בשנים האחרונות, בני הנוער (ובמיוחד בנות הנוער, אם לדייק) תבעו בעלות ומשתמשים באופן אינטנסיבי במגוון רחב של ערוצי מדיה באינטרנט: הם שולחים את מספר ההודעות הכתבות הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל (הסקר האחרון מדבר על יותר מ-3,400 הודעות בחודש), אתרים כמו יוטיוב וטאמבלר הפכו למרכז שיתוף התוכן שלהם והם מעלים לפייסבוק, עורק החיים המרכזי שלהם במרחב המקוון, תמונות באופן תדיר.

בתוך כל עולם העלאת מדיה (דווקא בשיתוף הוא מצטיין) וידאו הוא שחקן צעיר ואנרגטי עם עתיד מבטיח. השבוע, מכון המחקר האמריקאי PEW Internet מפרסם דו"ח על הרגלי ההעלאה ושיתוף וידאו בקרב בני נוער באינטרנט, ואפילו כמה מילים על סטרימינג.

2 מכל 5 בני נוער משתמשים בויאו-צ'ט (CC-BY CountryComedy.com)

כשטקסט לבדו כבר לא מספיק

2 מכל 5 בני נוער אמריקאים (37% בקירוב) מדברים עם חברים שלהם באינטרנט באמצעות וידאו כשהמובליות בשימוש בשירות הן, כמובן, בנות הנוער עם 42%לעומת 33% מהבנים (כבר אמרתי, בנות נוער שולטות). על פי המחקר של PEW, שימוש בוידאו-צ'אט נפוץ יותר בקרב משתמשי אינטרנט תדירים על בסיס יומי (42%) מאשר משתמשים על בסיס שבועי (33%) ומשתמשים על בסיס חודשי (1%).

במובן מסוים, אפשר לייחס את העלייה בשיחות וידאו מקוונות להתפתחות הטכנולוגית כשהיום רוב המחשבים הניידים מגיעים עם מצלמת אינטרנט מובנית באיכות סבירה וכמעט לכל טלפון חכם יש מצלמת וידאו קדמית מבחינת חומרה שמגובה באפליקציות מובנות (דוגמת FaceTime) אבל אני חושב שבכל מה שקשור לקהל הצעיר יותר, עליה בפופולאריות של שיחות וידאו היא תוצאה של מגמת התפתחות מסויימת בקונספט של שיחה בין שני אנשים או יותר במרחב המקוון: בני נוער שולחים המון הודעות טקסט אבל בשלב מסוים הטקסט לבדו כבר הוא לא מספיק "אישי" ולא מעביר את חווית השיחה המלאה, מה שהביא להנחת רובד של מדיה על הודעות הטקסט – היום, ברוב אפליקציות השיחה (אם זה Facebook Messenger, WhatsApp ודומיהם) אפשר מצד אחד לראות את הפנים של האדם מולך שמיוצגים על ידי תמונת פרופיל ומצד שני ניתן לשתף מגוון רחב יותר של מידע: תמונות, אודיו ומיקום, מה שהופך את השיחה להרבה יותר עשירה מאשר טקסט שעובר מצד לצד ונתון לפרשנות.  עוד בגזרת התמונות שמעשירות את השיחה נמצאים האמוטיקונים (סמיילים) שמיועדים לתת יותר קונטקסט ויזואלי לשיחה והיום הדרישה למגוון רחב שלהם רק הולכת וגדלה.

וידאו כחוויה חברתית

וידאו מכניס את השיחה לספירה אחרת לגמרי ושתי מגמות הופכות את הוידאו למוצר השיחה הפופולארי שהוא היום: הראשון, העניין החברתי – לפי המחקר של PEW, יותר מ-80% מבני הנוער מחוברים לרשתות חברתיות, מתוכם 33% מקליטים ומשתפים וידאו. אם מסתכלים על הנתון הזה ועל מספר המשתמשים בוידאו צ'אט, הנתונים מתחברים – וידאו הוא עניין חברתי וחווית השיחה בוידאו היא חוויה שניתנת לשיתוף (Shareable, נניח) הרבה יותר מסוגי שיחה אחרים בהם משתתפים בני הנוער.

אחד היישומים הבולטים בקטיגוריה החברתית הוא ooVoo שלא במקרה הוא אחד היישומים (אם לא ה…) הפופולאריים ביותר בקרב בני נוער וצעירים, בדיוק בגלל שהוא משתמש בשיחות קבוצתיות ומציג אותן בצורה שצעירים יכולים לתקשר ביניהם ולייצר חוויות ראויות לשיתוף.

