בפגישות האחרונות שלי עם חברות שרוצות להתחיל לייצר לעצמן נכסים דיגיטליים (עמוד בפייסבוק, אתר חברה, אבל היום כולם רוצים להיות בפייסבוק) או חברות שכבר יש להן עמוד בפייסבוק ואין להן מושג מה לעשות איתו שמתי לב לכמה דרגות של התייחסות לשיווק לצעירים דרך פייסבוק:

הגשה הרווחת היום, וזו שנמכרת בצורה הכי אגרסיבית על ידי כל חברה שמתעסקת בפייסבוק, היא גישה שאומרת "המטרה של עמוד החברה בפייסבוק היא לייצר תוכן רלוונטי על המותג, להשאיר את כלל החברים בעמוד על אש קטנה כל השנה ולהיות סופר-אקטיביים כשיש קמפיין פרסומי". במובן מסוים הגישה הזו טובה לחברות שמתעסקות בניהול עמודי פייסבוק, בעיקר בגלל העובדה שהיא מכריחה את המפרסם להיות תלוי בחברה שמייצרת תוכן כל השנה (אחרת אף אחד לא ידבר על המותג!) אבל תוצר הלוואי של הגישה הזו הוא עמודי פייסבוק שרוב השנה מפרסמים סטטוסים בשם המותג שהם במקרה הטוב קשורים לעולמות התוכן שלו ובמקרה הרע מביכים, מתוך רצון לייצר איזשהו "דיאלוג" שתגובות הגולשים אליו ייראו מעולה במצגת החודשית ויצדיק את הכסף שהחברה מקבלת מדי חודש.

גישה אחרת לעמודי חברה בפייסבוק מדברת על העמוד ככלי פונקציונלי לניהול מועדון לקוחות: החברים בעמוד הם לקוחות ובעצם ההרשמה הם מסכימים לקבל הודעות על מבצעים, סיילים והנחות. עמודים כאלה בדרך כלל מתאפיינים בהמון לקוחות לא מרוצים והעמוד הופך להיות משהו בין ניוזלטר לשירות לקוחות 2.0. לא שזה רע, אבל המחשבה מאחורי עמודים כאלה מדברת על "לפגוש את הלקוחות היכן שהם נמצאים" (וזה טוב ונכון) אבל במקום מסוים הגישה הזו מפספסת את כל המהות של רשת חברתית. ועכשיו -הפואנטה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Kara Alyson

מה משותף לשתי הגישות הללו? מערכת היחסים בין משתמש הקצה למותג היא לעולם דו-כיוונית בין המשתמש למותג ובין המותג למשתמש: המותג מפרסם סטטוס, המשתמש עושה איתו אינטראקציה, המותג מעלה איזו פעילות "ספרו לנו" המשתמש מספר. אין כאן קהילה אמיתית סביב מותג (כמו שאתם יכולים לראות טוב מאד באתרי פורומים, שם הקהילה מנהלת את הפורום והמנהל רק מפקח ומותח גבולות) אלא דו שיח בין מותג למשתמש כשהמושג "קהילה" בא לידי ביטוי כמעט תמיד בעטיפה. מתי ראיתם לאחרונה משתמש יוזם דיון על מותג בעמוד קהילה? למה בני נוער מייצרים המון תוכן בפייסבוק אבל מנהלים את מערכת היחסים הכי ליניארית ומשעממת עם המותג שלכם? מוזר, נכון?

הנחת בסיס: לא כל המשתמשים זהים

בפוסט קודם שלי בנושא, דיברתי על ההבדל בין Fan ל-Liker: העבודה הכי קלה שאפשר לעשות היא להניח שכל החברים בעמוד קהילה בפייסבוק הצטרפו בגלל רצון לזכות באיזושהי תחרות כשבעצם המבנה של קהילה בפייסבוק (ולכן חלוקת המשאבים והאסטרטגיה) היא קצת הרבה יותר מורכבת. בתרשים הבא אדגים את הגישההחדשהאני רוצה להציג, אחריו נפרט קצת יותר.

התובנה הראשונה לגבי חברים בעמוד קהילה היא כמעט מובנת מאליה, אבל משום מה נוטים להתעלם ממנה: לכל מותג יש מעריצים. וכשאני אומר מעריצים אני מתכוון למעריצים בסגנון "תולים פוסטר שלו בחדר" ופחות במובן של "לוחצים על לייק והולכים לטייל". בתרשים שהכנתי אתם יכולים לראות משנה של קהילה (מסחרית) בעמוד פייסבוק ואת האיזורים החופפים שמייצגים השפעה. המעריצים האמיתיים של המותג הם ה-Beachhead (נגיד, חוד החנית) של הקהילה, הם משפיעים על כל השאר ולא מושפעים מלקוחות לא מרוצים (תחשבו על מישהו שיש לו אייפון ובא אליו איש אנדרואיד שאומר לו שהמצלמה שבטלפון שלו גרועה, זה לא באמת ישנה לו, נכון?). לשיטתי, המעריצים האמיתיים הם הליבה של הקהילה, בהם אתם צריכים להשקיע הכי הרבה ובמובנים רבים הקהילה צריכה להיות הבית של המעריצים כשהם בעלי הבית ולמנהל המותג יש את המפתחות.

הרובד הבא במעגלי ההשפעה מכיל שני סוגים שונים של יצורים: לקוחות (שכבר קנו את המוצר) ולייקרים, או בשמם המסחרי יותר – לקוחות פוטנציאליים. לקוחות מגיעים לעמוד כדי לקבל שירות,להזדהות עם המותג שקנוף במיוחד אם הוא מגניב והם קהל היעד האולטימטיבי לכל מה שקשור בסיילים, הנחות, אפשרות לשדרג את המוצר שלהם ולהתנסות במוצרים חדשים. סוג אחר של אנשים הם ה"אוכלוסייה הכללית", הלייקרים, הלקוחות הפוטנציאליים – אותם צריך לחנך לאהוב את המותג או לחזק את ההכרה שלהם ולהפוך אותה להנעה לרכישה והתנסות. הלקוחות הפוטנציאליים מגיעים לעמוד בעזרת Promotions ומושפעים מכל מה שהם רואים: מעריצים, לקוחות וכמובן, לקוחות לא מרוצים. הלייקרים הם בדרך כלל ה-Detractors (בעלי הסיכוי הגדול ביותר לנטוש, אפילו יותר מלקוחות לא מרוצים שנשארים בעמוד ומקטרים) ובשבילם יוצרים פעילויות וקמפיינים שיווקיים.

איך להתאים את האסטרטגיה שלך למודל המורכב?

