בשנים האחרונות, בני הנוער (ובמיוחד בנות הנוער, אם לדייק) תבעו בעלות ומשתמשים באופן אינטנסיבי במגוון רחב של ערוצי מדיה באינטרנט: הם שולחים את מספר ההודעות הכתבות הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל (הסקר האחרון מדבר על יותר מ-3,400 הודעות בחודש), אתרים כמו יוטיוב וטאמבלר הפכו למרכז שיתוף התוכן שלהם והם מעלים לפייסבוק, עורק החיים המרכזי שלהם במרחב המקוון, תמונות באופן תדיר.

בתוך כל עולם העלאת מדיה (דווקא בשיתוף הוא מצטיין) וידאו הוא שחקן צעיר ואנרגטי עם עתיד מבטיח. השבוע, מכון המחקר האמריקאי PEW Internet מפרסם דו"ח על הרגלי ההעלאה ושיתוף וידאו בקרב בני נוער באינטרנט, ואפילו כמה מילים על סטרימינג.

2 מכל 5 בני נוער משתמשים בויאו-צ'ט (CC-BY CountryComedy.com)

כשטקסט לבדו כבר לא מספיק

2 מכל 5 בני נוער אמריקאים (37% בקירוב) מדברים עם חברים שלהם באינטרנט באמצעות וידאו כשהמובליות בשימוש בשירות הן, כמובן, בנות הנוער עם 42%לעומת 33% מהבנים (כבר אמרתי, בנות נוער שולטות). על פי המחקר של PEW, שימוש בוידאו-צ'אט נפוץ יותר בקרב משתמשי אינטרנט תדירים על בסיס יומי (42%) מאשר משתמשים על בסיס שבועי (33%) ומשתמשים על בסיס חודשי (1%).

במובן מסוים, אפשר לייחס את העלייה בשיחות וידאו מקוונות להתפתחות הטכנולוגית כשהיום רוב המחשבים הניידים מגיעים עם מצלמת אינטרנט מובנית באיכות סבירה וכמעט לכל טלפון חכם יש מצלמת וידאו קדמית מבחינת חומרה שמגובה באפליקציות מובנות (דוגמת FaceTime) אבל אני חושב שבכל מה שקשור לקהל הצעיר יותר, עליה בפופולאריות של שיחות וידאו היא תוצאה של מגמת התפתחות מסויימת בקונספט של שיחה בין שני אנשים או יותר במרחב המקוון: בני נוער שולחים המון הודעות טקסט אבל בשלב מסוים הטקסט לבדו כבר הוא לא מספיק "אישי" ולא מעביר את חווית השיחה המלאה, מה שהביא להנחת רובד של מדיה על הודעות הטקסט – היום, ברוב אפליקציות השיחה (אם זה Facebook Messenger, WhatsApp ודומיהם) אפשר מצד אחד לראות את הפנים של האדם מולך שמיוצגים על ידי תמונת פרופיל ומצד שני ניתן לשתף מגוון רחב יותר של מידע: תמונות, אודיו ומיקום, מה שהופך את השיחה להרבה יותר עשירה מאשר טקסט שעובר מצד לצד ונתון לפרשנות.  עוד בגזרת התמונות שמעשירות את השיחה נמצאים האמוטיקונים (סמיילים) שמיועדים לתת יותר קונטקסט ויזואלי לשיחה והיום הדרישה למגוון רחב שלהם רק הולכת וגדלה.

וידאו כחוויה חברתית

וידאו מכניס את השיחה לספירה אחרת לגמרי ושתי מגמות הופכות את הוידאו למוצר השיחה הפופולארי שהוא היום: הראשון, העניין החברתי – לפי המחקר של PEW, יותר מ-80% מבני הנוער מחוברים לרשתות חברתיות, מתוכם 33% מקליטים ומשתפים וידאו. אם מסתכלים על הנתון הזה ועל מספר המשתמשים בוידאו צ'אט, הנתונים מתחברים – וידאו הוא עניין חברתי וחווית השיחה בוידאו היא חוויה שניתנת לשיתוף (Shareable, נניח) הרבה יותר מסוגי שיחה אחרים בהם משתתפים בני הנוער.

אחד היישומים הבולטים בקטיגוריה החברתית הוא ooVoo שלא במקרה הוא אחד היישומים (אם לא ה…) הפופולאריים ביותר בקרב בני נוער וצעירים, בדיוק בגלל שהוא משתמש בשיחות קבוצתיות ומציג אותן בצורה שצעירים יכולים לתקשר ביניהם ולייצר חוויות ראויות לשיתוף.

