כל הפוסטים עם התגית טרנדספוטינג

בקטנה: צעצועי ה-Avatar הם הדבר המגניב הבא

אם לשבור רגע את רצף הפוסטים העוסקים במחקרים וקמפיינים של סלקום, נפלתי היום על ידיעה שפורסמה בתחילת השבוע אודות ליין חדש של צעצועים שעומדת לשווק חברת Mattel (ברבי, Hot Wheels) בארצות הברית.

למי מכם שיש אחות קטנה בבית, בוודאי מכיר את שיגעון ה Webkinz (בובה בחיים האמיתיים שהיא גם דמות וירטואלית במשחק web, קטע ממש נחמד) שנמצא עכשיו קצת מעביר לשיא אבל לא תמצאו ילדה תלאביבית שאין לה לפחות שניים. הצעצוע החדש, שנקרא Avatar (שעומד להיות מקודם באמצעות סרט פעולה תלת מימדי הנושא את אותו השם) הוא למעשה כרטיס אלקטרוני עם תוכנת משחק  שמתממשקת למצלמת הרשת שלכם והתוצאה לא פחות ממדהימה:

גילוי נאות: אין לי מניות מטאל, אני באמת חושב שזה מגניב.

בקרוב אצלנו.

חזרה לבית הספר – בקרוב אצלנו

סוף יולי-תחילת אוגוסט מסמלת אולי יותר מכל את תעשיית ה Back to school (מעכשיו בעברית: "חזרה לבצפר"): בערך באמצע יולי מנכ"לים ומנהלי שיווק מתחילים לזוז קצת בכסאות ולחשוב איך מוציאים לקראת החזרה ללימודים כסף מהחבר'ה הצעירים. ולמה לא בעצם? תקופת הזחרה ללימודים נחשבת הפוריה ביותר בארצות שמעבר לים אחרי תקופת החגים ועל אף התחזיות העגומות על ירידה של 8% ברכישות בתקופה הקרובה, עדיין מדובר בסדרי גודל של 47.5 מיליארד דולר (בהשוואה ל 51 בשנה שעברה).

השנה, לפחות בחו"ל רשתות שיווק גדולות יוצאות מגדרן כדי לקחת ביס כמה שיותר גדול בעוגת החזרה לבית הספר ומעניין לראות איך כל חברה מנסה להתחבר לצעירים מהכיוון שלה. הנה כמה דוגמאות מעניינות:

מתחברים לפייסבוק

חנות הכלבו JCPenney עושה את אחד המהלכים המתבקשים ומתחברת לפייסבוק עם אפליקציה חדשה שמזמינה את הגולשים הצעירים לפגוש את המעצבים של החברה. במקביל, במדור חדש באתר שלה בשם JC Teen עם כל הבגדים והציוד שצריך כדי להתחדש לקראת שנת הלימודים. בסך הכל, אין כאן יותר מדי שינויים מהמהלכים של החברה בשנה שעברה וחבל שלא ניצלו את הפלטפורמה החברתית כדי לדבר קצת יותר עם הלקוחות שלהם. מצד שני, לא ראיתי הרבה חנויות כלבו אמריקאיות שעושות את זה.

Capture-1

אפלקציית הדוגמנים של JCPenny Teen (צילומסך)

ויראלי ביוטיוב

ענקית הציוד המשרדי OfficeMax ממשיכה את הקמפיין המוצלח שלה משנה שעברה עם Penny Pranks (בגדול: מישהו בא לחנות וקונה משהו ממש יקר במטבעות של פני, קצת נדוש).  באופן אישי אני חושב שתעשיית הפרסום התפתחה קצת מעבר להפקה של קמפיין ויראלי ביוטיוב והתבססות עליו באופן בלעדי בתור מקור פרסומי יחיד היא לא מי יודע מה יעילה (מה גם, שההנעה לפעולה של קמפיינים ויראליים היא נמוכה יחסית, לפחות לפי מחקר שעשיתי בזמנו) אבל אם זה עבד להם בשנה שעברה, קטונתי מלהספיד את הקמפיין שלהם השנה.

האובר-חדשני-ומגניב של הקיץ

על כל שמונה קמפיינים ממוחזרים משנה שעברה, נוכל לראות קמפיין מעניין, חדשני ועם ערך מוסף. כך במקרה של חברת הציוד המשרדי Staples שבשיתוף האתר DoSomething.com חברו יחדיו ויצרו את אפליקציה לפייסבוק בשם Adopt a Pack שכל מטרתה להכין תיקים עבור 13 מליון ילדים שחיים מתחת לקו העוני (ולהפיץ את הלוגו של סטייפלס ברחבי פייסבוק).

