כוח הקנייה של בני הנוער בארה"ב מוערך ב- 32 מליון דולר בשנה. בשנים האחרונות, כפי שכבר התרגלנו לראות, עולה ההשפעה של בני הנוער לא רק על רכישות שלהם אלא גם על רכישות בתוך התא המשפחתי (אלקטרוניקה, מכוניות ועוד). בפוסט הזה בחרתי לחזור קצת לבסיס ולהתמקד בטרנד חדש שעשוי לחזק מאד את עולם הרכישות העצמיות של בני הנוער, תוך שימוש בטכנולוגיה חדשה ומגניבה.

כשבני נוער הולכים לקניון (כ-57% מהם על פי סקר MRI לבני נוער בארה"ב) הם קונים בכסף שלהם בעיקר דברים שמשפיעים על הערך העצמי הנתפס שלהם בעיני החברה. אם נסתכל על טבלת "עשרת הדברים שבני נוער קונים בכסף שלהם" נראה במקומות הראשונים בגדים, דיסקים, נעליים ואפילו שתיה וחטיפים. יש לבני הנוער (אבל לא רק) צורך גדול מאד לקבל הכרה וסוג של אישור לגבי קניות שהם עושים. סוג של "מה אני חושב שאתה חושב כשאתה רואה את הבגד הזה עלי".

על מה צעירים מוציאים כסף (מתוך NOPWorld)

החבר הכי טוב שלך בקניות

שני סטארטאפים חדשים (אחד מהם זכה לא מזמן במיני תחרות מפתחים של פייסבוק) ואתר אחד הם אלה שמהווים לדעתי את הסמן הימני בתחום המאד ראשוני הזה של קניות חברתיות, היום נחלתם של מאמצים מוקדמים אבל הפסיכולוגיה ההתפתחותית לגבי מסמנת את בני הנוער כקהל שיאמץ את השירותים והטכנולוגיה בצורה הכי אפקטיבית.

קחו לדוגמא את myShopanion, השירות שמתיימר להיות אפליקציית הקניות האולטימטיבית: אתם סורקים את הברקוד של המוצר ומקבלים לא רק ביקורות גולשים והשוואת מחירים (את זה ראינו כבר באפליקציות דומות) אלא גם שיחה בזמן אמת בינכם לבין חברים שלכם על המוצר, כך שתוכלו לקבל את אישור ה"איזה מגניב!!!" עוד לפני שאתם קונים ותוכלו לחסוך לעצמכם את המבוכה של להגיע לבית ספר עם מוצר שהוא לא טרנדי מספיק. שירות נוסף בהקשר הזה הוא Yell Sesame שמציג מידע על לייקים למוצרים מאתרים שונים כדי שתוכלו לקבל אינדיקציה על הטרנדיות של המוצר.

myShopanion – כל מה שאתם צריכים כדי לקבל החלטה במעמד הקניה (צילומסך)

מערבים את האינטרנט בהחלטות

A much cooler you, זו ההבטחה של אתר חדש המגובה באפליקציית אייפון בשם Fashism (אין קשר לפאשיזם, בנתיים). האתר מצטרף לשורה של אתרים דומים שבמסגרתם כל מה שאתם צריכים לעשות הוא להעלות תמונה שלכם מודדים בגדים או מתלבשים רגע לפני שיוצאים לבית ספר והתגובה של הקהילה היא מיידית. בהקשר הזה, האינטרנט, או יותר נכון השימוש בקראודסורסינג הופך את כל חווית הקניה שלנו לחברתית ונותן לנו פידבק מיידי שיסייע לנו בקבלת ההחלטות במעמד הקניה.