 אם יש משהו טוב באסטרטגיית שיווק, במיוחד באינטרנט, היא גמישות גדולה מאד. הנחת הבסיס שלי היא שעמוד קהילה בפייסבוק מיועד למעריצים לכן הפעילות השוטפת בערוץ צריכה לדבר למעריצים ולחזק את הקשר איתם בכל הזדמנות (בשביל זה צריך לזהות את המעריצים, אבל זה דורש פוסט נפרד ולא מעט תשומת לב). אם עקבתם אחרי המודל, אתם בטח מבינים למה האסטרטגיה של להעלות סטטוסים מטופשים לאורך כל השנה שגויה מהיסוד: לעלות סטטוסים בסגנון "לייק למי שאוהב גשם!!" מוזילה את הערך של המותג בעיני המעריצים (ומקטינה את מידת ההשפעה שלהם), לא נוגעת ללקוחות אבל מייצרת אינטראקציה מדומיינת עם הלייקרים. הערך למותג מעבר לסטטיסטיקות Talking about this שאפשר יהיה לשלוח ללקוח, לא ברור.

בניגוד למה שהרבה לקוחות חושבים ורוצים, כאן אין אפשרות לעשות "גם וגם" (מכירים את גם וגם?) וכל חלק במחזור החיים של המותג צריך להשקיע בסוג אחר של אנשים תוך התחשבות ב"מאיפה הם מגיעים ומה הם מצפים לראות" כשלאורך כל השנה הקשר עם המעריצים צריך להיות רציף ולראות איך הם באים לידי ביטוי גם בפעולות שמבצעים כלפי הקבוצות האחרות.

עוד על ניהול קהילות ותוכן בפייסבוק

• ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?
• מודל ניהול התוכן של Glee
• מחקר: מה חושבים בני נוער על השינויים האחרונים בפייסבוק?

יש לכם גישה שונה לניהול קהילות בפייסבוק? ספרו לי בתגובות!

רובכם ודאי הבחנתם שבסוף השבוע החולף פייסבוק הכניסו מספר פיצ'רים חדשים (ביניהם הקלה בעומס על משלוח הדואר על ידי משלוח "דואר חשוב בלבד", רשימות חכמות ואפשרות "להירשם" לעדכונים של אנשים בדומה למעקב אחריהם בטוויטר). מכל הפיצ'רים, אחד תפס אותי באופן מיוחד, בעיקר בהקשר של ניהול עמודי קהילה בפייסבוק, עוד על הפיצ'ר אחרי התמונה.

התמונה ברשיון Creative Commons  על ידי pshab

"שתפו" הוא ה "תנו בלייק" החדש

אחד הפיצ'רים הפיצ'רים שצד את עיני', כאמור,  בהקשר של ניהול עמודי קהילה היא האפשרות להציג את מספר השיתופים של כל פוסט שמתפרסם. אם עד עכשיו המידע שהיה חשוף לגולש לגבי פוסט מסויים הוא מספר הלייקים והתגובות, היום אפשר גם לראות כמה אנשים שיתפו את הפוסט. ככה זה נראה:

אפשרות לראות מספר שיתופים לפוסט בפייסבוק (צילומסך)

ברגע שלוחצים על הקישור כדי לראות את מספר השיתופים, מוצג חלון ובו לא רק אילו משתמשים בפייסבוק שיתפו את הפוסט אלא גם איזו הערה או תגובה הם הוסיפו יחד עם השיתוף. ככה זה נראה:

תצוגת האנשים ששיתפו פוסט מסוים (צילומסך)

אז איפה זה פוגש מנהלי קהילות וירטואליות בפייסבוק? בעיקר בנהעה לפעולה. עד היום כשמנהלי עמודי קהילות בפייסבוק היו רוצים להניע גולשים לשתף את הפוסטים שלהם כדי שיופיעו על הקיר שלהם ולחשוף חברים לשיחה בינם לבין המותג (כמו שראינו במחקר העוסק בקשר בין משתמשים לעמודי קהילה בפייסבוק) , הם היו משתמשים בכל מיני מינפולציות כדי לגרום לחברי הקהילה ללחוץ על "לייק" לפוסטים שלהם (אגב, את פרס ה Abuse לוקח בהליכה העמוד של מסטיק טריידנט).

בעוד לייק מייצג המלצה של גולש על התוכן, שיתוף מייצג רצון של הגולש לנכס לעצמו את התוכן (מופיע לו על הקיר) ולהמליץ עליו לחברים. המלצות באמצעות Share מקבלות ביטוי גדול יותר על הקיר של המשתמש ולמנהלי עמודי קהילה יש את האינטרס לקבל מספר גדול ככל האפשר של שיתופים. היכולת לראות גם את ההערות שמוסיפים הגולשים לצד השיתוף יכולה, לפחות בהתחלה, לעורר כל מיני פעילויות נחמדות בעמודי הקהילה (זוכרים את כל פעילויות "ספרו לנו?" עכשיו באמת אפשר לעקוב אחרי הסיפורים) עד שכמובן, כל המותגים יתפסו את השטיק וכל הדבר הזה יצא לנו מהחורים.

מה שכן, יהיה מעניין לעקוב אחרי יחס ההמרה בין חשיפות לעמוד, לבין לייקרים לבין משתפים ומה הטכניקה הטובה ביותר לשפר את היחס ההמרה הזה לטובת שיתוף של פוסטים (יכול להיות שתוכן איכותי יהיה שווה משהו בפייסבוק אחרי הכל?).

אנחנו נעקוב.

הניסיון האחרון שלנו כאן בתנועה לעשות סקירת מגזינים שבועית נקטע באיבו אחרי שני פוסטים, בעיקר בגלל שלא הגיעו לידינו עיתוני נוער באופן קבוע ואיפשהו תמיד הרגשתי שאחת היוזמות הנחמדות והמעניינות שצמחו כאן לא מימשה את הפוטנציאל. אני חושב שאם השאיפה הראשונית הייתה לבצע ניתוח תוכן מעמיק של שני המגזינים המובילים לנוער בארץ ולזקק מהם את טרנדים, אני מאמין שאנחנו מגיעים ממקום קצת יותר מפוכח ובוגר: את סקירת המגזינים אני אשתדל לעשות פעם בחודש כדי לקבל תמונה רחבה יותר לגבי סדר היום של כל אחד מהמגזינים ועיקר ניתוח יהיה פירוק לגורמים של מרכיבים מעניינים מהעיתון וכולי תקווה שמהם נצא עם תובנות לגבי מגמות ותופעות בעולם הצעירים. עד כאן הפרולוג.

