בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

בחודשים האחרונים מתפרסמות לא מעט ידיעות על ירידה משמעותית בתופעות אינטרנט בעייתיות בקרב בני נוער, כאשר הבולטת שבהן היא Sexting,  שליחה של תמונות פרובוקטיביות בין בני נוער. מחקר של MTV שהתפרסם בתחילת חודש דצמבר השנה מראה על ירידה חדה באחוזי ה-Sexting  בקרב בני נוער עד לרמה של 1% בלבד. עם זאת, בכל הקשור בבריונות רשת, תופעה רווחת וגדולה הרבה יותר, הנתונים ממשיכים להיות מדאיגים.

מהמחקר האחרון שפרסם מכון המחקר PEW Internet על אכזריות ואדיבות ברשתות חברתיות בקרב בני נוער  עולה כי במהלך 12 החודשים האחרונים, 12% מבני הנוער האמריקאים חוו על בשרם בריונות ברשת, 9% מהם חוו אותה אפילו בטלפון הסלולרי האישי שלהם ועם כל זאת, מקרים של התאבדות בני נוער בעקבות בריונות רשת עדיין מהדהדים בכל אחד מהפרסומים.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי English106

פייסבוק מנסים לעשות את הרשת החברתית בטוחה יותר

למרות שבחרו להדיר את רגליהם מדיון בנושא פרטיות ובטיחות של בני נוער ברשת, פייסבוק בוחנים בשבועות האחרונים שיתוף פעולה יחד עם הקו החם נגד התאבדויות בארה"ב (National Suicide Prevention Lifeline) על מנת לנסות ולצמצם את תופעת בריונות הרשת באתר. הדרך בה בחרו פייסבוק להתמודד עם בריונות רשת היא לחבר לצ'אט של האתר, אחד הפיצ'רים הפופולארים ביותר, כפתור דיווח שיאפשר למשתמשים לדווח בזמן אמת על נטיות אובדניות או הטרדה של חבר ופייסבוק יידעו לחבר את החבר לקו-החם תוך זמן קצר.

בפייסבוק כבר קיים עמוד שמאפשר דיווח על נטיות אובדניות אבל לב שיתוף הפעולה הוא היכולת של פייסבוק להתמודד עם בן הנוער בזמן אמת. במהלך השבועות הקרובים פייסבוק יבחנו את האפקטיביות של הפיצ'ר, כמו גם את האפשרות לתת מענה גם למשתמשים מחוץ לארה"ב.

פייסבוק עדיין לא יצאו בהכרזה רשמית לגבי הפיצ'ר (וסביר להניח שזה לא יקרה בזמן הקרוב, כל עוד הוא נמצא בבחינה והאפקטיביות שלו לא ברורה) אבל ידיעות על הפיצ'ר החדש ניתן לקרוא כאן, כאן וגם כאן. גם אם האפקטיביות של הדיווח של משתמשים מתוך הקהילה על משתמשים אחרים לא יוכיח את עצמו, אפשר ללמוד מהמקרה הזה לא מעט על הכוונות של פייסבוק שהפך, קצת בעל כורחו, לאתר שצריך להיות הסמן הימני של בטיחות ברשת.

עוד על בריונות רשת

• בני נוער הכי מחוברים שיש, ההורים נמצאים כדי לפקח
• בני נוער מדברים על Sexting
• מחקר (2009): הודעות פרובוקטיביות בסלולרי של בני הנוער

לקראת סוף השנה האזרחית מתחלים גופי המחקר בארה"ב לפרסם את הנתונים ודו"חות הסיכום שלהם והראשונים לפרסם איזשהו סיכום שנתי הם מיודענו PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים והמשמעותיים בארה"ב לחקר אינטרנט (לרשימת המחקרים של PEW שהתפרסמו אצלנו לחצו כאן). אחד מהתחומים בהם עוסק המכון הוא בני הנוער בארה"ב והפעם, בנוסף לדו"ח שמציג את עיקרי הממצאים מהמחקרים של השנה, יש גם לא מעט נתונים חדשים ומעניינים.

