כל הפוסטים בקטגוריית אתרים לנוער

תוכן וידאו נחשב בעיני, ובעיני רבים, לגביע הקדוש של עולם התוכן באינטרנט. הייתי בנענע כדי לראות  את "עולמו של רנו פסקאל" הופך מתכנית של קטעי וידאו לקאלט ועושה פלאים למותג, יצא לי לראות את וואלה סופרים בהנאה את הטראפיק עם "מה, כבר צהריים?" ולא חסרות דוגמאות מחו"ל. בחודשים האחרונים, עם הצמיחה הטבעית של יוטיוב וכניסה אינטנסיבית של תוכן וידאו לפורטלים הגדולים (ובתוך כך חיבור לזכייניות הטלוויזיה) הפך תוכן וידאו כמעט למניה בטוחה.

ביום חמישי האחרון (23.4) השיקו בוואלה Zone, אזור הצעירים של וואלה, את "שעת אפס" – תוכנית בוקר לבני נוער שתכליתה שלושה או ארבעה פרזנטורים עם פינות קבועות. ככה זה נראה:

לכל מי שמודאג, יש גילוי נאות בסוף הפוסט (צילומסך)

תוכן וידאו זה עסק לא זול: תוכנית ערוכה של כעשר דקות יכולה לעלות בסביבות ה 2500$ בעוד פרק של שידור חי באיזור ה 5000$, לא כולל מע"מ ולא כולל את הטאלנטים (אם יש כאלה). כאן נכנסים בעלי האתרים לדילמה – אפשר לספוג את העלויות, להפיק פיילוט ועם זה ללכת לצוד ספונסרים. זה לא פשוט, זה להוציא כסף מהכיס של האתר ולא בטוח שהקונספט יצליח לגייס נותני חסות. האפשרות השניה היא להתפשר על רמת הגימור, להשתמש בבני נוער במקום טאלנטים ולצלם את הפרקים במשרד של הסמנכ"ל.

עצם העובדה שלא יצאה הודעה גדולה ומרשימה על "תוכנית בוקר חדשה לנוער" מראה שיש כאן סוג של התפשרות וחוסר גאווה בתוצר הסופי. קשה לראות איזשהו מגע יד מקצועי שעבר על התוכנית, ברמת הכתיבה, ברמת העריכה או ברמת הפרזנטורים (כתבים של הערוץ). אני כמעט יכול לדמיין איך מכרו את זה למנכ"ל: "נעשה את זה מתחרתי" , "בני נוער אוהבים טראש", "לא חייב להיות בזה היגיון", אפשר לצלם את הפרק הראשון במשרד שלך?"

ברקע: סיכומי פגישה (צילומסך)

הפואנטה: חוקי המשחק השתנו

נכון לחודש אפריל 2009, תכנים מהסוג שמציגה "שעת אפס" מתאימים לערוץ תוכן גולשים ביוטיוב ולא למוצר שאמור להיות תוכן הוידאו המוביל של ערוץ הצעירים של וואלה. נכון, אפשר להגיד ש"צעירים אוהבים טראש" (ולא רק הם, גם אני, מודה) אבל גם טראש צריך לדעת לעשות ורמת הגימור לא צריכה להעליב את האינטיליגנציה של הצופה.

יוצא לי יותר מדי פעמים לשמוע אנשי שיווק ותוכן אומרים ש"הנוער יכול לספוג הכל" ו"אפשר לעשות את זה בלי כסף" אבל כמו ששעת אפס מוכיחה בצורה טובה, זה פשוט לא זה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצפה להפקה רצינית סטייל תוכנית בוקר בטלוויזיה, אפשר לעשות טראש, אפשר לעשות נונסנס, אבל הגימור חייב להיות ברמה גבוהה יותר, הכתיבה צריכה להיות נכונה לוידאו (ולא להרגיש כאילו מקריאים לך כתבה) והטאלנטים צריכים להיות טאלנטים שאפשר למתג אותם (עם כל הכבוד וכו').

