‫תנועת הנוער » דעות‬

‫עמוד בפייסבוק הוא כמו המין האנושי – מטרתו היא להתרבות‬

‫רז מצנע‬ — Wed, 28 Jul 2010 11:54:34 +0000

יש כאלו שמצליחים להתרבות ולהגיע לאלפי עוקבים ולהחזיק מעמד הרבה זמן, יש כאלו שפחות. הרוב לא אגב. הנה סיפור של עמוד אחד.

בבוקר ראשון אחד בסוף מאי, שמעתי ברדיו בדרכי לעבודה את תסריטי המלחמה ניבטים ממיתאר תרגיל העורף למוכנות למלחמה – וצצה לי מחשבה. אם עושים תרגול למלחמה, אז למה לא עושים תרגול לשלום? מתוך כך הקמתי עמוד בפייסבוק לתרגול הנושא. תוך שבוע הגעתי ל1700 פאנס. הנה כמה רעיונות + דברים שלמדתי בדרך.

כרונולוגיה של עמוד

1. פתחתי עמוד "תרגול ארצי לתרחיש של שלום"

2. פירסמתי אותו ב-10$ כדי להשיג גרעין ראשון. קיבלתי 42 קליקים ומשהו כמו 10 עוקבים.

3. הצטרפתי כחבר ה10 בעצמי והזמנתי רק 5 חברים נוספים מהרשימה שלי . 2 הצטרפו.

4. השארתי 3 טוקבקים ב-3 כתבות שונות ב ווינט, הארץ, nrg עם לינק לעמוד הפייסבוק.

5. הזנתי תוכן שמעודד אינטראקציה והגעתי לעשרות עוקבים.

6. יום מסויים (פירוט בהמשך) נתן בוסט חזק של 700 מצטרפים

7. תוך שבוע הצטרפו 1700 עוקבים שעשו לייק

יצירת גרעין ראשוני

באה רק עם יש עניין של האנשים בפוסטים. כמובן כסף יכול מאוד לזרז תהליכים, אבל גם הוא לא עוזר אם העמוד לא מעניין. בכל מקרה – לייקים קטנים מביאים עוד עוקבים שמביאים לייקים קטנים משל עצמם. 8 אנשים שעושים לייק לעמוד מפיצים אותו בקטנה לחברים שלהם. זה גרעין ההתרבות. זה המפתח.

היום הפורה ביותר

יום אחד בו הצטרפו כמעט 700 עוקבים חדשים. זה היום של ה 26.5, שלושה ימים לאחר הקמת העמוד. זהו היום בו הושמעה הצפירה בבוקר בכל ישראל ויצרה מודעות גדולה לתרגיל הארצי האמיתי למוכנות למלחמה. 44 לייקים של אנשים להודעת סטטוס אחת, הביאה גל הצטרפות אדיר. נחשול. התודעה הגובהה והרגישות לתרגיל הארצי גרמה ליחס תגובה מאוד גבוה בין העוקבים אחר העמוד לבין אלו שעשו לייק – 20% מהחברים בקבוצה עשו לייק ,והחברים שלהם שראו את הלייק והצטרפו. זהו יחס מאוד גבוה שמוסבר לטעמי רק בגלל רמת המודעות הגבוהה לעניין.

איום בנטישה הוציא מכולם את היונה שבהם

אחרי שבוע, היה נראה שכבר הגענו לשיא, שאלה תמימה הביאה את הקהילה לעמוד ביתר שאת למנוע את המוות המוקדם, אם כי הצפוי, של עמוד התרגול הארצי. מופתע מהפידבק המשכתי עוד שבועיים בניסויים שונים.

בהמשך שאלתי אם נקיים תרגול אמיתי עם מפגש, כמה יבואו. 114 לייקים. כיוון שהבית שלי קטן מדי, התחיל שלב התרגול הוירטואלי בו חברי הקבוצה נתבקשו לחשוב על שימושים לכור הגרעיני, שמות לילידי שנת השלום או סתם להפריח יונים בעמוד הקבוצה בפייסבוק. כרגיל, אני תמיד מופתע מהיצרתיות של אנשים שאף פעם לא פועלים כמו שאתה מצפה מהם.

האבולוציה של עמוד פייסבוק

במובן מסויים, עמוד בפייסבוק הוא כמו המין האנושי – מטרתו היא להתרבות. אבל אם העמוד סתם ייתרבה בלי שכל ומחשבה, הוא יהיה כמו שבט ברברי עם סכנת התפוגגות, התפוררות, בלי אג'נדה וחוסר שליטה. יחד עם הייעוד להתרבות, צריך שהאנשים שעוקבים אחרי העמוד יהיו מחוברים אליו מנטלית, אחרת הם לא יפיצו אותו הלאה. בקיצור – סתם ממזרים. הרי גם למין האנושי ההתרבות עצמה אינה מספיקה – נדרש גם להעמיד "צאצאים פוריים" - שיפיצו הלאה את בשורת הגניום המופלא שלך, או במקרה שלנו – את עמוד הפייסבוק.

למטרות שיווק ארוכות טווח ההתרבות עצמה לא יכולה אבל להיות המטרה היחידה, כי עמודים כמו בואו לראות מהו הפסוק בתנ"ך שמתאים לשם שלכם-חובה לבדוק, או ווואיי! רן דנקר נתפס בתמונה מביכה בחוף הים!! כנסו וצפו.. אמיתי לגמרי תופסים כמו אש בשדה קוצים, אבל גם מתכלים מהר בדיוק בשל כך.

מה למדתי

1. אם יש נושא חם, שמעסקי את האנשים והציבור בישראל בכלל, צריך למצוא את הדרך להתחבר אליו חכם לעמוד. בצורה כזו שתגרום לאנשים רצון לפרוק את הדעה והרצון שלהם. ואז העמוד שלכם יקבל הרבה יותר חשיפה כי התגובות והלייקים של האנשים הם השיווק הכי טוב לעמוד. במקרה הזה זו היה התרגיל הארצי שהיה הגורים המכריע בצמיחת העמוד.

2. תנו לאנשים סיבה לענות ולעשות לייק. לא בחזירות. תתנו (סיבה טובה, מדליקה ואמיתית) תקבלו (לייק). לא תיתנו – לא תקבלו. זה דורש סבלנות ותשומת לב, וכמובן יצרתיות. האינטרנט הזה – יכול להיות משעמם מאוד. בעיקר. פארמוויל לא סתם ככה מצליחה. מה שבעיקר עושים שם – זה להפיג שעמום. לתת לאנשים סיבה לצאת מהשיעמום שלהם בגלישה – יכול להביא לגדילה. זה די טרוויאלי, אבל מתבקש ולא פשוט.