שיחה בין צעירים ב-ooVoo (מתוך טאמבלר)

מעבר לפן החברתי ולחוויה השיתופית, הצד השני שהופך את הוידאו לפופולארי בימינו הוא היכולת לקחת את שיחות הוידאו החברתיות הללו לכל מקום מהמחשב לטלפון החכם ולהשתמש במדיה הזו בבית הספר או בכל מקום אחר ממנו הם היו רוצים לשתף חוויה. מהמחקר של PEW עולים שני נתונים מעניינים בהקשר הזה: 13% מבני הנוער נוטים לשתף וידאו חי (Streaming) ובמקרה הזה, לא נמצא הבדל בין סוג הפרופיל של בן הנוער בפייסבוק (ציבורי, פרטי או חצי-פרטי).

והלאה? יהיה מעניין לעקוב אחרי מסלול התפתחות המגמה של הוידאו צ'אט לצד המסלול של אפליקציות שיתוף הוידאו ברשתות החברתיות שמחוברות ל-Open Graph במקרה של פייסבוק (ולקוראים החברתיים) ול-Hnagouts של גוגל+. בכל מקרה, מדובר במוצר שרק עכשיו מתחיל לגרד את קצה הפוטנציאל שלו, במיוחד בגזרת הסטרימינג.

המחקר של PEW זמין גם כ[קובץ PDF]

שני מחקרים, לכאורה לא קשורים אחד בשני צדו את עיני בשבוע החולף: הראשון שייך למכון המחקר האמריקאי PEW Internet שזוכה ללא מעט סיקור אצלנו בתנועה שמצא ש-6% בלבד מבני הנוער בארה"ב מחליפים אימיילים על בסיס יומי. הסקר השני התפרסם בגליון החודשי של The Checkout (נדרשת הרשמה) העוסק כולו בקניה אימפולסיבית ומהמחקרים שהתפרסמו בגליון עולה שצעירים נוטים, יותר מכל קבוצת גיל אחרת, לקניה אימפולסיבית – 52% יותר אם להיות מדויקים.

שני הנתונים הללו הם חלק מתוך מגמה מעניינת מאד בעולם הצעירים שכדאי לשים אליה לב – הסברים מיד.

בני נוער וצעירים נוטים יותר לקניה אימפולסיבית (CC-BY martinak15)

על יחסי מוען-נמען וסינכרוניות

עבור בני נוער, דואר אלקטרוני כמדיום תקשורותי הוא כלי די בעייתי, בייחוד בהשוואה לצורות תקשורת נפוצות אחרות: בניגוד למשלוח הודעות דרך רשתות חברות, בהן בני הנוער מבלים את רוב הזמן והיום אף עוקבות אחרי בני הנוער גם מחוץ לבית בדרך לחווית אינטרנט הוליסטית יותר, דואר אלקטרוני נשלח בצורה א-סינכרונית בלי אינדיקציה לקבלת ההודעה על ידי הנמען (מה שמסביר, אגב, פופולאריות של אפליקציות לשליחת הודעות דוגמת WhatsApp), כשמאחורי הרשתות החברתיות יש פנים לנמען (רוצה לומר, הוא לא רק כתובת) וכשדואר אלקטריוני נחשב מדיום "רשמי" ו"מבוגר" אין סיבה אמיתית להשתמש בו על בסיס יומי לתקשורת עם עמיתים.

הקשר בין חוסר השימוש באימייל (ובצד השני שלו, שימוש נרחב ברשתות חברתיות כאמצעי תקשורת) הוא הצורך בסינכרוניות, בפידבק מיידי ובמקרים מסוימים, הרצון לנהל שיחה עם יותר מנמען אחד. כשצעירים נוטים לקניה אימפולסיבית, מערכת השיקולים שלהם מונעת לא רק מהצורך בבעלות על אותו מוצר (רוצה לומר, שיקולים הנובעים מהיחס של בן הנוער כלפי עצמו) אלא משיקולים רבים הנוגעים לאדם השלישי – מה אני חושב שאתה חושב עלי .

הקניה האימפולסיבית באה לידי ביטוי אצל בני הנוער בהוצאת החוויה וברצון לפידבקים מהירים ומיידיים (מה שפחות סביר שיקבלו בדואר אלקטרוני) – קניתי בגדים, שלחתי הודעות עם תמונות לחברים שלי, קיבלתי מהם פידבק במקום. מעגלי התקשורת ויחסי מוען-נמען אצל בני נוער הם קצרים יותר, מהירים יותר גם מבחינה טכנולוגית וגם מבחינת הציפיה לפידבק מהנמען.

נקודה למחשבה –  שינוי בקונספט השיחה

התובנה שאני לוקח איתי מהפוסט הזה היא שינוי אפשרי במושג ה"שיחה" בקרב בני נוער. אחרי שסקרנו כאן בתנועת הנוער לעומק את מושג החברות (גם בכלכליסט!) יהיה מעניין לבדוק מה השתנה בכל בנושא של "שיחה" מקוונת בין משתמשים בקרב בני נוער וצעירים: ברור לי שהשיחה נהייה עשירה יותר כאשר ניתן להלביש עליה רבדים של תמונה, צליל, מפות ולקבל פידבק באופן מיידי כמעט, ברור שהחיווי של קבלת ההודעה על ידי הנמען הוא משהו שחשוב מאד לבני נוער כאינדיקציה ואחד הדברים שצריך לבדוק הוא איך אותה שיחה משתנה בעידן חיתוך הכבלים ו"עולם ללא תפרים".

