נתחיל דווקא בשורה התחתונה: האפליקציה הישראלית המצליחה ביותר (עודד בן עמי היה מתמוגג) עם, נכון לכתיבת שורות אלה, 173,500 משתמשים פעילים בחודש ו-60,000 שחקנים ביום (יחס המרה של 35%). הנתונים מרשימים ואנשים מפיצים הלאה את הבשורה, מה עוד אפשר לבקש? בפוסט הזה אציג שלוש נקודות מעניינות מתוך האפליקציה שלטעמי הפוכת אותה לכל כך מוצלחת. נכון, לא *ממש* קשור לבני נוער אלא יותר לעולם הצעירים, אבל קווי היסוד כאן חוצים גילאים.

גימור גבוה

אמרנו את זה לפני לא מעט זמן ונאמר זאת שוב: ככל שפייסבוק יהפוך את פלטפורמת האפליקציות שלו לנגישה יותר עבור הגולשים (וכבר היום אפשר לבנות אפליקציות פשוטות שמגיעות Out of the Box), כך יעלה קרנן של אפליקציות בגימור גבוה. אם פעם הצרכן הסתפק באפליקציות פשוטות עם מנוע חביב, הרי שהיום הציפיה היא (מצד חברות מסחריות) לאפליקציות מרשימות ומושכות ויזואלית.

בקרב החניה של גולדסטאר נעשה שימוש במנוע משחק פשוט אבל לא חסכו בפרטים הקטנים בכל הקשור לאלמנטים ויזואלים ולממשק המשתמש, מה שגורם לכל העסק להיות הרבה יותר נעים ואטרקטיבי: אם פוגעים במכונית חונה האזעקה שלה מופעלת, מכוניות מסביב צופרות ובקיצור, כל עולם התוכן של חניה בתל אביב מתגשם באפליקציה.

עמוד המשחק הראשי של Park Fight (צילומסך)

גדול קטן שווה

בסופו של יום, מה שמניע את האנשים להיכנס ולשחק באפליקציה (מעבר להייפ הראשוני) וחשוב מכך אף לחזור אליה הוא בראש ובראשונה הידיעה כי רוב החברים שלי משחקים במשחק הזה (מה שיוצר אצלי הרגשה של תחרות ורצון לקבל הכרה מהסובבים אותי)  ומאפיין חשוב לא פחות – הרצון שלי לקבל מידע על הביצועים שלי במשחק והרצון לשפר את השיא האישי.

בגלל שקרב החניה מתבסס על מנוע משחק פשוט, הוא מרוויח קהל שחקנים גדול שאינו בהכרח גיימרי באוריינטציה שלו (וכך מבטיח את התיכנותו של המאפיין הראשון – התקנת המשחק בקרב מעגלים חברתיים רבים) וחשוב מכך, הוא נותן אינדיקציה ברורה לגבי היכולת שלך השחקן וגורם לו לרצות להשתפר לעומת עצמו, כל שכן לעומת החברים שלו. שימו לב לאינדיקציה המספרית שמופיעה בשיתוף של תוצאת המשחק, אם אני מעל הממוצע, אני בטוח לא ארצה לבייש את עצמי ואם אני מתחתיו, אני רוצה להיות המהיר ביותר מבין חבריי.

ציון מספרי בזמן החניה (צילומסך)

בלי קשר לקרב החניה, שימו לב לאפליקציה שעושה את האינדיקציה המספרית ליכולת לא פחות טוב: ב Keyboard Mash כל מה שאתם נדרשים לעשות הוא להקליד למעוך כמה שיותר מקשים תוך 20 שניות. כשהשחקן משתף את התוצאה שלו, הוא מקבל אינדיקציה לגבי עצמו ולגבי המיקום שלו לגבי כל השחקנים האחרים בפייסבוק – חכם ומגניב.

ציון מספרי וציון יחסי ב Keyboard Mash! (צילומסך)

עולם התוכן של המותג

אני מאד אוהב את הרעיון של לא לדחוף את המוצר בפנים בכל הזדמנות ולא להתפרע על הלוגו של החברה בענק (כמו שלא מעט חברות אוהבות לעשות). משחק החניה של גולדסטאר מכניס את השחקן אל תוך עולם התוכן של המותג ואם אני לא טועה, לא תראו בירה אחת בכל האפליקציה (חוצמזה, אלכוהול ונהיגה…).

מסך הפתיחה של Park Fight, עולם התוכן של גולדסטאר (צילומסך)

אם לסכום את כל מה שנאמר כאן, מדובר ביופי של אלפיקציה, הן מבחינת מנוע המשחק והן מבחינת הגימור, גם אם אורך חיי המשחק לא יהיה ארוך (לכל היותר מספר שבועות, עד שיעבור כל ההייפ וננדוד למשחק הבא). אבל בהחלט יש כאן משהו שכל חברה שמפתחת אפליקציה משחקית לפייסבוק יכולה ללמוד ממנה.

