רוב המחקרים המקיפים שרואים אור בשנים האחרונות מדברים על צדדים חיוביים מאד בכל הנוגע לבני נוער ואינטרנט: בני נוער מחוברים מאד, נוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות (לדוגמא: רדיו אינטרנט), ההשפעה שלהם על משק הבית נמצאת בעלייה מתמדת וכמובן מצליחים לנהל בהצלחה יתרה מערכות יחסים עם גורמים אמורפיים, מותגים לדוגמא. מחקר חדש שמתפרסם ממש הבוקר מבית PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים לחקר האינטרנט וסגנון החיים בארה"ב, מדווח על הדרך בה בני נוער מתנהגים ברשתות חברתיות ואולי אפילו יותר מעניין, על הדרך בה צריך להתנהג ברשתות חברתיות בעיני בני הנוער.

פייסבוק הוא מרכז החיים של בני הנוער

החק הראשון במחקר של PEW מתייחס לשימושי מדיה בקרב בני הנוער, בדגש על מדיה חברתית. המחקר מראה את המשך המגמה במסגרתה מבין כל קבוצות הגיל, בני נוער מתחברים הכי הרבה לאינטרנט (95%) כשאחריהם, כמו בדרך כלל, חברי דור ה-Y עם 94%. מה שמעניין לראות בחלק שעוסק בשימושי מדיה הוא את האבסולוטיות של פייסבוק בכל הנוגע לניהול המדיה האישית והחיים החברתיים ברשת של בני הנוער: מיותר לציין כי פייסבוק היא הרשת החברתית הפופולארית ביותר (89% מבני הנוער כאשר ל-99% מהם יש יותר מחשבון אחד!) ומשאיר הרחק מאחור את כל הרשתות המתחרות, במיוחד את טוויטר שלא מצליח להתרומם עם 12% שימוש בלבד.

בני נוער מבצעים ברשת חברתית פחות או יותר 6 פעולות כאשר הפעילויות המובילות הן שליחת הודעות לחברים (88%) כתיבת תגובות, העלאת סטטוסים והעלאת תמונות. 50% מבני הנוער משחקים בתוך פייסבוק, נתון קצת יותר מעניין הוא שאם מתמקדים בקבוצת גיל צעירה יותר (גילאי 13-12) רואים קפיצה משמעותית באחוזי המשחק עם 69%. הנתון הזה עומד בקורלציה עם התובנה שמצביעה על עליית אתרי משחקים לבני נוער צעירים בישראל.

כל התמונות שלהן בפייסבוק (CC-Morning Calm News)

חוויות שלילות \ חוויות חיוביות

החלק השני והעניין של הדו"ח עוסק בהתנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (אפשר כמעט לומר "התנהגות של בני הנוער בפייסבוק" אבל ניתן לשאר ליהנות מהספק). הנקודה הראשונה בה עוסק הדו"ח הוא השקפת העולם של בני הנוער לגבי אנשים בקבוצת הגיל שלהם וההתנהגות שלהם ברשתות החברתיות. 69% מבני הנוער אומרים שרוב האנשים בקבוצת הגיל שלהם הם נחמדים ו-20% לא נחמדים (תרגום לא מוצלח של Kind ו Unkind אבל "אדיבים" נשמע עוד פחות טוב). הנתון הזה יכול היה להתקבל בשקט יחסי אבל כשמסתכלים על הנתונים של בני הנוער לעומת המבוגרים שמאמינים ש-85% נחמדים ורק 5% לא נחמדים, כנראה שחווית בני הנוער את הרשת החברתית שלילית יותר מחווית המבוגרים את אותה הרשת.

את החוויה השלילית ביותר ברשתות החברתיות עוברות בנות נוער צעירות (13-12) כאשר על פי הדו"ח הן חושבות שאחד מכל שלושה אנשים בקבוצת הגיל שלהן הוא "לא נחמד" (33%) לעומת בנים בני 13-12 שהחוויה שלהם כנראה חיובית יותר עם 9% בלבד אנשים "לא נחמדים". עם כל זאת, החוויה הכללית של בני הנוער ברשת החברתית כלפי עצמם היא חיובית כאשר 65% זוכרים לפחוץ חוויה אחת ברשת חברתית שגרמה להם להרגיש טוב עם עצמם וחווית שלילות (כאלה שגורמות להם לחשוש מהליכה לבית הספר ביום למחרת) הן נדירות יחסית.

