עוד לא יבש הדיו הוירטואלי על הפוסט על התחממות בגזרת האתרים לילדים בישראל וכבר נכנס לתחום שחקן שעשוי להעלות את הסטרנדט לרמה חדשה.

היום הושק באופן שקט האתר מיקמק (mikmak.co.il) מבית D.I.C: עולם וירטואלי שמיועד לילדים קטנים (עד גילאי 12) וכולו סובב סביב יצורים נמוכי קומה ופרוותיים הנקראים מיקמקים. אחרי כמה שעות של משחק אינטנסיבי, אני יכול לומד בפה מלא – כל הכבוד. אבל עוד לפני הסופרלטיבים, אני רוצה לקחת אתכם לתוך כמה מהפיצ'רים המעניינים של המשחק.

תהליך הרשמה – ידידותי עם דגש על אבטחה

יש מישהו בחברת הפיתוח של מיקמק שמבין ילדים (או לכל הפחות יש לו כמה). תהליך ההרשמה למשחק הוא ידידותי מאד, עם כפתורים גדולים וציורים נחמדים ברקע. ניכר כי תשומת לב רבה הקודשה לנושא האבטחה בכל הקשור בתהליך ההרשמה כשהפיצ'ר הבולט כאן הוא הצ'אט: ההורים יכולים לבחור לתת לילד להשתמש בצ'אט "פתוח" (עם מודרציה למילים פוגעניות) או צ'אט עם משפטים מובנים מראש.

מרגע סיום תהליך ההרשמה המיקמק נוצר ולא ניתן לחזור ולשנות את האפשרויות בקלות יחסית כך שההורה יכול להיות רגוע.

מסך בחירת הצ'אט במיקמק (צילומסך)

עולם המשחק – ירידה גבוהה לפרטים

העולם של מיקמק בנוי ממספר אזורים (עיר, ג'ונגל, חוף ים, קלאב) כאשר בכל איזור מספר מבנים שניתן להיכנס לתוכם (בעיר – חנויות, בקלאב – מועדון ריקודים). הגימור של עולם המשחק הוא גבוה במיוחד וחוץ ממספר באגים מזערי, בעיקר באנימציות ובאמוטיקונים, חווית המשחק זורמת מאד ומהנה (בשבילי).

עולם הג'ונגל במיקמק (צילומסך)

אחרי מספר שעות, אי אפשר שלא להיות מוקסמים מעולם של מיקמק: ברקע מתנגנת מוזיקה רגועה ונחמדה, יש המון חפצים שניתן לערוך איתם אינטראקציה למרות שאין להם ערך משחקי (כמו מצלמה על החוף שסתם עושה פלאש אבל נחמד לעמוד ולצלם את עצמך סתם ככה) ועוד יותר חפצים שכן (כמו מכונות המשחק בארקייד שבאמת מכילות משחקים פשוטים כמו ארקנואיד).

גם בעולם המשחק עצמו הכל נורא סטרילי מבחינת האבטחה וקשה יחסית לצאת מהתבניות שמכתיב המשחק ולהתבטא בחופשיות. דוגמא טובה היא מערכת ההדעות האישיות שמסודרת בצורה של גלויות – אי אפשר לכתוב הודעה פרטית אמיתית אלא לבחור מתוך מספר תבניות שעולות כסף משחק (מה שיהפוך את ההודעות הללו ללא כל כך פופולאריות).

הודעות אישיות במיקמק (צילומסך)

מודל עסקי – פרימיום, שיתופי פעולה וטובין וירטואליים

כבר סימנו הלוך וסמן את הטובין הוירטואליים כאחד הטרנדים המוצלחים של השנה הקרובה וגם במיקמק לא פסחו על הנושא: קניות בעולם של מיקמק מתנהלות על בסיס כסף משחק וירטואלי (נקרא: מטבעות) כשניתן להשיג אותו באמצעות יצירת קשרים, משחק באזורים השונים בתוך העולם ושיתופי פעולה.

החנויות בעולם של מיקמק אטרקטיביות מאד ובנויות בצורה טובה מאד לקהל הצעיר:

חנות הבגדים (צילומסך)

המודל העסקי של מיקמק מבוסס על מודל פרימיום (Freemium) כאשר העולם הוירטואלי ומשחק בו הם בחינם אבל במקביל מתבצעת מכירת מנויים (ביום כתיבת הפוסט מנוי שנתי עולה 179 ש"ח).

במקביל להשקת האתר, כבר עלה לאוויר שיתוף פעולה עם דוריטוס (שטראוס-עלית) שמבוסס על קודים מאריזות החטיף. ארבעה קודים שווים מצד אחד לחפצים מגניבים במשחק לילדים ולמנוי חודשי להורים. שיתוף פעולה מסוג זה מראה את הפוטנציאל העצום שיש לעולמות וירטואלים אצל ילדים ואת האמונה של החברות המסחריות הגדולות בטרנד הטובין הוירטואליים.

בסופו של יום, מיקמק הוא אחד העולמות הוירטואליים האטרקטיבים יותר שראיתי בישראל ובעידן בו הורים חוששים שהילדים שלהם יסתובבו בפייסבוק, יש כאן פתרון טוב לעולם סגור (אגב פייסבוק, למיקמק יש קבוצת מעריצים שמונה, איך לא, ילדים).

