לא מזמן עלתה סדרת הנונסנס של תופוצ'יפס, קרטושקס – והנה הקיץ "באתר האינטרנט הקרוב לביתכם" , אפשר לצפות בשני עולמות וידאו חדשים שנוצרו בשם חברות הסלולר. זו  הזדמנות מצויינת לדבר קצת על התחום החם של הפקות וידאו לאינטרנט ואריזתן על ידי גופים מסחריים. בנוסף, היציאה המקבילה מאפשרת לשחק קצת במצא את ההבדלים בין הסגולים לכתומים.

כולם אוהבים – ונפרדים

סלקום בפרוייקט שלה הפיקה 150 סרטים דוקומנטריים המציגים סיפורי אהבה אישיים של צעירים בגילאים 16-20.  לפרוייקט קוראים אהבה ראשונה.

orange הפיקו דרמה בת 10 פרקים בה בני זוג נפרדים ולכל מי שמכיר אותם גם יש מה להגיד. לפרויקט קוראים ריסטרט.

*אגב – שעושים "אוראנג' ריסטרט" בגוגל – מגיעים גם לתלונות של אנשים על כך שמכשרי האוראנג' שלהם עושה ריסטרט או ריסט. נחמד לא?

הפלטפורמה

orange התלבשו על יוטיוב ויצרו ערוץ מתקדם וממותג עם תכונות ולוק שטרם נראו ביוטיוב בישראל . רמת הגימור הגבוהה והפשוטת של הצפייה והניווט יוצרים ערוץ נוח וקל לצפייה. מי שמגיע אליו היום, כאשר כל פרקי הסדרה כבר עלו לאוייר, ונתפס על התוכן – יכול בקלות למצוא עצמו עובר על הסרטונים ומייצר לו דרמה קצבית של 30 דקות.

השימוש ביוטיוב אומנם יכול להגביל מבחינת "מה ניתן לעשות" אבל מאפשר לקבל טראפיק מהאתר עצמו שהוא כיום מנוע החיפוש ה-2 בגודלו בעולם אחרי גוגל. בנוסף – ככה אנשים רגילים לראות היום וידאו ובכך מקלים על חווית המשתמש. החסרונות בשימוש בפלטפורמה זו של אי יכולת לייצר הכנסות מצפיות ואי הגדלת זמן שהות באתר העסק לא רלוונטיום בפרוייקט זה – אבל בהחלט יכולים להיות קריטים לגופים אחרים.

לעומת זאת סלקום הקימה אתר עצמאי שיושב בכתובת ובשרת ייעודי משלו. זה נותן גמישות מרבית אבל מגביל את ערוצי הכניסה. בכל מקרה – מדובר על פסיפס מרהיב של בני נוער מיוסרים מאהבה. המשחקיות בה בוחרים במה לצפות, קשה להסברה בטקסט, אבל החוויה לא פחות ממשגעת. כיף לרוץ לאורך, לעומק ולגובה של כל הסרטונים עד שנופלים על התמונה עם משפט המחץ שעושה לכם את זה. הסרטונים אמינים, מהוקצעים וצעירים. ריאלטי.

חיבור למדיה חברתית

אוראנג' פתחו כרטיס פייסבוק פיקטבי לכל דמות בסדרה. לא שוס.  כלומר הרעיון יפה אבל קצת תמים. אולי. מכל דמויות רק אחת הצליחה ממש לעורר דיון וכנראה כי  זו היתה השחקנית היותר מוכרת בקאסט. מן הסתם גולשים בפייסבוק מעדיפים לנהל שיחה עם אנשים "אמיתיים" ולא להרגיש שאתה מנהל דיאלוג עם מישהו שמשחק דמות של מישהו.  ברור שיש הרבה הרבה מפוברקים בפייסבוק, אבל כל עוד אתה לא יודע מי זה, זה לא מפריע. כמו התולעת שלא רואים בתפוח.

אחרי הגל הראשון של הפרסום "בכסף" ביוטיוב ובפייסבוק – הם הרימו תחרות שבה כל אחד יכול ליצור בועות של דיאלוג במקום השחקנים בתוך אפלקציית פייסבוק שבהחלט יכולה להפיץ את זה. יש גם פרס שווה עם נסיעה לקאריבים.  זה ממש לא פשוט ואני לא בטוח שזה יתפוס, אבל נסיון מעניין.

