בשנים האחרונות, בני הנוער (ובמיוחד בנות הנוער, אם לדייק) תבעו בעלות ומשתמשים באופן אינטנסיבי במגוון רחב של ערוצי מדיה באינטרנט: הם שולחים את מספר ההודעות הכתבות הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל (הסקר האחרון מדבר על יותר מ-3,400 הודעות בחודש), אתרים כמו יוטיוב וטאמבלר הפכו למרכז שיתוף התוכן שלהם והם מעלים לפייסבוק, עורק החיים המרכזי שלהם במרחב המקוון, תמונות באופן תדיר.

בתוך כל עולם העלאת מדיה (דווקא בשיתוף הוא מצטיין) וידאו הוא שחקן צעיר ואנרגטי עם עתיד מבטיח. השבוע, מכון המחקר האמריקאי PEW Internet מפרסם דו"ח על הרגלי ההעלאה ושיתוף וידאו בקרב בני נוער באינטרנט, ואפילו כמה מילים על סטרימינג.

2 מכל 5 בני נוער משתמשים בויאו-צ'ט (CC-BY CountryComedy.com)

כשטקסט לבדו כבר לא מספיק

2 מכל 5 בני נוער אמריקאים (37% בקירוב) מדברים עם חברים שלהם באינטרנט באמצעות וידאו כשהמובליות בשימוש בשירות הן, כמובן, בנות הנוער עם 42%לעומת 33% מהבנים (כבר אמרתי, בנות נוער שולטות). על פי המחקר של PEW, שימוש בוידאו-צ'אט נפוץ יותר בקרב משתמשי אינטרנט תדירים על בסיס יומי (42%) מאשר משתמשים על בסיס שבועי (33%) ומשתמשים על בסיס חודשי (1%).

במובן מסוים, אפשר לייחס את העלייה בשיחות וידאו מקוונות להתפתחות הטכנולוגית כשהיום רוב המחשבים הניידים מגיעים עם מצלמת אינטרנט מובנית באיכות סבירה וכמעט לכל טלפון חכם יש מצלמת וידאו קדמית מבחינת חומרה שמגובה באפליקציות מובנות (דוגמת FaceTime) אבל אני חושב שבכל מה שקשור לקהל הצעיר יותר, עליה בפופולאריות של שיחות וידאו היא תוצאה של מגמת התפתחות מסויימת בקונספט של שיחה בין שני אנשים או יותר במרחב המקוון: בני נוער שולחים המון הודעות טקסט אבל בשלב מסוים הטקסט לבדו כבר הוא לא מספיק "אישי" ולא מעביר את חווית השיחה המלאה, מה שהביא להנחת רובד של מדיה על הודעות הטקסט – היום, ברוב אפליקציות השיחה (אם זה Facebook Messenger, WhatsApp ודומיהם) אפשר מצד אחד לראות את הפנים של האדם מולך שמיוצגים על ידי תמונת פרופיל ומצד שני ניתן לשתף מגוון רחב יותר של מידע: תמונות, אודיו ומיקום, מה שהופך את השיחה להרבה יותר עשירה מאשר טקסט שעובר מצד לצד ונתון לפרשנות.  עוד בגזרת התמונות שמעשירות את השיחה נמצאים האמוטיקונים (סמיילים) שמיועדים לתת יותר קונטקסט ויזואלי לשיחה והיום הדרישה למגוון רחב שלהם רק הולכת וגדלה.

וידאו כחוויה חברתית

וידאו מכניס את השיחה לספירה אחרת לגמרי ושתי מגמות הופכות את הוידאו למוצר השיחה הפופולארי שהוא היום: הראשון, העניין החברתי – לפי המחקר של PEW, יותר מ-80% מבני הנוער מחוברים לרשתות חברתיות, מתוכם 33% מקליטים ומשתפים וידאו. אם מסתכלים על הנתון הזה ועל מספר המשתמשים בוידאו צ'אט, הנתונים מתחברים – וידאו הוא עניין חברתי וחווית השיחה בוידאו היא חוויה שניתנת לשיתוף (Shareable, נניח) הרבה יותר מסוגי שיחה אחרים בהם משתתפים בני הנוער.

אחד היישומים הבולטים בקטיגוריה החברתית הוא ooVoo שלא במקרה הוא אחד היישומים (אם לא ה…) הפופולאריים ביותר בקרב בני נוער וצעירים, בדיוק בגלל שהוא משתמש בשיחות קבוצתיות ומציג אותן בצורה שצעירים יכולים לתקשר ביניהם ולייצר חוויות ראויות לשיתוף.

שיחה בין צעירים ב-ooVoo (מתוך טאמבלר)

מעבר לפן החברתי ולחוויה השיתופית, הצד השני שהופך את הוידאו לפופולארי בימינו הוא היכולת לקחת את שיחות הוידאו החברתיות הללו לכל מקום מהמחשב לטלפון החכם ולהשתמש במדיה הזו בבית הספר או בכל מקום אחר ממנו הם היו רוצים לשתף חוויה. מהמחקר של PEW עולים שני נתונים מעניינים בהקשר הזה: 13% מבני הנוער נוטים לשתף וידאו חי (Streaming) ובמקרה הזה, לא נמצא הבדל בין סוג הפרופיל של בן הנוער בפייסבוק (ציבורי, פרטי או חצי-פרטי).

והלאה? יהיה מעניין לעקוב אחרי מסלול התפתחות המגמה של הוידאו צ'אט לצד המסלול של אפליקציות שיתוף הוידאו ברשתות החברתיות שמחוברות ל-Open Graph במקרה של פייסבוק (ולקוראים החברתיים) ול-Hnagouts של גוגל+. בכל מקרה, מדובר במוצר שרק עכשיו מתחיל לגרד את קצה הפוטנציאל שלו, במיוחד בגזרת הסטרימינג.