כנראה בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, בני הנוער תופסים את חוית הרשת החברתית כטובה מאד עבור עצמם אבל חוששים מאד מהעולם שמסביבם. אגב, בניגוד למה שחשבנו, בני נוער עם עמודי פרופיל "פתוחים" יותר דיווחו על אחוז גבוה יותר של חוויות שגרמו להם להרגיש טוב עם עצמם. אני חושב שצריך להסתכל על הנקודה הזו דווקא מההיבט של פסיכולוגיה התפתחותית: התנהגות של "אני מרכז העולם" אמנם אופיינית יותר לילדים ובני נוער צעירים ואמורה להשתנות עם הגיל לתפיסת עולם מופשטת יותר, אבל הקיטוב הבולט בין החשש מהעולם לאושר העצמי שגורמות הרשתות החברתיות יכול להצביע כאן על איזושהי מגמה.

"תתעסקו בעניינים שלכם"

חוסר הבטחון של בני הנוער כלפי הרשת החברתית מתבטא בתיאורים המילוליים שלהם בכל הנוגע לשאלה "איך אנשים מתנהגים ברשת חברתית". המילים הבולטות ביותר בדו"ח היו "שונה" , "מצחיק", "אובר-דרמטי", "מזוייף" או אם לסכם את כל התחושות במשפט אחד: אנשים ברשת החברתית מתנהגים באופן שונה מבחיים האמיתיים. בדו"ח מובאים ציטוטים מעניינים לגבי הנקודה הזו: (תלמיד בית ספר) "אנשים שבבית הספר מסרבים לקלל עושים את זה בכל מילה שניה באונליין" או "אני חושבת שאני מתנהגת באופן גס יותר אונליין בגלל שאני לא רואה את האנשים".

איך אנשים מתנהגים אונליין (מקור: Pew Internet)

בהמשך לדברים, נשאלו בני הנוער איך הם חושבים שאנשים צריכים להתנהג בעולמות הוירטואליים. כאן נמשכת מגמת ההתמקדות בעצמי כאשר בני הנוער לא מצפים מאנשים להתנהג באדיבות, או להיות אמיתיים אלא מתרכזים בעיקר ב"תתנהגו בכבוד ותתעסקו בעניינים שלכם".

איך אנשים צריכים להתנהג באינטרנט (מקור: PEW Internet)

בשביל כל מי שרוצה לקהל הצצה לרציונל ולדרכי החשיבה של בני הנוער ברשתות החברתיות, המחקר של PEW הוא אחד המקיפים והמעניינים שקראתי בתקופה האחרונה (אין ספק ששמור לו מקום של כבוד בתיזה שלי)  ומפאת קוצר היריעה אני לא אכפתוב כאן יותר מדי על החלק האחרון במחקר שמדבר על מעורבות הורים וקבלת עצות מאנשים שאינם הורים עבור בני נוער, אבל מדובר בחלק פשוט מרתק.

ההמלצה שלי: תורידו את המחקר [PDF] ותוציאו ממנו את התובנות לגבי המוצר (או הילד) שלכם.

הבוקר התפרסם מחקר הרבעון השלישי של נילסן לשנת 2011 (קראו כאן, הורידו קובץ PDF כאן). מעבר ללא מעט ממצאים מעניינים שיש בדו"ח של נילסן, שעוסק רובו ככולו בהרגלי צריכת המדיה האינטרנטית בארה"ב, בולטת רשת חברתית אחת ששילשה את כוחה בארה"ב בשנת 2011 והפכה להיות הרשת החברתית השלישת בארה"ב מבחינת זמן שהייה באתר (שלישית לפייסבוק ובלוגר ואחריה טוויטר). מה גרם לטאמבלר לפרוח בשנת 2011 ולהיות אחת הרשתות החברתיות הבולטות ביותר בתחום בני הנוער וספציפית לבנות נוער, יצרניות תוכן מהמעלה הראשונה? תמונה והתחלנו.

בית למאות אלפי בנות נוער שמייצרות תוכן (מתוך הטאמבלוג sugarsickness) 

מבוא לטאמבלר

טאמבלר (באנגלית Tumblr, קראו עליהם בהרחבה כאן) קמה בשנת 2007 כפלטפורמה לבלוגים אישיים כשהדגש העיקרי היה על פוסטים קצרים ששונים אחד מהשני בנראות (תמונה, טקסט, ציטוט, שיחה, וידאו) ועל קלות בשיתוף תוכן. מה שנוצר בשנים הראשונות, הלכה למעשה, הם מיקרו-בלוגים שמבוססים פחות על טקסטים ארוכים אלא ממש על "סנאפשוטים מהחיים" ושיתוף תמונות מכל מקום שקיים באינטרנט, פחות או יותר (זכויות יוצרים זה מושג שלא שמעו עליו בטאמבלר).