בפרוייקט של סלקום יש אפשרות להתחבר לעמוד עם פייסבוק קונקט ובנוסף להגיע לעמוד הפייסבוק של האנשים בסרטון – לפחות לאלו שרצו להיחשף.  יש אפשרות להגיב על הסרטונים, לעשות לייק ופחות או יותר זהו.. ייתכן שהם שומרים דברים להמשך. סלקום הם לא חדשים בפעיליות שלהם בפייסבוק ובכלל.

כמויות ומטרות

orange -בפרק הראשון צפו 4885 איש, בשלישי 994, דווקא בפרקים האחרונים יש כמעט 10K צפיות. בסה"כ בערוץ יוטיוב שלהם קצת יותר מ-62 אלף צפיות. זה מספק? כמה אנשים חוו את הפרוייקט? ראו 3 סרטונים? ומה בסוף הערך לחברה? פרוייקט כזה הוא בעל תשומות רבות הפקה, בניית פלטפורמה וקמפיין השיווק שלו דורשים לא מעט תשומת לב, ובוודאי משאבים.

סלקום עוד מוקדם לומר. הפרוייקט עלה ממש בימים אלו – ובנוסף, כיוום הוא יושב על פלטפורמה עצמאית לא בטוח שניתן יהיה להבין כמה אנשים חוו אותו.

היעד של כמות הצפיות אינו אותו דבר בכל פרוייקט.  בפרוייקטים מיתוגיים "רכים" כמו אלו שכאן, נראה כי כמות צפיות גדולה הוא יעד מתבקש. אין בסדרות האלו הנעה לפעולה ומסחור שירחיק את הגולש. אפילו בדיוק להפך – בחרו פה בתחום של יחסים בינאשיים אליו כל אחד יכול להתחבר. לעומת זאת, כאשר מרימים פרוייקט אשר התוכן שלו יותר קשור לעסק, ניתן להסתפק בפחות צפיות שכן כל צפייה שכבר מתרחשת הינה איכותית יותר. דוגמא טובה לכך הוא גאראז' גיקס, בחסות big box  היא שם התוכן יותר ממוקד ולכן מן הסתם יקבל פחות צפיות, אבל אלו יהיו איכותיות יותר.

נקודות למחשבה

אם עד לפני חצי שנה הטרנד החם היה לתת לגולשים לעשות זאת בעצמם, עכשיו כבר משאירים להם בעיקר את האפשרות לעשות לייק. מצפים מהם להרבה פחות ונותנים להם הרבה יותר. הקאוץ' פוטיטו מגיע לאינטרנט? מאנשים שמתשתמשים באייפון ואייפד, כבר אי אפשר לצפות להרבה

התוכן הוא מקצועי ברמה הכי גבוהה. הפקה, בימוי, צילום ועריכה. רף הכניסה הוא גבוה, גם שמדובר על תוכן שמקודם ומוצף באינטרנט ובסלולר "בלבד". אז זהו, אנחנו אומרים כבר הרבה זמן שהקהל בחר באינטרנט ובסלולר, ועדיין אנו מחכים לסדרה שתביא מאות אלפיי צפיות.

סלקום הלכו על הריאלטי, העממי שהוא לא המוני, זה שאפשר לתפוס אותו ברחוב והוא נגיש. אוראנג' הלכו על ההפקה החדשנית, סדרה ארוזה בקפידה, עם לוק- שפה וז'רגון. זה בדיוק ההבדל בין החברות- לפחות במיתוג לא?. כי מבחינת המכשירים והשירותים הכל אותו דבר או לפחות דומה מאוד (ויסלחו לי המכרים והחברים).

זה לא יכול להיות בלוג שעוסק בטרנדים מעולם הצעירים בלי להזכיר לפחות פעם אחת את התופעה המדיהימה הזו שנקראת Glee. האמת היא שהרבה זמן יושב לי על קצה הלשון פוסט שמנסה לסקור את התופעה מזווית קצת אחרת מאשר "בואו נפרק את הסדרה לגורמים" (טלוויזה, מעבר לצפייה, היא גם לא התחום החזק שלי כך שלא הייתי רוצה להיתפס בחוס מקצועיות) ודווקא השבוע, אחרי ש Fox הודיעו על הכוונה לשדר עונה שלישית של הסדרה (כשלעונה השנייה עדיין אין תאריך סיום) וכל הביקורות משבחות עד כדי המצאה מחדש של הטלוויזיה, הגיע הזמן שגם אנחנו בתנועה ננסה את הזווית שלנו על אחד הטרנדים החמים של השנה וחצי האחרונות.