3. עמוד בפייסבוק הוא קהילה עם מנהיג. נכון, אנחנו בעידן תוכן הגולשים – אבל זה לא אומר שאנשים לא רוצים שייראו להם את הדרך ושיתנו להם מסגרת בה יוכלו להביע את עצמם. המנהיג, במקרה של עמודים בפייסבוק הם האדמינים של העמוד. נוכחות היא קריטית. כמו בעל עסק פרטי שלא יכול לעזוב את הקופה, ככה האדמין לא יכול לעזוב את העמוד. לכן כדאי למצוא שותפי עניין שינהלו את העמוד ביחד.

סופו של דבר

העניין שלי בקהילה ירד מן הסתם עם שוך האימונים ועניינים אחרים. המחשבה שהצלחתי לגעת ב-2000 איש עם רעיון שצץ לי בבוקר בפקקים לעבודה, לא פחות ממרגשת.

‫סיכום פאנל דור העתיד: איך מתנהגים ילדים ונוער ברשת‬

‫עומר קפלן‬ — Sun, 02 May 2010 13:41:13 +0000

בכנס Com.vention 2010 שנערך היום (א' 2.5) עסק אחד הפאנלים המרכזיים ב"דור העתיד" וסקר את התנהגותם של בני נוער ברשת דרך עיניהם של ששה צעירים: בנים, בנות, יח"צן מסיבות, בלוגרית אופנה צעירה, עולה חדשה ובת נוער שעובדת ומקבלת כסף עבור פרסום של מוצרים. ישבתי בשורה הראשונה בפאנל וכתבתי הערות, הנה כמה נקודות מעניינות שלא תקראו בחומר הגלם:

הקמפיין המוצלח ביותר: מילקי קצפת

(Shameless Promotion: המשרד שלי אחראי עליו) אבל לא בגלל זה בחרתי לפתוח דווקא עם השורה התחתונה השיווקית משהו.אחד הנושאים עליו דיברו בני הנוער בפאנל הוא נושא שעולה פחות או יותר בכל מצגת שמסבירה שיווק לקהל הצעיר - אותנטיות.

אני חושב שהסיבה העיקרית בזכותה הקמפיין של מילקי (בו נדרשו הגולשים להכריע מה הם אוהבים יותר, השוקולד או הקצפת ובסופו של דבר נולד מהתהליך מוצר חדש של שטראוס) הרגיש לבני הנוער מוצלח כל כך היא הדחיפה של החברה המפרסמת למעורבות במוצר מצד בני הנוער והאמונה שלהם שיש להם סיכוי אמיתי להשפיע על מהלכים של חברה גדולה. מעורבות דומה של גולשים במוצר ומערכת יחסים שבה מגיעה חברה ואומרת "בואו תחליטו אתם על המוצר החדש" אפשר לראות גם בקמפיינים גדולים בחו"ל, ביניהם Mountain Dew שסיקרנו כאן בתנועה.

הקרב על המילקי (צילומסך)

מי משפיע על הטרנדים?

מצד אחד בני הנוער שהשתתפו בפאנל לא רוצים להיות מיינסטרים, לא רוצים שיפרסמו להם מגובה ובטוח לא רוצים שיגידו להם מה לעשות ומה ללבוש. בנשימה השניה, הם יפרסמו ויקדמו אופנה וקמפיינים בחו"ל (בפאנל הזכירה עמית דרוקר, בלוגרית האופנה, את איטליה ולונדון בתור מקומות מהם היא כן מקדמת אופנה). אני מאמין שהתיאוריה שלי על הגורם לו ההשפעה הרבה ביותר על טרנדים ראויה לפוסט נפרד, אבל אני אתייחס לזה כאן על קצה המזלג:

אפשר לספור על יד אחת את הטרנדים שהגיעו "מלמטה" או "מהרחובות" והצליחו להפוך פופולארים בשנים האחרונות (בעיקר בעולמות של תרבות רחוב כמו Cwalk או Jerkin). לעומתם, החלק הארי של הטרנדים שאתם מכירים ורואים היום מגיעים לדעתי מאחד משני ערוצים, או שילב של שניהם: סלבס או חברות מסחריות. גם הניסיון להיות "לא מיינסטרים", הוא בסופו של דבר דיי מיינסטירימי ובמונחים של פסיכולוגיה התפתחותית כל מה שיש כאן הוא ניסיון להיות ייחודי ולקבל הכרה מצד קבוצת שווים שלא תצטייר כ"חלק מהעדר".

"אתה מעדכן כדי להזכיר לאנשים שאתה קיים", לירז ירושלמי בפאנל (צילום מסך)

דרוש: מכנה משותף או תוכן מותאם אישית

הנקודה המעניינת ביותר בפאנל הועלתה על ידי מרי מישל, 15, שעלתה לארץ לפני 7 שנים מגיאורגיה: כשנשאלה על ההבדלים בהרגלי הגלישה בין נוער יוצא רוסיה ונוער צבר ציינה שאמנם עולמות התוכן זהים, אך רוסים יגלשו באתרים בשפה הרוסית, יתחברו בפייסבוק לגולשים דוברי רוסית ולא יתעניינו ברכילות ישראלית אלא ברכילות בינלאומית.

הפילוח הזה פחות מעניין בהקשר של פורטלי תוכן (אם כי מעניין איפה עובר קו פרשת המים בתוכן עברי שיהיה מספיק מעניין לכל המגזרים) אלא יותר בהקשר של ניהול קהילת מותג. לא פשוט לנהל קהילת מותג שצריכה לדבר עם אוכלוסיית בני הנוער באופן כללי כשבהגדרה יש חתך שלם של בני נוער שהמותג לא מסוגל לדבר איתו בגלל חסמים של שפה, תוכן, גישה וכו'. מעניין יהיה לראות מה יעשו מותגים כדי להתמודד עם החסמים ולנסות לאכול כמה שיותר מהעוגה באסטרטגיית התוכן שלהם.

ואם למישהו היה ספק: הקשר לסלולרי מתהדק והופך לבלתי נמנע (שווה לכם לקרוא את זה).

