כל הפוסטים עם התגית ילדים

ספורט5 וקינדר משיקים אתר ספורט לילדים

אם יש תכונה שאני מעריך באפיון של אתר היא פשטות וגמישות. לעשות כסף מערוצים בחסות מפרסם היא אחת הדרכים היציבות והבטוחות להחזיק אתר (יוצרים חיבור מותגי, העסקה היא בדרך כלל שנתית ולטווח ארוך בקיצור, כולם מנצחים).

אחרי ההקדמה, שימו לב מה עשו ערוץ הספרוט יחד עם חברת קינדר: בשני קליקים, פחות או יותר ובזמן קצר יחסית הם הרימו מיניסייט תחת הטייטל "אתר ספורט לילדים" שמבוסס, הלכה למעשה, על מוצרי מדף שיש לספורט5 עם התאמות לילדים. ככה זה נראה:

capture-1

באתר ניתן למצוא, כאמור, את מיטב מוצרי המדף שיש לספורט5 להציע כאשר הדגש הוא על ילדים טבלת ליגת כדורגל לילדים (איפה ענפי הספורט האחרים?), כתבות ספורט עם כפתורים גדולים וכמובן קידומים לרשת החברתית של ערוץ הספורט.

שלושה שיתופי פעולה באתר של קינדר: עם האתר ספסל, המסקר את ליגות הילדים והנוער בכדורסל, עם האתר כדור בשביל הכדורגל ועם ערוץ הילדים כי צריך תמונה של יון תומרקין באתר (לא ממש קשור לספורט).

אז למה בכל זאת אני חושב שיש כאן פיספוס?

קינדר החליטו להיכנס לעולם ספורט הילדים, בעייני – יוזמה מבורכת. היה נפלא לראות תמונות של ילדים בטריאתלון אילת ויהיה נחמד גם בדואתלון ניצנה (PDF). ההחלטה ללכת על אתר ספורט לילדים היא צודקת לדעתי אבל מלווה בלא מעט יומרות:

בתור אתר שמציג את עצמו כ"אתר ספורט צעירים המוביל במדינה", האתר של קינדר+ספורט נמצא במצב בו הוא לא פוגע באף אחד מהקהלים אותו הוא מבקש להשיג: אם זה אתר שמיועד לילדים, התוכן כתוב ברמה גבוהה מדי (ע"ע  'מה אכלת' הוא כבר לא רק משפט אמהי, אלא קריטי לטיפוח אתלט) והעיצוב לא ממש לוקח את הגולש הצעיר ביחד ומנחה אותו.

אם האת מיועד לנוער (אני משער שלא – אבל צעירים זאת מילה רחבה וכוללנית לכן אני מרגיש מחוייב להתייחס) אין כאן חיבור אמיתי לא בעיצוב ולא בשיתופי הפעולה.

לסיכום, היה כאן פוטנציאל לעשות משהו אמיתי מצד קינדר וערוץ הספורט אבל התוצאה מרגישה בשבילי כמו משהו שנועד רק כדי לבוא ללקוח בסוף השנה ולומר "עשינו אתר ספורט לילדים". הערך לגולש? לא ברור.

[הערה] שמתי לב שיש הבדל בין כתובת אחת באתר ערוץ הספורט לבין אתר אחר של קינדר ספורט. השני מלא באגים ושגיאות, לכן אני רק יכול להניח שהראשון הוא האתר המדובר ועליו התבססתי בעת כתיבת הפוסט.

הקש ששבר את השוקו

בקשיות השוקו נתקלתי פעם ראשונה על המדפים  של הסופר פארם. בתור הורה לשוקואסיטית לא התפתיתי לקנות כי ילדים מפתחים הרגלים מהר והיה נראה לי ששווה לי לחסוך לה את ההתמכרות הזאת.  למי  שלא מכיר זו קשית עם כדוריות טעם בפנים שברגע ששותים חלב הוא מקבל את הטעם של סוג הקשית. נשמע חמוד + חייבים לנסות פעם אחת.

d7a1d799d7a4d7942

הפעם השניה היתה במגזין "ממון" של ידיעות אחרונות כאחד המוזכרים בכתבה על המוצרים המוצלחים  ב- 2008. וולוט אפילו כתבה  על זה. בבדיקה מאוחרת יותר גיליתי שדווקא בנענע זה הוגדר ככשלון שיווקי ואכזבה צרכנית . אז איפה האמת? כנראה בדוחות הכספיים ובכל מקרה האמת היא יחסית אז מה זה כבר משנה.

