כל הפוסטים בקטגוריית אתרים לנוער

אחרי פרסום ראשון בתחילת החודש שעבר ולא מעט שמועות, הורידו אתמול (30.3.2010) ב ynet, יומיים לפני המועד המתוכנן, את פורטל הנוער bona. אם תיכנסו לאתר היום, תראו את מסך הפרידה הזה:

פרידה ל-10 שניות (צילומסך)

בתור מי שהיה שם כשקיבלו את האישור על הדומיין, אני מרגיש איזושהי חובה לבוא ולספר את הסיפור של bona, אתר שארבע וחצי שנים של עשייה שלו התנקזו לתוך פסקה בעמוד שהתוקף שלו הוא 10 שניות, כמה סטטוסים בפייסבוק וכמה טוויטים.

bona כרשת חברתית מבוססת תגיות – אנשים במרכז

אני נכנסתי ל bona ב 12.10.2006, רגע אחרי שסיימו את העיצוב והרבה אחרי תהליך האפיון. bona היה אז פרוייקט משותף של דפי זהב ו Ynet כשהמטרה הייתה לתת ביטוי מקוון למדריך התיכופוניסט מצד אחד (ספר טלפונים שיצא במשך תקופה של כ-14 שנה בכל עיר עם הטלפונים ומספרי ה ICQ של התלמידים מכל בתי הספר) ולרכב על הגל של פריחת הרשתות החברתיות של 2006 (לקריאה נוספת: דפי זהב רוצה מייספייס \ TheMarker).

הכניסה רק למי שיש קוד, העיצוב הראשון של bona

אני חושב שכבר מההתחלה, נתקלנו בשלוש בעיות עיקריות עם האתר: הראשונה, הייתה מנגנון ההצטרפות: בכל מדריך תיכופוניסט שחולק, היה כרטיס שחור ומגניב עליו היה קוד הצטרפות חד ערכי. רק משתמשים שבבעלותם היה קוד יכלו להצטרף לאתר ולהזמין חברים אחרים שלהם כשהמחשבה הייתה בזמנו לסגור את האתר לתיכוניסטים בלבד ולמנוע כניסה של מבוגרים. התוצאה בפועל הייתה כניסה של מעט מאד בני נוער (כי מי באמת החזיק את הכרטיס?).

בשביל מי שהצליח לעבור את תהליך ההרשמה, החסם השני היה מנגנון התגיות. העלאת התוכן בגרסה הראשונה של bona הייתה מסובכת מאד ודרשה מהמשתמש לתייג כשדה חובה. בתקופתו, מעט מאד אתרים השתמשו בתגיות, כל שכן בארץ (אני זוכר שדיברו על דלישס כמודל) וחוסר היכולת להסביר למשתמש איך לתייג (וחשוב מכך, *למה* לתייג) הביאה את האתר למצב של בלאגן כאוטי: מצד אחד האתר לא הצליח לייצר עמודים על פי תחומי עניין (כי תגית "אהבה" ותגיות "אהבההה XD" יצרו עמודים שונים) ומצד שני, משתמשים שרצו שהתוכן שלהם יקבל ביטוי לאורך כל האתר' , תייגו אותו בלי כל קשר, מה שהפך את עמודי התגיות ללא רלוונטיים.

גם הסביבה העסקית לא עזרה ל bona בימים הראשונים: כמה ימים לאחר עליית האתר לאוויר עלתה לאוויר הרשת החברתית MyMusic, רשת מיוחדת שהוקמה עבור כפר המוזיקה של קוקה-קולה וקיבלה המון חשיפה גם בפרסום וגם באמצעות סלבס שהזינו תוכן לאתר. עוצמתה של MyMusic (רגעית ככל שהייתה, אחרי כפר המוזיקה הוחלט להוריד את האתר מהאוויר) הורידה את הפוקוס מהאתר החדש.

bona כרשת חברתית – בלי תגיות, תוכן גולשים במרכז

אחרי שנה של מיקוד בעמודי הפרופיל ובדפים אוטומטיים על פי תחומי עניין, לצד כמה שינויים בהנהלה, bona נכנסה לעיצוב ומיתוג מחדש תחת חברת Nascent כשהקונספט היה לצאת מהעיצוב הירוק והלא שמיש, להוציא את הפיצ'רים שלא עובדים ולהעביר את המיקוד מעמודי המשתמשים לזירות של שיחה בין גולשים – אנחנו קראנו לזה "דיבורים" ודרך הפעולה שלהם הייתה פחות או יותר כמו ת'רדים בפורום כללי. ככה זה נראה:

