שיווק מגדרי לבני נוער הוא, לטעמי, אחד ממכרות הזהב הגדולים בתחום לא רק בגלל הפוטנציאל הכלכלי העצום שבהנעת בני (אבל בעיקר בנות) נוער לקניה אלא דווקא האפשרות להיות עוד יותר יצירתי, עוד יותר ממוקד ולהרים פרוייקטים ממש מעניינים. אחד הטרנדים שעולים ויורדים מהכותרות בשנה האחרונה הוא בנות נוער שהן גם בלוגריות אופנה: לוקחים אותן לכל המגזינים הנחשבים לנוער, מושיבים אותן בשורות הראשונות בתצוגות אופנה ונותנים להן המון כבוד, רק כדי שיחשפו את קהל הקוראים  בבלוג שלהן למותג או לחוויה מסוימת.

בהקשר הזה, טרנד חזק לא פחות שעכשיו זוכה לתחיה מחודשת בזכות החזרה לבית הספר הוא Haul Videos: לפני פחות או יותר שבעה חודשים התחיל באתרי הוידאו באינטרנט (בעיקר YouTube) טרנד של בנות נוער שחוזרות ממסע קניות וסוקרות בפני קהל הצופים את השלל החדש. ככה זה נראה:

Haul Video של Forever 21 – השארתי את מספר הצפיות כדי שתראו את האפקט

סיור בארון של מריה קארי

מחיפוש גס ולא מדוקדק, יש היום ב YouTube קרוב ל 100,000 Haul Videos כשלמוצלחים מביניהם מספר צפיות גבוה במיוחד ואפילו הטוקבקיסטים של יוטיוב (שלוקחים את התואר "הטוקבקיסט הנבזה באינטרנט" בהליכה)  מפרגנים באופן יחסי. התועלת המסחרית היא ברורה: בת נוער, שעל פי רוב נראית טוב, ממליצה על בגדים מתוך הארון שלה ומדגימה על עצמה. לפעמים נכנסת אפילו איזו שקית לפריים.

ההליכה הזו על הקו של ספק-מסחרי-ספק-אקסהביסיונסטי הופכת את החיבור בין בנות הנוער לחברות המסחריות לפשוט ונוח עבור כל הצדדים: אין כאן שום דבר מתחת לשולחן או נסתר מעיני הצופים אלא דווקא להפך, המותג בפרונט ויש לו פרנזטורית. אפשר לראות אפילו אתרים גדולים שמעסיקים בנות נוער שמפיקות Haul Videos. לבנות הנוער עצמן, כך מסתבר, יש ערך מוסף לא קטן שמגיע מתוכנית השותפים של YouTube שמתגמלת אותן על מאות אלפי הצפיות בוידאו-בלוג האופנתי (כך מתארים ב abc).

בלוגרית מסיירת בארון של מריה קארי – מעל 500,000 צפיות

הפיק הקרוב: חזרה לבית הספר

עכשיו כשכולם כבר מבינים את הפוטנציאל של Haul Videos, הגיע תורן של החברות הגדולות לגייס את בנות הנוער לטובתן: הקמפיין האחרון שהשתמש בבנות הנוער (דווקא לקהל קצת יותר מבוגר, ילדי הקולג') היה של Forever21 שהקימו את הוידאו בלוג Allthatglitters21 שמדבר לא רק על בגדים, אלא גם על החדר במעונות, תחום חם לא פחות.

חברת JCPenny כבר הודיעה שהיא מחפשת בנות נוער שמצלמות Haul Videos לקמפיין הקרוב שלה (בהתאם לתחזית שלנו, הקרב על האופנה רק ילך ויתחמם) ואין לי ספק שבחודשים הקרובים נוכל לראות קמפיין YouTube גדול שמבוסס על הטרנד.

לסיום, הנה כמה רפרנסים ל Haul Videos שתוכלו להתרשם מהם:

http://www.youtube.com/user/juicystar07

http://www.youtube.com/user/AllThatGlitters21

http://www.youtube.com/user/TheCurrentCustom

http://www.youtube.com/user/DulceCandy87

רשת המשחקים של MTV (יותר נכון של MTV Networks) ביצעה צעד משמעותי השבוע כאשר רכשה את חברת המשחקים החברתיים Social Express והוסיפה אותה לרשת המשחקים הענפה שמחזיקים ב MTV Networks (בבעלות של ענקית התקשורת Viacom), רשת שנאמדת בכ- 2.2 מליון משתמשים ייחודיים ביום.

Social Express היא החברה הראשונה שמצטרפת לרשת ענפה של אתרי משחקים שבבעלות התאגיד ביניהם AddictingGames, אתר המשחקים של ניקולודיאון והאתר GameTrailers. ככה נראית מפת הטראפיק של האתרים כיום:

אתרי המשחקים של MTV Networks (מתוך Google Trends)

במידה רבה, המשחקים החברתיים (אם להיות מדוייק יותר, הוספת הרובד החברתי למשחקים קיימים) מהווים את מונע הצמיחה הגדול ביותר של הרשתות החברתיות. עד כמה שלא נעים להודות בזה, הרמה הגבוהה של האינטראקטיביות של המשחקים היא אטרקטיבית יותר מרוב הפיצ'רים שיש לרשתות החברתיות היום, בראשן פייסבוק, להציע לנו וברגע שמוסיפים על משחקי פלאש שלמדנו לאהוב ולהכיר את הרובד החברתי, נכנסים כאן מאפיינים של "איך אני לעומת חברים שלי" שגורמים לכל העסק להיראות אטרקטיבי הרבה יותר (וכל זה בלי להגיד את המילה ויראלי).

בועת המשחקים ממשיכה לנפח את בועת הרשתות החברתיות (אפשר כבר לקרוא לזה בועת פייסבוק, נכון?) . שימו לב לטופ-10 של האפליקציות בפייסבוק, נכון להיום:

משחקים חברתיים מסובבים את העולם, בערך (מתוך Appdata.com)

שמונה מתוך עשרת האפליקציות המובילות בפייסבוק הן משחקים חברתיים ונותנות לענק הכחול לא רק שפע של טראפיק אלא בעיקר זמן שהייה ארוך במיוחד באתר. במידה רבה, אותם משחקים חברתיים שאיימו לקבור את האתרים של משחקי הפלאש יכולים להיות הום, בזכות החיבור הפשוט יחסית לפייסבוק להיות הגאולה או יותר נכון, הלידה מחדש שלהם: שימו לב, לדוגמא, לענקית משחקי הפלאש Miniclip מול ענקית המשחקים החברתיים Zynga.