גליונות אוגוסט של עיתוני הנוער – שיא החופש הגדול

30 Seconds to Mars וג'סטין ביבר בלב הקונצנזוס

גליונות אוגוסט, אותם אנחנו סוקרים מתייחסים לתקופה קריטית בחופש הגדול בה כבר מירב האטרקציות של הקיץ כבר מאחורינו (לקוקה קולה וילג' עוד נשארו כמה מחזורים אבל ההרשמה כבר נסגרה) וכל גיליון מנסה לעניין ולרגש את קהל הקוראים בדרכו שלו. עם זאת, אפשר לראות כמה תמות משותפות בין העיתונים: יש קונצנזוס והתרגשות רבתי סביב ההופעה של Seconds to Mars 30 הבאה עלינו לטובה וכמובן שאין עיתון נוער שלם בלי לפחות כמה תמונות ואזכורים של ג'סטין ביבר.

מעריב לנוער: תוכן מגזיני אמיתי, תוקפים את HOT על רקע הירידה מהאוויר של ביפ

גיליון ה-11 באוגוסט של מערניב לנוער מכיל 67 עמודים כשההבטחה על השער היא "אקסטרה עמודי כתבות". בהשוואה לגליונות קודמים של מעריב לנוער שנמצאים ברשותנו, יש בעיתון הזה ניסיון מעניין לפתח עומק עם תוכן מגזיני בסגנון "תלמיד ערבי עובר לבית ספר יהודי" או "צעירה בת 17 מתאהבת בגבר מבוגר". כשמתסכלים על גליונות קודמים גם של מעריב לנוער אבל בוודאי של ראש1, כתבות של 400, 500, 600 מילה הן לא דבר מובן מאליו ומעניין יהיה לראות אם הקו המגזיני יימשך גם לאורך השנה ומה תהייה תגובת הקוראים.

עוד כותרת מעניינת, דווקא בגזרת התוכן מגיעה מכיוון העקיצה ששולחים החבר'ה ממעריב לנוער לכיוון הבעים של בקוצת ידיעות בנושא של הידירה מהאוויר של הערוץ הישראלי "ביפ" לטובת ערוץ קומדי סנטרל האמריקאי (שיעור בבעלות צולבת – כאן). בעיתון התפרסם אייטם של שני עמודים המכיל ראיון עם מספר טאלנטים של ביפ על הירידה של הערוץ והתרפקות נוסטלגית בסגנון "למה הכי תתגעגע?"  לצד כפולת עמודים שמדברת על כל סדרות המקור שיצאו תחת ידי ביפ אבל העקיצה האמיתית מגיעה דווקא ממדור הקומיקס בעמוד 19 של העיתון.

אני חייב להודות שזה היה קצת יותר מדי אגרסיבי, אפילו בשבילי (זמן גילוי נאות: HOT הם לקוחות של משרד הפרסום בו אני עובד):

מעריב לנוער על הורדת ביפ (גיליון אוגוסט 2010, עמוד 19)  שזה בא עם הסתייגות "כל קשר בין הקומיקס למציאות מקרי בהחלט"

ראש1: שיווק אגרסיבי ל Bandz ומאחורי הקלעים של פייסבוק

בואו נדבר על להיט הילדים התורן, צמידי בנדז (bandz). מדובר בלהיט הקיץ התורן לילדים (אבל לא רק) ומזכיר את ההיסטריה שהייתה סביב צמידי Livestrong שהיו לפני כמה שנים, אבל רק לבנות. את הצמידים מייבאת לארץ חברת PMI שאני חייב להודות שיש להם עין מדוייקת מאד לזיהוי טרנדים והם חתומים פחות או יותר על כל היסטריה שהגיעה לארץ (כולל WebKinz).

קבוצת ידיעות, להם יש קשר הדוק עם PMI משתמשים בגיליון הנוכחי של ראש1 כדי לשווק את הצמידים בצורה הבאה: מקום בולט על שער העיתון, מעין שטח פרסומי קטן בראש כל עמוד בעיתון עצמו ואזכורים במדורי התוכן לצד אלין, יוצאת האח הגדול: במדור הרכילות ואייטם של שני עמודים. תוסיפו לכל זה מודעה פרסומית על שני עמודים בקיצור, שיווק אגרסיבי (ויש קבוצה בפייסבוק).

אלין והבנדז (שער אחורי ידיעות אחרונות, 11 באוגוסט)

הבנדז בצד, ראש1 ממשיך בקו המערכתי עוד מהסקירה הקודמת של המון המון המון סלבס, רכילות, יחסים ומדור המעריצים הרשמי של ג'סטין ביבר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שהקו המערכתי של ראש1 הוא לגיטימי לגמרי ולמרות שאין לי את הנתונים, אני מאמין שלא מעט קוראים אותו בזכות שיקולי העריכה הללו. אחרי הסקירה הקודמת אני זוכר במעורפל שיחה בה הצגתי את מעריב לנוער כעיתון רציני ועמוק יותר לעומת ראש1 הרדוד והשטוח – אז ממש לא.

עד כאן הסקירה הראשונה (ואני מקווה שלא האחרונה) לחודש אוגוסט 2010. אני מציג כאן את שני העיתונים הגדולים לנוער אבל בפירוש יש עוד מקום לעוד מגזינים. אם יש לכם עוד מגזינים שאתם מעוניינים להכניס לסקירה, אתם מוזמנים ליצור קשר.

]]> http://tnoathanoar.co.il/2017/%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1960/haul-videos-%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%93-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/1960/haul-videos-%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%93-%d7%91%d7%a2%d7%9c%d7%99%d7%99%d7%94-%d7%9c%d7%a7%d7%a8%d7%90%d7%aa-%d7%94%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8/#comments Mon, 19 Jul 2010 08:45:55 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1960

שיווק מגדרי לבני נוער הוא, לטעמי, אחד ממכרות הזהב הגדולים בתחום לא רק בגלל הפוטנציאל הכלכלי העצום שבהנעת בני (אבל בעיקר בנות) נוער לקניה אלא דווקא האפשרות להיות עוד יותר יצירתי, עוד יותר ממוקד ולהרים פרוייקטים ממש מעניינים. אחד הטרנדים שעולים ויורדים מהכותרות בשנה האחרונה הוא בנות נוער שהן גם בלוגריות אופנה: לוקחים אותן לכל המגזינים הנחשבים לנוער, מושיבים אותן בשורות הראשונות בתצוגות אופנה ונותנים להן המון כבוד, רק כדי שיחשפו את קהל הקוראים  בבלוג שלהן למותג או לחוויה מסוימת.