פאשיזם – פידבק מייד ללבוש שלכם (צילומסך)

עבור הקהל הצעיר החשיבות של פידבק מהחברים לגבי קניות בכלל ולבוש בפרט (בהקשר הזה, אגב, שימו לב לפורום אופנה בתפוז) היא עצומה והטכנולוגיה החדשה שמוציאה את תהליך קבלת ההחלטות מהחדר בבית אל מעמד הקניה בחנות הבגדים, הופכת את הביקורת לזמינה וחשובה מאין כמוה. בעתיד הלא רחוק, עם התפשטות הסמארטפונים אני מצפה לראות יותר ויותר בני נוער עומדים בחנויות בגדים ובמקול לצלם את עצמם ולשלוח ב MMS לחבר או החברה הטובים (מה שקורה היום) כדי לקבל מהם פידבק ואישור לגבי הקניה, ההחלטה תיעשה במקום על ידי מספר רב יותר של חברים ובצורה הרבה יותר מיידי ועשירה מבחינת מדיה.

התמונה ברישיון Creatuve Commons על ידי garryknight

ועידת What Teens Want (שנים עשר עד השלושה עשר במאי) הולכת ומתקרבת. אחד הנושאים שעומדים במרכז הועידה, כפי שמרמז השם הוא הניסיון לחזות את הטרנדים הבאים בשיווק לצעירים, ביניהם בני נוער. אם הייתי צריך להמר על טרנדים בולטים שיופיעו בכנס השנה, הייתי כמובן מהמר על שוק ה Virtual Goods שהניצנים שלו נראים השנה בחו"ל בחברות הגדולות, אבל הולך להיות דומיננטי מאד ב 2011 והשני, טרנד שעוד נשמע עליו לא מעט – Geo Marketing.

היום כל תחום ה Geo Applications (אפליקציות סלולריות המשתמשות ב GPS כדי לקבוע את מיקום המשתמש) הוא נחלתם של מאמצים מוקדמים מעטים ומתרכזים בעיקר סביב אתרים כמו Foursquare (מעין רשת חברתית מבוססת מיקום שמתממשקת לפייסבוק וטוויטר) כשבחו"ל אפשר לראות רובד משחקי נוסף עם אתרים דוגמת GPS Mission (משחק כלל עולמי מבוסס מיקום) ובזירה המקומית, אפשר לראות ניצנים ראשונים אצל Poxi, מעין פורסקוור ישראלי.

הכי קרוב שאני אגיע אי פעם לראשות עיר – Foursquare

איך זה עובד?

Geo Applications עובדות על מנוע פשוט מאד: הן מתחברות בדרך כלל ל GPS שנמצא בסמארטפון שלכם כדי ליישם את הנתונים שהן מקבלות בתור אפליקציה. בפורסקוור, לדוגמא, האפליקציה משתמשת במיקום שלכם כדי לבקש מכם לבצע רישום (Check-in) במקום מסוים שאתם נמצאים בקרבתו (בית קפה, מוסך, יו ניים איט). כשאתם נרשמים, האפליקציה יודעת לעדכן את כל החברים שלכם ברשתות החברתיות השונות היכן אתם נמצאים ויודעת גם לומר לכם אם חבר שלכם נמצא בסביבתכם, כל עוד הוא רשום בעצמו לפורסקוור.

באתרים אחרים (לדוגמא, GPS Mission שהזכרתי כאן), ה GPS משמש כלי לוידא המצאותכם בנקודה מסוימת וכך אתם רצים ברחבי העיר, משלימים משימות וזוכים בגביעים, האפשרות הן כמעט בלתי מוגבלות.

העולם הוא מגרש המשחקים שלכם – GPS Mission (צילומסך)

Geo Marketing – שיווק מבוסס מיקום

אני חושב שהסנונית הראשונה בעולם לשיווק מוצלח על בסיס מיקום הייתה דווקא מצד ערוץ ההסיטוריה והחיבור המוצלח שלהם לפורסקוור (נכון, היו עוד מותגים בדרך, אבל זה הראשון שבאמת קיבל הדים ועשה קולות של הצלחה): אם הייתם נרשמים (או בפורסקוורית, עושים צ'קאין) למקום מסוים שנמצא ליד אתר היסטורי, ערוץ ההיסטוריה ידע להקפיץ לכם פריט מידע מעניין על מקום שאתם נמצאים בקרבתו. תמונות אפשר למצוא בפוסט הזה בטקראנץ'.

