צעד שיווקי מעניין שנתקלתי בו שייך ליוניליוור שאירגנה ביחד עם טינק לכבוד השקת קמפיין "הדיאדרנט שלך – שמריח כמו שוקולד – יביא אליך מלא כוסיות – שירצו ללקק אותך" . במקום מסיבת עיתונאים קלאסית, הם עשו מסיבת בלוגרים\משתמשים צעירים מובילים . המהלך פורסם בלעדית בדה מרקר. ככה הם ניסו  להתמודד עם הבעיה הברורה של מנהל השיווק- איך מכניסים את המוצר לשיח הציבורי המרחבי? הודעות יח"צ כבר מזמן משעממות  וגם אולי חסרות תכלית למוצרים לצעירים בגלל המדיות שבהן הן מופיעות.

אתר הבית של הקמפיין, עושה חשק לתת ביס

קראתי ביקורת אצל גל מור על המהלך כהיותו לא יעיל כיוון שמשתמש בכלים הלא נכונים במדיה הסייברית – אבל כאיש שיווק שחי במרחב האינטרנטי אני מוצא את המהלך מקורי מעניין.

מיהי אותה קבוצת "בלוגרים צעירים?"

בעולם של בני הנוער אין "בלוג סלב" שמאות בני נוער  יוצרים קהילה סביבו ומתעדכנים מה חדש בתחום הסיקור או ברשמיו הפילוסופים. הקהילה שם היא סביב יוזרים כבדים שמחוברים להרבה אנשים בפייסבוק או במסנג'ר ורק עידכון של סטטוס או תמונה חדשה מעבירה את המסר. בשביל זה לא כותבים פוסטים. לכן המוזמנים לאירוע כזה הם כאלו שמחוברים לעוד אלפי בני נוער אחרים. זה גם בדיוק משרת את המהלך האינטראקטיבי של הקמפיין שמאפשר לקחת יישומים למקושרים ולפייסבוק ולהכיר בחורות, ומסתיים בליין של 6  מסיבות שוקולד בלוקישיינים ברחבי הארץ. מהלך גדול לכל הדעות שיושב בדיוק על המקום של סקסי נחשק שוקולד – אקס.

בני נוער ידברו על המותג?

בטח, בלי שום בעיה בכלל. אין להם שום מחוייבות אתית או תפיסת עצמם כעיתונאים או מייצגים אוביקטיביות בגישה שלהם לעולמות מסחריים. זה פשוט לא מעניין. בכלל, מותגים עבורם זה משהו שהם גדלו איתו מההתחלה וההתייחסות שלהם היא של כבוד ולא חשד. המותגים שולטים. מותגים שמארגנים לך להכיר בחורות וללכת למסיבת שוקולד – בכלל. אם יש ערך למה שהמותג אירגן – הם יפרגנו לו בגדול ולא יבוזו לחסות או יהיה ציניים כלפיו.

תועלת המהלך

זה כנראה עדיין החלק הכי בעייתי למדוד. אבל ככה זה גם ביח"צ באופן כללי. יש כבר חברות שמודדות אתה השיח שמתפתח ברשת על מותגים וידעות להיבא את זה במרוכז ללקוח. תמיד יש לי הערכה למי שמצליח היות מוביל ולחדש ולהביא רעיונות חדשים וליישם אותם. טינק עושה זאת שוב עם מסיבת העיתונאים לבלוגרים הצעירים.

]]> http://tnoathanoar.co.il/772/772/feed/ 6