בשנים האחרונות המוצר טאמבלר קיבל פוקוס חברתי חשוב מאד: התוופסה האפשרות לעקוב אחרי בלוגים אהובים (מזכיר פחות או יותר את העקיבה אחרי משתמשים בטוויטר) כשעמוד הבית של האתר לא מוקדש ליצירת תוכן כמו באתרי בלוגים אלא לפיד של כל הבלוגים (או בשפת טאמבלר "טאמבלוגים") שאתם עוקבים אחריהם עם אפשרות לפרסם תוכן של חברים בטאמבלוג שלכם (מה שנקרא בטאמבלית ReBlog).

עמוד הבית של טאמבלר (צילומסך)

בנוסף לגרסת הרשת, טאמבלר מחזיקים גם גרסת סלולר מוצלחת במיוחד שמאפשרת לשתף תוכן בקלות מהטלפון הסלולרי לטאמבלוג שלהם (או למספר טאמבלוגים שאתם מחזיקים, אפשרות נפוצה מאד בקרב משתמשי טאמבלר). התוצאה של שני הפיצ'רי החברתיים הללו, בנוסף לפיצ'ר תגובות בסיסי לכל פוסט שמתפרסם יצרו בטאמבלר מערכת אקולוגית מגניבה של מאות אלפי טאמבלוגים – חלקם לפי נושאים, חלקם שייכים לאנשים וכולם מפרסמים מעל 36,000,000 פוסטים קצרים ביום.

אז למה טאמבלר מוצלח כל כל בקרב בני נוער בארה"ב?

בדומה לטוויטר (שבו בני נוער פחות משתמשים), במערכת האקולוגית של טאמבלר קל מאד למצוא ולהרגיש את העוקבים שלך. ברגע שבן נוער (יותר נכון בת נוער, הן שולטות בטאמבלר ביד רמה בתור יצרניות התוכן) צוברת לעצמה קבל עוקבים גדול טאמבלר דואג לתגמל אותה ולהודיע לה בכל פעם שמישהו שיתף את הפוסט שלה על בבלוג שלו (מקביל ל Retweet בטוויטר) ומעדכן אותה בזמן אמת על העליות והירידות במספר העוקבים שלה. בדרכים מסוימות, אותם דברים שחשובים למשתמשי טוויטר (שיתופים ומספרי עוקבים) חשובים גם לבני הנוער בטאמבלר.

ההתאמה האישית בטאמבלר היא גמישה מאד (כמעט מייספייסית) ומאפשרת לבני נוער לבטט את עצמם על ידי שינוי של כמעט כל מאפיין בבלוג שלהם ובצורה שבה הפוסטים שלהם מוצגים. ההשוואה המתבקשת כאן היא לטוויטר שם יש תבנית אחידה, הרי שלבני נוער האופציה של קסטומיזציה באמצעות מגוון רחב של תבניות קורצת יותר ומאפשרת להם לייצר את העולם שלהם בתוך האתר.

טאמבלר הוא אורגניזם גמיש ואמורפי מאד: האפשרות להחזיק מספר טאמבלוגים עבור משתמש אחד (אחד אישי, אחד מכוון נושא, אחד סתם לשטויות ועוד) הופכות את השימוש בטאמבלר לאחד הכלים האולטימטיביים לביטוי עצמי עבור בני נוער ומאפשרת להם לדלג בין העולמות של אנונימיות, של תחביבים ושל קהלי עוקבים שונים (מה שאמשפר להם למצוא קבוצות שווים מצד אחד ונישות חדשות מאידך).

קצת קדימה יותר, לטאמבלר יש כבר אפשרות להתממשק לטלוויזיה באמצעות Boxee ואני מאמין שככל שהם יישארו עם היד על הדופק בכל הנוגע לפלטפורומות שיתוף, אין לי ספק שתעבורת הפרסום שלהם רק תמשיך לעלות. אגב, תרגישו חופשי לבקר בטאמבלר שלי.

אחת ההטבות של עבודה ב teenk (לפחות בשבילי) היא גישה לקהילת בני הנוער וליכולת לבחור מתוכה אנשים בצורה מפולחת ולשאול אותם שאלות. לא בקטע שיווקי או משהו כזה, אבל אם פעם הייתי כותב פוסטים שעוסקים בטרנדים והייתי צריך בסוף לתת את השורה התחתונה שמבוססת על ניחוש מושכל (אם כי לרוב פגעתי), הרי שהיום אני יכול להביא לכם פוסטים קצת יותר מבוססים מבחינה אמפירית ולו רק בגלל זה, היה שווה לכתוב את כל הפסקה הזו.