בסוף נובמבר גוגל השיקו מוצרי פרסום מתקדמים ליוטיוב  בשוק הישראלי. המוצר הראשי הינו הצגת סרטוני פרסומת בהומפייג' הישראלי של יוטיוב ובעמודי תוצאות חיפוש. הראשונים לפרסם היא אוראנג' והנה השבוע דיסקונט החליטו לשבץ את הפרסומית הנוסטלגית/חדשנית שלהם לאייפון בכלי המרכזי שניתן:

מודי וקטורזה. שתי חשיפות בעמוד הראשון בהומפייג' - ללא רוטציה

ערוץ ממותג ביוטיוב – מרכז הכובד של הקמפיין בוידיאו

מעבר לאפשרות הזו – לשלוח את היד לכיס, לקנות מדיה ולהציף את יוטיוב בסרטוני פרסומת ופרסום מותאם חיפוש – עלתה גם אפשרות "חברתית" יותר בה ניתן  לרכוש חבילת ערוץ ממותג עם כלים מתקדמים (שלא ניתן לקבל בערוץ חינמי ביוטיוב). חבילה כזו נותנת כלי בקרה יותר מתקדמים, יכולות מיתוג יותר מענינות, אפשרות לקישורים החוצה ועוד.  חדשות 2 היו הראשונים בישראל (לטענתם) לעלות ערוץ תוכן שכזה עוד לפני שהדבר התאפשר לכל מפרסם – והשבוע עלה קמפיין ישראלי הוליסטי ראשון אשר המרכז שלו הינו ביוטיוב. כבר ראינו הפקת וידאו רק בעבור קמפיין אינטרנט – אך עדיין לא תחת ערוץ ממותג ביוטיוב.

קרטושקס – סדרת הוידיאו של שטראוס

קרטושקס בקצרה - סדרת דרמה/טלנובלה/נונסנס אשר בכל שבוע יעלה פרק חדש עד לפתרון המלא של השאלה – האם הבחור החנון יזכה בליבה של הכוסית.

בשונה ממהלכים שיווקים בפייסבוק, כאן לא מבקשים מהגולשים להצביע, לתייג, לעשות לייק, share, לעלות תמונות, וידאו , סטטוס או כל דבר אחר – אלא רק לצפות בסרטונים. אם כך אז הצלחת המהלך היא כמה אנשים צפו בסרטונים ואחרי זה דיברו עליהם ויצרו באזז ברשת. מעניין לראות את התנהגות הצפיות בסרטונים וכמה תקציב פרסום של המהלך יושקע במדיה ובאיזה עיתוי –  אל מול קידום אמיתי של המלצות ברשתות חברתיות – מן הסתם בעיקר פייסבוק – שם יש כרגע קהילה מנומנמת משהו של מעריצי ואוהדי הסדרה.

אם אנחנו רואים שכל  הקמפיינים הדיגאטלים – בטח לצעירים –  מתרחשים בפייסבוק – אזי בקמפיין הזה של תפוצ'יפס – מרכז הכובד הוא ביוטיוב. כאשר הוידיאו הוא במרכז – הבחירה ביוטיוב היא טבעית והגיונית. אולי זה מה שיציל את גוגל אל מול פייסבוק בתקציבי מהלכים שיווקים ותוכניים בניגוד להכנסות שלה בשוק החיפוש. אם כך – אזי על יוטיוב לתרום את חלקה בהצלחת מהלכים כאלו הן בממשק חברתי ומתקדם- ובאפשרויות פרסום אטרקטיביות – ואכן מי שרוכש זכות להקמת ערוץ ממותג – למעשה קונה גם חבילת פרסום של הקמפיין במוצרי גוגל – ביוטיוב.

נקודות למחשבה על הקמפיין

1. יש משהו קצת מבאס בתחושה שזה לא חי – דינאמי – יכול להשתנות על פי בחירת הגולש – אלא בבחינת – הנה מה שעשינו וצילמנו – אנחנו מגישים לכם אותו. זוהי בעצם התייחסות למדיה כלא שונה מטלווזיה – התחושה שלי שהכל כבר צולם ונקבע מראש – הופכת את משך הסדרה מבחינתי לסוג של מניפולציה- אם זה מוכן – תנו לי את זה. לא רוצה לחכות. יותר מתאים לטלווזיה. לחכות שבוע בין פרק לפרק זה יותר מדי – תזרקו לנו עצמות תו"כ בבקשה.

2. מה יקרה עוד 3 חודשים שהסדרה תיגמר? מה יקרה לעמוד המושקע הזה? הוא ייעלם ברחבי הרשת?אם אנשי השיווק והפרסום של  שטראוס חושבים לטווח ארוך של שנה /שנתיים ויצליחו לזקק אינסייט אמיתי על המוצר שלהם שייאפשר להם להמשיך ולייצר סרטונים שאנשים ירצו לראות. דוגמא מצויינת לכך היא ערוץ ההדרכה הזה - שרק לאחרונה ג'נרל אלקטריק לקחו עליו חסות ויש לו תובנה שנכונה תמיד- לחיות יותר טוב ויותר נכון. גם שם החסות לא משובצת בתוך הסרטים באופן אגרסיבי (יזקף לזכות שטראוס שהבינו שזה לא נדרש), אבל לערוץ הזה יש זכות קיום כל עוד לחיות יותר טוב הוא משהו שאנשים רוצים. לא תמיד זה משתלם, לא תמיד זה אפשרי – אבל תמיד זה מצער לראות איך השקעה נהיית חד פעמית ללא המשך כאשר  הנכסים שצוברים במהלך אינטרנטי מאפשרים לך להמשיך להיות בקשר עם אלו שבחרו לצפות ולקחת חלק בתוכן שלך.

3. פירסום מעניין של הקמפיין הוא באתר ספורט 5. ההקשר הוא כנראה כפול – הן בבחינת הספורט הלאומי של קליעת תפודים ולכן הלכו לבית של הספורט – אבל גם כנראה בקהל היעד הגברי של החטיף שהוא קהל הגולשים של ספורט 5.

ובכל מקרה – כבוד על החדשנות וההליכה קדימה בשדה תפודים לא חרוש.

באופן אישי אני לא אוהב לצטט יותר מדי קלישאות שיווק. כנראה בגלל שעולם השיווק לצעירים הוא אניגמטי באופן יחסי עבור חלק מאנשי השיווק, התחום מנפק לא מעט קלישאות חבוטות בנושא חדשנות, מיתוג ומה לא (אם אתם עושים מצגת ורוצים להראות חכמים, קראו את הפוסט הזה).

