מאז השקת facebook places אין ספק שהפייסבוק שלנו השתכלל משמעותית. אם עד עכשיו הוא עזר לנו להפיץ למאות (או אלפי?) חברינו הוירטואלים על מה אנחנו חושבים, מעכשיו הם גם יוכלו לדעת איפה אנחנו נמצאים בכל רגע.

כל שהשינוי הגדול שפייסבוק מדברת עליו הוא מ"על מה אתה חושב" ל"מה אתה עושה".

אם חושבים על זה, פייסבוק מאפשר חדירה לפרטיות גם בלי השירות החדש. אמנם לרוב באישורינו, אבל עד כמה נחוץ שירות שיאפשר לכל החברים שלנו לדעת איפה אנחנו נמצאים בכל רגע נתון?

אז יש בעד ונגד בנושא, לפחות לדעתי.

מצד אחד, שירות זיהוי מיקום שכזה יכול להועיל במקרה ויצאת למסיבה, הגעת למועדון ואתה רוצה לדעת את מי תפגוש במקום. או לחילופין, לדעת מראש מי נמצא במועדון ובהתאם לכך להחליט אם לצאת לשם או לא.

כמובן שזה יכול לספק המון הנאה למכורי הפייסבוק שרגילים לעדכן על כל פעולה שהם עושים בין כה וכה, אז עכשיו תהייה גם מן אפליקציה שתיידע אותנו איפה הם נמצאים בכל רגע. תודו שזה מרתק.

פתרון אפשרי לבעיית "מה עושים ביום שישי?" – Facebook Places

מצד שני, רובנו לא באמת רוצים שידעו על מיקומנו כל הזמן ואנחנו אפילו נוטים לעשות הפרדה בין החיים בפייסבוק לחיים האמיתיים (כל הכבוד לאלו שמצליחים!). אז שירות שכזה נראה לי מיותר, בייחוד בשביל שאר החברים בפייסבוק של אותו בן אדם שמשתמש בשירות, שצריכים לסבול את העדכונים על כל מסעדה\מועדון\חנות שהוא נכנס אליה.

אחלה כלי פרסומי

אבל אם נתייחס רגע בצורה אובייקטיבית לנושא ואולי אפילו מנקודת מבטם של בעלי העסקים שמתכוונים להשתמש בשירות- מדובר באחלה כלי פרסומי. בתור מישהי שמשתמש בפייסבוק כבר קרוב ל3 שנים ומחוברת שם ליותר מ1200 אנשים, אני יודעת איזה כוח יש לפרסום בפייסבוק. מה שאומר, שאם חשקה נפשי בהמבורגר במזללה הקרובה לביתי, אני מגיעה לשם, עושה check in במכשיר הסלולרי שלי, 1200 חברי הפייסבוק שלי נחשפים למעשה ומי יודע- אולי גם הם יגיעו לזלול עמי המבורגר באותה מסעדה.

הרי גם ככה אנחנו כל היום עם מכשיר הטלפון, מעדכנים סטטוסים ומעלים תמונות- אז ההבדל הגדול והחדש הוא להראות בדיוק איפה אנחנו נמצאים? מה חדש?

הבוקר הושק בקול תרועה רמה ובמעמד כל החברות הנוגעות בדבר פיצ'ר חדש של פייסבוק שמכניס את הענק הכחול, הלכה למעשה, אל זירת השירותים מבוססי המיקום (טרנד כבר אמרנו?). הפיצ'ר החדש, הנושא את השם Facebook Places , יאפשר לבעלי עסקים לפתוח עמודים לעסק שלהם (או, במקרים מסויימים, בית העסק ייובא משירות המפות שפייסבוק משתמשים בו) ולמשתמשים עם מכשירים  ניידים או באתר הסלולרי, להצהיר שהם אכן הגיעו לאותו המקום, לראות מי מהחברים שלהם נמצא בו או בקרבתו. מה שנקרא בשפת השירותים מבוססי המיקום, Check-in.

הממשק של facebook Places (מקור: Inside Facebook)

תוכן חדש נולד

בלי לשים לב, סוג תוכן חדש עומד להיכנס לחיינו ויש כאן משום שינוי תפיסה קטן: אם עד עכשיו הסתכלתי על "מיקום" בתור מטא-מידע (מידע שנלווה לסוג תוכן קיים: טקסט, תמונה, וידאו) הרי שפייסבוק, באמצעות ההפצה הרחבה של שירותי המיקום תאפשר יצירה של סוג תוכן חדש, כזה שעומד בזכות עצמו וניתן לערוך איתו אינטראקציה בשם "מיקום".

נכון, הרבה פעמים מיקום יכול להיות סוג תוכן נלווה או משלים לשאלה האלמותית של פייסבוק "What's on your mind?" (לדוגמא: אני אוכל גלידה באייסברג) אבל אין ספק שעם facebook Places, תעלה קרנו של סוג התוכן הזה ונראה לא מעט תוכן מסוג "מיקום" שעומד בזכות עצמו ומשתמשים מנהלים אתו אינטראקציה (לדוגמא: עומר נכנס כרגע לעבודה). אגב, השימוש במיקום יהפוך להיות פשוט מאד עם פיצ'ר הצעות התיוג שעלה במקביל.

עבור מפרסמים: לא רק תוכן, גם זירת פעילות

עמודי המיקום (אותם אתם יכולים לראות בצילום המסך למעלה) מזכירים לי איפשהו שילוב מעניין בין עמוד אירוע (Event) לבין עמוד קהילה (מה שנקרא בעבר Fan Page): באמצעות עמודי המיקום, פייסבוק מציעים זירת פעילות שאוגרת לתוכה תוכן בהקשר מאד מסוים (בדומה לעמוד אירוע) ובשונה ממנו, היא לא חד פעמית ומאפשרת יותר אינטראקציה לאורך זמן עם המשתמש.

מעבר לתוכן, Places מספק שדרוג משמעותי למנוע הפרסום של פייסבוק (אם כי לפי ההכרזה הרשמית אין כוונה לשלב את Places במודעות): האפשרות לבצע פרסום אולטרה ממוקד בפייסבוק (לקריאה נוספת: הקייס סטאדי של הקצין לודוויג) תהפוך להיות ממוקדת עוד יותר כשבעל עסק יוכל לפרסם ללקוחות שעשו Check-in לעסק שלו או לחברים של לקוחות שעשו Check-in לבית העסק, וכל זה בלי להוציא יותר מדי כסף על חשיפות וטראפיק שלא שוות לו יותר מדי, כאן facebook Places יצליח במקום בו חברות-בת כמו Foursquare או Gowalla עדיין מגששות.

אינטראקציה עם תוכן מסוג מיקום, הממשק של Places בנייד (מקור: הבלוג הרשמי של פייסבוק)

משל הדרכון: הקרב על חווית המשתמש

האמת היא שמשל הדרכון היה הדבר הראשון שחשבתי עליו כשראיתי את Places ואיכשהו הוא הגיע דווקא לסיפא של הפוסט, אבל לא בכדי. כמו שכבר הזכרתי, פייסבוק הופכים את ה Check-in לסוג תוכן חדש שהוא, במקום מסוים, יהפוך בעוד מספר חודשים לברירת מחדל. עוד שלושה-ארבעה חודשים, אף אחד לא יזכור ש Check-in הייתה מילה שגיקים השתמשו בה והייתה חלק ממילון המונחים האקסלוסיבי של Foursquare, צ'קאין יהיה פשוט צ'קאין.