אם בנושאים טרנדיים עסקינן, היה קשה מאד בשבוע האחרון להיכנס לכל בלוג או אתר ישראלי ולא להיתקל בידיעה, טור דעה או לכל הפחות טוקבק שעוסק בניסיון של גוגל להכניס אותנו אל עולם הסטטוסים והעדכונים בזמן-אמת, הלא הוא Google Buzz. רבים וטובים ממני ניתחו את השירות החדש מכל מני זוויות (כמה הילייטים: גל מור, היו"ר ואת טמקא מייצג אהוד קינן) ואני כאן כדי להביא לכם את הניתוח שלי לגבי בני הנוער.

מי מכיר את גוגל באזז?

בחרתי 200 בני נוער מקהילת teenk בלי מאפיינים מיוחדים מלבד פריסה ארצית (לא רציתי להטות את הסקר לכיוון בני נוער שחזקים בעולם המחשבים) ושאלתי אותם האם הם שמעו או מכירים את Google Buzz. בנוסף, השארתי בסוף השאלה האמריקאית שדה פתוח לכל מי שרצה להוסיף נימוק לגבי הבחירה שלו. כל התשובות לסקר נאספו תוך 36 שעות:

רוב בני הנוער לא מכירים את Google Buzz – על פי התוצאות, 52% מהמשתתפים בסקר העידו שאינם מכירים את גוגל באזז. לנתון היה בעיני יש שתי משמעויות: הראשונה, חלק גדול מבני הנוער לא משתמשים ב Gmail בתור ספק הדואר האלקטרוני שלהם. בסקר דומה שערכתי לפני מספר חודשים, עוד במהלך עבודתי ב ynet, ראיתי שספק האימייל של רוב בני הנוער הוא דווקא דואר וואלה! כך שזו אפשרות סבירה.

המשמעות השניה, שאינה גורעת מחוזק המשמעות הראשונה, יכולה להיות שחלק גדול מבני הנוער לא משתמש בדואר אלקטרוני. הייתי חייב להביא בחשבון את האפשרות הזו, אם כי אינני מאמין בה באופן אישי – סקר Generations Online 2009 שנערך בארה"ב בתחילת השנה שעברה הצביע על שימוש של 73% מבני נוער בדואר אלקטרוני. כך שלמרות ירידה ברורה שתהייה ב 2010 וירידה גדולה אף יותר ב 2011 (אם פייסבוק אכן תממש את שירותי הדואר האלקטרוני), עדיין מוקדם להספיד את המדיום.

חלק גדול מבני הנוער מכירים את Google Buzz, אבל לא משתמשים או מתעניינים בו – כאן העניינים הופכים להיות הרבה יותר מעניינים. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, קשה היה להתעלם השבוע מהבאזז סביב הבאזז, הגם שגוגל הוא מותג שבני הנוער מתעניינים בו במיוחד. על פי הסקר הקצר שערכתי, 40% מבני הנוער שהשתתפו בו ציינו שהם מכירים את גוגל באזז, אבל זה לא מעניין אותם.

בדומה לטיעונים שהעליתי סביב חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר, הסיפור של גוגל באזז מזכיר את קודמו. נכון, הגישה לגוגל באזז מזמינה הרבה יותר מטוויטר (אם כי בגוגל באזז מעורבים פחות סלבריטאים עבור בני הנוער, מה שמקטין את המשיכה שלהם כלפיו), אבל גם כאן, גוגל באזז נתפס פחות כחדשני ומעניין אלא כ More of the same – עוד שירות של גוגל שמזכיר מאד את מה שקורה בפיד של פייסבוק, רק עם פחות חברים.

זה הזמן לציין גם כמה מהתשובות לשדה הפתוח שקיבלתי בסקר: בין היתר חזרו תשובות בסגנון "(לא משתמש) כי יש את פייסבוק", "(לא משתמש) לא ממש שימושי בשבילי כי אין לי הרבה אנשים באימייל", "(לא משתמש) הבנתי שזה מתחרה לפייסבוק, אבל כל החברים שלי בפייסבוק". תשובות נדירות יותר לחוסר שימוש היו "כי אפחד לא משתמש בזה…אז מה הקטע", "סתם חיקוי של פייסבוק, לא נוח ולא מעניין".

