כל הפוסטים בקטגוריית הצצה לחו"ל

FaceChipz – דרך בטוחה לחבר ילדים לרשת חברתית?

במקום לכתוב עוד מאמר דעה בנושא Sexting או בריונות רשת, לכבוד יום האינטרנט הבטוח שחל היום (17.2), החלטתי להתייחס לאתר חדש שמציג שיטה חדשה-ישנה לחיבור בטוח (וכיפי, לשיטתם) של ילדים לרשת חברתית. רבות דובר על הסיכונים הכרוכים בהתחברות לא מבוקרת של ילדים לאתרי אינטרנט, בהם חדרי צ'אט ורשתות חברתיות (יש גם מאמרים שטוענים להיסטריה חסרת פרופורציה) אבל בשורה התחתונה, אף הורה לא מוכן לקחת את הסיכון ונוצר צורך בפתרון אמיתי ובטוח, שאליו מכוונות לא מעט חברות מסחריות.

FaceChipz הוא אתר חדש שעלה השבוע בארה"ב וההבטחה שלו היא כפולה: להורים, דרך בטוחה לחבר את הילדים ולילדים, חיבור לעולם האוספים (Collectibles) עם מוצר אופליין צבעוני וצעיר.

ככה עובד המנגנון: ההורה רושם את הילד שלו לאתר תמורת דולר אחד. לאחר מכן, ילדים קונים אסימונים ייחודיים לאתר (בשם FaceChipz) כאשר על כל אסימון נמצא קוד. הילדים מכניסים את הקודים שעל האסימונים לאתר ואז הם יכולים לחלק אותם לחברים. ברגע שהחבר מכניס את הקוד שעל האסימון לאתר, ובהנחה שהקוד תואם את הקוד שהילד הזין, הם מתחברים. ילדים יכולים להתחבר רק לילדים אחרים והם לא יכולים להיחשף לזרים כך שבעצם נוצרות סוג של טבעות חברים מנותקות אחת מהשניה.

הקוד חייב להיות משותף לשני החברים

המודל העסקי: חיבור אונליין-אופליין וטובין וירטואליים

יש משהו מאד נחמד בלנסות את החיבור של אונליין-אופליין וליישם אותו על הילדים: הרעיון של אסימונים שניתן להגיע איתם לבית הספר, לחלק אותם לחברים (העיצוב שלהם מאד אינטרנטי ומזמין) ולשחק איתם. בעידן בו ההורים מפחדים לחבר את הילדים שלהם לפייסבוק יש איזשהו ייתרון, פסיכולוגי אפילו למוצר שאפשר להחזיק ביד ולשלוט באנשים שמקבלים אותו. את האסימונים מוכרים בחנויות הגדולות (טויס אר אס ודומיהם) כך שגם סביבת הקנייה היא לא מפוקפקת, מה שאמור לספק תחושת ביטחון נוספת להורים.

פן נוסף של המודל העסקי ב FaceChipz היא חנות של טובין וירטואליים (Virtual Goods) . נכון לעכשיו אין קנייה של נקודות משחק בכסף אמיתי, אבל לא מן הנמנע שמודל כזה ייכנס בעתיד.

האינטרנט לא הפך בטוח לילדים, עדיין

אני חייב להודות שיש משהו מאד מרגיע בדרך שבו FaceChipz מתנהל: אתר סגור הרמטית מכל כיוון כשהשער היחיד הם האסימונים שמועברים פיזית מיד ליד. יש כאן פתח למקרי קצה בו Sexual Predator ייצור סביבו טבעת חברים של ילדים (שיקבלו את האסימונים במתנה מאדם זר) אבל בגדול, עם פי'צרים בסגנון היעדר חיפוש פנימי ושליטה מוחלטת של ההורים, נראה שניתן לייצר כאן סביבה בטוחה מהבחינה הזו.

מצד שני, אני מאמין שהגנה מפני זרים היא ענין משני. כמו לא מעט אנשים, אני מאמין שהאיום הגדול ביותר עבור ילדים ברשת הוא כנראה הילדים עצמם. אחד הפוסטים הראשונים בתנועה סקר את מקרה ההתאבדות בשידור חי של פעיל באחד הפורומים של Justin TV ועד כמה שרשת חברתית יכולה לבטח את עצמה מפני זרים, חייבת להיות מודרציה ואחריות מסוימת מצד בעלי האתרים כדי להגן על הילדים מצורות של בריונות רשת.

לקריאה נוספת: כמה טיפים לגלישה בטוחה של ילדים ברשת (עוד אחד מני רבים, אבל יום האינטרנט הבטוח – אז שיהיה).