T'weens – פחות חברתיים, יותר משחקים (CC-by-Zebest)

בני נוער צעירים משחקים יותר, מתייגים פחות 

ככל שבני הנוער מתבגרים, כך עולה רמת השימוש שלהם בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק (תגובות, לייקים, תיוג תמונות), זאת לעומת בני נוער צעירים יותר (מה שאנחנו קוראים Tweens, בני נוער בגילאי  12-14 (אפילו לכיוון ה-15) שעיקר העיסוק שלהם בפייסבוק הוא משחקים: לפי המחקר של PEW לא פחות מ 69% מבני הנוער הצעירים משחקים בפייסבוק לעומת 44% בלבד מבני הנוער הבוגרים.

יש בנתון הזה הרבה הגיון אם מסתכלים עליו מהזווית ההתפתחותית: ככל שבני הנוער מתבגרים, התפיסה שלהם עוברת ממצב ילדותי של "כל העולם סביבי" (מה שהופך את האינטראקציה במשחקים שהופכת את האדם לגיבור הראשי, מנוטרלת כמעט מתחרותיות או חשיבה חברתית) לתפיסה מופשטת ובוגרת יותר על הסביבה ועל האדם ומכאן קל להסביר את הפער ברצון להשתמש בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק לצורך העצמה עצמית, קבלת הכרה והזדהות עם קבוצות של שווים.

בני הנוער מחוברים מתמיד, גם בסלולרי

לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים (בגילאי 17-12) מחוברים היום לאינטרנט ולא פחות חשוב, הפער על בעלות הטלפונים הסלולריים בין בני הנוער להורים שלהם הולך ומצטמצם עם השנים כך שהיום ליותר מ-90% מההורים יש טלפון סלולרי בבעלותם ובני הנוער סוגרים את הפער בשנים האחרונות ועומדים על 75%. ישראל, לעומת ארה"ב, היא מדינה מחוברת הרבה יותר (בערך 1,200 מכשירים על כל 1,000 בני אדם) כך שסביר להניח שבעלות הטלפונים הסלולריים גם אצל בני נוער היא גבוהה הרבה יותר.

מה שיהיה מעניין לראות בשני האחרונות היא העלייה (המתבקשת) בבעלות על סמארטפונים אצל בני נוער. באופן כללי, בני נוער משיגים את הסמארטפון שלהם מאחים או מההורים כמכשיר יד-שניה (בעיקר בגלל שמכשירים יד ראשונה יקרים) וככל שמערכת השדרוגים מזינה את עצמה, אפשר לצפות לעלייה גם בבעלות על סמארטפונים וגם על קוראים ספרים אלקטרוניים וטאבלטים. באופן אישי  הבעלות על הסמאפרטפונים מעניינת בעיקר בגלל העובדה שהיא מנגישה את האינטרנט על כל האתרים והפיצ'רים שלה לבני הנוער גם כשהם לא מול המחשב ויוצרת מערכת אקולוגית חדשה לשחק בה (כמו לדוגמא, בבית הספר) מה שיוצר הזדמנויות חדשות לפיתוח של מוצרים מעניינים.

פיקוח הורי: המקור העיקרי לבטיחות ברשת

למרות הדעה הרווחת על התנתקות מסוימת של בני הנוער מההורים שלהם (מגמה שדווקא מתהפכת בשנים האחרונות, אבל זה בפוסט אחר), המחקרים של PEW מראים על תלות גדולה של בני הנוער בהורים בכל הנוגע לנושאי בטיחות ברשת ובנושאים הקשורים בטלפונים סלולריים (שימו לב שהמחקר כבר מכניס את הסלולרי לתוך הרשת בהיט של רשתות חברתיות – החוויה החברתית זהה, רק הפלטפורמה משתנה): 58% מבני הנוער שמשתמשים ברשתות חברתיות יפנו להורים שלהם כדי לקבל החלטה לגבי תוכן "ראוי" או "לא ראוי" ברשת, לעומת 18% שפונים לחברים ו-18% שלא פונים לאף אחד ומקבלים את ההחלטות בעצמם.

עוד לגבי בטיחות ברשת, ההורים אמנם מהווים את ההשראה ומקור המידע לגבי התוכן, אבל דווקא במקרים של בריונות רשת אליה נחשפים בני נוער, הם בדרך כלל (64%) לא פונים לאף אחד כדי לבקש או לקבל עזרה ואם כבר פונים, הכתובת היא בדרך כלל חברים או עמיתים (53%) ופחות להורים (36%). המורים, אם תהיתם, נהנים ממעמד מפוקפק מאד בכל הנוגע לעזרה עם 3% בלבד.

