משחק הוא הרבה יותר מ…משחק. דרך המשחק ילדים, צעירים ואנשים בכלל מגבשים תפיסות, עמדות, דרכיי התנהלות, משמעות ובכלל איך לחיות בעולם הזה.

קצת פסיכולוגיה\סוציולוגיה: "חִברות, או סוציאליזציה, הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה." (ויקיפדיה). תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים: משפחה, בית הספר, קבוצת השווים ותקשורת המונים.

המשחקים כמכתיבי תרבות בתקשורת ההמונים

לרדיו, קולנוע לאחר מכן הטלווזיה, שהינן חלק מן תקשורת ההמונים יש השפעה גדולה על תהליך החיברות.  ארה"ב הינה בעלת השפעה תרבותית גדולה גם ובעיקר בזכות כך שהיא "שתלה" לכל אחד מסך בבית בו הוא מקבל נתח של תרבות, או תת תרבות אם תרצו. זה שהמכשירים נוצרו ביפן, סין או קוריאה לא משנה את העובדה שמה שמשודר בהן הוא מה שמכתיב את סדר היום. גם כיום זה לא משתנה – באסיה מייצרים את המחשבים ובארה"ב את הפלטפורמות והתוכן. המדיום שהופך היום למחשב – והפלטפורמות החברתיות מאפשרות לעולם המשחקים לצמוח ולהגיע לכל פינה בקלות גדולה יותר . אם בעולם העתיק ניתן היה לכנס 45,000 איש בקוליסיאום ברומא, היום רק על המשחק סיטיויל מתכנסים מעל 84 מליון משתמשים. פאאור טו דה סיטי.

הנה עומר כתב ממש כאן בתנועה משחקים ברשתות חברתיות עלו ב 66% בשנה האחרונה, ואיך זה בעצם משפיע? ועוד עם מפלצת ההפצה הויראלית של פייסבוק? לא ניתן להמעיט בכוח של משחקים אלו לשנות ולעצב תודעה של משתמשיהם. מי שמתעניין מה כל זה יעשה בעתיד יוכל לצפות כאן בהרצאה מרתקת בטד על איך משחקים ישתלבו בחיים (לדוגמא איך על מברשת השיניים יהיה חיישן + משדר, וכל ילד שיצחצח טוב יקבל "קרדיט" מקולגייט לשימוש באיזה קניון וירטאלי – הכל שחיק). אבל לא צריך לחכות שמשהו יקרה, כבר כאן עכשיו למשחקים יש השפעה על איך אנשים בכלל וצעירים בפרט לומדים להתנהל ולהתנהג בעולם הזה.

סיטיוייל – העיר הגדולה בעולם

סיטיויל הושקה זה לא מכבר ונכון לעכשיו יש לה יותר מפי 5.5 תושבים מהעיר הגדולה בעולם. אבל מה שמעניין בהקשר הזה הוא מה המסרים הגלויים והסמויים שעוברים תוך כדי המשחק ודרכם צעירים ובכלל לומדים על איך להתנהל בעולם האמיתי. כי היום –  זינגה היא אולי סוכן החיברות הגדול בעולם.

מי שבכלל לא מעורה במשחקיי אונליין אלו, עדיף שיתעניין כי זה מאסט מקצועי. בגדול אתה מקבל שטח, בונה בתים, חנויות, מבני ציבור, כבישים ופארקים על מנת לצפות איך העיר מתאכלסת בתושבים וכל זאת תוך שיתוף החברים בפייסבוק.המטרה בסיטיויל היא לבנות עיר גדולה ומשגשגת לרווחת תושביה. אבל מהי בדיוק אותה רווחה?

נמלים חרוצות עם פ'טיש לצרכנות

בסיטיויל כל האנשים הם מאוד מסודרים ומתוקתקים. יש יתרון מובהק למי שהוא  neat guy. לא תמצאו בעיות חניה, אנשים שמאחרים בתשלום שכ"ד, או פרויקטיי נדל"ן שסובלים מחוסר איכלוס.  החנויות תמיד מתמלאות באנשים וסתם בטלנים שנהנים מהשמש ביום חם, לא תמצאו. הצועדים תמיד עושים זאת על המדרכות ועוברים רק במעברי חצייה. אומנם יש משטרה אבל ממש אין צורך בשוטרים שיפטרלו ברחובות להשליט חוק וסדר. זה קיים מאליו.

שהחנויות ריקות, הרחובות ריקים. לא תראו נפש חיה. איזה סיבה יש בכלל להסתובב ברחוב?. כל האזרחים ספונים בבתיהם ומחכים לאות. אגב, לצערי גם שיווק אינו נדרש פה. על בעל החנות בסה"כ למלא את את המדפים והאנשים יוצאים מהבית בשיירה אליו. בתמונה למטה תראו תראו מה קורה בצד ימין כאשר אין סחורה בחנות – הרחובות ריקים. וכאשר הסחורה חוזרת למדפים (תמונה מצד שמאל) , ההמון  שועט לרחובות. ולא תגידו לחם, או דלק – אלא חנות פרחים. כולם ממהרים כל הזמן מהבית לחנויויות ומהחנויות לבית.

האושר הוא לקנות

רגשות אין פה. כמעט. למעט אחרי הקניה. למעשה רק אחרי הקנייה האזרח מתלא באושר גדול ומעליו עולה ענן של חיוך (תמונה שמאלית). אפשר להבין. הלוא הוא חיכה בביתו והנה הוא מבין ברי המזל שהצליח לשים את ידו על סחורה חמה. בין אם זה נעליים, משחקי וידאו, פרחים, קפה או צעצועים – אין זה משנה כלל ועיקר. הקניה היא טובה, היא מוציאה מהבית ונותנת רגע של נחת. הקנייה משחררת.

הנחישות וההתמדה בסיטיויל משתלמת. מי שנכנס באופן קבוע מתקדם יותר. גם שימוש בהרבה חברים בפייסבוק עוזר, אבל מי ששם כסף יוכל לקצר את הזמן ולזרז את בניית העיר שלו. כשיש כסף, לא צריך חברים.

כמה מילים לסיכום

לא התמיירתי לעשות כאן ניתוח סוצילוגי אנתרופולגי של המשחק (מכירים סטודנט  לאנרפולוגיה שבא לו?) ברור שזינגה עיצבה ופיתחה את המשחק תוך שילוב הצרכים שלה (הכלכלים) ומחשבה מה יגרום לאנשים לשחק במשחק שלהם (חווית משחק נעימה וממכרת). חלק ניכר מן התהליכים במשחק אופיינו לפי רוח התקופה הצרכנית ופשוט הוקצנו ומוסדו.  מה כן?

האינטרנט זה לא מכבר הפך להיות חלק מתקשורת ההמונים אך בניגוד לכלי המדיה המסורתית הוא אינו מרוכז בידי בעלי שלטון או הון.  האומנם!? הרשו לי לתקן ולומר שהוא לא התחיל ככזה אבל היום הרשת הופכת להיות כלי משחק של הגופים הגדולים. רוב הציבור כלוא בפלטפורמות שיצרו לנו (גוגל, יוטיוב, פייסבוק, ווינט, וואלה…). האייפד רק ייחזק את דפוס השימוש הזה.

אז מה ניתן לעשות עם כל זה

חינוך – אין לי ציפייה מחברות מסחריות לייצר משחקים עם ערכיים אונברסליים חינוכיים. למרות שיש כאלו, אפילו כמה מוצלחים מאוד פה בארץ. אבל בחינוך, יש כאן זירה מאוד מעניינת. ידוע בפסיכולוגיה שבית הספר הוא אחד מסוכני החיברות החזקים ביותר. הנה עוד מקום אליו גם צריך להגיע.