נשף סיום תיכון נתפס על ידי האמריקאים כאירוע מכונן, הרי מיד לאחריו הבן או הבת מתרחקים מהנוחות של בתי הספר האיזוריים לקולג' רחוק מהבית ובמדינה בה הקולג' נמדד על פי יוקרה, ההורים עלולים למצוא את עצמם במצב בו הם רואים את הילדים שלהם רק בחגים ובחופשות הגדולות – פעמיים בשנה. עם כל זאת, ולמרות המצב הכלכלי הבעייתי בו נמצא משק הבית האמריקאי הממוצע, סקר של חברת האשראי Visa חושף נתונים מפתיעים לגבי ההוצאה המשפחתית על נשפי סיום.

עלייה דרמטית בהוצאות על נשפי סיום (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי k9tv)

ככל שהמשפחה אמידה פחות, רמת ההשקעה עולה

בהשוואה ל-2011, בה משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה 807$ על הוצאות נשף סיום התיכון של הבן או הבת, ההוצאה הממוצעת ב-2012 עומדת על 1078$ למשפחה עבור כל בן או בת נוער שמשתתפים בנשף – עלייה של 33.6%. במירוץ החימוש הזה דווקא המשפחות בעלות ההכנסה השנתית הנמוכה יוצאות נפסדות כאשר משפחות בעלות הכנסה שנתית של 20,000$ משקיעות את הסכום הגדול ביותר עבור נשף סיום: 1,200$ בממוצע, זאת לעומת משפחות בעלות הכנסה שנתית ממוצעת של 75,000$ בשנה שמשקיעות סכום של 842$ בממוצע.

למרות ההוצאות הגבוהות, השמלות והלימוזינות (ניתן להתווכח על הנחיצות שלהן, הטרנד לא פסח גם עלינו הישראלים) מהסקר של Visa שנערך בקרב 1,000 בני נוער עולה כי הם מתכוונים לשאת ב-39% מההוצאות של נשף הסיום ולהשאיר להורים לכסות את 61% הנותרים. באופן כללי, חיסכון הוא לא מושג שזר לבני נוער, עוד בשנת 2011 ראינו את השפעות המיתון על בני הנוער בארה"ב שהתבטא בשיחות משפחתיות על צמצומים, מודעות גדולה יותר לנוער לגבי חסכונות והרצון לחסוך כסף לזמנים קשים.

להורדת תקציר הסקר של Visa (כולל המלצות לנשף הסיום בסגנון "חלקו לימוזינה עם עוד חברים") [קובץ PDF] –  לחצו כאן

עוד סקרים מעניינים

מאיפה מגיע הסלנג של בני נוער?

אחד מכל ארבעה בני נוער בארה"ב מחזיק טלפון חכם (סמארטפון)

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

החיבור בין בן הנוער לטלפון הסלולרי שלו הוא מסוג הדברים שאפשר לקחת כמעט כמובן מאליו כשבשנתיים האחרונות שם המשחק בתחום מחקרי השוק והאקדמיה הוא השפעת הטלפונים החכמים על בני נוער כחלק ממגמת "חיתוך הכבלים" (Cord Cutting) כחלק מחווית אונליין מתמשכת מהמחשב הביתי לטלפון הנייד בדרכים.

דו"ח חדש של מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, אחריו אנחנו עוקבים דרך קבע בתנועה, סוקר את נתוני השימוש של בני הנוער האמריקאים בטלפונים ניידים, חדירת הטלפונים החכמים לקבוצות הגיל הצעירות יותר והשימושים העיקריים במכשירים הניידים (רמז: כותרת הפוסט).

עלייה מאז 2009 (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי austianomic)

אחד מכל ארבעה בני נוער מחזיק בטלפון חכם

מתוך המחקר של PEW עולה כי אחוז החדירה של טלפונים חכמים (סמארטפונים) בקרב בני הנוער בארה"ב עומד על 23% (גילאי 17-12 כמקובל) ו-31% בקרב בני נוער בגילאים המאחורים יותר (17-14) כאשר הבעלות על טלפונים חכמים חוצה פרמטרים של אתניות רמת הכנסה משפחתית. הנתונים של PEW נמוכים מעט מהנתונים שהציגו בנילסן לקראת סוף שנת 2011 כשהראו אחוז חדירה של 40% בקרב בני הנוער האמריקאים ובהתאמה לנתונים שהציגו ב-Ypulse Research מוקדם יותר השנה שהראו 26% חדירה.