ובכל זאת, כשראיתי את הקמפיין האחרון של מותג המשקאות האמריקאי Mountain Dew לא יכולתי שלא להיזכר באחת הקלישאות המפורסמות ששמעתי בשנה החולפת: "שיווק לא עושים לבני נוער, שיווק עושים עם בני נוער".

הד(יו)מורקטיה של Mountain Dew

שם המשחק בקמפיין הנוכחי הנושא את השם Dewmocracy הוא רתימת קהל היעד של החברה (צעירים ברובם) להשיק מוצר חדש של החברה. ככה זה נראה:

אחת ההחלטות המוצלחות של החברה בקמפיין הזה היא ששום דבר לא סגור ויש הרגשה שהקהל באמת אחראי על המוצר: השלב הראשון הוא בחירת טעם למשקה החדש (מתוך חמש אפשרויות שנתנו בהתבסס על מחקרים קודמים של החברה). השלב הראשון היה ממש סקר לא מחייב בלי צורך בהרשמה או מסירת פרטים כלשהם, הכל כדי להכניס את הצעירים לאט לאט ולגרום להם תחושה של מעורבות.

השלבים השני והשלישי התרחשו הן באתר החברה והן על בסיס אפליקציית פייסבוק ייעודית כאשר המטרה היא כפולה: לאסוף מסד נתונים של Fans לקהילת MTD בפייסבוק, לקבל פרטים ולאסוף מסד נתונים על אותם אנשים ששולחו עיצובים והצעות לשמות וכמובן להגביר את תחושת המעורבות במוצר. אם יש משהו חיובי שניתן לומר על הקמפיינים של MTD הוא שרמת הגימור בהם תמיד גבוהה במיוחד וגם כאן זכינו לקבל גלרייה מושקעת ביותר עם אנימציה של פחיות וכל המסביב.

הפחית מסתובבת והעיצובים מתחלפים ב Ajax (צילומסך)

אתם גם מפרסמים

השלב האחרון בקמפיין (מיניסייט מיוחד כאן) היה מהלך פרסומי בשלושה נתיבים שונים: לגולשים הפאסיביים, ישנה אפשרות להצביע לאחת מתוך מספר פרסומות ממשרדי פרסום מקצועיים. לגולשים האקטיביים יותר ישנה אפשרות להתפרסם ולשלוח את הגרסה שלהם לפרסומת של המשקאות החדשים והפרס – תקציב הפקה וזמן שידור בטלוויזיה הכלל ארצית. הנתיב השלישי היה קריאה לכל שאר הגולשים להפיץ את המסר ברשתות החברתיות וברור שיהיה פרס שווה לגולש שעבד הכי קשה והביא אנשים להצביע.

שלוש נקודות מעניינות לסיום

1. קשה לאמוד באמת את ההצלחה של הקמפיין כי בסופו של דבר, ההצלחה חייבת לבוא ליידי ביטוי בנקודות המכירה. בנתיים,העמוד של Mountain Dew קיבל מעל 8,000 Fans חדשים ביום ההכרזה על התחרות ומאז אחוזי המצטרפים נמוכים יחסית (אם כי מוקד הקמפיין עבר לאתר הוידאו).

2. יש תפיסה נכונה מאד בחשיבה של Mounatin Dew שאומרים לצעירים: אין יותר חברה גדולה שמוכרת לכם מותג, אתם החברה – אתם קובעים את הכללים. כל הקונספט הזה של Crowd-sourcing הפך להיות פופולארי בקמפיינים לאחרונה, בעיקר בגלל הייתרונות של פייסבוק בלאפשר לקמפיינים כאלו להביא תוצאות בקלות יחסית.

3. למרות הפשטת היחסית של הקמפיין (אני אוהב מאד קמפיינים שמסודרים בשלבים וקלים להבנה), אסור להתעלם מרמת הגימור הגבוהה בכל שלב שמשאירה את הגולשים בעניין ומראה על רמת השקעה גדולה ורצינות מצד המותג שלא העלו משהו מחופף אלא באמת מתייחסים לקמפיין כאיזשהו מהלך לשחרור מוצר תחת כנפי החברה.

אם הצלחתם להעביר את השבוע האחרון בלי לשמוע את צמד המילים "כולם בפייסבוק" או סיפור מרגש על ילד בן 7 שהוא וכל החברים מהכיתה שלו מחוברים, הרווחתם. בחודשים האחרונים התנהלו הפידים שלנו על מי מנוחות, דאחקות עם החבר'ה ולמרות שתמיד היו את אלה שמקדמים את האג'נדה האישית שלהם, הם היו המיעוט הנסבל.

לאחרונה, עם כניסתם של גופים פרסומיים גדולים לפייסבוק באמצעות קמפיינים רחבי היקף, נראה כי קשה לראות מסך בלי חבר שמזמין אותנו לתייג, להצביע, להוסיף לחברים או לכתוב לאיזה מפרסם משהו על הקיר כד לזכות בפרס. למרות הכל, עם מספרים קשה להתווכח וקמפיינים פרסומיים בפייסבוק פשוט עובדים, הנה כמה סיבות טובות:

1. פוגשים את הקהל במקומות בהם הוא נמצא – אם בעבר אחד האתגרים של חברות הפרסום היה להגיע לקהל יעד מפולח על חשבון מאסת הגולשים (במקרה של קמפיין "למטייל", הגעה לקהל יעד מפולח והנעה שלו לפעולה במציאות האינטרנט של עד לא מזמן הייתה כמעט בלתי אפשרית),הרי שהיום פשוט מאד עבור כל חברה כמעט להשתלב במסלול הגלישה הטבעי של המשתמשים ולדבר להרבה מאד אנשים במינימום מאמץ.