הפעם השלישית היתה שעומר שלח לי את לינק הקמפיין החדש שלהם שיושב באתר בית למוצר, אז במקום גלידה כתבתי פוסט

d7a1d799d7a4d794

הטקטס הראשון באתר הולך ככה "sipahh משקה חלב בטעמים, שמח לברך אותכם על כניסתכם לאתר האינטרנט שלנו." הבנתם?! משקה החלב מברך אותי באופן אישי – כמה חמים. וגם – מי  זה שלנו?

האתר צבעוני ומקושקש, "כיאה" לקהל היעד הצעיר של המוצר, אבל חוץ מזה הוא מציע רק טקסטים יבשים, תמונות לא מעניינות והרבה "בקרוב" ו- "עוד יגיע". עד שיגיע אף אחד לא ייכנס לאתר , כי אתרים מסחריים  מסוג אלו תלויים בבאנרים לתנועה כמו שנורה תלויה בחשמל. אם עליתם – תנו כבר הכל.

הלב של הקמפיין הוא משחק אינטראקטיבי חביב ביותר בו צריך לשתות כמה שיותר כוסות חלב עם קשית הפלא כמה שיותר מהר. "שותים" עם הקש על ידי השמעת קולות של שלוק – במיקרופון או בשיחת טלפון! מגניב. אם כי ראיתי את זה כבר בקמפיין של ערן גפן (Y&R)  לקולגייט

עדיין זה טריק נחמד שעובד אם כי אחרי פעם אחת זה די נגמר. יאמר לזכותם שלא גונבים אותך בשיחה לסלולר:  עלות שיחה רגילה וגם קריין שמדבר מהר בלי הקדמות מיותרות שגונבות לך זמן אוויר. מי שיש לו תא קולי של סלקום יודע על מה אני מדבר.

מחקר: 46% מהילדים עוברים בין סוגי מדיה

בעבר הלא רחוק הפרדיגמה השלטת בתחום הפרסום לצעירים בכלל וילדים בפרט, הייתה שקשה מאד עד בלתי אפשרי להעביר אנשים בין סוגי מדיה. דהיינו, פרסומת בעיתון  או בטלוויזיה תשאיר את הצעירים בעיתון או בטלווזיזה ולא תשלח אותם לבצע פעולה במדיום אחר (באינטרנט, לדוגמא) אלא אם כן יש להם תמריץ גדול מאד לעשות כן (אוטו חדש, טיסה לחו"ל).

על פי התפיסה הזו, ניתן לראות שמהלכי פרסום של חברות גדולות עובדות בעיתון ובטלוויזיה בעיקר על תדמית ומיתוג ושומרים לאינטנרט את איסוף מסד הנתונים וההנעה לפעולה. כך, לדוגמא, ראינו ב"אח הגדול" הרבה פרסום לבזק כחברה, ופחות לאתר המשחקים שלה bgames , על אף שהאחרון  אמור להיות רלוונטי יותר לקהל הצופים.

מחקר חדש שהתפרסם בשבוע שעבר מבית מכון המחקר MediaMark מראה סדקים קלים התמעוררים בפרדיגמה. על פי המחקר (קובץ PDF) כמעט מחצית מהנבדקים (46%), ילדים ביגלאי שש עד אחת עשרה, נכנסו לאתר אינטרנט של מוצר או הם ראו בפרסומת בטלוויזיה או במודעה.

תוצאות המחקר העיקריות

לא זאת ועוד, מתוצאות המחקר עולה עובדה מעניינת נוספת: ככל שהגיל עולה, כךהנטייה לבדוק אתרי אינטרנט בעקבות פרסום במדיה אחרים עולה.

ניתן לראות במחקר זה (יחיד ככל שיהיה, כמובן שנדרשים עוד כמה מחקרים לאימות בתחום וכל הערה מתודולוגית נוספת) את תחילתו של שינוי אפשרי בדפוס ההתנהגות של צעירים ביחס לפרסום במדיה שונים. יכול להיות שעל מנת לאסוף מסד נתונים של צעירים, לא צריך למכור קליקים או להשקיע כוח אדם בפרסום ויראלי, אלא פשוט להכניס את המודעה הנכונה למקום הנכון, והגולשים עצמם יתעניינו במוצר מרצון.