כל הפוסטים עם התגית ילדים

FaceChipz – דרך בטוחה לחבר ילדים לרשת חברתית?

במקום לכתוב עוד מאמר דעה בנושא Sexting או בריונות רשת, לכבוד יום האינטרנט הבטוח שחל היום (17.2), החלטתי להתייחס לאתר חדש שמציג שיטה חדשה-ישנה לחיבור בטוח (וכיפי, לשיטתם) של ילדים לרשת חברתית. רבות דובר על הסיכונים הכרוכים בהתחברות לא מבוקרת של ילדים לאתרי אינטרנט, בהם חדרי צ'אט ורשתות חברתיות (יש גם מאמרים שטוענים להיסטריה חסרת פרופורציה) אבל בשורה התחתונה, אף הורה לא מוכן לקחת את הסיכון ונוצר צורך בפתרון אמיתי ובטוח, שאליו מכוונות לא מעט חברות מסחריות.

FaceChipz הוא אתר חדש שעלה השבוע בארה"ב וההבטחה שלו היא כפולה: להורים, דרך בטוחה לחבר את הילדים ולילדים, חיבור לעולם האוספים (Collectibles) עם מוצר אופליין צבעוני וצעיר.

ככה עובד המנגנון: ההורה רושם את הילד שלו לאתר תמורת דולר אחד. לאחר מכן, ילדים קונים אסימונים ייחודיים לאתר (בשם FaceChipz) כאשר על כל אסימון נמצא קוד. הילדים מכניסים את הקודים שעל האסימונים לאתר ואז הם יכולים לחלק אותם לחברים. ברגע שהחבר מכניס את הקוד שעל האסימון לאתר, ובהנחה שהקוד תואם את הקוד שהילד הזין, הם מתחברים. ילדים יכולים להתחבר רק לילדים אחרים והם לא יכולים להיחשף לזרים כך שבעצם נוצרות סוג של טבעות חברים מנותקות אחת מהשניה.

הקוד חייב להיות משותף לשני החברים

המודל העסקי: חיבור אונליין-אופליין וטובין וירטואליים

יש משהו מאד נחמד בלנסות את החיבור של אונליין-אופליין וליישם אותו על הילדים: הרעיון של אסימונים שניתן להגיע איתם לבית הספר, לחלק אותם לחברים (העיצוב שלהם מאד אינטרנטי ומזמין) ולשחק איתם. בעידן בו ההורים מפחדים לחבר את הילדים שלהם לפייסבוק יש איזשהו ייתרון, פסיכולוגי אפילו למוצר שאפשר להחזיק ביד ולשלוט באנשים שמקבלים אותו. את האסימונים מוכרים בחנויות הגדולות (טויס אר אס ודומיהם) כך שגם סביבת הקנייה היא לא מפוקפקת, מה שאמור לספק תחושת ביטחון נוספת להורים.

פן נוסף של המודל העסקי ב FaceChipz היא חנות של טובין וירטואליים (Virtual Goods) . נכון לעכשיו אין קנייה של נקודות משחק בכסף אמיתי, אבל לא מן הנמנע שמודל כזה ייכנס בעתיד.

האינטרנט לא הפך בטוח לילדים, עדיין

אני חייב להודות שיש משהו מאד מרגיע בדרך שבו FaceChipz מתנהל: אתר סגור הרמטית מכל כיוון כשהשער היחיד הם האסימונים שמועברים פיזית מיד ליד. יש כאן פתח למקרי קצה בו Sexual Predator ייצור סביבו טבעת חברים של ילדים (שיקבלו את האסימונים במתנה מאדם זר) אבל בגדול, עם פי'צרים בסגנון היעדר חיפוש פנימי ושליטה מוחלטת של ההורים, נראה שניתן לייצר כאן סביבה בטוחה מהבחינה הזו.

מצד שני, אני מאמין שהגנה מפני זרים היא ענין משני. כמו לא מעט אנשים, אני מאמין שהאיום הגדול ביותר עבור ילדים ברשת הוא כנראה הילדים עצמם. אחד הפוסטים הראשונים בתנועה סקר את מקרה ההתאבדות בשידור חי של פעיל באחד הפורומים של Justin TV ועד כמה שרשת חברתית יכולה לבטח את עצמה מפני זרים, חייבת להיות מודרציה ואחריות מסוימת מצד בעלי האתרים כדי להגן על הילדים מצורות של בריונות רשת.