בהתאמה לבעלות על טלפונים סלולריים, על פי המחקר של PEW בני נוער שמחזיקים טלפון חכם בבעלותם מחזיקים במחשבי לוח (טאבלטים) בבעלות המשפחתית ומשתמשים בהם על מנת להתחבר לרשת האינטרנט (16%). לעומתם, מחצית מבני הנוער שמחזיקים טלפון חכם משתמשים בו על מנת לגלוש באינטרנט (49%, מה עושים החצי השני עם הטלפון החכם שלהם?) אבל בסופו של יום המחשב האישי הוא עדיין הבחירה הראשונה של בני הנוער בכל הקשור לשימוש באינטרנט.

המסך הגדול עדיין פופולארי יותר (מחקר PEW Internet)

60 הודעות ביום, פחות שיחות קוליות

הכותרת הסנסציונית של המחקר שהצליחה להפוך לאחד מה-Trending Topics בטוויטר היא "בני נוער שולחים 60 הודעות SMS  ליום", מספר גדול לכל הדעות. המחקר של PEW מציג חציון (לא ממוצע, מה שהופך את המספרים לבאמת מרשימים וסליחה על המושגים בסטטיסטיקה) של 60 הודעות ביום לעומת חציון של 50 הודעות ביום בשנת 2009.

בהתאם לגישה האהובה עלי במסגרתה בנות נוער שולטות באינטרנט בנות הנוער ממשיכות לייצר המון תוכן גם בגזרה הסלולרית עם 100 הודעות (חציון, עדיין חציון) ביום.  באופן כללי, הודעות מהוות את החלק הארי  בצורות התקשורת היומיות  בקרב בני הנוער עם 63% מהם שעוסקים בה מדי יום כאשר הפעילויות הפופולאריות הבאות הן שיחות טלפון (39%), מפגשים אחרי שעות הלימודים (35%), שימוש ברשתות חברתיות (29%) ושימוש בהודעות מיידיות (22%).

בעוד בני נוער ממשיכים לדבר בטלפון בתדירות גבוהה ומחשיבים שיחות קוליות חלק חשוב בצורות התקשורת שלהם מדי יום, שיחות עם חברים נמצאות בירידה גם דרך טלפונים ניידים (26% מדברים עם חברים מדי יום לעומת 38% בשנת 2009) ואפילו בטלפונים נייחדים (ירידה חדשה ל-14% מ-30% בשנת 2009 ו-39% בשנת 2006).

להורדת הדו"ח של PEW Internet בפורמט PDF לחצו כאן.

מחקרים נוספים בתנועת הנוער

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

איך בני נוער משתמשים בטכנולוגיה בחיי החברה שלהם 

מצגת: תרבות האינטרנט של בני נוער

]]> http://tnoathanoar.co.il/3342/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%94%d7%91-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%99/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/3323/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a0%d7%92-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/3323/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a0%d7%92-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/#comments Thu, 08 Mar 2012 08:16:23 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=3323

בעולם השיווק לקהלים צעירים (בני נוער, ילדים ו-tweens) יש שתי גישות בכל הקשור לניהול שיחה בין המותג לצרכן: הגישה הראשונה מדברת על שיחה עם קהל היעד "בגובה העיניים" תוך שימוש בסלנג מהעולם החברתי-תרבותי של הקהל הצעיר. מול התומכים בגישה הראשונה מתייצבים אלה שמאמינים שהמותג צריך ללכת בדרך ובשפה שלו כשקהל היעד אמור לשאוהב השראה מהמותג ולכוון את עצמו ואת השיחה לפי האסטרטגיה.

מחקר חדש מבית MTV מנסה להגיע למקורות הסלנג בו משתמשים בני הנוער ולהבין מאיפה נובע הצורך להשתמש באותה שפה שרבים מהמפרסמים, ההורים או המורים כבר מזמן הפסיקו לנסות לפענח.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Slalit

חכמים, מצחיקים ומעודכנים

על פי המחקר, השימוש בסלנג משתמש את בני הנוער בכמה מישורים: בכל הקשור לאפקט האדם השלישי, סלנג גורם לבני נוער להצטייר בעיני החברים שלהם החכמים, מצחיקים, שנונים ומעודכנים – שלוש תכונות חשובות ביותר בשלב ההתפתחותי בו נמצאים בני הנוער במסגרתו הם מחפשים קבוצת שווים ושואפים לזכות בהכרה בצד החברה. בנוסף, שימוש בסלנג אצל בני נוער מראה (לתפיסתם) על מקוריות, אותנטיות ואופטימיות באופן כללי.

בני נוער צורכים ולומדים סלנג משלושה מקורות עיקריים:

עולמות דיגיטלים בהם קיימת מגבלה על אורך הטקסט  -  בעולם משחקי המחשב (ובמיוחד משחקי רשת מרובי משתתפים) נדרשת לעיתים מהשחקנים היכולת להעביר כמות גדולה של מידע מאחד לשני תוך זמן קצר, מה שגרם להווצרותה של "שפת משחקים" – מה שנקרא במחקר Gamer Language שממנה שואבים בני נוער לא מעט השראה עם ביטויים כמו epic, win, fail, pwn וכיוצא באלה. במקביל לעולם משחקי המחשב, לא מעט סלנג מגיע מתוך עולמות תוכן בהם נדרשים בני הנוער לקצר, פיזית, את כמות הטקסט אותו הם כותבים : אם זה עולם ה-SMS או טוויטר (בו במוגבלים המסרים ל-140 תווים).