גילוי נאות: אין לי קשר לעולם הוירטואלי של מיקמק ואני לא מכיר את חברת DIC. יצא פוסט מאד חיובי ומפרגן, אבל כשמגיע – מגיע.

אפשר להגיד לא מעט על AOL בשנים האחרונות כשהרוב קשור דווקא לבעיות קשות של מיתוג וחיבור לקהל שהולך ונעשה יותר צעיר, דינאמי וטכנולוגי בעוד החברה תקועה איפשהו לפני חמש שנים. היום התפרסם תקציר מחקר שפרסמה מחלקת הנוער של החברה שמצטרף לשורה של מחקרי סוף 2009 ומנסה לאפיין את הנוער בארה"ב.

המחקר נערך בקרב 1,000 בני נוער ועוסק בעיקר בהרגלי הצריכה של דור אותו הם מגדירים "דור שלושת המסכים": אונליין, אופליין וסלולר. הנה כמה נקודות מעניינות:

מתנתקים מהמחשב, קונים בגדים – תחום בולט בעולם האופליין שלא הצליח לפרוץ לשני התחומים האחרים הוא תחום האופנה. 4 מתוך 5 בני נוער מאמינים שלהתלבש יפה הוא תנאי חשוב לבטחון וביטוי עצמי גבוהים. 88% מהבנות מתעניינות באופנה לעומת 61% מהבנים.

בכל הקשור להרגלי הצריכה הפערים הם ברורים: 77% מעדיפים לקנות בחנות לעומת 41% שקונים אונליין. כנראה שעדיין לא מצאו תחליף הולם להרגשה של הסתובבות בחנות, נגיעה פיזית בבגדים ומדידה שלהם.

64% מהבנות מושפעות מהחברות שלהן בעת קניית בגדים (צילומסך)

עולם הקולנוע עדיין לא מת – במהלך שנת 2009 בני הנוער בארה"ב הלכו לעשרה סרטים בממוצע. אחרי שצפו, 56% מהם העידו שהם מוכנים לקנות את ה DVD אם אהבו את הסרט. עם זאת, מחקר בריטי שמתרפסם היום ב eMarketer מצביע דווקא על מגמה מעניינת במסגרתה ישנה העדפה לשלם על סרט ולצפות בו אונליין, מאשר לקנות עותק ב DVD.

גאדג'טים: טרנד בעלייה – אם עד היום הייתה נטייה לנכס גאדג'טים והתעניינות בהם לבנים, המחקר של AOL מראה התעניינות חוצה מגדרים וגילאים בצעצועים ואלקטרוניקה: 93% מהבנים ו 83% מהבנות שהשתתפו במחקר העידו על "התעניינות מרובה בגאדג'טים". בנוסף, 50% מהבנים ו-35% מהבנות שהשתתפו במחקר אופיינו כמאמצים מוקדמים (Early Adopters) לטכנולוגיות חדשות, מה שבנוסף ליכולת של בני הנוער להפיץ מסרים פרסומיים בצורה טובה, הופך את קהל היעד לאטרקטיבי במיוחד עבור מפרסמים שרוצים לחדיר לשוק טכנולוגיות חדשות.

את המחקר הלא אנחנו לא יכולים לתת להורדה, אבל הנה תקציר [PDF]

]]> http://tnoathanoar.co.il/1392/aol-%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%92%d7%99%d7%9d-%d7%93%d7%95%d7%a8-%d7%a9%d7%9c%d7%95%d7%a9%d7%aa-%d7%94%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/1307/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%a0%d7%a1%d7%95-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9c%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%a2%d7%95/ http://tnoathanoar.co.il/1307/%d7%a4%d7%99%d7%99%d7%a1%d7%91%d7%95%d7%a7-%d7%99%d7%a0%d7%a1%d7%95-%d7%9c%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%9d-%d7%9c%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9c%d7%a8%d7%9b%d7%95%d7%a9-%d7%91%d7%90%d7%9e%d7%a6%d7%a2%d7%95/#comments Mon, 30 Nov 2009 01:59:42 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=1307

הקדמה: עולם קניות של בני הנוער באינטרנט (מי שמכיר יכול לדלג)

בלי לעשות מחקר מקיף ועל בסיס אינטואיציה בלבד, נראה כי חלק לא מבוטל מהנוער מנהל את חיי האונליין שלו על גבי הפלטפורמה של פייסבוק (ואם לא כך הדבר, התחושה ש"כולם שם" תעשה את שלה בקרוב). הפעילות של בני נוער בפייסבוק, בניגוד לזו של מבוגרים יותר, נעה על פני כל הספקטרום שמציעה הפלטפורמה: החל מאפליקציות (בעיקר משחקים), דרך זירה של אלבומי תמונות וכמובן עולם הסטטוסים והעדכונים-בזמן-אמת מהנייד שצריך להרים דגל אדום אצל תוכנות המסרים המידיים (אבל על כך בפעם אחרת).