‫הכרזה על תוכנית השותפים של תנועת הנוער‬

‫עומר קפלן‬ — Sun, 31 Jan 2010 14:07:54 +0000

לא יצא לי לכתוב פוסט מיוחד לכבוד חגיגות השנה לתנועת, אז אם אנחנו כבר במעמד של אירוע חגיגי, אני אפתח דווקא בפסקת השתפכות: בערך שנה וחודשיים מהפוסט הראשון של רז ושלי ואני לא יכול להיות מרוצה יותר מהמקום בו אנחנו נמצאים עם הבלוג שאתם קוראים עכשיו.

זה לקח רק שנה וחודשיים, אבל הצלחנו למצב בצורה טובה למדי את תנועת הנוער כמקור של ידע סביב כל מה שקורה בעולם הצעירים בכל מה שקושר לטרנדים, קמפיינים, לייפסטייל וממש כמו אחרוני הבלוגרים, הצלחנו לעצבן חברות מסחריות גדולות.

עם המעבר שלי מניהול תחום הצעירים ב ynet ל teenk, גיליתי שכאן בחברה יש המון ידע נצבר בנושאי צעירים בכל מיני תחומים: פאנלים, קמפיינים קודמים ובכלל, מצאתי כאן אנשים מאד מעורבים ונורא בעניין של שיתוף ידע, אז צעד מאד טבעי בשבילי היה לקחת את כל הידע הנצבר הזה ולחבר אותו כאן לבלוג.

לא, תנועת הנוער לא תהפוך לכלי שיווקי או לבלוג חברה – למעשה, כנראה שלא תרגישו בהבדל. אחת לכמה זמן (בשאיפה אחת לשבוע) יתפרסם כאן פוסט שותף שייתחם בהתאם וייכתב לא על ידי, אלא על ידי אנשי צוות מ teenk (אני אנסה להשאיר את זה מגוון) כדי לשפוך קצת אור על נושאים שמעניינים אותי ומתוקף העבודה וענייני גילוי נאות נבצר ממני לכתוב עליהם כאן: תהליכי עבודה מול נוער, איך חברות מסחריות בוחרות לדבר עם נוער ואילו פתרונות קיימים לצורך העניין.

בנוסף, teenk מעמידה לרשותינו את קהילת "פורום שיווק לנוער ולצעירים" בפייסבוק, שם תוכלו להתעדכן בפוסטים אחרונים מהתנועה ובנושאים נוספים שהם לא פרי עטנו.

כולי תקווה שתמצאו ברכה במצבור הידע החדש שייחשף בפניכם בשבועות הקרובים, אם יש לכם כל שאלה, תהייה, השגה או כל דבר בסגנון, אתם מוזמנים ליצור קשר.

לסיום, מזל טוב לשותפה הראשונה (והחדשה) שלנו -

teenk – פתרונות שיווק לנוער היא החברה המובילה בישראל העוסקת בפרסום ושיווק לבני נוער. מאז שנת 2004 מעניקה teenk פתרונות שיווק חדשניים, עדכניים ומלווה את הלקוחות למשך כל מחזור חיי המוצר.

‫מתחמם! אתרי ילדים בישראל‬

‫רז מצנע‬ — Mon, 18 Jan 2010 09:01:17 +0000

לאחר שפייסבוק ניצח את הקרב אל מקלדתם של בני הנוער בישראל, נראה כי כרגע הזירה השוקקת חיים לאתרי האינטרנט המקומיים לצעירים היא בעיקר רלוונטית לילדים מתחת לגיל 13. מחסום השפה שם גדול יותר ולכן מחייב נגישות בעברית. עוד כמה שנים גם זה ישתנה – כלומר עניין השפה לא יהווה מכשול – גם כי ידעו אנגלית יותר טוב מוקדם יותר, וגם כי תרגום אתרים בזמן אמת יהיה פשוט. כבר היוםגירסאות בעברית בענקי האינטרנט העולמיים פייסבוק \ גוגל הוא כבר עובדת מוגמרת.

הנה 3 מהכוכבים בקרב אתרי הילדים הישראלים – מחולק לעולמות וירטואלים ופורטל

עולמות וירטואלים ישראליים לבני נוער (second life עם אג'נדה וצנזור..)

1. נתקלתי במחקר מעניין שערכה חברת המחקר זטה טולס בקרב ילדים בגילאי 6-13. מה שתפס את עיני היה אתר מוגובי הישראלי. בסקר הוא מופיע כאתר השני (!) הנזכר על ידי הצעירים. מקום טוב להיות בו בעיקר שאתה רק שני לפייסבוק.

על מוגובי קראתי לראשונה ב 140 ושם הוכרז על השקתו ב-אוגוסט 2009. לא עברו 5 חודשים וכבר הוא זוכה להופיע אחרי פייסבוק.עניין שבוודאי תרם לכך הוא שממש לפני כחודשיים מוגבי נכנס תחת וואלה ואין ספק שהחיבור הזה עשה לאתר טוב והזרים לו משתמשים. בין הענקים המקומיים וואלה הוא היותר רלוונטי לילדים ואולי חשוב באותה מידה – חזק גם בקרב ההורים שמפקחים על גלישת ילדים בגיל זה (אני מקווה….) ובעלי כרטיס אשראי.

2. עולם וירטואלי ישראלי נוסף לצעירים הוא אקו לוקו. האתר פונה לחתך קצת יותר "מבוגר" של ילדים ומציע עולם וירטואלי עם אג'נדה ירוקה (אקו לוקו = משוגע על אקולוגיה – בבחינת "ירוק"). גם כאן בדומה למוגובי ישנו ממשק משתמש ועיצוב ברמה מאוד גבוהה.

שני אתרים אלו עובדים במודל הכנסות של freemuim: משחקים בחינם ועל שירותים נוספים צריך לשלם. שיווק אתרים לצעירים בגיל הזה הינו בעל שני קהלי יעד ברורים – ההורים והילדים. הילדים שייהנו יבקשו מההורים להכניס כרטיס אשראי. מעניין אם זה עובד.. והאתרים רווחיים..?

האם בקרוב נראה חברות מסחריות נכנסות לעולם קיים כמו אקו לוקו?כניסה חלקה יחסית יכולה להיות של חברות וגופים ציבוריים שיש להם אג'נדה נטרלית כמו חסכון במים, בטיחות בדרכים, סובלנות ועוד. המקום שלהם באקו לוקו נראה טבעי ולא ירתיע את ההורים.