תרבות פופ ואינטרנט - סדרות טלוויזיה ומילים לשירים מייצרים חלק נכבד מהסלנג בו משתמשים בני הנוער (לדוגמא: ביטויים כמו just saying, crunk או deuces)  . בנוסף, ביטויים מעולמות התוכן האינטרנטיים שהתחילו בתור רצון לקצר מסרים והפכו לביטויים שכנראה יישארו איתנו לנצח – lol, omg, wtf ודומיהם.

העצמה ונטיה לדרמטיזציה – הכוונה להעצמה מודגמת במחקר בצורה הטובה ביותר: היום כבר אין יותר משהו שהוא cool. היום דברים הם Awesome, Crazy, Epic או Fantastic. שימוש במילים טעונות משמעות דרמטית וגרנדיוזית כמו Ridiculous כדי לתאר מצב בלתי ייאמן או חתימה של משפטים בסיומת fml כדי לתאר מצבים של חוסר שליטה או מבוכה אם מאפיין בולט בעולם הסלנג של בני הנוער.

אז איך מדברים איתם?

בהיבט השיווקי של הדברים, אני מאמין שיש איזו מערכת יחסים ומערכת של ציפיות שנוצרת בין בני הנוער למותג או לגורם סמכותי כזה או אחר. אם יש משהו שחשוב לבני נוער בכל הקשור להתנהלות מול מותג היא אותנטיות – ניסיון של מותג לדבר יותר מדי בסלנג (ולהסתכן להיתפס, חס וחלילה, בסלנג לא מעודכן) עלולה לייצר תדמית לא אותנטית, מתאמצת וכזו שמנסה להתחבב יותר מדי על קהל היעד. מצד שני, יצירה של תדמית מרוחקת מדי תעשה את אות הדבר בדיוק.

האמת, כמו ברוב המקרים נמצאת אי שם באמצע, עם נטיה קלה לכיוון בני הנוער ולא למחוזות הישנים של המותג המורם מעם. אם יש משהו חשוב במשחק השיווקי עם בני הנוער היא האותנטיות של של המותג והנאמנות שלו לעצמו. קריצה של סלנג מדי פעם תעשה פלאים בעוד שלהרים את המותג בחזרה "למעלה" אחרי שימוש באסטרטגיית "שיחה בגובה העיניים" היא קשה הרבה יותר.

נתחיל דווקא מהסוף, המסקנה המרכזית שעולה מסקר חדש של TNS לגבי תלמידים בישראל (קישור להורדה בסוף הפוסט) קובעת כי ישנו פער עצום בין היכולות הטכנולוגיות של בני הנוער, הבעלות והשליטה שלהם במוצרים השונים אל מול האפשרויות המוגבלות שמציעים להם בבתי הספר.

עוד עולה מהמחקר כי בעוד ישראל נמצאת במקום גבוה בעולם בכל הנוגע לבעלות על מכשירי טכנולוגיה (מחשבים ניידים, נייחים וטלפונים סלולריים), בתי הספר כמעט ולא מאפשרים לבני הנוער להשתמש בידע ובמיומנויות שלהם מתחום הטכנולוגיה גם בלימודים. למרות שאין שום דבר מפתיע בנתוני הסקר של TNS, יש בו נתונים מעודכנים ומעניינים על השימושים הטכנולוגיים של בני הנוער בישראל, בחרתי להציג כאן את המעניינים ביותר.

מעדיפים להגיע לכתה עם מחשב נייד (CC – World Bank Photo Collection)

בעלות על טכנולוגיה: התלמידים הישראלים נייחים יותר

בהשוואה לבני הנוער האמריקאים, בני הנוער בישראל עדיין לא חתכו לגמרי את הכבלים ועל פי סקר TNS המחשב המוביל בקרב בני הנוער בישראל הוא עדין המחשב הנייח (92%) לעומת 69% בלבד בקרב בני הנוער בארה"ב. בכל הקשור למחשבים ניידים, 39% מבני הנוער הישראליים מחזיקים במחשב נייד לעומת 69% מבני הנוער האמריקאים.

בזירת המולטימדיה הנתונים זהים, פחות או יותר, עם נטייה קלה לכפי בני הנוער הישראלים כאשר 90% מהם מחזיקים בנגן מוזיקה (iPod  ודומיהם) לעומת 85.5% מבני הנוער בארצות הברית. בנוסף, 80% מבני הנוער הישראלים מחזיקים במצלמה דיגיטלית, לעומת 74% מבני הנוער בארה"ב. בסך הכל בנוגע לבעלות על מכשירים טכנולוגיים, בני הנוער בישראל לא נופלים מבני הנוער האמריקאים, להוציא את סוגיית המחשבים הניידים לעומת הנייחים. כמו שזה נראה, אני מאמין שמגמת הניידות ו"חיתוך הכבלים" תגיע לישראל במוקדם או במאוחר.