אחת החידות הגדולות בתחום של בני נוער) באינטרנט הוא היכולת למנף את כוח הקניה העצום שלהם ומאפיינים כמו קנייה אימפולסיבית והיותם של בני הנוער קשובים מאד לטרנדים עונתיים ולתרגם אותם לרכישות של ממש באמצעות כסף. מעט מאד גופים מצליחים היום "לכרטס" (מאז שרז אמר את זה בהזדמנות אני הפכתי את זה לביטוי קבוע) על בני נוער (World of Warcraft עושים את זה מדי חודש בצורה מעוררת השתאות) והעניין בעייתי משני טעמים עיקריים:

א. רוב בני הנוער שלא עובדים למחייתם מתקיימים מדמי כיס שאמנם לא מבוקרים על ידי ההורים אבל מקבלים אותם בכסף מזומן, מה שגורם לפריחה של שוק המוצרים המשומשים (יד שנייה) אבל לבעלי החנויות המקוונות לא עוזר יותר מדי.

ב. מחקרים מראשים שבכל הקשור לרכישות הקשורות במשק הבית, בני נוער משחקים גורם מרכזי בקבלת ההחלטות. עם זאת, הרכישה הסופית נעשית על ידי ההורה (בסופו של יום צריך להעביר כרטיס אשראי) ולכן מבוקרת על ידו.

במהלך השנה וקצת האחרונות בה אנחנו מסקרים את עולם הצעירים כאן בתנועה, ראינו כל מיני פתרונות יצירתיים יותר ופחות לבעיית התשלומים של בני הנוער באינטרנט: בחו"ל נפוץ מאד שוק מוצרי ה Pre-Paid (משולמים מראש), בעיקר בסלולר אבל לאחרונה ראינו יוזמה של Myspace לשווק כרטיסי אשראי כאלה. ראינו גם לא מעט חברות סטארטאפ כמו BillMyParents שנותנות לנוער לקנות חופשי, אבל תחת ביקורת של ההורים כערך מוסף ללימוד התנהלות נכונה עם כסף.

המנה העיקרית: התשובה של פייסבוק לבעיית המזומנים

למה סיפרתי לכם את כל זה? חשוב להבין שהפתרון שמציעים פייסבוק הוא כזה שיכול לחולל,בתנאים מסוימים, מהפכה קטנה-גדולה בדרך שבה בני נוער מתנהלים באינטרנט ובגישה של בעלי האתרים אליהם. נגיע למסקנות בסוף (אם אין לכם סבלנות דלגו לכותרת המשנה הבאה) אבל לפני הכל, קבלו את המנה העיקרית:

במצב הקיים היום, לכל אפליקציית פייסבוק שמנהלת מכירה של "טובין וירטואליים" יש את המטבע שלה (אצל Zynga, לדוגמא, יש לכל אפליקצייה מטבע פרימיום שאפשר לרכוש בכסף אמיתי). לפייסבוק מצדה יש מנוע של Facebook Credits שעושה את אותו הדבר בדיוק: קנה קרדיטים ותוכל לשלוח, לדוגמא, מתנות לחברים שלך. לפי נתונים שפרסמו בפייסבוק, שוק ה Credits של האתר הניב רווח של 80 מליון דולר בשנה החולפת. רכישה של קרדיטים נעשית באמצעות טופס הזנת מספר כרטיס אשראי, מה שהנגיש את כל תרבות ה Credits לפלח מצומצם מאד של משתמשים וגרם למטבעות פרימיום של חברות אחרות לשגשג (אצל Zynga, לדוגמא, אפשר לקבל מטבעות פרימיום בקנייה בכרטיס אשראי או בקבלה של "הטבות מיוחדות" כמו להתקין סרגלי כלים מפוקפקים לדפדפן).

בפייסבוק בוחנים שני צעדים עיקריים שעתידים להנגיש את עולם ה Credits גם לצעירים:

1. קניית Facebook Credits באמצעות הטלפון הסלולרי – שיתוף פעולה עם Zong, אפליקציית פייסבוק שנועדה בדיוק למטרה זו, תאפשר לבני נוער להזין את מספר הטלפון הסלולרי שלהם, לקבל קוד סודי ולבצע רכישה של קרדיטי פייסבוק באמצעות חשבון הטלפון. ככה זה נראה:

רכישה אונליין באמצעות Zong (קרדיט: Payments Online)

2. הוספת לשונית Credits לסרגל הכלים של המשתמש – למרות שפייסבוק בוחנת מספר אפשרויות עיצוב חדשות, שינוי וודאי שמסתמן הוא הוספת לשונית המצביעה על מספר הקרדיטים שנשארו למשתמש (בדומה למה שיש היום בהודעות). בצורה זו יוציאו בפייסבוק את הקרדיטים ממאחורי הקלעים של האתר אל החזית ויעודדו אפליקציות לפתח באמצעות Facebook Credits.

ארבע השלכות, מסקנות ומחשבות באופן כללי

א. בפייסבוק ניתן לרכוש קרדיטים היום באמצעות שיטות נוספות (Google Checkout, PayPal ועוד), אין ספק שהפתרון הסלולרי נועד כדי להכניס כסף מבני הנוער שמהווים ככל הנראה חלק גדול מהמשתמשים ה"כבדים" של האפליקציות ואלה שמגלים מעורבות רבה בהן.

ב. פעם אחד הגביעים הקדושים של הרשתות החברתיות היה פיתוח של מערכת "מטבע וירטואלי" (ואלוהים יודע שאני אפיינתי לפחות שתיים). אם יש הימור מושכל שאני יכול לעשות, הרי שאני דיי בטוח שבקרוב ה API של פייסבוק יאפשר לכל אתר באשר הוא להשתמש ב Facebook Credits בתור המטבע שלו ועל הדרך החברים בפייסבוק ייגבו את העמלה.

