המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

לא בכל יום משתפות חברות כמו AVG, שמוכרת לרובכם מהאנטי-וירוס החינמי שהיא מפיצה, בקצת תובנות מכמויות המידע האדירות שהיא אוספת עליכם. הכותרת של המחקר האחרון שביצעה החברה נותנת איזשהו תוקף לעובדה שכל מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר יודע לדקלם: רף הגיל בו ילדים עוברים ממודל גלישה באינטרנט שמתרכז בעיקר באתרים מכווני ילדים הולך ויורד והיום אפשר כבר לראות אחוזים לא מבוטלים של ילדים בגלאי 10 ו-11 צורכים אינטרנט בצורה "מבוגרת", כולל כל הרשתות החברתיות על כל המשתמע מכך.

ברוב מדינות אירופה מעל 50% מהילדים כבר נמצאים בפייסבוק, חרף מגבלות הגיל (מקור: Flickr cc-acpl)

ההורים כמעט לא מנטרים את הגלישה

המחקר של AVG נערך בקרה 4,000 הורים ועליו התווספו נתוני הגלישה של הילדים במחשבים האישיים על בסיס הניתוח של תוכנות האנטי-ספאם של החברה. מהמחקר עולה כי לא פחות מ-58% מהילדים בגלאי 13-10 צורכים אינטרנט בצורה "מיינסטרימית", כולל רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר (חרף מגבלת הגיל שמחיל פייסבוק על המשתמשים) ורשתות חברתיות מקומיות נוספות.

מעבר לצריכת האינטרנט, מהמחקר עולה כי לרוב הילדים בגילאים הללו יש מחשב משל עצמם (במיוחד ביפן), צורכים אינטרנט בחדרי השינה שלהם ודרך סמארטפונים ורוב ההורים לא מנטרים את הרגלי הגלישה של הילדים שלהם. בסקירת מחקרים קודמים שפרסמנו כאן בבלוג, ראינו שלצריכה של אינטרנט, אפילו דרך "אתרי ילדים" ועולמות וירטואליים יש השפעה על גיבוש הזהות של ילרים ואפילו אם הם נכנסים לרשתות חברתיות, מה שילדים עושים בפייסבוק שונה לחלוטין מאופן השימוש שלנו.

הגיע הזמן לשמור על הילדים מעצמם

אם אתם עוקבים אחרי תנועת הנוער (וגם אם לא), העובדה שהמעבר של ילדים לצריכה של רשתות חברתיות לא צריכה להפתיע אתכם וכנראה שאף אחד מכם לא נפל מהכיסא כשהוא קרא את ממצאי המחקר של AVG. הרי גם אם נרצה להתעלם מזה, פייסבוק היום בכל מקום במדיה וכשכל פרסומת, גם למותגי ילדים אומרת "חפשו אותנו בפייסבוק" ודמויות אהובות מתוכנית פריים-טיים לכל המשפחה אומרות "חפשו אותי בפייסבוק", אין סיבה שילדים לא ירצו להיחשף לעולם התוכן הזה.

אני חושב שהגיע הזמן, לפחות מבחינתנו לשינוי בחשיבה. שמעתי מישהו אומר לא מזמן שלחסום תוכן לילדים ובני נוער מגדל בעיקר האקרים ממש מוצלים ויש בזהלא מעט מהאמת. הגבלת הגיל של פייסבוק קיימת בעיקר כדי לכסות את המקום שלא זורחת בו השמש שלהם מתביעות ולהכניס את האתר לכל מיני יוזמות הגנת פרטיות אינטרנטיות (Truste, לדוגמא) והדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור ילדים בפייסבוק הוא בקרה על התוכן שהם צורכים ועל מידת החשיפה שלהם בכל הנוגע להגדרות פרטיות.

אני חושב שלא מעט דגש הושם בשנים האחרונות בנושא "בטיחות ברשת" על הגנה של ילדים ובני נוער מפני קשר עם אנשים זרים. אבל דווקא בגלל השינויים הטכנולוגיים ואופי השימוש של ילדים בפייסבוק, אני חושב שצריך ללמד אותם לשמור על עצמם מעצמם ועל "הוצאת החוויה" האישית שלהם ברשת על כל המשמעויות שלה. אבל אלו רק שני הסנט שלי בנושא.

עוד על ילדים בתנועת הנוער

• FaceChipz היא דרך מעניינת לנסות להגן על ילדים בתוך הרשתות החברתיות
• חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות בארה"ב
• מיקמק – עולם וירטואלי ישראלי לילדים

]]> http://tnoathanoar.co.il/2941/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%91/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/2660/pocket-popstar-%d7%90%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/2660/pocket-popstar-%d7%90%d7%a4%d7%9c%d7%99%d7%a7%d7%a6%d7%99%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%94-%d7%9c%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/#comments Wed, 17 Aug 2011 06:41:20 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=2660

לאט אבל בטוח, אנחנו יכולים לראות איך בחודשים האחרונות ולאורך השנים האחרונות הפכו מכשירי אייפון במהירות ממכשיר "עסקי" שנמצא בידיים של מבוגרים למכונת משחקים, אינטרנט ומוזיקה שנמצאת בידיים של בני נוער. ההערכות מדברות על יותר מ 1.5 מליון מכשירי אייפון רשמיים שיהיו בידיים של ישראלים עד סוף 2011 (בלי לספור את האלפים שמגיעים אלינו מחו"ל) ומי שלא ראה סרטוני יוטיוב של תינוקות משחקים ב iPad ואמהות ואבות שיושבים בפארק בימי שבת וקוראים לילד שלהם "איפה פינוקי" דרך אפליקציה, חייב לראות כדי להבין את ההשפעה העכשיוויות והעתידית של המכשירים הללו על הדורות הצעירים יותר.