או אולי – חברות מסחריות ייצרו עולם וירטואלי שלם רק על מנת למתג את עצמן בתוכו? בדומה למה שנעשה בקיטה סיטי. קיטה סיטי עבד במודל אחר – של חברה מסחרית גדולה שלקחה עליה את כל עלויות ההקמה והשיווק. עולם תוכן שיווקי של קוטקס. העולם הזה שחיי על משבי הפרסום עולה וקם על פי קמפיינים ולא כפי שאתרי אינטרנט צוברים כוח ותאוצה מהגולשים שלהם ומעבודת שיווק 365 יום בשנה. זאת אחת הסיבות אנחנו רואים היום את הנהירה של המפרסמים להיכנס לעולם הוירטואלי הגדול ביותר – פייסבוק.

לוקו מראה עלייה רציפה, מוגובי נשען על וואלה, קיטה תלוי קמפיין

פורטלים לילדים

הרכישה של myfirsthompage על ידי תפוז מראה אולי כי גם הם חושבים שכדאי להשקיע בצעירים. צעירים מאוד (3-8). אתר זה הינו שער כניסה לאינטרנט עבור ילדים ודומה למה שכל אתרי האינדקסים למבוגרים עושים (נטקס, סטארט, קפה..)

המסחר והשיווק באתרי פורטלים שונה באופן מהותי מעולמות וירוטאלים שכן אינו מבוסס על מודל freemuim . האתגר הוא גדול מאוד גם כאן.

נקודות למחשבה במסחור הזירה לתפוזים:

1. כל המסחור שדמיינתם לעשות – תקצצו בחצי ואז עוד קצת.

2. תדמיינו את הילדים שלכם גולשים באתר ומשם תתחילו לחשוב מה ניתן לעשות

3. אל תיתנו לאיזה פסיטגל שרוצה לשים עוד שני שקל להזיז אתכם. כי ההורים לא יסלחו לכם.

4. אל תאנסו את הגולשים בפרסומות: שהלכתי עם הבנות שלי לסרט בסינמה סיטי – היו 22 דקות של פרסומות לפני הסרט. נטו. בלי יכולת להימלט. ממש התפוז המכני. זה עשה לי בחילה ועוד לא חזרתי לשם. ככה גם לא יסלחו לכם.

5. תדעו מראש, יש לכם חלון זמן מאוד קצר – הגולש הצעיר ינטוש אתכם לאנחות כי הרלוונטיות של האתר לגביו היא לתקופה קצרה של שנה-שנתיים ולא יותר.

6. שזה לא יגרום לכם למסחור יתר של האתר בראיית "תפוס כל יכולתך" כי אז הנטישה תגיע הרבה קודם.

‫PetVille והאבולוציה של האפליקציות בפייסבוק‬

‫עומר קפלן‬ — Mon, 07 Dec 2009 10:01:34 +0000

מה שמדהים בעיני בעולם האפליקציות של פייסבוק הוא המהירות המסחררת בה נתח השוק הזה מתפתח: מצד אחד יש כאן פלטפורמה עם יכולות חברתיות מדהימות (על הגב של פייסבוק) ומצד שני אפשרויות הכנסה גדולות מאד עם ההתפתחות של תחום הטובין הוירטואליים וכניסה של עוד ועוד חברות לאחד התחומים החמים ביותר של 2010 (דברו עם המספרים).

ההשראה לפוסט הזה הגיעה מידיעה שקראתי הבוקר במסגרתה ענקית המשחקים בפייסבוק Zynga קברה אפליקציית טמאגוצ'י-סטייל שרכשה אך לפני חודש בשם GoPets והעלו אפליקצייה חדשה באותו סגנון בדיוק בשם PetVille. בתור מישהו שמכיר ושיחק ב GoPets, אפליקצייה ראויה לכל הדעות בשוק של היום הדהים אותי שעוד בשלב מוקדם כל כך אנחנו עדים לקניבליזציה של אפליקציות בתור אותה חברה? מה כבר יכול להיות החידוש כאן?

מטקסט, לתמונה, לעולמות וירטואליים – האבולוציה המקוצרת של האפליקציות בפייסבוק

כדי להבין קצת לאן הולך כל העולם הזה של אפליקציות (ומה למען השם כל כך מיוחד בפטוויל שהיה שווה לסגור רכישה של חברה בשבילו) נעבור בזריזות על שלבים אבולוציוניים בהיסטוריית האפליקציות:

1. העולם הטקסטואלי - אם נתעלם לרגע מאפליקציות שנועדו למשתמש הבודד ולעמוד הפרופיל שלו (בסגון Entourage או Bumper Stickers) ונתמקד בכאלה שיש להן חיבור בלתי נפרד ליכולות החברתיות של פייסבוק, אני חושב שהשלב המשמעותי הראשון באפליקציות הטקסטואליות היה השלב הטקסטואלי עם אפליקציות כמו Compare People ו Friends for Sale שכיכבו בזמנו בראש טבלת האפליקציות (היום אפשר לראות את הדעיכה). אותן אפליקציות סיפקו למשתמש משחק טקסטואלי וכל פעולה גובתה במעבר בין עמודים וטעינה שלהם מחדש.

מירוץ חיות בעולם הטקסטואלי – Fluff Buddies

2. משחק בתמונות - השלב הבא בתחום האפליקציות הגיע כשאנשים הבינו שהעולם הויזואלי מייצר הרבה קליקים כשהוא מגיע לפיד האישי של משתמשים. זאת, בנוסף לעובדה שעמוד הפרופיל בפייסבוק לא אומר יותר מדי על הבנאדם וצריך להעשיר אותו מעבר לטקסט הבסיסי שפייסבוק מאפשר, הוליד את האפליקציות הויזואליות כשלטעמי השתיים הבולטות הן אפליקציות בסגנון My Top 5 (שאפשרו הוספה של קישורים פנימה והחוצה בפייסבוק כדי לייצר המון טראפיק) וכל האפלציות בסגנון ה Quizzes שאפשר לראות היום (Quiz Monster, לדוגמא). הערך המוסף של האפליקציות הללו הוא, כאמור – תוספת של פעולות אינטראקטיביות בתוך הפיד של הגולש עם הפן הויזואלי שמגדיל את הסיכוי לאותה אינטראקציה.