קשה לראות תוכנית ברמה כזו עולה אצל אחד מהפורטלים הגדולים, שם יהיה צורך להעמיד את ההפקה לצד הפקות מושקעות יותר (ב ynet כתבות הוידאו , בנענע תכנים טלוויזיוניים), אני משער שבוואלה אפשר, מצד שני – זה פשוט פלופ.

גילוי נאות: אני עובד ב ynet, אתר מתחרה של וואלה. מצד שני, כשמגיע פרגון אני תמיד מפרגן, הפעם לא.

אחד ממוקדי ההכנסה העיקריים לאתרי תוכן הוא הקמת ערוצים בחסות: התוכן (כתבות טקסטואליות, תמונות, סרטונים, סקרים וגו') בדרך כלל כבר נמצא אצלך במערכת, כל שכן אם אתה אתר ותיק וכל מה שצריך לעשות מבחינתך הוא לקחת את התוכן הרלוונטי למפרסם, להעביר אותו לאיזור תצוגה נפרד, לתת לו קצת עיצוב ובסוף היום לאסוף יופי של צ'ק מהמפרסם שמרוויח פעמיים – הוא גם מופיע כחלק אינטגרלי מהאתר שלך וגם יכול להגיד שהוא לא סתם השקיע בבאנרים או איזה עמוד תדמית שלא מביא יותר מדי חשיפה למותג. אמריקה.

אז איפה העניינים הללו בדרך כלל מסתבכים? בעיה ראשונה ונפוצה היא שאנשי המכירות המוכשרים שלך הצליחו להביא מפרסם, אבל לך אין את התוכן; מה שמכניס את כל המערכת שלך לספין מטורף של כתיבת תוכן-ספק-שיווקי בזמן קצר ובדרך כלל מה שמתקבל הוא מוצר חצי לעוס ובלי תגובות לכתבות – בית קברות לאינטרנט. סיבוך נפוץ שני יכול לתפוס אותך עם תוכן, אבל עם פלטפורמה שמגבילה אותך ולא מאפשרת להציג אותו בצורה הגיונית לגולש. שני הסיבוכים קורים קצת יותר ממה שהיינו רוצים באינטרנט הישראלי ולכן פרוייקטים שמצליחים לשלב השניים הופכים למוצר נדיר יחסית.

ספורט5 ובלו-בירד משתפים פעולה

באקט טבעי, חברו להם יחדיו אתר התוכן של ערוץ הספורט (ספורט5) ומותג-העל Blue-Bird אשר מכניס תחת כנפיו מספר מותגי גלישה וסקייטבורדינג, פופולארי מאד בקרב בני נוער. ככה זה נראה:

עולם הגלישה של ספורט5 ובלו-בירד

אין ספק שהחברים בספורט5 עשו יופי של עבודה בלמלא את החלל הממותג בתוכן. מה אין לנו שם? מבזקים, מדיה סנטר עם וידאו, קטלוג ביגוד, תמונות, שימושון ועוד ועוד ועוד (ועוד) כשכל הסיפור הזה עטוף באווירת גלישה ובצבעים של המותג. על פניו, המפרסם צריך לשלוח פרחים למנכ"ל.

דרושה: מגניבות

בעולם הסקייט והגלישה, מה שבאמת מוכר לבני נוער (שרובם לא יודעים להחליק ולגלוש)  זה פחות מאמרים מקצועיים על "איך לבחור את הגלשן שלך" או מבזקים בנוגע לענף גלישת הגלים בארץ ויותר תרבות רחוב ואווירה. רציתי לכתוב פוסט שלם על האתר שאני עומד להראות לכם ולא יצא לי, אבל אני שמח שבכל זאת יוצא לי להשתמש בו כאן: בחודשים האחרונים חברת Converse מנסה להיכנס לעולם הסקייט והשיקה אתר פשוט מדהים לטעמי – תלחצו כאן.