מודל תוכן מעניין מאד – הקאסט של Glee (התמונה מתוך: Ain't no time like this time)

תוכן חינם (בערך) וניהול קהילה

אם יש משהו ש Glee יודעים לייצר זה תוכן ברמה הכי גבוהה. אם זה תוכן מהסדרה עצמה (תמונות, וידאו, טקסט) או השירים מתוך הפרקים (שמחזיקים דרך קבע את המקומות הראשונים ב Itunes) בפוסט הזה אני רוצה לנסות ולנתח את פעילות התוכן של הסדרה באינטרנט ולראות איך מתבצעת ההפרדה בין גורמים מסחריים וספונסרים לבין התוכן של הסדרה.

אחד הדברים המעניינים ששמים אליהם לב ברגע שנכנסים לאתר הרשמי של Glee הוא היכולת לצפות בפרקים מלאים מהסדרה חינם (כן, רק מארה"ב) כאשר לכל פרק תאריך תפוגה. מדיניות הפרקים בחינם של Fox מיוטשמת לגבי כל הסדרות שבבעלותם, אם כי במקרה של Glee המלחמה בזירת הוידאו עיקשת יותר ומטבטאת בעיקר בריכוז של תוכן וידאו בערוץ הרשמי שלהם ביוטיוב ובמלחמה בגולשים שמעלים קטעים מהסדרה לאתר הוידאו הפופולארי (נסו לחפש קטעי וידאו של שירי Glee ביוטיוב ותראו על מה אני מדבר).

הפעולה הזו של "יד אחת משתפת יד אחרת נלחמת בתוכן גולשים" מגדירה גבולות גזרה ברורים מאד לעולם התוכן העשיר שמציעה Glee ולא מן הנמנע שחוסר בתוכן איכותי שמועלה חינם לרשת דוחף את הגולשים אל האופציה בתשלום (ל iTunes, לדוגמא).

הקהילה שנבנית סביב הסדרה היא אחת המעורבות שראיתי (עד לרמה בה נטבע המונח "Gleek" המתאר מעריץ של הסדרה). ניהול עמוד הקהילה בפייסבוק מעורר הערכה ומספק לחברי הקהילה תמונות בלעדיות מאחורי הקלעים, סקרים ותוכן משלים לתכנים הרשמיים שנמצאים באתר של Fox. גם לישראל יש עמוד רשמי ל Glee והוא אפילו מתחוזק.

תוכן שיווקי – על בסיס התוכן בסדרה

העיסוק האובססיבי של הדמויות בסדרה בשיער הביא ליצירת שיתופי פעולה מעניינים בתחום הטיפוח, אחד מהם נוגע דווקא למותג שלא פונה לנוער כברירת מחדל:

שיתוף הפעולה עם Dove (צילומסך)

באופן כמעט מוחלט, ב Glee לא משלבים תוכן שיווקי בתוך התסריט הטלוויזיוני אלא משתמשים בחסויות בצורת Product Placement (קשה להתעלם מהעובדה שכולם בבית הספר לבושים אדידס). באינטרנט, לעומת זאת, יש קצת יותר גמישות ולכן חברות מסחריות מתחברות לעולם הערכים שמשודר מהסדרה ומהתסריט, כמו העיסוק האובססיבי בשיער וקושרים את הדמויות והמותג שלהם לאותו עולמו תוכן.

התוכן השיווקי והתסריט חיים בהרמוניה בתוך הסדרה וגם באינטרנט הצליחו החבר'ה ב Fox לא למסחר יתר על המידה את התוכן, מה שגורם לסינרגיה טובה מאד בין קהל המעריצים לסדרה כי לכולם ברור הפוטנציאל המסחרי האדיר שטמון במסחור התוכן ועם זאת, המדיניות לפי שעה היא להיצמד לערוצים המסחריים המקובלים: מכירת השירים ב iTunes, מכירת DVD (לצד מלחמה בתוכן גולשים ביוטיוב) ושיתופי פעולה מסחריים בכל הנוגע למסע ההופעות של הסדרה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מ Glee?