רוב הפעילות מתרחשת בפיד האישי. אפליקציית Quiz כלשהי

3. עולמות וירטואליים – השלב שאנחנו נמצאים בו עכשיו, מאפשר לחבר אפליקציות פלאש ל API של פייסבוק ולייצר שלל משחקים חברתיים. נכון ליום כתיבת שורות אלה 10 מתוך 15 האפליקציות המצליחות ביותר בפייסבוק הן כאלה, כאשר המצליחות ביותר נמצאות רחוק מעל כל השאר במונחים של משתמשים פעילים חודשיים ויומיים (ל Causes יש אמנם הרבה משתמשים רשומים, אבל "דביקות" נמוכה מאד של גולשים). העולמות הוירטואליים יודעים לייצר אינטראקציה ברמה היומית ולעשות כסף באמצעות חיבור לפלטפורמות של טובין וירטואליים (לא מעט חברות סטארטאפ עובדות בכיוון הזה, כולל פייסבוק עצמם).

למה PetVille מסמן את תחילתו של שלב אבולוציוני נוסף?

עד היום, רוב האפליקציות בעולמות הוירטואליים התרחשו בעולם דו ממדי: חווה, אקוורים, יו ניים איט. PetVille, בהרבה מובנים לא שונה בהרבה מאותן אפליקציות שזינגה מייצרת, ככה זה נראה:

שמתם לב לשני החיצים בצידי המסך? ל Mr. Hopsalot (בעברית, מר. קופץ-הרבה) שלי יש חדר שבתוכו הוא יכול להסתובב, לצאת מהדלת לעולם החיצון ואם אגיע לדרגה מספיק גבוהה, לפתוח עוד חדרים בבית (חדר שינה, מטבח) ולהמשיך לחקור אותו ובתים של חברים במקביל.

מרגיש כמו לטייל בחנות, החנות ב Petville

PetVille היא אמנם לא אפליקציית 3D במלוא מובן המילה, עדיין רוב האינטראקציה מתרחשת על מסך דו ממדי (קצת מוזר שהכל הדמויות הולכות הצידה כמו סרטן, אבל בגלל החמידות הן מתגלגלות ועושות סלטות ככה שזה מפצה) אבל יש כאן ניצנים לדעתי לדור הבא של האפליקציות: אולי לא בעוד הרבה זמן, תוכלו לצאת מהדלת ולפגוש חברים מפייסבוק בעולם של MMORPG (בעברית, Massive Multiplayer Online Role Playing game). תחשבו על World of Warcraft על פייסבוק קונקט.

בהרבה מובנים, Petville הוא רחב יותר, גדול יותר ומציע אפשרויות רבות יותר מהאפליקציות הקודמות של Zynga ויש לו את הפוטנציאל להתחיל ולהרתיע שחקנים שאינם "גיימרים" ומעדיפם את הפשטות ואת האפליקציות שניתן לתחזק בשלושה קליקים. הפתרון, אני משער, נמצא איפשהו שם באמצע – לתת אפשרות לתחזק ולהתקדם באפליקציה בקלות יחסית אבל לתת עומק לאלה שחיים את האתר, וכאלה כבר יש דיי הרבה.

‫על מה בני נוער ישראלים מדברים בטוויטר?‬

‫עומר קפלן‬ — Thu, 24 Sep 2009 12:21:58 +0000

אחרי כמה פוסטים שפורסמו בתנועה לאחרונה (ביניהם "למה לא נראה בני נוער בטוויטר" או ההסבר של טקראנץ' לעניין) אני יכול לעמוד מאחורי הטענה אותה אני מציג לאורך השנה: רוב בני הנוער לא משמשים בטוויטר. עם זאת, קשה להתווכי עם העובדה שאפילו בישראל ישנה קהילה קטנה של טינאייג'רים שמעדכנת באופן תדיר את הסטטוס שלה בטוויטר ובעולם בו רוב השיחה של בני נוער ישראליים מתרחשת בפייסבוק, זה לא מובן מאליו.

לצורך הפוסט דגמתי 15 חשבונות של בני נוער ישראלים (לא מדגם מייצג, אבל ייתן לנו טעימה) וניסיתי למצוא את התמות המרכזיות בשיחות ושהם מנהלים ובהתנהגות שלהם בטוויטר כדי להבין, אולי, מה האינסנטיב שלהם לפעול ברשת שרוב החברים הקרובים שלהם לא נמצאים בה (ומכאן לקבל פחות חשיפה לתוכן שםה מייצרים, שדי עומד בסתירה לתיאוריות התפתחות קוגטיבית). התוצאות לפניכם:

Following \ Followers ועמודי פרופיל

בתור דוגמא טובה לעמוד פרופיל ממוצע של בן נוער ישראלי, הייתי מביא את העמוד הזה:

העמוד של @galyu בטוויטר: פשוט פשוט פשוט (צילומסך)

מבחינת העיצוב של העמוד, הרוב המוחלט של עמודי הטוויטר שדגמתי התאפיינו ברקע הלקוח מתוך ברירת המחדל של טוויטר, והעמודים הנותרים הציגו רקע פשוט ונקי, בכל מקרה – בלי עיצובי קאסטם מתוחכמים שמתאימים את עצמם לרזולוציה של המסך. לא שאני חושב שהם לא מסוגלים, אבל אין באמת טעם להשקיע משאבים בעמוד שלא נצפה על ידי הרבה חברים.

ואם כבר מדברים על חברים, שימו לב ליחס בין העוקבים. עמוד הדוגמא משקף פחות או יותר את הממוצע הכללי של Following ו Followers לטינאייג'ר ישראלי. אין כאן עניין של לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים ומספר העוקבים בהתאם. כשאני מסתכל על הרכב העוקבים אצל בני נוער ישראלים פעילים מעט יותר (לדוגמא, @talpeguin) ניתן לראות שרוב האנשים שטל עוקבת אחריהם הם חברים כאשר במקומות הבאים מבחינת כמות ה-Following נמצאים סלבס מקומיים ובמקום האחרון אנשים וסלבס מהעולם.

בולטים בחסרונם אצל בני הנוער בטוויטר הם חשבונות טוויטר של חברות מסחריות מישראל ומהעולם וחשבונות טוויטר של שירותים (עדכוני חדשות ועוד) מה שמציין את המובן מאליו – את פיד המידע שלהם בני נוער לא צורכים מטוויטר. מאיפה כן? מפורטלי התוכן הגדולים בארץ, לינקים שרצים במייל ושיחות עם חברים במסנג'ר.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מבנה העמודים האישיים היא שבני הנוער הישראלים לא מציינים אתר בית. המעטים שכן ציינו אחד ציינו עמוד תמונות בפליקר. זו דווקא נקודה מעניינת שהייתי רוצה להתעכב עליה בפוסט אחר ולנתח אותה קצת יותר לעומק. אני אשאיר רק שאלה – יכול להיות שעדיין לא קם בישראל אתר שבני נוער יכולים להתגאות בו מספיק כדי לייצג אותם? נחשוב על זה.