מאז לא מעט חברות נכנסו לתחום הגאומארקטינג, רובן רוכבות על ההצלחה של פורסקוור, אבל לא רק. בין הרוכבות על פורסקוור, אפשר למצוא את MTV, פפסי, פלאנט הוליווד וסטארבאקס, שכל אחת מהן עשתה פחות או יותר אותו דבר – פתיחה של ערוץ פורסקוור ממותג ועריכת תחרויות בין מקומות הקשורים במותג (במקרה של פפסי, תחרות על ראשות עיריית ניו יורק).

נקודות פורסקוור בעולם האמיתי (פורסקוור בלוג)

בין הקמפיינים שאינם משוייכים לפורסקוור, שווה להסתכל על Nike Grid, המירוץ של נייק להשתלטות על רחובות לונדון:

אחרי הפוסט של רז העוסק במצב אתרי הנוער בארץ ופוסט ההשלמה המצויין של חיים מהבלוג של טרנדי, אני חושב שדרך נאותה לסגור את כל נושא "איפה בני הנוער נמצאים היום" הוא לבחון את כל נושא הפרסום מהעיניים של הצרכן אליו מכוון המסר. בני הנוער, בדומה לצרכנים הבוגרים, נחשפים למאות פרסומות ביום ומעניין לראות איך כל הנושא של טרנדיות וטרנדים בא ליידי ביטוי.

בראיון בחרנו מדגם לא מייצג של שתי בנות נוער: אוקסנה ברדצקי (18, רמת גן) תלמידת כיתב י"ב, כתבת צעירה בראש 1 ועובדת בחברת השיווק teenk. באופן טבעי, בחרתי את אוקסנה לראיון כי היא חיה את עולם הפרסומות, השיווק וכל הנושא של טרנדים לא זר לה אלא להפך,במסגרת העבודה שלה בטינק המטרה שלה היא לייצר טרנד שמגיע אליה מחברות הפרסום. המרואיינת השניה היא שני פלדמן (17, גבעתיים) תלמידת כיתה י"ב, לומדת אומנות ומתעניינת בצילום. בניגוד לאוקסנה, שני מייצגת את לטעמי את בן הנוער הממוצע – נחשף לפרסומות ורואה ומעבד אותן בעין פחות מקצועית.

תנועת הנוער: מאיפה אתן מכירות בדרך כלל מוצרים חדשים שיוצאים לשוק?

אוקסנה: אם זה מוצר שקשור בצורה כלשהי לנוער ומכוון אליו אז סביר להניח שאני אשמע עליו דרך חברת הפירסום שאני עובדת בה ואם לא אז בקבוצות מיקוד שקשורות לאותו מוצר, עיתונים, טלווזייה, שלטי חוצות, מפה לאוזן. קורה לפעמים שאני רואה מוצרים בחו"ל וכעבור זמן מסויים אני רואה אותם גם בארץ.

שני: בדרך כלל אני רואה מוצרים חדשים בחנויות לפני שמספיקים לפרסם אותם. אבל בעיקר מפרסומים ברחובות ובעיתונים.

תנועת הנוער: כשאתן שומעות כבר על מוצר חדש, איך אתן יודעות אם הוא יצליח או לא?

אוקסנה: אי אפשר לדעת. אם המוצר הוא באמת טוב, שימושי ואיכותי אז השמועה תעבור מהר מאוד בין כולם  ורבים ישמעו על המוצר ועל התכונות שלו אבל אם המוצר הוא מוצר רגיל שאין בו משהו מיוחד אז ערימה של פרסומות בטלוויזיה, שלטי חוצות, פרזנטור מפורסם ושלל פרסומות בעיתון יעשו את העבודה לדעתי.