ג'אסטין ביבר אצלכם בכיס

Pocket Popstar היא אפליקציית iPhone חדשה שמכוונת ל Tweens , בני נוער בגילאי 12-15 (שאגב, הקשר בינם לבין סלולארי בלתי ניתן להפרדה) ומציגה שתי דמויות מצויירות, אחת בעלת דמיון מפתיע לג'אסטין ביבר, ואחת לבריטני ספירס בצעירותה. שני כוכבי הפופ הללו יושבים אצלכם בכיס, מנתחים את ספריית המוזיקה שלכם ומציעים לכם שירים על בסיס ההעדפות שלכם.

היי ג'אסטין – Pocket Popstar (צילומסך)

האפליקצייה היא (נכון לכתיבת שורות אלו) חינמית והמודל העסקי שלה פשוט מאד. השירים שהדמויות המצוירות ממליצות עליהם מושמעים בצורה של Preview ותורת סכום כסף סמלי ניתן להוריד את השיר המלא למכשיר. בן הנוער יכול לסמן אילו שירים הוא אוהב ולייצר רשימות השמעה על בסיס ההמלצות של שני כוכבי הפופ הוירטואליים.

רובד נחמד נוסף של Pocket Popstar הוא באינטראקציה (הפשוטה לטעמי) עם כוכבי הפופ: לחיצה על אחד מהם תגרום לו לספר לכם על המעריצים שלו (או שלה, תלוי את מי בחרתם), ישחק עם הסמארטפון שלו ויצייץ בטוויטר (שבו בני נוער לא כל כך משתמשים) בקיצור – ינציח כל סטראוטיפ הקשור בחיי הזוהר של כוכב פום שקהל היעד שלו הם בני נוער צעירים.

לגלות מוזיקה, לדבר עם בריטני (צילומסך)

בגדול, מבחינה פונקציונלית אין הבדל בין Pocket Popstar לבין אפליקציות גילוי מוזיקה אחרות (שרובן עולות עליה גם מבחינת חווית המשתמש, גם מבחינת נוחות הממשק וגם מבחינת מספר ההורדות) אבל יש משהו נכון מאד בתפיסה של החברה המפתחת שלוקחת קונספטים של אפליקציות קיימות (שחנות האפליקציות רוויה בהן) וממירה אותן לקהל שאוהב להוריד אפליקציות וחשוב יותר, יודע לשלם על תוכן.

השנה החולפת הייתה תור הזהב של המשחקים החברתיים בכלל ומשחקי פייסבוק בפרט: חברות משחקים ובראשון זינגה הונפקו במיליארדים או נקנו על ידי חברות גדולות יותר. בלי להיכנס לניתוח של תעשיית המשחקים (אולי בפוסט אחר), המשחקים החברתיים היו יותר מהכל מנוע הצמיחה העיקרי של הרשתות החברתיות גם מבחינת תעבורת גולשים ו "Stickiness" (בעיקר פייסבוק אבל לא רק, גם אתרים שהכניסו לתוכם משחקים כמו MyYearbook או MSN Games) וגם מבחינה כלכלית כש Virtual Goods הפכו להיות דרך לגיטימית לייצר הכנסות.

סטגנציה במקרה הטוב

אם נסתכל על הגרפים של המשתמשים הפעילים לחודש או ליום בטבלת המשחקים המובילים בפייסבוק, ניתן לראות בירור צניחה משמעותית בסטטיסטיקה של כל המשחקים המובילים שלפני כמה חודשים טיפסו בכמות המשתמשים בקצב מטאורי (לטבלה המלאה באתר Appdata.com): המשחק שמוביל היום את פייסבוק ברמת המשתמשים הפעילים לחודש הוא Cityville של זינגה שצנח מבערך 90 מליון משתמשים פעילים לחודש לאיזור ה 84 מליון, Farmville ירד מאיזור ה 44 מליון משתמשים פעילים לחודש לאיזור ה 36 ונמצא במגמת ירידה.

ירידה משמעותית במספר המשתמשים: Cityville (צילומסך)

המשחקים היחידים שעדיין נשארו עומדים על הרגליים מבחינת נתונים ומראים מגמה של שיפור הם משחקי קז'ואל (דוגמת Bejeweled Biltz) ומעבר לזה, הצטרפו לאפליקציות ששולטות בפייסבוק אפליקציות היכרויות, סקרים וכלים לצפיה בתמונות.

למה זה קורה? רוויה של השוק? חוסר עניין? העובדה שכל משחק פייסבוק שיוצא הוא More of the same של משחקי פייסבוק אחרים רק עם תמה שונה (ומתישהו גם הן מתחילות להיגמר)? הכל כנראה נכון.

הפתרון המסתמן: מדיה חדשים, קבוצות גיל שונות 

כשניסיתי לענות על השאלה "מה ילדים עושים בפייסבוק", אחד הדברים שסימנתי שם בתור פעילות מועדפת הם משחקים חברתיים. כדי לא להחזיר אתכם לקרוא את הפוסט ההוא, אני יכול לספר לכם שילדים אוהבים לשחק, בפייסבק ובכלל ולא רק שהם אוהבים לשחק, הם אוהבים לשתף. מה שעבור חברות המשחקים הופך אותם לקהל יעד אטרקטיבי ובעל פוטנציאל לייצר את שני המדדים הכי חשובים: שימוש באפליקציה וקנייה של תוכן.