תוכן גולשים במרכז (עיצוב: Nascent)

האייטמים המרכזיים באתר היו תוכן גולשים בהמלצת עורך. בתקופה זו חזינו בגידול משמעותי בקהילה, בעיקר פליטי רשתות חברתיות אחרות (אנשים שהרגישו גדולים על שין1 מבחינת גיל ופליטי Shox, הרשת החבתרית של NRG, שנתפסה בזמנו כרשת חברתית של ערסים יפים ויפות). בגרסה הנוכחית התחלנו ליישם תובנות מהגרסה הקודמת: הורדנו את מערכת התגיות לרמה אופציונלית, הורדנו את מנגנון ההרשמה באמצעות קוד לטובת מנגנון הרשמה פתוח והתגובות היו בהתאם.

הבעיות עברו עכשיו לצד שלנו, אם עד אותו זמן הבעיות היו בעיקר בעיות של שמישות וממשקי משתמש, הרי שעכשיו רוב הבעיות באתר הפכו להיות בעיות בזירת התוכן: קונספט ה"דיבורים" היה נחמד לשיחות של יומיום ולגיבוש הקהילה, אבל לרוב אלו היו אייטמים חסרי ערך עבור הקורא במקרה הרע, או אייטמים מעניינים אבל קצרי מועד, מהסוג שאתה קורא עכשיו, אבל עוד שעה זה כבר לא מעניין.

bona כרשת חברתית – תוכן גולשים לצד תוכן מערכתי

הרצון להעשיר את bona בתוכן הביא אותנו לרונן בש, מעצב ynet לשעבר שהיה אמור להכין את bona לקראת הופעה בהומפייג' של האתר הגדול במדינה. לא צריך לספר שהופעה בהומפייג' ynet פירושה לא מעט טראפיק ויוקרה אבל כדי להצדיק את ההופעה שלנו שם מעבר לגימיק נחמד, היינו צריכים להכניס תוכן מערכתי ערוך ומנוהל. הצורך בתוכן מערכתי הוליד יצוא כלאיים שליווה את הגולשים עד השנה האחרונה של האתר: מדובר באתר שמצד אחד הציג בעמוד הראשי תוכן מערכתי ב"עמודי כתבה" ותוכן גולשים בפורמט של "דיבורים". ככה זה נראה:

תוכן גולשים לצד תוכן מערכתי (עיצוב: רונן בש)

מכל הגרסאות של האתר עד אותה תקופה, אני חושב שזו הביאה לידי ביטוי את הקונספט בצורה הטובה ביותר. מצד שני, נכנסנו כאן לסוג של הבטחה שלא יכולנו לקיים: מצד אחד, הבטחה להיות אתר תוכן מוביל – מה שהמערכת לא אפשרה לנו מבחינה טכנולוגית ועיצובית (עמודי הערוצים והכתבות לא נראו מספיק טוב כדי להחזיק תוכן מערכתי, ולא באשמתם, אנחנו לקחנו מערכת שנועדה לניהול קהילות ותוכן גולשים ואנסנו לתוכה לערכת לניהול תוכן) ומצד שני, התיימרנו להיות רשת חברתית מובילה (שבגלל המרדף המתמיד אחרי תוכן מערכתי, לא זכתה למספיק תשומת לב והייתה צריכה פחות או יותר לנהל את עצמה).

bona כפורטל תוכן – תוכן מערכתי במרכז

כש ynet רכשו את bona באופן מלא נקראתי להכין תוכנית עבודה שתממש את החזון של האתר בתוך ynet. בזמנו, הייתי מודע לבעיית ההבטחה הלא ממומשת מהגרסה הקודמת והחלטתי ללכת על פורטל תוכן מערכתי מכמה טעמים: פייסבוק תפס תאוצה בחו"ל והתחיל חדור גם לארץ, היה לי ברור שלא יהיה טעם לשחק במגרש הרשתות החברתיות אלא אם כן נהייה הכי חזקים בזירה הלוקאלית – מה שלא היינו (המלצתי להעביר את מערכת ההרשמה ל Facebook Connect). בנוסף, ynet, בתור גוף התוכן הגדול בישראל, היה אמור לתת רוח גבית לאתר ולהעשיר אותו ועל ידי כך לתת ערך מוסף אמיתי לכתבי הנוער שכבר עבדו באתר.