בהקשר הזה, טרנד חזק לא פחות שעכשיו זוכה לתחיה מחודשת בזכות החזרה לבית הספר הוא Haul Videos: לפני פחות או יותר שבעה חודשים התחיל באתרי הוידאו באינטרנט (בעיקר YouTube) טרנד של בנות נוער שחוזרות ממסע קניות וסוקרות בפני קהל הצופים את השלל החדש. ככה זה נראה:

Haul Video של Forever 21 – השארתי את מספר הצפיות כדי שתראו את האפקט

סיור בארון של מריה קארי

מחיפוש גס ולא מדוקדק, יש היום ב YouTube קרוב ל 100,000 Haul Videos כשלמוצלחים מביניהם מספר צפיות גבוה במיוחד ואפילו הטוקבקיסטים של יוטיוב (שלוקחים את התואר "הטוקבקיסט הנבזה באינטרנט" בהליכה)  מפרגנים באופן יחסי. התועלת המסחרית היא ברורה: בת נוער, שעל פי רוב נראית טוב, ממליצה על בגדים מתוך הארון שלה ומדגימה על עצמה. לפעמים נכנסת אפילו איזו שקית לפריים.

ההליכה הזו על הקו של ספק-מסחרי-ספק-אקסהביסיונסטי הופכת את החיבור בין בנות הנוער לחברות המסחריות לפשוט ונוח עבור כל הצדדים: אין כאן שום דבר מתחת לשולחן או נסתר מעיני הצופים אלא דווקא להפך, המותג בפרונט ויש לו פרנזטורית. אפשר לראות אפילו אתרים גדולים שמעסיקים בנות נוער שמפיקות Haul Videos. לבנות הנוער עצמן, כך מסתבר, יש ערך מוסף לא קטן שמגיע מתוכנית השותפים של YouTube שמתגמלת אותן על מאות אלפי הצפיות בוידאו-בלוג האופנתי (כך מתארים ב abc).

בלוגרית מסיירת בארון של מריה קארי – מעל 500,000 צפיות

הפיק הקרוב: חזרה לבית הספר

עכשיו כשכולם כבר מבינים את הפוטנציאל של Haul Videos, הגיע תורן של החברות הגדולות לגייס את בנות הנוער לטובתן: הקמפיין האחרון שהשתמש בבנות הנוער (דווקא לקהל קצת יותר מבוגר, ילדי הקולג') היה של Forever21 שהקימו את הוידאו בלוג Allthatglitters21 שמדבר לא רק על בגדים, אלא גם על החדר במעונות, תחום חם לא פחות.

חברת JCPenny כבר הודיעה שהיא מחפשת בנות נוער שמצלמות Haul Videos לקמפיין הקרוב שלה (בהתאם לתחזית שלנו, הקרב על האופנה רק ילך ויתחמם) ואין לי ספק שבחודשים הקרובים נוכל לראות קמפיין YouTube גדול שמבוסס על הטרנד.

לסיום, הנה כמה רפרנסים ל Haul Videos שתוכלו להתרשם מהם:

http://www.youtube.com/user/juicystar07

http://www.youtube.com/user/AllThatGlitters21

http://www.youtube.com/user/TheCurrentCustom

http://www.youtube.com/user/DulceCandy87

לא מזמן עלתה סדרת הנונסנס של תופוצ'יפס, קרטושקס – והנה הקיץ "באתר האינטרנט הקרוב לביתכם" , אפשר לצפות בשני עולמות וידאו חדשים שנוצרו בשם חברות הסלולר. זו  הזדמנות מצויינת לדבר קצת על התחום החם של הפקות וידאו לאינטרנט ואריזתן על ידי גופים מסחריים. בנוסף, היציאה המקבילה מאפשרת לשחק קצת במצא את ההבדלים בין הסגולים לכתומים.

כולם אוהבים – ונפרדים

סלקום בפרוייקט שלה הפיקה 150 סרטים דוקומנטריים המציגים סיפורי אהבה אישיים של צעירים בגילאים 16-20.  לפרוייקט קוראים אהבה ראשונה.

orange הפיקו דרמה בת 10 פרקים בה בני זוג נפרדים ולכל מי שמכיר אותם גם יש מה להגיד. לפרויקט קוראים ריסטרט.

*אגב – שעושים "אוראנג' ריסטרט" בגוגל – מגיעים גם לתלונות של אנשים על כך שמכשרי האוראנג' שלהם עושה ריסטרט או ריסט. נחמד לא?

הפלטפורמה

orange התלבשו על יוטיוב ויצרו ערוץ מתקדם וממותג עם תכונות ולוק שטרם נראו ביוטיוב בישראל . רמת הגימור הגבוהה והפשוטת של הצפייה והניווט יוצרים ערוץ נוח וקל לצפייה. מי שמגיע אליו היום, כאשר כל פרקי הסדרה כבר עלו לאוייר, ונתפס על התוכן – יכול בקלות למצוא עצמו עובר על הסרטונים ומייצר לו דרמה קצבית של 30 דקות.

השימוש ביוטיוב אומנם יכול להגביל מבחינת "מה ניתן לעשות" אבל מאפשר לקבל טראפיק מהאתר עצמו שהוא כיום מנוע החיפוש ה-2 בגודלו בעולם אחרי גוגל. בנוסף – ככה אנשים רגילים לראות היום וידאו ובכך מקלים על חווית המשתמש. החסרונות בשימוש בפלטפורמה זו של אי יכולת לייצר הכנסות מצפיות ואי הגדלת זמן שהות באתר העסק לא רלוונטיום בפרוייקט זה – אבל בהחלט יכולים להיות קריטים לגופים אחרים.

לעומת זאת סלקום הקימה אתר עצמאי שיושב בכתובת ובשרת ייעודי משלו. זה נותן גמישות מרבית אבל מגביל את ערוצי הכניסה. בכל מקרה – מדובר על פסיפס מרהיב של בני נוער מיוסרים מאהבה. המשחקיות בה בוחרים במה לצפות, קשה להסברה בטקסט, אבל החוויה לא פחות ממשגעת. כיף לרוץ לאורך, לעומק ולגובה של כל הסרטונים עד שנופלים על התמונה עם משפט המחץ שעושה לכם את זה. הסרטונים אמינים, מהוקצעים וצעירים. ריאלטי.