האתגר, במקרה הזה, הוא לפגוש את הילדים בפלטפורמה שהם מכירים ושההורים בוטחים בה, וכאן חברת Electronic Arts מצאה את הפתרון בדמות ה- iOS של אפל וספציפית יותר, ה iPad. אני לא יודע אם יצא לכם לראות, אבל כמות המשחקים לילדים שיש על iPad היא עצומה ובגלל העושר הגרפי והנוחות שלו מבחינת ממשק, הוא אטרקטיבי מאד בתור פלטפורמה למשחקי ילדים.

Pet Society - בקרוב על ה iPad שלכם (צילומסך)

בשבועות הקרובים תשיק EA שני כותרים פופולאריים שלה לאייפד: Pet Society ו Restaurant City (או במילים אחרות: "גל ותלביש חיה חמודה" ו"בנה לעצמך את מסעדת החלומות"). שני הכותרים יתממשקו לפייסבוק כך שמי שיש לו כבר חיה שהוא מגדל ב Pet Society, יוכל לייבוא אותה לאייפד ולסנכרן בין שני החשבונות (אם כי מסיבה לא ידעה דברים כמו כסף לא מסתנכרנים, וחבל).

שווה יהיה לעקוב ולראות איך תשפיע מערכת היחסים של פייסבוק-אייפד על הנתונים בהקשר של משחקים (במיוחד משחקים לקהל הצעיר יותר) ולמרות שלא הייתי מספיד את המשחקים בפייסבוק עדיין, יהיה עוד יותר מעניין לראות באילו פיצ'רים ישתמשו חברות המשחקים כדי לצאת מהירידה בנתונים והאם פייסבוק יאפשרו להם יותר חופש פעולה בתחום ה Soical garph שיאפשר להם את זה.

למרות שמדיניות הפרטיות של פייסבוק אוסרת במפורש על הרשמה של ילדים מתחת לגיל 13, הם לא עושים עבודה טובה במיוחד בגזרת האכיפה ובישראל יש לא מעט ילדים מגילאי 13 ומטה שרשומים ופעילים בפייסבוק. הגבלת הגיל בפייסבוק היא חלק מ TRUSTe, אמנת פרטיות ובטחון מידע שמקיפה אתרים רבים ומנסה לייצר סטנדרט של בטיחות ואמינות למידע שעובר ברשת. עם זאת, כאמור, גם בישראל יש לא מעט ילדים שהתחברו לרשת החברתית הגדולה בעולם.

מתודולוגיה והודעה חשובה לפני שמתחילים

לצורך כתיבת הפוסט הזה עברתי על 75 עמודי פרופיל של ילדים בפייסבוק. בחירת 75 עמודי הפרופיל נעשה בצורה סובייקטיבית לגמרי ובשום אופן המדגם לא מייצג את כל ילדי ישראל שמחוברים לפייסבוק. המטרה של סקירת עמודי הפרופיל של הילדים (אגב, גם הקביעה נעשתה לפי תמונת הפרופיל ומאפיינים נוספים) הייתה לנסות ולמצוא קווים משותפים לפעילות של ילרים ישראליים בפייסבוק בכל מיני תחומים: פרטיות, תחומי עניין, שימוש באפליקציות ובפיצ'רים של פייסבוק ועוד.

לפני שנתחיל, חשוב לי להבהיר שהפרטים שנחשפתי אליהם אצל הילדים היו רק הפרטים שהם אפשרו לחשוף (זאת אומרת, לא הצעתי לילדים בפייסבוק חברות כדי להיחשף לפרטים שלהם, יש גבול) ובפוסט הזה אני לא אחשוף שמות, תמונות או כל דבר חצי מזהה אחר. הרעיון הוא לזהות מגמות וטרנדים ולא להכין אינדקס של ילדים ישראליים בפייסבוק.

לפי פייסבוק, רשומים 725,520 משתמשים בגילאי 13 (צילומסך)

הגדרות פרטיות

הנושא הראשון והבוער ביותר אצל ילדים בפייסבוק (יותר נכון, אצל הורים לילדים בפייסבוק) הוא נושא הגדרות הפרטיות. בשמונת החודשים האחרונים נושא הגדרות הפרטיות עמד בפוקוס של פייסבוק והם עשו לא מעט שינויים טכנולוגיים אבל בעיקר בממשק המשתמש כדי להפוך את כל נושא ההגדרות לנגיש ופשוט. כשסקרתי את עמודי הפרופיל של הילדים, שמתי לב שבשונה ממבוגרים, נדיר מאד למצוא עמודי פרופיל של ילדים שכל המידע בהם נגיש לחלוטין. רוצה לומר, לרוב המכריע של עמודי הפרופיל יש הגבלות של מידע לחברים בלבד (הבעיה היא שיכול להיות שהיד של חלק מהילדים קלה על כפתור האישור, אבל זו כבר בעייה של חינוך).

מבחינת המגבלות על המידע הנגיש לזרים בפרופיל האישי של הילדים, רוב המגבלות הן בעיקר על תמונות, חלק קטן מהילדים מחיל מגבלות גם על ה Wall אבל על פי רוב, המידע בלשונית ה Info (תחומי עניין, חברים, חברים משותפים) נשאר פתוח. אחת התופעות ששכיחות אצל ילדים (אבל מופיעה גם בעמודי פרופיל של בני נוער) היא להכניס את החברים הקרובים בתוך בני משפחה (Siblings בפייסבוק), מה שגורם להם להופיע בעמוד המידע הראשי של הפרופיל גם אם המידע על החברים חסום.