ג. עולמות התוכן אותם היה ניתן עד היום לרכוש באמצעות הטלפון הסלולרי היו מצומצמים מאד והחזקה עלייהם הייתה בעיקר של חברות הסלולר. אפשרות לתשלום של ממש בסלולרי תפתח באופן פוטנציאלי את כל עולם הרכישות באינטרנט עבור הנוער – כמובן שעינם של ההורים פקוחה על חשבון הטלפון אז לא נראה רכישות של גיטרות או קונסולות משחק, אבל 1,000,000,000 אסימונים של פוקר ב 20 ש"ח? זה לגמרי יכול לעבור מתחת לרדאר.

ד. למה דווקא פייסבוק? כי אני לא מאמין ששינוי כזה יכול היה להתרחש במקום שאין בו מאסה קריטית של יוזרים צעירים ובמיוחד לאור ההתפתחות של אפליקציותהמשחקים שפשוט דורשות יכולת למטבע פרימיום אחיד שמסוגל להניב לפייסבוק לא מעט רווחים אם רק יצליחו לרתום את הנוער ומכאן ההקדמה הלא קצרה בכלל

אחרי הפוסט של רז העוסק במצב אתרי הנוער בארץ ופוסט ההשלמה המצויין של חיים מהבלוג של טרנדי, אני חושב שדרך נאותה לסגור את כל נושא "איפה בני הנוער נמצאים היום" הוא לבחון את כל נושא הפרסום מהעיניים של הצרכן אליו מכוון המסר. בני הנוער, בדומה לצרכנים הבוגרים, נחשפים למאות פרסומות ביום ומעניין לראות איך כל הנושא של טרנדיות וטרנדים בא ליידי ביטוי.

בראיון בחרנו מדגם לא מייצג של שתי בנות נוער: אוקסנה ברדצקי (18, רמת גן) תלמידת כיתב י"ב, כתבת צעירה בראש 1 ועובדת בחברת השיווק teenk. באופן טבעי, בחרתי את אוקסנה לראיון כי היא חיה את עולם הפרסומות, השיווק וכל הנושא של טרנדים לא זר לה אלא להפך,במסגרת העבודה שלה בטינק המטרה שלה היא לייצר טרנד שמגיע אליה מחברות הפרסום. המרואיינת השניה היא שני פלדמן (17, גבעתיים) תלמידת כיתה י"ב, לומדת אומנות ומתעניינת בצילום. בניגוד לאוקסנה, שני מייצגת את לטעמי את בן הנוער הממוצע – נחשף לפרסומות ורואה ומעבד אותן בעין פחות מקצועית.

תנועת הנוער: מאיפה אתן מכירות בדרך כלל מוצרים חדשים שיוצאים לשוק?

אוקסנה: אם זה מוצר שקשור בצורה כלשהי לנוער ומכוון אליו אז סביר להניח שאני אשמע עליו דרך חברת הפירסום שאני עובדת בה ואם לא אז בקבוצות מיקוד שקשורות לאותו מוצר, עיתונים, טלווזייה, שלטי חוצות, מפה לאוזן. קורה לפעמים שאני רואה מוצרים בחו"ל וכעבור זמן מסויים אני רואה אותם גם בארץ.

שני: בדרך כלל אני רואה מוצרים חדשים בחנויות לפני שמספיקים לפרסם אותם. אבל בעיקר מפרסומים ברחובות ובעיתונים.

תנועת הנוער: כשאתן שומעות כבר על מוצר חדש, איך אתן יודעות אם הוא יצליח או לא?

אוקסנה: אי אפשר לדעת. אם המוצר הוא באמת טוב, שימושי ואיכותי אז השמועה תעבור מהר מאוד בין כולם  ורבים ישמעו על המוצר ועל התכונות שלו אבל אם המוצר הוא מוצר רגיל שאין בו משהו מיוחד אז ערימה של פרסומות בטלוויזיה, שלטי חוצות, פרזנטור מפורסם ושלל פרסומות בעיתון יעשו את העבודה לדעתי.

שני: כמה שזה יישמע מצחיק, המראה של המוצר ופירסום טוב ומושקע הם אחד החלקים הכי חשובים במוצר. בגדול אין לדעת אם המוצר טוב עד שמנסים אותו. אבל אם זה בגד, אז בעיקר לפני הבד והתפר שלו.. אני לא אקנה בגד מבד "זול" או עם תפרים רופפים.

ערימה של פרסומות יכולה למכור. אוקסנה

תנועת הנוער: האם תקני מוצר מסויים רק כי הוא טרנדי?

אוקסנה: אם זה בתחום הביגוד אז סביר להניח שאני אקנה מוצר אחד או שניים שהם הטרנד של אותה עונה ואני אערבב אותם עם סגנון הלבוש שלי שבנוי מסוגים שונים של סגנונות ולא בהכרח נשען על האופנתי והטרנדי. למשל אני מאוד אוהבת פסים, משבצות ולבוש אלטרנתיבי ופעם להשיג בגד כזה היה עולה מאות שקלים כי אם היית רוצה בגד כזה היית צריך ללכת לחנויות אלטרנתיביות שמיבאות את המוצרים האלה מחו"ל והיום משבצות, פסים וניטים הפכו לדבר מאוד טרנדי, נגיש וזול אז זה יוצא לי טוב. בשאר התחומים אני לא אסחף אחרי טרנדים אלא אם כן זה באמת מוצא חן בעיני ואני צריכה את זה.