חיבור למדיה חברתית

אוראנג' פתחו כרטיס פייסבוק פיקטבי לכל דמות בסדרה. לא שוס.  כלומר הרעיון יפה אבל קצת תמים. אולי. מכל דמויות רק אחת הצליחה ממש לעורר דיון וכנראה כי  זו היתה השחקנית היותר מוכרת בקאסט. מן הסתם גולשים בפייסבוק מעדיפים לנהל שיחה עם אנשים "אמיתיים" ולא להרגיש שאתה מנהל דיאלוג עם מישהו שמשחק דמות של מישהו.  ברור שיש הרבה הרבה מפוברקים בפייסבוק, אבל כל עוד אתה לא יודע מי זה, זה לא מפריע. כמו התולעת שלא רואים בתפוח.

אחרי הגל הראשון של הפרסום "בכסף" ביוטיוב ובפייסבוק – הם הרימו תחרות שבה כל אחד יכול ליצור בועות של דיאלוג במקום השחקנים בתוך אפלקציית פייסבוק שבהחלט יכולה להפיץ את זה. יש גם פרס שווה עם נסיעה לקאריבים.  זה ממש לא פשוט ואני לא בטוח שזה יתפוס, אבל נסיון מעניין.

בפרוייקט של סלקום יש אפשרות להתחבר לעמוד עם פייסבוק קונקט ובנוסף להגיע לעמוד הפייסבוק של האנשים בסרטון – לפחות לאלו שרצו להיחשף.  יש אפשרות להגיב על הסרטונים, לעשות לייק ופחות או יותר זהו.. ייתכן שהם שומרים דברים להמשך. סלקום הם לא חדשים בפעיליות שלהם בפייסבוק ובכלל.

כמויות ומטרות

orange -בפרק הראשון צפו 4885 איש, בשלישי 994, דווקא בפרקים האחרונים יש כמעט 10K צפיות. בסה"כ בערוץ יוטיוב שלהם קצת יותר מ-62 אלף צפיות. זה מספק? כמה אנשים חוו את הפרוייקט? ראו 3 סרטונים? ומה בסוף הערך לחברה? פרוייקט כזה הוא בעל תשומות רבות הפקה, בניית פלטפורמה וקמפיין השיווק שלו דורשים לא מעט תשומת לב, ובוודאי משאבים.

סלקום עוד מוקדם לומר. הפרוייקט עלה ממש בימים אלו – ובנוסף, כיוום הוא יושב על פלטפורמה עצמאית לא בטוח שניתן יהיה להבין כמה אנשים חוו אותו.

היעד של כמות הצפיות אינו אותו דבר בכל פרוייקט.  בפרוייקטים מיתוגיים "רכים" כמו אלו שכאן, נראה כי כמות צפיות גדולה הוא יעד מתבקש. אין בסדרות האלו הנעה לפעולה ומסחור שירחיק את הגולש. אפילו בדיוק להפך – בחרו פה בתחום של יחסים בינאשיים אליו כל אחד יכול להתחבר. לעומת זאת, כאשר מרימים פרוייקט אשר התוכן שלו יותר קשור לעסק, ניתן להסתפק בפחות צפיות שכן כל צפייה שכבר מתרחשת הינה איכותית יותר. דוגמא טובה לכך הוא גאראז' גיקס, בחסות big box  היא שם התוכן יותר ממוקד ולכן מן הסתם יקבל פחות צפיות, אבל אלו יהיו איכותיות יותר.

נקודות למחשבה

אם עד לפני חצי שנה הטרנד החם היה לתת לגולשים לעשות זאת בעצמם, עכשיו כבר משאירים להם בעיקר את האפשרות לעשות לייק. מצפים מהם להרבה פחות ונותנים להם הרבה יותר. הקאוץ' פוטיטו מגיע לאינטרנט? מאנשים שמתשתמשים באייפון ואייפד, כבר אי אפשר לצפות להרבה

התוכן הוא מקצועי ברמה הכי גבוהה. הפקה, בימוי, צילום ועריכה. רף הכניסה הוא גבוה, גם שמדובר על תוכן שמקודם ומוצף באינטרנט ובסלולר "בלבד". אז זהו, אנחנו אומרים כבר הרבה זמן שהקהל בחר באינטרנט ובסלולר, ועדיין אנו מחכים לסדרה שתביא מאות אלפיי צפיות.

סלקום הלכו על הריאלטי, העממי שהוא לא המוני, זה שאפשר לתפוס אותו ברחוב והוא נגיש. אוראנג' הלכו על ההפקה החדשנית, סדרה ארוזה בקפידה, עם לוק- שפה וז'רגון. זה בדיוק ההבדל בין החברות- לפחות במיתוג לא?. כי מבחינת המכשירים והשירותים הכל אותו דבר או לפחות דומה מאוד (ויסלחו לי המכרים והחברים).

זה לא יכול להיות בלוג שעוסק בטרנדים מעולם הצעירים בלי להזכיר לפחות פעם אחת את התופעה המדיהימה הזו שנקראת Glee. האמת היא שהרבה זמן יושב לי על קצה הלשון פוסט שמנסה לסקור את התופעה מזווית קצת אחרת מאשר "בואו נפרק את הסדרה לגורמים" (טלוויזה, מעבר לצפייה, היא גם לא התחום החזק שלי כך שלא הייתי רוצה להיתפס בחוס מקצועיות) ודווקא השבוע, אחרי ש Fox הודיעו על הכוונה לשדר עונה שלישית של הסדרה (כשלעונה השנייה עדיין אין תאריך סיום) וכל הביקורות משבחות עד כדי המצאה מחדש של הטלוויזיה, הגיע הזמן שגם אנחנו בתנועה ננסה את הזווית שלנו על אחד הטרנדים החמים של השנה וחצי האחרונות.

מודל תוכן מעניין מאד – הקאסט של Glee (התמונה מתוך: Ain't no time like this time)

תוכן חינם (בערך) וניהול קהילה

אם יש משהו ש Glee יודעים לייצר זה תוכן ברמה הכי גבוהה. אם זה תוכן מהסדרה עצמה (תמונות, וידאו, טקסט) או השירים מתוך הפרקים (שמחזיקים דרך קבע את המקומות הראשונים ב Itunes) בפוסט הזה אני רוצה לנסות ולנתח את פעילות התוכן של הסדרה באינטרנט ולראות איך מתבצעת ההפרדה בין גורמים מסחריים וספונסרים לבין התוכן של הסדרה.