כאן נכנס הדרכון – החוויה של Check-in מזכירה לי מאד החתמה של דרכון. אתם מגיעים לשדה התעופה, מחתימים דרכון והופ, כל המחשבים בעולם יודעים מאיפה הגעתם ואיפה אתם נמצאים עכשיו. אחרי בדיוק פעם-פעמיים בחו"ל החוויה שלכם היא כבר לא להחתים את הדרכון בשדה התעופה אלא הכניסה למדינה עצמה ואוסף החוויות שהיא מציעה (אחרת היינו מסתובבים בשדות תעופה ורק מחתימים). רוצה לומר, ברגע שהפלטפורמה נפוצה והחתמת הדרכון במקומות תהפוך להיות עניין שבשגרה, אז יתחיל הקרב האמיתי.

ובמקום מסוים הוא כבר התחיל. במשרדים של Foursquare אי שם במנהטן כבר הבינו בלילה שלעשות צ'קאין רק לשם הצ'קאין זה לא מספיק והקרב האמיתי תחולל עכשיו על חווית המשתמש: החברה שתדע להתממשק בצורה הטובה ביותר ל Places או חשוב מכך, תציע חוויה כיפית ומשחקית (לדוגמא: איסוף של באדג'ים כפרס על ביקור קבוע במקומות או פרסים אחרים על נאמנות לקוחות) ותדע לאסוף כמה שיותר תוכן (חברים, תמונות, המלצות) סביב מיקום מסוים ולהציג אותו בצורה אינטואיטיבית ונוחה, היא זו שתוביל את שוק השיווק מבוסס המיקום.

הניסיון האחרון שלנו כאן בתנועה לעשות סקירת מגזינים שבועית נקטע באיבו אחרי שני פוסטים, בעיקר בגלל שלא הגיעו לידינו עיתוני נוער באופן קבוע ואיפשהו תמיד הרגשתי שאחת היוזמות הנחמדות והמעניינות שצמחו כאן לא מימשה את הפוטנציאל. אני חושב שאם השאיפה הראשונית הייתה לבצע ניתוח תוכן מעמיק של שני המגזינים המובילים לנוער בארץ ולזקק מהם את טרנדים, אני מאמין שאנחנו מגיעים ממקום קצת יותר מפוכח ובוגר: את סקירת המגזינים אני אשתדל לעשות פעם בחודש כדי לקבל תמונה רחבה יותר לגבי סדר היום של כל אחד מהמגזינים ועיקר ניתוח יהיה פירוק לגורמים של מרכיבים מעניינים מהעיתון וכולי תקווה שמהם נצא עם תובנות לגבי מגמות ותופעות בעולם הצעירים. עד כאן הפרולוג.

גליונות אוגוסט של עיתוני הנוער – שיא החופש הגדול

30 Seconds to Mars וג'סטין ביבר בלב הקונצנזוס

גליונות אוגוסט, אותם אנחנו סוקרים מתייחסים לתקופה קריטית בחופש הגדול בה כבר מירב האטרקציות של הקיץ כבר מאחורינו (לקוקה קולה וילג' עוד נשארו כמה מחזורים אבל ההרשמה כבר נסגרה) וכל גיליון מנסה לעניין ולרגש את קהל הקוראים בדרכו שלו. עם זאת, אפשר לראות כמה תמות משותפות בין העיתונים: יש קונצנזוס והתרגשות רבתי סביב ההופעה של Seconds to Mars 30 הבאה עלינו לטובה וכמובן שאין עיתון נוער שלם בלי לפחות כמה תמונות ואזכורים של ג'סטין ביבר.

מעריב לנוער: תוכן מגזיני אמיתי, תוקפים את HOT על רקע הירידה מהאוויר של ביפ

גיליון ה-11 באוגוסט של מערניב לנוער מכיל 67 עמודים כשההבטחה על השער היא "אקסטרה עמודי כתבות". בהשוואה לגליונות קודמים של מעריב לנוער שנמצאים ברשותנו, יש בעיתון הזה ניסיון מעניין לפתח עומק עם תוכן מגזיני בסגנון "תלמיד ערבי עובר לבית ספר יהודי" או "צעירה בת 17 מתאהבת בגבר מבוגר". כשמתסכלים על גליונות קודמים גם של מעריב לנוער אבל בוודאי של ראש1, כתבות של 400, 500, 600 מילה הן לא דבר מובן מאליו ומעניין יהיה לראות אם הקו המגזיני יימשך גם לאורך השנה ומה תהייה תגובת הקוראים.

עוד כותרת מעניינת, דווקא בגזרת התוכן מגיעה מכיוון העקיצה ששולחים החבר'ה ממעריב לנוער לכיוון הבעים של בקוצת ידיעות בנושא של הידירה מהאוויר של הערוץ הישראלי "ביפ" לטובת ערוץ קומדי סנטרל האמריקאי (שיעור בבעלות צולבת – כאן). בעיתון התפרסם אייטם של שני עמודים המכיל ראיון עם מספר טאלנטים של ביפ על הירידה של הערוץ והתרפקות נוסטלגית בסגנון "למה הכי תתגעגע?"  לצד כפולת עמודים שמדברת על כל סדרות המקור שיצאו תחת ידי ביפ אבל העקיצה האמיתית מגיעה דווקא ממדור הקומיקס בעמוד 19 של העיתון.

אני חייב להודות שזה היה קצת יותר מדי אגרסיבי, אפילו בשבילי (זמן גילוי נאות: HOT הם לקוחות של משרד הפרסום בו אני עובד):

מעריב לנוער על הורדת ביפ (גיליון אוגוסט 2010, עמוד 19)  שזה בא עם הסתייגות "כל קשר בין הקומיקס למציאות מקרי בהחלט"

ראש1: שיווק אגרסיבי ל Bandz ומאחורי הקלעים של פייסבוק

בואו נדבר על להיט הילדים התורן, צמידי בנדז (bandz). מדובר בלהיט הקיץ התורן לילדים (אבל לא רק) ומזכיר את ההיסטריה שהייתה סביב צמידי Livestrong שהיו לפני כמה שנים, אבל רק לבנות. את הצמידים מייבאת לארץ חברת PMI שאני חייב להודות שיש להם עין מדוייקת מאד לזיהוי טרנדים והם חתומים פחות או יותר על כל היסטריה שהגיעה לארץ (כולל WebKinz).

קבוצת ידיעות, להם יש קשר הדוק עם PMI משתמשים בגיליון הנוכחי של ראש1 כדי לשווק את הצמידים בצורה הבאה: מקום בולט על שער העיתון, מעין שטח פרסומי קטן בראש כל עמוד בעיתון עצמו ואזכורים במדורי התוכן לצד אלין, יוצאת האח הגדול: במדור הרכילות ואייטם של שני עמודים. תוסיפו לכל זה מודעה פרסומית על שני עמודים בקיצור, שיווק אגרסיבי (ויש קבוצה בפייסבוק).