ארה"ב מציגה: חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות

מצחיק קצת שפחות או יותר במקביל להודעה של CBS על מכירת כל הספוטים לפרסום בסופרבול, מאורע שמציין פחות או יותר את שיא עונת הפרסום בארה"ב, מעלה ה Federal Trade Commission האמריקאי (אני חושב שהמקבילה הישראלית הטובה ביותר היא המועצה הישראלית לצרכנות) אתר חדש שכולו נועד כדי ללמד ילדים קטנים איך לצרוך נכון פרסומות ואיך כל תעשיית הפרסום האמריקאית עובדת.

פרסום לילדים הוא עניין בעייתי; פחות מהצד של המפרסמים אלא יותר מבחינת הצרכנים. רוב הילדים רואים בפרסומות תוכניות קטנות ומצחיקות (לראיה, 80% מהילדים בגילאי 7-6 נקשרים לאלמנט של ההומור בפרסומות – PDF) ובגיל שעדיין אין את ההבדלה ותשובות לשאלות של "מה היא פרסומת" או "מה אני צריך לעשות בעקבות פרסומת", קל יחסית למכור לילדים כשאין הכוונה נכונה.

קשה להאמין שזה פרוייקט ממשלתי

אני חייב לומר שמהרגע הראשון הפרוייקט של ה-FTC (המתקרא Admongo) תפס אותי בהפתעה. דווקא לא בגלל האג'נדה המבורכת, אלא דווקא מהדרך הנכונה מאד שהם בחרו לתקשר עם ילדים בגילאים צעירים. ככה זה נראה:

מסך הפתיחה של Admongo – משחק מגניב בגימור גבוה (צילומסך)

Admongo הוא משחק פלאש עלילתי ואינטראקטיבי. בניגוד לגישת הלומדה, מטרת המשחק היא לטפס במעלה מגדל כשבכל קומה יש משימה אחרת (היכנסו לעמוד הבית כדי לראות את המגדל, נראה חוויתי ומגניב). השחקן יכול לעצב לעצמו את הדמות ואת כל המשחק מלווה דמות של גיבור על (כולל דיבוב) שמסביר לילד איך עובדת כל תעשיית הפרסום בארה"ב.

במשימה הראשונה במשחק, לדוגמא, הילד צריך למצוא ארבע פרסומות שנמצאות בחוץ (ספוילר: תחנת אוטובוס, האוטובוס, שלט חוצות ושלט חוצות אלקטרוני) כאשר כל פרסומת שהוא מוצא מביאה לו נקודות וסרטון קצר עם הסבר:

הסבר על פרסום בתחנות אוטובוס (צילומסך)

המשחק מזכיר משחק פלטפורמה וחוץ מהמשימות השחקן יכול להסתובב באופן חופשי, לאסוף מטבעות זהב ולצבור נקודות.

מי צריך לקחת את האחריות?

במבט ראשון (וגם בשני) קשה להאמין ש Admongo הוא פרוייקט ממשלתי. אם חושבים על זה קצת, המצב בו הממשלה יוזמת פרוייקט כזה, מגניב ככל שיהיה, כדי לחנך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות הוא קצת מוזר.

הייתי מצפה שיוזמה כזו תבוא דווקא מתוך חברות הפרסום. חברת פרסום גדולה שתיקח על עצמה את הפרוייקט של לחנך ילדים, לא בקטע ציני אלא דווקא מתוך אמונה והכרה שעולם הפרסום לילדים הוא בעייתי והרעיון להגיע דווקא מהצד השני ולומר "כן, אנחנו מוכרים\מייצרים פרסום, אבל אנחנו נוהגים בו באחריות" יכול להיות ערך מוסף מעולה לכל חברה מסחרית. קצת כמו קמפיין Drink Responsively של אבסולוט, רק עם פרסומות.

ותודה מיוחדת: ל The Oatmeal על השימוש הנכון בסמיקולון

משחקים בגימור גבוה: עכשיו בפייסבוק

זה נראה כאילו לא מזמן כתבנו כאן על האבולוציה של האפליקציות בפייסבוק ובזמנו סימנו את PetVille בתור סמן ימני לאפליקצייה ברמת גימור גבוהה שתכניס את כל תעשיית המשחקים בפייסבוק להילוך גבוה מבחינת הגרפיקה וההשקעה במשחקים.

עם כניסה של יותר ויותר חברות לנישת המשחקים החברתיים (לא פחות מחמש חברות חצו את רף 50 מליון המשתמשים החודשיים ועוד שתיים בדרך הנכונה. Zynga, אגב, עם 226 מליון רחוקה מכל החבורה). האפליקציות שיש להם זכות קיום הופכות להיות אפליקציות עם ליבה משחקית חזה מאד (פארמוויל, פטוויל, זינגה פוקר, קפה וורלד) ואפילקציות עם עומק ורמת גימור גבוהה, עליהן נדבר בפוסט הזה.