אחד הדברים המעניינים ששמים אליהם לב ברגע שנכנסים לאתר הרשמי של Glee הוא היכולת לצפות בפרקים מלאים מהסדרה חינם (כן, רק מארה"ב) כאשר לכל פרק תאריך תפוגה. מדיניות הפרקים בחינם של Fox מיוטשמת לגבי כל הסדרות שבבעלותם, אם כי במקרה של Glee המלחמה בזירת הוידאו עיקשת יותר ומטבטאת בעיקר בריכוז של תוכן וידאו בערוץ הרשמי שלהם ביוטיוב ובמלחמה בגולשים שמעלים קטעים מהסדרה לאתר הוידאו הפופולארי (נסו לחפש קטעי וידאו של שירי Glee ביוטיוב ותראו על מה אני מדבר).

הפעולה הזו של "יד אחת משתפת יד אחרת נלחמת בתוכן גולשים" מגדירה גבולות גזרה ברורים מאד לעולם התוכן העשיר שמציעה Glee ולא מן הנמנע שחוסר בתוכן איכותי שמועלה חינם לרשת דוחף את הגולשים אל האופציה בתשלום (ל iTunes, לדוגמא).

הקהילה שנבנית סביב הסדרה היא אחת המעורבות שראיתי (עד לרמה בה נטבע המונח "Gleek" המתאר מעריץ של הסדרה). ניהול עמוד הקהילה בפייסבוק מעורר הערכה ומספק לחברי הקהילה תמונות בלעדיות מאחורי הקלעים, סקרים ותוכן משלים לתכנים הרשמיים שנמצאים באתר של Fox. גם לישראל יש עמוד רשמי ל Glee והוא אפילו מתחוזק.

תוכן שיווקי – על בסיס התוכן בסדרה

העיסוק האובססיבי של הדמויות בסדרה בשיער הביא ליצירת שיתופי פעולה מעניינים בתחום הטיפוח, אחד מהם נוגע דווקא למותג שלא פונה לנוער כברירת מחדל:

שיתוף הפעולה עם Dove (צילומסך)

באופן כמעט מוחלט, ב Glee לא משלבים תוכן שיווקי בתוך התסריט הטלוויזיוני אלא משתמשים בחסויות בצורת Product Placement (קשה להתעלם מהעובדה שכולם בבית הספר לבושים אדידס). באינטרנט, לעומת זאת, יש קצת יותר גמישות ולכן חברות מסחריות מתחברות לעולם הערכים שמשודר מהסדרה ומהתסריט, כמו העיסוק האובססיבי בשיער וקושרים את הדמויות והמותג שלהם לאותו עולמו תוכן.

התוכן השיווקי והתסריט חיים בהרמוניה בתוך הסדרה וגם באינטרנט הצליחו החבר'ה ב Fox לא למסחר יתר על המידה את התוכן, מה שגורם לסינרגיה טובה מאד בין קהל המעריצים לסדרה כי לכולם ברור הפוטנציאל המסחרי האדיר שטמון במסחור התוכן ועם זאת, המדיניות לפי שעה היא להיצמד לערוצים המסחריים המקובלים: מכירת השירים ב iTunes, מכירת DVD (לצד מלחמה בתוכן גולשים ביוטיוב) ושיתופי פעולה מסחריים בכל הנוגע למסע ההופעות של הסדרה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מ Glee?

בדרך כלל הבעיה היא הפוכה: מגיע גורם שיש לו את כל המשאבים והיכולת להפיץ תוכן וחסרה לו היכולת לייצר עניין ולבנות קהילה סביב המותג שלו. כאן המצב הפוך: ל Glee יש תוכן מעולה ברמה הכי גבוהה שראיתי לאחרונה מכל הסוגים (טקסט, תמונה, וידאו) והאתגר מבחינתם היה להשתמש בתוכן הזה בצורה הכי טובה על מנת  לחזק את הקהילה שלהם שפחות או יותר בנתה את עצמה וחיפשה מקום להתקבץ סביבו.

אני חושב שמהקייס סטאדי של Glee אני לוקח איתי כמה דברים: הראשון, הוא החיזוק למשהו שאני אומר כל הזמן – בעידן בו הפלטפורמה משתנה חדשות לבקרים והטכנולוגיה מאפשרת לנו כלים חדשים להפצה, הפקה ואינטראקציה עם תוכן, הדבר הקבוע שנשאר מאז עידן הדפוס הוא התוכן – אנשים הולכים לאן שמעניין ואם התוכן נמצא ברמת גימור מספיק גבוהה ונגיש בצורה פשוטה,  המותג יכול לקחת את המאמצים השיווקיים שלו לרמה הבאה ולחשוף את הקורא (או צופה, או מאזין) למסרים ולערכים שלו.

אם אני מנסה לדמיין את זה, המסלול שמתחיל במותג חדש ונגמר במעורבות צרכנית במרה הגבוהה ביותר, מתחיל בבסיס הפירמידה, בנדבך של הפקת עולמות תוכן הקשורים במותג ולאחר שיש עניין ויש קהילה שמוכנה, מחכה ומעורבת, בחירת הפלטפורמה ובנייה של פעילות מסחרית על בסיס עולמות התוכן הללו, היא פשוטה הרבה יותר.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1865/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-glee-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98/feed/ 1 http://tnoathanoar.co.il/1715/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f/ http://tnoathanoar.co.il/1715/%d7%a2%d7%95%d7%93%d7%93-%d7%95%d7%94%d7%a8%d7%a6%d7%9c-%d7%9e%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9b%d7%93%d7%95%d7%a8%d7%92%d7%9c-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%99%d7%a4%d7%95%d7%9f/#comments Sat, 17 Apr 2010 19:50:20 +0000 ‫רז מצנע‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1715

מי שלא מבין על מה אני מדבר – לא היה נער בשנות ה-80.

"עודד והרצל מלמדים כדורגל" היה ספר עם  שיעורי כדורגל בטקסט ותמונות בהן כיכבו עודד מכנס שלימד איך לבצע נגיחת דג של חלוץ אימתני, והרצל קבילו ז"ל הראה לי מה הוא זינוק חתולי של שוער אגדי. יום אחד אפילו הלכתי עם חבר  + הספר והלכנו להתאמן במגרש לפי התרגילים - סוג של זכרון ילדות –  ימי התהילה  של שירים ושערים.

החוויה שלי עם אותו ספר נשארה חקוקה עד היום ומתחברת ליסודות של אהבת הכדורגל שלי. החיבור של חויות רגשיות עם מותגים היתה אז פחות פופולארית. אם הלכתי להופעה – שילמתי מחיר מלא לראות את האומן ולא יותר מזה. הספר של עודד והרצל היום היה בוודאי בחסות חברת ציוד ספורט שהיתה רוצה להתחבר לחוויה הזו ולחלום של כל ילד להיות עודד מכנס- או יותר טוב – אינייסטה ופאבירגס כוכבי ברצלונה.