2. אינסנטיב אטרקטיבי – שלא יהיה לכם ספק, אחד הגורמים המרכזיים  שגורם לקמפיינים של התקופה לעבוד ולהתפשט בפייסבוק הוא תמריץ אטרקטיבי במיוחד להשתתפות: אם זה כרטיס טיסה לאיטליה ו 500$ במקרה של קמפיין "למטייל" או 5000 ש"ח קאש מאני במקרה של קמפיין בנק הפועלים, ברגע שהגולש נתקל בפרס מספיק גדול, הוא מוכן לפעול בדרגות שונות כדי להשיג אותו, מה שמביא אותנו לנקודה השלישית והקריטית לא פחות.

5000 ש"ח קאש מאני, קמפיין בנק הפועלים (צילומסך)

3. פלטפורמה שמאפשרת השתתפות והפצה פשוטה – אם עד לא מזמן, כדי להשתתף בקמפיין כזה או אחר היינו צריכים להירשם לאתר (למרות שברוב המקרים היינו נרשמים רק בשביל הקמפיין), להכיר ממשק משתמש חדש ולעקוב אחרי הוראות כדי להשתתף, הרי שבזכות המפגש של המפרסם עם הגולשים במקום מוכר, גם כאן נעשה שימוש בכלים שהגולשים מכירים ויודעים איך להשתמש בהם: דירוגים, Likeים, פרסומים על הקיר של המפרסם, תיוג תמונות וכו'.

במובן הזה, פייסבוק כפלטפורמה הוא גן עדן למפרסמים וחברות אינטראקטיב: יש כאן את כל הכלים והשפה שהגולשים כבר מורגלים בה על מנת להשתתף, קל מאד לפתח אפליקציות לפייסבוק (מה שחוסך זמן ועלויות פיתוח) וחשוב מכל, פייסבוק כפלטפורמה מאפשרת הפצה קלה ופשוטה של הקמפיין בקרב חברים: בלחיצת כפתור אפשר לשלוח את המסר המפרסומי של הקמפיין לרשימות תפוצה שלמות והצטרפות כ Fan של הקמפיין לשם קבלת מסרים פרסומיים נוספים היא פעולה קלה ואינטואיטיבית עבור הגולש.

כל מה שצריך הוא לתייג תמונה. קמפיין למטייל (צילומסך)

החסרונות – רעש בפיד האישי, מכה נוספת לרשתות החברתיות בארץ

כל מי שנחשף לפחות לאחד משני הקמפיינים שהזכרנו כאן שרצים במקביל בימים אלה, יודע כמה עומס ורעש זה מוסיף לפיד החדשות האישי (גם פיצ'ר ה Live Feed לא ממש עוזר) בסופו של דבר, בעיקר בגלל הקלות היחסית מבחינת זמן ועלויות של פיתוח אפליקצייה פרסומית בפייסבוק, אני צופה שנראה יותר קמפיינים שכולם סובבים פחות או יותר על אותו העיקרון (דרגו, שתפו, כתבו) והרעש רק יתעצם. מבחינה זו, קמפיין שיהיה ויראלי במיוחד יעמיס על הפידים האישיים ועלול דווקא לעורר אנטגוניזם כלפי הקמפיין או כלפי החברים שמפיצים אותו (כבר עכשיו אני מתחיל להרגיש אפקט של טרחון יתר כשאני רואה יותר מדי פרסומות בפיד החדשות האישי שלי), אבל האחרון הוא לא הבעיה של המפרסמים.

כל רשת חברתית ישראלית שלא התכוננה לבוא הפייסבוק, קיבלה ממנו בראש (לחצו כאן לפוסט המעולה של רז), ריבוי הקמפיינים הצפוי בפייסבוק עלול להנחית עליהם מכה נוספת: מלבד הפרסום במדיה (באנרים וכו'), הכסף הגדול של הרשתות החברתיות מגיע דווקא מקמפיינים רחבי היקף המגובים במדיה. התחושה ש"כולם בפייסבוק, גם הילד בן ה-8 של גיסתי!", לצד מספרי הצלחה נאים מקמפיינים שכבר רצים עשויים לנווט תקציבי פרסום לכיוון משרדי האינטראקטיב ופחות לאתרים עצמם, שיקבלו נתח קטן מתקציב הפרסום כדי לשנע את הגולשים שלהם לכיוון הענק הכחול ופחות כדי להיות ראש החץ של הקמפיין.

שלא תבינו אותי לא נכון, יש הרבה מקום לרשתות חברתיות בארץ שאינן פייסבוק, אבל כדי להבטיח את הישרדותן הכלכלית מנהל אתר טוב צריך מהיום לשחק את המשחק קצת יותר בחוכמה.

סלקום ווליום ערד, שהוא בעצם פסטיבל ערד בלבוש החדש, מתחיל מחר. הקמפיין לפסטיבל היה נרחב והיה ניתן לתפוס אותו בטלווזיה ובאינטרנט. סלקום שנטשו את כוכב נולד כנותני חסות מרכזיים עם אירוע השיא בגמר, בחרו להמשיך עם הקו של המוסיקה הישראלית אבל לצאת ממותג חזק שמאפיל עליהם (כוכב נולד), להתנתק מאירועי הקיץ שמנצחים אותם (קוקה קולה וילג') ולהתחבר למותג שעבור בני הנוער הוא לא יותר מכלום (פסטיבל ערד במתכונת לפני האסון).