אלין והבנדז (שער אחורי ידיעות אחרונות, 11 באוגוסט)

הבנדז בצד, ראש1 ממשיך בקו המערכתי עוד מהסקירה הקודמת של המון המון המון סלבס, רכילות, יחסים ומדור המעריצים הרשמי של ג'סטין ביבר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני חושב שהקו המערכתי של ראש1 הוא לגיטימי לגמרי ולמרות שאין לי את הנתונים, אני מאמין שלא מעט קוראים אותו בזכות שיקולי העריכה הללו. אחרי הסקירה הקודמת אני זוכר במעורפל שיחה בה הצגתי את מעריב לנוער כעיתון רציני ועמוק יותר לעומת ראש1 הרדוד והשטוח – אז ממש לא.

עד כאן הסקירה הראשונה (ואני מקווה שלא האחרונה) לחודש אוגוסט 2010. אני מציג כאן את שני העיתונים הגדולים לנוער אבל בפירוש יש עוד מקום לעוד מגזינים. אם יש לכם עוד מגזינים שאתם מעוניינים להכניס לסקירה, אתם מוזמנים ליצור קשר.

]]> http://tnoathanoar.co.il/2017/%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a8%d7%aa-%d7%9e%d7%92%d7%96%d7%99%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%97%d7%95%d7%93%d7%a9-%d7%90%d7%95%d7%92%d7%95%d7%a1%d7%98-%d7%91%d7%a2%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1992/%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%98%d7%91/ http://tnoathanoar.co.il/1992/%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a4%d7%a9%d7%a8-%d7%9c%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%94%d7%a7%d7%99%d7%91%d7%95%d7%a5-%d7%94%d7%95%d7%99%d7%a8%d7%98%d7%95%d7%90%d7%9c%d7%99-%d7%a9%d7%9c-%d7%99%d7%98%d7%91/#comments Sun, 08 Aug 2010 07:22:36 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1992

גילוי נאות: לקחתי חלק מרכזי בתכנון המשחק שתקראו עליו בפוסט הזה מתוקף עבודתי ב teenk. למרות הכל, מדובר בצעד משמעותי של מותג בעולם הצעירים וזה לא משהו שבלוג שמתעסק בשיווק לצעירים יכול להיות שלם בלעדיו. אז הנה, יש כאן גילוי נאות ואני מבטיח לשמור על זה אובייקטיבי.

אחד העולמות השיווקיים שמותגים נכנסים אליהם בזהירות הרבה ביותר לדעתי הוא עולם המשחקים: קשה להתעלם מהנתונים שמראים שהעתיד בעולם השיווק צועד לכיוון פיתוח של תוכן אינטראקטיבי (בעיקר בזירת הוידאו) מצד אחד ולכיוון התחום החם של 2011-2010 – המשחקים החברתיים מצד שני. אני לא מכיר הרבה  מנהלי שיווק או מנהלי מותגים לצעירים שלא קרא מחקרים העוסקים בעליית כוחם של המשחקים החברתיים או על מירוץ החימוש המטורף באותה הגזרה בדיוק (לאחרונה: MTV ו Playdom).

מצד שני, כניסה לעולם המשחקים תמיד דרשה משנה של זהירות כי סף הגירוי של הנוער בכל הקשור למשחקים נמצא בעלייה מתמדת ומשחקים בסגנון מי מקליד את כל האותיות הכי מהר לא תמיד מספקים את הסחורה מבחינת גימור (אנחנו עוד דיברנו על זה בינואר השנה). לכן קשה מאד רק לטבול את הרגל במים בעולם המשחקים ואם מותג רוצה לשווק את עצמו באמצעות משחק, האג'נדה צריכה להיות ברורה מאד וההשקעה בהתאם.

מועדון החברים בקיבוץ הוירטואלי (צילומסך)

שם המשחק: דרגות של אינטראקציה

על ההשקה של הקיבוץ הוירטואלי הראשון ומבחר ציטוטים מכל המעורבים (חוץ ממני, לי יש בלוג)  תוכלו לקרוא פחות או יותר בכל מקום אליו מגיע היח"צ (דהמרקר) לי דווקא חשוב לשתף אתכם בנקודה מעניינת שעלה אצלי תוך כדי העבודה על המשחק.

הרבה חברות מסחריות שואפות לדגרות אינטראקציה עם קהל היעד שלהן: חלק רוצות קשר בלתי אמצעי עם הצרכן בצורה של של שירות לקוחות, חלק עושות את זה באמצעות הפעלת עמודי פייסבוק וגיבוש קהילה וחלק גדול מחפשות פשוט את ה"לייק" של בן הנוער. אני מוכרח להודות שאת הסיבה האחרונה אני הכי פחות מבין: אחת התעלומות הכי גדולות של פייסבוק לאחרונה, תעלומה שנחשפת רק לאחרונה אומרת "אז יש לך 100,000 חברים בקהילה שלך, מה עכשיו?".

עם כל הסקפטיות ולעיתים הציניות כלפי הזילות של ה"לייק", הקיבוץ הוירטואלי פתר אציל חלק מהמשווה בצורת הביטוי הפשוט – ערך מוסף. מספר החברים בקהילה שלך פחות משנה. מה שמשנה באמת היא היכולת שלך להעניק לאותה קהילה ערך מוסף (רגשי או פיזי) שחבריה יכולו להתחבר אליו ולנכס, הלכה למעשה את הערכים שאתה כמותג מנסה להנחיל: ליידי גאגא עושה את זה באמצעות קשר בלתי אמצעי למעריצים וקידום של אמנים ויוצרים צעירים והקיבוץ הוירטואלי הראשון עושה את זה באמצעות משחק.

הקיבוץ הוירטואלי – מבט על (צילומסך)

שם המשחק כאן הוא דרגות של אינטראקציה בין חברי הקהילה למותג. בעת כתיבת שורות אלה לקיבוץ הוירטואלי יש מעל 11,000 חברים שרובם מעורבים, כולם ראו את המשחק ודרכו הם לומדים להכיר ונחשפים לערכי המותג. הגימור הגובה, החיבור של הלקוח לטנרנד המשחקים החברתיים ובעיקר היחס העדין בין משחקיות למסחור הן אלה שהפכו את הקיבוץ הוירטואלי של יטבתה להצלחה בעיני (מותר לי להשתמש במילה הזו) ואני שמח שיצא לי להציב את הרף בתחום האינטראקציה של צרכן עם מותג.

היסטוריה זוטא קרתה השבוע ביוטיוב כששני ענקי מוזיקה יוטיוברים, כל אחד בפינה אחרת של העולם החליטו לחבור יחד ולייצר שיתוף פעולה, כל אחד מביתו. מדובר במתופף (ואחד היוטיוברים האהובים עלי באופן אישי Cobus Potgieter) מדרום אפריקה ומן העבר השני ומוכשר לא פחות Tyler Ward. שיתוף הפעולה הזה, והידיעה על קהילת יוטיוב בפייסבוק שעברה זה מכבר את 10,000,000 החברים, גרמה לי לחשוב קצת על מערכת היחסים המעניינת בין שני האתרים, בהקשר של הדור הצעיר כמובן.