ואז הגיע האייפון

הוא למעשה לוקח את אשר קיים והופך אותו לנייד, נגיש וזמין. מצאתי את האפלקציה של נייקי שמלמדת אותך בשיעורים איך לשחק כמו אינייסטה, פאבריגס ועוד. לכל שיעור יש סרטון עם הדגמות והמחשות. אתה מסמן איזה תרגיל הצלחת ומתקדם הלאה ליאמון של 8 שבועות. מה יותר טבעי מלקחת את האייפון למגרש ולהתאמן עם חבר ולחלום שאוטוטו אתה משחק בקאמפ נואו ומוסר למסי. תקווה היא מנוע גדול לעשייה וצמיחה.

*טיפ קטן לבעלי האייפון – לחיצה על הכפתור הראשי + כפתור כיבוי\הדלקה סימולטנית יוצרת תמונה של המסך שלכם.

בנוסף, לכל כוכב יש את המהלך שהוא הטרייד מארק שלו על המגרש. גם אלו רוכזו למקום אחד שם ניתן לצפות בפאבריגס מהתל בשומריו ולחלום להיות כמוהו. הכל מחובר לוידיאו ברמה גובה באופן זורם פשוט ומיידי. את nike לא רואים כל הזמן – אבל זה פשוט שם ומשתלב באופן טבעי ונכון ולי נדמה שזה חיבור מאוד מוצלח של המותג לקהל הרלוונטי בזמן נכון – בני נוער שרוצים ללמוד לשחק ולהיות כמו הכוכבים.

זה לא קמפיין – זהו מהלך

וזהו עוד אלמנט מאוד מוצלח. בניית הפלטפורמה ויציקת התוכן היא השקעה לטווח ארוך.  ברגע שזה עלה לאוויר – פלטפורמת לימוד הכדורגל הזו משרתת את נייקי לאורך זמן. תמיד ניתן להוסיף עליה עוד שכבות ולעדכן במידה וזה נולד להיות סיפור הצלחה פנומנלי. אבל בכל מקרה מה שקיים באפלקציה הזו הוא נכון היום – מחר ובעוד שנה ולא הופך ללא רלוונטי כי אין פה שום מבצע\הגרלה\תחרות או תובנה שיווקית גימיקית בת חלוף. בשיווק ובפירסום – פעמים רבות בונים פלטפורמות שלאחר מכן ננטשות כיוון שהן עונות על  צורך מאוד ספציפי בחיי המותג. לא חבל?! תחשבו גם על כל האנרגיה שהולכת לאבדון. חשיבה כזו היא אפילו יותר ירוקה. נכון שלפעמים ברמה הטקטית אין ברירה לייצר מהלכים מבודדים אבל לרוב זה קורה כי לא חושבים מספיק זמן קדימה מצד אחד – ומבנה התגמול של המדיה ומשרדי הפרסום מהצד השני.

אל תאמרו תוכן שיווקי – קראו לזה שיווק תוכני

בעבר ובהווה יוצרי התוכן פונים לחברות מסחריות ומנסים לעניין אותן בתוכן שיווקי. בהווה ובעתיד החברות המסחריות פונות ליוצרי התוכן ושוכרות אותם ואת השירות שלהם ליצירת שיווק תוכני. האם זה טוב או רע? אני לא שופט. אני רק יודע שהספר בזמנו עלה כמה עשרות שקלים ובאייפון האפלקציה הזו היא חינם. האייפון לא אגב.. אבל זה עניין אחר.

זה לא אפילו שגופי מדיה וחברות הפקה יושבות וחושבות  שאם הן יעשו תוכניות אוכלהן יוכלו למכור תוכן שיווקי לעוסקים בתחום. כאן מדובר בחברות אשר הן היזמות של המהלך כיוון שהמדיה יותר אינה נשלטת על ידי גופי השידור – ובכך החברות פשוט יכולות לדלג מעל כולם כמו שקרה כאן עם נייקי – וכמו תפוצ'יפס בקמפיין שלהם.

המדיה היא המסר

מה שהשתנה לאורך השנים הוא לא הרצון של בני נוער להיות כוכבי כדורגל וללמוד מהטובים ביותר. המדיה ודרך התיקשור היא זו שהשתנתה. היכולת להתאים את המסר והתוכן למדיה הרלוונטית היא אחד הדברים הנדרשים ביותר היום במציאות המדיה שלנו שמתשנה מול העניים בקצב חסר תקדים. לשם כך צריך אנשים שמכירים ויודעים מה קורה בזירת הפיסבוק\אייפון ושאר הזירות החמות בהן נמצאים רוב האנשים. שיודעים לדבר את הדיבור וללכת את ההליכה.

התובנות החכמות אגב יכולות עדיין להירשם עם עט דיו על ניר לבן.

אגב נייקי – מי שעוד לא ראה מה הסוד של מקור האוויר בנעלי "נייקי אייר" חייב לראות את הסרטון הבא

אם אי פעם תהיתם מה הפשע הכי גדול בתקופה שסבא שלכם היה חי, הטבלה הזו שהתפרסמה ב Madatoms מסכמת הכל וזה אפילו יצא להם דיי משעשע (לחצו להגדלה).

באותו עניין, אם אתם מתעניינים בפערי הדורות (האמיתיים, כולל גרפים והכל) נכון לינואר 2009, כתבנו על זה

הקדמה: תמיד היה לי קצת חשש מהיום בו אני אצטרך לכתוב כאן פוסט על האתר אותו אני מנהל (ר' גילוי נאות בתחתית הפוסט). עד היום פשוט נמנעתי מלכתוב על מהלכים ופרוייקטים שאנחנו עושים ב bona בעיקר בגלל שלא רציתי לצטייר בתור מישהו שמקדם את הפרוייקטים שלו בכל מדיום בכוח. בכל מקרה, הפרוייקט שאותו אציג בפוסט הוא מספיק משמעותי בעיני ואני מקווה שאני מספיק בגר כדי לשמור על ההפרדה האובייקטיבית, עד כמה שאפשר בין התפקידים בלוגר-מנהל אתר.

עבודה לקיץ לבני נוער

מחקרים מראים כי בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים משתמשים באינטרנט ככלי לחיפוש עבודה. לראיה, שוק ה Online Calssifides בארצות הברית נמצא רק בעליה (אם כי לא כולם יודעים לתרגם את העניין לכסף). בארץ, ובהקשר לבני נוער, מדי שנה מסתערים אלפי בני נוער על קניונים ועל חנויות במרכזי הערים ומחפשים עבודה כדי לממן לעצמם את הפסטיבלים בקיץ (או הנסיעה לאילת)* אני מאמין שרובנו חווינו את הסיטואציה הזו בימי בחרותינו.