המחקר של PEW מציג נתונים מעניינים לגבי הורים והקשר לילדים ברשתות חברתיות: הורים שמחוברים לרשתות חברתיות בדרך כלל מתחברים לילדיהם (בהנחה שהאחרונים לא חוסמים אותם או מסננים אותם בהגדרות הפרטיות) ולא מעט הורים בודקים איזה מידע זמין ברשת לגבי הילדים שלהם ופועלים בצורה אקטיבית לשמירה על הפרטיות של בן הנוער ברשת, אבל לנושא הזה של יחסי הורים-בני נוער ברשת מגיע פוסט משלו, לכל הפחות.

עוד על בטיחות ברשת בקרב בני נוער

• בני נוער מדברים על Sexting וגם כל מה שרציתם לדעת על Sexting
• בריונות רשת בסלולרי של בני הנוער
• קמפיין פרסומי של LG שמנסה לחבר את ההורים לסולרי של הנוער

לא בכל יום משתפות חברות כמו AVG, שמוכרת לרובכם מהאנטי-וירוס החינמי שהיא מפיצה, בקצת תובנות מכמויות המידע האדירות שהיא אוספת עליכם. הכותרת של המחקר האחרון שביצעה החברה נותנת איזשהו תוקף לעובדה שכל מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר יודע לדקלם: רף הגיל בו ילדים עוברים ממודל גלישה באינטרנט שמתרכז בעיקר באתרים מכווני ילדים הולך ויורד והיום אפשר כבר לראות אחוזים לא מבוטלים של ילדים בגלאי 10 ו-11 צורכים אינטרנט בצורה "מבוגרת", כולל כל הרשתות החברתיות על כל המשתמע מכך.

ברוב מדינות אירופה מעל 50% מהילדים כבר נמצאים בפייסבוק, חרף מגבלות הגיל (מקור: Flickr cc-acpl)

ההורים כמעט לא מנטרים את הגלישה

המחקר של AVG נערך בקרה 4,000 הורים ועליו התווספו נתוני הגלישה של הילדים במחשבים האישיים על בסיס הניתוח של תוכנות האנטי-ספאם של החברה. מהמחקר עולה כי לא פחות מ-58% מהילדים בגלאי 13-10 צורכים אינטרנט בצורה "מיינסטרימית", כולל רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר (חרף מגבלת הגיל שמחיל פייסבוק על המשתמשים) ורשתות חברתיות מקומיות נוספות.

מעבר לצריכת האינטרנט, מהמחקר עולה כי לרוב הילדים בגילאים הללו יש מחשב משל עצמם (במיוחד ביפן), צורכים אינטרנט בחדרי השינה שלהם ודרך סמארטפונים ורוב ההורים לא מנטרים את הרגלי הגלישה של הילדים שלהם. בסקירת מחקרים קודמים שפרסמנו כאן בבלוג, ראינו שלצריכה של אינטרנט, אפילו דרך "אתרי ילדים" ועולמות וירטואליים יש השפעה על גיבוש הזהות של ילרים ואפילו אם הם נכנסים לרשתות חברתיות, מה שילדים עושים בפייסבוק שונה לחלוטין מאופן השימוש שלנו.

הגיע הזמן לשמור על הילדים מעצמם

אם אתם עוקבים אחרי תנועת הנוער (וגם אם לא), העובדה שהמעבר של ילדים לצריכה של רשתות חברתיות לא צריכה להפתיע אתכם וכנראה שאף אחד מכם לא נפל מהכיסא כשהוא קרא את ממצאי המחקר של AVG. הרי גם אם נרצה להתעלם מזה, פייסבוק היום בכל מקום במדיה וכשכל פרסומת, גם למותגי ילדים אומרת "חפשו אותנו בפייסבוק" ודמויות אהובות מתוכנית פריים-טיים לכל המשפחה אומרות "חפשו אותי בפייסבוק", אין סיבה שילדים לא ירצו להיחשף לעולם התוכן הזה.

אני חושב שהגיע הזמן, לפחות מבחינתנו לשינוי בחשיבה. שמעתי מישהו אומר לא מזמן שלחסום תוכן לילדים ובני נוער מגדל בעיקר האקרים ממש מוצלים ויש בזהלא מעט מהאמת. הגבלת הגיל של פייסבוק קיימת בעיקר כדי לכסות את המקום שלא זורחת בו השמש שלהם מתביעות ולהכניס את האתר לכל מיני יוזמות הגנת פרטיות אינטרנטיות (Truste, לדוגמא) והדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור ילדים בפייסבוק הוא בקרה על התוכן שהם צורכים ועל מידת החשיפה שלהם בכל הנוגע להגדרות פרטיות.