למה כן משתמשים? בגלל החדשנות (והבאזז)- עם כל זאת, 6% ממשתתפי הסקר העידו שהם דווקא כן משתמשים בגוגל באזז. כל משתתפי הסקר שענו את התשובה השלישית בסקר השאירו גם תשובה בשדה הפתוח וההערות היו חד משמעיות: "קראתי בעיתון" , "קראתי באינטרנט", "ראיתי שהם הוסיפו אפשרות חדשה, אז למה לא", "רשת חברתית למשתמשי Gmail" נשמע כמו רעיון טוב". שתי הערות בודדות העידו על נכונות אמיתית לשימוש בגוגל באזז.

השורה התחתונה: רק התוכן יביא שינוי

על פניו, עבור בני הנוער, לפתח רשת חברתית על בסיס משתמשי אימייל מרגיש כמו להביא להקה ממש מגניבה להופיע במתנ"ס – כן, יכול להיות שזה מגניב וכן, יכול להיות שכמה מעריצים שרופים יגיעו, אבל הרוב הגדול או שלא שמע או שלא מתעניין.

בקרב על הפיד אצל בני הנוער, נראה כי ידו של פייסבוק נשארת על העליונה גם בסיבוב הנוכחי מול גוגל באזז ומהפך אמיתי לא נראה באופק. איפה כן אפשר יהיה לראות את המהפך אצל גוגל באזז? אם, בדומה אולי לטוויטר, הוא יציע תוכן נגיש וקל ויספק הצצה אל תוך חייהם של מפורסמים: ליידי גאגא עושה באזז? קניה ווסט משתף תמונות ואתם בחבר'ה ויכולים להגיב? אם הפעילות תפנה לכיוון הזה בכיוון שישאיר את פייסבוק מחוץ לתמונה בזירת התוכן – יש כאן סיכוי אמיתי אצל בני הנוער.

אם לא יקרה משהו מיוחד, הערב תיפתח בקול תרועה העונה השנייה של האח הגדול ובמשרדי האינטראקטיב כבר הספיקו למלא כל חלקה טובה בבאנרים כך שאף אחד לא יפספס את המאורע רב החשיבות (אם כי אני פחות הטיפוס של הפרק הראשון של האח הגדול שמלא בטקסטים מוכתבים מראש וטייפקאסטים לעוסים. את ערוץ 20 אגב, רכשתי).

מה שמעניין אותי בכל הסיפור של האח הגדול באינטרנט הוא דווקא השדרוג שנעשה בפלטפורמת השידור האינטרנטית: בעונה הקודמת (2008) יכולנו לבחור אחד מתוך ארבעה פידים שעבדו על נגן פלאש. יש לציין שאיכות השידור הניחה את הדעת אבל חוץ מלבהות במסך לא היה הרבה שיכולנו לעשות.

השנה העסק ייראה כך (המקור כאן):

האח הגדול באינטרנט, גרסת 2009 (צילומסך: אתר mako)

כמו שאתם יכולים לראות, נלמדו כאן הלקחים מפרוייקט וידאו ריאלטי דומה מהתקופה האחרונה, מגודלים: למרות שאין מה להשוות בין הקמפיין של סלקום לבין החשיפה האדירה וכמות הפרסום שמשוקעת באח הגדול, אחד הדברים שהיו חסרים במגודלים ויפכו את האפליקציה של האח הגדול למצויינת היא האינטראקטיביות והשיחה על גבי הוידאו.

החיבור המתבקש לפייסבוק (והמאולץ לטוויטר), הוא בדיוק מה שייגרום להווצרותן של שיחות בזמן אמת (מה שהיה כל כך חסר במגודלים) ותייצר חיבור טוב עם הקהל הצעיר. בנוסף, שכבת הוווידג'טים מציעה לקהל יכולות אינטראקטיביות נוספות שהיו לב הקמפיין של מגודלים בדמותם של סקרים, כך בסופו של דבר תמיד יהיה מה לעשות בעמוד הנגן, גם אם לא צופים בוידאו.

בונוס: ערוץ הכנסה מצויין

מבחינה מסחרית האפשרות להלביש שכבת פלאש נוספת על נגן הוידאו ולשים עליה ווידג'טים פותחת אפשרויות מצויינות מבחינה מסחרית (בתמונה אתם יכולים לראות דוגמא לבאנר של ביסלי) אבל גם לדחיפה של תוכן משלים של כתבות ב mako. בקיצור, אם כבר יש כל כך הרבה גולשים בעמוד אחד, למה לא לייצר אחלה טראפיק לשאר העמודים באתר תוך כדי?