ערך מוסף לטקסט

אחת האפליקציות הפופלאריות ביותר בפייסבוק בקטיגוריית המשחקים היא Mafia Wars של Zynga – משחק טקסטואלי ברובו עם ליבה שמבוססת על אנרגיה (באמצעותה מבצעים משימות) ונתונים אחרים המסייעים להשלמת המשימה. לאחרונה, חלה ירידה במספר המשתמשים באפליקצייה מאיזור ה 25 מליון משתמשים בחודש לאיזור ה 22 מליון, אמנם צרות של עשירים, אבל כדאי לשים לב לאפליקצייות של המתחרים:

מסך ראשי ב Mafia Wars נראה ככה:

עמוד הבית של Mafia Wars – מזכיר לי את ימי ה MuD

לפני מספר ימים, Playfish, אחת המתחרות הגדולות של Zynga בתחום משחקי הרשת החברתיים (ועל הדרך נרכשה על ידי ענקית המשחקים Electronic Arts) השיקה את הגרסה שלה ל Mafia Wars: אפליקציית קומיקס בסגנון פילם-נואר (עם Sound Acting והכל) שעובדת על אותו מנוע טקסטואלי של Mafia Wars – אבל שימו לב לגימור:

מבחר מסכים מתוך Gangster City – ההבדל ברמת ההשקעה

רובד נוסף: משמעות אמיתית לחברים

Playfish לא היו הראשונים להעלות אפליקצייה בגימור גבוה לפייסבוק כדי לפצות על מנוע משחק לא מספיק כיפי אבל הראשונים להעלות אפליקצייה שיוצאת למשחק ראש בראש מול אחד המשחקים המוצלחים ביותר בפייסבוק (ובמכשירים הניידים), כל שכן של החברה המתחרה הגדולה ביותר.

רובד נוסף ששווה אזכור באפליקציות בגימור גבוה, היא היכולת לתת משמעות אמיתית להוספת חברים לאפליקצייה מבחינת המשחקיות. ברור לכל מפתחות המשחקים שחברים בתוך אפליקצייה מעניקה ייתרון מסוים במשחק לשחקן (אם זה כמות שכנים בפאמוויל כדרך לעשות כסף וכו'). רמת הגימור הגבוהה של האפליקציות החדשות מצליחות לחבר בצורה טובה יותר את החברים למשחק ולתת להם ערך.

כך, לדוגמא, ב Castle Age (אפליקציית משחקי תפקידים עטורת פרסים) חברים משמשים כ"משמר עלית" לגיבור הראשי ומסייעים במאבק נגד מפלצות מיתולוגיות. ב Gangster City, תתבקשו לסדר לעצמכם משפחת פשע איטלקית אמיתית כשלכל בעל תפקיד השפעה על המשחק (לחיילים תחת פיקודכם יש הכוח לסיים עבורכם משימות ועוד).

מסך קריאה לעזרת חברים ב Castle Age

משפחת הפשע שלכם ב Gangter City

בסופו של דבר, לערך המוסף שיש להצטרפות חברים למשחק יש ערך גדול מאד גם בתחום הויראלי של המשחקים: ברגע שלכל חבר יש תפקיד הוא הופך להיות ליותר מסתם שכן (פאסיבי) ותופס תפקיד של ממש, אפילו אם רק ברמת שם התואר, מה שמקל עליו להפיץ את המסרים בקרב חברים שלו.

בקרוב: אפליקציות פייסבוק תתחברנה לדואר האקלטרוני

החבר'ה בפייסבוק ממשיכים להתחבר לערוצי מדיה נוספים והחל מעוד יומיים (20 לינואר 2010) תיפתח בפני מפתחי האפליקציות האפשרות לתקשר עם המשתמשים באמצעות דואר אלקטרוני (לפוסט המקורי באתר המפתחים של פייסבוק).

פייסבוק יאפשרו את ההתקשרות בין האפלקתיה למשתמשים בשני אופנים: הראשון, אפשרות לשיתוף של כתובת האימייל בתוך האפליקציה והשני, מתן הרשאה לאפליקציה לשלוח דואר אלקטרוני למשתמש.

חלון ההרשאה לשיתוף דואר אלקטרוני באפליקציית פייסבוק (מקור: Inside facebook)

העמקת הקשר בין המשתמש לאפליקצייה שלו תפתח בפני מפתחי האפליקציות המון אפשרויות להחזיר את משתמש לתוך פייסבוק: תזכורות בסגנון "שכחת לחלוב את הפרה שלך", טיזרים מסוגים שונים בסגנון "חבר שלך ניצח אותך בדו קרב, בוא תחזור ותתן לו בראש" וכל אפשרות קראייטיבית אחרת.