אני חושב שלא מעט דגש הושם בשנים האחרונות בנושא "בטיחות ברשת" על הגנה של ילדים ובני נוער מפני קשר עם אנשים זרים. אבל דווקא בגלל השינויים הטכנולוגיים ואופי השימוש של ילדים בפייסבוק, אני חושב שצריך ללמד אותם לשמור על עצמם מעצמם ועל "הוצאת החוויה" האישית שלהם ברשת על כל המשמעויות שלה. אבל אלו רק שני הסנט שלי בנושא.

עוד על ילדים בתנועת הנוער

• FaceChipz היא דרך מעניינת לנסות להגן על ילדים בתוך הרשתות החברתיות
• חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות בארה"ב
• מיקמק – עולם וירטואלי ישראלי לילדים

]]> http://tnoathanoar.co.il/2941/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%91/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/2906/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%95/ http://tnoathanoar.co.il/2906/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%95/#comments Wed, 09 Nov 2011 06:47:54 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=2906

רוב המחקרים המקיפים שרואים אור בשנים האחרונות מדברים על צדדים חיוביים מאד בכל הנוגע לבני נוער ואינטרנט: בני נוער מחוברים מאד, נוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות (לדוגמא: רדיו אינטרנט), ההשפעה שלהם על משק הבית נמצאת בעלייה מתמדת וכמובן מצליחים לנהל בהצלחה יתרה מערכות יחסים עם גורמים אמורפיים, מותגים לדוגמא. מחקר חדש שמתפרסם ממש הבוקר מבית PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים לחקר האינטרנט וסגנון החיים בארה"ב, מדווח על הדרך בה בני נוער מתנהגים ברשתות חברתיות ואולי אפילו יותר מעניין, על הדרך בה צריך להתנהג ברשתות חברתיות בעיני בני הנוער.

פייסבוק הוא מרכז החיים של בני הנוער

החק הראשון במחקר של PEW מתייחס לשימושי מדיה בקרב בני הנוער, בדגש על מדיה חברתית. המחקר מראה את המשך המגמה במסגרתה מבין כל קבוצות הגיל, בני נוער מתחברים הכי הרבה לאינטרנט (95%) כשאחריהם, כמו בדרך כלל, חברי דור ה-Y עם 94%. מה שמעניין לראות בחלק שעוסק בשימושי מדיה הוא את האבסולוטיות של פייסבוק בכל הנוגע לניהול המדיה האישית והחיים החברתיים ברשת של בני הנוער: מיותר לציין כי פייסבוק היא הרשת החברתית הפופולארית ביותר (89% מבני הנוער כאשר ל-99% מהם יש יותר מחשבון אחד!) ומשאיר הרחק מאחור את כל הרשתות המתחרות, במיוחד את טוויטר שלא מצליח להתרומם עם 12% שימוש בלבד.

בני נוער מבצעים ברשת חברתית פחות או יותר 6 פעולות כאשר הפעילויות המובילות הן שליחת הודעות לחברים (88%) כתיבת תגובות, העלאת סטטוסים והעלאת תמונות. 50% מבני הנוער משחקים בתוך פייסבוק, נתון קצת יותר מעניין הוא שאם מתמקדים בקבוצת גיל צעירה יותר (גילאי 13-12) רואים קפיצה משמעותית באחוזי המשחק עם 69%. הנתון הזה עומד בקורלציה עם התובנה שמצביעה על עליית אתרי משחקים לבני נוער צעירים בישראל.

כל התמונות שלהן בפייסבוק (CC-Morning Calm News)

חוויות שלילות \ חוויות חיוביות

החלק השני והעניין של הדו"ח עוסק בהתנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (אפשר כמעט לומר "התנהגות של בני הנוער בפייסבוק" אבל ניתן לשאר ליהנות מהספק). הנקודה הראשונה בה עוסק הדו"ח הוא השקפת העולם של בני הנוער לגבי אנשים בקבוצת הגיל שלהם וההתנהגות שלהם ברשתות החברתיות. 69% מבני הנוער אומרים שרוב האנשים בקבוצת הגיל שלהם הם נחמדים ו-20% לא נחמדים (תרגום לא מוצלח של Kind ו Unkind אבל "אדיבים" נשמע עוד פחות טוב). הנתון הזה יכול היה להתקבל בשקט יחסי אבל כשמסתכלים על הנתונים של בני הנוער לעומת המבוגרים שמאמינים ש-85% נחמדים ורק 5% לא נחמדים, כנראה שחווית בני הנוער את הרשת החברתית שלילית יותר מחווית המבוגרים את אותה הרשת.

