כששומעים את צמד המילים "הנוער הישראלי", קשה שלא לדמיין תמונות של בני נוער בקריית גת שורפים את בית הספר, או שכבת י"ב בפתח תקווה שלא מוכנים לערוך מסיבת סיום ללא אלכוהול וזאת עוד בלי להזכיר מילים כמו גז מזגנים, דבק מגע ושליחת תמונות ערום דרך הטלפון הסלולרי. ברוח הקישורים האחרונים, התפרסם ביום שישי האחרון (5.6.09) באחד ממוספי סוף השבוע של ידיעות אחרונות מאמר דעה מאת יהודה נוריאל.
לחצו על התמונה כדי לקרוא אותו -
[singlepic id=1 w=450 h=345 mode=watermark float=]
במאמר, מכריז נוריאל על תחילתו של תהליך "היטפשות" של הנוער שתחילתו באי הגעתם לשבוע הספר (5% בלבד מתוך סך המבקרים, על פי מחקר מטעם משרד התעשייה והמסחר). זאת ועוד, טוען נוריאל כי בצעירותו היה מחליף ספרים כי "זה מגניב" ומסיים בהאשמה כלפי ההורים, המדינה והציבור שעוצמים עיניים ומזמרים את המנטרה של "הנוער לא רוצה לקרוא".
מי אמר שהנוער לא קורא?
קטונתי מלצאת בהצהרות מכלילות בסגנון "הנוער טיפש" (במיוחד על סמך מחקר שתקף רק לגבי שבוע הספר, בניגוד למקומות אחרים לצריכת ספרים) אבל אני יכול להעיד על מגמות: 68% מבני 17-12 בארה"ב משתמשים בחיבור מהיר לאינטרנט, עליה של כמעט 30% משנת 2005 ובהתבסס על מחקרים שקובעים כי 54% מזמן הגלישה של הנוער בישראל הוא באתרי תוכן גדולים (וואלה, ynet), אפשר לומר שהנוער בישראל קורא – והרבה.
נכון, הכתיבה באינטרנט שונה לאין שיעור מכתיבת רומנים, כל שכן מכתיבה עיותנאות מסורתית: המידע ממוצה ומוגש לקורא ב 400 מילה או פחות עם תמונות גדולות וכמה שיותר מולטימדיה מסביב. נכון, אוצר המילים האינטרנטי קטן בהרבה בהשוואה לספר עם עורך לשוני, עורך ספרותי ומו"ל שמשגיח על העברית. מצד שני, הנוער נחשף כמעט על בסיס יומי לערכים בויקיפדיה, לכתבות מגזיניות המכילות הרים של מידע ולכתבות באתרים מקצועיים. אז אולי האיכות של המידע ירדה, אבל אם נסתכל על הנתונים אמפירית, יכול להיות שנמצא שהנוער היום מחזיק בהרבה יותר מידע מנוער בעבר, דווקא בגלל התכונות האקלקטיות של הרשת.
עולם הדמיון 2.0
בחלקו השני של מאמר הדעה, מביא נוריאל את סיפור "דין ספרים כדין כדורגל" בוא הוא מספר שבצעירותו היה קורא ספרים שלדבריו היו "שער לעולם קסום". אם להודות על האמת, כשהייתי ילד גם אני הייתי קורא ספרי פנטזיה ומדע בדיוני ובעוונותי הייתי נפגש עם חברים בערב כדי לשחק מבוכים ודרקונים. עולם הדמיון של הנוער היום הוא שונה ואין ספק שמילת המפתח כאן היא סף הגירויים.
ספר של הארי פוטר אולי עומד בזכות עצמו, אבל אין ספק שהגיבוי הקולנועי תורם לא מעט. הדוגמה הטובה ביותר לדעתי ל"עולם הדמיון 2.0" היא משחק המחשב ההמוני World of Warcraft בו מליוני בני נוער חיים בעולם של דמיון, מדברים זה עם זה בשפה שמתאימה לעולם המשחק ומקבלים את ליטרת הבשר היומית שלהם, תרתי משמע. לצד משחק המחשב המצליח, יצאו לא מעט ספרי WoW שמעשירים את החוויה עבור אותם צעירים, וכך מי שלא נחפש לספרי פנטזיה באופן ישיר, יקבל אותם דרך המשחקים – ואת זה לא קונים בשבוע הספר.