Capture-2

אמץ לך תיק של סטייפלס (צילומסך)

במסגרת האפליקציה המשתמשים יכולים לבנות תיק בית ספר ולהעניק מתנות לחברים שלהם כשבסופו של דבר, ככל שמפיצים יותר את הבשורה, כך נתרמים יותר תיקים לילדים עניים. הקמפייןם מעוצב כמו שצריך ופוגש את בני הנוער בדיוק במקומות בהם הם נמצאים. בנוסף, הערך ההומנטרי של הקמפיין מספק עניין ומגביר את הסיכוי למעורבות של בני הנוער בקמפיין (כך, לפחות, על פי מחקרים שמתפרסמים בנושא).

תחילת אוגוסט מסמלת בישראל את תחילת עונת ה Back to School. מעניין מה יהיה כאן

http://www.jcpenney.com/jcp/default.aspx

ידיעות אחרונות ו bona מציגים: חיפוש עבודה לקיץ

16062009294

הקדמה: תמיד היה לי קצת חשש מהיום בו אני אצטרך לכתוב כאן פוסט על האתר אותו אני מנהל (ר' גילוי נאות בתחתית הפוסט). עד היום פשוט נמנעתי מלכתוב על מהלכים ופרוייקטים שאנחנו עושים ב bona בעיקר בגלל שלא רציתי לצטייר בתור מישהו שמקדם את הפרוייקטים שלו בכל מדיום בכוח. בכל מקרה, הפרוייקט שאותו אציג בפוסט הוא מספיק משמעותי בעיני ואני מקווה שאני מספיק בגר כדי לשמור על ההפרדה האובייקטיבית, עד כמה שאפשר בין התפקידים בלוגר-מנהל אתר.

עבודה לקיץ לבני נוער

מחקרים מראים כי בשנים האחרונות יותר ויותר אנשים משתמשים באינטרנט ככלי לחיפוש עבודה. לראיה, שוק ה Online Calssifides בארצות הברית נמצא רק בעליה (אם כי לא כולם יודעים לתרגם את העניין לכסף). בארץ, ובהקשר לבני נוער, מדי שנה מסתערים אלפי בני נוער על קניונים ועל חנויות במרכזי הערים ומחפשים עבודה כדי לממן לעצמם את הפסטיבלים בקיץ (או הנסיעה לאילת)* אני מאמין שרובנו חווינו את הסיטואציה הזו בימי בחרותינו.

בהמשך לפרוייקט "עבודה לקיץ" שעשינו ב bona בשנה שעברה ונתן לנו ערך מוסף גדול מאד לאתר (ולא מעט טראפיק), החלטנו השנה ללכת על משהו קצת יותר גדול מבחינת חשיפה ועומק ובעיקר, לבחון את החיבור לעיתון המודפס. אז אם תפתחו את "ידיעות אחרונות" היום, תראו אותנו בעמוד המרכזי:

16062009294

עובדים בגדול – חיפוש עבודה לנוער בחופש הגדול (ידיעות אחרונות 16.6.2009)

אני מניח שאם הייתי צריך להכניס מודעה לעיתון זה היה עולי לי בהרבה פחות מאמץ אבל הבחירה כאן הייתה ללכת במסלול של התוכן, בעיקר בגלל שמהעולם הזה באתי ותמיד אעדיף לתת ערך מוסף, גם אם מדובר ב"פרסום דרך תוכן". בבחירה ללכת על תוכן מול מודעה הרווחתי כמה דברים: צ'יפרתי את כתבי הנוער שלי שמרגישים עכשיו חלק ממשהו גדול ומקבלים שיעור באפקטיביות של פרסום (וגם יכולים לרוץ בבית ספר עם העיתון ביד ולספר לחבר'ה), אני מצטייר כאתר תוכן ופחות כרשת חברתית (על כך בהמשך) ובכלל, אני לא מאמין שאוכל אי פעם להכניס מודעה בכפולה האמצעית של ידיעות.