לקריאה נוספת: כמה טיפים לגלישה בטוחה של ילדים ברשת (עוד אחד מני רבים, אבל יום האינטרנט הבטוח – אז שיהיה).

ארה"ב מציגה: חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות

מצחיק קצת שפחות או יותר במקביל להודעה של CBS על מכירת כל הספוטים לפרסום בסופרבול, מאורע שמציין פחות או יותר את שיא עונת הפרסום בארה"ב, מעלה ה Federal Trade Commission האמריקאי (אני חושב שהמקבילה הישראלית הטובה ביותר היא המועצה הישראלית לצרכנות) אתר חדש שכולו נועד כדי ללמד ילדים קטנים איך לצרוך נכון פרסומות ואיך כל תעשיית הפרסום האמריקאית עובדת.

פרסום לילדים הוא עניין בעייתי; פחות מהצד של המפרסמים אלא יותר מבחינת הצרכנים. רוב הילדים רואים בפרסומות תוכניות קטנות ומצחיקות (לראיה, 80% מהילדים בגילאי 7-6 נקשרים לאלמנט של ההומור בפרסומות – PDF) ובגיל שעדיין אין את ההבדלה ותשובות לשאלות של "מה היא פרסומת" או "מה אני צריך לעשות בעקבות פרסומת", קל יחסית למכור לילדים כשאין הכוונה נכונה.

קשה להאמין שזה פרוייקט ממשלתי

אני חייב לומר שמהרגע הראשון הפרוייקט של ה-FTC (המתקרא Admongo) תפס אותי בהפתעה. דווקא לא בגלל האג'נדה המבורכת, אלא דווקא מהדרך הנכונה מאד שהם בחרו לתקשר עם ילדים בגילאים צעירים. ככה זה נראה:

מסך הפתיחה של Admongo – משחק מגניב בגימור גבוה (צילומסך)

Admongo הוא משחק פלאש עלילתי ואינטראקטיבי. בניגוד לגישת הלומדה, מטרת המשחק היא לטפס במעלה מגדל כשבכל קומה יש משימה אחרת (היכנסו לעמוד הבית כדי לראות את המגדל, נראה חוויתי ומגניב). השחקן יכול לעצב לעצמו את הדמות ואת כל המשחק מלווה דמות של גיבור על (כולל דיבוב) שמסביר לילד איך עובדת כל תעשיית הפרסום בארה"ב.

במשימה הראשונה במשחק, לדוגמא, הילד צריך למצוא ארבע פרסומות שנמצאות בחוץ (ספוילר: תחנת אוטובוס, האוטובוס, שלט חוצות ושלט חוצות אלקטרוני) כאשר כל פרסומת שהוא מוצא מביאה לו נקודות וסרטון קצר עם הסבר:

הסבר על פרסום בתחנות אוטובוס (צילומסך)

המשחק מזכיר משחק פלטפורמה וחוץ מהמשימות השחקן יכול להסתובב באופן חופשי, לאסוף מטבעות זהב ולצבור נקודות.

מי צריך לקחת את האחריות?

במבט ראשון (וגם בשני) קשה להאמין ש Admongo הוא פרוייקט ממשלתי. אם חושבים על זה קצת, המצב בו הממשלה יוזמת פרוייקט כזה, מגניב ככל שיהיה, כדי לחנך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות הוא קצת מוזר.

הייתי מצפה שיוזמה כזו תבוא דווקא מתוך חברות הפרסום. חברת פרסום גדולה שתיקח על עצמה את הפרוייקט של לחנך ילדים, לא בקטע ציני אלא דווקא מתוך אמונה והכרה שעולם הפרסום לילדים הוא בעייתי והרעיון להגיע דווקא מהצד השני ולומר "כן, אנחנו מוכרים\מייצרים פרסום, אבל אנחנו נוהגים בו באחריות" יכול להיות ערך מוסף מעולה לכל חברה מסחרית. קצת כמו קמפיין Drink Responsively של אבסולוט, רק עם פרסומות.

ותודה מיוחדת: ל The Oatmeal על השימוש הנכון בסמיקולון

מיקמק – עולם וירטואלי אמיתי לילדים

mikmak-store

אוהבים את מיקמק? אולי יעניין אתכם לראות מה עושים ילדים בפייסבוק

עוד לא יבש הדיו הוירטואלי על הפוסט על התחממות בגזרת האתרים לילדים בישראל וכבר נכנס לתחום שחקן שעשוי להעלות את הסטרנדט לרמה חדשה.