שני: כמה שזה יישמע מצחיק, המראה של המוצר ופירסום טוב ומושקע הם אחד החלקים הכי חשובים במוצר. בגדול אין לדעת אם המוצר טוב עד שמנסים אותו. אבל אם זה בגד, אז בעיקר לפני הבד והתפר שלו.. אני לא אקנה בגד מבד "זול" או עם תפרים רופפים.

ערימה של פרסומות יכולה למכור. אוקסנה

תנועת הנוער: האם תקני מוצר מסויים רק כי הוא טרנדי?

אוקסנה: אם זה בתחום הביגוד אז סביר להניח שאני אקנה מוצר אחד או שניים שהם הטרנד של אותה עונה ואני אערבב אותם עם סגנון הלבוש שלי שבנוי מסוגים שונים של סגנונות ולא בהכרח נשען על האופנתי והטרנדי. למשל אני מאוד אוהבת פסים, משבצות ולבוש אלטרנתיבי ופעם להשיג בגד כזה היה עולה מאות שקלים כי אם היית רוצה בגד כזה היית צריך ללכת לחנויות אלטרנתיביות שמיבאות את המוצרים האלה מחו"ל והיום משבצות, פסים וניטים הפכו לדבר מאוד טרנדי, נגיש וזול אז זה יוצא לי טוב. בשאר התחומים אני לא אסחף אחרי טרנדים אלא אם כן זה באמת מוצא חן בעיני ואני צריכה את זה.

שני: כמובן שבהתחלה אני אסתכל על מוצר שהוא טרנדי ואני אלך ואבדוק מה יותר חדש ועכשוי, אבל לעולם לא אקנה בגד שלא יושב עליי טוב או, כמו שאמרתי בשאלה הקודמת, בגד שהתפירה שלו לא טובה רק בגלל שהוא טרנדי.

תנועת הנוער: קרה לך פעם ששמעת על מוצר חדש שנכנס לשוק (נגיד, ג'ינס), חשבת שהוא לא מתאים לך ובסוף הוא הפך לטרנד?

אוקסנה: זה קורה הרבה פעמים ובעיקר בביגוד. מאז ומתמיד לא הבנתי את הקטע של הגזרה הגבוהה. אני עדיין חושבת שזה לא מחמיא וזה הופך את ההופעה ללא מושלמת באופן מסויים אבל עכשיו זה כבר הפך להיות ממש טרנדי ורואים יותר ויותר אנשים הולכים עם מכנסיים גזרה גבוהה או חצאיות בגזרה גבוהה. יש גם את כל עניין הרטרו שגם הפך לטרנד וגם את הטרנד הזה אני לא אבין. מה כל כך יפה בללבוש בגדים שלבשו לפני 50 שנה?

שני: אם אני מבינה נכון, אז כן. למשל ג'ינס סקיני.. שהוא אחד הטרנדים הכי גדולים כרגע (בעיקרון רק בארץ, כי ייקח זמן להבין שהוא יצא מהאופנה לפניי כמעט שנה) הוא לא מתאים לי, הוא לא מחמיא לי בכלל, נתפסתי עליו לפני שלוש שנים ורק אחרי שנה הוא נהיה אחד הטרנדים הגדולים.

תנועת הנוער: זה לא ממש מעצבן שבסופו של דבר כולם מתלבשים אותו דבר ומדברים באותו טלפון סלולרי?

אוקסנה: לא כי אם אנשים מתלבשים אותו דבר וקונים אותו דבר סימן שהם רוצים להרגיש חלק ממשהו. יש המון אנשים שאומרים לא לכל הטרנדים ובוחרים את הדרך שלהם- מתלבשים עם בגדים של סבתא שלהם והולכים עם סלולרי שהוא לא דור 3 וזה בסדר גמור. פשוט בגלל שהרוב הוא כזה שבוחר להיות חלק ממשהו גדול אז לא שמים לב לאלה שבוחרים ללכת נגד הזרם.