בדרך כלל הבעיה היא הפוכה: מגיע גורם שיש לו את כל המשאבים והיכולת להפיץ תוכן וחסרה לו היכולת לייצר עניין ולבנות קהילה סביב המותג שלו. כאן המצב הפוך: ל Glee יש תוכן מעולה ברמה הכי גבוהה שראיתי לאחרונה מכל הסוגים (טקסט, תמונה, וידאו) והאתגר מבחינתם היה להשתמש בתוכן הזה בצורה הכי טובה על מנת  לחזק את הקהילה שלהם שפחות או יותר בנתה את עצמה וחיפשה מקום להתקבץ סביבו.

אני חושב שמהקייס סטאדי של Glee אני לוקח איתי כמה דברים: הראשון, הוא החיזוק למשהו שאני אומר כל הזמן – בעידן בו הפלטפורמה משתנה חדשות לבקרים והטכנולוגיה מאפשרת לנו כלים חדשים להפצה, הפקה ואינטראקציה עם תוכן, הדבר הקבוע שנשאר מאז עידן הדפוס הוא התוכן – אנשים הולכים לאן שמעניין ואם התוכן נמצא ברמת גימור מספיק גבוהה ונגיש בצורה פשוטה,  המותג יכול לקחת את המאמצים השיווקיים שלו לרמה הבאה ולחשוף את הקורא (או צופה, או מאזין) למסרים ולערכים שלו.

אם אני מנסה לדמיין את זה, המסלול שמתחיל במותג חדש ונגמר במעורבות צרכנית במרה הגבוהה ביותר, מתחיל בבסיס הפירמידה, בנדבך של הפקת עולמות תוכן הקשורים במותג ולאחר שיש עניין ויש קהילה שמוכנה, מחכה ומעורבת, בחירת הפלטפורמה ובנייה של פעילות מסחרית על בסיס עולמות התוכן הללו, היא פשוטה הרבה יותר.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1865/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-glee-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98/feed/ 1 http://tnoathanoar.co.il/1715/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f/ http://tnoathanoar.co.il/1715/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f/#comments Sat, 17 Apr 2010 19:50:20 +0000 ‫רז מצנע‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1715

מי שלא מבין על מה אני מדבר – לא היה נער בשנות ה-80.

"עודד והרצל מלמדים כדורגל" היה ספר עם  שיעורי כדורגל בטקסט ותמונות בהן כיכבו עודד מכנס שלימד איך לבצע נגיחת דג של חלוץ אימתני, והרצל קבילו ז"ל הראה לי מה הוא זינוק חתולי של שוער אגדי. יום אחד אפילו הלכתי עם חבר  + הספר והלכנו להתאמן במגרש לפי התרגילים - סוג של זכרון ילדות –  ימי התהילה  של שירים ושערים.

החוויה שלי עם אותו ספר נשארה חקוקה עד היום ומתחברת ליסודות של אהבת הכדורגל שלי. החיבור של חויות רגשיות עם מותגים היתה אז פחות פופולארית. אם הלכתי להופעה – שילמתי מחיר מלא לראות את האומן ולא יותר מזה. הספר של עודד והרצל היום היה בוודאי בחסות חברת ציוד ספורט שהיתה רוצה להתחבר לחוויה הזו ולחלום של כל ילד להיות עודד מכנס- או יותר טוב – אינייסטה ופאבירגס כוכבי ברצלונה.

ואז הגיע האייפון

הוא למעשה לוקח את אשר קיים והופך אותו לנייד, נגיש וזמין. מצאתי את האפלקציה של נייקי שמלמדת אותך בשיעורים איך לשחק כמו אינייסטה, פאבריגס ועוד. לכל שיעור יש סרטון עם הדגמות והמחשות. אתה מסמן איזה תרגיל הצלחת ומתקדם הלאה ליאמון של 8 שבועות. מה יותר טבעי מלקחת את האייפון למגרש ולהתאמן עם חבר ולחלום שאוטוטו אתה משחק בקאמפ נואו ומוסר למסי. תקווה היא מנוע גדול לעשייה וצמיחה.

*טיפ קטן לבעלי האייפון – לחיצה על הכפתור הראשי + כפתור כיבוי\הדלקה סימולטנית יוצרת תמונה של המסך שלכם.

בנוסף, לכל כוכב יש את המהלך שהוא הטרייד מארק שלו על המגרש. גם אלו רוכזו למקום אחד שם ניתן לצפות בפאבריגס מהתל בשומריו ולחלום להיות כמוהו. הכל מחובר לוידיאו ברמה גובה באופן זורם פשוט ומיידי. את nike לא רואים כל הזמן – אבל זה פשוט שם ומשתלב באופן טבעי ונכון ולי נדמה שזה חיבור מאוד מוצלח של המותג לקהל הרלוונטי בזמן נכון – בני נוער שרוצים ללמוד לשחק ולהיות כמו הכוכבים.