רישום חברים כבני משפחה (צילומסך)

תחומי עניין (Likes) ונושאי שיחה

כשהדף המרכזי עבור זרים הוא לשונית ה Info, אזור תחומי העניין (Likes and Interests) הופך להיות משמעותי ואצל הרוב המכריע של עמודי הפרופיל השייכים לילדים בפייסבוק שסקרתי, אפשר לראות לא מעט תחומי עניין ועמודי קהילה שהם אוהבים. אם אני מסתכל על העמודים בצורה רוחבית, אפשר לראות לא מעט תוכניות טלווזיה, בעיקר תוכן פופולארי: האח הגדול, עספור, בובספוג ועוד וסדרות מהעולם דוגמת iCarly. בהערכה גסה, לכל ילד יש בממוצע 50 "לייקים" לעמודי קהילה.

בתוך נושא תחומי העניין, ולדעתי בגלל חוסר היכולת להבחין בין עמודי קהילה "רשמיים" שמספקים תוכן לבין כל מיני עמודי קהילה שמטרתם לבצע פישינג ותרמיות מסוגים אחרים, אפשר לראות קבוצות בסגנון "איך ייראה הקיר שלכם בפייסבוק ב 2020" בויראציות כאלה ואחרות אצל ילדים, מה שהופך אותם למטרות יחסית נוחות לתרמיות מהסוג הזה.

תחומי עניין לדוגמא – לא מעט קבוצות זבל (צילומסך)

למרות שעל פניו ילדים אמורים להיות יצורים חברתיים מאד, הפעילות על הקיר של הרוב המכריע של עמודי הפרופיל הוא בדיוק ההפך מחברתי. הרבה פרסומים אוטומטיים של משחקים (על שימושים של ילדים באפליקציות פייסבוק בהמשך), הרבה תמונות מעוצבות מהסוג שהיינו רגילים לראות בעמודי פרופיל של שין1 (זהירות, סכנת אפילפסיה) ומעט מאד אינטראקציות חברתיות (תגובות, לייקים). פה ושם יש פרסומים של חברים על הקיר של הילד אבל בלי לדעת מה קורה להם בתיבת ההודעות (Inbox), הקיר מרגיש כמו תיבת הודעות ציבורית עם הרבה "את באה היום לצופים?" , "אפשר לבוא אלייך היום?" ועוד בסגנון הזה.

אפליקציות

באופן גורף, אפשר לומר שילדים אוהבים לשחק בפייסבוק ואין ספק שלא מעט טראפיק מאתרי משחקי הפלאש הקונבנציונלים שהכרנו עד היום (בישראל – נט גיימס, לדוגמא). בהמשך למה שכתבתי לגבי הפעילות של הילדים על הקיר בפייסבוק, הם נוטים לפרסם הרבה הישגים על הקיר שלהם, יכול להיות מתוך חוסר ההבנה שלהם את הפעולה ופחות מתוך רצון לייצר אינטראקציה חברתית (אין כמעט חפיפה בין אפליקציות אצל חברים או תגובות). מעניין אם יש שיחה על אפליקציות פייסבוק מחוץ לרשת החברתית (בסגנון "שלח לי כבשה, אני אשלח לך תפוחים").

אפליקציות פופולאריות נוספות הן אפליקציות בסגנון Phrases, כאלה שמפרסמות על הקיר של המשתמש משפט חכם כל יום. בישראל יש כמה אפליקציות כאלו (חכם סיני, הערס מהפייסבוק) ואפשר לראות אותן בשימוש רחב יחסית אצל ילדים. אפליקציות פופולאריות נוספות הן שאלונים לסוגיהם ואפליקציות סריקת פרופיל בסגנון: "על מי חלמת אתמול בלילה".

משחקים חברתיים, בלי הרבה חברתיות לצד משחקי שחקן יחיד מסורתיים (צילומסך)

שני הסנט שלי על ילדים בפייסבוק

הבעיה עם ילדים שמסתובבים בפייסבוק היא לא הניצול לרעה שיכול לקרות מצד אנשים זרים (זאת אומרת, זו בעיה רצינית, אבל תלויה בעיקר בחינוך ובפיקוח של הורים ובהיגיון הבריא של הילד יותר בכל דבר אחר). הבעיה לטעמי היא חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה, היכולות שלה והפיצ'רים ואיך הם מתנהלים מולה: חשיפה לקבוצות עם מטרות מפוקפקות במסווה של תוכן אטרקטיבי (נראה אתכם לא לוחצים על קבוצה שאומרת "פאדיחה של ג'אסטין ביבר בהופעה"), אפליקציות שמנצלות את חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה כדי לפרסום על הקיר הפרטי שלהם מסרים שיווקים וכל פיצ'ר אחר שילדים לא מבינים עד הסוף יכולים להוביל לחווית משתמש לא נכונה.

התמונה הראשית לפוסט מוגנת ברישיון Creative Commons על ידי Wesley Fryer

באמצע החודש שעבר עלה לאוויר אחד מהעולמות הוירטואלים המדוברים ביותר בתקופה האחרונה (כלומר, אם אתם בעניין של עולמות וירטואליים לילדים): העולם הוירטואלי של המותג הלו קיטי (Hello Kitty) וחברת סאנריו. בשבועות ראשונים לאחר עליית העולם לאוויר היו בו המון באגים ותקלות והיה נורא קשה להיכנס ולהתרשם ממנו כמו שצריך – היום הצלחתי לעשות את זה.

רקע וקצת היסטוריה (הפעם, שווה קריאה)

אני בדרך כלל לא חובב פסקאות רקע, אבל זאת דווקא שווה:  בתקופה האחרונה (משהו בין חצי שנה לשמונה חודשים) עולמות וירטואליים הפכו להיות זירת הפעילות הכי חמה לילדים (12-8) ולילדי גיל הביניים, מה שקרוי בעגה המקצועית Tweens (גילאי 14-13).  לדעתי הזירה הפכה להיות חמה במיוחד בעיקר בגלל הקושי היחסי לפרסם לילדים: קשה מאד להגיע לילדים בגילאים הללו לבתי הספר ופשוט למכור להם ומצד שני, אתרי אינטרנט יכולים להיות או מורכבים מדי או פשוט לא לעבור את מחסום החשדנות של ההורים.