מיסטיקה – קורא בסיטי ויל. פעם קראו בקפה. היום אפשר לצפות את העתיד שלך על פי העיר שבנית.

ניתוח אישיות – קורות חיים חדשים, (כבר בעצם ראשי התיבות זהים לקורות חיים וסיטיוויל באנגלית CV). כלומר בראיון או במחני קבלה לעבודה יאבחנו את האישיות שלך על פי הבחירות ואופן ניהול העיר שלך.

או סתם פשוט, לשחק

סקרנו כאן בשנה האחרונה הרבה קמפיינים מוצלחים שהלב הפועם שלהם היה דיגטל: יטבתה, אהבה ראשונה של סלקום, ריהאנה של אוראנג', החניה של גולדסטאר וקרטושקס של תפוצ'יפס. היו כמובן עוד מוצלחים מאוד, אבל הנבחר שלי השנה הוא דווקא זה שכיכול הוא הפשוט מבינהם, שמראה שרעיון טוב הוא עדיין יכול להוות תחליף לארנק גדול. (הערת אגב – גם עם ארנק צריך לדעת מה לעשות).

כולם יפות וכולם חכמות אבל רק אחת יכולה לזכות. הנה כמה מהדברים שמצאו חן והפכו את הקמפיין הזה ליותר מסתם חביב:

כל אחד יכול לבחור

"בפלים או ופלות" יושב על עניין קטן ושולי אבל מאפשר מכנה משותף רחב ביותר. לכל אחד יש מה להגיד בנושא. יכול לבחור בין אפשרויות מאוד קלות ולקחת חלק במשחק. ממש משחק קז'ואל.

האבלוציה של הקמפיינים עם מעורבות גולשים דומה לאבלוציה של האינטרנט שעבור שינוי ממרחב פתוח ואינסופי > כינוס לתוך אתרים\אפלקציות סגורות.  בהקשר של הקמפיין, אם פעם היו מבקשים מהגולשים להסריט ולהכין וידאו או תמונות, היום מבקשים מהגולשים הרבה פחות. לרוב זה יוצא משהו מטומטם כמו "תעשו לייק" – אבל הנה דוגמא איך בקשת מערבות פשוטה יחסית מצליחה. ההצלחה בקמפיין מחייבת לחבר את אופן הפעולה לדפוסי השימוש של הגולשים – וכאן יש בינגו.

מיתוס הפרס

הנה תראו פה – אפילו לא הציעו פרסים למשתתפים – והצליח. רק ביקשו להשתתף ולקחת חלק.  ברגע שצריך לשלוף פרס גדול – לי זה ישר מרמז שהרעיון לא חזק מספיק. ואם הרעיון לא חזק מספיק – אף פרס שבעולם לא יעזור לקמפיין להתרומם. פרס באמת יכול לתרום למוטוביציה להקליק\לשתף\לענות  - אבל רק כמשהו תומך ומשני.

בפלים או בפלות? זה לא משנה כל עוד של עלית

כביכול הקמפיין בכלל לא מדבר על ופלים של עלית – אלא על ופלים בכלל.  בספוט בטלוויזיה אפשר לראות איך הוופלים מלווים אותנו לאורך כל החיים: בתנועת הנוער, בחדר בבית ובצבא – סוג של "תמיד איתך – שוקלד פרה"  רק צעיר יותר. זה שיש עוד מותגים שמייצרים בפלות בכלל לא מעניין – ככה זה שאתה מתנהג כמו מוביל שוק.

חיבור בין אונליין לאופליין

חגגו את זה עד הסוף והוציאו אריזה חדשה עם "בפלות". וככה כל מי שנחשף לקמפיין יוכל לראות את הבפלות החדשות על המדף.

רואים את הכיף את הקריצה

המדיה החברתית מאוד מעריכה שנינות, ציניות, אבחנה בניואנסים והתחכמויות. גם בפרסומת בטלווזיה דרך המדריך בצופים והמפקד בצבא עם הבפלה אפשר לראות שלא לוקחים את עצמם ברצינות מדי. עצם הדיון בין "ויצמן" (הדמות הוירטואלית)  והמנכ"ל כבר לוקח את כל הקמפיין לכיוון יותר של משחק.

האימפקט גדול

יותר ממליון מצביעים מספרים את הכל. אומנם כל גולש יכל להצביע יותר מפעם אחת אבל זה לא בחירות לראש ממשלה, אז למי ממש אכפת?!  ובכל מקרה ניתן לראות שאפילו גוגל טרנדס עלה על האתר – וזה לא קורה כמעט באף קמפיין. בפיק יותר מ40 אלף גולשים ביום. זה המון בכל קנה מידה. אין ספק שהבאזז ירד ואז האתר שהוקם צפוי לגסוס לאיטו. לקמפיין כזה צריכה להיות השפעה גם על המכירות בפעול – נתון שאין לנו.

ובכל זאת – חסר

דווקא בקמפיין כזה היה נדמה שפייסבוק הוא קלאסי לניהול דיאלוגים בנושא, אבל לא מצאתי אף קהילה\עמוד של הקמפיין שצבר כמות משמעותית של של עוקבים. להרבה מוצרים פחות מעניינים יש עמודים פעילים. ובכל זאת – אולי בדיוק בגלל זה רואים את הכח של הקמפיין.

נקודות למחשבה

יש כאלו שמצליחים להתרבות ולהגיע לאלפי עוקבים ולהחזיק מעמד הרבה זמן, יש כאלו שפחות. הרוב לא אגב. הנה סיפור של עמוד אחד.

בבוקר ראשון אחד בסוף מאי, שמעתי ברדיו בדרכי לעבודה את תסריטי המלחמה ניבטים ממיתאר תרגיל העורף למוכנות למלחמה – וצצה לי מחשבה. אם עושים תרגול למלחמה, אז למה לא עושים תרגול לשלום? מתוך כך הקמתי עמוד בפייסבוק לתרגול הנושא. תוך שבוע הגעתי ל1700 פאנס.  הנה כמה רעיונות + דברים שלמדתי בדרך.

כרונולוגיה של עמוד

1. פתחתי עמוד "תרגול ארצי לתרחיש של שלום"

2. פירסמתי אותו ב-10$ כדי להשיג גרעין ראשון. קיבלתי 42 קליקים ומשהו כמו 10 עוקבים.

3.  הצטרפתי כחבר ה10 בעצמי והזמנתי רק 5 חברים נוספים  מהרשימה שלי . 2 הצטרפו.

4. השארתי 3 טוקבקים ב-3 כתבות שונות ב ווינט, הארץ, nrg עם לינק לעמוד הפייסבוק.

5. הזנתי תוכן שמעודד אינטראקציה והגעתי לעשרות עוקבים.

6. יום מסויים (פירוט בהמשך) נתן בוסט חזק של 700 מצטרפים

7. תוך שבוע הצטרפו 1700 עוקבים שעשו לייק

יצירת גרעין ראשוני

באה רק עם יש עניין של האנשים בפוסטים. כמובן כסף יכול מאוד לזרז תהליכים, אבל גם הוא לא עוזר אם העמוד לא מעניין. בכל מקרה – לייקים קטנים מביאים עוד עוקבים שמביאים לייקים קטנים משל עצמם.  8 אנשים שעושים לייק לעמוד מפיצים אותו בקטנה לחברים שלהם. זה גרעין ההתרבות. זה המפתח.

היום הפורה ביותר

יום אחד בו הצטרפו כמעט 700 עוקבים חדשים. זה היום של ה 26.5, שלושה ימים לאחר הקמת העמוד.  זהו היום בו הושמעה הצפירה בבוקר בכל ישראל ויצרה מודעות גדולה לתרגיל הארצי האמיתי למוכנות למלחמה. 44 לייקים של אנשים להודעת סטטוס אחת, הביאה גל הצטרפות אדיר. נחשול. התודעה הגובהה והרגישות לתרגיל הארצי גרמה ליחס תגובה מאוד גבוה בין העוקבים אחר העמוד לבין אלו שעשו לייק – 20% מהחברים בקבוצה עשו לייק ,והחברים שלהם שראו את הלייק והצטרפו. זהו יחס מאוד גבוה שמוסבר לטעמי רק בגלל רמת המודעות הגבוהה לעניין.