שיחה בין צעירים ב-ooVoo (מתוך טאמבלר)

מעבר לפן החברתי ולחוויה השיתופית, הצד השני שהופך את הוידאו לפופולארי בימינו הוא היכולת לקחת את שיחות הוידאו החברתיות הללו לכל מקום מהמחשב לטלפון החכם ולהשתמש במדיה הזו בבית הספר או בכל מקום אחר ממנו הם היו רוצים לשתף חוויה. מהמחקר של PEW עולים שני נתונים מעניינים בהקשר הזה: 13% מבני הנוער נוטים לשתף וידאו חי (Streaming) ובמקרה הזה, לא נמצא הבדל בין סוג הפרופיל של בן הנוער בפייסבוק (ציבורי, פרטי או חצי-פרטי).

והלאה? יהיה מעניין לעקוב אחרי מסלול התפתחות המגמה של הוידאו צ'אט לצד המסלול של אפליקציות שיתוף הוידאו ברשתות החברתיות שמחוברות ל-Open Graph במקרה של פייסבוק (ולקוראים החברתיים) ול-Hnagouts של גוגל+. בכל מקרה, מדובר במוצר שרק עכשיו מתחיל לגרד את קצה הפוטנציאל שלו, במיוחד בגזרת הסטרימינג.

המחקר של PEW זמין גם כ[קובץ PDF]

נשף סיום תיכון נתפס על ידי האמריקאים כאירוע מכונן, הרי מיד לאחריו הבן או הבת מתרחקים מהנוחות של בתי הספר האיזוריים לקולג' רחוק מהבית ובמדינה בה הקולג' נמדד על פי יוקרה, ההורים עלולים למצוא את עצמם במצב בו הם רואים את הילדים שלהם רק בחגים ובחופשות הגדולות – פעמיים בשנה. עם כל זאת, ולמרות המצב הכלכלי הבעייתי בו נמצא משק הבית האמריקאי הממוצע, סקר של חברת האשראי Visa חושף נתונים מפתיעים לגבי ההוצאה המשפחתית על נשפי סיום.

עלייה דרמטית בהוצאות על נשפי סיום (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי k9tv)

ככל שהמשפחה אמידה פחות, רמת ההשקעה עולה

בהשוואה ל-2011, בה משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה 807$ על הוצאות נשף סיום התיכון של הבן או הבת, ההוצאה הממוצעת ב-2012 עומדת על 1078$ למשפחה עבור כל בן או בת נוער שמשתתפים בנשף – עלייה של 33.6%. במירוץ החימוש הזה דווקא המשפחות בעלות ההכנסה השנתית הנמוכה יוצאות נפסדות כאשר משפחות בעלות הכנסה שנתית של 20,000$ משקיעות את הסכום הגדול ביותר עבור נשף סיום: 1,200$ בממוצע, זאת לעומת משפחות בעלות הכנסה שנתית ממוצעת של 75,000$ בשנה שמשקיעות סכום של 842$ בממוצע.

למרות ההוצאות הגבוהות, השמלות והלימוזינות (ניתן להתווכח על הנחיצות שלהן, הטרנד לא פסח גם עלינו הישראלים) מהסקר של Visa שנערך בקרב 1,000 בני נוער עולה כי הם מתכוונים לשאת ב-39% מההוצאות של נשף הסיום ולהשאיר להורים לכסות את 61% הנותרים. באופן כללי, חיסכון הוא לא מושג שזר לבני נוער, עוד בשנת 2011 ראינו את השפעות המיתון על בני הנוער בארה"ב שהתבטא בשיחות משפחתיות על צמצומים, מודעות גדולה יותר לנוער לגבי חסכונות והרצון לחסוך כסף לזמנים קשים.

להורדת תקציר הסקר של Visa (כולל המלצות לנשף הסיום בסגנון "חלקו לימוזינה עם עוד חברים") [קובץ PDF] –  לחצו כאן

עוד סקרים מעניינים

מאיפה מגיע הסלנג של בני נוער?

אחד מכל ארבעה בני נוער בארה"ב מחזיק טלפון חכם (סמארטפון)

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

החיבור בין בן הנוער לטלפון הסלולרי שלו הוא מסוג הדברים שאפשר לקחת כמעט כמובן מאליו כשבשנתיים האחרונות שם המשחק בתחום מחקרי השוק והאקדמיה הוא השפעת הטלפונים החכמים על בני נוער כחלק ממגמת "חיתוך הכבלים" (Cord Cutting) כחלק מחווית אונליין מתמשכת מהמחשב הביתי לטלפון הנייד בדרכים.