היום הושק באופן שקט האתר מיקמק (mikmak.co.il) מבית D.I.C: עולם וירטואלי שמיועד לילדים קטנים (עד גילאי 12) וכולו סובב סביב יצורים נמוכי קומה ופרוותיים הנקראים מיקמקים. אחרי כמה שעות של משחק אינטנסיבי, אני יכול לומד בפה מלא – כל הכבוד. אבל עוד לפני הסופרלטיבים, אני רוצה לקחת אתכם לתוך כמה מהפיצ'רים המעניינים של המשחק.

תהליך הרשמה – ידידותי עם דגש על אבטחה

יש מישהו בחברת הפיתוח של מיקמק שמבין ילדים (או לכל הפחות יש לו כמה). תהליך ההרשמה למשחק הוא ידידותי מאד, עם כפתורים גדולים וציורים נחמדים ברקע. ניכר כי תשומת לב רבה הקודשה לנושא האבטחה בכל הקשור בתהליך ההרשמה כשהפיצ'ר הבולט כאן הוא הצ'אט: ההורים יכולים לבחור לתת לילד להשתמש בצ'אט "פתוח" (עם מודרציה למילים פוגעניות) או צ'אט עם משפטים מובנים מראש.

מרגע סיום תהליך ההרשמה המיקמק נוצר ולא ניתן לחזור ולשנות את האפשרויות בקלות יחסית כך שההורה יכול להיות רגוע.

מסך בחירת הצ'אט במיקמק (צילומסך)

עולם המשחק – ירידה גבוהה לפרטים

העולם של מיקמק בנוי ממספר אזורים (עיר, ג'ונגל, חוף ים, קלאב) כאשר בכל איזור מספר מבנים שניתן להיכנס לתוכם (בעיר – חנויות, בקלאב – מועדון ריקודים). הגימור של עולם המשחק הוא גבוה במיוחד וחוץ ממספר באגים מזערי, בעיקר באנימציות ובאמוטיקונים, חווית המשחק זורמת מאד ומהנה (בשבילי).

עולם הג'ונגל במיקמק (צילומסך)

אחרי מספר שעות, אי אפשר שלא להיות מוקסמים מעולם של מיקמק: ברקע מתנגנת מוזיקה רגועה ונחמדה, יש המון חפצים שניתן לערוך איתם אינטראקציה למרות שאין להם ערך משחקי (כמו מצלמה על החוף שסתם עושה פלאש אבל נחמד לעמוד ולצלם את עצמך סתם ככה) ועוד יותר חפצים שכן (כמו מכונות המשחק בארקייד שבאמת מכילות משחקים פשוטים כמו ארקנואיד).

גם בעולם המשחק עצמו הכל נורא סטרילי מבחינת האבטחה וקשה יחסית לצאת מהתבניות שמכתיב המשחק ולהתבטא בחופשיות. דוגמא טובה היא מערכת ההדעות האישיות שמסודרת בצורה של גלויות – אי אפשר לכתוב הודעה פרטית אמיתית אלא לבחור מתוך מספר תבניות שעולות כסף משחק (מה שיהפוך את ההודעות הללו ללא כל כך פופולאריות).

הודעות אישיות במיקמק (צילומסך)

מודל עסקי – פרימיום, שיתופי פעולה וטובין וירטואליים

כבר סימנו הלוך וסמן את הטובין הוירטואליים כאחד הטרנדים המוצלחים של השנה הקרובה וגם במיקמק לא פסחו על הנושא: קניות בעולם של מיקמק מתנהלות על בסיס כסף משחק וירטואלי (נקרא: מטבעות) כשניתן להשיג אותו באמצעות יצירת קשרים, משחק באזורים השונים בתוך העולם ושיתופי פעולה.

החנויות בעולם של מיקמק אטרקטיביות מאד ובנויות בצורה טובה מאד לקהל הצעיר:

חנות הבגדים (צילומסך)

המודל העסקי של מיקמק מבוסס על מודל פרימיום (Freemium) כאשר העולם הוירטואלי ומשחק בו הם בחינם אבל במקביל מתבצעת מכירת מנויים (ביום כתיבת הפוסט מנוי שנתי עולה 179 ש"ח).