המיניסייט של הפסטיבל מעוצב באופן מינלמיסטי פשוט ויפה ומזכיר את טוויטר במובן הזה של הפיד של האייטמים, הרקע, והטאבים. אבל ההבדל הגדול הוא שהם בחרו שאת כל התקשרות עם הגולשים הם ינהלו במדיות חברתיות חיצונית לאתר הפסטיבל. החלטה זו, שהיא פשוטה נכונה ולא מובנת מאליה מאפשרת לנו לבדוק מה יצר "הפסטיבל" בכל אחת מן הזירות בהן הוא בחר להשתתף.

פייסבוק

12,109 אוהדים לעמוד הפסטיבל. מרשים בהחלט! לפרויקט  הקודם שלהם – מגודלים יש רק 8266 אוהדים וזה מראה שחיבור בין פייסבוק הוא לאוו דווקא לאירועים שקורים בתוך הרשת. הגבולות האלו כבר לא קיימים וממזמן. על ההודעה האחרונה שראיתי ישנם 97 אנשים שעשו like ו50 תגובות. מי שמכיר קצת את הכמויות בעניינים אלו יודע שאלו הם מספרים מרשימים. מהתבוננות בפיד של הפייסבוק רואים עדכונים על המקום, האמנים ועוד. כמות התגובות והשתתפות של הגולשים גבוהה ואין ספק שגם מי שלא יבוא לפסטיבל או רק לימים חלקיים יוכל להתעדכן מה קורה ומה חדש.

טוויטר

ישר ברור כי זו לא הרשת של הצעירים. 135 עוקבים בלבד. ממש לא רלוונטי – בדיוק כמו שעומר רושם בפוסטים שלו על בני נוער וטוויטר כאן בתנועה כבר הרבה זמן. וזה לא שאין עדכונים – פשוט אין מי שיעקוב אחריהם.

מקושרים

4913 איש עידכנו שהם באים. עוד 10,896 איש אולי באים ומעל 39,000 סימנו כי לא יבואו. כמות מאוד גדולה של צעירים נחשפו לאירוע בפלטפורמה הזו ועדיין מעניין לראות שמקושרים יודעים להגיע לרבבות צעירים בזמן נתון. מה החפיפה בין קבוצה זו לבין פייסבוק? לא ידוע אבל בהחלט תרשו לי לנחש שדי גבוהה.

פורום הפסטיבל – תפוז

אומנם לא רשת חברתית קלאסית, אבל מה יותר טבעי מלבחור בתפוז – מלכי הפורמים – כפלטפורמה הנכונה לעניין זה. שם בעיקר מנהלים תשובות ושאלות, איך מגיים, מה להביא ובואו ניסע ביחד. גם שם יש לא מעט פעילות. השיתוף הזה, כמו במקושרים- השיתוף כאן מאפשר להגיע לאנשים במקום בו הם נמצאים.

סיכומו של דבר

האתר הרשמי של הפסטיבל הוא בעצם רק סוג של "must have" ויכול בהחלט להיות שבעתיד לא נראה כאלו. הצידוק להקים אתרים חדשים לזמן קצר ולקדם אותם נראה כפחות רלוונטי ככל שאנו מתקדמים באבלוציה של הרשת.  כאן סלקום בחרו במקום לקדם את האתר שלבם בפייסבוק\מקושרים\תפוז במדיה, לקדם את הפעילות שלהם אל מול הגולשים בפלטפורמות אלו. זה דורש מיומנויות אחרות מצד החברה המפעילה (מקאן דיגטל) ובהחלט נראה שיש להם אותן.

עוד משהו – כמיטב המסורת של סלקום הם ממשיכים בקו החדשני שלהם ובמהלך הפסטיבל 5 בלוגרים יסקרו לייב (גם בוידיאו) את הפסטיבל מ-5 נקודות מבט שונות. הרצון המתמיד שלהם לנהל ניסינות אלו ייתן להם הרבה יידע כלים ורעש בלוגוספרי שבהחלט יעזור להם

כבר לא יכולתי להישאר אדיש

מקאן אריקסון @ סלקום יוצאים במהלך אינטראקטיבי שנראה שהוא הפרוייקט התוכן שיווקיי הגדול ביותר שנעשה באינטרנט הישראלי.

שילוב של האח הגדול, פרויקט Y, כוכב נולד ותאטרון הבובות של סבא ג'פטו.  למהלך קדם קמפיין מסיבי שהיה מאוד בולט במדיה. הבאנרים עם הדמות הסגולה היו שונים מאוד מכל דבר אחר באותו זמן, מה גם שהשימוש במדיה האינטרנטית הוא לרוב ממוקד בתוצאות – ואילו הקמפיין הזה היה רק טיזר. סלקום גם השקיעו במדיה בטלווזיה כי ברגע שאתה מרים הפקה כזאת יקרה אל לך להתקמצן במדיה להבאת הגולשים פנימה.  ועדיין, בסוף על מנת להכניס את הגולש פנימה לתוך האתר נדרשת פעילות מסיבית "ביום הדין".

קמפיין מקדים אפקטיבי מאוד+ הכל התחיל בזמן

אבולוציה של בחירת העם

בתוכנית עצמה – אנשים נכלאים במעין מעבדה אנושית וגורלם תלוי בבחירות הצופים גולשים. כל זה הוא כנראה ההתפתחות האבולציונית הבלתי נגמרת מהימים של רואים 6/6 עם קובי מידן בו בחרנו אילו תוכניות ישודרו. בפוסט הזה אני לא מתייחס לתוכן וכמה זה מעניין אותי אלא יותר לחוויה ולאספקט השיווקי של המוצר המגודל הזה.