את החוויה השלילית ביותר ברשתות החברתיות עוברות בנות נוער צעירות (13-12) כאשר על פי הדו"ח הן חושבות שאחד מכל שלושה אנשים בקבוצת הגיל שלהן הוא "לא נחמד" (33%) לעומת בנים בני 13-12 שהחוויה שלהם כנראה חיובית יותר עם 9% בלבד אנשים "לא נחמדים". עם כל זאת, החוויה הכללית של בני הנוער ברשת החברתית כלפי עצמם היא חיובית כאשר 65% זוכרים לפחוץ חוויה אחת ברשת חברתית שגרמה להם להרגיש טוב עם עצמם וחווית שלילות (כאלה שגורמות להם לחשוש מהליכה לבית הספר ביום למחרת) הן נדירות יחסית.

כנראה בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, בני הנוער תופסים את חוית הרשת החברתית כטובה מאד עבור עצמם אבל חוששים מאד מהעולם שמסביבם. אגב, בניגוד למה שחשבנו, בני נוער עם עמודי פרופיל "פתוחים" יותר דיווחו על אחוז גבוה יותר של חוויות שגרמו להם להרגיש טוב עם עצמם. אני חושב שצריך להסתכל על הנקודה הזו דווקא מההיבט של פסיכולוגיה התפתחותית: התנהגות של "אני מרכז העולם" אמנם אופיינית יותר לילדים ובני נוער צעירים ואמורה להשתנות עם הגיל לתפיסת עולם מופשטת יותר, אבל הקיטוב הבולט בין החשש מהעולם לאושר העצמי שגורמות הרשתות החברתיות יכול להצביע כאן על איזושהי מגמה.

"תתעסקו בעניינים שלכם"

חוסר הבטחון של בני הנוער כלפי הרשת החברתית מתבטא בתיאורים המילוליים שלהם בכל הנוגע לשאלה "איך אנשים מתנהגים ברשת חברתית". המילים הבולטות ביותר בדו"ח היו "שונה" , "מצחיק", "אובר-דרמטי", "מזוייף" או אם לסכם את כל התחושות במשפט אחד: אנשים ברשת החברתית מתנהגים באופן שונה מבחיים האמיתיים. בדו"ח מובאים ציטוטים מעניינים לגבי הנקודה הזו: (תלמיד בית ספר) "אנשים שבבית הספר מסרבים לקלל עושים את זה בכל מילה שניה באונליין" או "אני חושבת שאני מתנהגת באופן גס יותר אונליין בגלל שאני לא רואה את האנשים".

איך אנשים מתנהגים אונליין (מקור: Pew Internet)

בהמשך לדברים, נשאלו בני הנוער איך הם חושבים שאנשים צריכים להתנהג בעולמות הוירטואליים. כאן נמשכת מגמת ההתמקדות בעצמי כאשר בני הנוער לא מצפים מאנשים להתנהג באדיבות, או להיות אמיתיים אלא מתרכזים בעיקר ב"תתנהגו בכבוד ותתעסקו בעניינים שלכם".

איך אנשים צריכים להתנהג באינטרנט (מקור: PEW Internet)

בשביל כל מי שרוצה לקהל הצצה לרציונל ולדרכי החשיבה של בני הנוער ברשתות החברתיות, המחקר של PEW הוא אחד המקיפים והמעניינים שקראתי בתקופה האחרונה (אין ספק ששמור לו מקום של כבוד בתיזה שלי)  ומפאת קוצר היריעה אני לא אכפתוב כאן יותר מדי על החלק האחרון במחקר שמדבר על מעורבות הורים וקבלת עצות מאנשים שאינם הורים עבור בני נוער, אבל מדובר בחלק פשוט מרתק.

ההמלצה שלי: תורידו את המחקר [PDF] ותוציאו ממנו את התובנות לגבי המוצר (או הילד) שלכם.