סקייטבורדינג על פי Converse

תתעלמו מהעיצוב (בכל זאת אין כאן חיבור עם אתר ומערכת ניהול תוכן, לא יהיה פייר להשוות) ושימו לב לקונספט: הנעליים חשובות אבל מה שבאמת חשוב היא האווירה. מספיק סיבוב קצר בחברות סקייט וגלישה אחרות (נסו את Zoo-York ואת Billabong) כדי לראות שמה שבאמת מוכר הוא ה Emo המגניב שעושה דברים עם הסקייט או השזוף עם הריבועים בבטן שהולך על החוף.

אף אחד לא באמת ציפה שאזור התוכן הממותג של ערוץ הספורט ובילבונג יהפוך להיות האוטוריטה בנושא אופנת רחוב, גלישה או סקייטבורדינג, ובכל זאת יש כאן דוגמה טובה לפתיחת ערוץ תוכן on the fly, גם אם הוא לא ממש פגוע במטרה, לפחות המפרסם יהיה מבסוט – תסמכו עלי.

אם יש תכונה שאני מעריך באפיון של אתר היא פשטות וגמישות. לעשות כסף מערוצים בחסות מפרסם היא אחת הדרכים היציבות והבטוחות להחזיק אתר (יוצרים חיבור מותגי, העסקה היא בדרך כלל שנתית ולטווח ארוך בקיצור, כולם מנצחים).

אחרי ההקדמה, שימו לב מה עשו ערוץ הספרוט יחד עם חברת קינדר: בשני קליקים, פחות או יותר ובזמן קצר יחסית הם הרימו מיניסייט תחת הטייטל "אתר ספורט לילדים" שמבוסס, הלכה למעשה, על מוצרי מדף שיש לספורט5 עם התאמות לילדים. ככה זה נראה:

באתר ניתן למצוא, כאמור, את מיטב מוצרי המדף שיש לספורט5 להציע כאשר הדגש הוא על ילדים טבלת ליגת כדורגל לילדים (איפה ענפי הספורט האחרים?), כתבות ספורט עם כפתורים גדולים וכמובן קידומים לרשת החברתית של ערוץ הספורט.

שלושה שיתופי פעולה באתר של קינדר: עם האתר ספסל, המסקר את ליגות הילדים והנוער בכדורסל, עם האתר כדור בשביל הכדורגל ועם ערוץ הילדים כי צריך תמונה של יון תומרקין באתר (לא ממש קשור לספורט).

אז למה בכל זאת אני חושב שיש כאן פיספוס?

קינדר החליטו להיכנס לעולם ספורט הילדים, בעייני – יוזמה מבורכת. היה נפלא לראות תמונות של ילדים בטריאתלון אילת ויהיה נחמד גם בדואתלון ניצנה (PDF). ההחלטה ללכת על אתר ספורט לילדים היא צודקת לדעתי אבל מלווה בלא מעט יומרות:

בתור אתר שמציג את עצמו כ"אתר ספורט צעירים המוביל במדינה", האתר של קינדר+ספורט נמצא במצב בו הוא לא פוגע באף אחד מהקהלים אותו הוא מבקש להשיג: אם זה אתר שמיועד לילדים, התוכן כתוב ברמה גבוהה מדי (ע"ע  'מה אכלת' הוא כבר לא רק משפט אמהי, אלא קריטי לטיפוח אתלט) והעיצוב לא ממש לוקח את הגולש הצעיר ביחד ומנחה אותו.

אם האת מיועד לנוער (אני משער שלא – אבל צעירים זאת מילה רחבה וכוללנית לכן אני מרגיש מחוייב להתייחס) אין כאן חיבור אמיתי לא בעיצוב ולא בשיתופי הפעולה.

לסיכום, היה כאן פוטנציאל לעשות משהו אמיתי מצד קינדר וערוץ הספורט אבל התוצאה מרגישה בשבילי כמו משהו שנועד רק כדי לבוא ללקוח בסוף השנה ולומר "עשינו אתר ספורט לילדים". הערך לגולש? לא ברור.

[הערה] שמתי לב שיש הבדל בין כתובת אחת באתר ערוץ הספורט לבין אתר אחר של קינדר ספורט. השני מלא באגים ושגיאות, לכן אני רק יכול להניח שהראשון הוא האתר המדובר ועליו התבססתי בעת כתיבת הפוסט.