סלקום התקדמו. השנה הם התחילו עם הריאלטי של דנה אינטרנשיונל שהיה רק בסלולר והלכו פה על מודל משולב בין סלולר לאינטרנט. מבחינה זו אני מצדיע להם שעשו טוב והתחילו בפרוייקט יותר קטןו ללא ספק עשו הרבה בללמוד וליישם לקחים. עצם הפיכת המוצר רלוונטי לכל הגולשים ולא רק ללקוחות סלקום פותח את המוצר לפחות ב66% .

21 יום (משך הפרוייקט)  זה המון זמן. לייצר סיבה מספיק טובה לגולשים לחזור פנימה כל יום  זה לא פחות מקשה. אומנם אנחנו בעונת המלפפונים של בני הנוער בה הם מחפשים מה לעשות עם עצמם, אבל עדיין יש חלופות לא רעות. רוב הסיכויים שהם יפתחו את המיניסייט כסוג של שומר מסך – וכאן הזרימה של השידור היא קריטית ביכולת ליצור חוויה חיובית ומתמשכת של הגולש.

האתר עצמו

העיצוב של המיני סייט נראה שימושי ונוח. מסך גדול במרכז, וסרגלי הפעלה בארבעת הכיוונים עם כל מה שחשוב. כמובן פייסבוק, טווטיר, מידע על התוכנית ועוד. בינתיים הוידיאו והסאונד זורמים בלי בעיה(לא שאפשר להבין משהו שכול החברה שם מדברים ביחד בעיקר שטויות)..

המבחן של העניין

האם הפעילות תייצר את אותה דביקות נדרשת לאתרים? האם יהיה באזז מחוץ לגבולות המיני סייט והאינטרנט שיגרמו לדבר על זה?

ושאלת המפתח – מה סלקום יקבלו בתמורה על כל ההשקעה?

כרגע המיניסייט כמעט ולא מראה את סלקום. ייתכן ומנהלי הפרסום והשיווק חששו להרגיז את הגולש הממוצע. לדעתי אין בכלל בעיה לשים את המותג בפנים במידה ואתה נותן תוכן מעניין ורלוונטי. בני נוער (שהם הקהל הרלוונטי לפעילות זו) מקבלים את זה שבעבור דברים מענינים בחינם צריך מותגים גדולים.

האם הם יצליחו לייצר הכנסה משמעותית מהסלולר?

האם הם יצליחו לייצר פיק באירועים לייב שיביאו לצפייה המונית של גולשים בזמן נתון?

תפסת מרובה ולא תפסת? ביזבזת!

באופן כללי האינטרנט הוא מדיה יותר מתאימה לקשרים ארוכי טווח ולא קמפיינים שעולים ויורדים. כמות המשאבים שמושקעת בפעילות כזו תביא ללא ספק כמות עוקבים וחברים גבוהה במדיות החברתיות המובילות כיום = פייסבוק וטווטיר – ולכמות יש משמעות.

אחרי  זה מעניין יהיה לראות אילו תכנים נכנסים לשם שמקדמים את סלקום. להניח שבגלל שזו פעילות של סלקום ואז הגולשים נחשפים לסגול ומייחסים את החוייה למותג – זה כבר לא מספיק. האם הם ידעו להעביר מסרים רלוונטים לאלפי המעיריצים שישארו מעודכנים. האם בסלקום יידעו מה לעשות עם כל קהל העוקבים אחרי התוכן ביום שאחרי?

רוצה לומר סוף מעשה במחשבה תחילה. אם עשיתם מהלך גדול ברשת שצובר פופולריות, תחשבו על היום שאחרי ומה עושים עם כל הדאטה בייס שהצטבר.  הכללים של העולם המסורתי בהם לרכוש לקוח גולש חדש עולה יותר מלשמר לקוח גולש קיים – תקפים גם כאן.

]]> http://tnoathanoar.co.il/999/%d7%9e%d7%92%d7%95%d7%93%d7%9c%d7%99%d7%9d/feed/ 5 http://tnoathanoar.co.il/876/%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9c/ http://tnoathanoar.co.il/876/%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9c/#comments Sun, 07 Jun 2009 06:15:05 +0000 ‫רז מצנע‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=876

פליימוביל בשבילי מרגיש כמו צעצוע על זמני. כשהייתי ילד זה היה אחת הבחירות הראשונות שלי לצעצוע. שעות של משחק ודמיון. גם היום כשאני רואה את הקופסאות האלו בחנות הצעצועים וזה עושה זכרונות נעימים. אומנם היום אבא לשתי בנות אבל לא אחכה לבן על מנת לקנות את ערכת שודדי הפיראטים לשחק איתו. אפילו רק בגלל זה תפס אותי חזק בעין הקמפיין של עלית לבייטס. המוצר (שקית ופלים קטנים)  שמתאים גם להורים לילדים, גם לחיילים וצעירים/בני נוער – קולע לכולם בפוניי כי פליימוביל זה פשוט מותג על זמני.

בייטס גירסת האינטראקטיב

הקמפיין האינטראקטיבי של המהלך מזמין את הגולשים לדובב את הסרטונים הטלווזיונים ולהתחרות ראש בראש בשאר הגולשים. הזוכה ייקבל מחשוב לפטופ. קטן, כמו הוופלים. הלוק של האתר מקסים, פלימוביל פשוט מצטלפ טוב וממילא זה נראה כאילו זה נולד למדיה הזו. התחרות עצמה קצת נדושה וגם מאוד לא מעניינת מבחינה ויזואלית כי כל הסרטונים נראים אותו דבר. אבל האריזה יפה.