איום בנטישה הוציא מכולם את היונה שבהם

אחרי שבוע, היה נראה שכבר הגענו לשיא, שאלה תמימה הביאה את הקהילה לעמוד ביתר שאת למנוע את המוות המוקדם, אם כי הצפוי, של עמוד התרגול הארצי. מופתע מהפידבק המשכתי עוד שבועיים בניסויים שונים.

בהמשך שאלתי אם נקיים תרגול אמיתי עם מפגש, כמה יבואו. 114 לייקים. כיוון שהבית שלי קטן מדי, התחיל שלב התרגול הוירטואלי בו חברי הקבוצה נתבקשו לחשוב על שימושים לכור הגרעיני, שמות לילידי שנת השלום או סתם להפריח יונים בעמוד הקבוצה בפייסבוק. כרגיל, אני תמיד מופתע מהיצרתיות של אנשים שאף פעם לא פועלים כמו שאתה מצפה מהם.

האבולוציה של עמוד פייסבוק

במובן מסויים, עמוד בפייסבוק הוא כמו המין האנושי – מטרתו היא להתרבות. אבל אם העמוד סתם ייתרבה בלי שכל ומחשבה, הוא יהיה כמו שבט ברברי עם סכנת התפוגגות, התפוררות, בלי אג'נדה וחוסר שליטה. יחד עם הייעוד להתרבות, צריך שהאנשים שעוקבים אחרי העמוד יהיו מחוברים אליו מנטלית, אחרת הם לא יפיצו אותו הלאה. בקיצור – סתם ממזרים. הרי גם למין האנושי ההתרבות עצמה אינה מספיקה – נדרש גם  להעמיד "צאצאים פוריים"  - שיפיצו הלאה את בשורת הגניום המופלא שלך, או במקרה שלנו – את עמוד הפייסבוק.

למטרות שיווק ארוכות טווח ההתרבות עצמה לא יכולה אבל להיות המטרה היחידה, כי עמודים כמו בואו לראות מהו הפסוק בתנ"ך שמתאים לשם שלכם-חובה לבדוק,  או ווואיי! רן דנקר נתפס בתמונה מביכה בחוף הים!! כנסו וצפו.. אמיתי לגמרי תופסים כמו אש בשדה קוצים, אבל גם מתכלים מהר בדיוק בשל כך.

מה למדתי

1.  אם יש נושא חם, שמעסקי את האנשים והציבור בישראל בכלל, צריך למצוא את הדרך להתחבר אליו חכם לעמוד. בצורה כזו שתגרום לאנשים רצון לפרוק את הדעה והרצון שלהם. ואז העמוד שלכם יקבל הרבה יותר חשיפה כי התגובות והלייקים של האנשים הם השיווק הכי טוב לעמוד. במקרה הזה זו היה התרגיל הארצי שהיה הגורים המכריע בצמיחת העמוד.

2. תנו לאנשים סיבה לענות ולעשות לייק. לא בחזירות. תתנו (סיבה טובה, מדליקה ואמיתית)  תקבלו (לייק). לא תיתנו – לא תקבלו. זה דורש סבלנות ותשומת לב, וכמובן יצרתיות. האינטרנט הזה – יכול להיות משעמם מאוד. בעיקר. פארמוויל לא סתם ככה מצליחה. מה שבעיקר עושים שם – זה להפיג שעמום. לתת לאנשים סיבה לצאת מהשיעמום שלהם בגלישה – יכול להביא לגדילה. זה די טרוויאלי, אבל מתבקש ולא פשוט.

3. עמוד בפייסבוק הוא קהילה עם מנהיג. נכון, אנחנו בעידן תוכן הגולשים – אבל זה לא אומר שאנשים לא רוצים שייראו להם את הדרך ושיתנו להם מסגרת בה יוכלו להביע את עצמם. המנהיג, במקרה של עמודים בפייסבוק הם האדמינים של העמוד. נוכחות היא קריטית. כמו בעל עסק פרטי שלא יכול לעזוב את הקופה, ככה האדמין לא יכול לעזוב את העמוד. לכן כדאי למצוא שותפי עניין שינהלו את העמוד ביחד.

סופו של דבר

העניין שלי בקהילה ירד מן הסתם עם שוך האימונים ועניינים אחרים. המחשבה שהצלחתי לגעת ב-2000 איש עם רעיון שצץ לי בבוקר בפקקים לעבודה, לא פחות ממרגשת.

לא מזמן עלתה סדרת הנונסנס של תופוצ'יפס, קרטושקס – והנה הקיץ "באתר האינטרנט הקרוב לביתכם" , אפשר לצפות בשני עולמות וידאו חדשים שנוצרו בשם חברות הסלולר. זו  הזדמנות מצויינת לדבר קצת על התחום החם של הפקות וידאו לאינטרנט ואריזתן על ידי גופים מסחריים. בנוסף, היציאה המקבילה מאפשרת לשחק קצת במצא את ההבדלים בין הסגולים לכתומים.

כולם אוהבים – ונפרדים

סלקום בפרוייקט שלה הפיקה 150 סרטים דוקומנטריים המציגים סיפורי אהבה אישיים של צעירים בגילאים 16-20.  לפרוייקט קוראים אהבה ראשונה.

orange הפיקו דרמה בת 10 פרקים בה בני זוג נפרדים ולכל מי שמכיר אותם גם יש מה להגיד. לפרויקט קוראים ריסטרט.

*אגב – שעושים "אוראנג' ריסטרט" בגוגל – מגיעים גם לתלונות של אנשים על כך שמכשרי האוראנג' שלהם עושה ריסטרט או ריסט. נחמד לא?

הפלטפורמה

orange התלבשו על יוטיוב ויצרו ערוץ מתקדם וממותג עם תכונות ולוק שטרם נראו ביוטיוב בישראל . רמת הגימור הגבוהה והפשוטת של הצפייה והניווט יוצרים ערוץ נוח וקל לצפייה. מי שמגיע אליו היום, כאשר כל פרקי הסדרה כבר עלו לאוייר, ונתפס על התוכן – יכול בקלות למצוא עצמו עובר על הסרטונים ומייצר לו דרמה קצבית של 30 דקות.

השימוש ביוטיוב אומנם יכול להגביל מבחינת "מה ניתן לעשות" אבל מאפשר לקבל טראפיק מהאתר עצמו שהוא כיום מנוע החיפוש ה-2 בגודלו בעולם אחרי גוגל. בנוסף – ככה אנשים רגילים לראות היום וידאו ובכך מקלים על חווית המשתמש. החסרונות בשימוש בפלטפורמה זו של אי יכולת לייצר הכנסות מצפיות ואי הגדלת זמן שהות באתר העסק לא רלוונטיום בפרוייקט זה – אבל בהחלט יכולים להיות קריטים לגופים אחרים.

לעומת זאת סלקום הקימה אתר עצמאי שיושב בכתובת ובשרת ייעודי משלו. זה נותן גמישות מרבית אבל מגביל את ערוצי הכניסה. בכל מקרה – מדובר על פסיפס מרהיב של בני נוער מיוסרים מאהבה. המשחקיות בה בוחרים במה לצפות, קשה להסברה בטקסט, אבל החוויה לא פחות ממשגעת. כיף לרוץ לאורך, לעומק ולגובה של כל הסרטונים עד שנופלים על התמונה עם משפט המחץ שעושה לכם את זה. הסרטונים אמינים, מהוקצעים וצעירים. ריאלטי.