כל אלה, לצד סרגל הכלים של האח הגדול (נתמך על ידי Conduit) יכולים לייצר ל mako ערוץ הכנסה לא רע בכלל, אם לא ב CTR, בתחום החשיפות בוודאי ובוודאי.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1262/%d7%94%d7%90%d7%97-%d7%94%d7%92%d7%93%d7%95%d7%9c-live-%d7%94%d7%9c%d7%a7%d7%97%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%9c%d7%9e%d7%93%d7%95/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1088/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/1088/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8/#comments Thu, 24 Sep 2009 12:21:58 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1088

אחרי כמה פוסטים שפורסמו בתנועה לאחרונה (ביניהם "למה לא נראה בני נוער בטוויטר" או ההסבר של טקראנץ' לעניין) אני יכול לעמוד מאחורי הטענה אותה אני מציג לאורך השנה: רוב בני הנוער לא משמשים בטוויטר. עם זאת, קשה להתווכי עם העובדה שאפילו בישראל ישנה קהילה קטנה של טינאייג'רים שמעדכנת באופן תדיר את הסטטוס שלה בטוויטר ובעולם בו רוב השיחה של בני נוער ישראליים מתרחשת בפייסבוק, זה לא מובן מאליו.

לצורך הפוסט דגמתי 15 חשבונות של בני נוער ישראלים (לא מדגם מייצג, אבל ייתן לנו טעימה) וניסיתי למצוא את התמות המרכזיות בשיחות ושהם מנהלים ובהתנהגות שלהם בטוויטר כדי להבין, אולי, מה האינסנטיב שלהם לפעול ברשת שרוב החברים הקרובים שלהם לא נמצאים בה (ומכאן לקבל פחות חשיפה לתוכן שםה מייצרים, שדי עומד בסתירה לתיאוריות התפתחות קוגטיבית). התוצאות לפניכם:

Following \ Followers ועמודי פרופיל

בתור דוגמא טובה לעמוד פרופיל ממוצע של בן נוער ישראלי, הייתי מביא את העמוד הזה:

העמוד של @galyu בטוויטר: פשוט פשוט פשוט (צילומסך)

מבחינת העיצוב של העמוד, הרוב המוחלט של עמודי הטוויטר שדגמתי התאפיינו ברקע הלקוח מתוך ברירת המחדל של טוויטר, והעמודים הנותרים הציגו רקע פשוט ונקי, בכל מקרה – בלי עיצובי קאסטם מתוחכמים שמתאימים את עצמם לרזולוציה של המסך. לא שאני חושב שהם לא מסוגלים, אבל אין באמת טעם להשקיע משאבים בעמוד שלא נצפה על ידי הרבה חברים.

ואם כבר מדברים על חברים, שימו לב ליחס בין העוקבים. עמוד הדוגמא משקף פחות או יותר את הממוצע הכללי של Following ו Followers לטינאייג'ר ישראלי. אין כאן עניין של לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים ומספר העוקבים בהתאם. כשאני מסתכל על הרכב העוקבים אצל בני נוער ישראלים פעילים מעט יותר (לדוגמא, @talpeguin) ניתן לראות שרוב האנשים שטל עוקבת אחריהם הם חברים כאשר במקומות הבאים מבחינת כמות ה-Following נמצאים סלבס מקומיים ובמקום האחרון אנשים וסלבס מהעולם.

בולטים בחסרונם אצל בני הנוער בטוויטר הם חשבונות טוויטר של חברות מסחריות מישראל ומהעולם וחשבונות טוויטר של שירותים (עדכוני חדשות ועוד) מה שמציין את המובן מאליו – את פיד המידע שלהם בני נוער לא צורכים מטוויטר. מאיפה כן? מפורטלי התוכן הגדולים בארץ, לינקים שרצים במייל ושיחות עם חברים במסנג'ר.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מבנה העמודים האישיים היא שבני הנוער הישראלים לא מציינים אתר בית. המעטים שכן ציינו אחד ציינו עמוד תמונות בפליקר. זו דווקא נקודה מעניינת שהייתי רוצה להתעכב עליה בפוסט אחר ולנתח אותה קצת יותר לעומק. אני אשאיר רק שאלה – יכול להיות שעדיין לא קם בישראל אתר שבני נוער יכולים להתגאות בו מספיק כדי לייצג אותם? נחשוב על זה.

תוכן השיחות

שיחה באופיה היא משהו משתנה וזמני ומאופיים לרוב בנושאים טרנדיים. עם זאת, ניסיתי למצוא נושאי שיחה משותפים בין החשבונות שדגמתי: לשמחתי, גיליתי שהיכולת של בני נוער לזיין את השכל עם טוויטים בסגנון "הרגע שלפתי משהו מיימי מהעין" לא נופלת מהיכולת של המבוגרים לעשות את אותו הדבר.

