כל הפוסטים עם התגית וואלה

שעת אפס – תוכנית הבוקר של וואלה

תוכן וידאו נחשב בעיני, ובעיני רבים, לגביע הקדוש של עולם התוכן באינטרנט. הייתי בנענע כדי לראות  את "עולמו של רנו פסקאל" הופך מתכנית של קטעי וידאו לקאלט ועושה פלאים למותג, יצא לי לראות את וואלה סופרים בהנאה את הטראפיק עם "מה, כבר צהריים?" ולא חסרות דוגמאות מחו"ל. בחודשים האחרונים, עם הצמיחה הטבעית של יוטיוב וכניסה אינטנסיבית של תוכן וידאו לפורטלים הגדולים (ובתוך כך חיבור לזכייניות הטלוויזיה) הפך תוכן וידאו כמעט למניה בטוחה.

ביום חמישי האחרון (23.4) השיקו בוואלה Zone, אזור הצעירים של וואלה, את "שעת אפס" – תוכנית בוקר לבני נוער שתכליתה שלושה או ארבעה פרזנטורים עם פינות קבועות. ככה זה נראה:

walla_video_

לכל מי שמודאג, יש גילוי נאות בסוף הפוסט (צילומסך)

תוכן וידאו זה עסק לא זול: תוכנית ערוכה של כעשר דקות יכולה לעלות בסביבות ה 2500$ בעוד פרק של שידור חי באיזור ה 5000$, לא כולל מע"מ ולא כולל את הטאלנטים (אם יש כאלה). כאן נכנסים בעלי האתרים לדילמה – אפשר לספוג את העלויות, להפיק פיילוט ועם זה ללכת לצוד ספונסרים. זה לא פשוט, זה להוציא כסף מהכיס של האתר ולא בטוח שהקונספט יצליח לגייס נותני חסות. האפשרות השניה היא להתפשר על רמת הגימור, להשתמש בבני נוער במקום טאלנטים ולצלם את הפרקים במשרד של הסמנכ"ל.

עצם העובדה שלא יצאה הודעה גדולה ומרשימה על "תוכנית בוקר חדשה לנוער" מראה שיש כאן סוג של התפשרות וחוסר גאווה בתוצר הסופי. קשה לראות איזשהו מגע יד מקצועי שעבר על התוכנית, ברמת הכתיבה, ברמת העריכה או ברמת הפרזנטורים (כתבים של הערוץ). אני כמעט יכול לדמיין איך מכרו את זה למנכ"ל: "נעשה את זה מתחרתי" , "בני נוער אוהבים טראש", "לא חייב להיות בזה היגיון", אפשר לצלם את הפרק הראשון במשרד שלך?"

walla_video_2

ברקע: סיכומי פגישה (צילומסך)

הפואנטה: חוקי המשחק השתנו

נכון לחודש אפריל 2009, תכנים מהסוג שמציגה "שעת אפס" מתאימים לערוץ תוכן גולשים ביוטיוב ולא למוצר שאמור להיות תוכן הוידאו המוביל של ערוץ הצעירים של וואלה. נכון, אפשר להגיד ש"צעירים אוהבים טראש" (ולא רק הם, גם אני, מודה) אבל גם טראש צריך לדעת לעשות ורמת הגימור לא צריכה להעליב את האינטיליגנציה של הצופה.

יוצא לי יותר מדי פעמים לשמוע אנשי שיווק ותוכן אומרים ש"הנוער יכול לספוג הכל" ו"אפשר לעשות את זה בלי כסף" אבל כמו ששעת אפס מוכיחה בצורה טובה, זה פשוט לא זה. שלא תבינו אותי לא נכון, אני לא מצפה להפקה רצינית סטייל תוכנית בוקר בטלוויזיה, אפשר לעשות טראש, אפשר לעשות נונסנס, אבל הגימור חייב להיות ברמה גבוהה יותר, הכתיבה צריכה להיות נכונה לוידאו (ולא להרגיש כאילו מקריאים לך כתבה) והטאלנטים צריכים להיות טאלנטים שאפשר למתג אותם (עם כל הכבוד וכו').

קשה לראות תוכנית ברמה כזו עולה אצל אחד מהפורטלים הגדולים, שם יהיה צורך להעמיד את ההפקה לצד הפקות מושקעות יותר (ב ynet כתבות הוידאו , בנענע תכנים טלוויזיוניים), אני משער שבוואלה אפשר, מצד שני – זה פשוט פלופ.

גילוי נאות: אני עובד ב ynet, אתר מתחרה של וואלה. מצד שני, כשמגיע פרגון אני תמיד מפרגן, הפעם לא.

למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר

לא משנה מהו סוג הבלוג אותו אתה כותב, בסופו של דבר תהייה חייב לכתוב על טוויטר, ככה זה טרנדים. אז ברוח החגים, תרשו לי להפסיק לבקר קמפיינים ולרטון לכיוון משרדי האינטראקטיב, הפרסום ומשרדים באופן כללי ותנו לי להיות קצת ספקולנט.

twitter-logo

לפני כשבוע פורסם כאייטם ראשי בוואלה! Zone (אתר התוכן לצעירים של וואלה) מאמר דעה בנושא "לא מעניין אותי מה כל הסלבים האלה עושים בטוויטר" (קליק לקריאה).  קחו את הפרסום של האייטם הזה במקום שאמור להכתיב את האג'נדה של וואלה בכל הנוגע לבני נוער ותוסיפו אותו ללפחות שני בעלי עסקים מכובדים לבני נוער שהתייעצו איתי בשבוע החולף בנוגע להכנסת העסק שלהם לטוויטר והרי לכם מגמה: חלק מבעלי העסקים מכירים את טוויטר, מתרשמים ממנו ורוצים להיות שם.

"למה אתם רוצים להיות שם?" שאלתי. "כי שם נמצאים כל האנשים שעושים את הבאזז" הם עונים. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.

לעניין; אנחנו (אנשי האינטרנט) מקבלים את מנת הסטטוסים-ב-140-תווים-או-פחות היומית שלנו משני מקורות עיקריים: פייסבוק וטוויטר כאשר לכל אחד המעלות והחסרונות שלו בתחום המיקרו-בלוגינג: שם יש את כל החברים שלנו ואפשרות התגובות אינטואיטיבית מאד ובאחר מעגל החברים מצומצם יותר ובכלל, מעבר לרעש העצום שמייצרים חברים שפחות קרובים אלינו בפייסבוק, בטוויטר יש הרגשה שהדברים שלנו נשמעים ומקבלים משמעות, במיוחד לאור האופי המאד Opt-in של טווייטר (לא עקבת, לא שמעת).

מסרים מיידיים כ Killer Application

הגורם החשוב שנכנס לתמונה אצל בני נוער בתחום הסטטוסטים שמקבל אצלנו פחות משמעות, הוא תוכנות ה IM. על הקשר בין נוער ל IM (מסנג'ר, ICQ, גוגל טוק ודומיהם) דיברנו פעמים רבות כאן בבלוג ואם להסביר במשפט: קיים קשר חזק מאד בין בן הנוער לתוכנת המסרים המיידיים האהובה עליו: זה המקום להתעדכן, זה המקום לדבר, זה המקום להכיר אנשים ובכלל, כשריבוי משימות היא דרך חיים, מסרים מיידיים משתלבים יופי.

msn

בני נוער במסנג'ר. ברקע: ליידי גאגא

אם חיפשתם מקום בו המסרים שלכם נקלטים על ידי חברים שלכם ולא נבלעים ברעש של אפליקציות או עדכונים של אנשים שאתם בקושי מכירים, שורות הסטטוס בתוכנות המסרים המידיים (הודעה אישית במסנג'ר, הודעת Away ב ICQ וגרסאות נוספות) הן המקום לעדכן. בנוסף, תוספים מסוגים שונים מאפשרים לחברים שלכם לראות לאיזו מוזיקה אתם מאזינים, ממש כמו שירותים מקבילים בטוויטר (Blip.fm ודומיו).

בקיצור, חפשו באזז היכן שיש

לפני כמה חודשים עשיתי ניסיון וביקשתי מבני נוער להירשם ל Plurk, אתר דמוי טוויטר – טיפה יותר גרפי, טיפה יותר מצועצע והתגובות היו פושרות: שוב העדכונים האישיים נבלעו בין כל העדכונים של החברים והסיכוי שלך להשמיע את הדעות שלך ולמשוך אנשים לדבר איתך הפך להיות תלוי בזמן העדכון. בנוסף, לאתרים כמו טוויטר, Plurk ואפילו פייסבוק חסר מרכיב ההמשכיות: גם אם אתה מחובר והסטטוס שלך הכי מעניין, פייסבוק צ'אט לא מספיק מפותח כדי לייצר זירה שתחליף את תוכנות המסרים המיידיים ושם הן מצטיינות.

אם יכולתי לתת עצה חינם (והן, כידוע, הכי טובות) לכל אותם בעלי עסקים לנוער שחושבים על כניסה לטוויטר בעקבות כל ההייפ (המוצדק, לדעתי) בכלי התקשורת , הייתי שולח אותם לחפש את מובילי דעת הקהל האינטרנטית במקומות בהם הם נמצאים: בבלוגים, ברשתות חברתיות אבל בעיקר את בעלי האתרים המשפיעים, כי עם כל הצער, טרנדים לבני נוער קל יותר להכתיב מלמעלה מאשר מלמטה. וזה כבר חומר לפוסט אחר.