חיבור למדיה חברתית

אוראנג' פתחו כרטיס פייסבוק פיקטבי לכל דמות בסדרה. לא שוס.  כלומר הרעיון יפה אבל קצת תמים. אולי. מכל דמויות רק אחת הצליחה ממש לעורר דיון וכנראה כי  זו היתה השחקנית היותר מוכרת בקאסט. מן הסתם גולשים בפייסבוק מעדיפים לנהל שיחה עם אנשים "אמיתיים" ולא להרגיש שאתה מנהל דיאלוג עם מישהו שמשחק דמות של מישהו.  ברור שיש הרבה הרבה מפוברקים בפייסבוק, אבל כל עוד אתה לא יודע מי זה, זה לא מפריע. כמו התולעת שלא רואים בתפוח.

אחרי הגל הראשון של הפרסום "בכסף" ביוטיוב ובפייסבוק – הם הרימו תחרות שבה כל אחד יכול ליצור בועות של דיאלוג במקום השחקנים בתוך אפלקציית פייסבוק שבהחלט יכולה להפיץ את זה. יש גם פרס שווה עם נסיעה לקאריבים.  זה ממש לא פשוט ואני לא בטוח שזה יתפוס, אבל נסיון מעניין.

בפרוייקט של סלקום יש אפשרות להתחבר לעמוד עם פייסבוק קונקט ובנוסף להגיע לעמוד הפייסבוק של האנשים בסרטון – לפחות לאלו שרצו להיחשף.  יש אפשרות להגיב על הסרטונים, לעשות לייק ופחות או יותר זהו.. ייתכן שהם שומרים דברים להמשך. סלקום הם לא חדשים בפעיליות שלהם בפייסבוק ובכלל.

כמויות ומטרות

orange -בפרק הראשון צפו 4885 איש, בשלישי 994, דווקא בפרקים האחרונים יש כמעט 10K צפיות. בסה"כ בערוץ יוטיוב שלהם קצת יותר מ-62 אלף צפיות. זה מספק? כמה אנשים חוו את הפרוייקט? ראו 3 סרטונים? ומה בסוף הערך לחברה? פרוייקט כזה הוא בעל תשומות רבות הפקה, בניית פלטפורמה וקמפיין השיווק שלו דורשים לא מעט תשומת לב, ובוודאי משאבים.

סלקום עוד מוקדם לומר. הפרוייקט עלה ממש בימים אלו – ובנוסף, כיוום הוא יושב על פלטפורמה עצמאית לא בטוח שניתן יהיה להבין כמה אנשים חוו אותו.

היעד של כמות הצפיות אינו אותו דבר בכל פרוייקט.  בפרוייקטים מיתוגיים "רכים" כמו אלו שכאן, נראה כי כמות צפיות גדולה הוא יעד מתבקש. אין בסדרות האלו הנעה לפעולה ומסחור שירחיק את הגולש. אפילו בדיוק להפך – בחרו פה בתחום של יחסים בינאשיים אליו כל אחד יכול להתחבר. לעומת זאת, כאשר מרימים פרוייקט אשר התוכן שלו יותר קשור לעסק, ניתן להסתפק בפחות צפיות שכן כל צפייה שכבר מתרחשת הינה איכותית יותר. דוגמא טובה לכך הוא גאראז' גיקס, בחסות big box  היא שם התוכן יותר ממוקד ולכן מן הסתם יקבל פחות צפיות, אבל אלו יהיו איכותיות יותר.

נקודות למחשבה

אם עד לפני חצי שנה הטרנד החם היה לתת לגולשים לעשות זאת בעצמם, עכשיו כבר משאירים להם בעיקר את האפשרות לעשות לייק. מצפים מהם להרבה פחות ונותנים להם הרבה יותר. הקאוץ' פוטיטו מגיע לאינטרנט? מאנשים שמתשתמשים באייפון ואייפד, כבר אי אפשר לצפות להרבה

התוכן הוא מקצועי ברמה הכי גבוהה. הפקה, בימוי, צילום ועריכה. רף הכניסה הוא גבוה, גם שמדובר על תוכן שמקודם ומוצף באינטרנט ובסלולר "בלבד". אז זהו, אנחנו אומרים כבר הרבה זמן שהקהל בחר באינטרנט ובסלולר, ועדיין אנו מחכים לסדרה שתביא מאות אלפיי צפיות.

סלקום הלכו על הריאלטי, העממי שהוא לא המוני, זה שאפשר לתפוס אותו ברחוב והוא נגיש. אוראנג' הלכו על ההפקה החדשנית, סדרה ארוזה בקפידה, עם לוק- שפה וז'רגון. זה בדיוק ההבדל בין החברות- לפחות במיתוג לא?. כי מבחינת המכשירים והשירותים הכל אותו דבר או לפחות דומה מאוד (ויסלחו לי המכרים והחברים).

מי שלא מבין על מה אני מדבר – לא היה נער בשנות ה-80.

"עודד והרצל מלמדים כדורגל" היה ספר עם  שיעורי כדורגל בטקסט ותמונות בהן כיכבו עודד מכנס שלימד איך לבצע נגיחת דג של חלוץ אימתני, והרצל קבילו ז"ל הראה לי מה הוא זינוק חתולי של שוער אגדי. יום אחד אפילו הלכתי עם חבר  + הספר והלכנו להתאמן במגרש לפי התרגילים - סוג של זכרון ילדות –  ימי התהילה  של שירים ושערים.

החוויה שלי עם אותו ספר נשארה חקוקה עד היום ומתחברת ליסודות של אהבת הכדורגל שלי. החיבור של חויות רגשיות עם מותגים היתה אז פחות פופולארית. אם הלכתי להופעה – שילמתי מחיר מלא לראות את האומן ולא יותר מזה. הספר של עודד והרצל היום היה בוודאי בחסות חברת ציוד ספורט שהיתה רוצה להתחבר לחוויה הזו ולחלום של כל ילד להיות עודד מכנס- או יותר טוב – אינייסטה ופאבירגס כוכבי ברצלונה.

ואז הגיע האייפון

הוא למעשה לוקח את אשר קיים והופך אותו לנייד, נגיש וזמין. מצאתי את האפלקציה של נייקי שמלמדת אותך בשיעורים איך לשחק כמו אינייסטה, פאבריגס ועוד. לכל שיעור יש סרטון עם הדגמות והמחשות. אתה מסמן איזה תרגיל הצלחת ומתקדם הלאה ליאמון של 8 שבועות. מה יותר טבעי מלקחת את האייפון למגרש ולהתאמן עם חבר ולחלום שאוטוטו אתה משחק בקאמפ נואו ומוסר למסי. תקווה היא מנוע גדול לעשייה וצמיחה.

*טיפ קטן לבעלי האייפון – לחיצה על הכפתור הראשי + כפתור כיבוי\הדלקה סימולטנית יוצרת תמונה של המסך שלכם.

בנוסף, לכל כוכב יש את המהלך שהוא הטרייד מארק שלו על המגרש. גם אלו רוכזו למקום אחד שם ניתן לצפות בפאבריגס מהתל בשומריו ולחלום להיות כמוהו. הכל מחובר לוידיאו ברמה גובה באופן זורם פשוט ומיידי. את nike לא רואים כל הזמן – אבל זה פשוט שם ומשתלב באופן טבעי ונכון ולי נדמה שזה חיבור מאוד מוצלח של המותג לקהל הרלוונטי בזמן נכון – בני נוער שרוצים ללמוד לשחק ולהיות כמו הכוכבים.