אם אפשר לומר משהו חיובי על חטיבת הטלפונים הסלולריים של LG, הוא שהם משקיעים לא מעט במחקר ומודעים לגמרי לבעיות שמעסיקות נוער ובמובנים של עולם הסלולר, במידה רבה את ההורים שלהם (שבסופו של דבר רוכשים את המכשירים, ואם זו חברה שמודעת לילדים שלהם, אז למה לא).

כבר יצא לנו לסקר כאן בתנועה קמפיין אחד של LG שעסק בפיענוח הודעות הסמס של הנוער וכוון בעיקר להורים והקמפיין הנוכחי שנושא את השם Give it a Ponder (בעברית, הרהר על זה) מנסה לתקוף נושא שקרוב לליבנו – בריונות רשת וסלולר.

מחקר מקדים: "נוער הצהובונים" על פי LG

אחד הממצאים העיקריים של המחקר המקדים שערכו LG טרם השקת הקמפיין התגבש למושג "נוער הצהובונים" (באנגלית זה נשמע יותר טוב – Tabloid Teens): מהמחקר עולה שעולם הרכילות בזירות המקומיות השתנה והסלולר הפך להיות הכוכב העיקרי כאשר בני נוער שולחים (או נופלים קורבן ל) הודעות פוגעניות, רכילותיות ותמונות מביכות. אותו דחף להיות הראשון שאומר משהו ולהיות מקור ההפצה מאפיין מאד גם את אתרי הרכילות והצהובונים ומכאן השם.

הקמפיין: רעיון ישן, ביצוע מצויין

הרעיון של Think before you text הוא לא משהו חדש ומדי פעם מנסים לטפטף את המסרים הללו, אבל זה תמיד מעט מדי וקטן מדי. LG הלכו כאן בגדול וגייסו לטובת הקמפיין את ג'יימס ליפטון (Inside the Actors), אדם מבוגר על תקן הכי-לא-מבין-נוער אבל בסופו של דבר הוא (והזקן שלו) מגוייסים לטובת קול ההיגיון הבריא.

עמוד הבית של הקמפיין הוא בסך הכל זקן גדול מרחף באוויר שמפנה את הגולש לעמודים בכל ערוצים המדיה החברתית (יוטיוב, פליקר וגו') במטרה לפגוש את בני הנוער במסלול הגלישה הטבעי שלהם, היכן שהם נמצאים ולא לכפות עליהם מיניסייט שכנראה לא יביא יותר מדי חשיפה.

הרהרו על זה בפליקר, פוגשים את הנוער בסביבה שלהם (צילומסך)

אפקטיביות: מוטלת בספק

בסך הכל אני הראשון שיתמוך בקמפיינים עם ערך מוסף ובמיוחד בחברות שעושה את זה האנג'נדה שלהן, אבל בסופו של דבר השינוי לא יבוא מחברה מסחרית (אלא אם כן זו תהייה חברה מסחרית ממש מגניבה עם פרזנטור מפורסם שיבוא ויגיד "מי שעושה את זה הוא אפס", אז אולי) אבל בסופו של יום, עד כמה מעורפל (ואני לא אוהב מעורפל) שזה נשמע, השינוי צריך לבוא מתוך בני הנוער עצמם, כאקט של חינוך ותרבות של ניהול החיים הדיגיטליים.

בניגוד לאנונימיות היחסית שמאפשרים טוקבקים והבעייתיות שבעניין, הרי שהודעות סמס הן מזוהות ולכן אולי יהיה קל יותר ללמד אנשים לחשוב פעמיים לפני שהם לוחצים עם ה Send.

לפני כשבוע התפרסם מחקר שערכה חברת Cox, אחת מחברות הכבלים הגדולות בארה"ב, שעוסק בנושאי בריונות ברשת (Cyberbulling) ושליחת הודעות SMS פרובוקטיביות (אנחנו מסקרים את תופעת ה Sexting בהרחבה כאן בתנועת הנוער). המחקר נערך בקרב 665 צעירים בגילאי 18-13 בארה"ב כאשר לב המחקר היה ראיונות עומק עם שאלות קבועות מראש.

להלן ממצאי המחקר שהכי עניינו אותי.