Cobus – מעל 47,000,000 צופים. תראו תבינו.

זה לא משחק סכום אפס

נתקלתי בלא מעט אנשים שמאמינים (ואני מודה שלא נתתי לזה את תשומת הלב הראויה) שמדובר כאן במשחק סכום אפס: על פניו, מדובר כאן בשתי רשתות חברתיות שמתחרו ביניהן בעיקר בתחום החיפוש והתוכן כשכרגע ידו של האחד על העליונה בתחום התוכן והשני מהווה את מנוע החיפוש השני של בני הנוער. רק אחרי חפירה מעמיקה ביוטיוב מתגלה מצד אחד העושר הגדול של התוכן (לדוגמא: עולם תוכן שלם שמוקדש לבחורות עם גיטרות) ויכולות העיצוב שמאפשרות גמישות גדולה מאד והופכת ערוצי וידאו לאטרקטיביים הרבה יותר.

לגבי סוגיית "משחק סכום אפס": במובן מסוים, יוטיוב מתפתח להיות מגזין התוכן שפייסבוק כנראה אף פעם לא יהיה (ולא שואף להיות, כנראה): בעוד החברים בפייסבוק מפנים את המשאבים לכיוון איסוף וקטלוג מידע על המשתמש (בדרך כלל בצורת "איזה תוכן מעניין אותך" שבא לידי ביטוי בעיקר בתרבות ה"לייק" כלפי חוץ) ופיתוח המודל הכלכלי שיאפשר למפתחי צד שלישי להשתמש בפייסבוק קרדיטס בצורה טובה יותר, יוטיוב מצדם משקיעים בפיתוח תוכן ופיתוח המשתמשים שלהם על ידי הענקת סטטוס "שותפות" (Parthnership) ליצרני תוכן מובילים.

השקעה יתרה ביצרני תוכן מובילים – הערוץ של meekakitty ביוטיוב

אחד דוחף, השני מושך

הנה עובדה שודאי תגרום לכם להגיד: "ואללה": בעולם הצעירים, יוטיוב נחשב למנוע החיפוש השני בחשיבותו אחרי גוגל. ואללה. במובנים רבים, ביוטיוב נמצאים כל עולמות התוכן שמעניינים צעירים: מוזיקה, אופנה (אגב, קראו את הפוסט שלנו על Haul Videos), סלבס ומה לא. יוטיוב עושה עבודה מצוינת בקטלוג התוכן והצפה שלו בצורה שמשמרת את הגולש באחוזי Bounce Rate נמוכים (תחשבו על עצמכם, כמה פעמים התחלתם לראות סרטון יוטיוב והמשכתם להפליג באתר כמה שעות טובות?).

מאידך, פייסבוק נפגש עם יוטיוב בנקודה הכי חלשה של פורטל הוידאו – שיתוף תוכן. טוב ככל שיהיה, יכולות הפצת התוכן של יוטיוב החוצה מוגבלות ונקודת ההשקה בין שני האתרים מתרחשת הופכת למערכת יחסים סימביוטית: יצרני התוכן מיצרים את התוכן שלהם ביוטיוב והולכים להפיץ אותו באמצעות מנגנוני ההפצה המשומנים של פייסבוק. נכון, גם ליטיוב יש מנגנוני הפצת תוכן לא רעים (אני לא יכול להביא סימוכים מדעיים, אבל אני מרגיש שיש עלייה בשימוש בפיצ'ר של Subscribers ביוטיוב, אבל זה רק אני) אבל אין מה להשוות בין היכולות של שני האתרים בגזרה הזו.

למה לא נראה "אגדות פייסבוק" בעתיד הקרוב

אני רוצה לקחת את מערכת היחסים המעניינת בין פייסבוק ליוטיוב ולנסות להשליך אותה על המאקרו: בסופו של יום, פייסבוק היא פלטפורמה דיי מסריחה בכל מה שקשור בייצור תוכן עצמאי (בכל זאת, Notes היא לא הפלטפורמה האולטימטיבית לפוסטים ואני לא בטוח כמה אנשים ירצו לבסס את הוידאו בלוג שלהם על בסיס הוידאו של פייסבוק – הם פשוט לא משקיעים בזה מספיק) אבל אין שנייה לה ביכולות של הפצת תוכן.

היותה של פייסבוק פלטפורמה שמגבילה את מעגלי החשיפה לתוכן לחברים שלי בלבד (ורק דרכם לחברים-של-חברים) הופכת המלצות על תוכן לאטרקטיביות במיוחד בעיקר בגלל שלא מדובר כאן ב"תראו איזה יופי" אלא גם ב"אני מפרסם את התוכן על הקיר שלי והוא מקושר אלי". מהסיבה הזו, אני יכול לומר בבטחה שפייסבוק הוא אחד האגרגטורים הכי אטרקטיביים (ומותאמים אישית) לתוכן שיש ונותן משמעות חדשה לכל עולם התוכן של המלצות אישיות.

בעתיד? פייסבוק ימשיך לדעתי להיות נתיב הפצת התוכן העיקרי ואולי אפילו ישכיל לתגמל את אותם גולשים שמאתרים תוכן אטרקטיבי ומפיצים אותו הלאה (אני יכול לדמיין בקלות כפיל  Digg מותאם אישית שמתבסס על מידע שאני אוהב שמוצלב עם תוכן שחברים שלי מפיצים). אבל יש סיבה טובה שיש "אגדות יוטיוב" ולא "אגדות פייסבוק". בסופו של דבר, אנשים יחפשו את המקור – והייצוג שלו בפייסבוק יהיה מקסימום Fan page.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1999/%d7%9e%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%94%d7%99%d7%97%d7%a1%d7%99%d7%9d-%d7%94%d7%9e%d7%a2%d7%a0%d7%99%d7%99%d7%a0%d7%aa-%d7%91%d7%99%d7%9f-%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%9c%d7%99%d7%95/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1972/%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%aa/ http://tnoathanoar.co.il/1972/%d7%a2%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%91%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%94%d7%95%d7%90-%d7%9b%d7%9e%d7%95-%d7%94%d7%9e%d7%99%d7%9f-%d7%94%d7%90%d7%a0%d7%95%d7%a9%d7%99-%d7%9e%d7%98%d7%a8%d7%aa/#comments Wed, 28 Jul 2010 11:54:34 +0000 ‫רז מצנע‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1972

יש כאלו שמצליחים להתרבות ולהגיע לאלפי עוקבים ולהחזיק מעמד הרבה זמן, יש כאלו שפחות. הרוב לא אגב. הנה סיפור של עמוד אחד.

בבוקר ראשון אחד בסוף מאי, שמעתי ברדיו בדרכי לעבודה את תסריטי המלחמה ניבטים ממיתאר תרגיל העורף למוכנות למלחמה – וצצה לי מחשבה. אם עושים תרגול למלחמה, אז למה לא עושים תרגול לשלום? מתוך כך הקמתי עמוד בפייסבוק לתרגול הנושא. תוך שבוע הגעתי ל1700 פאנס.  הנה כמה רעיונות + דברים שלמדתי בדרך.