דו"ח חדש של מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, אחריו אנחנו עוקבים דרך קבע בתנועה, סוקר את נתוני השימוש של בני הנוער האמריקאים בטלפונים ניידים, חדירת הטלפונים החכמים לקבוצות הגיל הצעירות יותר והשימושים העיקריים במכשירים הניידים (רמז: כותרת הפוסט).

עלייה מאז 2009 (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי austianomic)

אחד מכל ארבעה בני נוער מחזיק בטלפון חכם

מתוך המחקר של PEW עולה כי אחוז החדירה של טלפונים חכמים (סמארטפונים) בקרב בני הנוער בארה"ב עומד על 23% (גילאי 17-12 כמקובל) ו-31% בקרב בני נוער בגילאים המאחורים יותר (17-14) כאשר הבעלות על טלפונים חכמים חוצה פרמטרים של אתניות רמת הכנסה משפחתית. הנתונים של PEW נמוכים מעט מהנתונים שהציגו בנילסן לקראת סוף שנת 2011 כשהראו אחוז חדירה של 40% בקרב בני הנוער האמריקאים ובהתאמה לנתונים שהציגו ב-Ypulse Research מוקדם יותר השנה שהראו 26% חדירה.

בהתאמה לבעלות על טלפונים סלולריים, על פי המחקר של PEW בני נוער שמחזיקים טלפון חכם בבעלותם מחזיקים במחשבי לוח (טאבלטים) בבעלות המשפחתית ומשתמשים בהם על מנת להתחבר לרשת האינטרנט (16%). לעומתם, מחצית מבני הנוער שמחזיקים טלפון חכם משתמשים בו על מנת לגלוש באינטרנט (49%, מה עושים החצי השני עם הטלפון החכם שלהם?) אבל בסופו של יום המחשב האישי הוא עדיין הבחירה הראשונה של בני הנוער בכל הקשור לשימוש באינטרנט.

המסך הגדול עדיין פופולארי יותר (מחקר PEW Internet)

60 הודעות ביום, פחות שיחות קוליות

הכותרת הסנסציונית של המחקר שהצליחה להפוך לאחד מה-Trending Topics בטוויטר היא "בני נוער שולחים 60 הודעות SMS  ליום", מספר גדול לכל הדעות. המחקר של PEW מציג חציון (לא ממוצע, מה שהופך את המספרים לבאמת מרשימים וסליחה על המושגים בסטטיסטיקה) של 60 הודעות ביום לעומת חציון של 50 הודעות ביום בשנת 2009.

בהתאם לגישה האהובה עלי במסגרתה בנות נוער שולטות באינטרנט בנות הנוער ממשיכות לייצר המון תוכן גם בגזרה הסלולרית עם 100 הודעות (חציון, עדיין חציון) ביום.  באופן כללי, הודעות מהוות את החלק הארי  בצורות התקשורת היומיות  בקרב בני הנוער עם 63% מהם שעוסקים בה מדי יום כאשר הפעילויות הפופולאריות הבאות הן שיחות טלפון (39%), מפגשים אחרי שעות הלימודים (35%), שימוש ברשתות חברתיות (29%) ושימוש בהודעות מיידיות (22%).

בעוד בני נוער ממשיכים לדבר בטלפון בתדירות גבוהה ומחשיבים שיחות קוליות חלק חשוב בצורות התקשורת שלהם מדי יום, שיחות עם חברים נמצאות בירידה גם דרך טלפונים ניידים (26% מדברים עם חברים מדי יום לעומת 38% בשנת 2009) ואפילו בטלפונים נייחדים (ירידה חדשה ל-14% מ-30% בשנת 2009 ו-39% בשנת 2006).

להורדת הדו"ח של PEW Internet בפורמט PDF לחצו כאן.

מחקרים נוספים בתנועת הנוער

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

איך בני נוער משתמשים בטכנולוגיה בחיי החברה שלהם 

מצגת: תרבות האינטרנט של בני נוער

]]> http://tnoathanoar.co.il/3342/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%94%d7%91-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%99/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/3333/mtv-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%a8%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d/ http://tnoathanoar.co.il/3333/mtv-%d7%97%d7%95%d7%96%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%a1%d7%99%d7%a1-%d7%9e%d7%99%d7%99%d7%a6%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%90%d7%aa%d7%a8%d7%99-%d7%91%d7%99%d7%aa-%d7%9c%d7%90%d7%9e%d7%a0%d7%99%d7%9d/#comments Sun, 18 Mar 2012 12:48:06 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=3333

זוכרים את הימים בהם אחת הדרכים היחידות להיחשף למוזיקה חדשה ועדכנית הייתה רק דרך צפייה ב-MTV? מאז אותם ימים עברו לא מעט מגה-בייטים בנהרות האינטרנט וערוץ המוזיקה, שבעבר היה אבן שואבת לכל בן נוער שרצה להיות מחובר למצעדים ולמוזיקה העדכנית ביותר, נשאר מאחור כשבסיבוב עוקפים אותו פרויקטים מקוונים חדשניים ועתירי טכנולוגיה.