במקביל להשקת האתר, כבר עלה לאוויר שיתוף פעולה עם דוריטוס (שטראוס-עלית) שמבוסס על קודים מאריזות החטיף. ארבעה קודים שווים מצד אחד לחפצים מגניבים במשחק לילדים ולמנוי חודשי להורים. שיתוף פעולה מסוג זה מראה את הפוטנציאל העצום שיש לעולמות וירטואלים אצל ילדים ואת האמונה של החברות המסחריות הגדולות בטרנד הטובין הוירטואליים.

בסופו של יום, מיקמק הוא אחד העולמות הוירטואליים האטרקטיבים יותר שראיתי בישראל ובעידן בו הורים חוששים שהילדים שלהם יסתובבו בפייסבוק, יש כאן פתרון טוב לעולם סגור (אגב פייסבוק, למיקמק יש קבוצת מעריצים שמונה, איך לא, ילדים).

גילוי נאות: אין לי קשר לעולם הוירטואלי של מיקמק ואני לא מכיר את חברת DIC. יצא פוסט מאד חיובי ומפרגן, אבל כשמגיע – מגיע.

מחקר: שימושי מדיה בקרב צעירים 2009-2004

מחקרים על שימושי מדיה בקרב צעירים מתפרסמים חדשות לבקרים עד לרמה שאני בטוח שבכל רגע נתוון יש בעולם בן נוער שממלא סקר על השימושים שלו ברדיו, טלוויזיה, אינטרנט ומדיה מודפסים בשביל איזשהו מחקר.

מחקר השימושים du jour נקרא Generation M^2 ועל פני 85 עמודים הוא מתמקד בשתי שאלות עיקריות: מהם ערוצי המדיה העיקריים אותם צורכים ילדים ובני נוער (ההתייחסות במחקר היא לגילאי 18-8) ומהי המגמה עבור כל מדיום בין השנים 2009-2004. לצורך כך נחקרו 2,000 בני נוער מכל רחבי ארה"ב והם התבקשו למלא "יומן מעקב מדיה" כשבסוף הניסוי שוקללו התוצאות.

בסוף הפוסט יש קישור להורדת הדו"ח המלא, בנתיים – הנה כמה נקודות מעניינות:

המוזיקה מתחזקת, הדפוס בירידה

10 שעות ו-45 דקות של חשיפה למדיה בקרב צעירים בשנת 2009. בנוסף, במהלך חמש השנים האחרונות ניתן לראות עלייה בשימושי המדיה בכל תחום מלבד מדיה מודפסים (רגע של מתודולוגיה: חשוב לציין כי במהלך המחקרים ניסוחי השאלות השתנו ולכן לא ניתן לקבוע מובהקות, אבל המגמה ברורה). עם העלייה בצריכת המדיה, עלתה גם העלייה ברכישה של אמצעי מדיה: על פי המחקר, 66% מבני הנוער מחזיקים ברשותם טלפון סלולרי, 76% מחזיקים iPod או נגון MP3 אחר (לעומת 18% בלבד ב 2004) ושימו לב לטרנד המבצבץ – 29% מחזיקים מחשב נייד.

המדיה האלקטרונית מתחזקת, בעיקר על חשבון הטלוויזיה

לראשונה מאז עלייה המטאורית של הטלווזיה בקרב בני הנוער בשנת 1999, שעות הצפייה בטלוויזיה "חיה" ירדו בצורה משמעותית בשנת 2009 לשעתיים ו 39 דקות בלבד. לעומת זאת, שעות החשיפה לתוכן טלוויזיוני דווקא עלו משלוש שעות ו-47 דקות לכמעט ארבע וחצי שעות ב 2009. התחזקות זו ניתן לזקוף לזכות האינטרנט וערוצי המדיה הסלולריים.

קווים לדמותו של משתמש מדיה כבד:

לצורך המחקר, חולקו הנחקרים לקבוצות על פי רמת השימוש שלהם במדיה. משתמשים "כבדים" (21% מכלל הנחקרים) הוגדרו ככאלה שצורכים יותר מ 16 שעות מדיה בשבוע (על פי כל הקטיגוריות: אינטרנט, טלוויזיה וגו') בעוד משתמשים "קלים" (17% מכלל הנחקרים) הם בני נוער שצורכים פחות משלוש שעות מדיה ביום.

