לאחר שפייסבוק ניצח את הקרב אל מקלדתם של בני הנוער בישראל, נראה כי כרגע הזירה השוקקת חיים לאתרי האינטרנט המקומיים לצעירים היא בעיקר רלוונטית לילדים מתחת לגיל 13. מחסום השפה שם גדול יותר ולכן מחייב נגישות בעברית. עוד כמה שנים גם זה ישתנה – כלומר עניין השפה לא יהווה מכשול – גם כי ידעו אנגלית יותר טוב מוקדם יותר, וגם כי תרגום אתרים בזמן אמת יהיה פשוט. כבר היוםגירסאות בעברית בענקי האינטרנט העולמיים פייסבוק \ גוגל הוא כבר עובדת מוגמרת.

הנה 3 מהכוכבים בקרב אתרי הילדים הישראלים – מחולק לעולמות וירטואלים ופורטל

עולמות וירטואלים ישראליים לבני נוער (second life עם אג'נדה וצנזור..)

1. נתקלתי במחקר מעניין שערכה חברת המחקר זטה טולס בקרב ילדים בגילאי 6-13. מה שתפס את עיני היה אתר מוגובי הישראלי. בסקר הוא מופיע כאתר השני (!) הנזכר על ידי הצעירים. מקום טוב להיות בו בעיקר שאתה רק שני לפייסבוק.

על מוגובי קראתי לראשונה ב 140 ושם הוכרז על השקתו ב-אוגוסט 2009. לא עברו 5 חודשים  וכבר הוא זוכה להופיע אחרי פייסבוק.עניין שבוודאי תרם לכך הוא שממש לפני כחודשיים מוגבי נכנס תחת וואלה ואין ספק שהחיבור הזה עשה לאתר טוב והזרים לו משתמשים. בין הענקים המקומיים וואלה הוא היותר רלוונטי לילדים ואולי חשוב באותה מידה – חזק גם בקרב ההורים שמפקחים על גלישת ילדים בגיל זה (אני מקווה….) ובעלי כרטיס אשראי.

2. עולם וירטואלי ישראלי נוסף לצעירים הוא אקו לוקו. האתר פונה לחתך קצת יותר "מבוגר" של ילדים ומציע עולם וירטואלי עם אג'נדה ירוקה (אקו לוקו = משוגע על אקולוגיה – בבחינת "ירוק"). גם כאן בדומה למוגובי ישנו ממשק משתמש ועיצוב ברמה מאוד גבוהה.

שני אתרים אלו עובדים במודל הכנסות של freemuim: משחקים בחינם ועל שירותים נוספים צריך לשלם. שיווק אתרים לצעירים בגיל הזה הינו בעל שני קהלי יעד ברורים – ההורים והילדים. הילדים שייהנו יבקשו מההורים להכניס כרטיס אשראי. מעניין אם זה עובד.. והאתרים רווחיים..?

האם בקרוב נראה חברות מסחריות נכנסות לעולם קיים כמו אקו לוקו?כניסה חלקה יחסית יכולה להיות של חברות וגופים ציבוריים שיש להם אג'נדה נטרלית כמו חסכון במים, בטיחות בדרכים, סובלנות ועוד. המקום שלהם באקו לוקו נראה טבעי ולא ירתיע את ההורים.

או אולי – חברות מסחריות ייצרו עולם וירטואלי שלם רק על מנת למתג את עצמן בתוכו? בדומה למה שנעשה בקיטה סיטי. קיטה סיטי עבד במודל אחר – של חברה מסחרית גדולה שלקחה עליה את כל עלויות ההקמה והשיווק. עולם תוכן שיווקי של קוטקס. העולם הזה שחיי על משבי הפרסום עולה וקם על פי קמפיינים ולא כפי שאתרי אינטרנט צוברים כוח ותאוצה מהגולשים שלהם ומעבודת שיווק 365 יום בשנה. זאת אחת הסיבות אנחנו רואים היום את הנהירה של המפרסמים להיכנס לעולם הוירטואלי הגדול ביותר – פייסבוק.

לוקו מראה עלייה רציפה, מוגובי נשען על וואלה, קיטה תלוי קמפיין

פורטלים לילדים

הרכישה של myfirsthompage על ידי תפוז מראה אולי כי גם הם חושבים שכדאי להשקיע בצעירים. צעירים מאוד (3-8). אתר זה הינו שער כניסה לאינטרנט עבור ילדים ודומה למה שכל אתרי האינדקסים למבוגרים עושים (נטקס, סטארט, קפה..)

המסחר והשיווק באתרי פורטלים שונה באופן מהותי מעולמות וירוטאלים שכן אינו מבוסס על מודל freemuim . האתגר הוא גדול מאוד גם כאן.

נקודות למחשבה במסחור הזירה לתפוזים:

1. כל המסחור שדמיינתם לעשות – תקצצו בחצי ואז עוד קצת.