תוכן השיחות

שיחה באופיה היא משהו משתנה וזמני ומאופיים לרוב בנושאים טרנדיים. עם זאת, ניסיתי למצוא נושאי שיחה משותפים בין החשבונות שדגמתי: לשמחתי, גיליתי שהיכולת של בני נוער לזיין את השכל עם טוויטים בסגנון "הרגע שלפתי משהו מיימי מהעין" לא נופלת מהיכולת של המבוגרים לעשות את אותו הדבר.

הרוב המוחלט של הטוויטים שדגמתי מהחשובות לא הכילו קישורים החוצה. שזה ממש מעניין – כמעט אין טוויטים בסגנון "היי, מצאתי משהו מעניין בואו תראו" אלא יותר טוויטים שעוסקים בעצמי וב"מה עשיתי היום". שוב, עולה כאן השאלה של צריכת המידע על ידי בני נוער: אם אני לא חושב שאנשים יקראו את הלינקים שאני מפרסם (כי פידבקים אני לא מקבל), עדיף לי לשלוח ספאם לכל החברים שלי במייל או לשתף בפייסבוק.

הכנס תגובה צינית כאן. טוויט של @michalbr (צילומסך)

אם תהיתם, אין שימוש בהשטאגים, אבל אזכורים (@) דווקא יש. אזכורים הולכים בעיקר לחברים (סוג של פידבק) וכמו החבר'ה המבוגרים, ישנם אזכורים המנסים בצורה נואשת למשוך תשומת לב או תגובה מסלבריטאים.

השורה התחתונה: מה טוויטר צריכים לעשות

אני חושב שהשורה התחתונה מופיעה בצורת העלאת הטוויטים לאתר אצל בני הנוער: From web. ברגע שהיישום שכל כך נשען על קלות בתפעול וביכולת להטוויט מכל מקום בכל זמן כובל את המשתמש למחשב, אין לו סיכוי להדגים בפני קהל היעד את היכולות האמיתיות שלו. אם גם אני הייתי צריך להטוויט רק מאתר הבית של טוויטר, גם אני הייתי מתבאס.

‫דעה: האם המצב של בני הנוער הוא אכן גרוע?‬

‫עומר קפלן‬ — Tue, 07 Jul 2009 08:47:19 +0000

החופש הגדול הגיע ועמו ים של כתבות ופרסומים בנוגע להתנהגות פרועה של בני נוער. בין הכתבות ניתן למצוא את בני הנוער שגנבו אופניים ומכרו אותם ברשת, פיצוציות שמוכרות להם סמים ועוד שלל כתבות דקר-עם-בקבוק, דרס-עם-קטנוע וכיוצא באלה. כדי לגבות את הכתבות החדשותיות, הקיץ הופך מדי שנה לתקופה מצויינת עבור חוקרים שרוצים לפרסם מחקרים התנהגותיים הקשורים בהתפרעויות של בני נוער.

הקיץ, ספר ד"ר רוברט אפשטיין (חוקר פסיכולוגיה ומנחה תוכנית רדיו בנושא בני נוער) בשם The Case of Adolescence שיצא במהדורה ראשונה בשנת 2007 ובימים אלה במהדורה נוספת, עורר מחדש את הויכוח על השאלה: האם המצב של בני הנוער הוא אכן חמור כפי שמציגים אותו בתקשורת? לטענת ד"ר אפשטיין בספרו, בוודאי – בימינו אנחנו רואים יותר נוער עם אקדחים, נוער מעשן סמים ונכנס להריון בגיל מוקדם, הדברים שמדווחים בתקשורת הם רק קצה הקרחון של תופעה חמורה הרבה יותר.

לצדו של ד"ר אפשטיין עומדים מחקרים עדכניים לפיהם 1 מתוך 7 בני נוער אמריקאים בטוחים שימותו בגיל צעיר, מה שנותן להם את הלגיטימציה לעשות שטויות ומחקרים נוספים לפיהם העניין הוא לא האמונה של בני הנוער במוות בגיל צעיר, אלא העובדה שהם חשים "חסיני מוות" וחושבים שביכלתם לקבל החלטות בוגרות בגיל צעיר.

בני נוער מעשנים סמים בסט. פיטרסבורג (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי kr4gin)

הסטטיסטיקות מראות אחרת וגם: דעה אישית

בביקורת שהתפרסמה במגזין טיים המקוון לספרו של אפשטיין מראים הכותבים מציאות הפוכה לחלוטין: בעידן פוסט-קולומביין ירד מספר הפשעים המיוחסים לבני נוער מ 48 פשעים לכל 1000 תלמידים דאז ל 22 לכל 1000 דהיום. בנוסף, פשטים המיוחסים לנערים בגילאים צעירים (14-12) צנח בשנים האחרורנות ב 68% (חבל שטיים לא מגבים את הסטטיסטיקות שלהם בקישורים למחקרים).

אבל עזבו לרגע את הסטטיסטיקה היבשה (וזו שרלוונטית בעיקר לגבי חו"ל). את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לאחר שקיבלתי מספר פניות מכל מיני גופים שביקשו ממני להתייחס להתנהגות הנוער המשועמם בחופש הגדול מתוך כוונה להוציא כותרות בסגנון "המצב חמור מאי פעם" שיגרמו לכל צופי תוכניות הבוקר בארץ לצקצק בעוד הם רואים את הטינאייג'ר של השכנים חוזר בשמונה בבוקר מאיזו מסיבה. אני אגיד לכם את מה שאמרתי להם: המצב רחוק מלהיות גרוע.

נכון, הנוער של היום הוא פחות ציוני-מורדני-אידיאולוגי ונרטיבים ומיתוסים של כור היתוך, נוער ציוני ו"איתן לא היסס לרגע" נוגעים לו קצת פחות. עם זאת, זכינו לנוער אינדיבידואליסטי, דעתן ובין כל עשרות הכתבות על נוער שאונס, דוקר ופושע שמצטיירות מעולה (ואני מודה, כתבות על נוער עבריין תופסות המון רייטינג) אני רואה מסביבי נוער שעובד, מתנדב, מדריך בתנועות נוער, מחובר מאד למדיה ומגניב באופן כללי.