זה שנכנס וזה שיוצא (מתוך Google Trends)

בחזרה ל MTV – חברת Social Express תשולב באתר המשחקים של ניקולודיאון שפונה בעיקר לנוער הצעיר יותר (בני 15-13, מה שקוראים Tweens) ובהדרגה תתפשט לשאר אתרי המשחקים של החברה כדי לבסס את MTV בשוק החברתי.

הרכישה הזו, לצד מגעים מצד MTV לפיתוח מנוע Virtual Goods מצביע על מגמה שהתחילה לקראת סוף 2009 וממשיכה ביתר שאת לתוך 2011 – שוק המשחקים החברתיים והטובין הוירטואליים (Virtual Goods) רק גדל וכולם רוצים חתיכה מהעוגה. כאן, בארץ הקודש, עדיין לא ראיתי ניסיון אמיתי להרים מיזם בתחום הטובין הוירטואליים (למרות שהרבה פעמים אני מרגיש שכולם עומדים על הקצה ומחכים שמישהו יקפוץ קודם למים, כי מיזמים יש).

אנחנו כהרגלינו, נמשיך לעקוב.

זה לא יכול להיות בלוג שעוסק בטרנדים מעולם הצעירים בלי להזכיר לפחות פעם אחת את התופעה המדיהימה הזו שנקראת Glee. האמת היא שהרבה זמן יושב לי על קצה הלשון פוסט שמנסה לסקור את התופעה מזווית קצת אחרת מאשר "בואו נפרק את הסדרה לגורמים" (טלוויזה, מעבר לצפייה, היא גם לא התחום החזק שלי כך שלא הייתי רוצה להיתפס בחוס מקצועיות) ודווקא השבוע, אחרי ש Fox הודיעו על הכוונה לשדר עונה שלישית של הסדרה (כשלעונה השנייה עדיין אין תאריך סיום) וכל הביקורות משבחות עד כדי המצאה מחדש של הטלוויזיה, הגיע הזמן שגם אנחנו בתנועה ננסה את הזווית שלנו על אחד הטרנדים החמים של השנה וחצי האחרונות.

מודל תוכן מעניין מאד – הקאסט של Glee (התמונה מתוך: Ain't no time like this time)

תוכן חינם (בערך) וניהול קהילה

אם יש משהו ש Glee יודעים לייצר זה תוכן ברמה הכי גבוהה. אם זה תוכן מהסדרה עצמה (תמונות, וידאו, טקסט) או השירים מתוך הפרקים (שמחזיקים דרך קבע את המקומות הראשונים ב Itunes) בפוסט הזה אני רוצה לנסות ולנתח את פעילות התוכן של הסדרה באינטרנט ולראות איך מתבצעת ההפרדה בין גורמים מסחריים וספונסרים לבין התוכן של הסדרה.

אחד הדברים המעניינים ששמים אליהם לב ברגע שנכנסים לאתר הרשמי של Glee הוא היכולת לצפות בפרקים מלאים מהסדרה חינם (כן, רק מארה"ב) כאשר לכל פרק תאריך תפוגה. מדיניות הפרקים בחינם של Fox מיוטשמת לגבי כל הסדרות שבבעלותם, אם כי במקרה של Glee המלחמה בזירת הוידאו עיקשת יותר ומטבטאת בעיקר בריכוז של תוכן וידאו בערוץ הרשמי שלהם ביוטיוב ובמלחמה בגולשים שמעלים קטעים מהסדרה לאתר הוידאו הפופולארי (נסו לחפש קטעי וידאו של שירי Glee ביוטיוב ותראו על מה אני מדבר).

הפעולה הזו של "יד אחת משתפת יד אחרת נלחמת בתוכן גולשים" מגדירה גבולות גזרה ברורים מאד לעולם התוכן העשיר שמציעה Glee ולא מן הנמנע שחוסר בתוכן איכותי שמועלה חינם לרשת דוחף את הגולשים אל האופציה בתשלום (ל iTunes, לדוגמא).

הקהילה שנבנית סביב הסדרה היא אחת המעורבות שראיתי (עד לרמה בה נטבע המונח "Gleek" המתאר מעריץ של הסדרה). ניהול עמוד הקהילה בפייסבוק מעורר הערכה ומספק לחברי הקהילה תמונות בלעדיות מאחורי הקלעים, סקרים ותוכן משלים לתכנים הרשמיים שנמצאים באתר של Fox. גם לישראל יש עמוד רשמי ל Glee והוא אפילו מתחוזק.

תוכן שיווקי – על בסיס התוכן בסדרה

העיסוק האובססיבי של הדמויות בסדרה בשיער הביא ליצירת שיתופי פעולה מעניינים בתחום הטיפוח, אחד מהם נוגע דווקא למותג שלא פונה לנוער כברירת מחדל:

שיתוף הפעולה עם Dove (צילומסך)

באופן כמעט מוחלט, ב Glee לא משלבים תוכן שיווקי בתוך התסריט הטלוויזיוני אלא משתמשים בחסויות בצורת Product Placement (קשה להתעלם מהעובדה שכולם בבית הספר לבושים אדידס). באינטרנט, לעומת זאת, יש קצת יותר גמישות ולכן חברות מסחריות מתחברות לעולם הערכים שמשודר מהסדרה ומהתסריט, כמו העיסוק האובססיבי בשיער וקושרים את הדמויות והמותג שלהם לאותו עולמו תוכן.

התוכן השיווקי והתסריט חיים בהרמוניה בתוך הסדרה וגם באינטרנט הצליחו החבר'ה ב Fox לא למסחר יתר על המידה את התוכן, מה שגורם לסינרגיה טובה מאד בין קהל המעריצים לסדרה כי לכולם ברור הפוטנציאל המסחרי האדיר שטמון במסחור התוכן ועם זאת, המדיניות לפי שעה היא להיצמד לערוצים המסחריים המקובלים: מכירת השירים ב iTunes, מכירת DVD (לצד מלחמה בתוכן גולשים ביוטיוב) ושיתופי פעולה מסחריים בכל הנוגע למסע ההופעות של הסדרה.

מה אנחנו יכולים ללמוד מ Glee?