זה לא קמפיין – זהו מהלך

וזהו עוד אלמנט מאוד מוצלח. בניית הפלטפורמה ויציקת התוכן היא השקעה לטווח ארוך.  ברגע שזה עלה לאוויר – פלטפורמת לימוד הכדורגל הזו משרתת את נייקי לאורך זמן. תמיד ניתן להוסיף עליה עוד שכבות ולעדכן במידה וזה נולד להיות סיפור הצלחה פנומנלי. אבל בכל מקרה מה שקיים באפלקציה הזו הוא נכון היום – מחר ובעוד שנה ולא הופך ללא רלוונטי כי אין פה שום מבצע\הגרלה\תחרות או תובנה שיווקית גימיקית בת חלוף. בשיווק ובפירסום – פעמים רבות בונים פלטפורמות שלאחר מכן ננטשות כיוון שהן עונות על  צורך מאוד ספציפי בחיי המותג. לא חבל?! תחשבו גם על כל האנרגיה שהולכת לאבדון. חשיבה כזו היא אפילו יותר ירוקה. נכון שלפעמים ברמה הטקטית אין ברירה לייצר מהלכים מבודדים אבל לרוב זה קורה כי לא חושבים מספיק זמן קדימה מצד אחד – ומבנה התגמול של המדיה ומשרדי הפרסום מהצד השני.

אל תאמרו תוכן שיווקי – קראו לזה שיווק תוכני

בעבר ובהווה יוצרי התוכן פונים לחברות מסחריות ומנסים לעניין אותן בתוכן שיווקי. בהווה ובעתיד החברות המסחריות פונות ליוצרי התוכן ושוכרות אותם ואת השירות שלהם ליצירת שיווק תוכני. האם זה טוב או רע? אני לא שופט. אני רק יודע שהספר בזמנו עלה כמה עשרות שקלים ובאייפון האפלקציה הזו היא חינם. האייפון לא אגב.. אבל זה עניין אחר.

זה לא אפילו שגופי מדיה וחברות הפקה יושבות וחושבות  שאם הן יעשו תוכניות אוכלהן יוכלו למכור תוכן שיווקי לעוסקים בתחום. כאן מדובר בחברות אשר הן היזמות של המהלך כיוון שהמדיה יותר אינה נשלטת על ידי גופי השידור – ובכך החברות פשוט יכולות לדלג מעל כולם כמו שקרה כאן עם נייקי – וכמו תפוצ'יפס בקמפיין שלהם.

המדיה היא המסר

מה שהשתנה לאורך השנים הוא לא הרצון של בני נוער להיות כוכבי כדורגל וללמוד מהטובים ביותר. המדיה ודרך התיקשור היא זו שהשתנתה. היכולת להתאים את המסר והתוכן למדיה הרלוונטית היא אחד הדברים הנדרשים ביותר היום במציאות המדיה שלנו שמתשנה מול העניים בקצב חסר תקדים. לשם כך צריך אנשים שמכירים ויודעים מה קורה בזירת הפיסבוק\אייפון ושאר הזירות החמות בהן נמצאים רוב האנשים. שיודעים לדבר את הדיבור וללכת את ההליכה.

התובנות החכמות אגב יכולות עדיין להירשם עם עט דיו על ניר לבן.

אגב נייקי – מי שעוד לא ראה מה הסוד של מקור האוויר בנעלי "נייקי אייר" חייב לראות את הסרטון הבא

והנה באה אוראנג' עם ההופעה של ריהאנה - לצעירים.

למיטב זכרוני הראשונים בארץ שחיברו בין מוסיקה לחברות מסחריות היו הבנקים שנתנו כרטיס כניסה להופעות (שלום חנוך, יהודית רביץ…) למי שפותח חשבון אצלם.  כי בזמנו היינו פותחים חשבון בנק בכל פעם שרצינו ללכת להופעה – אולי בגלל זה – הקונספט לא שרד.

שחברות הסללור החלו לשווק לבני נוער –  בניגוד לבנקים של פעם – הם לא רק קנו\סבסדו כרטיסים עבור הלקוחות שלהם – אלא לקחו חסות מלאה על ההופעה והצמידו את המותג שלהם לאומן ולאירוע. סלקום הלכו על הישראלים, orange על המוסיקה הבינלאומית ופלאפון – כרגיל נגררו אחרי. זכור לי בשלב מסויים – בהיותי מנהל שיווק באוראנג' (גילוי נאות על כל הפוסט)  - עקבנו בעניין מי הוא המותג הסלולרי  המוביל במוסיקה בעיני הצעירים – ומה שראינו זה גרף מזוגזג בין סלקום לאוראנג' – מי שפירסם אחרון בטלווזיה נתפס בעיני הציבור כמוביל דעת. מתסכל – הכסף שולט.

משלב מסויים כבר לא לא היה ממש הבדל בין החברות ופתאום הבנקים נזכרו שגם הם רוצים להיות מחוברים למוסיקה — כמו דיסקונט הביאו את לאונרד כהן  ועכשיו את אלטון ג'ון. הכל אותו דבר – אין בידול.

הופעה עם אג'נדה חברתית

ועכשיו אני רואה שאוראנג' מביאים את ריהאנה - אבל כל הקונספט של האירוע היא ממקום אחר לגמרי. רק מי שיתרום 4 שעות לקהילה- יזכה לקבל כרטיס למופע. מאוד מרענן – אפילו אם לא מקורי (המהלך הזה הוא חלק מקונספט שכבר רץ בעולם).

השיחה לפני המופע חשובה לפחות כמו המופע עצמו

הגיוס של ריהאנה למהלך ולא רק להופעה יכול מאוד להשתלם. כרגע יש רק סרטון קצר שלה בעמוד בפייסבוק אבל היא הבטיחה להתנדב לטובת הקהילה ל-4 שעות בעצמה-  ואני בטוח שכבר צילמו עוד סרטונים שיעלו בהמשך. ככה יהיה תוכן עד שייעלה המופע – ותיווצר שיחה ברשת. כל זאת בנוסף למאות אירועי ההתנדבות שיתועודו ברחבי הארץ ויצרו ללא ספק קהילה גדולה בעמוד הפייסבוק של הפעילות – שיתופי תמונות – חוויות – איפה נפגשים בהופעה ועוד.

להופעה עצמה יכולים להגיע רק 12,000 איש  - השיחה והשיתוף לפני יאפשרו לעוד עשרות אלפים להשתתף בחוויה. פעם היית יכול לקנות כרטיס להופעה חודשיים לפני – לא לחשוב על זה יותר ופשוט להגיע – היום באמצעות הרשתות החברתיות ניתן לייצר אירוע שהוא יותר מקיף וגדול מהוופעה עצמה.

בן  16+ לקוח אוראנג' + אוהב לעזור = כרטיס להופעה של ריהאנה

- ההופעה והפעילות מיועדת לבני 16- 26. זה בכלל חוקי? על סמך מה? מילא רק ללקוחות אוראנג'… אבל גם גיל?!

- נכון שאוראנג' רוצה לקדם את אוראנג'. אבל האם סגירת האירוע בפני לקוחות שאר החברות מקדמת את אוראנג' – אולי.. אני לא בטוח. בני נוער בדר"כ לא קובעים באיזה רשת סלולרית הם יהיו ולכן יהיו מאוד מתוסכלים מהעניין. האם בחוויה שלהם הם ירצו להצטרף "לחברה השווה שמביאה את ריהאנה" או לכתוב תגובות נאצה על "החברה שלא נותנת להם הזדמנות לראות את ריהאנה". פייר – דילמה שיווקית ותפעולית (יש רק 12,000 מקומות).

-הקבוצה בפייסבוק תהיה גדולה – (או לפחות יכולה להיות כזו) –  הטון שם כרגע הוא קצת יח"צני ולא קהילתי – אני בטח שככל שהקיהל תגדל – זה יגיע. יחד עם זאת אוראנג" (בניגוד לסלקום) כמעט חסרי נסיון בתקשורת ישירה עם גולשים בעידן הפייסבוק. ניתן רק להניח שהאינטראקטיב שלהם ידאג לזה.