שני: בהחלט. זה מרגיז מאוד. לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם איזה "ערס" ששאל אותי למה אני לובשת "סדין" (ככה הוא קרא לחצאת שלי, שבכלל לא נראת כמו סדין.. היא תפורה מבד מאוד עבה וכהה) וניסה להבין למה אני לא מתלבשת כמו כולן.. הסברתי לו שמאוד משעמם כשכולם נראים אותו הדבר.

תנועת הנוער: מהי לדעתכן הדרך הכי טובה לפרסם לנוער?

אוקסנה: לדעתי נוער צריך לנסות את המוצר לפני שהוא קונה אותו ו"למכר" אותו למוצר מסויים. אם זה תופס אז יראו את זה במכירות של אותו המוצר ואם המוצר לא תופס גם אחרי שניסו למכר את בני הנוער לאותו המוצר אז סימן שזה לא באמת יתפוס. אחת השיטות בחברת הפירסום שבה אני עובדת לפרסם דברים היא לערב גם את החברים שלנו בעניין. למשל אנחנו מפרסמים טעם חדש של חטיף מסויים אז אנחנו נביא לחברים שלנו אריזות של אותו חטיף כדי שיוכלו לטעום ולראות בעצמם אם המוצר באמת שווה.

שני: אני לא בטוחה שהאינטרנט הוא הדרך המתאימה לפירסום. משומה כל הפרסומים שקופצים לך באמצע הגלישה, והתמונות הקטנות שזזות לך בצד, האימיילים שנשלחים ממקור לא מזוהה נראים לי מאוד מפוקפקים. דרך הפרסום הכי אפקטיבית ונכונה שנתקלתי בה היא קטולוגים בתייבת הדואר, עיתונים, שלטי חוצות וכו'.

האינטרנט היא לא צורת הפרסום האפקטיבית ביותר. שני

תנועת הנוער: אם היית יכולה לקבל כל מוצר שיש עכשיו בשוק או שיצא בקרוב, מה היית רוצה לקבל?

אוקסנה: בעיקר אלבומים חדשים של להקות שאני אוהבת כמו SECONDS TO MARS  30  ו PANIK (להקה מגרמניה)  וגם הDVD של הסרט השני של דימדומים (שיצא לקולנוע רק בדצמבר) לא יזיק לי לקבל

שני: שאלה קלה מאוד. תיק פאייטים בדוגמת דגל בריטניה בצבעים אקראיים. הוא מדהים!

ביום חמישי האחרון (19.3) הזמינו אותי להתראיין בערוץ 10 על תופעת ה Sexting, תופעה חדשה-ישנה אשר נפוצה מאד בקרב בני נוער ועלתה השבוע לכותרות עקב (עוד) התאבדות של נערה אמריקאית לאחר שתמונות אינטימיות שלה הופצו על ידי החבר לשעבר. מתוך תחקיר של שעה וחצי בו ציטטתי מחקרים, העליתי היפותזות וסתם חפרתי באופן כללי, אורך האייטם היה בסך הכל חמש דקות. אז חבל לי שכל המידע הטוב הזה יילך לאיבוד ולכן אני אורז אותו כאן לפוסט.

מה זה Sexting?

Sexting (הלחמת המילים Sex ו Texting), בדומה לבריונות רשת היא תופעה של השנים האחרונות והגידול המשמעותי במספר הנפגעים משתי התופעות הפך משמעותי עם הגידול בשימוש ברשתות חברתיות. עיקר תופעת Sexting (מעכשיו: סקסטינג) הוא פשוט: בני נוער מכירים ברשת ושולחים אחד לשניה תמונות עירום דרך הודעות מולטימדיה בטלפונים הנידיים. כדי להמחיש את גודל התופעה, סקר שנערך בבריטניה מצא שלפחות 20% מבני נוער משתתפים או השתתפו בסקסטינג.