בדרך כלל הבעיה היא הפוכה: מגיע גורם שיש לו את כל המשאבים והיכולת להפיץ תוכן וחסרה לו היכולת לייצר עניין ולבנות קהילה סביב המותג שלו. כאן המצב הפוך: ל Glee יש תוכן מעולה ברמה הכי גבוהה שראיתי לאחרונה מכל הסוגים (טקסט, תמונה, וידאו) והאתגר מבחינתם היה להשתמש בתוכן הזה בצורה הכי טובה על מנת  לחזק את הקהילה שלהם שפחות או יותר בנתה את עצמה וחיפשה מקום להתקבץ סביבו.

אני חושב שמהקייס סטאדי של Glee אני לוקח איתי כמה דברים: הראשון, הוא החיזוק למשהו שאני אומר כל הזמן – בעידן בו הפלטפורמה משתנה חדשות לבקרים והטכנולוגיה מאפשרת לנו כלים חדשים להפצה, הפקה ואינטראקציה עם תוכן, הדבר הקבוע שנשאר מאז עידן הדפוס הוא התוכן – אנשים הולכים לאן שמעניין ואם התוכן נמצא ברמת גימור מספיק גבוהה ונגיש בצורה פשוטה,  המותג יכול לקחת את המאמצים השיווקיים שלו לרמה הבאה ולחשוף את הקורא (או צופה, או מאזין) למסרים ולערכים שלו.

אם אני מנסה לדמיין את זה, המסלול שמתחיל במותג חדש ונגמר במעורבות צרכנית במרה הגבוהה ביותר, מתחיל בבסיס הפירמידה, בנדבך של הפקת עולמות תוכן הקשורים במותג ולאחר שיש עניין ויש קהילה שמוכנה, מחכה ומעורבת, בחירת הפלטפורמה ובנייה של פעילות מסחרית על בסיס עולמות התוכן הללו, היא פשוטה הרבה יותר.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1865/%d7%9e%d7%95%d7%93%d7%9c-%d7%a0%d7%99%d7%94%d7%95%d7%9c-%d7%94%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%9f-%d7%a9%d7%9c-glee-%d7%91%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98/feed/ 1 http://tnoathanoar.co.il/1804/%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%93%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%92-%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%94-geo-marketing/ http://tnoathanoar.co.il/1804/%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%93%d7%a1%d7%a4%d7%95%d7%98%d7%99%d7%a0%d7%92-%d7%94%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%a0%d7%95-%d7%9c%d7%91%d7%95%d7%90-%d7%94-geo-marketing/#comments Sun, 09 May 2010 06:54:51 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1804

ועידת What Teens Want (שנים עשר עד השלושה עשר במאי) הולכת ומתקרבת. אחד הנושאים שעומדים במרכז הועידה, כפי שמרמז השם הוא הניסיון לחזות את הטרנדים הבאים בשיווק לצעירים, ביניהם בני נוער. אם הייתי צריך להמר על טרנדים בולטים שיופיעו בכנס השנה, הייתי כמובן מהמר על שוק ה Virtual Goods שהניצנים שלו נראים השנה בחו"ל בחברות הגדולות, אבל הולך להיות דומיננטי מאד ב 2011 והשני, טרנד שעוד נשמע עליו לא מעט – Geo Marketing.

היום כל תחום ה Geo Applications (אפליקציות סלולריות המשתמשות ב GPS כדי לקבוע את מיקום המשתמש) הוא נחלתם של מאמצים מוקדמים מעטים ומתרכזים בעיקר סביב אתרים כמו Foursquare (מעין רשת חברתית מבוססת מיקום שמתממשקת לפייסבוק וטוויטר) כשבחו"ל אפשר לראות רובד משחקי נוסף עם אתרים דוגמת GPS Mission (משחק כלל עולמי מבוסס מיקום) ובזירה המקומית, אפשר לראות ניצנים ראשונים אצל Poxi, מעין פורסקוור ישראלי.

הכי קרוב שאני אגיע אי פעם לראשות עיר – Foursquare

איך זה עובד?

Geo Applications עובדות על מנוע פשוט מאד: הן מתחברות בדרך כלל ל GPS שנמצא בסמארטפון שלכם כדי ליישם את הנתונים שהן מקבלות בתור אפליקציה. בפורסקוור, לדוגמא, האפליקציה משתמשת במיקום שלכם כדי לבקש מכם לבצע רישום (Check-in) במקום מסוים שאתם נמצאים בקרבתו (בית קפה, מוסך, יו ניים איט). כשאתם נרשמים, האפליקציה יודעת לעדכן את כל החברים שלכם ברשתות החברתיות השונות היכן אתם נמצאים ויודעת גם לומר לכם אם חבר שלכם נמצא בסביבתכם, כל עוד הוא רשום בעצמו לפורסקוור.

באתרים אחרים (לדוגמא, GPS Mission שהזכרתי כאן), ה GPS משמש כלי לוידא המצאותכם בנקודה מסוימת וכך אתם רצים ברחבי העיר, משלימים משימות וזוכים בגביעים, האפשרות הן כמעט בלתי מוגבלות.

העולם הוא מגרש המשחקים שלכם – GPS Mission (צילומסך)

Geo Marketing – שיווק מבוסס מיקום

אני חושב שהסנונית הראשונה בעולם לשיווק מוצלח על בסיס מיקום הייתה דווקא מצד ערוץ ההסיטוריה והחיבור המוצלח שלהם לפורסקוור (נכון, היו עוד מותגים בדרך, אבל זה הראשון שבאמת קיבל הדים ועשה קולות של הצלחה): אם הייתם נרשמים (או בפורסקוורית, עושים צ'קאין) למקום מסוים שנמצא ליד אתר היסטורי, ערוץ ההיסטוריה ידע להקפיץ לכם פריט מידע מעניין על מקום שאתם נמצאים בקרבתו. תמונות אפשר למצוא בפוסט הזה בטקראנץ'.

מאז לא מעט חברות נכנסו לתחום הגאומארקטינג, רובן רוכבות על ההצלחה של פורסקוור, אבל לא רק. בין הרוכבות על פורסקוור, אפשר למצוא את MTV, פפסי, פלאנט הוליווד וסטארבאקס, שכל אחת מהן עשתה פחות או יותר אותו דבר – פתיחה של ערוץ פורסקוור ממותג ועריכת תחרויות בין מקומות הקשורים במותג (במקרה של פפסי, תחרות על ראשות עיריית ניו יורק).