בשבוע שעבר הציגו אנשי MTV את המהלך הגדול הבא, זה שאמור להחזיר אליהם את הקהל הצעיר: מהלך מבוסס תוכן בשם MTV Artists.

עמוד בית לכל אמן, עשרים שנה של תוכן (צילום מסך)

מוזיקה: שוק פופולארי וטכנולוגי מאד, במיוחד בקרב צעירים

בזירת אתרי התוכן במוזיקה ושירותי גילוי המוזיקה (Music Discovery) מקפידים ב-MTV להפסיד לשירותים ואתרים מתחרים בעקביות בשלוש השנים האחרונות ואם לשפוט לפי נתוני הכניסה לאתר שנמצאים בסטגנציה מאז 2008, כנראה שבערוץ המוזיקה ממשיכים למתג את עצמם בתור אתר תוכן לחדשות מוזיקה והפקות ריאלטי מוצלחות (דוגמת Jersey shore) ונכנסים לשווקים מקומיים בהדרגה, גם לישראל.

תוסיפו את הקדמה הטכנולוגית והתוכנית בשוק המוזיקה לעובדה שרוב בני הנוער מחזיקים נגני מוזיקה וטלפונים חכמים ומשתמשים יותר בשירותי האזנה ישירה (Streaming) וקיבלתם שוק שמתפתח במהירות עצומה, רלוונטי ופופולארי מאי פעם לקהל הצעיר.

בדרך, נראה ש-MTV שכחו את הנכס העיקרי שלהם: שעות על שעות של קליפים (על הנישה הזו השתלטו בהצלחה שירותים כמו Vevo ו-Youtube) מצעדים והמון מוזיקה שרק מחכה שיגלו אותה (על הנישה הזו השתלטו שירותי גילוי מוזיקה דוגמת Spotify), בתוך כל השוק הרווי הזה MTV היו צריכים לחשוב על מהלך שייקח את הנכס העצום שיש להם, התוכן, ולהפוך אותו לכלי שיצליח להשלב בשוק גדול ותחרותי.

חוזרים לבסיס עם MTV Artists

MTV חוזרים לבסיס, לאבני הבניין שהפכו את הערוץ לספינת הענק שמנווטת את השוק – האמנים. הפרוייקט החדש של MTV שנחשף בתערוכת SXSW נקרא MTV Artists (כרגע סגור. ההשקה בספטמבר, בטא במאי) והפלטפורמה החדשה שנבנית תחליף את עמודי האמנים הקיימים היום ב-MTV שם יש פחות או יותר 10,000 עמודים. במסגרת MTV.Artists יוקם עמוד לכל אחד מהאמנים שישמש אגרגטור לכל הפעילות שלו ברשת: הציוצים מטוויטר, לוח ההופעות, קליפים אחרונים  והנכס העיקרי של MTV – מעל 20 שנה של תוכן: ראיונות, אזכורים, רכילות,כתבות וכל מה שיש בארכיון.

מעבר לתוכן הסטנדרטי לכל אומן, MTV יאפשרו לאמנים לתבוע (Claim) את העמודים שלהם ולנהל דרכם קשר בלתי אמצעי עם הגולשים בצורה דומה לזו שהם עושים בפלטפורמות חברתיות אחרות כאשר הכוונה היא לתגמל אמנים שישתמשו בפלטפורמה של MTV כדי להציב אותם בכותרות הראשיות (מעבר להסכמים שאני מניח שייחתמו) ולנהל מערכת יחסים בין הפלטפורמה החברתית החדשה לבין אתר התוכן המסורתי. ייתרון נוסף של MTV היא הנכונות לתת הזדמנות שווה לאמנים חדשים להרים עמודים משלהם (Myspace מישהו?) ולהכניס אותם למצעדי פופולאריות משלהם כדי לתת תחרות לאתרי מצעדים כמו ה-Billboard הותיק שעבר שדרוג דיגיטלי משמעותי בשנתיים האחרונות.