שני: כמובן שבהתחלה אני אסתכל על מוצר שהוא טרנדי ואני אלך ואבדוק מה יותר חדש ועכשוי, אבל לעולם לא אקנה בגד שלא יושב עליי טוב או, כמו שאמרתי בשאלה הקודמת, בגד שהתפירה שלו לא טובה רק בגלל שהוא טרנדי.

תנועת הנוער: קרה לך פעם ששמעת על מוצר חדש שנכנס לשוק (נגיד, ג'ינס), חשבת שהוא לא מתאים לך ובסוף הוא הפך לטרנד?

אוקסנה: זה קורה הרבה פעמים ובעיקר בביגוד. מאז ומתמיד לא הבנתי את הקטע של הגזרה הגבוהה. אני עדיין חושבת שזה לא מחמיא וזה הופך את ההופעה ללא מושלמת באופן מסויים אבל עכשיו זה כבר הפך להיות ממש טרנדי ורואים יותר ויותר אנשים הולכים עם מכנסיים גזרה גבוהה או חצאיות בגזרה גבוהה. יש גם את כל עניין הרטרו שגם הפך לטרנד וגם את הטרנד הזה אני לא אבין. מה כל כך יפה בללבוש בגדים שלבשו לפני 50 שנה?

שני: אם אני מבינה נכון, אז כן. למשל ג'ינס סקיני.. שהוא אחד הטרנדים הכי גדולים כרגע (בעיקרון רק בארץ, כי ייקח זמן להבין שהוא יצא מהאופנה לפניי כמעט שנה) הוא לא מתאים לי, הוא לא מחמיא לי בכלל, נתפסתי עליו לפני שלוש שנים ורק אחרי שנה הוא נהיה אחד הטרנדים הגדולים.

תנועת הנוער: זה לא ממש מעצבן שבסופו של דבר כולם מתלבשים אותו דבר ומדברים באותו טלפון סלולרי?

אוקסנה: לא כי אם אנשים מתלבשים אותו דבר וקונים אותו דבר סימן שהם רוצים להרגיש חלק ממשהו. יש המון אנשים שאומרים לא לכל הטרנדים ובוחרים את הדרך שלהם- מתלבשים עם בגדים של סבתא שלהם והולכים עם סלולרי שהוא לא דור 3 וזה בסדר גמור. פשוט בגלל שהרוב הוא כזה שבוחר להיות חלק ממשהו גדול אז לא שמים לב לאלה שבוחרים ללכת נגד הזרם.

שני: בהחלט. זה מרגיז מאוד. לפני כמה ימים הייתה לי שיחה עם איזה "ערס" ששאל אותי למה אני לובשת "סדין" (ככה הוא קרא לחצאת שלי, שבכלל לא נראת כמו סדין.. היא תפורה מבד מאוד עבה וכהה) וניסה להבין למה אני לא מתלבשת כמו כולן.. הסברתי לו שמאוד משעמם כשכולם נראים אותו הדבר.

תנועת הנוער: מהי לדעתכן הדרך הכי טובה לפרסם לנוער?

אוקסנה: לדעתי נוער צריך לנסות את המוצר לפני שהוא קונה אותו ו"למכר" אותו למוצר מסויים. אם זה תופס אז יראו את זה במכירות של אותו המוצר ואם המוצר לא תופס גם אחרי שניסו למכר את בני הנוער לאותו המוצר אז סימן שזה לא באמת יתפוס. אחת השיטות בחברת הפירסום שבה אני עובדת לפרסם דברים היא לערב גם את החברים שלנו בעניין. למשל אנחנו מפרסמים טעם חדש של חטיף מסויים אז אנחנו נביא לחברים שלנו אריזות של אותו חטיף כדי שיוכלו לטעום ולראות בעצמם אם המוצר באמת שווה.

שני: אני לא בטוחה שהאינטרנט הוא הדרך המתאימה לפירסום. משומה כל הפרסומים שקופצים לך באמצע הגלישה, והתמונות הקטנות שזזות לך בצד, האימיילים שנשלחים ממקור לא מזוהה נראים לי מאוד מפוקפקים. דרך הפרסום הכי אפקטיבית ונכונה שנתקלתי בה היא קטולוגים בתייבת הדואר, עיתונים, שלטי חוצות וכו'.

האינטרנט היא לא צורת הפרסום האפקטיבית ביותר. שני

תנועת הנוער: אם היית יכולה לקבל כל מוצר שיש עכשיו בשוק או שיצא בקרוב, מה היית רוצה לקבל?

אוקסנה: בעיקר אלבומים חדשים של להקות שאני אוהבת כמו SECONDS TO MARS  30  ו PANIK (להקה מגרמניה)  וגם הDVD של הסרט השני של דימדומים (שיצא לקולנוע רק בדצמבר) לא יזיק לי לקבל

שני: שאלה קלה מאוד. תיק פאייטים בדוגמת דגל בריטניה בצבעים אקראיים. הוא מדהים!