נקודות פורסקוור בעולם האמיתי (פורסקוור בלוג)

בין הקמפיינים שאינם משוייכים לפורסקוור, שווה להסתכל על Nike Grid, המירוץ של נייק להשתלטות על רחובות לונדון:

כמה השפעה יש לטלפון הסלולרי על חייהם של בני הנוער? השפעה רבה ביותר, כך לפי מחקר מבית Harris Interactive שהתבצע לפני כשנה ופורסם באןפן רשמי היום. במחקר השתתפו 2,089 בני נוער אמריקאים בין הגילאים 19-13. בני הנוער נשאלו יותר מ-100 שאלות בנושאים שונים, בהם העמדות שלהם כלפי הטלפון הסלולרי, שימושים ושאיפותיהם כלפי התחום בעתיד.

כמה חשוב הסלולר לבני הנוער ומה הם עושים איתו?

חשיבות הטלפון הסלולרי לבני הנוער

לא פחות מ-56% מבני הנוער שהשתתפו בסקר העידו שהטלפון שלהם חשוב להם ברמה חיונית (Absolutely Essential) או "חשוב" (Important). כאשר נשאלו לגבי השימושים השונים שהם עושים בטלפון, רוב בני הנוער עדיין משתמשים בטלפון כדי לקבל ולהוציא שיחות (46% ולשלוח ולקבל הודעות טקסט (39%). חלק קטן יותר מהמשתתפים במחקר משתמש בטלפון הסלולרי בעיקר כדי לצלם (19%). אני משער שבשנים שחלפו מאז בוצע המחקר, עם עליית הטכנולוגיה של הטלפון הסלולרי ונגישות הטלפונים החכמים (סמארטפונים) לבני נוער, כמות הנחקרים שהיו משתמשים בטלפון כאמצעי מולטימדיה (מלצמה, נגן מוזיקה) הייתה גדלה לעומת הממצאים בנחקר הנוכחי.

לא יכולים להיפרש מהסלולר (תמונה: CC-Zawezome)

הקשר של בני הנוער לסלולרי – בלתי ניתן להפרדה

כש-67% מבני הנוער שהשתתפו במחקר מסכימים להיגד "יהיה ברשותי טלפון סלולרי כל עוד אני חי", מה שמצטרף ל-57% שמסכימים להיגד "אחזקת טלפון סלולרי שיפרה את חיי משמעותית", כנראה שיש כאן חיבור אמיתי ובלתי ניתן להפרדה בין בני הנוער לסלולרי שלהם. הסיבה לדעתי, נעוצה בתווך שבין הטכנולוגיה לפסיכולוגיה ההתפתחותית של בני הנוער:

הטלפון הסלולרי הפך ממכשיר תקשורת פשוט למכשיר שמטרתו להעצים את העצמי של בני הנוער, מבחינה פסיכולוגית, בני נוער נמצאים בשלב ההתפתחותי בו הם מחפשים הכרה ומחפשים להשמיע את דעותיהם על פני מדיה כמה שיותר עוצמתיים. הטלפון הסלולרי מאפשר להם להפיץ את המסר, בין אם זה "בואו תראו איפה אני עכשיו" או "בואו תראו מה אני חווה עכשיו" בין החברים במהירות גבוהה במיוחר וכיום, באמצעות הטכנולוגיה מאפשר להפיץ את המספר גם ברשתות חברתיות.

קצת קשה לראות בתרשים, אבל 52% מבני הנוער שהשתתפו במחקר מסכימים עם ההיגד שאומר: "תקשורת עם חבריי הפכה להיות צורה חדשה של בידור, חוויה עשירה יותר".  הטלפון הסלולרי בעת ביצוע המחקר, כל שכן היום, הוא כל כך הרבה יותר משמעותי מטלפון עבור בני הנוער, וללא ספק הפך חחלק בלתי נפרד מחייהם.

בזירה החברתית – הסלולרי כסמל סטטוס

מה מגדיר את הססטוס של האדם או הפופולאריות שלו עבור בני הנוער? תראו בעצמכם

מבט זריז לעתיד

המחקר מציע עוד המון המון המון אינפורמציה, לרבות המוכנות של בני נוער לקבל מודעות בסלולרי (כן) השימושים של בני הנוער באינטרנט השלולרי (אימייל ורשתות חברתיות) ואפילו איך ייראה הטלפון האולטימטיבי עבור בני הנוער בעתיד (נגן מוזיקה, GPS, מחשב נייד, נגן וידאו, אפשרות ל Remote Desktop).

בחרתי להרחיב דווקא על שלושת המאפיינים הללו במחקר, בעיקר בגלל שהם מראים על מגמה ולא אופנה חולפת: בטוחני שהטלפונים הסלולרים החכמים יהפכו להיות נגישים יותר ומתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית, מה שככל הנראה תישאר קבועה היא התלות של בני הנוער במכשיר הסלולרי שצפוי לפרוץ את גבולות הטלפון ויהפוך למה שניסו להשיג בזמנו עם חזון ה PDA: מכשיר שייקשר גם ברמת הנחיצות וגם ברמה הרגשית ויהפוך להיות מרכז של החיים בתנועה. ניצנים של ההתחלה הזו אפשר לראות כבר היום בעולם הנוער.

להורדת המחקר המלא – [PDF]

הלחץ בפסגת מפתחי האפליקציות מתחמם. בזירה המספרית, אין תחרות ל Zynga עם מעל 247,000,000 משתמשים פעילים בחודש כשמזנבות בה רק RockYou! עם 72,000,000 ואחריה חברות כמו EA (עם 54 מליון), Crowdstar (עם 48 מליון), LOLapps ו Playdom. גם בזירת האפליקציות שולטת Zynga כש-7 מתוך 15 האפליקציות המובילות בפייסבוק שייכות לה כשהמובילה הבלתי מעורערת היא Farmville (כן, עדיין Farmville) עם מעל 82 מליון משתמשים פעילים בחודש.

אז למה הלחץ בפסגה מתחמם? כי לאחרונה אפשר לראות מהלכים שמעידים על לחץ שכזה מצד ענקית האפליקצות שהעלתה בחודשיים האחרונים שתי אפליקציות חדשות: Poker Blitz ו Treasure Isle, כובשת המצעדים התורנית. עד היום, Zynga לקחו את הזמן בכל הקשור להעלאת אפליקציות, אפילו נוכח הלחץ של מתחרים (כפי שהיה במקרה של Petville מול Pet Society) והעובדה שיותר ויותר חברות נכנסות לתחום האפליקציות בגימור גבוה (בעיקר מאמצים מכיוון Electronic Arts שמחזיקים גם בתקציב וגם באנשי המקצוע) גורמת להתחממות בגזרת פיתוח המשחקים.