כוכבי יוטיוב – בקרוב ב-MTV? (צילום מסך)

נתראה בספטמבר

ככל שהשוק הופך להיות טכנולוגי ומתקדם יותר מעניין לראות חברות גדולות כמו MTV פונות (ובצדק, לדעתי) לתוכן רלוונטי ומעניין כאבן שואבת לקהל הצעיר שירצה להינות מהיכולת לתקשר עם האמנים האהובים עליו בצורה בלתי אמצעית, עד כמה ש-MTV יוכלו לסייע לכך. התמונות מתוך הרשת החדשה עדיין לא נחשפו אבל יהיה מעניין לראות איך MTV מתכננים למשוך לפלטפורמה שלהם אמנים פופולאריים שמחזיקים בנכסים דיגיטליים וחברתיים משמעותיים משלהם (ואף מילה על ליידי גאגא וקהל מפלצות האינטרנט שלה).

עוד על מוזיקה ובני נוער

אפליקציית גילוי מוזיקה לבני נוער צעירים

מחקר: השפעת הסלולריים על החיים של בני הנוער 

בעולם השיווק לקהלים צעירים (בני נוער, ילדים ו-tweens) יש שתי גישות בכל הקשור לניהול שיחה בין המותג לצרכן: הגישה הראשונה מדברת על שיחה עם קהל היעד "בגובה העיניים" תוך שימוש בסלנג מהעולם החברתי-תרבותי של הקהל הצעיר. מול התומכים בגישה הראשונה מתייצבים אלה שמאמינים שהמותג צריך ללכת בדרך ובשפה שלו כשקהל היעד אמור לשאוהב השראה מהמותג ולכוון את עצמו ואת השיחה לפי האסטרטגיה.

מחקר חדש מבית MTV מנסה להגיע למקורות הסלנג בו משתמשים בני הנוער ולהבין מאיפה נובע הצורך להשתמש באותה שפה שרבים מהמפרסמים, ההורים או המורים כבר מזמן הפסיקו לנסות לפענח.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Slalit

חכמים, מצחיקים ומעודכנים

על פי המחקר, השימוש בסלנג משתמש את בני הנוער בכמה מישורים: בכל הקשור לאפקט האדם השלישי, סלנג גורם לבני נוער להצטייר בעיני החברים שלהם החכמים, מצחיקים, שנונים ומעודכנים – שלוש תכונות חשובות ביותר בשלב ההתפתחותי בו נמצאים בני הנוער במסגרתו הם מחפשים קבוצת שווים ושואפים לזכות בהכרה בצד החברה. בנוסף, שימוש בסלנג אצל בני נוער מראה (לתפיסתם) על מקוריות, אותנטיות ואופטימיות באופן כללי.

בני נוער צורכים ולומדים סלנג משלושה מקורות עיקריים:

עולמות דיגיטלים בהם קיימת מגבלה על אורך הטקסט  -  בעולם משחקי המחשב (ובמיוחד משחקי רשת מרובי משתתפים) נדרשת לעיתים מהשחקנים היכולת להעביר כמות גדולה של מידע מאחד לשני תוך זמן קצר, מה שגרם להווצרותה של "שפת משחקים" – מה שנקרא במחקר Gamer Language שממנה שואבים בני נוער לא מעט השראה עם ביטויים כמו epic, win, fail, pwn וכיוצא באלה. במקביל לעולם משחקי המחשב, לא מעט סלנג מגיע מתוך עולמות תוכן בהם נדרשים בני הנוער לקצר, פיזית, את כמות הטקסט אותו הם כותבים : אם זה עולם ה-SMS או טוויטר (בו במוגבלים המסרים ל-140 תווים).

תרבות פופ ואינטרנט - סדרות טלוויזיה ומילים לשירים מייצרים חלק נכבד מהסלנג בו משתמשים בני הנוער (לדוגמא: ביטויים כמו just saying, crunk או deuces)  . בנוסף, ביטויים מעולמות התוכן האינטרנטיים שהתחילו בתור רצון לקצר מסרים והפכו לביטויים שכנראה יישארו איתנו לנצח – lol, omg, wtf ודומיהם.

העצמה ונטיה לדרמטיזציה – הכוונה להעצמה מודגמת במחקר בצורה הטובה ביותר: היום כבר אין יותר משהו שהוא cool. היום דברים הם Awesome, Crazy, Epic או Fantastic. שימוש במילים טעונות משמעות דרמטית וגרנדיוזית כמו Ridiculous כדי לתאר מצב בלתי ייאמן או חתימה של משפטים בסיומת fml כדי לתאר מצבים של חוסר שליטה או מבוכה אם מאפיין בולט בעולם הסלנג של בני הנוער.

אז איך מדברים איתם?