הרוב המוחלט של הטוויטים שדגמתי מהחשובות לא הכילו קישורים החוצה. שזה ממש מעניין – כמעט אין טוויטים בסגנון "היי, מצאתי משהו מעניין בואו תראו" אלא יותר טוויטים שעוסקים בעצמי וב"מה עשיתי היום". שוב, עולה כאן השאלה של צריכת המידע על ידי בני נוער: אם אני לא חושב שאנשים יקראו את הלינקים שאני מפרסם (כי פידבקים אני לא מקבל), עדיף לי לשלוח ספאם לכל החברים שלי במייל או לשתף בפייסבוק.

הכנס תגובה צינית כאן. טוויט של @michalbr (צילומסך)

אם תהיתם, אין שימוש בהשטאגים, אבל אזכורים (@) דווקא יש. אזכורים הולכים בעיקר לחברים (סוג של פידבק) וכמו החבר'ה המבוגרים, ישנם אזכורים המנסים בצורה נואשת למשוך תשומת לב או תגובה מסלבריטאים.

השורה התחתונה: מה טוויטר צריכים לעשות

אני חושב שהשורה התחתונה מופיעה בצורת העלאת הטוויטים לאתר אצל בני הנוער: From web. ברגע שהיישום שכל כך נשען על קלות בתפעול וביכולת להטוויט מכל מקום בכל זמן כובל את המשתמש למחשב, אין לו סיכוי להדגים בפני קהל היעד את היכולות האמיתיות שלו. אם גם אני הייתי צריך להטוויט רק מאתר הבית של טוויטר, גם אני הייתי מתבאס.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1088/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8/feed/ 8 http://tnoathanoar.co.il/1074/%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%93%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%98%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%93%d7%a8%d7%9a-myspace/ http://tnoathanoar.co.il/1074/%d7%9e%d7%94%d7%99%d7%95%d7%9d-%d7%a2%d7%93%d7%9b%d7%95%d7%9f-%d7%a1%d7%98%d7%98%d7%95%d7%a1-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8-%d7%92%d7%9d-%d7%93%d7%a8%d7%9a-myspace/#comments Tue, 22 Sep 2009 11:31:02 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1074

בעוד פייסבוק נלחמים בעוז על שוק הסטטוס עם מנגנון תיוגים לאנשים וקבוצות מסחריות (גל מור כתב על זה, גם הקפטן) MySpace, השחקן המשמעותי השני בתחום הרשתות החברתיות, מאפשרים למשתמשים לסנכרן את שורת הסטטוס שלהם באתר עם טוויטר החל מהיום.

לאחרונה אנחנו רואים מחקרים שמתפרסמים חדשות לבקרים על הרתיעה של בני נוער משימוש בטוויטר (ההסבר של טקראנץ', שני הסנט שלנו) אך עם זאת מייספייס לא חושבים פעמיים ומשיקים את השירות.

את האמת? בצדק. אם לסתמך על ניתוח דמוגמרפי של טוויטר שנעשה לאחרונה על ידי מכון המחקר PEW Internet, ניתן לראות כי כמעט אחד מתוך חמישה "young adults" בגילאי 24-18 משתמשים בטוויטר או שירות זהה כאשר אחוזי המצטרפים בגילאים מוקדמים יותר נמצאים בעלייה (מקור) כך שלשבת על הגדר ולהמשיך עם פיצ'ר הסטטוסים שלהם זו לא אופציה.

סנכרון סטטוסים במייספייס-טוויטר (ציולומסך CNET News)

בסופו של יום אין כאן בשורה מיוחדת לבני הנוער. המיקוד של מייספייס הוא לא "עולם השיחה" אלא יותר מוזיקה וסלבס. עם זאת, כדי לשמור על האלמנט החברתי בחיים ההתממשקות לטוויטר היא צעד חכם (ומתריס כנגד פייסבוק, אז למה לא).

לפי הפעולות האחרונות של מייספייס, נראה כי השיחה וה"דופק של הרשת" מתכנסת לכיוון האתרים הגדולים וכל השאר מתמקדים בחוזקות. אני משער שאם זה הכיוון אליו הולכות הספינות הגדולות (פייסבוק לכיוון בידול ומייספייס לכיוון התממשקות) נוכל לצפות ל API לממשק הסטטוס של פייסבוק שיהיה נוח יותר לשימוש עבור אתרים חיצוניים.