בגלל כל הסיבות הללו ועוד, משחקים הפכו לזירה נכונה מאד עבור ילדים ואם עד לא מזמן אתרים למשחקי פלאש היו הזירה האטרקטיבית ביותר, היום העולמות הוירטואליים מציעים חווית משתמש עשירה הרבה יותר ואולי חשוב מכך, מאד מסונכרנת עם ההורים ומספקת להם כלים כדי לנטר את הפעילות של הילד שלהם. בכל מה שקשור לעולמות וירטואליים לילדים, שני השחקנים העיקריים היום הם Club Penguin של דיסני בזירת הילדים ו Maple Story הקוריאני בזירת ה Tweens.

Maple Story – מליוני משתמשים, חזק גם בישראל (צילומסך)

קצת על העולם הוירטואלי של נשיונל ג'אוגרפיק

לאורך השנים (שני העולמות הוירטואליים שהצגתי למעלה עלו לאוויר עוד בשנת 2005)  נוצר איזשהו פער בעולמות הוירטואלים לילדים שלתוכו קפצו שתי חברות מסחריות (אחת מהן היא סאנריו, מושאית הפוסט): מצד אחד עולמות וירטואליים דוגמת Maple Story הפכו להיות אלימים ולא מפוקחים (בעיקר ברמה המילולית כי מבחינת אלימות גרפית נלחמים שם כל היום בפטריות גדולות וחייכניות) ו Club Penguin הוא מאד רך, ילדותי וחסר בו את הרובד ההרפתקאי שמורגש מאד בעולמות אחרים.

אז לפני שנדבר על Hello Kitty Online, אני אציג לכם ממש בתמונה וכמה שורות את Animal Jam, העולם הוירטואלי החדש של National Geographic שעלה לאוויר בתחילת אוגוסט: מדובר בעולם וירטואלי מאד מסביר פנים גם להורה וגם לילד, סופר מושקע ומכיל בתוכו מיני משחקים אבל גם קווסטים של ממש. אה, והשחקן מיוצג שם על ידי קוף.

Animal Jam – מצליחלענות על צרכים של ילדים בצורה טובה (+לוגאין מיוחד להורים)

אוקיי – הלו קיטי.

למי שמכיר משחקים ישנים, הגראפיקה מזכירה קצת את Little Big Adventure, אבל זה לא העיקר. בגדול, ולהבדיל מהעלומות הוירטואליים האחרים (להוציא את Maple Story), העולם של סאנריו הוא כמעט לא לינארי, הווה אומר, מרגע שנכנסתם למשחק אתם יכולים להסתובב חסרי מטרה ולעשות פחות או יותר מה שאתם רוצים. המשחק מתנהל דרך קווסטים שמוגשים בצורה קצת בוגרת יחסית לקהל הצעיר שהמשחק מכוון אליו (טקסט בפונט קטן יחסית בלי דיבוב) ומכניס בשלב מוקדם יחסית קונספטים שיכול להיות שיהיו מסובכים לקהל הצעיר (לדוגמא: המשימה הראשונה היא למצוא Companion, סוג של חיית מחמד, עוד לפני שהשחקן באמת יודע ומכיר את הדמות שלו).

מבחינת גודל, עושר ואווירה העולם של הלו קיטי הוא חמור נורא (אם כי הקווסטים יכולים להיות קצת קצת מטרחנים, גם עבור שחקן צעיר) אבל בשורה התחתונה, עולמות וירטואלים לילדים אמורים לסחוף אותך מהשניה הראשונה ולקחת אותך יד ביד לתוך הסיפור והעולם (כמו ש Animal Jam עושים מצויין). במקרה של הלו קיטי, יש כאן מן הפספוס ברמת האובר-מורכבות.

אגב, אם אתם רוצים לקרוא על עולמות וירטואליים לילדים בישראל – כתבנוכאן על מוגובי, אקולוקו ומיקמק

במקום לכתוב עוד מאמר דעה בנושא Sexting או בריונות רשת, לכבוד יום האינטרנט הבטוח שחל היום (17.2), החלטתי להתייחס לאתר חדש שמציג שיטה חדשה-ישנה לחיבור בטוח (וכיפי, לשיטתם) של ילדים לרשת חברתית. רבות דובר על הסיכונים הכרוכים בהתחברות לא מבוקרת של ילדים לאתרי אינטרנט, בהם חדרי צ'אט ורשתות חברתיות (יש גם מאמרים שטוענים להיסטריה חסרת פרופורציה) אבל בשורה התחתונה, אף הורה לא מוכן לקחת את הסיכון ונוצר צורך בפתרון אמיתי ובטוח, שאליו מכוונות לא מעט חברות מסחריות.

FaceChipz הוא אתר חדש שעלה השבוע בארה"ב וההבטחה שלו היא כפולה: להורים, דרך בטוחה לחבר את הילדים ולילדים, חיבור לעולם האוספים (Collectibles) עם מוצר אופליין צבעוני וצעיר.

ככה עובד המנגנון: ההורה רושם את הילד שלו לאתר תמורת דולר אחד. לאחר מכן, ילדים קונים אסימונים ייחודיים לאתר (בשם FaceChipz) כאשר על כל אסימון נמצא קוד. הילדים מכניסים את הקודים שעל האסימונים לאתר ואז הם יכולים לחלק אותם לחברים. ברגע שהחבר מכניס את הקוד שעל האסימון לאתר, ובהנחה שהקוד תואם את הקוד שהילד הזין, הם מתחברים. ילדים יכולים להתחבר רק לילדים אחרים והם לא יכולים להיחשף לזרים כך שבעצם נוצרות סוג של טבעות חברים מנותקות אחת מהשניה.