זה לא קמפיין – זהו מהלך

וזהו עוד אלמנט מאוד מוצלח. בניית הפלטפורמה ויציקת התוכן היא השקעה לטווח ארוך.  ברגע שזה עלה לאוויר – פלטפורמת לימוד הכדורגל הזו משרתת את נייקי לאורך זמן. תמיד ניתן להוסיף עליה עוד שכבות ולעדכן במידה וזה נולד להיות סיפור הצלחה פנומנלי. אבל בכל מקרה מה שקיים באפלקציה הזו הוא נכון היום – מחר ובעוד שנה ולא הופך ללא רלוונטי כי אין פה שום מבצע\הגרלה\תחרות או תובנה שיווקית גימיקית בת חלוף. בשיווק ובפירסום – פעמים רבות בונים פלטפורמות שלאחר מכן ננטשות כיוון שהן עונות על  צורך מאוד ספציפי בחיי המותג. לא חבל?! תחשבו גם על כל האנרגיה שהולכת לאבדון. חשיבה כזו היא אפילו יותר ירוקה. נכון שלפעמים ברמה הטקטית אין ברירה לייצר מהלכים מבודדים אבל לרוב זה קורה כי לא חושבים מספיק זמן קדימה מצד אחד – ומבנה התגמול של המדיה ומשרדי הפרסום מהצד השני.

אל תאמרו תוכן שיווקי – קראו לזה שיווק תוכני

בעבר ובהווה יוצרי התוכן פונים לחברות מסחריות ומנסים לעניין אותן בתוכן שיווקי. בהווה ובעתיד החברות המסחריות פונות ליוצרי התוכן ושוכרות אותם ואת השירות שלהם ליצירת שיווק תוכני. האם זה טוב או רע? אני לא שופט. אני רק יודע שהספר בזמנו עלה כמה עשרות שקלים ובאייפון האפלקציה הזו היא חינם. האייפון לא אגב.. אבל זה עניין אחר.

זה לא אפילו שגופי מדיה וחברות הפקה יושבות וחושבות  שאם הן יעשו תוכניות אוכלהן יוכלו למכור תוכן שיווקי לעוסקים בתחום. כאן מדובר בחברות אשר הן היזמות של המהלך כיוון שהמדיה יותר אינה נשלטת על ידי גופי השידור – ובכך החברות פשוט יכולות לדלג מעל כולם כמו שקרה כאן עם נייקי – וכמו תפוצ'יפס בקמפיין שלהם.

המדיה היא המסר

מה שהשתנה לאורך השנים הוא לא הרצון של בני נוער להיות כוכבי כדורגל וללמוד מהטובים ביותר. המדיה ודרך התיקשור היא זו שהשתנתה. היכולת להתאים את המסר והתוכן למדיה הרלוונטית היא אחד הדברים הנדרשים ביותר היום במציאות המדיה שלנו שמתשנה מול העניים בקצב חסר תקדים. לשם כך צריך אנשים שמכירים ויודעים מה קורה בזירת הפיסבוק\אייפון ושאר הזירות החמות בהן נמצאים רוב האנשים. שיודעים לדבר את הדיבור וללכת את ההליכה.

התובנות החכמות אגב יכולות עדיין להירשם עם עט דיו על ניר לבן.

אגב נייקי – מי שעוד לא ראה מה הסוד של מקור האוויר בנעלי "נייקי אייר" חייב לראות את הסרטון הבא

אם אי פעם תהיתם מה הפשע הכי גדול בתקופה שסבא שלכם היה חי, הטבלה הזו שהתפרסמה ב Madatoms מסכמת הכל וזה אפילו יצא להם דיי משעשע (לחצו להגדלה).