מאז אותו פרסום של מורגן סטנלי לפני כחודש לגבי דרך צרכת המדיה אצל בני נוער, ואולי קצת לפניו,הפכו לא מעט אתרים לאובססיבים לגבי השאלה "למי בני נוער לא משתמשים בטוויטר?", אפילו אנחנו חטאנו וכתבנו על הנושא אחרי שכבר אי אפשר היה להתעלם מהטרנד. ולמה שלא יכתבו על טוויטר? מצד אחד יש כאן צעצוע אינטרנט נחמד שהמבוגרים מתים עליו ובני הנוער לא ומצד שני, בני הנוער מהווים את דור המשתמשים העתידי של טוויטר, ככה שיש למישהו שם סיבה לגרד את הפדחת.

אתמול פורסם בבלוג הטכנולוגיה TechCrunch פוסט מאת גיוף קוק, מייסד ומנכ"ל הרשת החברתית MyYearBook [טרנדס] העוסק במחקר שנערך בקרב בני נוער ונושא את הכותרת "מדוע בני נוער לא משתמשים בטוויטר?" לנוכח הפרסום בשבוע שעבר בניו יורק טיימס כי בני הנוער מהווים 11% בלבד מהאוכלוסיה של טוויטר. אובססיבים כבר אמרתי?

הנה שתי כותרות מעניינות מהמחקר

1. חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר לא נובע ממגבלות כלכליות או טכנולוגיות

בניגוד לדעה הרווחת (בקרב אנשי טוויטר, יש לציין) כי הבעיה היא אצל בני הנוער וחלילה לא באפליקציה, טוענים בלוגרים ואנשי טוויטר כי בני נוער רוצים להשתמש בשירות אבל לא מחזיקים במכשיר סלולרי התומך ביכולות גלישה או נמצאים בתוך תוכנית סלולרית משפחתית שמגבילה אותם בשליחת הודעות טקסט לטוויטר. לשמחתי, המחקר של קוק קובר את הטענה הזו: זה לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים.

למה בני נוער כן משתמשים בטוויטר? כי לעדכן סטטוס ולעקב אחרי מפורסמים

פחות מעניין אותי למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר. הפיצוח לשאלת ה"למה לא" טמון דווקא ב"למה כן" וחבל שבטקראנץ' מיהרו לסגור את הפוסט ולא הרחיבו בנושא קצת יותר: כפי שכבר טענתי בחודש אפריל, בני נוער צורכים את מנת הסטטוסים שלהם במקומות אחרים, טובים יותר – שאינם טוויטר. מילת המפתח בעולם הסטטוס היא היזון חוזר (פידבק) ובעולם הנוער, כמה שיותר מהר יותר טוב. בעוד פייסבוק מאפשר פידבק קל מבחינת UI ומיידי (פשוט ללחוץ Like ולקבל התראות למייל), בתוספת העובדה שבפייסבוק מרוכזים הישגי המשחקים, סקרים ודיונים חברתיים נוספים, אין זכות קיום בעולם הזה לאפליקציה נוספת. מה הפלא שאל מול העושר של פייסבוק, הסיבה העיקרית לפיה בני נוער לא משתמשים בטוויטר היא "It's Lame".

ובכל זאת, כך טוויטר יכולים למשוך צעירים

לדעתי, הייתרון היחסי של טוויטר על פייסבוק, ואולי כאן טמון הפיצוח של גישת האתר לצעירים, הוא השימוש במפורסמים. לא מעט מפורסמים מרחבי העולם משתמשים בטוויטר ובהם לא מעט אלילי נוער. בעוד בפייסבוק רוב הפעילות סביב המפורסמים מתרכזת ב Fan Pages, הרי שבטוויטר הקשר למפורסמים הוא קרוב ובלתי אמצעי וההרגשה היא (לא משנה אם זה נכון או לא) שאם אני אשלח הודעה לטום, סולן להקת McFly, אני אוכל לנהל דו שיח איתו כי בטוויטר, אני לא Fan, אני Friend – וכאן טמון ההבדל הגדול. מספיקה הצצה בטוויטר של עדי כדי לראות את ההתרגשות (אני עוקב אחרי הרבה טינאייג'רים בטוויטר, זה בא עם העבודה).

בשורה אחת – אל מול חוסר הרצון של בני נוער להשתמש בטוויטר בגלל כפילות האפליקציות המספקות סטטוסים של חברים, דווקא בקשר הבלתי אמצעי עם המפורסמים יכול להיות שטמון הפיצוח.