כרונולוגיה של עמוד

1. פתחתי עמוד "תרגול ארצי לתרחיש של שלום"

2. פירסמתי אותו ב-10$ כדי להשיג גרעין ראשון. קיבלתי 42 קליקים ומשהו כמו 10 עוקבים.

3.  הצטרפתי כחבר ה10 בעצמי והזמנתי רק 5 חברים נוספים  מהרשימה שלי . 2 הצטרפו.

4. השארתי 3 טוקבקים ב-3 כתבות שונות ב ווינט, הארץ, nrg עם לינק לעמוד הפייסבוק.

5. הזנתי תוכן שמעודד אינטראקציה והגעתי לעשרות עוקבים.

6. יום מסויים (פירוט בהמשך) נתן בוסט חזק של 700 מצטרפים

7. תוך שבוע הצטרפו 1700 עוקבים שעשו לייק

יצירת גרעין ראשוני

באה רק עם יש עניין של האנשים בפוסטים. כמובן כסף יכול מאוד לזרז תהליכים, אבל גם הוא לא עוזר אם העמוד לא מעניין. בכל מקרה – לייקים קטנים מביאים עוד עוקבים שמביאים לייקים קטנים משל עצמם.  8 אנשים שעושים לייק לעמוד מפיצים אותו בקטנה לחברים שלהם. זה גרעין ההתרבות. זה המפתח.

היום הפורה ביותר

יום אחד בו הצטרפו כמעט 700 עוקבים חדשים. זה היום של ה 26.5, שלושה ימים לאחר הקמת העמוד.  זהו היום בו הושמעה הצפירה בבוקר בכל ישראל ויצרה מודעות גדולה לתרגיל הארצי האמיתי למוכנות למלחמה. 44 לייקים של אנשים להודעת סטטוס אחת, הביאה גל הצטרפות אדיר. נחשול. התודעה הגובהה והרגישות לתרגיל הארצי גרמה ליחס תגובה מאוד גבוה בין העוקבים אחר העמוד לבין אלו שעשו לייק – 20% מהחברים בקבוצה עשו לייק ,והחברים שלהם שראו את הלייק והצטרפו. זהו יחס מאוד גבוה שמוסבר לטעמי רק בגלל רמת המודעות הגבוהה לעניין.

איום בנטישה הוציא מכולם את היונה שבהם

אחרי שבוע, היה נראה שכבר הגענו לשיא, שאלה תמימה הביאה את הקהילה לעמוד ביתר שאת למנוע את המוות המוקדם, אם כי הצפוי, של עמוד התרגול הארצי. מופתע מהפידבק המשכתי עוד שבועיים בניסויים שונים.

בהמשך שאלתי אם נקיים תרגול אמיתי עם מפגש, כמה יבואו. 114 לייקים. כיוון שהבית שלי קטן מדי, התחיל שלב התרגול הוירטואלי בו חברי הקבוצה נתבקשו לחשוב על שימושים לכור הגרעיני, שמות לילידי שנת השלום או סתם להפריח יונים בעמוד הקבוצה בפייסבוק. כרגיל, אני תמיד מופתע מהיצרתיות של אנשים שאף פעם לא פועלים כמו שאתה מצפה מהם.

האבולוציה של עמוד פייסבוק

במובן מסויים, עמוד בפייסבוק הוא כמו המין האנושי – מטרתו היא להתרבות. אבל אם העמוד סתם ייתרבה בלי שכל ומחשבה, הוא יהיה כמו שבט ברברי עם סכנת התפוגגות, התפוררות, בלי אג'נדה וחוסר שליטה. יחד עם הייעוד להתרבות, צריך שהאנשים שעוקבים אחרי העמוד יהיו מחוברים אליו מנטלית, אחרת הם לא יפיצו אותו הלאה. בקיצור – סתם ממזרים. הרי גם למין האנושי ההתרבות עצמה אינה מספיקה – נדרש גם  להעמיד "צאצאים פוריים"  - שיפיצו הלאה את בשורת הגניום המופלא שלך, או במקרה שלנו – את עמוד הפייסבוק.

למטרות שיווק ארוכות טווח ההתרבות עצמה לא יכולה אבל להיות המטרה היחידה, כי עמודים כמו בואו לראות מהו הפסוק בתנ"ך שמתאים לשם שלכם-חובה לבדוק,  או ווואיי! רן דנקר נתפס בתמונה מביכה בחוף הים!! כנסו וצפו.. אמיתי לגמרי תופסים כמו אש בשדה קוצים, אבל גם מתכלים מהר בדיוק בשל כך.

מה למדתי

1.  אם יש נושא חם, שמעסקי את האנשים והציבור בישראל בכלל, צריך למצוא את הדרך להתחבר אליו חכם לעמוד. בצורה כזו שתגרום לאנשים רצון לפרוק את הדעה והרצון שלהם. ואז העמוד שלכם יקבל הרבה יותר חשיפה כי התגובות והלייקים של האנשים הם השיווק הכי טוב לעמוד. במקרה הזה זו היה התרגיל הארצי שהיה הגורים המכריע בצמיחת העמוד.

2. תנו לאנשים סיבה לענות ולעשות לייק. לא בחזירות. תתנו (סיבה טובה, מדליקה ואמיתית)  תקבלו (לייק). לא תיתנו – לא תקבלו. זה דורש סבלנות ותשומת לב, וכמובן יצרתיות. האינטרנט הזה – יכול להיות משעמם מאוד. בעיקר. פארמוויל לא סתם ככה מצליחה. מה שבעיקר עושים שם – זה להפיג שעמום. לתת לאנשים סיבה לצאת מהשיעמום שלהם בגלישה – יכול להביא לגדילה. זה די טרוויאלי, אבל מתבקש ולא פשוט.

3. עמוד בפייסבוק הוא קהילה עם מנהיג. נכון, אנחנו בעידן תוכן הגולשים – אבל זה לא אומר שאנשים לא רוצים שייראו להם את הדרך ושיתנו להם מסגרת בה יוכלו להביע את עצמם. המנהיג, במקרה של עמודים בפייסבוק הם האדמינים של העמוד. נוכחות היא קריטית. כמו בעל עסק פרטי שלא יכול לעזוב את הקופה, ככה האדמין לא יכול לעזוב את העמוד. לכן כדאי למצוא שותפי עניין שינהלו את העמוד ביחד.

סופו של דבר

העניין שלי בקהילה ירד מן הסתם עם שוך האימונים ועניינים אחרים. המחשבה שהצלחתי לגעת ב-2000 איש עם רעיון שצץ לי בבוקר בפקקים לעבודה, לא פחות ממרגשת.

שיווק מגדרי לבני נוער הוא, לטעמי, אחד ממכרות הזהב הגדולים בתחום לא רק בגלל הפוטנציאל הכלכלי העצום שבהנעת בני (אבל בעיקר בנות) נוער לקניה אלא דווקא האפשרות להיות עוד יותר יצירתי, עוד יותר ממוקד ולהרים פרוייקטים ממש מעניינים. אחד הטרנדים שעולים ויורדים מהכותרות בשנה האחרונה הוא בנות נוער שהן גם בלוגריות אופנה: לוקחים אותן לכל המגזינים הנחשבים לנוער, מושיבים אותן בשורות הראשונות בתצוגות אופנה ונותנים להן המון כבוד, רק כדי שיחשפו את קהל הקוראים  בבלוג שלהן למותג או לחוויה מסוימת.