אם הייתי צריך לאפיין בעצמי, מבלי לקרוא את המחקר, משתמש מדיה "כבד" בקרב צעירים הייתי מדמיין בן נוער עם המון חברים, ביטחון עצמי גבוה (כזה שלא מפחד מקשרים אנושיים ולכן מיישם אותם בצורה טובה גם בעולם הוירטואלי) ובאופן כללי חי חיים שמחים וממוצעים בכל הקשור בלימודים.

בתור התחלה, שימו לב לגרף הבא:

בקרב משתמשי המדיה ה"כבדים", אחוז הנחקרים עם ציונים טובים בבית הספר עומד על 47% לעומת 65% בקרב משתמשי המדיה הבינוניים ו-66% בקרב משתמשי המדיה ה"קלים". התחושה האינטואיטיבית היא כמובן "נו בטח, הילד כל היום על המחשב והטלוויזיה במקום ללמוד" מצד שני – יש לא מעט דיבור על האינטרנט ככלי לימודי. אז כנראה שיש עדיין עוד עבודה בתחום הזה.

בכל הנוגע לתפיסה העצמית של משתמשי המדיה הכבדים, כאן באמת הופתעתי -

מסתבר שככל שהחשיפה של הצעיר למדיה גדלה, כך הוא פחות מרוצה מעצמו במגוון תחומי חיים: חברים, לימודים, יחסים עם ההורים וכמובן תחושת שיעמום גבוהה. בהחלט לא מה שציפיתי ויהיה מעניין לראות דווקא את התחום הזה נחקר ומתפתח כלל שיכנסו לשוק ערוצי מדיה חדשים שינעלו את הצעירים עוד יותר בתוך החדר – כשתחום שעולה לי לראש באופן אינטואיטיבי הם עולמות וירטואליים.

להורדת המחקר: היכנסו לאתר המחקר או הורידו את הדו"ח המלא [PDF]

מתחמם! אתרי ילדים בישראל

לאחר שפייסבוק ניצח את הקרב אל מקלדתם של בני הנוער בישראל, נראה כי כרגע הזירה השוקקת חיים לאתרי האינטרנט המקומיים לצעירים היא בעיקר רלוונטית לילדים מתחת לגיל 13. מחסום השפה שם גדול יותר ולכן מחייב נגישות בעברית. עוד כמה שנים גם זה ישתנה – כלומר עניין השפה לא יהווה מכשול – גם כי ידעו אנגלית יותר טוב מוקדם יותר, וגם כי תרגום אתרים בזמן אמת יהיה פשוט. כבר היוםגירסאות בעברית בענקי האינטרנט העולמיים פייסבוק \ גוגל הוא כבר עובדת מוגמרת.

הנה 3 מהכוכבים בקרב אתרי הילדים הישראלים – מחולק לעולמות וירטואלים ופורטל

עולמות וירטואלים ישראליים לבני נוער (second life עם אג'נדה וצנזור..)

1. נתקלתי במחקר מעניין שערכה חברת המחקר זטה טולס בקרב ילדים בגילאי 6-13. מה שתפס את עיני היה אתר מוגובי הישראלי. בסקר הוא מופיע כאתר השני (!) הנזכר על ידי הצעירים. מקום טוב להיות בו בעיקר שאתה רק שני לפייסבוק.

על מוגובי קראתי לראשונה ב 140 ושם הוכרז על השקתו ב-אוגוסט 2009. לא עברו 5 חודשים  וכבר הוא זוכה להופיע אחרי פייסבוק.עניין שבוודאי תרם לכך הוא שממש לפני כחודשיים מוגבי נכנס תחת וואלה ואין ספק שהחיבור הזה עשה לאתר טוב והזרים לו משתמשים. בין הענקים המקומיים וואלה הוא היותר רלוונטי לילדים ואולי חשוב באותה מידה – חזק גם בקרב ההורים שמפקחים על גלישת ילדים בגיל זה (אני מקווה….) ובעלי כרטיס אשראי.

2. עולם וירטואלי ישראלי נוסף לצעירים הוא אקו לוקו. האתר פונה לחתך קצת יותר "מבוגר" של ילדים ומציע עולם וירטואלי עם אג'נדה ירוקה (אקו לוקו = משוגע על אקולוגיה – בבחינת "ירוק"). גם כאן בדומה למוגובי ישנו ממשק משתמש ועיצוב ברמה מאוד גבוהה.