בהמשך לפרוייקט "עבודה לקיץ" שעשינו ב bona בשנה שעברה ונתן לנו ערך מוסף גדול מאד לאתר (ולא מעט טראפיק), החלטנו השנה ללכת על משהו קצת יותר גדול מבחינת חשיפה ועומק ובעיקר, לבחון את החיבור לעיתון המודפס. אז אם תפתחו את "ידיעות אחרונות" היום, תראו אותנו בעמוד המרכזי:

עובדים בגדול – חיפוש עבודה לנוער בחופש הגדול (ידיעות אחרונות 16.6.2009)

אני מניח שאם הייתי צריך להכניס מודעה לעיתון זה היה עולי לי בהרבה פחות מאמץ אבל הבחירה כאן הייתה ללכת במסלול של התוכן, בעיקר בגלל שמהעולם הזה באתי ותמיד אעדיף לתת ערך מוסף, גם אם מדובר ב"פרסום דרך תוכן". בבחירה ללכת על תוכן מול מודעה הרווחתי כמה דברים: צ'יפרתי את כתבי הנוער שלי שמרגישים עכשיו חלק ממשהו גדול ומקבלים שיעור באפקטיביות של פרסום (וגם יכולים לרוץ בבית ספר עם העיתון ביד ולספר לחבר'ה), אני מצטייר כאתר תוכן ופחות כרשת חברתית (על כך בהמשך) ובכלל, אני לא מאמין שאוכל אי פעם להכניס מודעה בכפולה האמצעית של ידיעות.

הייתרון היחסי של bona

אני לא מאמין ש bona צריכה להתיימר להיות משהו שהיא לא ואם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לפרגן לדברים שה"מתחרים" של bona עושים טוב: בפורמט הנוכחי שלה, bona היא לא שין1 או מקושרים מבחינת גודל הקהילה ולא ג'נענע מבחינת החיבור לתוכן פופולארי. אם הייתי צריך להציע על הייחוד של bona לעומת אתרי הנוער האחרים, הייתי שם את האצבע על התוכן המערכתי ועל החיבור לקבוצת ידיעות אחרונות:

בעולם התוכן המערכתי bona מתחילה (זה נשמע לי הגיוני הרבה יותר בלשון נקבה) למצוא את עצמה בחצי שנה האחרונה ואם בשלבים הראשונים האתר ניסה למתג את עצמו כרשת חברתית (בעזרת התיכופוניסט זצ"ל), היום אני מעדיף לקחת את האתר למגרש שבו הוא יכול להצטיין ולספק לגולשים נישה חדשה שפחות מפותחת בארץ (רוצה לומר, בכל הנוגע לרשת חברתית, יש אתרים בארץ שעושים את זה הרבה יותר טוב).

החיבור לקבוצת ידיעות הוא לטעמי ה X factor, בדיוק הדבר הזה שלי יש ולאחרים לא יכול להיות. שיתוף פעולה מלא מצד הקבוצה יכול להוציא תחת כפיו מוצר מעניין מאד ופרוייקט העבודה לקיץ הוא מעין בלון ניסוי לבדיקת החיבור של הבורג הקטן בשם bona לרובוטריק הענק בשם קבוצת ידיעות וחשוב מכך, האפקטיביות של כזה שיתוף פעולה.

הערות, גילוי נאות ועוף דה רקורד

הערה #1: חשוב לציין כי המדור בעיתון כתוב פחות לנוער וקצת יותר להורים של הנוער

הערה #2 (*): שמתם לב שכוכב נולד העבירו את הגמר לאילת השנה? בדיוק מהסיבה שציינתי מוקדם יותר: לבני נוער אין כסף להוציא גם על נסיעה לאילת וגם על גמר כוכב נולד בטבריה, החיבור נראה נכון בהחלט.

גילוי נאות: מזה שנתיים אני עובד ב bona, בגלגולה הראשון בתור עורך ראשי ובשמונה החודשים האחרונים בתור מנהל האתר. אין לי בפוסט הזה כוונה לדחוף את הפרוייקט מבחינה שיווקית (בואו נודה באמת, הררי הטראפיק לא יגיעו מתנועת הנוער) ואני מקווה שהצלחתי לרקוד יפה בין הטיפות.

מהראשון לפברואר עוברים לסלקום או שלא -  בכל מקרה המוקו ריאלטי יוצא לדרך ודנה אינטרנשיונל תקבל את ליטרת החשיפה שלה. כבר התחיל ברגל ימין עם אחלה יח"צ בערוץ 2.

עיקר הפעילות מתוך העמוד המתבקש בפייסבוק:  "סדרה מוקומנטרית המתעדת כביכול (?) את דנה אינטרנשיונל שנסגרה לשבועיים בוילה ומעבירה את חייה 24 שעות מול המצלמות. הסדרה תשודר ללא הפסקה במשך 24 שעות ביממה בערוץ סלולרי בסלקום החל מה-1.2. תקצירים יומיים יעלו לאתר סלקום"

הזוי ככל שהמהלך הזה נשמע אני תמיד מעריך חדשנות ויצרתיתיות בעיקר שזה בא תחת חברות גדולות וכבדות כי ברור לכולם שזה הימור. הרי לא מדובר בכוכב נולד (עליו סלקום ויתרו) שעליו מוציאים צ'ק שמן מאוד ויודעים מה תהיה התוצאה. מדובר במהלך תוכן/שיווק שלא ברור מה ישאיר לחברה בסופו של יום. אז  כבוד על זה לסלקומאים ולגל רז ששיכנע אותם לכך.

אבל – מתוך מחשבה שיהיה קשה ממילא לעשות כסף אמיתי מתוך הפעילות הזו, איך לא מששדרים את המאורעות 24/7 באתר סלקום? אחרי האח הגדול כבר קשה לחזור אחורה. נראה לי שנגישות ללקוחות סלקום בלבד + תקצירים באתר מקטין את המשפך וחבל לא? בוסטר יפה לכניסות מפוספס כאן

אתר סלקום?? זהו ויתרתם סופית על היפ? אם כן אז אני מבין למה…

]]> http://tnoathanoar.co.il/432/%d7%94%d7%90%d7%97-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-%d7%95%d7%94%d7%a1%d7%92%d7%95%d7%9c-%d7%a9%d7%9c-%d7%93%d7%a0%d7%94-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%a9%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%9c/feed/ 0