כל בן נוער חמישי משתתף. (CC: danorth1)

למה סקסטינג

בראיון בערוץ 10 שאלו אותי אם התופעה נפוצה בארץ. אני עניתי "לא פחות מבארה"ב".  בעידן שבו כולנו (או לפחות ילידי 1981 ומעלה, Generation Y) רוצים את המידע עכשיו, מהר וחשוב מכך – מרגש, חשוב להבין ששיטת ההיכרויות באינטרנט השתנתה: לפני 12 שנה, כשהרשתות החברתיות לא היו ממש בתכנון של אף אחד, מסלול ההיכרויות היה פשוט יחסית: מדברים קצת בפורום או ב IRC, מפה לשם מקבלים מספר טלפון ואחרי שניפחנו להורים את החשבון, היינו נפגשים ומתקדמים משם.

היום הטכנולוגיה שונה ועם ההתפתחות שלה, גם מסלול ההיכרויות משתנה (לקריאה נוספת: דטרנימיזם טכנולוגי): מכירים ברשת חברתית, מדברים קצת במצלמה במסנג'ר ומפה לשם, מסלול שליחת תמונות אינטימיות לטלפון הסלולרי קצר סוף הגירוי שלנו, כאמור, נמצא בעלייה מתמדת – התקשורת הקולית מפנה מקום לתקשורת מיידית, טקסטואלית וויזואלית שמאפשרת לנו לחוות את האדם מהצד השני לא רק מהר יותר, אלא מאפשרת לנו לעשות דברים אחרים תוך כדי.

במחקר שנערך לגבי הסיבות לשימוש של נוער בהודעות טקסט בסלולר, הסיבות המרכזיות היו: "כי זה מהיר" ו"כי זה מאפשר לי לעשות דברים אחרים תוך כדי", אז במקום לדבר עם מישהו וליצור סביבה אינטימית, למה לא  לשלוח לו כמה תמונות, לדבר עם החברים תוך כדי ולשמוע מוזיקה או לשחק במשחקי פלאש?

פסקה להורים: הבת שלי? בעירום?

אחרי הראיון פנו אלי לא מעט הורים מודאגים: "יכול להיות שהבת שלי, בת ה-15, תלמידה מצטיינת ואהודה על חבריה שולחת תמונות חושפניות לאנשים אחרים?" לכולם עניתי אותו דבר: אני לא מבין למה אתם מתפלאים – כשהילדים שלכם נחשפים לתמונות חושפניות של ילדים אחרים בני גילם (דוגמאות נבחרות: כאן, כאן וכן, גם כאן) ורואים שדפי הפרופיל שזוכים להופיע בעמודים הראשיים של הרשתות החברתיות לנוער הם אותם אלה עם התמונות החושפניות ביותר, קשה שלא ללכת עם הזרם.בנוסף, גם סלבריטאים שמודים שהםמשתתפים בסקסטינג (גם אם זה במקרה) – לא עוזרים במיוחד.

אני יכול לשפוך כאן עשרות מילים על מודרציה ועל דרכים אפקטיביות לפיקוח על תכנים פוגעניין באינטרנט, אבל כל זה בטל בשישים כשהעניינים מגיעים תקשורת ישירה בין בני נוער על גבי הסלולר. אם יכולתי לפנות להורים בנושא הזה, הנה משפט שמסכם הכל: "גם אם הילדים שלכם מצטלמים בעירום, וגם אם הם נפגעים בסופו של דבר – הדברים האלה, כמו שאתם בטח יודעים נסגרים בסופו של דבר ברמת החברים הקרובים. גם אם אין לכם נגיעיה ישירה – חשוב שתכירו את הטרנדים, תהיו מודעים אליהם, תלמדו אותם – ידע זה כוח כבר אמרתי?"