שני אתרים אלו עובדים במודל הכנסות של freemuim: משחקים בחינם ועל שירותים נוספים צריך לשלם. שיווק אתרים לצעירים בגיל הזה הינו בעל שני קהלי יעד ברורים – ההורים והילדים. הילדים שייהנו יבקשו מההורים להכניס כרטיס אשראי. מעניין אם זה עובד.. והאתרים רווחיים..?

האם בקרוב נראה חברות מסחריות נכנסות לעולם קיים כמו אקו לוקו?כניסה חלקה יחסית יכולה להיות של חברות וגופים ציבוריים שיש להם אג'נדה נטרלית כמו חסכון במים, בטיחות בדרכים, סובלנות ועוד. המקום שלהם באקו לוקו נראה טבעי ולא ירתיע את ההורים.

או אולי – חברות מסחריות ייצרו עולם וירטואלי שלם רק על מנת למתג את עצמן בתוכו? בדומה למה שנעשה בקיטה סיטי. קיטה סיטי עבד במודל אחר – של חברה מסחרית גדולה שלקחה עליה את כל עלויות ההקמה והשיווק. עולם תוכן שיווקי של קוטקס. העולם הזה שחיי על משבי הפרסום עולה וקם על פי קמפיינים ולא כפי שאתרי אינטרנט צוברים כוח ותאוצה מהגולשים שלהם ומעבודת שיווק 365 יום בשנה. זאת אחת הסיבות אנחנו רואים היום את הנהירה של המפרסמים להיכנס לעולם הוירטואלי הגדול ביותר – פייסבוק.

לוקו מראה עלייה רציפה, מוגובי נשען על וואלה, קיטה תלוי קמפיין

פורטלים לילדים

הרכישה של myfirsthompage על ידי תפוז מראה אולי כי גם הם חושבים שכדאי להשקיע בצעירים. צעירים מאוד (3-8). אתר זה הינו שער כניסה לאינטרנט עבור ילדים ודומה למה שכל אתרי האינדקסים למבוגרים עושים (נטקס, סטארט, קפה..)

המסחר והשיווק באתרי פורטלים שונה באופן מהותי מעולמות וירוטאלים שכן אינו מבוסס על מודל freemuim . האתגר הוא גדול מאוד גם כאן.

נקודות למחשבה במסחור הזירה לתפוזים:

1. כל המסחור שדמיינתם לעשות – תקצצו בחצי ואז עוד קצת.

2. תדמיינו את הילדים שלכם גולשים באתר ומשם תתחילו לחשוב מה ניתן לעשות

3.  אל תיתנו לאיזה פסיטגל שרוצה לשים עוד שני שקל להזיז אתכם. כי ההורים לא יסלחו לכם.

4. אל תאנסו את הגולשים בפרסומות: שהלכתי עם הבנות שלי לסרט בסינמה סיטי – היו 22 דקות של פרסומות לפני הסרט. נטו. בלי יכולת להימלט. ממש התפוז המכני. זה עשה לי בחילה ועוד לא חזרתי לשם. ככה גם לא יסלחו לכם.

5. תדעו מראש, יש לכם חלון זמן מאוד קצר – הגולש הצעיר ינטוש אתכם לאנחות כי הרלוונטיות של האתר לגביו היא לתקופה קצרה של שנה-שנתיים ולא יותר.

6. שזה לא יגרום לכם למסחור יתר של האתר בראיית "תפוס כל יכולתך" כי אז הנטישה תגיע הרבה קודם.

בקטנה: תמונות ראשונות מ Messenger 2010

תמונות ראשונות מ MSN Messenger 2010 הועלו היום לרשת, לפני הכל – ככה זה נראה:

מסך לוגאין (ויה LiveSino.net)

מסך אנשי קשר (ויה LiveSino.net)

אם היה ספק לגבי הכיוון שבו הולך מסנג'ר, הרי שהנטייה היא לכיוון בני הנוער ופחות לכיוון כלי עבודה לאנשי web. הפיד מצד שמאל עם אפשרויות התגובה והאפשרויות הגדולות יותר לפרסונליזציה של התוכנה מכניסה את מסנג'ר 2010 לתחרות ראש בראש מול ICQ בזירת הילדים-נוער.

יהיה מעניין.