בתחילת השנה, סימנו את העולמות הוירטואליים והקניות ברשת כשני התחומים המבטיחים ביותר של 2009 אצל בני הנוער. מחקר שמתפרסם היום מבית Inside Network מביא אלינו את נתוני 2009 בכל הנוגע לשוק החפצים הוירטואליים (האמת היא ש Virtual Goods מיתרגם אצלי ל"טובין וירטואליים" אבל זה נשמע ממש גרוע) ולא רק שהשוק בצמיחה, 2010 עומדת להיות שנה טובה אף יותר.

התחזית השנתית על פי Inside Virtual Goods (במליוני דולרים)

2009: שנה של משחקים חברתיים

בשנה החולפת היינו עדים לצמיחה מטאורית של משחקים בתוך הרשתות החברתיות עצמן בהובלתן של החברות Zynga (אחראית למשאבות זמן כמו FarmVille ו Zynga Poker שפופולאריים מאד בפייסבוק וב Tagged), האתר OMGPOP וענקית משחקי הסלולר Popcap Games (אחראית על Zuma ו Bejeweled) שזכתה השבוע למימון של 22.5 מליון דולר על מנת לפתח משחקים לרשתות חברתיות.

החידוש שהבדיל את משחקי הרשת החברתיים ממשחקי הרשת שהיינו רגילים אליהם עד כה (והשאיר חברות מצליחות דוגמת Armor Games הרחק מאחור בשוק משחקי השחקן היחיד) הוא מה שהפך משחקי רשת המוניים למוצלחים כל כך: היכולת לשחק מול שחקנים אמיתיים ועל כל זה הוסיפו הרשתות החברתיות את הנדבך החשוב של תחרות מול החברים שלך (או בצורה של משחק אחד מול השני או בצורה של טבלת דירוג בסגנון "איפה אני עומד מול החברים שלי") ובנוסף, היכולת לדחוף דוכן החוצה מהמשחק אל הרשת החברתית וכאן, לטעמי, טמונה הגדולה של והחידוש של משחקי הרשת החברתיים:

משחקי הרשת החברתיים (כאשר הבולט ביניהם בתקופה האחרונה הוא FarmVille) למדו להכניס את אופציית ה Share גם לתוך עולם המשחק וכך מתנהלת מערכת יחסים בין השחקנים בתוך עולם המשחק לבין החברים שלהם שגולשים ברשת החברתית גם בלי לשחק ולהפך. המעבר הזה של תוכן בסגנון "עומר קנה להדס בירה בשולחן פוקר" מהמשחק לרשת החברתית והיכולת של אנשים לבצע אינטראקציה מהפיד האישי בסגנון "עומר מצא אסימונים, לחץ כאן כדי לקחת לו אותם" לתוך המשחק היא זו שהביאה את Zynga ל 100 מליון משתמשים רשומים תוך שלושה חודשים בלבד.

למה חפצים וירטואליים עובדים?

חפצים וירטואליים לטעמי מהווים, ברמה הבסיסית ביותר, את המשתנה המתווך בין עולם המשחק לרשת החברתית וברמה המורכבת יותר, יכולים להיות המודל העסקי עליהם מתבסס כל עולם המשחק.

חנות החפצים הוירטואליים ב Zynga Poker, כאן זה ממש מודל עסקי

חפצים וירטואליים יכולים להיות מתנות שחברים קונים זה לזה בתוך עולם המשחק, שדרוגים וכלי נשק ששחקנים קונים לדמות שלהם עצמם או מתנות וסממנים יחודיים ששחקנים מקדבלים על מנת להעצים את הדמות שלהם (או לבצע קסטומיזציה שלה) בתוך עולם המשחק. כדי לקבל חפצים וירטואליים בצורה שתניב כסף, חברות המשחקים משתמשות בשתי שיטות:

1. למכור כסף וירטואלי בכסף אמיתי – שיטה שהיא בבחינת Straight Up ועובדת לא רע: אם השחקן רוצה כלי נשק יחודיים לדמות שלו, כניסה לאיזורי פרימיום במשחק (לדוגמא: שולחנות VIP בפוקר) הוא יכול לשחק במשחך כמה חודשים טובים ולנסות לקנות את הכניסה בכסף וירטואלי או שישלם סכום קטן כדי לקבל את הכניסה עכשיו ומיד. שיטת התשלום היא בדרך כלל דרל כרטיסי אשראי או שירותי תשלומים מקוונים דוגמת PayPal.

2. קבלת "הצעות ייחודיות" – כבר דובר רבות בתנועת הנוער על הקושי בלגרום לבני נוער להעביר תשלומים דרך כרטיס אשראי באינטרנט. לכן, שולחות חברות המשחקים את בני הנוער (או את שאר השחקנים שלא רוצים לשלם) למלא סקרים, לתרום את כתובת האימייל ופרטים אישיים לטובת מסדי נתונים של חברות ועוד. יישום מתקדם יותר של השיטה הוא להתנות קבלת כסף וירטואלי בקנייה ועשיית עסקאות באינטרנט למוצרים אמיתיים – כבר יצא לי לראות את המבצע "קנה טיסה לטורקיה באל על, קבל מליון אסימונים בפוקר", שווה.

כל עוד המשחקים ימשיכו להיות פופולארים ולהזין את עצמם באמצעות מנגנוני דחיפה של תוכן וייצור של שיחה בתוך עולם המשחק ומחוצה לו, אנשים יירצו להתקדם במשחק ויהפכו למועמדים פוטנציאליים להשתמש בשירותי הפרימיום ומשם הדרך להכנסה אפשרית קצרה.