בהקשר הזה, טרנד חזק לא פחות שעכשיו זוכה לתחיה מחודשת בזכות החזרה לבית הספר הוא Haul Videos: לפני פחות או יותר שבעה חודשים התחיל באתרי הוידאו באינטרנט (בעיקר YouTube) טרנד של בנות נוער שחוזרות ממסע קניות וסוקרות בפני קהל הצופים את השלל החדש. ככה זה נראה:

Haul Video של Forever 21 – השארתי את מספר הצפיות כדי שתראו את האפקט

סיור בארון של מריה קארי

מחיפוש גס ולא מדוקדק, יש היום ב YouTube קרוב ל 100,000 Haul Videos כשלמוצלחים מביניהם מספר צפיות גבוה במיוחד ואפילו הטוקבקיסטים של יוטיוב (שלוקחים את התואר "הטוקבקיסט הנבזה באינטרנט" בהליכה)  מפרגנים באופן יחסי. התועלת המסחרית היא ברורה: בת נוער, שעל פי רוב נראית טוב, ממליצה על בגדים מתוך הארון שלה ומדגימה על עצמה. לפעמים נכנסת אפילו איזו שקית לפריים.

ההליכה הזו על הקו של ספק-מסחרי-ספק-אקסהביסיונסטי הופכת את החיבור בין בנות הנוער לחברות המסחריות לפשוט ונוח עבור כל הצדדים: אין כאן שום דבר מתחת לשולחן או נסתר מעיני הצופים אלא דווקא להפך, המותג בפרונט ויש לו פרנזטורית. אפשר לראות אפילו אתרים גדולים שמעסיקים בנות נוער שמפיקות Haul Videos. לבנות הנוער עצמן, כך מסתבר, יש ערך מוסף לא קטן שמגיע מתוכנית השותפים של YouTube שמתגמלת אותן על מאות אלפי הצפיות בוידאו-בלוג האופנתי (כך מתארים ב abc).

בלוגרית מסיירת בארון של מריה קארי – מעל 500,000 צפיות

הפיק הקרוב: חזרה לבית הספר

עכשיו כשכולם כבר מבינים את הפוטנציאל של Haul Videos, הגיע תורן של החברות הגדולות לגייס את בנות הנוער לטובתן: הקמפיין האחרון שהשתמש בבנות הנוער (דווקא לקהל קצת יותר מבוגר, ילדי הקולג') היה של Forever21 שהקימו את הוידאו בלוג Allthatglitters21 שמדבר לא רק על בגדים, אלא גם על החדר במעונות, תחום חם לא פחות.

חברת JCPenny כבר הודיעה שהיא מחפשת בנות נוער שמצלמות Haul Videos לקמפיין הקרוב שלה (בהתאם לתחזית שלנו, הקרב על האופנה רק ילך ויתחמם) ואין לי ספק שבחודשים הקרובים נוכל לראות קמפיין YouTube גדול שמבוסס על הטרנד.

לסיום, הנה כמה רפרנסים ל Haul Videos שתוכלו להתרשם מהם:

http://www.youtube.com/user/juicystar07

http://www.youtube.com/user/AllThatGlitters21

http://www.youtube.com/user/TheCurrentCustom

http://www.youtube.com/user/DulceCandy87

לא מזמן עלתה סדרת הנונסנס של תופוצ'יפס, קרטושקס – והנה הקיץ "באתר האינטרנט הקרוב לביתכם" , אפשר לצפות בשני עולמות וידאו חדשים שנוצרו בשם חברות הסלולר. זו  הזדמנות מצויינת לדבר קצת על התחום החם של הפקות וידאו לאינטרנט ואריזתן על ידי גופים מסחריים. בנוסף, היציאה המקבילה מאפשרת לשחק קצת במצא את ההבדלים בין הסגולים לכתומים.

כולם אוהבים – ונפרדים

סלקום בפרוייקט שלה הפיקה 150 סרטים דוקומנטריים המציגים סיפורי אהבה אישיים של צעירים בגילאים 16-20.  לפרוייקט קוראים אהבה ראשונה.

orange הפיקו דרמה בת 10 פרקים בה בני זוג נפרדים ולכל מי שמכיר אותם גם יש מה להגיד. לפרויקט קוראים ריסטרט.

*אגב – שעושים "אוראנג' ריסטרט" בגוגל – מגיעים גם לתלונות של אנשים על כך שמכשרי האוראנג' שלהם עושה ריסטרט או ריסט. נחמד לא?

הפלטפורמה

orange התלבשו על יוטיוב ויצרו ערוץ מתקדם וממותג עם תכונות ולוק שטרם נראו ביוטיוב בישראל . רמת הגימור הגבוהה והפשוטת של הצפייה והניווט יוצרים ערוץ נוח וקל לצפייה. מי שמגיע אליו היום, כאשר כל פרקי הסדרה כבר עלו לאוייר, ונתפס על התוכן – יכול בקלות למצוא עצמו עובר על הסרטונים ומייצר לו דרמה קצבית של 30 דקות.

השימוש ביוטיוב אומנם יכול להגביל מבחינת "מה ניתן לעשות" אבל מאפשר לקבל טראפיק מהאתר עצמו שהוא כיום מנוע החיפוש ה-2 בגודלו בעולם אחרי גוגל. בנוסף – ככה אנשים רגילים לראות היום וידאו ובכך מקלים על חווית המשתמש. החסרונות בשימוש בפלטפורמה זו של אי יכולת לייצר הכנסות מצפיות ואי הגדלת זמן שהות באתר העסק לא רלוונטיום בפרוייקט זה – אבל בהחלט יכולים להיות קריטים לגופים אחרים.

לעומת זאת סלקום הקימה אתר עצמאי שיושב בכתובת ובשרת ייעודי משלו. זה נותן גמישות מרבית אבל מגביל את ערוצי הכניסה. בכל מקרה – מדובר על פסיפס מרהיב של בני נוער מיוסרים מאהבה. המשחקיות בה בוחרים במה לצפות, קשה להסברה בטקסט, אבל החוויה לא פחות ממשגעת. כיף לרוץ לאורך, לעומק ולגובה של כל הסרטונים עד שנופלים על התמונה עם משפט המחץ שעושה לכם את זה. הסרטונים אמינים, מהוקצעים וצעירים. ריאלטי.

חיבור למדיה חברתית

אוראנג' פתחו כרטיס פייסבוק פיקטבי לכל דמות בסדרה. לא שוס.  כלומר הרעיון יפה אבל קצת תמים. אולי. מכל דמויות רק אחת הצליחה ממש לעורר דיון וכנראה כי  זו היתה השחקנית היותר מוכרת בקאסט. מן הסתם גולשים בפייסבוק מעדיפים לנהל שיחה עם אנשים "אמיתיים" ולא להרגיש שאתה מנהל דיאלוג עם מישהו שמשחק דמות של מישהו.  ברור שיש הרבה הרבה מפוברקים בפייסבוק, אבל כל עוד אתה לא יודע מי זה, זה לא מפריע. כמו התולעת שלא רואים בתפוח.