באותו עניין, אם אתם מתעניינים בפערי הדורות (האמיתיים, כולל גרפים והכל) נכון לינואר 2009, כתבנו על זה

הקדמה: תמיד היה לי קצת חשש מהיום בו אני אצטרך לכתוב כאן פוסט על האתר אותו אני מנהל (ר' גילוי נאות בתחתית הפוסט). עד היום פשוט נמנעתי מלכתוב על מהלכים ופרוייקטים שאנחנו עושים ב bona בעיקר בגלל שלא רציתי לצטייר בתור מישהו שמקדם את הפרוייקטים שלו בכל מדיום בכוח. בכל מקרה, הפרוייקט שאותו אציג בפוסט הוא מספיק משמעותי בעיני ואני מקווה שאני מספיק בגר כדי לשמור על ההפרדה האובייקטיבית, עד כמה שאפשר בין התפקידים בלוגר-מנהל אתר.

עבודה לקיץ לבני נוער

מחקרים מראים כי בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים משתמשים באינטרנט ככלי לחיפוש עבודה. לראיה, שוק ה Online Calssifides בארצות הברית נמצא רק בעליה (אם כי לא כולם יודעים לתרגם את העניין לכסף). בארץ, ובהקשר לבני נוער, מדי שנה מסתערים אלפי בני נוער על קניונים ועל חנויות במרכזי הערים ומחפשים עבודה כדי לממן לעצמם את הפסטיבלים בקיץ (או הנסיעה לאילת)* אני מאמין שרובנו חווינו את הסיטואציה הזו בימי בחרותינו.

בהמשך לפרוייקט "עבודה לקיץ" שעשינו ב bona בשנה שעברה ונתן לנו ערך מוסף גדול מאד לאתר (ולא מעט טראפיק), החלטנו השנה ללכת על משהו קצת יותר גדול מבחינת חשיפה ועומק ובעיקר, לבחון את החיבור לעיתון המודפס. אז אם תפתחו את "ידיעות אחרונות" היום, תראו אותנו בעמוד המרכזי:

עובדים בגדול – חיפוש עבודה לנוער בחופש הגדול (ידיעות אחרונות 16.6.2009)

אני מניח שאם הייתי צריך להכניס מודעה לעיתון זה היה עולי לי בהרבה פחות מאמץ אבל הבחירה כאן הייתה ללכת במסלול של התוכן, בעיקר בגלל שמהעולם הזה באתי ותמיד אעדיף לתת ערך מוסף, גם אם מדובר ב"פרסום דרך תוכן". בבחירה ללכת על תוכן מול מודעה הרווחתי כמה דברים: צ'יפרתי את כתבי הנוער שלי שמרגישים עכשיו חלק ממשהו גדול ומקבלים שיעור באפקטיביות של פרסום (וגם יכולים לרוץ בבית ספר עם העיתון ביד ולספר לחבר'ה), אני מצטייר כאתר תוכן ופחות כרשת חברתית (על כך בהמשך) ובכלל, אני לא מאמין שאוכל אי פעם להכניס מודעה בכפולה האמצעית של ידיעות.

הייתרון היחסי של bona

אני לא מאמין ש bona צריכה להתיימר להיות משהו שהיא לא ואם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לפרגן לדברים שה"מתחרים" של bona עושים טוב: בפורמט הנוכחי שלה, bona היא לא שין1 או מקושרים מבחינת גודל הקהילה ולא ג'נענע מבחינת החיבור לתוכן פופולארי. אם הייתי צריך להציע על הייחוד של bona לעומת אתרי הנוער האחרים, הייתי שם את האצבע על התוכן המערכתי ועל החיבור לקבוצת ידיעות אחרונות:

בעולם התוכן המערכתי bona מתחילה (זה נשמע לי הגיוני הרבה יותר בלשון נקבה) למצוא את עצמה בחצי שנה האחרונה ואם בשלבים הראשונים האתר ניסה למתג את עצמו כרשת חברתית (בעזרת התיכופוניסט זצ"ל), היום אני מעדיף לקחת את האתר למגרש שבו הוא יכול להצטיין ולספק לגולשים נישה חדשה שפחות מפותחת בארץ (רוצה לומר, בכל הנוגע לרשת חברתית, יש אתרים בארץ שעושים את זה הרבה יותר טוב).

החיבור לקבוצת ידיעות הוא לטעמי ה X factor, בדיוק הדבר הזה שלי יש ולאחרים לא יכול להיות. שיתוף פעולה מלא מצד הקבוצה יכול להוציא תחת כפיו מוצר מעניין מאד ופרוייקט העבודה לקיץ הוא מעין בלון ניסוי לבדיקת החיבור של הבורג הקטן בשם bona לרובוטריק הענק בשם קבוצת ידיעות וחשוב מכך, האפקטיביות של כזה שיתוף פעולה.