המחקר המלא מבית Inside Networks עולה 995$, לאתר המחקר לחצו כאן

במהלך התקופה האחרונה סיקרנו כאן בתנועה דרכים מעניינות בהן מנסות חברות ואתרי אינטרנט לפצח את סוגיית "איך מאפשרים לבני נוער לקנות באינטרנט" בדרך שלא תעבור דרך כרטיס האשראי של ההורים.

לפני כמה שבועות כתבנו כאן על BillMyParents, סטארטאפ שעיקרו רכישה חופשית של בני נוער ברשת כאשר ההורים נותנים את החותמת הסופית לרכישה ומחייבים את כרטיס האשראי שלהם ברשימת הקניות של הילד. החיסרון העיקרי ב BillMyParents, כפי שציינו בפוסט, הוא האילוץ של בני הנוער להתפשר ורק "לקנות בכאילו" כשלהורים יש את המילה האחרונה, מה שבעייתי מבחינת החברות שמנסות להשתמש בקנייה אימפולסיבית אצל בני נוער ככלי מכירה עיקרי.

האם מייספייס ישנו את עולם דמי הכיס?

בכתבה שהתפרסמה היום בעיתון המקוון The Australian, נכתב כי שיתוף פעולה בין הבנק האוסטרלי-ניו זילנדי ANZ לבין הרשת החברתית MySpace יציע כרטיס אשראי לבני נוער בני 18 ומטה. הכרטיס יהיה משולם מראש (PrePaid) ויהיה מוגבל מראש לסכום של עד 1000$ ורכישה התחלתית של 5.95$.

cc: erin MC Hammer

כשחושבים על זה, לתת כרטיס PrePaid לבני נוער נשמע רעיון מעניין, כל שכן כאשר מדובר בחותמת של בנק גדול (בשביל ההורים) ורשת חברתית "מגניבה" (בשביל הילדים): בחו"ל, בשונה מבארץ, עולם ה PrePaid Phones (מה שאצלנו ניסו לעשות עם טוקמן) הוא מפותח יחסית ולא מעט הורים קונים כאלה בשביל הילדים כדי להיות בשליטה על ההוצאות (כך לפחות נטען באתרים הגדולים. מסקירה של פורומים בנושא, קיבלתי את ההרגשה שרוב בני הנוער משתמשים בניידים רגילים במסגרת תוכנית תשלום משפחתית, אבל אני הולך עם הסטטיסטיקה) – בהסתמך על עולם הסלולרים, לתת כרטיס משולם מראש לבני נוער בסכום שההורים מודעים אליו במקום דמי כיס נשמע כמו רעיון הגיוני.

על מה כדאי להסתכל בקמפיין?

מילות המפתח שמנסים לדחוף בבנק ובמייספייס הן "בטוח" (כי לכו תדעו מה הילדים שלכם יעשו עם דמי כיס) ו"בשליטה" (בשביל ההורים). שווה להסתכל על שני דברים בשיתוף הפעולה בין שני הגופים: הראשון – מבחן התוצאה: האם ילדים יחשבו שכרטיס אשארי משולם מראש יהיה עדיף על דמי כיס במזומן (ייתן אינדיקציה על כדאיות מכירה באינטרנט לבני נוער) ושנית – מבחן המדיה: האם רשת חברתית היא כלי טוב להפצת מוצר מסוג זה ואיך יתקשרו את העניין כדי שיעבור בצורה טובה בצינורות החברתיים. ואף מילה על ויראלי.

למרות המיתון, ולמרות הדעה הרווחת שכסף קשה להוציא מבני נוער (וסקר שפורסם לאחרונה שמראה על נכונות לחסוך), סקר שערך האתר WeeWorld בקרב 4,000 בני נוער חושף את כוח הקנייה של בני נוער וחשוב מכך, את המוכנות שלהם להוציא כסף, אם הסחורה שווה את המחיר.

WeeWorld היא רשת חברתית מבוססת אווטארים (Avatars, מעין גרסאות מוקטנות ודיגיטליות של הגולש) שקיימת שלוש נים פחות או יותר ומראה יציבות לאורך זמן, גם לנוכח הפריחה של הרשתות החברתיות והאתרים האחרים לנוער (29 מליון אווטארים מאוחסנים באתר, נכון להיות). האתר עורך סקרים תקופתיים בקרב הגולשים שלו ומפיץ אותם בצורה פנימית לארגונים מסחריים.

אם זה כיף, יש בזה כסף

על פי הסקר,כוח הקנייה של בני נוער אמור להישאר יציב, גם נוכח המיתון, שכן לא צפויה ירידה בכמות דמי הכיס שלהם מקבלים. זאת ועוד, מהסקר עולה כי 26% מבני הנוער שהשתתפו בו מקבלים יותר דמי כיס מאי פעם, למרות המצב הכלכלי.

מהגרף אפשר לראות ששני הנושאים החשובים ביותר לבני נוער בכל הקשור להוצאות הם "כיף" ו"ביטוי עצמי" (34% ו 21% בהתאמה). לא במפתיע, הדבר שהכי פחות מעניין אותם הוא משהו שהם משלמי עליו ומאוחר יותר שולחים לחברים (7.9%), זאת בניגוד לאפליקציות רבות של "שלח טפט בסלולר לחבר" (למותר לציין כי הסקר נערך בעיקר על בני נוער אמריקאים).