הפער מול בתי הספר: משחקים ואינטרנט חופשי

המחקר של TNS נוגע בשני נושאים מעניינים מאד הקשורים להערכת התלמידים בישראל את סביבת הלימודים העתידית שלם: הראשון קשור בעיקר בצמצום הפערים בין היכולות הטכנולוגיות והבעלות על המכשירים שיש להם לבין התשתית שמציעים להם בבתי הספר – בני הנוער היו רוצים לראות אינטרנט אלחוטי חופשי בבתי הספר (73%) גישה לפעילויות מתוקשבות מהבית (71%) ושימוש במחשבני ניידים בזמן השיעור (56%). הכל טוב ויפה והרצונות של התלמידים לגיטימיים בהחלט, אני מניח שהכל תלוי בתקציבים וברצון הטוב של מקבלי ההחלטות (ובגלל זה אני רוצה להתייחס פחות לחלק הזה של הדו"ח).

החלק המעניין יותר של סקר TNS מציג נתונים לגבי הרצון של התלמידים להשתמש בסביבת משחק לצורך לימודים: 81% סבורים כי על ידי משחק יהנו יותר מהלמידה, 73% סבורים שעל ידי משחק יהיה קל להם להבין רעיונות מורכבים, 70% מאמינים שיוכלו לקבל פידבק מיידי על הביצועים שלהם ו-70% מרגישים שעל ידי משחק יהיו מעורבים יותר בנושא הנלמד.

חוק המלך (מט"ח) – דמיון ולימודי מתמטיקה (צילום מסך)

זוכרים את "חוק המלך?" בסוף שנות ה-80, תחילת שנות ה-90 הושקעו הרבה משאבים בפיתוח וייבוא של משחקים עלילתיים המשלבים בתוכם לומדות, בעיקר לבתי הספר היסודיים. ב"חוק המלך" אם תהיתם, על השחקן היה להגיע לפגישה עם המלך (אין לי מושג למה) כשבדרך היה עליו לעבור את השומרים של הטירה על ידי פתרון של חידות מתמטיות מכל מני סוגים.

מעניין לראות את הסיבוב שעשינו בכל הנוגע לתפיסה של תלמידים את תוכנית הלימודים ולרצון שלהם לקבל את החומר הפדגוגי (שיכול לעיתים להיות מורכב עבורם) בצורה שתגרה לא רק את המחשבה הלוגית שלהם אלא גם את הדמיון ותשתמש במנגנונים שמיצרים מעורבות ופידבק מיידי. התקופה האחרונה במיוחד זימנה לנו פריחה בעולם המשחקים, בעיקר בעולם ה-Casual Games שמצליחים לייצר מעורבות ועניין מצד השחקנים, עכשיו רק חסר להלביש עליהם את החומר לבחינת הבגרות בהיסטוריה. היה מעניין לחיות בעולם בו תלמידי ישראל היו משחקים את תוכנית הלימודים שלהם אבל איכשהו, אני לא רואה את זה קורה בזמן הקרוב.

עוד על בני נוער בישראל

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל – מעודכן לפברואר 2012

איך בני נוער משתמשים בטכנולוגיה במסגרת חיי החברה שלהם

מצגת: תרבות האינטרנט של בני הנוער

 10 מחקרים על בני נוער להורדה בחינם

נתונים ומחקרים הנוגעים לבני נוער בישראל הם מצרך נדיר במחוזותינו ועם זאת, כשהם מתפרסמים, מעניין לראות איך בני הנוער הישראלים עומדים בהשוואה לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים חדשות לבקרים (או מכעט מדי חודש) בארצות הברית. סקר חדש שמפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה סוקר את הפעילות בפייסבוק בקרב שלוש אוכלוסיות: בני נוער, הורים ומורים.

רוב בני הנוער בישראל מחזיקים חשבון בפייסבוק (התמונה ברשיון CC על ידי Brassard)

8 מכל 10 בני נוער בישראל מחובר לפייסבוק: חברים של הורים ומורים

בכל הנוגע לבעלות על חשבון בפייסבוק, בני הנוער בישראל מתיישרים עם בני הנוער בארה"ב כאשר על פי המחקר של גיאוקרטוגרפיה 81% מהני בנוער הישראלים מחזיקים חשבון בפייסבוק (2% נוספים מחזיקים בחשבון לא פעיל). על פי מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים מחזיקים בחשבון פעיל בפייסבוק, אם כי לא מצויין שמחקר אחוז הפעילים (או איך מוגדר בן נוער "פעיל בפייסבוק").