2. תדמיינו את הילדים שלכם גולשים באתר ומשם תתחילו לחשוב מה ניתן לעשות

3.  אל תיתנו לאיזה פסיטגל שרוצה לשים עוד שני שקל להזיז אתכם. כי ההורים לא יסלחו לכם.

4. אל תאנסו את הגולשים בפרסומות: שהלכתי עם הבנות שלי לסרט בסינמה סיטי – היו 22 דקות של פרסומות לפני הסרט. נטו. בלי יכולת להימלט. ממש התפוז המכני. זה עשה לי בחילה ועוד לא חזרתי לשם. ככה גם לא יסלחו לכם.

5. תדעו מראש, יש לכם חלון זמן מאוד קצר – הגולש הצעיר ינטוש אתכם לאנחות כי הרלוונטיות של האתר לגביו היא לתקופה קצרה של שנה-שנתיים ולא יותר.

6. שזה לא יגרום לכם למסחור יתר של האתר בראיית "תפוס כל יכולתך" כי אז הנטישה תגיע הרבה קודם.

החופש הגדול הגיע ועמו ים של כתבות ופרסומים בנוגע להתנהגות פרועה של בני נוער. בין הכתבות ניתן למצוא את בני הנוער שגנבו אופניים ומכרו אותם ברשת, פיצוציות שמוכרות להם סמים ועוד שלל כתבות דקר-עם-בקבוק, דרס-עם-קטנוע וכיוצא באלה. כדי לגבות את הכתבות החדשותיות, הקיץ הופך מדי שנה לתקופה מצויינת עבור חוקרים שרוצים לפרסם מחקרים התנהגותיים הקשורים בהתפרעויות של בני נוער.

הקיץ, ספר  ד"ר רוברט אפשטיין (חוקר פסיכולוגיה ומנחה תוכנית רדיו בנושא בני נוער) בשם The Case of Adolescence שיצא במהדורה ראשונה בשנת 2007 ובימים אלה במהדורה נוספת, עורר מחדש את הויכוח על השאלה: האם המצב של בני הנוער הוא אכן חמור כפי שמציגים אותו בתקשורת? לטענת ד"ר אפשטיין בספרו, בוודאי – בימינו אנחנו רואים יותר נוער עם אקדחים, נוער מעשן סמים ונכנס להריון בגיל מוקדם, הדברים שמדווחים בתקשורת הם רק קצה הקרחון של תופעה חמורה הרבה יותר.

לצדו של ד"ר אפשטיין עומדים מחקרים עדכניים לפיהם 1 מתוך 7 בני נוער אמריקאים בטוחים שימותו בגיל צעיר, מה שנותן להם את הלגיטימציה לעשות שטויות ומחקרים נוספים לפיהם העניין הוא לא האמונה של בני הנוער במוות בגיל צעיר, אלא העובדה שהם חשים "חסיני מוות" וחושבים שביכלתם לקבל החלטות בוגרות בגיל צעיר.

בני נוער מעשנים סמים בסט. פיטרסבורג (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי kr4gin)

הסטטיסטיקות מראות אחרת וגם: דעה אישית

בביקורת שהתפרסמה במגזין טיים המקוון לספרו של אפשטיין מראים הכותבים מציאות הפוכה לחלוטין: בעידן פוסט-קולומביין ירד מספר הפשעים המיוחסים לבני נוער מ 48 פשעים לכל 1000 תלמידים דאז ל 22 לכל 1000 דהיום. בנוסף, פשטים המיוחסים לנערים בגילאים צעירים (14-12) צנח בשנים האחרורנות ב 68% (חבל שטיים לא מגבים את הסטטיסטיקות שלהם בקישורים למחקרים).

אבל עזבו לרגע את הסטטיסטיקה היבשה (וזו שרלוונטית בעיקר לגבי חו"ל). את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לאחר שקיבלתי מספר פניות מכל מיני גופים שביקשו ממני להתייחס להתנהגות הנוער המשועמם בחופש הגדול מתוך כוונה להוציא כותרות בסגנון "המצב חמור מאי פעם" שיגרמו לכל צופי תוכניות הבוקר בארץ לצקצק בעוד הם רואים את הטינאייג'ר של השכנים חוזר בשמונה בבוקר מאיזו מסיבה. אני אגיד לכם את מה שאמרתי להם: המצב רחוק מלהיות גרוע.

נכון, הנוער של היום הוא פחות ציוני-מורדני-אידיאולוגי ונרטיבים ומיתוסים של כור היתוך, נוער ציוני ו"איתן לא היסס לרגע" נוגעים לו קצת פחות. עם זאת, זכינו לנוער אינדיבידואליסטי, דעתן ובין כל עשרות הכתבות על נוער שאונס, דוקר ופושע שמצטיירות מעולה (ואני מודה, כתבות על נוער עבריין תופסות המון רייטינג) אני רואה מסביבי נוער שעובד, מתנדב, מדריך בתנועות נוער, מחובר מאד למדיה ומגניב באופן כללי.

מצד שני, יכול להיות שאני חי באיזו אשלייה. אשמח לקבל תגובות מהקוראים הטינאייג'רים של הבלוג.