מצד שני, יכול להיות שאני חי באיזו אשלייה. אשמח לקבל תגובות מהקוראים הטינאייג'רים של הבלוג.

The Case Against Adolescence: Rediscovering the Adult in Every Teen

‫הנוער לא טיפש – תגובה ליהודה נוריאל‬

‫עומר קפלן‬ — Sun, 07 Jun 2009 09:47:33 +0000

כששומעים את צמד המילים "הנוער הישראלי", קשה שלא לדמיין תמונות של בני נוער בקריית גת שורפים את בית הספר, או שכבת י"ב בפתח תקווה שלא מוכנים לערוך מסיבת סיום ללא אלכוהול וזאת עוד בלי להזכיר מילים כמו גז מזגנים, דבק מגע ושליחת תמונות ערום דרך הטלפון הסלולרי. ברוח הקישורים האחרונים, התפרסם ביום שישי האחרון (5.6.09) באחד ממוספי סוף השבוע של ידיעות אחרונות מאמר דעה מאת יהודה נוריאל.

לחצו על התמונה כדי לקרוא אותו -

במאמר, מכריז נוריאל על תחילתו של תהליך "היטפשות" של הנוער שתחילתו באי הגעתם לשבוע הספר (5% בלבד מתוך סך המבקרים, על פי מחקר מטעם משרד התעשייה והמסחר). זאת ועוד, טוען נוריאל כי בצעירותו היה מחליף ספרים כי "זה מגניב" ומסיים בהאשמה כלפי ההורים, המדינה והציבור שעוצמים עיניים ומזמרים את המנטרה של "הנוער לא רוצה לקרוא".

מי אמר שהנוער לא קורא?

קטונתי מלצאת בהצהרות מכלילות בסגנון "הנוער טיפש" (במיוחד על סמך מחקר שתקף רק לגבי שבוע הספר, בניגוד למקומות אחרים לצריכת ספרים) אבל אני יכול להעיד על מגמות: 68% מבני 17-12 בארה"ב משתמשים בחיבור מהיר לאינטרנט, עליה של כמעט 30% משנת 2005 ובהתבסס על מחקרים שקובעים כי 54% מזמן הגלישה של הנוער בישראל הוא באתרי תוכן גדולים (וואלה, ynet), אפשר לומר שהנוער בישראל קורא – והרבה.

נכון, הכתיבה באינטרנט שונה לאין שיעור מכתיבת רומנים, כל שכן מכתיבה עיותנאות מסורתית: המידע ממוצה ומוגש לקורא ב 400 מילה או פחות עם תמונות גדולות וכמה שיותר מולטימדיה מסביב. נכון, אוצר המילים האינטרנטי קטן בהרבה בהשוואה לספר עם עורך לשוני, עורך ספרותי ומו"ל שמשגיח על העברית. מצד שני, הנוער נחשף כמעט על בסיס יומי לערכים בויקיפדיה, לכתבות מגזיניות המכילות הרים של מידע ולכתבות באתרים מקצועיים. אז אולי האיכות של המידע ירדה, אבל אם נסתכל על הנתונים אמפירית, יכול להיות שנמצא שהנוער היום מחזיק בהרבה יותר מידע מנוער בעבר, דווקא בגלל התכונות האקלקטיות של הרשת.

עולם הדמיון 2.0

בחלקו השני של מאמר הדעה, מביא נוריאל את סיפור "דין ספרים כדין כדורגל" בוא הוא מספר שבצעירותו היה קורא ספרים שלדבריו היו "שער לעולם קסום". אם להודות על האמת, כשהייתי ילד גם אני הייתי קורא ספרי פנטזיה ומדע בדיוני ובעוונותי הייתי נפגש עם חברים בערב כדי לשחק מבוכים ודרקונים. עולם הדמיון של הנוער היום הוא שונה ואין ספק שמילת המפתח כאן היא סף הגירויים.

ספר של הארי פוטר אולי עומד בזכות עצמו, אבל אין ספק שהגיבוי הקולנועי תורם לא מעט. הדוגמה הטובה ביותר לדעתי ל"עולם הדמיון 2.0" היא משחק המחשב ההמוני World of Warcraft בו מליוני בני נוער חיים בעולם של דמיון, מדברים זה עם זה בשפה שמתאימה לעולם המשחק ומקבלים את ליטרת הבשר היומית שלהם, תרתי משמע. לצד משחק המחשב המצליח, יצאו לא מעט ספרי WoW שמעשירים את החוויה עבור אותם צעירים, וכך מי שלא נחפש לספרי פנטזיה באופן ישיר, יקבל אותם דרך המשחקים – ואת זה לא קונים בשבוע הספר.

אולי דווקא הספר צריך להתכופף

חשוב להבין, הכלים הנדרשים להתנהלות בעולם היום הם שונים לחלוטין מבעבר. אם פעם ידע היה נצבר דרך ספרים, הוגים ופילוסופים, היום השכילו לסכם ולעבד את המידע בצורה כזו שיהיה קל יותר לצרוך אותו גם מבחינת שפה, אבל חשוב מכך – מבחינת זמן. יכול להיות שמי שצריך להתכופף בקרב האפי לטענת נוריאל בין הספר לאינטרנט הוא דווקא הספר ולהיות אטרקטיבי מספיק כדי שנוער יצרוך אותו לצד התחביבים האחרים שלהם.

בכל מקרה – ממחקר על שבוע הספר ועד "הנוער טיפש" הדרך עוד ארוכה.

‫מדריך הטרמפיסט על פליימוביל‬

‫רז מצנע‬ — Sun, 07 Jun 2009 06:15:05 +0000

פליימוביל בשבילי מרגיש כמו צעצוע על זמני. כשהייתי ילד זה היה אחת הבחירות הראשונות שלי לצעצוע. שעות של משחק ודמיון. גם היום כשאני רואה את הקופסאות האלו בחנות הצעצועים וזה עושה זכרונות נעימים. אומנם היום אבא לשתי בנות אבל לא אחכה לבן על מנת לקנות את ערכת שודדי הפיראטים לשחק איתו. אפילו רק בגלל זה תפס אותי חזק בעין הקמפיין של עלית לבייטס. המוצר (שקית ופלים קטנים) שמתאים גם להורים לילדים, גם לחיילים וצעירים/בני נוער – קולע לכולם בפוניי כי פליימוביל זה פשוט מותג על זמני.