באותו מחקר של PEW, בני הנוער האמריקאי ציינו את ההורים שלהם כמקור ההשפעה וההשראה העיקרי בכל הנוגע לבטיחות שלהם ברשת (שיחות טלפון וגלישה באינטרנט). בסקר של גיאוקרטוגרפיה 34% מבני הנוער העידו שהם חברים של ההורים שלהם בפייסבוק (לעומת 47% שלא חברים שלהם בפייסבוק) בשעה ש-59% מההורים שהשתתפו בסקר מחזיקים בחשבון פייסבוק בעצמם. בכל הנוגע למורים, הקשרים ברשתות החברתית בין המורים לתלמידים שלהם חלש יותר, כאשר רק 27% מהתלמידים חברים של המורים שלהם בפייסבוק, לעומת 54% שלא חברים.

12% מבני הנוער בישראל נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק

על פי הסקר של גיאוקרטוגרפיה, 12% מבני הנוער בישראל העידו על עצמם כי נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק (הפגיעה העיקרית היא מילולית). כאשר נשאלו לגבי חברים שלהם שנפגעו, נתגלה כי הדרכים הנפוצות לפגיעה בבן נוער בפייסבוק הן אלימות מילולית (4%), הצפת שמועות או תמונות (3%) וברמות הנמוכות יותר, חרמות (1%) או פתיחה של פרופיל פיקטיבי על שמו של החבר (1%).

מתוך: "פעילות בפייסבוק – תלמידים, מורים והורים" (גיאוקרטוגרפיה, 2012)

היותו של פייסבוק עורק תקשורת מרכזי אצל בני הנוער בישראל ועומס המדיה הזורמת ברשת החברתית גרמו ל-14% מבני הנוער לראות תמונות או סרטונים של חברים שלהם במצבים משפילים ול-5% לראות תמונות או סרטונין מביכים של המורים שלהם. מצד המורים, 19% מהם ציינו כי הם או עמיתים שלהם לעבודה חוו פגיעה על ידי תלמידים דרך פייסבוק.

במחקר דומה שנערך בארצות הברית בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (בעיקר בפייסבוק) נמצא כי בני נוער מודעים לבעייתיות ולגישה ה"לא אמיתית", "מזוייפת" ולעיתים פשוט לא נחמדה של החברים שלהם ברשת החברתית, לטעמי בעיקר בגלל הפער הדרמטי שנוצר בין הזהות של בני הנוער בעולם המקוון לבין הגבלת החירויות שלהם בחיים האמיתיים (תוכלו לקרוא על זה במצגת).

למידע נוסף והורדת הסקר של גיאוקרטוגרפיה – לחצו כאן

אם מדברים על בריונות רשת, אולי יעניין אתכם לקרוא על…

איך פייסבוק מנסים להתמודד עם בריונות רשת בארה"ב
סטארטאפ שמנסה לחבר ילדים קטנים לרשתות חברתיות בצורה בטוחה
כל מה שרציתם לדעת על Sexting וגם מה בני נוער חושבים על זה 

המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

יומיים לפני סוף השנה האזרחית סיכומי השנה נופלים עלינו מכל מקום (בעיקר בגלל שכל ארה"ב בחופש וכל מה שאנחנו מקבלים הם סיכומי שנה מתוזמנים ומוכנים מראש, שום תוכן חדש חס וחלילה) ולמרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסיכומי סוף שנה, הפוסט האחרון של 2011 בתנועת הנוער יעסוק בהצגת שלוש מגמות עיקריות (שתיים של השנה, אחת לשנה הבאה) מתוך מחקר המסכם את שנת 2011 אצל בני הנוער בכל הקשור בטכנולוגיה.

קשה להרגיש את זה כשאנחנו בתוך התהליך, אבל 2011 הייתה שנה מסעירה מבחינה טכנולוגית עבור בני הנוער: יציאה של מכשירים חדשים בכל החזיתות (סלולרי, מחשבים ניידים) וירידות מחירים של דגמים ישנים דחפו המון אנשים להתקדם ולשדרג את עצמם טכנולוגית. בני הנוער, שמקבלים את הטכנולוגיה שלהם בדרך כמכשיר יד שנייה מההורים או מהאחים הגדולים נהנו ב-2011 מכניסה מאסיבית לתחום הטלפונים החכמים ומחקר שהבאנו כאן לאחרונה מדבר על לא פחות מ-40% חדירה של טלפונים חכמים בקבוצת הגיל של בני נוער בארה"ב.

חווית מדיה מתמשכת (cc-Ed Yourdon)

חותכים את הכבל

ב-2011 התחלנו להכיר לראשונה תופעה שמופיעיה בסקרים ומחקרים בשם Cord Cutting או כמו שהגדרתי אותה "עולם ללא תפרים": חווית מדיה מתמשכת שמתחילה במחשב האישי (הנייד) בבית וממשיכה ללוות את בני הנוער גם כשהם יוצאים ממנו למרחב הציבורי באמצעות הטלפון החכם. החברים, מאגרי המידע, יכולת ההתקשרות וניהול מערכות היחסים הדיגיטליות שלהם, הכל ממשיך מהסביבה הביתית (עליה ההורים מפקחים) לתוך האוטובוס בדרך לבית הספר או בכיתה.