- כמה חברות במשק יכולות להרשות לעצמן לעשות מהלכים תדימתיים כאלו בלי הנעה למכירה בקצה. לא הרבה. ממליץ לכל מנהל שיווק לעבור בחייו בחברה כזו – זה "ה"מקום לעשות מהלכים גדולים.

שורה תחתונה – על פניו- נראה כמו מהלך מבריק שלוקח הופעה רגילה כביכול והופך אותה לאירוע אינטרנטי ושטח מתמשך. נכון – מושקע בזה הרבה כסף –  אבל גם עם משאבים צריך לדעת מה לעשות.

בסוף נובמבר גוגל השיקו מוצרי פרסום מתקדמים ליוטיוב  בשוק הישראלי. המוצר הראשי הינו הצגת סרטוני פרסומת בהומפייג' הישראלי של יוטיוב ובעמודי תוצאות חיפוש. הראשונים לפרסם היא אוראנג' והנה השבוע דיסקונט החליטו לשבץ את הפרסומית הנוסטלגית/חדשנית שלהם לאייפון בכלי המרכזי שניתן:

מודי וקטורזה. שתי חשיפות בעמוד הראשון בהומפייג' - ללא רוטציה

ערוץ ממותג ביוטיוב – מרכז הכובד של הקמפיין בוידיאו

מעבר לאפשרות הזו – לשלוח את היד לכיס, לקנות מדיה ולהציף את יוטיוב בסרטוני פרסומת ופרסום מותאם חיפוש – עלתה גם אפשרות "חברתית" יותר בה ניתן  לרכוש חבילת ערוץ ממותג עם כלים מתקדמים (שלא ניתן לקבל בערוץ חינמי ביוטיוב). חבילה כזו נותנת כלי בקרה יותר מתקדמים, יכולות מיתוג יותר מענינות, אפשרות לקישורים החוצה ועוד.  חדשות 2 היו הראשונים בישראל (לטענתם) לעלות ערוץ תוכן שכזה עוד לפני שהדבר התאפשר לכל מפרסם – והשבוע עלה קמפיין ישראלי הוליסטי ראשון אשר המרכז שלו הינו ביוטיוב. כבר ראינו הפקת וידאו רק בעבור קמפיין אינטרנט – אך עדיין לא תחת ערוץ ממותג ביוטיוב.

קרטושקס – סדרת הוידיאו של שטראוס

קרטושקס בקצרה - סדרת דרמה/טלנובלה/נונסנס אשר בכל שבוע יעלה פרק חדש עד לפתרון המלא של השאלה – האם הבחור החנון יזכה בליבה של הכוסית.

בשונה ממהלכים שיווקים בפייסבוק, כאן לא מבקשים מהגולשים להצביע, לתייג, לעשות לייק, share, לעלות תמונות, וידאו , סטטוס או כל דבר אחר – אלא רק לצפות בסרטונים. אם כך אז הצלחת המהלך היא כמה אנשים צפו בסרטונים ואחרי זה דיברו עליהם ויצרו באזז ברשת. מעניין לראות את התנהגות הצפיות בסרטונים וכמה תקציב פרסום של המהלך יושקע במדיה ובאיזה עיתוי –  אל מול קידום אמיתי של המלצות ברשתות חברתיות – מן הסתם בעיקר פייסבוק – שם יש כרגע קהילה מנומנמת משהו של מעריצי ואוהדי הסדרה.

אם אנחנו רואים שכל  הקמפיינים הדיגאטלים – בטח לצעירים –  מתרחשים בפייסבוק – אזי בקמפיין הזה של תפוצ'יפס – מרכז הכובד הוא ביוטיוב. כאשר הוידיאו הוא במרכז – הבחירה ביוטיוב היא טבעית והגיונית. אולי זה מה שיציל את גוגל אל מול פייסבוק בתקציבי מהלכים שיווקים ותוכניים בניגוד להכנסות שלה בשוק החיפוש. אם כך – אזי על יוטיוב לתרום את חלקה בהצלחת מהלכים כאלו הן בממשק חברתי ומתקדם- ובאפשרויות פרסום אטרקטיביות – ואכן מי שרוכש זכות להקמת ערוץ ממותג – למעשה קונה גם חבילת פרסום של הקמפיין במוצרי גוגל – ביוטיוב.

נקודות למחשבה על הקמפיין

1. יש משהו קצת מבאס בתחושה שזה לא חי – דינאמי – יכול להשתנות על פי בחירת הגולש – אלא בבחינת – הנה מה שעשינו וצילמנו – אנחנו מגישים לכם אותו. זוהי בעצם התייחסות למדיה כלא שונה מטלווזיה – התחושה שלי שהכל כבר צולם ונקבע מראש – הופכת את משך הסדרה מבחינתי לסוג של מניפולציה- אם זה מוכן – תנו לי את זה. לא רוצה לחכות. יותר מתאים לטלווזיה. לחכות שבוע בין פרק לפרק זה יותר מדי – תזרקו לנו עצמות תו"כ בבקשה.

2. מה יקרה עוד 3 חודשים שהסדרה תיגמר? מה יקרה לעמוד המושקע הזה? הוא ייעלם ברחבי הרשת?אם אנשי השיווק והפרסום של  שטראוס חושבים לטווח ארוך של שנה /שנתיים ויצליחו לזקק אינסייט אמיתי על המוצר שלהם שייאפשר להם להמשיך ולייצר סרטונים שאנשים ירצו לראות. דוגמא מצויינת לכך היא ערוץ ההדרכה הזה - שרק לאחרונה ג'נרל אלקטריק לקחו עליו חסות ויש לו תובנה שנכונה תמיד- לחיות יותר טוב ויותר נכון. גם שם החסות לא משובצת בתוך הסרטים באופן אגרסיבי (יזקף לזכות שטראוס שהבינו שזה לא נדרש), אבל לערוץ הזה יש זכות קיום כל עוד לחיות יותר טוב הוא משהו שאנשים רוצים. לא תמיד זה משתלם, לא תמיד זה אפשרי – אבל תמיד זה מצער לראות איך השקעה נהיית חד פעמית ללא המשך כאשר  הנכסים שצוברים במהלך אינטרנטי מאפשרים לך להמשיך להיות בקשר עם אלו שבחרו לצפות ולקחת חלק בתוכן שלך.

3. פירסום מעניין של הקמפיין הוא באתר ספורט 5. ההקשר הוא כנראה כפול – הן בבחינת הספורט הלאומי של קליעת תפודים ולכן הלכו לבית של הספורט – אבל גם כנראה בקהל היעד הגברי של החטיף שהוא קהל הגולשים של ספורט 5.

ובכל מקרה – כבוד על החדשנות וההליכה קדימה בשדה תפודים לא חרוש.

לאחר שפייסבוק ניצח את הקרב אל מקלדתם של בני הנוער בישראל, נראה כי כרגע הזירה השוקקת חיים לאתרי האינטרנט המקומיים לצעירים היא בעיקר רלוונטית לילדים מתחת לגיל 13. מחסום השפה שם גדול יותר ולכן מחייב נגישות בעברית. עוד כמה שנים גם זה ישתנה – כלומר עניין השפה לא יהווה מכשול – גם כי ידעו אנגלית יותר טוב מוקדם יותר, וגם כי תרגום אתרים בזמן אמת יהיה פשוט. כבר היוםגירסאות בעברית בענקי האינטרנט העולמיים פייסבוק \ גוגל הוא כבר עובדת מוגמרת.

הנה 3 מהכוכבים בקרב אתרי הילדים הישראלים – מחולק לעולמות וירטואלים ופורטל

עולמות וירטואלים ישראליים לבני נוער (second life עם אג'נדה וצנזור..)