בהיבט השיווקי של הדברים, אני מאמין שיש איזו מערכת יחסים ומערכת של ציפיות שנוצרת בין בני הנוער למותג או לגורם סמכותי כזה או אחר. אם יש משהו שחשוב לבני נוער בכל הקשור להתנהלות מול מותג היא אותנטיות – ניסיון של מותג לדבר יותר מדי בסלנג (ולהסתכן להיתפס, חס וחלילה, בסלנג לא מעודכן) עלולה לייצר תדמית לא אותנטית, מתאמצת וכזו שמנסה להתחבב יותר מדי על קהל היעד. מצד שני, יצירה של תדמית מרוחקת מדי תעשה את אות הדבר בדיוק.

האמת, כמו ברוב המקרים נמצאת אי שם באמצע, עם נטיה קלה לכיוון בני הנוער ולא למחוזות הישנים של המותג המורם מעם. אם יש משהו חשוב במשחק השיווקי עם בני הנוער היא האותנטיות של של המותג והנאמנות שלו לעצמו. קריצה של סלנג מדי פעם תעשה פלאים בעוד שלהרים את המותג בחזרה "למעלה" אחרי שימוש באסטרטגיית "שיחה בגובה העיניים" היא קשה הרבה יותר.

אחת האמניות הפופולאריות ביותר בעולם בני הנוער (והאמנית הפופולארית ביותר בפייסבוק עם מעל  47,000,000  חברים בעמוד הקהילה) השיקה אמש גרסת בטא לרשת חברתית חדשה שזוכה ללא ביקורות חיוביות ומצליחה לגעת בלא מעט נושאים שחשובים לבני נוער בתוך האתר.

הרשת החברתית, שזכתה לשם LittleMosters (הכינוי שמעניקה גאגא לקהל המעריצים) מציגה מודל דומה לרשת חברתית אחרת פופולארית מאד בקרב בני נוער - Tumblr כאשר לכל משתמש יש עמוד פרופיל משלו ומשתמשים אחרים יכולים לעקוב אחריו (הטרמינולוגיה באתר היא Fan ובהתאמה Unfan כך שכל המעריצים מחוברים ליידי גאגא) . עיקר הפעילות באתר, בדומה לטאמבלר, היא העלה של תמונות וסרטונים בפורמט של מעין מיקרו-בלוג כאשר הפוסטים מוצגים בצורה דומה מאד לממשק שהתחלנו להתרגל אליו ב-Pinterest.

עמוד הבית של LittleMosters.com (צילום מסך)

אז בשביל מה רשת חברתית?

ההתנהלות ברשת של ליידי גאגא היא דוגמה מעולה לחיבור לא רק לצרכים פרקטיים ומעשיים ,אלא גם נותנת מענה לצרכים פיסכולוגיים כדי לחזק את הקשר בין המעריצים לאמנית (או למותג). ליידי גאגא יש המון נכסים וירטואליים: יש לה את עמוד הקהילה השישי בגודלו בפייסבוק (כאמור, מעל 47 מליון בעת כתיבת הפוסט), אתר בית מוצלח, מיקרו בלוגים פעילים מאד בטוויטר ובטאמבלר עצמו ואת פרויקט Haus of Gaga המעניק במה ליוצרים ומעצבים צעירים. אז למה להעלות לאוויר רשת חברתית?

יש משהו במותג-על כמו ליידי גאגא שמצליח לגרום לשלם להיות גדול יותר מסכום חלקיו: ליידי גאגא, עבור צעירים, היא הרבה יותר מזמרת, יוצרת או אייקון אופנה. ליידי גאגא היא שם נרדף ליצירתיות ובחינה מחדש של הגבולות ובמדיה מסוימת, מותג שאנשים היו רוצים להיות מזוהים וקשורים אליו. הרשת החברתית של ליידי גאגא מייצגת במידרה רבה את הצורך של בני נוער וצעירים לייצר לעצמם "קבוצת שווים" – אנשים שהם מצליחים להתחבר אליהם על בסיס מכנה משותף ומכאן יכולים לקבל תגמול בצורה של הכרה והשתייכות לקהילה המזוהה עם הערכים שלהם.

הכנסים הוירטואלים של ליידי גאגא הם טובים ומחזיקים בצורה מצויינת כל אחד בגזרתו, אבל כולם מייצגים קשר חד-סתרי בין ליידי גאגא כמותג (כאמור, מזמן לא רק זמרת) לבין קהל המעריצים העצום שלה אבל כמעט באף מקרה, אין אינטראקציה של המעריצים לבין עצמם, מה שהרשת החברתית שלה נותנת לו מענה בצורה מצויינת.