ממצא מעניין במחקר מראה שלבנות (בנות נוער) יש השפעה גדולה על הרגלי הצריכה של החברים שלהן, יותר משלבנים יש השפעה על החברות. בנוסף, ממצאי הסקר מראים שבנות סומכות בעיקר על חברות שלהן בכל הקשור לדעה על קניית מוצר (ורק לאחר מכן על משפחה והחבר) ואצל הגברים, המשפחה עומדת במקום הראשון, החברה בשני והחברים בשלישי.

אז פעם הבאה שאתם בוחרים אפליקציה חדשה לאתר שלכם, שימו במרכז את ה"כיף" (עד כמה מעורפל ואמורפי שזה נשמע)

בשנים האחרונות, בני נוער תופסים תפקיד מרכזי במשק הבית כאחראיים על מחקר לפני רכישות, קטנות כגדולות: הם מתמצאים ויודעים לנווט בצורה טובה במאגרי מידע, יודעים להצליב נתונים וחשוב מכך, יש להם את כל הזמן שבעולם לחקור ולרדת לפרטים קטנים בכל הקשור למפרטים טכניים. אין ספק שלהורה האבוד באוקיינוס המידע, להעסיק טינאייג'ר במשרה חלקית יכול להיות דיל לא רע בכלל.

מצד שני, בני נוער אמנם מעולים בסריקה של הרשת לבמצעים וקניה חכמה (ויעיד על כך הפוסט של רז שמדבר על בני נוער במהלך המיתון) אבל אפשרויות הרכישה שלהם מוגבלות יחסית: למעט מאד בני נוער (במיוחד בגילאי המסה הקריטית 17-15) יש כרטיסי אשראי* ורובם מתקיימים מדמי כיס במזומן על בסיס כלשהו (שבועי, חודשי).

לאחר שהבהרנו את סוגיית כרטיסי האשראי, ניתן לומר כי האפשרות היחידה לבני נוער לרכוש מוצרים באינטרנט בצורה שלא מערבת הזנה של כרטיס אשארי מסוג כלשהו היא על ידי תשלום במזומן לשליח שמגיע עד הבית. אפשרות אופטימלית מבחינת בני הנוער (לא מערבת הורים) אבל בעייתית מכל כך הרבה בחינות אחרות (בעיקר לוגיסטיות אבל לא רק).

תקנו מה שאתם רוצים, ההורים כבר ישלמו (או שלא)

גם במקרה של רכישות באינטרנט, נראה כי פתרון טוב ויצירתי נמצא איפשהו באמצע בין ללכת להורים כל יומיים ולבקש לקנות משהו, לבין לשלם במזומן מאחורי גבם: האתר Bill My Parents מציע את ההתפשרות האולטימטיבית לבני הנוער – תקנו מה שאתם רוצים, ההורים רק צריכים לאשר. ככה זה נראה:

תקנו מה שאתם רוצים, ההורים רק צריכים לתת אוקיי (צילומסך)

הקוספט של Bill My Parents הוא פשוט: יש כניסות נפרדות להורים וילדים. הילדים קונים ברשת מה שהם רוצים תוך שימוש בחשבון של האתר (מעכשיו: BMP) ואף כרטיס אשראי לא מחוייב. מאוחר יותר, ההורים נכנסים לאתר דרך החשבון שלהם ורואים רשימה מסודרת של כל המוצרים שהילדים רכשו ובלחיצת כפתור הם מאשרים או לא מאשרים את הרכישות וכרטיס האשראי מחוייב.

יש ייתרון עצום באתרים ורכישות בהן אנחנו לא ממש "רואים את הכסף" (מי כמוני יודע) ובגלל זה אתרים כמו Paypal ו eBay יוצאים מגדרם כדי לאפשר לנו רכישות בקליק אחד בלי יותר מדי הזנות כרטיסי אשראי ובלי יותר מדי טרחה. הגדולה של BMP היא האפשרות להנגיש את השירות הזה לבני נוער מצד אחד, אבל בזהירות ובאחריות המתחייבת כדי לייצר לעצמם מוניטין טוב בקרב ההורים שישמחו להיות מעורבים ברכישות של הילדים.

מעניין יהיה לעקוב אחרי האתר ולראות האם תהייה היענות מצד בני הנוער לחייב את עצמם למנגנון שמצד אחד מגביל וחושף אותם, ומצד שני מאפשר להם ליהנות מחוויה של רכישה נוחה ברשת. ולסיום, נקודה למחשבה: מעניין כמה מידע אודות הרגלי הצריכה של בני הנוער (אתרים, מוצרים) ייאגר במסדי הנתונים של BMP.

–

* קשה לדעת כמה בני נוער מחזיקים בכרטיס אשראי, בעיקר בגלל שרוב כרטיסי האשראי מונפקים על חשבונות של ההורים ואין אתרים אמינים שמנטרים את התעשייה (להוציא אולי את Cardweb.com שלא נותן יותר מדי מידע בנושא בני נוער). סימוכין ניתן למצוא במאמר שפורסם באתר CardTrack ובמאמר בנושא התמכרות של בני נוער לאשראי שפורסם ב MSN Money.

(תודה לארז על ההרמה להנחתה)