אחרי הגל הראשון של הפרסום "בכסף" ביוטיוב ובפייסבוק – הם הרימו תחרות שבה כל אחד יכול ליצור בועות של דיאלוג במקום השחקנים בתוך אפלקציית פייסבוק שבהחלט יכולה להפיץ את זה. יש גם פרס שווה עם נסיעה לקאריבים.  זה ממש לא פשוט ואני לא בטוח שזה יתפוס, אבל נסיון מעניין.

בפרוייקט של סלקום יש אפשרות להתחבר לעמוד עם פייסבוק קונקט ובנוסף להגיע לעמוד הפייסבוק של האנשים בסרטון – לפחות לאלו שרצו להיחשף.  יש אפשרות להגיב על הסרטונים, לעשות לייק ופחות או יותר זהו.. ייתכן שהם שומרים דברים להמשך. סלקום הם לא חדשים בפעיליות שלהם בפייסבוק ובכלל.

כמויות ומטרות

orange -בפרק הראשון צפו 4885 איש, בשלישי 994, דווקא בפרקים האחרונים יש כמעט 10K צפיות. בסה"כ בערוץ יוטיוב שלהם קצת יותר מ-62 אלף צפיות. זה מספק? כמה אנשים חוו את הפרוייקט? ראו 3 סרטונים? ומה בסוף הערך לחברה? פרוייקט כזה הוא בעל תשומות רבות הפקה, בניית פלטפורמה וקמפיין השיווק שלו דורשים לא מעט תשומת לב, ובוודאי משאבים.

סלקום עוד מוקדם לומר. הפרוייקט עלה ממש בימים אלו – ובנוסף, כיוום הוא יושב על פלטפורמה עצמאית לא בטוח שניתן יהיה להבין כמה אנשים חוו אותו.

היעד של כמות הצפיות אינו אותו דבר בכל פרוייקט.  בפרוייקטים מיתוגיים "רכים" כמו אלו שכאן, נראה כי כמות צפיות גדולה הוא יעד מתבקש. אין בסדרות האלו הנעה לפעולה ומסחור שירחיק את הגולש. אפילו בדיוק להפך – בחרו פה בתחום של יחסים בינאשיים אליו כל אחד יכול להתחבר. לעומת זאת, כאשר מרימים פרוייקט אשר התוכן שלו יותר קשור לעסק, ניתן להסתפק בפחות צפיות שכן כל צפייה שכבר מתרחשת הינה איכותית יותר. דוגמא טובה לכך הוא גאראז' גיקס, בחסות big box  היא שם התוכן יותר ממוקד ולכן מן הסתם יקבל פחות צפיות, אבל אלו יהיו איכותיות יותר.

נקודות למחשבה

אם עד לפני חצי שנה הטרנד החם היה לתת לגולשים לעשות זאת בעצמם, עכשיו כבר משאירים להם בעיקר את האפשרות לעשות לייק. מצפים מהם להרבה פחות ונותנים להם הרבה יותר. הקאוץ' פוטיטו מגיע לאינטרנט? מאנשים שמתשתמשים באייפון ואייפד, כבר אי אפשר לצפות להרבה

התוכן הוא מקצועי ברמה הכי גבוהה. הפקה, בימוי, צילום ועריכה. רף הכניסה הוא גבוה, גם שמדובר על תוכן שמקודם ומוצף באינטרנט ובסלולר "בלבד". אז זהו, אנחנו אומרים כבר הרבה זמן שהקהל בחר באינטרנט ובסלולר, ועדיין אנו מחכים לסדרה שתביא מאות אלפיי צפיות.

סלקום הלכו על הריאלטי, העממי שהוא לא המוני, זה שאפשר לתפוס אותו ברחוב והוא נגיש. אוראנג' הלכו על ההפקה החדשנית, סדרה ארוזה בקפידה, עם לוק- שפה וז'רגון. זה בדיוק ההבדל בין החברות- לפחות במיתוג לא?. כי מבחינת המכשירים והשירותים הכל אותו דבר או לפחות דומה מאוד (ויסלחו לי המכרים והחברים).

רשת המשחקים של MTV (יותר נכון של MTV Networks) ביצעה צעד משמעותי השבוע כאשר רכשה את חברת המשחקים החברתיים Social Express והוסיפה אותה לרשת המשחקים הענפה שמחזיקים ב MTV Networks (בבעלות של ענקית התקשורת Viacom), רשת שנאמדת בכ- 2.2 מליון משתמשים ייחודיים ביום.

Social Express היא החברה הראשונה שמצטרפת לרשת ענפה של אתרי משחקים שבבעלות התאגיד ביניהם AddictingGames, אתר המשחקים של ניקולודיאון והאתר GameTrailers. ככה נראית מפת הטראפיק של האתרים כיום:

אתרי המשחקים של MTV Networks (מתוך Google Trends)

במידה רבה, המשחקים החברתיים (אם להיות מדוייק יותר, הוספת הרובד החברתי למשחקים קיימים) מהווים את מונע הצמיחה הגדול ביותר של הרשתות החברתיות. עד כמה שלא נעים להודות בזה, הרמה הגבוהה של האינטראקטיביות של המשחקים היא אטרקטיבית יותר מרוב הפיצ'רים שיש לרשתות החברתיות היום, בראשן פייסבוק, להציע לנו וברגע שמוסיפים על משחקי פלאש שלמדנו לאהוב ולהכיר את הרובד החברתי, נכנסים כאן מאפיינים של "איך אני לעומת חברים שלי" שגורמים לכל העסק להיראות אטרקטיבי הרבה יותר (וכל זה בלי להגיד את המילה ויראלי).

בועת המשחקים ממשיכה לנפח את בועת הרשתות החברתיות (אפשר כבר לקרוא לזה בועת פייסבוק, נכון?) . שימו לב לטופ-10 של האפליקציות בפייסבוק, נכון להיום:

משחקים חברתיים מסובבים את העולם, בערך (מתוך Appdata.com)

שמונה מתוך עשרת האפליקציות המובילות בפייסבוק הן משחקים חברתיים ונותנות לענק הכחול לא רק שפע של טראפיק אלא בעיקר זמן שהייה ארוך במיוחד באתר. במידה רבה, אותם משחקים חברתיים שאיימו לקבור את האתרים של משחקי הפלאש יכולים להיות הום, בזכות החיבור הפשוט יחסית לפייסבוק להיות הגאולה או יותר נכון, הלידה מחדש שלהם: שימו לב, לדוגמא, לענקית משחקי הפלאש Miniclip מול ענקית המשחקים החברתיים Zynga.

זה שנכנס וזה שיוצא (מתוך Google Trends)

בחזרה ל MTV – חברת Social Express תשולב באתר המשחקים של ניקולודיאון שפונה בעיקר לנוער הצעיר יותר (בני 15-13, מה שקוראים Tweens) ובהדרגה תתפשט לשאר אתרי המשחקים של החברה כדי לבסס את MTV בשוק החברתי.