הערות, גילוי נאות ועוף דה רקורד

הערה #1: חשוב לציין כי המדור בעיתון כתוב פחות לנוער וקצת יותר להורים של הנוער

הערה #2 (*): שמתם לב שכוכב נולד העבירו את הגמר לאילת השנה? בדיוק מהסיבה שציינתי מוקדם יותר: לבני נוער אין כסף להוציא גם על נסיעה לאילת וגם על גמר כוכב נולד בטבריה, החיבור נראה נכון בהחלט.

גילוי נאות: מזה שנתיים אני עובד ב bona, בגלגולה הראשון בתור עורך ראשי ובשמונה החודשים האחרונים בתור מנהל האתר. אין לי בפוסט הזה כוונה לדחוף את הפרוייקט מבחינה שיווקית (בואו נודה באמת, הררי הטראפיק לא יגיעו מתנועת הנוער) ואני מקווה שהצלחתי לרקוד יפה בין הטיפות.

מהראשון לפברואר עוברים לסלקום או שלא -  בכל מקרה המוקו ריאלטי יוצא לדרך ודנה אינטרנשיונל תקבל את ליטרת החשיפה שלה. כבר התחיל ברגל ימין עם אחלה יח"צ בערוץ 2.

עיקר הפעילות מתוך העמוד המתבקש בפייסבוק:  "סדרה מוקומנטרית המתעדת כביכול (?) את דנה אינטרנשיונל שנסגרה לשבועיים בוילה ומעבירה את חייה 24 שעות מול המצלמות. הסדרה תשודר ללא הפסקה במשך 24 שעות ביממה בערוץ סלולרי בסלקום החל מה-1.2. תקצירים יומיים יעלו לאתר סלקום"

הזוי ככל שהמהלך הזה נשמע אני תמיד מעריך חדשנות ויצרתיתיות בעיקר שזה בא תחת חברות גדולות וכבדות כי ברור לכולם שזה הימור. הרי לא מדובר בכוכב נולד (עליו סלקום ויתרו) שעליו מוציאים צ'ק שמן מאוד ויודעים מה תהיה התוצאה. מדובר במהלך תוכן/שיווק שלא ברור מה ישאיר לחברה בסופו של יום. אז  כבוד על זה לסלקומאים ולגל רז ששיכנע אותם לכך.

אבל – מתוך מחשבה שיהיה קשה ממילא לעשות כסף אמיתי מתוך הפעילות הזו, איך לא מששדרים את המאורעות 24/7 באתר סלקום? אחרי האח הגדול כבר קשה לחזור אחורה. נראה לי שנגישות ללקוחות סלקום בלבד + תקצירים באתר מקטין את המשפך וחבל לא? בוסטר יפה לכניסות מפוספס כאן

אתר סלקום?? זהו ויתרתם סופית על היפ? אם כן אז אני מבין למה…

]]> http://tnoathanoar.co.il/432/%d7%94%d7%90%d7%97-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%9c/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/350/%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%aa%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/350/%d7%a2%d7%95%d7%a4%d7%a8%d7%aa-%d7%99%d7%a6%d7%95%d7%a7%d7%94-%d7%91%d7%90%d7%aa%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/#comments Mon, 05 Jan 2009 19:10:27 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=350

אחרי שהימים הראשונים של המלחמה (מבצע? פעילות?) תפסו את רובנו בהפתעה אתרי הנוער תפסו כל אחד את הנישה שלו גם כדי לחבר את הקהל הצעיר למה שקורה, גם כדי להיתפס כאתר שנוגע בסוגיות אקטואליות בוערות וגם, בל ניתמם, לעשות מנה של טראפיק על חשבון המלחמה ולמנוע מהגולשים לעזוב ולחפש את מנת החדשות היומית במקום אחר.

האתר שין1, הסובל מתדמית ה"אתר לפקצאות ולילדים קטנים" (או בעגה המקצועית "ילדי שין") פנה לחוזקה העיקרית שלו – האנשים ופתח פורום מיוחד למבצע "עופרת יצוקה". בפורום אפשר למצוא בעיקר קשקושים בסגנון "אל תלכו לעבוד או שיפול עליכם גראד", אבל טראפיק בהחלט יש שם.  את הפורום עוטפים באנרים לאירוח תושבי הדרום.

