בשנים האחרונות, בני נוער תופסים תפקיד מרכזי במשק הבית כאחראיים על מחקר לפני רכישות, קטנות כגדולות: הם מתמצאים ויודעים לנווט בצורה טובה במאגרי מידע, יודעים להצליב נתונים וחשוב מכך, יש להם את כל הזמן שבעולם לחקור ולרדת לפרטים קטנים בכל הקשור למפרטים טכניים. אין ספק שלהורה האבוד באוקיינוס המידע, להעסיק טינאייג'ר במשרה חלקית יכול להיות דיל לא רע בכלל.

מצד שני, בני נוער אמנם מעולים בסריקה של הרשת לבמצעים וקניה חכמה (ויעיד על כך הפוסט של רז שמדבר על בני נוער במהלך המיתון) אבל אפשרויות הרכישה שלהם מוגבלות יחסית: למעט מאד בני נוער (במיוחד בגילאי המסה הקריטית 17-15) יש כרטיסי אשראי* ורובם מתקיימים מדמי כיס במזומן על בסיס כלשהו (שבועי, חודשי).

לאחר שהבהרנו את סוגיית כרטיסי האשראי, ניתן לומר כי האפשרות היחידה לבני נוער לרכוש מוצרים באינטרנט בצורה שלא מערבת הזנה של כרטיס אשארי מסוג כלשהו היא על ידי תשלום במזומן לשליח שמגיע עד הבית. אפשרות אופטימלית מבחינת בני הנוער (לא מערבת הורים) אבל בעייתית מכל כך הרבה בחינות אחרות (בעיקר לוגיסטיות אבל לא רק).

תקנו מה שאתם רוצים, ההורים כבר ישלמו (או שלא)

גם במקרה של רכישות באינטרנט, נראה כי פתרון טוב ויצירתי נמצא איפשהו באמצע בין ללכת להורים כל יומיים ולבקש לקנות משהו, לבין לשלם במזומן מאחורי גבם: האתר Bill My Parents מציע את ההתפשרות האולטימטיבית לבני הנוער – תקנו מה שאתם רוצים, ההורים רק צריכים לאשר. ככה זה נראה:

תקנו מה שאתם רוצים, ההורים רק צריכים לתת אוקיי (צילומסך)

הקוספט של Bill My Parents הוא פשוט: יש כניסות נפרדות להורים וילדים. הילדים קונים ברשת מה שהם רוצים תוך שימוש בחשבון של האתר (מעכשיו: BMP) ואף כרטיס אשראי לא מחוייב. מאוחר יותר, ההורים נכנסים לאתר דרך החשבון שלהם ורואים רשימה מסודרת של כל המוצרים שהילדים רכשו ובלחיצת כפתור הם מאשרים או לא מאשרים את הרכישות וכרטיס האשראי מחוייב.

יש ייתרון עצום באתרים ורכישות בהן אנחנו לא ממש "רואים את הכסף" (מי כמוני יודע) ובגלל זה אתרים כמו Paypal ו eBay יוצאים מגדרם כדי לאפשר לנו רכישות בקליק אחד בלי יותר מדי הזנות כרטיסי אשראי ובלי יותר מדי טרחה. הגדולה של BMP היא האפשרות להנגיש את השירות הזה לבני נוער מצד אחד, אבל בזהירות ובאחריות המתחייבת כדי לייצר לעצמם מוניטין טוב בקרב ההורים שישמחו להיות מעורבים ברכישות של הילדים.

מעניין יהיה לעקוב אחרי האתר ולראות האם תהייה היענות מצד בני הנוער לחייב את עצמם למנגנון שמצד אחד מגביל וחושף אותם, ומצד שני מאפשר להם ליהנות מחוויה של רכישה נוחה ברשת. ולסיום, נקודה למחשבה: מעניין כמה מידע אודות הרגלי הצריכה של בני הנוער (אתרים, מוצרים) ייאגר במסדי הנתונים של BMP.

–

* קשה לדעת כמה בני נוער מחזיקים בכרטיס אשראי, בעיקר בגלל שרוב כרטיסי האשראי מונפקים על חשבונות של ההורים ואין אתרים אמינים שמנטרים את התעשייה (להוציא אולי את Cardweb.com שלא נותן יותר מדי מידע בנושא בני נוער). סימוכין ניתן למצוא במאמר שפורסם באתר CardTrack ובמאמר בנושא התמכרות של בני נוער לאשראי שפורסם ב MSN Money.

(תודה לארז על ההרמה להנחתה)