1. נתקלתי במחקר מעניין שערכה חברת המחקר זטה טולס בקרב ילדים בגילאי 6-13. מה שתפס את עיני היה אתר מוגובי הישראלי. בסקר הוא מופיע כאתר השני (!) הנזכר על ידי הצעירים. מקום טוב להיות בו בעיקר שאתה רק שני לפייסבוק.

על מוגובי קראתי לראשונה ב 140 ושם הוכרז על השקתו ב-אוגוסט 2009. לא עברו 5 חודשים  וכבר הוא זוכה להופיע אחרי פייסבוק.עניין שבוודאי תרם לכך הוא שממש לפני כחודשיים מוגבי נכנס תחת וואלה ואין ספק שהחיבור הזה עשה לאתר טוב והזרים לו משתמשים. בין הענקים המקומיים וואלה הוא היותר רלוונטי לילדים ואולי חשוב באותה מידה – חזק גם בקרב ההורים שמפקחים על גלישת ילדים בגיל זה (אני מקווה….) ובעלי כרטיס אשראי.

2. עולם וירטואלי ישראלי נוסף לצעירים הוא אקו לוקו. האתר פונה לחתך קצת יותר "מבוגר" של ילדים ומציע עולם וירטואלי עם אג'נדה ירוקה (אקו לוקו = משוגע על אקולוגיה – בבחינת "ירוק"). גם כאן בדומה למוגובי ישנו ממשק משתמש ועיצוב ברמה מאוד גבוהה.

שני אתרים אלו עובדים במודל הכנסות של freemuim: משחקים בחינם ועל שירותים נוספים צריך לשלם. שיווק אתרים לצעירים בגיל הזה הינו בעל שני קהלי יעד ברורים – ההורים והילדים. הילדים שייהנו יבקשו מההורים להכניס כרטיס אשראי. מעניין אם זה עובד.. והאתרים רווחיים..?

האם בקרוב נראה חברות מסחריות נכנסות לעולם קיים כמו אקו לוקו?כניסה חלקה יחסית יכולה להיות של חברות וגופים ציבוריים שיש להם אג'נדה נטרלית כמו חסכון במים, בטיחות בדרכים, סובלנות ועוד. המקום שלהם באקו לוקו נראה טבעי ולא ירתיע את ההורים.

או אולי – חברות מסחריות ייצרו עולם וירטואלי שלם רק על מנת למתג את עצמן בתוכו? בדומה למה שנעשה בקיטה סיטי. קיטה סיטי עבד במודל אחר – של חברה מסחרית גדולה שלקחה עליה את כל עלויות ההקמה והשיווק. עולם תוכן שיווקי של קוטקס. העולם הזה שחיי על משבי הפרסום עולה וקם על פי קמפיינים ולא כפי שאתרי אינטרנט צוברים כוח ותאוצה מהגולשים שלהם ומעבודת שיווק 365 יום בשנה. זאת אחת הסיבות אנחנו רואים היום את הנהירה של המפרסמים להיכנס לעולם הוירטואלי הגדול ביותר – פייסבוק.

לוקו מראה עלייה רציפה, מוגובי נשען על וואלה, קיטה תלוי קמפיין

פורטלים לילדים

הרכישה של myfirsthompage על ידי תפוז מראה אולי כי גם הם חושבים שכדאי להשקיע בצעירים. צעירים מאוד (3-8). אתר זה הינו שער כניסה לאינטרנט עבור ילדים ודומה למה שכל אתרי האינדקסים למבוגרים עושים (נטקס, סטארט, קפה..)

המסחר והשיווק באתרי פורטלים שונה באופן מהותי מעולמות וירוטאלים שכן אינו מבוסס על מודל freemuim . האתגר הוא גדול מאוד גם כאן.

נקודות למחשבה במסחור הזירה לתפוזים:

1. כל המסחור שדמיינתם לעשות – תקצצו בחצי ואז עוד קצת.

2. תדמיינו את הילדים שלכם גולשים באתר ומשם תתחילו לחשוב מה ניתן לעשות

3.  אל תיתנו לאיזה פסיטגל שרוצה לשים עוד שני שקל להזיז אתכם. כי ההורים לא יסלחו לכם.

4. אל תאנסו את הגולשים בפרסומות: שהלכתי עם הבנות שלי לסרט בסינמה סיטי – היו 22 דקות של פרסומות לפני הסרט. נטו. בלי יכולת להימלט. ממש התפוז המכני. זה עשה לי בחילה ועוד לא חזרתי לשם. ככה גם לא יסלחו לכם.

5. תדעו מראש, יש לכם חלון זמן מאוד קצר – הגולש הצעיר ינטוש אתכם לאנחות כי הרלוונטיות של האתר לגביו היא לתקופה קצרה של שנה-שנתיים ולא יותר.

6. שזה לא יגרום לכם למסחור יתר של האתר בראיית "תפוס כל יכולתך" כי אז הנטישה תגיע הרבה קודם.

זוכרים לפני שפייסבוק היה? זו היתה תקופה אחרת. כולם דיברו על כך שהצעירים נמצאים באינטנרט והיו לנו אתרים ישראליים לבני נוער. בתקופה זו גם אני הייתי פעיל בתחום זה כמנכ"ל bona – ולמי שלא הבין זה סוג של גילוי נאות כמקובל בתחום.

למען הנוחות חילקתי את הנתונים לאתרי הנוער (13-18) ואתרי הילדים (7-12)

אתרי נוער בסגנון צלילה חופשית

אפשר לראות בגוגל טרדנס שמינואר 2008 כל אתרי הנוער הישראלים נמצאים בצלילה חופשית והיום הם נהפכים לפחות רלוונטים מבחינת הגולשים והמפרסמים – זה תמיד הולך ביחד.

הרשת החברתית הנועזת SHOX (אדום בגרף) שהושקה על ידי אסקייפ של פלאפון כבר לא קיימת יותר בטרנדס כי היא אוחדה עם nrg אבל אפשר לראות איפה היא היום- בתחתית. רשת חברתית לבני נוער בהחלט לא רלוונטית להיום שיש את פייסבוק ומתישהוא היא פשוט תיעלם מן הרשת.

שוואמי (showme- בצהוב) שהיא הבית בעיקר לתמונות של צעירים גם סבלה מירידה אבל פחות מהשאר. הגרעין הקשה שלה ששם שם תמונות באלבומים עדיים מתקשה לוותר אבל אין אלא לחשוב כי גם דור זה ייעלם בתוך הפייסבוק.

bona (בירוק) שהושקה מתך התיכופוניסט על ידי דפי זהב ו ynet, ושנמצאת היום בבעלות מלאה של האחרונה, שומרת פחות או יותר על גודל הקהילה שלה – שזה לא יותר מדי. בדיעבד מסתבר שההשקה היתה בדיוק בשיא של אתרי הנוער ממש לפני הירידה – תזמון בעייתי. מכיוון שהושקה כרשת חברתית של גופים מסחריים מלכתחילה – לא זכתה להגיע לגדול של הרשתות האחרות שצמחו מלמטה. היום בוצע שם שינוי ששם את התוכן המערכתי במרכז ורק ימים יגידו אם תאגיד ידיעות יתגייס לטובת האתר – או שהוא ימשיך לדשדש בנחת.

אתר שין1 (בכחול) נרכש על ידי קבוצת אתרים ב3.3.2008 ואפשר לראות מאז האתר ירד מ30 אלף גולשים ביום לפחות מ- 5000. אתר זה שהיה הגדול בתחומו בתקופה הרלוונטית התרסק במהלך השנה האחרונה.