אז את הפוסט הזה אני מנצל כדי להראות כמה התפתחויות באסטרטגיית המשחקים של Zynga, מה שללא ספק מבטיח לה את המקום הראשון ללא מעט זמן.

שפה מוכרת, קיצור עקומת הלמידה, קרוס גיימינג

מסך הבית מתוך Treasure Isle, שפה מוכרת למשתמש (צילומסך)

מזהים את הדמות במשחק? מדובר באותה דמות בה משתמשים Zynga גם עבור Farmville וגם עבור אחת האפליקציות החדשות שלה, Poker Blitz. הסיבה לעניין הזה היא כפולה ובראש ובראשונה טכנית: Zynga עובדים עם מנוע משחק, מה זה אומר? זה אומר שיש להם את מנגנון הליבה (כמו יצירת דמויות או שליחת מתנות) מוכן ולאותה ליבה הם מחברים את מנגנון המשחק החדש שהם מפתחים. הסיבה השניה לעניין האחידות היא קיצור עקומת הלמידה אצל שחקן: הוא כבר מכיר את הממשק, מכיר את הדמויות ואם תתחילו לשחק Treasure Isle (מדובר במשאבת זמן חסרת רחמים) תראו שהאפליקציה עובדת בצורה דומה מאד לפארמוויל ולא תהייה לכם בעיה לתחבר למונחים ולממשק.

רובד נוסף ש Zynga הכניסו שקשור למנוע שלהם הוא היכולת לחבר כותרים שונים, כמו לדוגמא, ב Petville

מיזוג רשימת חברים בין Farmville ל Petville (צילומסך)

Gift-reGift

אם יש חמשהו שמייחד את המשחקים של Zynga על פי האחרים הוא הקצב המטורף בו הם מתפשטים ברחבי פייסבוק. תרומה גדולה לעניין מגיעה ממערכת הספאם חסר הבושה המתנות אותה מפתחת החברה ומשקיעה בה מאמצים רבים: במשחקים האחרונים, Zynga הפכה את משלוח המתנות (הזמנות לאפליקציה עם ערך מוסף) לפשוט ביותר עבור המשתמש: לחיצת כפתור אחת מספיקה ואפילו בלי מעבר בין עמודים לעמוד חדש, כך שלא צריך באמת לצאת מהמשחק.

שליחת מתנות בקליק אחד, מתוך Treasure Isle (צילומסך)

נתתי כאן רק טעימה קצרה מתוך פיתוח המנוע של Zynga ויש עוד כמה פיצ'רים ששווה לדון בהם (ועוד לא נגענו בחיבור המעניין בין האונליין לאופליין) אבל מה שברור לי שכפי הנראה החברה הולכת לכיוון של מנוע משחק שיתפרס על פני כל משחקי החברה. ההימור שלי? שבקרוב נראה מתחרה חזק מאד ומעניין בסצנת הערים הוירטואליות שתופסת תאוצה (שימו לב לנסיעת מבחן של EA בסצנה הזו עם Hotel City).

]]> http://tnoathanoar.co.il/1702/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%99-zynga/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1622/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91-qr-codes-%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/1622/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91-qr-codes-%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8/#comments Sun, 21 Mar 2010 09:52:36 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1622

כל מי שעבר דרך איזשהו אתר שיווק או פרסום (או היה בצד הלקוח) קיבל לא פעם לידיים שלו הצעה הקשורה ב QR Codes. בהרבה מובנים, קודי QR (הקיצור המגניב ל Quick Response) הם הכבשה השחורה של עולם הפרסום: כולם מדברים על זה, מדי פעם חברה כלשהי מרימה ראש ומנסה להרים קמפיין שהקודים במרכזו אבל בשורה התחתונה, QR Codes לא עשו התקדמות משמעותית מאז כניסתם לשוק בשנת 1994 ולא מעט טכנולוגית (שהראשונה שקופצת לי לראש היא Augmented Reality) עקפו אותם בסיבוב.

לאחרונה, פייסבוק התחילו לבצע ניסויים בהטמעת QR Codes במערכת (ידיעות ב Techcrunch וב Inside Facebook ושאלוהים יעזור לי אני מקווה שלא הקדימו את ה-1 באפריל), מה שעשוי להוות תפנית מעניינת עבור הטכנולוגיה.

QR Codes – איך זה עובד?

בגדול, קודי QR (קיצור מגניב ל Quick Response כבר אמרנו?) פועלים בצורה דומה לברקוד, אלא שצורתם הדו-מימדית מאפשרת להם להכיל בתוכם יותר מידע. היישום של QR Codes בעולם השיווק ופהרסום מתבטא בעיקר בחיבור בין עולמות האונליין לאופליין ועל אף שהתהליך לא פשוט ואינטואיטיבי, התוצאה חמודה למדי: ראשית, עליכם לאתר את קוד ה QR ולזהות אותו ככזה. רוב הקודים נראים כך -

הריבוע הלבן הזה? זה QR Code (התמונה ברישיון cc מאת Fluid Forms)

אחרי שזיהינו את קוד ה QR, אנחנו צריכים לכוון אליו את מצלמת הטלפון הסלולרי שלנו שמופעלת באמצעות תוכנה לקריאת ברקודים (או "קורא QR") והופ! המידע מוצג על גבי הטלפון (נסו את זה עם הטלפון שלכם על קוד ה QR שמופיע בתמונה למעלה – זה עובד!).

פייסבוק ו QR Codes – מחברים עולמות

אחת הבעיות הגדולות של פייסבוק לטעמי היא חוסר היכולת שלו להיות לוקאלי: מדבר באתר בינלאומי שעושה את עבודה של שמירה על קשרים בעצימות נמוכה עם מעגלים חברתייםם (ולא רק) בצורה הכי טובה שקיימת היום. עם זאת, היכולות הלוקאליות שלו והפיצ'רים שתומכים בהן (קבוצות או Causes, לדוגמא) לא מספיק מפותחים בפייסבוק ואחד האויבים שמחכים לענק הכחול בפינה הוא עולם הלוקאל, העסקים המקומיים, המותגים הקטנים וקבוצות הנישה המבוססות על תחומי עניין שפייסבוק לא מצליח לתת להן מענה בצורה טובה והן מוצאות פתרונות במקומות אחרים (פורומים, פרסום בזירות מקומיות ועוד).