הקוד חייב להיות משותף לשני החברים

המודל העסקי: חיבור אונליין-אופליין וטובין וירטואליים

יש משהו מאד נחמד בלנסות את החיבור של אונליין-אופליין וליישם אותו על הילדים: הרעיון של אסימונים שניתן להגיע איתם לבית הספר, לחלק אותם לחברים (העיצוב שלהם מאד אינטרנטי ומזמין) ולשחק איתם. בעידן בו ההורים מפחדים לחבר את הילדים שלהם לפייסבוק יש איזשהו ייתרון, פסיכולוגי אפילו למוצר שאפשר להחזיק ביד ולשלוט באנשים שמקבלים אותו. את האסימונים מוכרים בחנויות הגדולות (טויס אר אס ודומיהם) כך שגם סביבת הקנייה היא לא מפוקפקת, מה שאמור לספק תחושת ביטחון נוספת להורים.

פן נוסף של המודל העסקי ב FaceChipz היא חנות של טובין וירטואליים (Virtual Goods) . נכון לעכשיו אין קנייה של נקודות משחק בכסף אמיתי, אבל לא מן הנמנע שמודל כזה ייכנס בעתיד.

האינטרנט לא הפך בטוח לילדים, עדיין

אני חייב להודות שיש משהו מאד מרגיע בדרך שבו FaceChipz מתנהל: אתר סגור הרמטית מכל כיוון כשהשער היחיד הם האסימונים שמועברים פיזית מיד ליד. יש כאן פתח למקרי קצה בו Sexual Predator ייצור סביבו טבעת חברים של ילדים (שיקבלו את האסימונים במתנה מאדם זר) אבל בגדול, עם פי'צרים בסגנון היעדר חיפוש פנימי ושליטה מוחלטת של ההורים, נראה שניתן לייצר כאן סביבה בטוחה מהבחינה הזו.

מצד שני, אני מאמין שהגנה מפני זרים היא ענין משני. כמו לא מעט אנשים, אני מאמין שהאיום הגדול ביותר עבור ילדים ברשת הוא כנראה הילדים עצמם. אחד הפוסטים הראשונים בתנועה סקר את מקרה ההתאבדות בשידור חי של פעיל באחד הפורומים של Justin TV ועד כמה שרשת חברתית יכולה לבטח את עצמה מפני זרים, חייבת להיות מודרציה ואחריות מסוימת מצד בעלי האתרים כדי להגן על הילדים מצורות של בריונות רשת.

לקריאה נוספת: כמה טיפים לגלישה בטוחה של ילדים ברשת (עוד אחד מני רבים, אבל יום האינטרנט הבטוח – אז שיהיה).

מצחיק קצת שפחות או יותר במקביל להודעה של CBS על מכירת כל הספוטים לפרסום בסופרבול, מאורע שמציין פחות או יותר את שיא עונת הפרסום בארה"ב, מעלה ה Federal Trade Commission האמריקאי (אני חושב שהמקבילה הישראלית הטובה ביותר היא המועצה הישראלית לצרכנות) אתר חדש שכולו נועד כדי ללמד ילדים קטנים איך לצרוך נכון פרסומות ואיך כל תעשיית הפרסום האמריקאית עובדת.

פרסום לילדים הוא עניין בעייתי; פחות מהצד של המפרסמים אלא יותר מבחינת הצרכנים. רוב הילדים רואים בפרסומות תוכניות קטנות ומצחיקות (לראיה, 80% מהילדים בגילאי 7-6 נקשרים לאלמנט של ההומור בפרסומות – PDF) ובגיל שעדיין אין את ההבדלה ותשובות לשאלות של "מה היא פרסומת" או "מה אני צריך לעשות בעקבות פרסומת", קל יחסית למכור לילדים כשאין הכוונה נכונה.

קשה להאמין שזה פרוייקט ממשלתי

אני חייב לומר שמהרגע הראשון הפרוייקט של ה-FTC (המתקרא Admongo) תפס אותי בהפתעה. דווקא לא בגלל האג'נדה המבורכת, אלא דווקא מהדרך הנכונה מאד שהם בחרו לתקשר עם ילדים בגילאים צעירים. ככה זה נראה:

מסך הפתיחה של Admongo – משחק מגניב בגימור גבוה (צילומסך)

Admongo הוא משחק פלאש עלילתי ואינטראקטיבי. בניגוד לגישת הלומדה, מטרת המשחק היא לטפס במעלה מגדל כשבכל קומה יש משימה אחרת (היכנסו לעמוד הבית כדי לראות את המגדל, נראה חוויתי ומגניב). השחקן יכול לעצב לעצמו את הדמות ואת כל המשחק מלווה דמות של גיבור על (כולל דיבוב) שמסביר לילד איך עובדת כל תעשיית הפרסום בארה"ב.

במשימה הראשונה במשחק, לדוגמא, הילד צריך למצוא ארבע פרסומות שנמצאות בחוץ (ספוילר: תחנת אוטובוס, האוטובוס, שלט חוצות ושלט חוצות אלקטרוני) כאשר כל פרסומת שהוא מוצא מביאה לו נקודות וסרטון קצר עם הסבר:

הסבר על פרסום בתחנות אוטובוס (צילומסך)

המשחק מזכיר משחק פלטפורמה וחוץ מהמשימות השחקן יכול להסתובב באופן חופשי, לאסוף מטבעות זהב ולצבור נקודות.

מי צריך לקחת את האחריות?