אמא-מפלצת, ליידי גאגא (מתוך העמוד הרשמי בטאמבלר)

מה אנחנו יכולים ללמוד

ברור שהרשת החברתית של ליידי גאגא לא תתחרה ולא מתכוונת להתחרות בפייסבוק, טאמבלר או אפילו Pinterest. יש בהשקה של LittleMonsters המשך של מגמה שנמשכת לאט אבל בטוח בשנים האחרונות – התבזרות של העולם החברתי לקהילות על פי תחומי עניין.  אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל בתחילת עידן ה-Web 2.0 נפתחו רשתות חברתיות לכל נושא בעולם (השיא מבחינתי הייתה רשת חברתית לאוהבי יינות צרפתיים), כאשר עם עלייתו של פייסבוק, העולם החברתי התכנס לתוך הרשת החברתית הכחולה, אתרים נסגרו והפכו לקבוצות.

היום, אפשר לראות אתרים מנצלים את היכולת של פייסבוק ואת ה-API שלו כדי לייצר רשתות חברתיות נישתיות לפי תחומי עניין עם ממשקים ותועלות אחרות כשפייסבוק תמיד נמצא ברקע אבל כשזה מגיע למעריצי ליידי גאגא, לדוגמא, אין מקום שיכול לחבר אותם בצורה הטובה ביותר מעולם תוכן עם עטיפה משלו ויכולות שהם הוא יכול להציע. רוצה לומר, משחקים עם פייסבוק – לא נגדו.

מבחינה שיווקית קשה לומר אם ואיך תחשב הרשת החברתית של ליידי גאגא "הצלחה", אבל לא בטוח שהצלחה היא המילה שצריך להשתמש בה בהקשר הזה. לטעמי, אם בזכות האתר מעריצים יצליחו להתחבר זה לזה ולנהל אינטראקציה כאשר המותג רק צופה מהצד ומייצר את הדבק והסיבה למעריצים להתחבר, יש כאן קריאת כיוון טובה מאד למותגים אחרים שכדאי להם לעקוב וללמוד. היום זו ליידי גאגא, מחר זה עולם תרבות הרחוב של אדידס.

מתעניינים ברשתות חברתיות?

קראו על המחקרה של קהילת 9Gag מול חברת Nescafe  העולמית

גישה אחרת לניהול עמודי קהילה בפייסבוק 

ה-Timeline ואיך הוא עשוי להשפיע על עמודי מותגים 

המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

יומיים לפני סוף השנה האזרחית סיכומי השנה נופלים עלינו מכל מקום (בעיקר בגלל שכל ארה"ב בחופש וכל מה שאנחנו מקבלים הם סיכומי שנה מתוזמנים ומוכנים מראש, שום תוכן חדש חס וחלילה) ולמרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסיכומי סוף שנה, הפוסט האחרון של 2011 בתנועת הנוער יעסוק בהצגת שלוש מגמות עיקריות (שתיים של השנה, אחת לשנה הבאה) מתוך מחקר המסכם את שנת 2011 אצל בני הנוער בכל הקשור בטכנולוגיה.

קשה להרגיש את זה כשאנחנו בתוך התהליך, אבל 2011 הייתה שנה מסעירה מבחינה טכנולוגית עבור בני הנוער: יציאה של מכשירים חדשים בכל החזיתות (סלולרי, מחשבים ניידים) וירידות מחירים של דגמים ישנים דחפו המון אנשים להתקדם ולשדרג את עצמם טכנולוגית. בני הנוער, שמקבלים את הטכנולוגיה שלהם בדרך כמכשיר יד שנייה מההורים או מהאחים הגדולים נהנו ב-2011 מכניסה מאסיבית לתחום הטלפונים החכמים ומחקר שהבאנו כאן לאחרונה מדבר על לא פחות מ-40% חדירה של טלפונים חכמים בקבוצת הגיל של בני נוער בארה"ב.

חווית מדיה מתמשכת (cc-Ed Yourdon)

חותכים את הכבל

ב-2011 התחלנו להכיר לראשונה תופעה שמופיעיה בסקרים ומחקרים בשם Cord Cutting או כמו שהגדרתי אותה "עולם ללא תפרים": חווית מדיה מתמשכת שמתחילה במחשב האישי (הנייד) בבית וממשיכה ללוות את בני הנוער גם כשהם יוצאים ממנו למרחב הציבורי באמצעות הטלפון החכם. החברים, מאגרי המידע, יכולת ההתקשרות וניהול מערכות היחסים הדיגיטליות שלהם, הכל ממשיך מהסביבה הביתית (עליה ההורים מפקחים) לתוך האוטובוס בדרך לבית הספר או בכיתה.