יוצאת מן הכלל בעניין זה היא מקושרים הישראלית שמצליחה לשמור את הראש למעלה. רשת זו היא אומנם היתה גם לבני 20-30 ולאוו דווקא בני נוער, אבל היום הם כבר שם. אומנם כבר לא ניתן לראות אותה בגוגל טרנדס כי הם סופחו לדומיין של וואלה אבל כל מבין הרשתות לצעירים – אים ספק שהיא הכי פעילה. אולי זה בגלל המייסדים עוד שם, אולי כי היא כבר עברה מסה קירטית של אנשים שרוצים להיות שם ואתה לא מרגיש לבד. לאחרונה הם נרכשו על ידי וואלה מה שיכול להבטיח הזרמת גולשים קבועה – אם ירצו בכך.

אתרי ילדים – ירידה מתונה יותר אבל דרמטית

אפשר לראות כי באתרי הילדים לעומת אתרי הנוער – ישנה ירידה ואיבוד של גולשים אבל לא באותו יחס של הרשתות החברתיות לבני נוער.

אותה קבוצת אתרים (שרכשה את שין1 כאמור), רכשה גם את אתר מומו הפרה באוגוסט 2008 מתוך מחשבה להוות קבוצת מדיה לצעירים. מומו הפרה גם עשתה דיאטה אך איבדה רק חצי מהגולשים שלה (בתמונה למטה) ועומדת כיום על כ15 אלף גולשים ביום.

טיפו וגופ – ממש בהתאמה באותה מגמה. מתחת ל20K גולשים ביום כבר קשה להיות מסחרי וליזום ולהתחדש ונראה כמה זמן יחזיקו שם מעמד.

אתר לילדים שדווקא מרים ראש – myfirsthompage

אתר שמראה מגמה הפוכה בתקופה זו הוא "עמוד הבית הראשון שלי". אתר זה דומה למה שמהווה נטקס, סטארט בזמנו והיום kafe.co.il. שער כניסה מלא לינקים לילדים הכוללים משחקים, יצירה וכל דמויות הטלווזיה המוכרות. אם תכננתם לעשות משהו ישראלי לצעירים, הרי שנראה שרק אצל ילדים יש את המקום לעשות זאת – בעיקר בגלל הבדלי השפה כנראה.

לסיכום

מגמת הטראפיק של כל האתרים דומה. כמנהל שיווק זה די מטריד שלא משנה איזה פעילות ומהלכים שיווקים עושים – "הכוח הגדול" של השוק סוחף אחריו את כולם. היום בפייסבוק יש 450 אלף צעירים עד גיל 18 וזאת כנראה הרשת החברתית היחידה המשמעותית לגילאים אלו. זה לא אומר שאי אפשר להרים אתרים ופעיליות רק שהשיווק והקידום שלהם חייב לקחת בחשבון איפה הצעירים נמצאים. מזכיר קצת את מה שקורה בעולם הגלובאלי של רשתות בתי הקפה – בתי הקפה השכונתיים נעלמים (בדומה לאתרים המקומיים) ורשתות הענק תופסות את עיקר הקהל, רק שזה קצת מפחיד שלחשוב שדווקא באינטרנט הכל הולך ומתרכז לידי ענק אחד – פייסבוק.

סלקום ווליום ערד, שהוא בעצם פסטיבל ערד בלבוש החדש, מתחיל מחר. הקמפיין לפסטיבל היה נרחב והיה ניתן לתפוס אותו בטלווזיה ובאינטרנט. סלקום שנטשו את כוכב נולד כנותני חסות מרכזיים עם אירוע השיא בגמר, בחרו להמשיך עם הקו של המוסיקה הישראלית אבל לצאת ממותג חזק שמאפיל עליהם (כוכב נולד), להתנתק מאירועי הקיץ שמנצחים אותם (קוקה קולה וילג') ולהתחבר למותג שעבור בני הנוער הוא לא יותר מכלום (פסטיבל ערד במתכונת לפני האסון).

המיניסייט של הפסטיבל מעוצב באופן מינלמיסטי פשוט ויפה ומזכיר את טוויטר במובן הזה של הפיד של האייטמים, הרקע, והטאבים. אבל ההבדל הגדול הוא שהם בחרו שאת כל התקשרות עם הגולשים הם ינהלו במדיות חברתיות חיצונית לאתר הפסטיבל. החלטה זו, שהיא פשוטה נכונה ולא מובנת מאליה מאפשרת לנו לבדוק מה יצר "הפסטיבל" בכל אחת מן הזירות בהן הוא בחר להשתתף.

פייסבוק

12,109 אוהדים לעמוד הפסטיבל. מרשים בהחלט! לפרויקט  הקודם שלהם – מגודלים יש רק 8266 אוהדים וזה מראה שחיבור בין פייסבוק הוא לאוו דווקא לאירועים שקורים בתוך הרשת. הגבולות האלו כבר לא קיימים וממזמן. על ההודעה האחרונה שראיתי ישנם 97 אנשים שעשו like ו50 תגובות. מי שמכיר קצת את הכמויות בעניינים אלו יודע שאלו הם מספרים מרשימים. מהתבוננות בפיד של הפייסבוק רואים עדכונים על המקום, האמנים ועוד. כמות התגובות והשתתפות של הגולשים גבוהה ואין ספק שגם מי שלא יבוא לפסטיבל או רק לימים חלקיים יוכל להתעדכן מה קורה ומה חדש.

טוויטר

ישר ברור כי זו לא הרשת של הצעירים. 135 עוקבים בלבד. ממש לא רלוונטי – בדיוק כמו שעומר רושם בפוסטים שלו על בני נוער וטוויטר כאן בתנועה כבר הרבה זמן. וזה לא שאין עדכונים – פשוט אין מי שיעקוב אחריהם.

מקושרים

4913 איש עידכנו שהם באים. עוד 10,896 איש אולי באים ומעל 39,000 סימנו כי לא יבואו. כמות מאוד גדולה של צעירים נחשפו לאירוע בפלטפורמה הזו ועדיין מעניין לראות שמקושרים יודעים להגיע לרבבות צעירים בזמן נתון. מה החפיפה בין קבוצה זו לבין פייסבוק? לא ידוע אבל בהחלט תרשו לי לנחש שדי גבוהה.

פורום הפסטיבל – תפוז

אומנם לא רשת חברתית קלאסית, אבל מה יותר טבעי מלבחור בתפוז – מלכי הפורמים – כפלטפורמה הנכונה לעניין זה. שם בעיקר מנהלים תשובות ושאלות, איך מגיים, מה להביא ובואו ניסע ביחד. גם שם יש לא מעט פעילות. השיתוף הזה, כמו במקושרים- השיתוף כאן מאפשר להגיע לאנשים במקום בו הם נמצאים.

סיכומו של דבר

האתר הרשמי של הפסטיבל הוא בעצם רק סוג של "must have" ויכול בהחלט להיות שבעתיד לא נראה כאלו. הצידוק להקים אתרים חדשים לזמן קצר ולקדם אותם נראה כפחות רלוונטי ככל שאנו מתקדמים באבלוציה של הרשת.  כאן סלקום בחרו במקום לקדם את האתר שלבם בפייסבוק\מקושרים\תפוז במדיה, לקדם את הפעילות שלהם אל מול הגולשים בפלטפורמות אלו. זה דורש מיומנויות אחרות מצד החברה המפעילה (מקאן דיגטל) ובהחלט נראה שיש להם אותן.

עוד משהו – כמיטב המסורת של סלקום הם ממשיכים בקו החדשני שלהם ובמהלך הפסטיבל 5 בלוגרים יסקרו לייב (גם בוידיאו) את הפסטיבל מ-5 נקודות מבט שונות. הרצון המתמיד שלהם לנהל ניסינות אלו ייתן להם הרבה יידע כלים ורעש בלוגוספרי שבהחלט יעזור להם