נתונים חדשים על שימוש בטכנולוגיה של בני נוער ב-2011 מגיעים מחטיבת המחקר YPulse Research שסקרה 1,500 בני נוער בארה"ב מראים על שימוש הולך וגדל במכשירים המותאמים לתפיסת חיתוך הכבלים: עלייה במספר רכישות המחשבים הניידים (על חשבון המחשבים האישיים), שימוש יומי בטלפונים חכמים ובנגני מוזיקה, כולם מותאמים לשימוש "בתנועה". עם זאת, לא הייתי מספיד עדיין את המחשבים האישיים, בעיקר בגלל העלות הזולה יחסית שלהם מול הניידים והיכולת שלהם לתת מענה לבני נוער בזירת המשחקים.

שימוש יומי במכשירים אלקטרוניים (Ypulse Research)

בעלות על מוזיקה בדעיכה

קרוב לוודאי שהנושא הזה שווה פוסט נפרד, אבל אחת המגמות הבולטות ב-2011 שלא זכו ליותר מדי סיקור בתקשורת או במחקרים היא הדעיכה של הבעלות על מוזקיה ועלייה משמעותית בהאזנה למוזיקה דרך סטרימינג (Streaming), מושג שלא זכה לתרגום הולם לעברית. אני מייחס את העלייה של בני הנטער בשימוש בשירותי סטרימינג לשתי מגמות אחרות: הראשונה, הוזלת תעריפי הגלישה בטלפונים סלולריים בארה"ב ומעבר לתוכניות של Unlimited Data, מה שמאפשר לבני  נוער להאזין לכל שיר בעולם על גבי טלפונים ניידים ומחשבים בלי להוריד קבצים, לחכות או למיין. מגמה שנייה שתורמת לעלייה בשימוש בסטרימינג היא הוספה של רובד חברתי למוזיקה שלא היה קיים עד עכשיו: היום בארה"ב, שירותים כמו Spotify יכולים לפרסם באופן אוטומטי למה אתם מאזינים, לשתף את החברים שלכם ברשימות ההשמעה ולהלביש על המוזיקה רובד חברתי שהחשיבות שלו לבני נוער היא עצומה.

בהמשך למחקר של Ypluse Research, שאלו בני נוער למה הם לא מורידים מוזיקה (באופן חוקי ולא חוקי) וגם מהתשובות לשאלה הזו אפשר לראות בבירור את הבעיות שסטרימינג נותן להן מענה באופן מושלם: מחירים, הדרישה לכרטיס אשראי, בעיות בטיחות על המחשב האישי (בהורדות לא חוקיות) ובעיות אחרות, כל אלה כבר מכוסות בסטרימינג וכשמלבישים עליהן את הרובד החברתי, זו הופכת להיות הצעה משתלמת עבור בני הנוער.

למה בני נוער לא מורידים מוזיקה (Ypulse Research)

מבט קדימה: ליותר תלמידים יהיה טאבלט

2012 תהייה במידה רבה, לדעתי הצנועה, השנה בה תתחזק המודעות לטאבלטים בעיקר אצל תלמידים ואולי אצל ההורים שלהם ככלי לימודי שיוצא מעבר לגבלות המוזיקה, פייסבוק אל שימוש באינטרנט וקריאת ספרים. אחוזי הבעלות של תלמידי תיכון על טאבלטים הוא נמוך מאד (2%), בעיקר מגלל המחיר של הטכנולוגיה והעובדה שגם להורים או לאחים הגדולים עדיין אין מכשיר חדש יותר שהם יכולים להעביר הלאה.

מה שכן, הרצון לרכוש טאבלט אצל בני נוער הוא גבוה מאד ועומד על 50% וב-2012, כשייכנסו לשוק מגוון רחב יותר של טאבלטים ובני נוער יתחילו להסביר להורים את החשיבות של טאבלט בבית (הרי הם אלה שיובילו את ההכנסה של המכשירים הללו לסלון). בסופו של דבר, ואני אבדוק את עצמי בסוף 2012, לדעתי אחוז הבעלות של בני נוער על טאבלטים יהיה מעט יותר גבוה כי המחירים לא יירדו, אבל המודעות ומגוון השימושים במכשירים הללו יוצרים שוק של הזדמנויות שמעט מאד אנשים יודעים או רוצים לגעת ולהתעסק בו בהקשר של בני נוער, אז שווה לשים לב.

עוד על בני נוער וטכנולוגיה השנה

• זהות בעולמות וירטואליים אצל בני נוער
• איך בני נוער קיבלו את גוגל+
• YouTube הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר (לא פייסבוק)
• דומינוס פיצה מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית סלולר