בית ספר הוא עדיין אחת הסיבות העיקריות שבני נוער מתחברים לאינטרנט וגם: האימייל חי ובועט

לכל מי שמיהר להספיד את האימייל כדרך התקשרות עם בני נוער, אפשר לראות שהדואר האלקטרוני חי ובועט. משיחות תקופתיות שאני עורך בעצמי עם בני נוער מסתבר שהסיבה העיקרית לשימוש באימייל היא בשביל לאגור את כל אותם פורוורדים שכולנו שונאים לקבל ופה ושם בשביל דברים רציניים באמת. במחקר Generations Online 2009 שהתפרסם בתחילת השנה נמצאו נתונים שמגבים את השימוש התדיר באימייל בקרב בני נוער.

אחרי שהם מבלים לפחות 8 שעות ביום בבית ספר, מסתבר שעל פי המחקר, הוא גם אחת הסיבות העיקריות שבני נוער משתמשים ברשת מלכתחילה. נכון, יש גם שימוש אינטנסיבי ברשתות חברתיות ומשחקי רשת, אבל אם להסתכל על התמונה הרחבה של אתרי הנוער בארץ, דווקא בבתי הספר טמונה הזדמנות גדולה.

הסיבה העיקרית לבריונות ברשת – נקמה

במחקר בנו החוקרים פרופיל של בריון הרשת הממוצע: בחורה (59% לעומת 41% בנים) שמבלה הרבה יותר זמן אונליין מהממוצע (36 שעות לעומת ממוצע של 26), משתמש כבדה של סלולר (88%) רשתות חברתיות (93%) ותוכנה למסרים מיידיים (75%). בכל הקשור לדעה אישית, בריונית הרשת חושבת שקל יותר להתחמק מעונש בבריונות רשת מאשר בריונות בחיים האמיתיים (87% לעומת 81%) ונוטה יותר להשתתף ב Sexting (שליחת הודעות פורנוגרפיות בסלולר) – 31% לעומת 19% ממוצע בקרב הנחקרים.

המחקר מציג עלייה בבריונות רשת על גבי פלטפורמת הסלולר כאשר הסיבות העיקריות (כפי שניתן לראות בגרף) הן נקמה ו"זה הגיע להם".

הסיבה העיקרית לסקסטינג: כי מישהו ביקש ממני

הפרופיל של הסקסטר הממוצע: חלוקה שווה בין בנים ובנות כאשר רוב שולחי ההודעות הן בנות (65%, מובן). הסקסטרים מבלים 31 שעות אונליין לעומת הממוצע הכללי של 26. בנוגע לדעה האישית, 76% מהם מאמינים שהם מספיק מבוגרים כדי להחליט האם סקסטינג הוא טוב או רע (לעומת 54% מבני הנוער שלא עוסקים בסקסטינג) ו-68% מהם מאמינים שמבוגרים מגזימים בתגובה שלהם כלפי הודעות בוטות של בני נוער.

הממצא המעניין ביותר בכל הקשור ב Sexting העולה מהמחקר, הוא ש- 74% מבני הנוער שהשתתפו במחקר חושבים שסקסטינג הוא משהו פסול (48% מתוכם חושבים שסקסטינג צריך להיות לא חוקי). הגיל הנפוץ ביותר לסקסטינג הוא 17.

הדעה שלי: לקחת בערבון מוגבל

מחקרים על סקסטינג ובריונות רשת מתפרסמים אונליין השכם והערב ועם זאת, רובם נערכים על מדגמים קטנים יחסית ובארה"ב. עם כל המודעות שלי לתופעות, צריך לקחת בחשבון את ההבדלים התרבותיים בין ישראל לארה"ב. מי שיסתובב כמה דקות בלילה בחדרי הצ'אט באתרים השונים (ואללה, תפוז, נענע ובכלל…) יכול לראות כמות נכבדה מאד של בריונות רשת, אם כי משיחות שערכתי, אני לא בטוח כמה נושא הסקסטינג נפוץ בארץ (בטח שקיים, אבל לא בהיקפים הללו).

מעניין לראות שבעלי אתרים שוברים את הראש כדי לייצר מעורבות של בני נוער במוצר שלהם כשבערוצים של בריונות רשת וסקסטינג יש מעורבות לכל השנה.

למחקר המלא לחצו כאן [PDF] (ותודה לארז על ההרמה להנחתה)

]]> http://tnoathanoar.co.il/955/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%95%d7%93%d7%a2%d7%95%d7%aa-%d7%a4%d7%a8%d7%95%d7%91%d7%95%d7%a7%d7%98%d7%99%d7%91%d7%99%d7%95%d7%aa-%d7%95%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%95%d7%a0%d7%95%d7%aa-%d7%a8%d7%a9/feed/ 0