במבט ראשון (וגם בשני) קשה להאמין ש Admongo הוא פרוייקט ממשלתי. אם חושבים על זה קצת, המצב בו הממשלה יוזמת פרוייקט כזה, מגניב ככל שיהיה, כדי לחנך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות הוא קצת מוזר.

הייתי מצפה שיוזמה כזו תבוא דווקא מתוך חברות הפרסום. חברת פרסום גדולה שתיקח על עצמה את הפרוייקט של לחנך ילדים, לא בקטע ציני אלא דווקא מתוך אמונה והכרה שעולם הפרסום לילדים הוא בעייתי והרעיון להגיע דווקא מהצד השני ולומר "כן, אנחנו מוכרים\מייצרים פרסום, אבל אנחנו נוהגים בו באחריות" יכול להיות ערך מוסף מעולה לכל חברה מסחרית. קצת כמו קמפיין Drink Responsively של אבסולוט, רק עם פרסומות.

ותודה מיוחדת: ל The Oatmeal על השימוש הנכון בסמיקולון

עוד לא יבש הדיו הוירטואלי על הפוסט על התחממות בגזרת האתרים לילדים בישראל וכבר נכנס לתחום שחקן שעשוי להעלות את הסטרנדט לרמה חדשה.

היום הושק באופן שקט האתר מיקמק (mikmak.co.il) מבית D.I.C: עולם וירטואלי שמיועד לילדים קטנים (עד גילאי 12) וכולו סובב סביב יצורים נמוכי קומה ופרוותיים הנקראים מיקמקים. אחרי כמה שעות של משחק אינטנסיבי, אני יכול לומד בפה מלא – כל הכבוד. אבל עוד לפני הסופרלטיבים, אני רוצה לקחת אתכם לתוך כמה מהפיצ'רים המעניינים של המשחק.

תהליך הרשמה – ידידותי עם דגש על אבטחה

יש מישהו בחברת הפיתוח של מיקמק שמבין ילדים (או לכל הפחות יש לו כמה). תהליך ההרשמה למשחק הוא ידידותי מאד, עם כפתורים גדולים וציורים נחמדים ברקע. ניכר כי תשומת לב רבה הקודשה לנושא האבטחה בכל הקשור בתהליך ההרשמה כשהפיצ'ר הבולט כאן הוא הצ'אט: ההורים יכולים לבחור לתת לילד להשתמש בצ'אט "פתוח" (עם מודרציה למילים פוגעניות) או צ'אט עם משפטים מובנים מראש.

מרגע סיום תהליך ההרשמה המיקמק נוצר ולא ניתן לחזור ולשנות את האפשרויות בקלות יחסית כך שההורה יכול להיות רגוע.

מסך בחירת הצ'אט במיקמק (צילומסך)

עולם המשחק – ירידה גבוהה לפרטים

העולם של מיקמק בנוי ממספר אזורים (עיר, ג'ונגל, חוף ים, קלאב) כאשר בכל איזור מספר מבנים שניתן להיכנס לתוכם (בעיר – חנויות, בקלאב – מועדון ריקודים). הגימור של עולם המשחק הוא גבוה במיוחד וחוץ ממספר באגים מזערי, בעיקר באנימציות ובאמוטיקונים, חווית המשחק זורמת מאד ומהנה (בשבילי).

עולם הג'ונגל במיקמק (צילומסך)

אחרי מספר שעות, אי אפשר שלא להיות מוקסמים מעולם של מיקמק: ברקע מתנגנת מוזיקה רגועה ונחמדה, יש המון חפצים שניתן לערוך איתם אינטראקציה למרות שאין להם ערך משחקי (כמו מצלמה על החוף שסתם עושה פלאש אבל נחמד לעמוד ולצלם את עצמך סתם ככה) ועוד יותר חפצים שכן (כמו מכונות המשחק בארקייד שבאמת מכילות משחקים פשוטים כמו ארקנואיד).

גם בעולם המשחק עצמו הכל נורא סטרילי מבחינת האבטחה וקשה יחסית לצאת מהתבניות שמכתיב המשחק ולהתבטא בחופשיות. דוגמא טובה היא מערכת ההדעות האישיות שמסודרת בצורה של גלויות – אי אפשר לכתוב הודעה פרטית אמיתית אלא לבחור מתוך מספר תבניות שעולות כסף משחק (מה שיהפוך את ההודעות הללו ללא כל כך פופולאריות).

הודעות אישיות במיקמק (צילומסך)

מודל עסקי – פרימיום, שיתופי פעולה וטובין וירטואליים

כבר סימנו הלוך וסמן את הטובין הוירטואליים כאחד הטרנדים המוצלחים של השנה הקרובה וגם במיקמק לא פסחו על הנושא: קניות בעולם של מיקמק מתנהלות על בסיס כסף משחק וירטואלי (נקרא: מטבעות) כשניתן להשיג אותו באמצעות יצירת קשרים, משחק באזורים השונים בתוך העולם ושיתופי פעולה.

החנויות בעולם של מיקמק אטרקטיביות מאד ובנויות בצורה טובה מאד לקהל הצעיר:

חנות הבגדים (צילומסך)

המודל העסקי של מיקמק מבוסס על מודל פרימיום (Freemium) כאשר העולם הוירטואלי ומשחק בו הם בחינם אבל במקביל מתבצעת מכירת מנויים (ביום כתיבת הפוסט מנוי שנתי עולה 179 ש"ח).

במקביל להשקת האתר, כבר עלה לאוויר שיתוף פעולה עם דוריטוס (שטראוס-עלית) שמבוסס על קודים מאריזות החטיף. ארבעה קודים שווים מצד אחד לחפצים מגניבים במשחק לילדים ולמנוי חודשי להורים. שיתוף פעולה מסוג זה מראה את הפוטנציאל העצום שיש לעולמות וירטואלים אצל ילדים ואת האמונה של החברות המסחריות הגדולות בטרנד הטובין הוירטואליים.