הפתרון שפייסבוק מנסה ליישם באמצעות קודי QR מכניס את הקודים לתוך עמודי הפרופיל כדי לקשר אליהם ישירות ולהודעות סטטוס (צפו בתמונת הדגמה ב Techcrunch, לא הצלחתי להשיג תמונה סבירה עם זכויות יוצרים). מה זה אומר? למפרסמים, זה אומר שמעכשיו אפשר לפרסם את עמוד הקהילה של העסק מכל מקום על ידי פרסום של קוד QR בכל מקום הנה כך -

קישור בין העולם הלוקאלי לפייסבוק – מודעת QR

ואחרי הכל – Geo Tagging

מילה קטנה על טכנלוגיה ללא טכנולוגים: Geotagging (הוספת מטא-מידע של מיקום גיאוגרפי למידע מסוגים שונים) מסתמן כאחד הטרנדים החמים של השנים הקרובות: הגוף שיחזיק בכמה שיותר מידע גיאוגרפי אודות המשתמשים שלו (איפה הם מתנהלים, מה הם עושים ובסביבת מי) יכול לנצל את זה בצורה הטובה ביותר למטרות מסחריות ("שלום, אני רואה שאתה מבלה לא מעט בחנויות אופנה בקניון רמת אביב, שמעת כבר על המבצע החדש של רשת שקר כלשהו?").

האם בסופו של דבר תיושם טכנולוגיית ה QR בפייסבוק והאם היא תביא לו הצלחה בשוק הלוקאלי? ימים יגידו. אנחנו נעקוב.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1622/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%a2%d7%95%d7%a9%d7%99%d7%9d-%d7%a0%d7%99%d7%a1%d7%95%d7%99%d7%99%d7%9d-%d7%91-qr-codes-%d7%9e%d7%94-%d7%96%d7%94-%d7%90%d7%95%d7%9e%d7%a8/feed/ 1 http://tnoathanoar.co.il/1585/%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%95%d7%9c/ http://tnoathanoar.co.il/1585/%d7%9e%d7%94-%d7%90%d7%a0%d7%97%d7%a0%d7%95-%d7%99%d7%9b%d7%95%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%9c%d7%9e%d7%95%d7%93-%d7%9e%d7%a7%d7%a8%d7%91-%d7%94%d7%97%d7%a0%d7%99%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%92%d7%95%d7%9c/#comments Wed, 10 Mar 2010 10:52:59 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1585

נתחיל דווקא בשורה התחתונה: האפליקציה הישראלית המצליחה ביותר (עודד בן עמי היה מתמוגג) עם, נכון לכתיבת שורות אלה, 173,500 משתמשים פעילים בחודש ו-60,000 שחקנים ביום (יחס המרה של 35%). הנתונים מרשימים ואנשים מפיצים הלאה את הבשורה, מה עוד אפשר לבקש? בפוסט הזה אציג שלוש נקודות מעניינות מתוך האפליקציה שלטעמי הפוכת אותה לכל כך מוצלחת. נכון, לא *ממש* קשור לבני נוער אלא יותר לעולם הצעירים, אבל קווי היסוד כאן חוצים גילאים.

גימור גבוה

אמרנו את זה לפני לא מעט זמן ונאמר זאת שוב: ככל שפייסבוק יהפוך את פלטפורמת האפליקציות שלו לנגישה יותר עבור הגולשים (וכבר היום אפשר לבנות אפליקציות פשוטות שמגיעות Out of the Box), כך יעלה קרנן של אפליקציות בגימור גבוה. אם פעם הצרכן הסתפק באפליקציות פשוטות עם מנוע חביב, הרי שהיום הציפיה היא (מצד חברות מסחריות) לאפליקציות מרשימות ומושכות ויזואלית.

בקרב החניה של גולדסטאר נעשה שימוש במנוע משחק פשוט אבל לא חסכו בפרטים הקטנים בכל הקשור לאלמנטים ויזואלים ולממשק המשתמש, מה שגורם לכל העסק להיות הרבה יותר נעים ואטרקטיבי: אם פוגעים במכונית חונה האזעקה שלה מופעלת, מכוניות מסביב צופרות ובקיצור, כל עולם התוכן של חניה בתל אביב מתגשם באפליקציה.

עמוד המשחק הראשי של Park Fight (צילומסך)

גדול קטן שווה

בסופו של יום, מה שמניע את האנשים להיכנס ולשחק באפליקציה (מעבר להייפ הראשוני) וחשוב מכך אף לחזור אליה הוא בראש ובראשונה הידיעה כי רוב החברים שלי משחקים במשחק הזה (מה שיוצר אצלי הרגשה של תחרות ורצון לקבל הכרה מהסובבים אותי)  ומאפיין חשוב לא פחות – הרצון שלי לקבל מידע על הביצועים שלי במשחק והרצון לשפר את השיא האישי.

בגלל שקרב החניה מתבסס על מנוע משחק פשוט, הוא מרוויח קהל שחקנים גדול שאינו בהכרח גיימרי באוריינטציה שלו (וכך מבטיח את התיכנותו של המאפיין הראשון – התקנת המשחק בקרב מעגלים חברתיים רבים) וחשוב מכך, הוא נותן אינדיקציה ברורה לגבי היכולת שלך השחקן וגורם לו לרצות להשתפר לעומת עצמו, כל שכן לעומת החברים שלו. שימו לב לאינדיקציה המספרית שמופיעה בשיתוף של תוצאת המשחק, אם אני מעל הממוצע, אני בטוח לא ארצה לבייש את עצמי ואם אני מתחתיו, אני רוצה להיות המהיר ביותר מבין חבריי.

ציון מספרי בזמן החניה (צילומסך)

בלי קשר לקרב החניה, שימו לב לאפליקציה שעושה את האינדיקציה המספרית ליכולת לא פחות טוב: ב Keyboard Mash כל מה שאתם נדרשים לעשות הוא להקליד למעוך כמה שיותר מקשים תוך 20 שניות. כשהשחקן משתף את התוצאה שלו, הוא מקבל אינדיקציה לגבי עצמו ולגבי המיקום שלו לגבי כל השחקנים האחרים בפייסבוק – חכם ומגניב.