הייתרון היחסי של bona

אני לא מאמין ש bona צריכה להתיימר להיות משהו שהיא לא ואם יש משהו שאני אוהב לעשות זה לפרגן לדברים שה"מתחרים" של bona עושים טוב: בפורמט הנוכחי שלה, bona היא לא שין1 או מקושרים מבחינת גודל הקהילה ולא ג'נענע מבחינת החיבור לתוכן פופולארי. אם הייתי צריך להציע על הייחוד של bona לעומת אתרי הנוער האחרים, הייתי שם את האצבע על התוכן המערכתי ועל החיבור לקבוצת ידיעות אחרונות:

בעולם התוכן המערכתי bona מתחילה (זה נשמע לי הגיוני הרבה יותר בלשון נקבה) למצוא את עצמה בחצי שנה האחרונה ואם בשלבים הראשונים האתר ניסה למתג את עצמו כרשת חברתית (בעזרת התיכופוניסט זצ"ל), היום אני מעדיף לקחת את האתר למגרש שבו הוא יכול להצטיין ולספק לגולשים נישה חדשה שפחות מפותחת בארץ (רוצה לומר, בכל הנוגע לרשת חברתית, יש אתרים בארץ שעושים את זה הרבה יותר טוב).

החיבור לקבוצת ידיעות הוא לטעמי ה X factor, בדיוק הדבר הזה שלי יש ולאחרים לא יכול להיות. שיתוף פעולה מלא מצד הקבוצה יכול להוציא תחת כפיו מוצר מעניין מאד ופרוייקט העבודה לקיץ הוא מעין בלון ניסוי לבדיקת החיבור של הבורג הקטן בשם bona לרובוטריק הענק בשם קבוצת ידיעות וחשוב מכך, האפקטיביות של כזה שיתוף פעולה.

הערות, גילוי נאות ועוף דה רקורד

הערה #1: חשוב לציין כי המדור בעיתון כתוב פחות לנוער וקצת יותר להורים של הנוער

הערה #2 (*): שמתם לב שכוכב נולד העבירו את הגמר לאילת השנה? בדיוק מהסיבה שציינתי מוקדם יותר: לבני נוער אין כסף להוציא גם על נסיעה לאילת וגם על גמר כוכב נולד בטבריה, החיבור נראה נכון בהחלט.

גילוי נאות: מזה שנתיים אני עובד ב bona, בגלגולה הראשון בתור עורך ראשי ובשמונה החודשים האחרונים בתור מנהל האתר. אין לי בפוסט הזה כוונה לדחוף את הפרוייקט מבחינה שיווקית (בואו נודה באמת, הררי הטראפיק לא יגיעו מתנועת הנוער) ואני מקווה שהצלחתי לרקוד יפה בין הטיפות.

אפקט Gossip Girl

סדרת הטלוויזיה Gossip Girl (בעברית "אחת שיודעת") הצליחה איכשהו לעבור בישראל מתחת לרדאר ולזכות בקמפיין השקה עלוב יחסית. בארצות הברית, לעומת זאת, זוכה סדרת הנוער בכיכובן של בלייק לייבלי ובלייר וולדורף להצלחה לא מבוטלת.

הבאזז האמיתי של גוסיפ גירל נמצא, בדומה לסקס והעיר הגדולה, בבגדים. במשך השנה האחרונה נכתבו עשרות מאמרים על ההשפעה האופנתית של הסדרה (קליק לכתבה מהנ"י טיימס) ובשבוע שעבר הושק בארה"ב ליין אופנה רשמי של הסדרה לצד סיור רשמי (איך לא) באיסט סייד של מנהטן.

capture-1

דרמה, דרמה, דרמה – סצנה טיפוסית מגוסיפ (IMDB)

אפקט האינטרנט של גוסיפ

כפי שניסו להדגיש בקמפיין הישראלי, חלק חשוב מהסדרה סובב סביב רכילויות והודעות אנונימיות. בימים אלה מתנהל מאבק עיקש בין רשויות החוק בארה"ב לבין עשרות אתרי רכילות מקומיים לתיכונים וקולג'ים שצצים בכל מקום. מאז השבועות האחרונים נסגרו אתרים כמו JuicyCampus הותיק, שפעל במשך שנה וחצי ו People's Dirt שקם ונופל לסירוגין (כרגע באוויר). לצד האתרים הגדולים ניתן למצוא עוד עשרות אתרים קטנים ומקומיים  ברוח הסדרה.

זה יהיה קצת יומרני לתלות את הופעתם של עשרות אתרי הרכילות דווקא בסדרת טלוויזיה אחת אבל סביר להניח שהמודעות והפריחה של התחום בארה"ב בזירה המקומית בסגנון "רכילות מבית הספר" לא הייתה מגיעה לידי ביטוי ולמימדים הללו אם גורם ארצי לא היה מעלה על נס את הנושא.