לצורך הפיכת האתר לפורטל תוכן פנינו ל Inkod Hypera, אחת מחברות העיצוב שאני יותר מעריך, והתוצאה הייתה פורטל תוכן לפי ערוצים וקטיגוריות:

קטע קטן מההומפייג' של bona כאתר תוכן (עיצוב: Inkod Hypera)

כאן אנחנו מגיעים לסיפור הסוף של bona, והאמת היא שהוא לא מורכב או טראגי כמו שהוא מצטייר: במשך השנה בה bona תפקד כפורטל תוכן היה גידול בתעבורת הגולשים לאתר. לא מעריכי, לא גדול מדי, גידול טבעי. העיצוב החדש עשה טוב לכתבי הנוער שקיבלו במה רצינית לכתוב בה (לצד הפריבילגיה של הופעה בהומפייג' ynet), הייתה תוכנית עבודה ובסך הכל האת הגיע לתקרת זכוכית מסויימת (מבחינת כוח אדם, משאבים וכיו"ב) שכדי לעבור אותה הוא היה צריך לעבור את שאלת הפיתוח העסקי.

בסופו של דבר, הייתה צריכה להתקבל החלטה בנוגע לפוטנציאל העסקי של האתר ולזכות הקיום של אתר תוכן לנוער ב ynet שלא נראה ומתנהג כמו חלק אינטגרלי ממערכת התוכן של האתר. במקביל, אני משער שהיו שיקולים ארגוניים אחרים שהיו צריכים להתקבל בנוגע לפוקוס של ynet, איפה משקיעים את הכסף והאם אתר תוכן (על כל הקושי בתפעול של אחד) הוא באמת הדרך הטובה ביותר להגיע לנוער. התוצאה היא מסף הפרידה שמופיע בתחילת הפוסט לצד ההחלטה להוריד את הפרוייקט מהאוויר.

אחרית דבר בנימה אישית

בעייני, יש משהו מאד מנחם בעובדה ש bona לא נסגרה בגלל היותה bona אלא בגלל שיקולי פיתוח עסקי. בתור מישהו שמגיע מעולם התוכן ורואה קודם כל את המשתמש, אני מאמין שיש זכות קיום לאתר תוכן לנוער, אני מאמין שאתר שיספק תוכן מעניין ורלוונטי לבני נוער בצורה טובה ישגשג גם בקרב על המשתמש (שאין לו מחוייבות לאתר זה או אחר) וגם מבחינה מסחרית.

הבעייה עם אתרי תוכן היא שהם דורשים אחריות כפולה: מצד אחד, אחריות כלפי התוכן – להביא מדי יום שלושה, ארבעה, אייטמים רלוונטים וכתובים טוב דורשם לא מעט השקעה, גם ברמת המשאבים ובמקרה של נוער שכותב, לא מעט שעות עורך שצריך לא רק לעשות את העבודה הטכנית, אלא בעיקר להדריך, ללמד איך לזקק סיפור מתוך רעיון ולפתח עיתונאים וכתבי אינטרנט (אגב, אני בקשר עם לא מעט כתבים צעירים שעבדו תחתיי ואני שמח כל פעם מחדש לשמוע שהם הסתדרו בצבא בתפקידים שקשורים בתקשורת בזכות bona). האחריות השנייה של אתרי תוכן היא כלפי הקהילה – בשלב מסוים נוצרת סביב האתר וסביב התוכן קהילה של משתמשים שמגיבים ועובדים מסביב לתוכן, הגדולה של מנהל אתר היא לתת כלים, לדבר וחשוב מכך, להקשיב לקהילה ולתת לה את הקשר הבלתי אמצעי עם מנהלי האתר, זה שבזכותו זכתה bona להצלחה בימים הראשונים.

אני חושב ש bona עשתה טוב לכל מי שנגע בה: החל מצוות המתכנתים, המעצבים, כתבי הנוער, העורכים והמנהלים. אני באופן אישי עברתי ב bona מהתיכון של האינטרנט לאוניברסיטה של הגדולים: bona הייתה שיעור בתאגידים, בבניית אתר מאפס, בניהול קהילה, בעריכת תוכן, בניהול וגיוס של עובדים ואפילו בפרינט. בסופו של דבר, הדבר הכי קל שאפשר לעשות באינטרנט הוא להוריד אתר מהאוויר ומה שנשאר לי בסוף ביד אלו הקשרים, החברים וזכרונות טובים.