ציון מספרי וציון יחסי ב Keyboard Mash! (צילומסך)

עולם התוכן של המותג

אני מאד אוהב את הרעיון של לא לדחוף את המוצר בפנים בכל הזדמנות ולא להתפרע על הלוגו של החברה בענק (כמו שלא מעט חברות אוהבות לעשות). משחק החניה של גולדסטאר מכניס את השחקן אל תוך עולם התוכן של המותג ואם אני לא טועה, לא תראו בירה אחת בכל האפליקציה (חוצמזה, אלכוהול ונהיגה…).

מסך הפתיחה של Park Fight, עולם התוכן של גולדסטאר (צילומסך)

אם לסכום את כל מה שנאמר כאן, מדובר ביופי של אלפיקציה, הן מבחינת מנוע המשחק והן מבחינת הגימור, גם אם אורך חיי המשחק לא יהיה ארוך (לכל היותר מספר שבועות, עד שיעבור כל ההייפ וננדוד למשחק הבא). אבל בהחלט יש כאן משהו שכל חברה שמפתחת אפליקציה משחקית לפייסבוק יכולה ללמוד ממנה.

אחת ההטבות של עבודה ב teenk (לפחות בשבילי) היא גישה לקהילת בני הנוער וליכולת לבחור מתוכה אנשים בצורה מפולחת ולשאול אותם שאלות. לא בקטע שיווקי או משהו כזה, אבל אם פעם הייתי כותב פוסטים שעוסקים בטרנדים והייתי צריך בסוף לתת את השורה התחתונה שמבוססת על ניחוש מושכל (אם כי לרוב פגעתי), הרי שהיום אני יכול להביא לכם פוסטים קצת יותר מבוססים מבחינה אמפירית ולו רק בגלל זה, היה שווה לכתוב את כל הפסקה הזו.

אם בנושאים טרנדיים עסקינן, היה קשה מאד בשבוע האחרון להיכנס לכל בלוג או אתר ישראלי ולא להיתקל בידיעה, טור דעה או לכל הפחות טוקבק שעוסק בניסיון של גוגל להכניס אותנו אל עולם הסטטוסים והעדכונים בזמן-אמת, הלא הוא Google Buzz. רבים וטובים ממני ניתחו את השירות החדש מכל מני זוויות (כמה הילייטים: גל מור, היו"ר ואת טמקא מייצג אהוד קינן) ואני כאן כדי להביא לכם את הניתוח שלי לגבי בני הנוער.

מי מכיר את גוגל באזז?

בחרתי 200 בני נוער מקהילת teenk בלי מאפיינים מיוחדים מלבד פריסה ארצית (לא רציתי להטות את הסקר לכיוון בני נוער שחזקים בעולם המחשבים) ושאלתי אותם האם הם שמעו או מכירים את Google Buzz. בנוסף, השארתי בסוף השאלה האמריקאית שדה פתוח לכל מי שרצה להוסיף נימוק לגבי הבחירה שלו. כל התשובות לסקר נאספו תוך 36 שעות:

רוב בני הנוער לא מכירים את Google Buzz – על פי התוצאות, 52% מהמשתתפים בסקר העידו שאינם מכירים את גוגל באזז. לנתון היה בעיני יש שתי משמעויות: הראשונה, חלק גדול מבני הנוער לא משתמשים ב Gmail בתור ספק הדואר האלקטרוני שלהם. בסקר דומה שערכתי לפני מספר חודשים, עוד במהלך עבודתי ב ynet, ראיתי שספק האימייל של רוב בני הנוער הוא דווקא דואר וואלה! כך שזו אפשרות סבירה.

המשמעות השניה, שאינה גורעת מחוזק המשמעות הראשונה, יכולה להיות שחלק גדול מבני הנוער לא משתמש בדואר אלקטרוני. הייתי חייב להביא בחשבון את האפשרות הזו, אם כי אינני מאמין בה באופן אישי – סקר Generations Online 2009 שנערך בארה"ב בתחילת השנה שעברה הצביע על שימוש של 73% מבני נוער בדואר אלקטרוני. כך שלמרות ירידה ברורה שתהייה ב 2010 וירידה גדולה אף יותר ב 2011 (אם פייסבוק אכן תממש את שירותי הדואר האלקטרוני), עדיין מוקדם להספיד את המדיום.

חלק גדול מבני הנוער מכירים את Google Buzz, אבל לא משתמשים או מתעניינים בו – כאן העניינים הופכים להיות הרבה יותר מעניינים. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, קשה היה להתעלם השבוע מהבאזז סביב הבאזז, הגם שגוגל הוא מותג שבני הנוער מתעניינים בו במיוחד. על פי הסקר הקצר שערכתי, 40% מבני הנוער שהשתתפו בו ציינו שהם מכירים את גוגל באזז, אבל זה לא מעניין אותם.

בדומה לטיעונים שהעליתי סביב חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר, הסיפור של גוגל באזז מזכיר את קודמו. נכון, הגישה לגוגל באזז מזמינה הרבה יותר מטוויטר (אם כי בגוגל באזז מעורבים פחות סלבריטאים עבור בני הנוער, מה שמקטין את המשיכה שלהם כלפיו), אבל גם כאן, גוגל באזז נתפס פחות כחדשני ומעניין אלא כ More of the same – עוד שירות של גוגל שמזכיר מאד את מה שקורה בפיד של פייסבוק, רק עם פחות חברים.

זה הזמן לציין גם כמה מהתשובות לשדה הפתוח שקיבלתי בסקר: בין היתר חזרו תשובות בסגנון "(לא משתמש) כי יש את פייסבוק", "(לא משתמש) לא ממש שימושי בשבילי כי אין לי הרבה אנשים באימייל", "(לא משתמש) הבנתי שזה מתחרה לפייסבוק, אבל כל החברים שלי בפייסבוק". תשובות נדירות יותר לחוסר שימוש היו "כי אפחד לא משתמש בזה…אז מה הקטע", "סתם חיקוי של פייסבוק, לא נוח ולא מעניין".

למה כן משתמשים? בגלל החדשנות (והבאזז)- עם כל זאת, 6% ממשתתפי הסקר העידו שהם דווקא כן משתמשים בגוגל באזז. כל משתתפי הסקר שענו את התשובה השלישית בסקר השאירו גם תשובה בשדה הפתוח וההערות היו חד משמעיות: "קראתי בעיתון" , "קראתי באינטרנט", "ראיתי שהם הוסיפו אפשרות חדשה, אז למה לא", "רשת חברתית למשתמשי Gmail" נשמע כמו רעיון טוב". שתי הערות בודדות העידו על נכונות אמיתית לשימוש בגוגל באזז.