בסופו של יום, מיקמק הוא אחד העולמות הוירטואליים האטרקטיבים יותר שראיתי בישראל ובעידן בו הורים חוששים שהילדים שלהם יסתובבו בפייסבוק, יש כאן פתרון טוב לעולם סגור (אגב פייסבוק, למיקמק יש קבוצת מעריצים שמונה, איך לא, ילדים).

גילוי נאות: אין לי קשר לעולם הוירטואלי של מיקמק ואני לא מכיר את חברת DIC. יצא פוסט מאד חיובי ומפרגן, אבל כשמגיע – מגיע.

מחקרים על שימושי מדיה בקרב צעירים מתפרסמים חדשות לבקרים עד לרמה שאני בטוח שבכל רגע נתוון יש בעולם בן נוער שממלא סקר על השימושים שלו ברדיו, טלוויזיה, אינטרנט ומדיה מודפסים בשביל איזשהו מחקר.

מחקר השימושים du jour נקרא Generation M^2 ועל פני 85 עמודים הוא מתמקד בשתי שאלות עיקריות: מהם ערוצי המדיה העיקריים אותם צורכים ילדים ובני נוער (ההתייחסות במחקר היא לגילאי 18-8) ומהי המגמה עבור כל מדיום בין השנים 2009-2004. לצורך כך נחקרו 2,000 בני נוער מכל רחבי ארה"ב והם התבקשו למלא "יומן מעקב מדיה" כשבסוף הניסוי שוקללו התוצאות.

בסוף הפוסט יש קישור להורדת הדו"ח המלא, בנתיים – הנה כמה נקודות מעניינות:

המוזיקה מתחזקת, הדפוס בירידה

10 שעות ו-45 דקות של חשיפה למדיה בקרב צעירים בשנת 2009. בנוסף, במהלך חמש השנים האחרונות ניתן לראות עלייה בשימושי המדיה בכל תחום מלבד מדיה מודפסים (רגע של מתודולוגיה: חשוב לציין כי במהלך המחקרים ניסוחי השאלות השתנו ולכן לא ניתן לקבוע מובהקות, אבל המגמה ברורה). עם העלייה בצריכת המדיה, עלתה גם העלייה ברכישה של אמצעי מדיה: על פי המחקר, 66% מבני הנוער מחזיקים ברשותם טלפון סלולרי, 76% מחזיקים iPod או נגון MP3 אחר (לעומת 18% בלבד ב 2004) ושימו לב לטרנד המבצבץ – 29% מחזיקים מחשב נייד.

המדיה האלקטרונית מתחזקת, בעיקר על חשבון הטלוויזיה

לראשונה מאז עלייה המטאורית של הטלווזיה בקרב בני הנוער בשנת 1999, שעות הצפייה בטלוויזיה "חיה" ירדו בצורה משמעותית בשנת 2009 לשעתיים ו 39 דקות בלבד. לעומת זאת, שעות החשיפה לתוכן טלוויזיוני דווקא עלו משלוש שעות ו-47 דקות לכמעט ארבע וחצי שעות ב 2009. התחזקות זו ניתן לזקוף לזכות האינטרנט וערוצי המדיה הסלולריים.

קווים לדמותו של משתמש מדיה כבד:

לצורך המחקר, חולקו הנחקרים לקבוצות על פי רמת השימוש שלהם במדיה. משתמשים "כבדים" (21% מכלל הנחקרים) הוגדרו ככאלה שצורכים יותר מ 16 שעות מדיה בשבוע (על פי כל הקטיגוריות: אינטרנט, טלוויזיה וגו') בעוד משתמשים "קלים" (17% מכלל הנחקרים) הם בני נוער שצורכים פחות משלוש שעות מדיה ביום.

אם הייתי צריך לאפיין בעצמי, מבלי לקרוא את המחקר, משתמש מדיה "כבד" בקרב צעירים הייתי מדמיין בן נוער עם המון חברים, ביטחון עצמי גבוה (כזה שלא מפחד מקשרים אנושיים ולכן מיישם אותם בצורה טובה גם בעולם הוירטואלי) ובאופן כללי חי חיים שמחים וממוצעים בכל הקשור בלימודים.

בתור התחלה, שימו לב לגרף הבא:

בקרב משתמשי המדיה ה"כבדים", אחוז הנחקרים עם ציונים טובים בבית הספר עומד על 47% לעומת 65% בקרב משתמשי המדיה הבינוניים ו-66% בקרב משתמשי המדיה ה"קלים". התחושה האינטואיטיבית היא כמובן "נו בטח, הילד כל היום על המחשב והטלוויזיה במקום ללמוד" מצד שני – יש לא מעט דיבור על האינטרנט ככלי לימודי. אז כנראה שיש עדיין עוד עבודה בתחום הזה.

בכל הנוגע לתפיסה העצמית של משתמשי המדיה הכבדים, כאן באמת הופתעתי -

מסתבר שככל שהחשיפה של הצעיר למדיה גדלה, כך הוא פחות מרוצה מעצמו במגוון תחומי חיים: חברים, לימודים, יחסים עם ההורים וכמובן תחושת שיעמום גבוהה. בהחלט לא מה שציפיתי ויהיה מעניין לראות דווקא את התחום הזה נחקר ומתפתח כלל שיכנסו לשוק ערוצי מדיה חדשים שינעלו את הצעירים עוד יותר בתוך החדר – כשתחום שעולה לי לראש באופן אינטואיטיבי הם עולמות וירטואליים.

להורדת המחקר: היכנסו לאתר המחקר או הורידו את הדו"ח המלא [PDF]