בייטס גירסת האינטראקטיב

הקמפיין האינטראקטיבי של המהלך מזמין את הגולשים לדובב את הסרטונים הטלווזיונים ולהתחרות ראש בראש בשאר הגולשים. הזוכה ייקבל מחשוב לפטופ. קטן, כמו הוופלים. הלוק של האתר מקסים, פלימוביל פשוט מצטלפ טוב וממילא זה נראה כאילו זה נולד למדיה הזו. התחרות עצמה קצת נדושה וגם מאוד לא מעניינת מבחינה ויזואלית כי כל הסרטונים נראים אותו דבר. אבל האריזה יפה.

לא עובד לי…

1. בכלל לא הצלחתי לשמוע את הדיבובים בפינת הגלריה. פשוט קבצים בלי סאונד. מבאס

2. עשיתי סרטון בעצמי והוא צריך להיות מאושר לפני שיעלה לייב. מבאס גם. אני ישר רוצה לראות איך יצא. ואז אולי לשנות משהו ולשלוח לחבר

3. התברר שחלק מהאלמנטים בהומפייג' של הפעילות אינטראקטיבים. בקושי גיליתי

ולמה המדריך לטרמפיסט?

כי בדפי זהב כבר לקחו טרמפ על פליימוביל, וגם אז זה היה לי כיף לראות

‫למה לא נראה בני נוער בטוויטר בזמן הקרוב‬

‫עומר קפלן‬ — Mon, 13 Apr 2009 09:14:17 +0000

לא משנה מהו סוג הבלוג אותו אתה כותב, בסופו של דבר תהייה חייב לכתוב על טוויטר, ככה זה טרנדים. אז ברוח החגים, תרשו לי להפסיק לבקר קמפיינים ולרטון לכיוון משרדי האינטראקטיב, הפרסום ומשרדים באופן כללי ותנו לי להיות קצת ספקולנט.

לפני כשבוע פורסם כאייטם ראשי בוואלה! Zone (אתר התוכן לצעירים של וואלה) מאמר דעה בנושא "לא מעניין אותי מה כל הסלבים האלה עושים בטוויטר" (קליק לקריאה). קחו את הפרסום של האייטם הזה במקום שאמור להכתיב את האג'נדה של וואלה בכל הנוגע לבני נוער ותוסיפו אותו ללפחות שני בעלי עסקים מכובדים לבני נוער שהתייעצו איתי בשבוע החולף בנוגע להכנסת העסק שלהם לטוויטר והרי לכם מגמה: חלק מבעלי העסקים מכירים את טוויטר, מתרשמים ממנו ורוצים להיות שם.

"למה אתם רוצים להיות שם?" שאלתי. "כי שם נמצאים כל האנשים שעושים את הבאזז" הם עונים. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.

לעניין; אנחנו (אנשי האינטרנט) מקבלים את מנת הסטטוסים-ב-140-תווים-או-פחות היומית שלנו משני מקורות עיקריים: פייסבוק וטוויטר כאשר לכל אחד המעלות והחסרונות שלו בתחום המיקרו-בלוגינג: שם יש את כל החברים שלנו ואפשרות התגובות אינטואיטיבית מאד ובאחר מעגל החברים מצומצם יותר ובכלל, מעבר לרעש העצום שמייצרים חברים שפחות קרובים אלינו בפייסבוק, בטוויטר יש הרגשה שהדברים שלנו נשמעים ומקבלים משמעות, במיוחד לאור האופי המאד Opt-in של טווייטר (לא עקבת, לא שמעת).

מסרים מיידיים כ Killer Application

הגורם החשוב שנכנס לתמונה אצל בני נוער בתחום הסטטוסטים שמקבל אצלנו פחות משמעות, הוא תוכנות ה IM. על הקשר בין נוער ל IM (מסנג'ר, ICQ, גוגל טוק ודומיהם) דיברנו פעמים רבות כאן בבלוג ואם להסביר במשפט: קיים קשר חזק מאד בין בן הנוער לתוכנת המסרים המיידיים האהובה עליו: זה המקום להתעדכן, זה המקום לדבר, זה המקום להכיר אנשים ובכלל, כשריבוי משימות היא דרך חיים, מסרים מיידיים משתלבים יופי.

בני נוער במסנג'ר. ברקע: ליידי גאגא

אם חיפשתם מקום בו המסרים שלכם נקלטים על ידי חברים שלכם ולא נבלעים ברעש של אפליקציות או עדכונים של אנשים שאתם בקושי מכירים, שורות הסטטוס בתוכנות המסרים המידיים (הודעה אישית במסנג'ר, הודעת Away ב ICQ וגרסאות נוספות) הן המקום לעדכן. בנוסף, תוספים מסוגים שונים מאפשרים לחברים שלכם לראות לאיזו מוזיקה אתם מאזינים, ממש כמו שירותים מקבילים בטוויטר (Blip.fm ודומיו).

בקיצור, חפשו באזז היכן שיש

לפני כמה חודשים עשיתי ניסיון וביקשתי מבני נוער להירשם ל Plurk, אתר דמוי טוויטר – טיפה יותר גרפי, טיפה יותר מצועצע והתגובות היו פושרות: שוב העדכונים האישיים נבלעו בין כל העדכונים של החברים והסיכוי שלך להשמיע את הדעות שלך ולמשוך אנשים לדבר איתך הפך להיות תלוי בזמן העדכון. בנוסף, לאתרים כמו טוויטר, Plurk ואפילו פייסבוק חסר מרכיב ההמשכיות: גם אם אתה מחובר והסטטוס שלך הכי מעניין, פייסבוק צ'אט לא מספיק מפותח כדי לייצר זירה שתחליף את תוכנות המסרים המיידיים ושם הן מצטיינות.

אם יכולתי לתת עצה חינם (והן, כידוע, הכי טובות) לכל אותם בעלי עסקים לנוער שחושבים על כניסה לטוויטר בעקבות כל ההייפ (המוצדק, לדעתי) בכלי התקשורת , הייתי שולח אותם לחפש את מובילי דעת הקהל האינטרנטית במקומות בהם הם נמצאים: בבלוגים, ברשתות חברתיות אבל בעיקר את בעלי האתרים המשפיעים, כי עם כל הצער, טרנדים לבני נוער קל יותר להכתיב מלמעלה מאשר מלמטה. וזה כבר חומר לפוסט אחר.