לא עובד לי…

1. בכלל לא הצלחתי לשמוע את הדיבובים בפינת הגלריה. פשוט קבצים בלי סאונד. מבאס

2. עשיתי סרטון בעצמי והוא צריך להיות מאושר לפני שיעלה לייב. מבאס גם. אני ישר רוצה לראות איך יצא. ואז אולי לשנות משהו ולשלוח לחבר

3. התברר שחלק מהאלמנטים בהומפייג' של הפעילות אינטראקטיבים. בקושי גיליתי

ולמה המדריך לטרמפיסט?

כי בדפי זהב כבר לקחו טרמפ על פליימוביל, וגם אז זה היה לי כיף לראות

]]> http://tnoathanoar.co.il/876/%d7%9e%d7%93%d7%a8%d7%99%d7%9a-%d7%94%d7%98%d7%a8%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%a1%d7%98-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%9e%d7%95%d7%91%d7%99%d7%9c/feed/ 2 http://tnoathanoar.co.il/797/%d7%90%d7%aa%d7%a8-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-09-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%92/ http://tnoathanoar.co.il/797/%d7%90%d7%aa%d7%a8-%d7%9b%d7%a4%d7%a8-%d7%94%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-09-%d7%a9%d7%9c-%d7%a7%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%a7%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%9e%d7%a2%d7%99%d7%93-%d7%a2%d7%9c-%d7%91%d7%92/#comments Mon, 25 May 2009 05:54:12 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=797

הקיץ בישראל, מעבר להיותו חם על גבול הבלתי נסבל, הופך מדי שנה לזירת תחרות רשמית על הכיס של בני הנוער עם פסטיבלים נוצצים. תסתכלו על את שנה שעברה: לסלקום יש את גמר כוכב נולד בניצנים, אורנג' מפיקים מסיבה, קוקה קולה מביאים את כפר המוזיקה ועדיין לא דיברנו על מחנות של תנועות נוער (אמיתיות, לא האתר), טיולים עם החבר'ה וירידה לאילת.

קחו את כל אלה ותוסיפו למשוואה את העובדה שרוב בני הנוער משתתפים רק בפסטיבל אחד מתוך כל האמור למעלה, ויצרתם לעצמכם יופי של תחרות.

בסוף השבוע שעבר עלה לאוויר אתר כפר המוזיקה של קוקה קולה 2009, ככה זה נראה:

חידוש מרענן

בניגוד לשנים קודמות, הבינו בקוקה-קולה שהעיקר ביישום האינטרנטי של כפר המוזיקה הוא לא תוכן מערכתי על כמה מגניב, ולא אתר פלטפורמה לרכישת כרטיסים (ובטוח שלא רשת חברתית כמו שניסו לעשות בכפר המוזיקה 2007 – האתר כרע למטה) אלא פשוט אתר אווירה חוויתי עם דגש על אנשים, אנשים ועוד קצת אנשים (רוצה לומר, יפים ויפות בבגד ים).

במהלך חמש השנים האחרונות יצא לי לעקוב מקרוב אחרי  פרוייקטים של חברת קוקה-קולה (בעוונותי הייתי שותף פעיל באחד בשנת 2005) ועל אף פרוייקטים מוזרים מדי פעם (קשה לי להתנתק מהרשת החברתית ההיא) החברה פתוחה מאד לחדשנות ויודעת מה הקהל שלה רוצה. אני רואה באתר של קוקה קולה וילג' 2009 סוג של בגרות מצד חברת קוקה קולה שלא הלכו ועשו אתר גדול, פלאשי (נוצץ, לא הטכנולוגיה) ומסובך אלא נתנו בדיוק את מה שהקהל שלהם רוצה – לראות מה קורה במסיבה הסגורה ההיא ותפריט קטן למטה עם כל מה שצריך לדעת. פשוט ונכון.

בקטנה: ההשראה לעיצוב הגיעה, ככל הנראה, מ Cooliris (לשעבר Piclens) שלוקחים תמונות מהרשת ומציגים אותן בפורמט שמוצג באתר (והרבה הרבה יותר מגניב). אם יש לכם מחשב חזק ואתם אוהבים את הבלינג בלינג, לחצו כאן כדי להתקין את התוסף לשועל האש שלכם.

צעד שיווקי מעניין שנתקלתי בו שייך ליוניליוור שאירגנה ביחד עם טינק לכבוד השקת קמפיין "הדיאדרנט שלך – שמריח כמו שוקולד – יביא אליך מלא כוסיות – שירצו ללקק אותך" . במקום מסיבת עיתונאים קלאסית, הם עשו מסיבת בלוגרים\משתמשים צעירים מובילים . המהלך פורסם בלעדית בדה מרקר. ככה הם ניסו  להתמודד עם הבעיה הברורה של מנהל השיווק- איך מכניסים את המוצר לשיח הציבורי המרחבי? הודעות יח"צ כבר מזמן משעממות  וגם אולי חסרות תכלית למוצרים לצעירים בגלל המדיות שבהן הן מופיעות.

אתר הבית של הקמפיין, עושה חשק לתת ביס

קראתי ביקורת אצל גל מור על המהלך כהיותו לא יעיל כיוון שמשתמש בכלים הלא נכונים במדיה הסייברית – אבל כאיש שיווק שחי במרחב האינטרנטי אני מוצא את המהלך מקורי מעניין.

מיהי אותה קבוצת "בלוגרים צעירים?"