רכילאי = מגניב

אז איך הצליחה הסדרה לרתום בני נוער לפתוח אתרי רכילות מקומיים ולקדם את ההיסטריה? כנראה באמצעות האפקט של "אם ניו יורקרים שנראים טוב מקבלים סדרה על הנושא וזה מביא להם עושר, תהילה ומגניבות באופן כללי, כנראה שיש משהו בלהיות רכילאי על" וכנראה (ואת זה אני אומר בלי לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בארה"ב) לא צריך יותר מדי כדי למכור להם את אשליית ה"בוא תהייה רכילאי, תפרסם ידיעות מסתוריות באיזה בלוג חינמי ותהייה מרכז תשומת הלב בבית הספר".

את האמת? זה יכול לעבוד גם כאן.

שוקס משיקים שיחות וידאו דרך ooVoo

מצלמת הרשת הופכת בשנים האחרונות לחלק אינטגראלי של ממש מחיי הרשת של בני נוער, כמעט כמו הודעות הסטטוס אותן סקרנו בפוסט האחרון. באופן כללי, אפשר לראות את כניסת הוידאו לעולם הצ'אט כחלק ממגמה גדולה יותר בה לאט לאט אתרים גדולים (ובעלי אמצעים) מנסים לצאת מהתוכן הכתוב ולהכניס הרבה יותר מולטימדיה: תמונות, וידאו, סקרים ויישומים אינטראקטיבים אחרים.

היום (שני) השיקה הרשת החברתית Shox מבית מעריב שירות צ'ט וידאו יחד עם ooVoo, יישום אינטרנטי שמאפשר שיחות וידאו מרובות משתמשים. אם להודות על האמת, ooVoo דופקים כבר שנה לפחות על לא מעט דלתות בישראל ומתריעים על הטרנד ועד היום אף אתר, שלא לומר רשת חברתית, הרים את הכפפה והטמיע את היישום אצלו באתר.

3430699540_1604dc2920

שיחת וידאו במסנג'ר – תופסת תאוצה בקצב מרשים (צילום: Emilebess)

אני לא חושב שקיים מנהל אתר לצעירים בארץ שלא ראה את טרנד שיחות המצלמה מתקרב ורצה לגזור קופון עם פיצ'ר חדש. אז למה אף אחד לא הרים את הכפפה של ooVoo ? אני יכול לומר באופן אישי שרציתי לראות מישהו אחר מתגלח על המערכת לפני שאני מטמיע משהו דומה באתר. בכל הקשור להתנהגות ברשת של בני נוער, אפקט הראשונות כאן לא ממש משחק תפקיד – בסופו של דבר כולם הולכים לאן שמעניין ואין נאמנות מיוחדת לרשת חברתית כזו או אחרת.

שלא תבינו אותי לא נכון, אני מפרגן מ-א-ד לחבר'ה מ Shox שהחליטו לקפוץ לבריכת הוידאו ראשונים והראו כאן לא רק ראייה נכוחה ואמיתית של התחום אלא גם נכונות לקבל את הכוויות של להכניס מערכת חדשה (ואכן, משיחות עם גולשים שחוו את המערכת מסתמנים חבלי לידה של סטרינימג כבד ובעיות שונות בנושאי שימושיות ו UI) ולאפשר לכל האתרים האחרים לעמוד מנגד ולהפיק לקחים.

חשוב לעקוב: איך משפיעות שיחות וידאו על הסטטיסטיקות: אמנם יש כאן פוטנציאל להשפעה חיובית על זמן שהיה באתר, אך מנגד ישנה אפשרות לירידה במדדים אחרים (פחות תגובות בעמודים של אנשים, פחות זמן שהיה כתוצאה מהתכתבויות דרך הודעות אישיות). בנוסף, כדאי לפקוח עין על מספר הנרשמים החדשים: אמנם שיחות וידאו באתר הן לא בבחינת Killer Application, אבל בטח יהיו לא מעט אנשים שיירשמו כדי לשלוח בקשות וידאו לבחורות.

גילוי נאות: אני מנהל של אתר מתחרה לשוקס, לא חושב שזה משנה משהו בפוסט הזה, אבל יש דברים שצריכים להאמר.

למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר

לא משנה מהו סוג הבלוג אותו אתה כותב, בסופו של דבר תהייה חייב לכתוב על טוויטר, ככה זה טרנדים. אז ברוח החגים, תרשו לי להפסיק לבקר קמפיינים ולרטון לכיוון משרדי האינטראקטיב, הפרסום ומשרדים באופן כללי ותנו לי להיות קצת ספקולנט.

twitter-logo

לפני כשבוע פורסם כאייטם ראשי בוואלה! Zone (אתר התוכן לצעירים של וואלה) מאמר דעה בנושא "לא מעניין אותי מה כל הסלבים האלה עושים בטוויטר" (קליק לקריאה).  קחו את הפרסום של האייטם הזה במקום שאמור להכתיב את האג'נדה של וואלה בכל הנוגע לבני נוער ותוסיפו אותו ללפחות שני בעלי עסקים מכובדים לבני נוער שהתייעצו איתי בשבוע החולף בנוגע להכנסת העסק שלהם לטוויטר והרי לכם מגמה: חלק מבעלי העסקים מכירים את טוויטר, מתרשמים ממנו ורוצים להיות שם.

"למה אתם רוצים להיות שם?" שאלתי. "כי שם נמצאים כל האנשים שעושים את הבאזז" הם עונים. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.

לעניין; אנחנו (אנשי האינטרנט) מקבלים את מנת הסטטוסים-ב-140-תווים-או-פחות היומית שלנו משני מקורות עיקריים: פייסבוק וטוויטר כאשר לכל אחד המעלות והחסרונות שלו בתחום המיקרו-בלוגינג: שם יש את כל החברים שלנו ואפשרות התגובות אינטואיטיבית מאד ובאחר מעגל החברים מצומצם יותר ובכלל, מעבר לרעש העצום שמייצרים חברים שפחות קרובים אלינו בפייסבוק, בטוויטר יש הרגשה שהדברים שלנו נשמעים ומקבלים משמעות, במיוחד לאור האופי המאד Opt-in של טווייטר (לא עקבת, לא שמעת).

מסרים מיידיים כ Killer Application

הגורם החשוב שנכנס לתמונה אצל בני נוער בתחום הסטטוסטים שמקבל אצלנו פחות משמעות, הוא תוכנות ה IM. על הקשר בין נוער ל IM (מסנג'ר, ICQ, גוגל טוק ודומיהם) דיברנו פעמים רבות כאן בבלוג ואם להסביר במשפט: קיים קשר חזק מאד בין בן הנוער לתוכנת המסרים המיידיים האהובה עליו: זה המקום להתעדכן, זה המקום לדבר, זה המקום להכיר אנשים ובכלל, כשריבוי משימות היא דרך חיים, מסרים מיידיים משתלבים יופי.

msn

בני נוער במסנג'ר. ברקע: ליידי גאגא

אם חיפשתם מקום בו המסרים שלכם נקלטים על ידי חברים שלכם ולא נבלעים ברעש של אפליקציות או עדכונים של אנשים שאתם בקושי מכירים, שורות הסטטוס בתוכנות המסרים המידיים (הודעה אישית במסנג'ר, הודעת Away ב ICQ וגרסאות נוספות) הן המקום לעדכן. בנוסף, תוספים מסוגים שונים מאפשרים לחברים שלכם לראות לאיזו מוזיקה אתם מאזינים, ממש כמו שירותים מקבילים בטוויטר (Blip.fm ודומיו).

בקיצור, חפשו באזז היכן שיש

לפני כמה חודשים עשיתי ניסיון וביקשתי מבני נוער להירשם ל Plurk, אתר דמוי טוויטר – טיפה יותר גרפי, טיפה יותר מצועצע והתגובות היו פושרות: שוב העדכונים האישיים נבלעו בין כל העדכונים של החברים והסיכוי שלך להשמיע את הדעות שלך ולמשוך אנשים לדבר איתך הפך להיות תלוי בזמן העדכון. בנוסף, לאתרים כמו טוויטר, Plurk ואפילו פייסבוק חסר מרכיב ההמשכיות: גם אם אתה מחובר והסטטוס שלך הכי מעניין, פייסבוק צ'אט לא מספיק מפותח כדי לייצר זירה שתחליף את תוכנות המסרים המיידיים ושם הן מצטיינות.

אם יכולתי לתת עצה חינם (והן, כידוע, הכי טובות) לכל אותם בעלי עסקים לנוער שחושבים על כניסה לטוויטר בעקבות כל ההייפ (המוצדק, לדעתי) בכלי התקשורת , הייתי שולח אותם לחפש את מובילי דעת הקהל האינטרנטית במקומות בהם הם נמצאים: בבלוגים, ברשתות חברתיות אבל בעיקר את בעלי האתרים המשפיעים, כי עם כל הצער, טרנדים לבני נוער קל יותר להכתיב מלמעלה מאשר מלמטה. וזה כבר חומר לפוסט אחר.