הרכישה הזו, לצד מגעים מצד MTV לפיתוח מנוע Virtual Goods מצביע על מגמה שהתחילה לקראת סוף 2009 וממשיכה ביתר שאת לתוך 2011 – שוק המשחקים החברתיים והטובין הוירטואליים (Virtual Goods) רק גדל וכולם רוצים חתיכה מהעוגה. כאן, בארץ הקודש, עדיין לא ראיתי ניסיון אמיתי להרים מיזם בתחום הטובין הוירטואליים (למרות שהרבה פעמים אני מרגיש שכולם עומדים על הקצה ומחכים שמישהו יקפוץ קודם למים, כי מיזמים יש).

אנחנו כהרגלינו, נמשיך לעקוב.

רגע של נוסטלגיה – חזרה לבית הספר 2009

שאלו אותי לא מזמן למה כל החברות מפציצות את בני הנוער בפרסומות בחופש הגדול (מנקודת המבט שבה אני נמצא עכשיו, לעומת לפנה שנה, זה נראה כאילו לו אני בן נוער אני יכול לעשות כל יום בחופש הגדול משהו בחסות חברה אחרת, עד כדי כך החופש הגדול מלא בקמפיינים). לחופש הגדול יש שני ייתרונות בולטים: בזירה הפיזית, לבני נוער יש פשוט יותר זמן. אפילו בשביל מי שעובד, עדיין רוב היום פנוי. בזירה הנפשיתף עם החופש הגדול מגיעים ערכים נתפסים של חופש, מתירנות, בגרות, עצמאות – כולם ערכים שנוח מאד למותגים צעירים להתחבר אליהם ולבנות להם קמפיינים.

למה אני מספר לכם את כל זה? כי אחרי שכולם בילו את אפריל-מאי-יוני לתכנן ולהתכונן לחופש הגדול, האירוע המכונן הבא אצל בני נוער הוא החזרה לבית הספר. בדומה לחופש הגדול, גם החזרה לבית הספר מלווה בערכים נתפסים של בגרות, כניסה למקום חדש (חלק מבני הנוער מגיעים לתיכון), פוגשים חברים שלא ראו כל הקיץ בקיצור, עולם שלם של ערכים (שחלקם אגב, פחות חיוביים כמו חששות מהלא נודע). כמו בכל שנה, אנחנו מצפים לראות פעילות מאסיבית מצד החברות המסחריות, הנה התחזיות שלנו לקראת התקופה הקרובה, וסנונית ראשונה שכבר באוויר.

חזרה לבית הספר, טוויטר סטייל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Philistine Made)

פייסבוק: מבחן משמעותי לקהילות סביב מותג

קשה לראות את חנויות הכלבו הגדולות בארה"ב נוטשות את שדה הקרב הגדול ביותר שלהן, לפחות בשנתיים האחרונות – האופנה. מאז השנה שעברה, כל חנות כלבו הצליחה לייצר לעצמה קהילה סביב המותג (JCPenney, לדוגמא, מגיעה השנה עם מעל ל-855,000 חברים בקהילה שלהם) ואם בפאנל שהנחיתי השבוע בכנס Marketeen דובר על ההייפ המוגזם סביב קהילות מותג בפייסבוק (אם זכרוני אינו מטעני הציטוט המדויק היה "90% מהקהילות בנויות מ-90% הייפ), אני חושב שעונת החזרה לבית הספר הזו תעמיד את האמרה הזו במבחן כאשר כל חברה ודאי תנסה לרתום בצורה זו אחרת את הקהילה שלה כדי להשתתף בקמפיין שמטרתו אינה מודעות או תדמית אלא הניסיון לנגוס כמה שיותר בשוק החזרה לבית הספר.

סנונית ראשונה לעונה מגיעה מחנות הכלבו Target (עם מעל 1,191,000 חברים בקהילה) שהעלתה אמש אפליקציה העוסקת בעולם האופנה: בניגוד לרמה הגבוהה של האפליקציות שהופכות לאט לאט למשחקי Stand Alone בזכות עצמן, האפליקציה שהעלו Target היא פשוטה וישירה מאד – מדובר בהרכבת לוק במגוון נושאים כאשר מדי פעם מתחלף באפליקציה "מוצר דגל" שסביבו צריכים ליצור את הלוק. פשוט ונחמד.

האפליקציה של Target – חמוד ופשוט (צילומסך)

כבר בתקופת החזרה לבית הספר בשנה שעברה ניתן היה לראות את תחילת השימוש של החברות המסחריות בפייסבוק כערוץ תקשורת עם בני הנוער במקומות הטבעיים בהם הם נמצאים ברשת. בניגוד לשנה שעברה, בה האינטראקציה עם פייסבוק הייתה מוגבלת יחסית וקיבלה ביטוי בעיקר בצורה של קטלוגים שבקלות יכלו למצוא את מקומם בכל מיניסייט, הרי שהשנה הכל יהופך להיות הרבה יותר אינטראקטיבי, הרבה יותר שיתופי והרבה יותר "בוא תראה מה חברים שלך אהבו".

אם  דיברנו בתחילת הפסקה על "90% הייפ", תקופת החזרה לבית הספר תהייה יופי של מבחן עבור היכולת של מותג לבנות קהילה סביבו במשך השנה ובסופו של יום לתרגם אותה למכירות בצורה הכי פשוטה שלהן. רוצה לומר, הייתי שמח לראות מהם אחוזי ההמרה בין מליון ומאתיים החברים של target, לבין המשתמשים באפליקצייה, לבין אלה שבסופו של דבר יבחרו לערוך את הקניות לקראת שנת הלימודים החדשה ברשת.

עיתוני הנוער בחו"ל: דוחפים תוכן החוצה

לזירה אחרת – במקביל למירוץ של חנויות הכלבו על הכיס של ההורים, עיתוני הנוער בארה"ב מתמודדים על הכיס של הילדים עם גליונות החזרה לבית הספר המיוחדים. בכל הקשור לעיותני נוער, השימוש בערוצי תקשורת דוגמת פייסבוק הוא קצת שונה, במקום להשתמש בקהילה הוירטואלית כמשפך טראפיק, עיתוני הנוער משתמשים בפייסבוק כדי לדחוף החוצה תוכן אטרקטיבי מהעיתון, מתוך כוונה לעניין ולמשוך פנימה את הקהל.

השבוע עלה לאוויר האתר החדש של מגזין הנוער Seventeen:

האתר, שכולו מחובר לפייסבוק (עם Facebook Connect) פורש את כל התוכן של העיתון בצורה נוחה ומעניינת כאשר הקהילה הוירטואלית (ששודרגה משמעותית בכל הקשור לניהול תוכן) משמשת את העיתון להדגשת האייטמים המיוחדים והאטרקטיביים ביותר, ומשיכת הקוראים בחזרה לאתר הבית.

ואצלנו בארץ? אצלנו כבר יש רחשים ותכנונים וכמו בשנה שעברה, נעדכן שוב באוגוסט

]]> http://tnoathanoar.co.il/1912/%d7%97%d7%96%d7%a8%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%a1%d7%a4%d7%a8-2010-%d7%94%d7%aa%d7%97%d7%96%d7%99%d7%aa-%d7%a9%d7%9c%d7%a0%d7%95/feed/ 0