מדי ברצינות ואז לא עושים כלום. אבל כנראה שהקצה השני הוא לא כוס הנגרים הפשוטה של יוסף, אבא של ישו (אינדיאנה ג'ונס3 – הגביע הקדוש)