בעולם של בני הנוער אין "בלוג סלב" שמאות בני נוער  יוצרים קהילה סביבו ומתעדכנים מה חדש בתחום הסיקור או ברשמיו הפילוסופים. הקהילה שם היא סביב יוזרים כבדים שמחוברים להרבה אנשים בפייסבוק או במסנג'ר ורק עידכון של סטטוס או תמונה חדשה מעבירה את המסר. בשביל זה לא כותבים פוסטים. לכן המוזמנים לאירוע כזה הם כאלו שמחוברים לעוד אלפי בני נוער אחרים. זה גם בדיוק משרת את המהלך האינטראקטיבי של הקמפיין שמאפשר לקחת יישומים למקושרים ולפייסבוק ולהכיר בחורות, ומסתיים בליין של 6  מסיבות שוקולד בלוקישיינים ברחבי הארץ. מהלך גדול לכל הדעות שיושב בדיוק על המקום של סקסי נחשק שוקולד – אקס.

בני נוער ידברו על המותג?

בטח, בלי שום בעיה בכלל. אין להם שום מחוייבות אתית או תפיסת עצמם כעיתונאים או מייצגים אוביקטיביות בגישה שלהם לעולמות מסחריים. זה פשוט לא מעניין. בכלל, מותגים עבורם זה משהו שהם גדלו איתו מההתחלה וההתייחסות שלהם היא של כבוד ולא חשד. המותגים שולטים. מותגים שמארגנים לך להכיר בחורות וללכת למסיבת שוקולד – בכלל. אם יש ערך למה שהמותג אירגן – הם יפרגנו לו בגדול ולא יבוזו לחסות או יהיה ציניים כלפיו.

תועלת המהלך

זה כנראה עדיין החלק הכי בעייתי למדוד. אבל ככה זה גם ביח"צ באופן כללי. יש כבר חברות שמודדות אתה השיח שמתפתח ברשת על מותגים וידעות להיבא את זה במרוכז ללקוח. תמיד יש לי הערכה למי שמצליח היות מוביל ולחדש ולהביא רעיונות חדשים וליישם אותם. טינק עושה זאת שוב עם מסיבת העיתונאים לבלוגרים הצעירים.

]]> http://tnoathanoar.co.il/772/772/feed/ 6 http://tnoathanoar.co.il/606/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9c-hot/ http://tnoathanoar.co.il/606/%d7%a2%d7%93%d7%99-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%92%d7%9e%d7%9f-%d7%a7%d7%9e%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%9f-%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9c-hot/#comments Wed, 01 Apr 2009 07:25:43 +0000 ‫יוני מנדלסון‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=606

כלל אצבע לגולש בפורומים ורשתות חברתיות: תמיד תפתח חשדנות כלפי ימים בהם הרבה אנשים שכביכול לא מכירים זה את זה פותחים בהצהרות בומבסטיות ומתחילים להציף כל חלקה טובה וכל אתר שבו אתה מסתובב בלינקים משונים.

בוקר אחד אני מקיץ משנת היופי שלי כאשר אני מגלה באתר הפורומים FXP פוסט בשם "תראו איזו נוכלת עדי בלוגמן", כמובן שכמו כל אזרח אינטרנט סקרן חפרתי קצת לעומק ומצאתי את סרטון היוטיוב בו מזהירים את העולם מפני הרכילאית הגדולה ביותר שראינו בזמן האחרון. חיפוש קצר של "עדי בלוגמן"  בגוגל (קשה שלא לגחך על השם, באמת) מביא אותנו ל"בלוג" שבנו במיוחד לסדרה חדשה שעולה ב HOT.

"אחת שיודעת" – בסופו של דבר תגיעו לכאן

איפה עדי בלוגמן ואיפה החזון

מה עם קצת כנות רבותיי? הבטחתם עדי בלוגמן, הבטחתם בלוגרית רכילאית שיורדת על כולם ובסוף קיבלנו אתר פרומו לסדרה. אם יש דבר שיכול לעצבן את הגולש הממוצע, זה ממש זה.

מהתקנון של האתר (PDF) אפשר ללמוד שני דברים: הראשון הוא שבשיתוף עם HOT עובדת teenk, מה שמסביר את ההצפה חסרת המעצורים של האינטרנט בלינקים מכל כיוון (כי הרי היעד הוא לחשוף כמה שיותר גולשים לאתר, לא חלילה, לספק להם איזשהו ערך מוסף או אפילו לייצר דיבור סביב פעילות כמו שהשכילו המתחרים מ YES לעשות עם קמפיין דם אמיתי) והשני, הוא שמישהו היה קצת חאפר כשהוא כתב את התקנון (תקראו את סעיף א' ותבינו על מה אני מדבר).

מעבר למדיה הרגילה קצת סרטונים, קצת תקצירים וכל מה שאפשר לקבל בערכת העיתונאים, האתר מציע "קיר רכילות" עליו אפשר לכתוב מה שרוצים (כל עוד לא מלכלכים על הקמפיין) הבעיה כמובן היא שאין שום תמריץ לצפות בו. פעילות הגולשים סביב הסדרה סובבת סביב "שלח לנו הודעת SMS, תענה על שאלה מהר ואולי תזכה".

במילה אחת: כנות

אם לשים את האתר בצד (בכל זאת, לא ציפיתי ליותר מדי) המסר בפוסט מתרכז למילה אחת: כנות. שמתם לה כמה מרחק עברנו בין פוסטים באינטרנט על בלוגרית בשם "עדי בלוגמן" שיורדת על כולם לבין לכניסה לאתר תדמיתי מאד ולא כיפי בעליל? איפה ההבטחות בכל הסיפור הזה ולמה טינק, שאני בטוח שזה לא הקמפיין הראשון שהם עושים לא שמו לזה סוף בחמש דקות הראשונות של הישיבה?

בעידן שבו נאמנות למותג ותדמית חיובית הם חלק בלתי נפרד מכל קמפיין, להבטיח לגולש דבר אחד ובסוף להגיש לו משהו אחר, מבחינתי זה בלתי נסלח.