השורה התחתונה: רק התוכן יביא שינוי

על פניו, עבור בני הנוער, לפתח רשת חברתית על בסיס משתמשי אימייל מרגיש כמו להביא להקה ממש מגניבה להופיע במתנ"ס – כן, יכול להיות שזה מגניב וכן, יכול להיות שכמה מעריצים שרופים יגיעו, אבל הרוב הגדול או שלא שמע או שלא מתעניין.

בקרב על הפיד אצל בני הנוער, נראה כי ידו של פייסבוק נשארת על העליונה גם בסיבוב הנוכחי מול גוגל באזז ומהפך אמיתי לא נראה באופק. איפה כן אפשר יהיה לראות את המהפך אצל גוגל באזז? אם, בדומה אולי לטוויטר, הוא יציע תוכן נגיש וקל ויספק הצצה אל תוך חייהם של מפורסמים: ליידי גאגא עושה באזז? קניה ווסט משתף תמונות ואתם בחבר'ה ויכולים להגיב? אם הפעילות תפנה לכיוון הזה בכיוון שישאיר את פייסבוק מחוץ לתמונה בזירת התוכן – יש כאן סיכוי אמיתי אצל בני הנוער.

מחקרים על שימושי מדיה בקרב צעירים מתפרסמים חדשות לבקרים עד לרמה שאני בטוח שבכל רגע נתוון יש בעולם בן נוער שממלא סקר על השימושים שלו ברדיו, טלוויזיה, אינטרנט ומדיה מודפסים בשביל איזשהו מחקר.

מחקר השימושים du jour נקרא Generation M^2 ועל פני 85 עמודים הוא מתמקד בשתי שאלות עיקריות: מהם ערוצי המדיה העיקריים אותם צורכים ילדים ובני נוער (ההתייחסות במחקר היא לגילאי 18-8) ומהי המגמה עבור כל מדיום בין השנים 2009-2004. לצורך כך נחקרו 2,000 בני נוער מכל רחבי ארה"ב והם התבקשו למלא "יומן מעקב מדיה" כשבסוף הניסוי שוקללו התוצאות.

בסוף הפוסט יש קישור להורדת הדו"ח המלא, בנתיים – הנה כמה נקודות מעניינות:

המוזיקה מתחזקת, הדפוס בירידה

10 שעות ו-45 דקות של חשיפה למדיה בקרב צעירים בשנת 2009. בנוסף, במהלך חמש השנים האחרונות ניתן לראות עלייה בשימושי המדיה בכל תחום מלבד מדיה מודפסים (רגע של מתודולוגיה: חשוב לציין כי במהלך המחקרים ניסוחי השאלות השתנו ולכן לא ניתן לקבוע מובהקות, אבל המגמה ברורה). עם העלייה בצריכת המדיה, עלתה גם העלייה ברכישה של אמצעי מדיה: על פי המחקר, 66% מבני הנוער מחזיקים ברשותם טלפון סלולרי, 76% מחזיקים iPod או נגון MP3 אחר (לעומת 18% בלבד ב 2004) ושימו לב לטרנד המבצבץ – 29% מחזיקים מחשב נייד.

המדיה האלקטרונית מתחזקת, בעיקר על חשבון הטלוויזיה

לראשונה מאז עלייה המטאורית של הטלווזיה בקרב בני הנוער בשנת 1999, שעות הצפייה בטלוויזיה "חיה" ירדו בצורה משמעותית בשנת 2009 לשעתיים ו 39 דקות בלבד. לעומת זאת, שעות החשיפה לתוכן טלוויזיוני דווקא עלו משלוש שעות ו-47 דקות לכמעט ארבע וחצי שעות ב 2009. התחזקות זו ניתן לזקוף לזכות האינטרנט וערוצי המדיה הסלולריים.

קווים לדמותו של משתמש מדיה כבד:

לצורך המחקר, חולקו הנחקרים לקבוצות על פי רמת השימוש שלהם במדיה. משתמשים "כבדים" (21% מכלל הנחקרים) הוגדרו ככאלה שצורכים יותר מ 16 שעות מדיה בשבוע (על פי כל הקטיגוריות: אינטרנט, טלוויזיה וגו') בעוד משתמשים "קלים" (17% מכלל הנחקרים) הם בני נוער שצורכים פחות משלוש שעות מדיה ביום.

אם הייתי צריך לאפיין בעצמי, מבלי לקרוא את המחקר, משתמש מדיה "כבד" בקרב צעירים הייתי מדמיין בן נוער עם המון חברים, ביטחון עצמי גבוה (כזה שלא מפחד מקשרים אנושיים ולכן מיישם אותם בצורה טובה גם בעולם הוירטואלי) ובאופן כללי חי חיים שמחים וממוצעים בכל הקשור בלימודים.

בתור התחלה, שימו לב לגרף הבא:

בקרב משתמשי המדיה ה"כבדים", אחוז הנחקרים עם ציונים טובים בבית הספר עומד על 47% לעומת 65% בקרב משתמשי המדיה הבינוניים ו-66% בקרב משתמשי המדיה ה"קלים". התחושה האינטואיטיבית היא כמובן "נו בטח, הילד כל היום על המחשב והטלוויזיה במקום ללמוד" מצד שני – יש לא מעט דיבור על האינטרנט ככלי לימודי. אז כנראה שיש עדיין עוד עבודה בתחום הזה.

בכל הנוגע לתפיסה העצמית של משתמשי המדיה הכבדים, כאן באמת הופתעתי -

מסתבר שככל שהחשיפה של הצעיר למדיה גדלה, כך הוא פחות מרוצה מעצמו במגוון תחומי חיים: חברים, לימודים, יחסים עם ההורים וכמובן תחושת שיעמום גבוהה. בהחלט לא מה שציפיתי ויהיה מעניין לראות דווקא את התחום הזה נחקר ומתפתח כלל שיכנסו לשוק ערוצי מדיה חדשים שינעלו את הצעירים עוד יותר בתוך החדר – כשתחום שעולה לי לראש באופן אינטואיטיבי הם עולמות וירטואליים.

להורדת המחקר: היכנסו לאתר המחקר או הורידו את הדו"ח המלא [PDF]