פורום "עופרת יצוקה" בשין1

בג'נענע ממשיכים לנצל אחד המנועים העיקריים במדור – הקומיקסים ומעלים מדי יום רצועה ספק סאטירית ספק חינוכית-הסברתית בנושאים הקשורים לפעילות בעזה. כל מלחמה צריכה סאטירה טובה ולדעתי ג'נענע מספקים את הסחורה.

בר נגד העולם בג'נענע

בואללה! זון וב- SHOX מבית NRG ישנה התעלמות מסויימת מתכנים הקשורים למצב בעזה. כולי תקווה שהעניין נובע מהרצון לספק צרכים אסקפיסטיים (למרות שגם על זה אני יכול לחלוק) ולא ממניעים אחרים.

באתר אותו אני מנהל בחרנו להתחבר למנוע התוכן הגדול בישראל (Ynet) ולהביא מדי יום ידיעה אחת הקשורה למצב מתוך האתר. אני יכול לדווח על דיונים טובים מאד שיצאו מהחיבור הזה ובכלל, דיבורים רציניים על המלחמה זכו לתגובות רציניות – מה שמוכיח שהפרדיגמה השלטת בתחום בני הנוער באינטרנט (לא מעניין אותם כלום חוץ מסמים וסקס) לא חסינת תקלות וברגע שמגיע גורם שלא מזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער, הוא יכול להוציא תוצאות יפות מאד, גם מבחינת הטראפיק.

לסיום, עדכון מהסקר: לאחר 107 מצביעים נכון לכתיבת שורות אלה, 93% מהגולשים באתר מאמינים שפעולת צה"ל בעזה מוצדקת. לא מפתיע, אבל ראוי לפרסום.

רגע של נוסטלגיה: בשנת 1996 ראה אור קווסט ישראלי ראשון מסוגו בשם פיפוש. המשחק תוכנת ועוצב כולו על ידי חברת גליוטין של האחים גלוזמן והאגדה מספרת שאת סדרת פיפוש כולה איירו בעזרת תוכנת ה"צייר" שבאה עם הווינדוס.

מאז עברו הרבה מים בעולם הגרפיקה ובחלל הקיברנטי אבל בכל מה שקשור לאנימציה ישראלית (שמשווקת לישראלים, לחו"ל אנחנו מוציאים מוצרים דלוקס) נדמה שיש כמה אנשים שחושבים שהצרכן הישראלי עדיין מוכן להסתפק במוצר ברמה נמוכה.

כך גם במקרה של שיתוף הפעולה בין חברת "שרוטונים" לבין הרשת החברתית לבני נוער SHOX שבחרה להקדיש לו את כל שטחי המדיה באתר. ככה זה נראה מבחוץ:

וככה זה נראה מבפנים:

בתור אתר הפונה לבני נוער, החיבור לתכנים פופולארים (האח הגדול, הישרדות, כוכב נולד וגו') הוא חיוני עד קריטי וחשוב להיות עם האצבע על הדופק. הטרייד-אוף במקרים האלה הוא בשאלה האם להיות הראשון שמוציא פיצ'ר, שת"פ או מוצר שמחובר לטרנד שיהיה, ככל הנראה באיכות נמוכה או  להוציא משהו באיכות גבוהה, אבל על חשבון העובדה שאפקט הראשונות (שלעיתים עלול להוכיח את עצמו כקריטי) כנראה לא יהיה שלך.

ברור כאן על איזו אופציה הלכו החבר'ה מ SHOX: בלי להגיד משהו רע על "שרוטונים" שאני בטוח שיש שם פלאשיסטים ואנשי תוכן כשרוניים ומנהלים שמאד רוצים למכור מוצר שקשור לתוכן חם, הרצון להיות הראשונים שמחוברים הביא בסופו של דבר למשהו שנראה לא משהו ומרגיש קצת מזלזל בקהל היעד שלעיתים אנשים חיים בתפיסה המוטעית ש"הם יאכלו כל מה שניתן" (ובמיוחד אם מוזכרת שם המילה פרידמנים).

החוכמה כאן היא לראות את הטרנדים לפני שהם באים ולייצר, עם אומץ, משהו באיכות גבוהה שיעשה כבוד לאתר וחשוב מכך, לקהל הגולשים.

באותו עניין: נראה לי מאד אגרסיבי להתנות כניסה לאתר או לשירות בהכנסת מספר הטלפון הסלולארי.

ולסיום, גילוי נאות: אני מנהל אתר שמתחרה ב SHOX.