אולי דווקא הספר צריך להתכופף
חשוב להבין, הכלים הנדרשים להתנהלות בעולם היום הם שונים לחלוטין מבעבר. אם פעם ידע היה נצבר דרך ספרים, הוגים ופילוסופים, היום השכילו לסכם ולעבד את המידע בצורה כזו שיהיה קל יותר לצרוך אותו גם מבחינת שפה, אבל חשוב מכך – מבחינת זמן. יכול להיות שמי שצריך להתכופף בקרב האפי לטענת נוריאל בין הספר לאינטרנט הוא דווקא הספר ולהיות אטרקטיבי מספיק כדי שנוער יצרוך אותו לצד התחביבים האחרים שלהם.
בכל מקרה – ממחקר על שבוע הספר ועד "הנוער טיפש" הדרך עוד ארוכה.
הנוער טיפש? מאיזו בחינה? שנפגיש את נוריאל עם כמה בני נוער שיעשו לו בית ספר בכל מה שקשור למחשבים וטכנולוגיה?
באותה מידה, אולי נגדיר את "המבוגרים כטיפשים", מישהו ראה לאחרונה את מדד קריאת העיתונים?
אני לא יודע אם WoW הוא הדוגמא הנכונה לכך, אך כן, בני נוער סופגים היום, אולי על חשבון הספרים, עולם רחב הרבה יותר. מה ידע נער שהיה מחליף ספרים לפני 30 שנה על העולם? כמה מידע, בשפות שונות, ובפלורליזם רחב, נגיש כיום לילד שבקושי קורא ספרים, אבל חיי בעולם האינטרנט, קורא בוויקיפדיה, מקבל לינקים מחברים לכתבות ברחבי האינטרנט וכו'?
הנוער לא טיפש, הנוער חכם יותר ממה שהמבוגר הממוצע יכול להעריך. הבעיה העיקרית של ההורים כיום היא חוסר היכולת להבין את עולם התוכן וכלי הדעת ישי לילדים שלהם – ואת זה אני אומר בתור אב לשני בני עשרה. הילדים שלי מבינים בנושאים גלובליים הרבה יותר משהבנתי בגילם, יודעים שפות זרות ומשתלטים על צורות חשיבה יצרתיות בקלות רבה יותר. הפחד (מאובדן "הסמכות ההורית"…) מדבר מגרונו של של מר נוריאלץ
יכול להיות שאני זקנה מדי (אח, ואני יום לפני היומולדת, לא לעניין בכלל) – אבל אני חושבת שאני חיה אינטרנט לצד העובדה שאני קוראת ספרים.לטעון שילדים כיום סופגים עולם רחב יותר בגין האינטרנט היא טענה שוות ערך לטענה שבני הנוער טיפשים כיוון שהם אינם קוראים ספרים. ספרים ואינטרנט (כן, גם האינטרנט האינפורמטיבי והמגניב לכאורה) אינם מושגים ברי השוואה. ההשוואה נראית מתבקשת – נכון, שניהם אינפורמטייבים, אבל אין זה אומר שהם זהים. (מה גם, שבכל הכבוד, כמה מבני הנוער כיום גולשים סתם כך להנאתם? כאילו, דחילק, בואו נהיה כנים – עיקר ההתעסקות היא ברשתות חברתיות, בפייסבוק ובתמונות ובהעתקת פרטים חיוניים מויקיפדיה לעבודה בבצפר). אין שום מניעה לדרוש ולצפות מבני נוער כיום לקרוא ספרים ולחיות באינטרנט.
ואני לא חושבת שהפחד מאובדן הסמכות הוא שמדבר מגרונו, אלא יותר אי הבנה שכתוצאה ממנה עזיבת עולם הקריאה נתפסת לדידו כרעה בלתי נסבלת שהמניע האפשרי היחיד לה הוא "טיפשות".