המשמעות המעניינת השניה שנובעת מה Email API היא האפשרות של מפתחי האפליקציות לחייב את שיתוף כתובת הדואר האלקטרוני כתנאי לשימוש באפליקצייה כדי לייצר לעצמם מסד נתונים לשימוש מאוחר יותר שלא מחייב שימוש בפייסבוק (מועדוני לקוחות, רשימת דיוור וכו'). מדיניות הפרטיות של פייסבוק מחייבת את מפתחי האפליקציות לא לסחור בכתובות האימייל או למכור אותם לצד שלישי, אבל אין מניעה להשתמש במסד נתונים שנאסף מאפליקצייה כזו או אחרת ולנצל אותו לקמפיינים עתידיים.

אני משער שבעלי האפליקציות הגדולות (בייחוד משחקים חברתיים, שם התחרות והכפילות מחייבות מעורבות גבוהה של המשתמש באפליקצייה) ימהרו להטמיע את השינויים הנדרשים בימים הקרובים. אנחנו, כמובן, נעדכן אתכם ומעניין יהיה לראות עד כמה מוכנים יהיו המשתמשים בפייסבוק לשתף כתובות אימייל בתמורה לשימוש באפליקצייה זו או אחרת.

אדידס יעבירו אותנו ל Augmented Reality

אם הטרנד הלוהט של סוף 2009 היה משחקים חברתיים וטובין וירטואליים (Virtual Goods), הרי ששנת 2010 נפתחה בקול תרועה רמה עם יותר ויותר חברות שמנסות להפעיל את הלקוחות שלהן בסוג חדש של אינטראקציה: Augmented Reality, או בשפת המגניבים – AR (נטקראפט עשו יופי של עבודה בסקירה של הטכנולוגיה)

כתבנו לפני כמה חודשים על יישום ראשוני של AR בסדרת צעצועים שלוותה את הסרט Avatar ומאז היה לנו ברור שלא יעבור הרבה זמן לפני שהטכנולוגיה תהפוך מנחלתם של כמה גיקים למשהו ממש מגניב שחברות גדולות ימנפו במקפיינים שלהן.

המציאות המדומה של אדידס

בשנים האחרונות אדידס עושים המון ניסיונות מעניינים בשוק הנעליים כדי להתאים את עצמם לקהל הצעיר והדינאמי: זה התחיל מסדרת Adicolor החדשה שהכניסה נעליים עם תמות ייעודיות לתכנים פופולאריים, אחרי כמה זמן קיבלנו סדרות שלמות של נעליים הקשורות לתוכן פופולארי (ביניהן סדרת Star Wars שכולם מחכים לה) והדבר הבא יהיה נעל שתכניס את המשתמש לתוך עולם של משחקים ותוכן בלעדי.

העולם הוירטואלי של אדידס (תמונת קונספט)

ככה זה אמור לעבוד: הלקוח קונה נעל כשעל הלשונית מוטבע קוד ייחודי. ברגע שהנעל מוחזקת אל מול מצלמת רשת, ייפתח בפני המשתמש עולם וירטואלי של משחקים ותוכן ייחודי לאדידס. הנעל עצמה תשמש בתור שלט למשחק (אני צופה בעיית שימושיות כאן אחרי כמה ימים בבית הספר או בעבודה).

בסופו של דבר, מדובר כאן בעוד איזה גימיק של אדידס שבטח לא יהיה סופר מתוחכם מבחינת המורכבות שלו אבל הוא יכול לסמן את תחילתה של מגמה ממש מעניינת כשחברות תתחלנה לשים דגש מיוחד לא רק על מוצר הפיזי אותן הן מוכרות אלא גם על המטא-מוצר ואולי להוסיף עוד כמה אפשרויות מעניינות לחבר בין האופליין לאונליין.

בקטנה: תמונות ראשונות מ Messenger 2010

תמונות ראשונות מ MSN Messenger 2010 הועלו היום לרשת, לפני הכל – ככה זה נראה:

מסך לוגאין (ויה LiveSino.net)

מסך אנשי קשר (ויה LiveSino.net)

אם היה ספק לגבי הכיוון שבו הולך מסנג'ר, הרי שהנטייה היא לכיוון בני הנוער ופחות לכיוון כלי עבודה לאנשי web. הפיד מצד שמאל עם אפשרויות התגובה והאפשרויות הגדולות יותר לפרסונליזציה של התוכנה מכניסה את מסנג'ר 2010 לתחרות ראש בראש מול ICQ בזירת הילדים-נוער.

יהיה מעניין.