נתונים חדשים על שימוש בטכנולוגיה של בני נוער ב-2011 מגיעים מחטיבת המחקר YPulse Research שסקרה 1,500 בני נוער בארה"ב מראים על שימוש הולך וגדל במכשירים המותאמים לתפיסת חיתוך הכבלים: עלייה במספר רכישות המחשבים הניידים (על חשבון המחשבים האישיים), שימוש יומי בטלפונים חכמים ובנגני מוזיקה, כולם מותאמים לשימוש "בתנועה". עם זאת, לא הייתי מספיד עדיין את המחשבים האישיים, בעיקר בגלל העלות הזולה יחסית שלהם מול הניידים והיכולת שלהם לתת מענה לבני נוער בזירת המשחקים.

שימוש יומי במכשירים אלקטרוניים (Ypulse Research)

בעלות על מוזיקה בדעיכה

קרוב לוודאי שהנושא הזה שווה פוסט נפרד, אבל אחת המגמות הבולטות ב-2011 שלא זכו ליותר מדי סיקור בתקשורת או במחקרים היא הדעיכה של הבעלות על מוזקיה ועלייה משמעותית בהאזנה למוזיקה דרך סטרימינג (Streaming), מושג שלא זכה לתרגום הולם לעברית. אני מייחס את העלייה של בני הנטער בשימוש בשירותי סטרימינג לשתי מגמות אחרות: הראשונה, הוזלת תעריפי הגלישה בטלפונים סלולריים בארה"ב ומעבר לתוכניות של Unlimited Data, מה שמאפשר לבני  נוער להאזין לכל שיר בעולם על גבי טלפונים ניידים ומחשבים בלי להוריד קבצים, לחכות או למיין. מגמה שנייה שתורמת לעלייה בשימוש בסטרימינג היא הוספה של רובד חברתי למוזיקה שלא היה קיים עד עכשיו: היום בארה"ב, שירותים כמו Spotify יכולים לפרסם באופן אוטומטי למה אתם מאזינים, לשתף את החברים שלכם ברשימות ההשמעה ולהלביש על המוזיקה רובד חברתי שהחשיבות שלו לבני נוער היא עצומה.

בהמשך למחקר של Ypluse Research, שאלו בני נוער למה הם לא מורידים מוזיקה (באופן חוקי ולא חוקי) וגם מהתשובות לשאלה הזו אפשר לראות בבירור את הבעיות שסטרימינג נותן להן מענה באופן מושלם: מחירים, הדרישה לכרטיס אשראי, בעיות בטיחות על המחשב האישי (בהורדות לא חוקיות) ובעיות אחרות, כל אלה כבר מכוסות בסטרימינג וכשמלבישים עליהן את הרובד החברתי, זו הופכת להיות הצעה משתלמת עבור בני הנוער.

למה בני נוער לא מורידים מוזיקה (Ypulse Research)

מבט קדימה: ליותר תלמידים יהיה טאבלט

2012 תהייה במידה רבה, לדעתי הצנועה, השנה בה תתחזק המודעות לטאבלטים בעיקר אצל תלמידים ואולי אצל ההורים שלהם ככלי לימודי שיוצא מעבר לגבלות המוזיקה, פייסבוק אל שימוש באינטרנט וקריאת ספרים. אחוזי הבעלות של תלמידי תיכון על טאבלטים הוא נמוך מאד (2%), בעיקר מגלל המחיר של הטכנולוגיה והעובדה שגם להורים או לאחים הגדולים עדיין אין מכשיר חדש יותר שהם יכולים להעביר הלאה.

מה שכן, הרצון לרכוש טאבלט אצל בני נוער הוא גבוה מאד ועומד על 50% וב-2012, כשייכנסו לשוק מגוון רחב יותר של טאבלטים ובני נוער יתחילו להסביר להורים את החשיבות של טאבלט בבית (הרי הם אלה שיובילו את ההכנסה של המכשירים הללו לסלון). בסופו של דבר, ואני אבדוק את עצמי בסוף 2012, לדעתי אחוז הבעלות של בני נוער על טאבלטים יהיה מעט יותר גבוה כי המחירים לא יירדו, אבל המודעות ומגוון השימושים במכשירים הללו יוצרים שוק של הזדמנויות שמעט מאד אנשים יודעים או רוצים לגעת ולהתעסק בו בהקשר של בני נוער, אז שווה לשים לב.

עוד על בני נוער וטכנולוגיה השנה

• זהות בעולמות וירטואליים אצל בני נוער
• איך בני נוער קיבלו את גוגל+
• YouTube הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר (לא פייסבוק)
• דומינוס פיצה מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית סלולר