המחקר של PEW זמין גם כ[קובץ PDF]

נשף סיום תיכון נתפס על ידי האמריקאים כאירוע מכונן, הרי מיד לאחריו הבן או הבת מתרחקים מהנוחות של בתי הספר האיזוריים לקולג' רחוק מהבית ובמדינה בה הקולג' נמדד על פי יוקרה, ההורים עלולים למצוא את עצמם במצב בו הם רואים את הילדים שלהם רק בחגים ובחופשות הגדולות – פעמיים בשנה. עם כל זאת, ולמרות המצב הכלכלי הבעייתי בו נמצא משק הבית האמריקאי הממוצע, סקר של חברת האשראי Visa חושף נתונים מפתיעים לגבי ההוצאה המשפחתית על נשפי סיום.

עלייה דרמטית בהוצאות על נשפי סיום (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי k9tv)

ככל שהמשפחה אמידה פחות, רמת ההשקעה עולה

בהשוואה ל-2011, בה משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה 807$ על הוצאות נשף סיום התיכון של הבן או הבת, ההוצאה הממוצעת ב-2012 עומדת על 1078$ למשפחה עבור כל בן או בת נוער שמשתתפים בנשף – עלייה של 33.6%. במירוץ החימוש הזה דווקא המשפחות בעלות ההכנסה השנתית הנמוכה יוצאות נפסדות כאשר משפחות בעלות הכנסה שנתית של 20,000$ משקיעות את הסכום הגדול ביותר עבור נשף סיום: 1,200$ בממוצע, זאת לעומת משפחות בעלות הכנסה שנתית ממוצעת של 75,000$ בשנה שמשקיעות סכום של 842$ בממוצע.

למרות ההוצאות הגבוהות, השמלות והלימוזינות (ניתן להתווכח על הנחיצות שלהן, הטרנד לא פסח גם עלינו הישראלים) מהסקר של Visa שנערך בקרב 1,000 בני נוער עולה כי הם מתכוונים לשאת ב-39% מההוצאות של נשף הסיום ולהשאיר להורים לכסות את 61% הנותרים. באופן כללי, חיסכון הוא לא מושג שזר לבני נוער, עוד בשנת 2011 ראינו את השפעות המיתון על בני הנוער בארה"ב שהתבטא בשיחות משפחתיות על צמצומים, מודעות גדולה יותר לנוער לגבי חסכונות והרצון לחסוך כסף לזמנים קשים.

להורדת תקציר הסקר של Visa (כולל המלצות לנשף הסיום בסגנון "חלקו לימוזינה עם עוד חברים") [קובץ PDF] –  לחצו כאן

עוד סקרים מעניינים

מאיפה מגיע הסלנג של בני נוער?

אחד מכל ארבעה בני נוער בארה"ב מחזיק טלפון חכם (סמארטפון)

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

עד לא כל כך מזמן, חֲבֵרוּת הייתה מושג פשוט: אף על פי שחברות היא מושג שבבסיסו הוא תלוי תקופה ותרבות, כשבוחנים את ההגדרות השונות ניתן למצוא מכנה משותף שמדבר על מערכת יחסים בין שני אנשים המבוססת על כבוד ואמון הדדי,  הבנה של האחר ולרצות את הטוב ביותר עבורו. ההגדרה הכללית הזו לחֲבֵרוּת החזיקה כמות שהיא במשך תקופה ארוכה והייתה תקפה גם עבור הרוב המוחלט של מערכות היחסים הוירטואליות שהרי ניתן להכיר, לכבד ולרצות בטובתו של אדם אחר גם אם הוא אנונימי ווירטואלי.

המפנה הראשון: רשתות חברתיות 

בשנות ה-2000 המוקדמות, עם עלייתן לאוויר של קהילות וירטואליות דוגמת MySapce, Friendster ומאוחר יותר myYearBook חיי החברה של בני הנוער השתנו בצורה משמעותית: "דור הקניונים" של שנות ה-90 גילה את האפשרות לייצר ולשמר קשרים בעצימות נמוכה ותוך כדי לקבל מענה על צרכים חיוניים של גיל ההתבגרות – קבלת הכרה והשתייכות "לקבוצת שווים". מנטרות כמו "אם אתה לא ב-Mysapce אתה לא קיים" קיבלו משנה תוקף ולראשונה מאז עידן הפורום וה-IRC, המטבע החברתי כאמצעי לצבירת הון (Social Capital) הפך להיות משמעותי מאד עבור צעירים.

הרשתות החברתיות יצרו מודלים חדשים של חברויות כמוהן לא הכרנו עד אותה תקופה כאשר המודל המכרזי שיצר את המפנה מההגדרה הקלאסית של חברות הוא מודל ה"אספנים" (Collectors): מערכת של חברות שלא מבוססת על אמון, כבוד, הבנה הדדית או רצון בטוב ביותר עבור האחר, אלא חברות וירטואלית בין שני בני אדם שלא מכירים מתוך אינטרס של אחד מהם, או שניהם, לצבור מספר רב ככל האפשר של חברים כדי להגדיל את ההון החברתי ולהיות פופולארי יותר ברשת החברתית כולה.

מעל 2 מליון חברים ברשת החברתית, פרופיל "אספני" ב-mySpace

המפנה השני: המותגים מתחפשים לאנשים

המפנה השני בקונספט החֲבֵרוּת מתחרש בשנת 2005-2006 כאשר הרשתות החברתיות הן כבר מיינסטרים ומשמשות את בני הנוער לא בתור "קהילה וירטואלי" או אמצעי בידור בדומה לאתרי משחקים או שירותי אחרים אלא דרך חשובה ועיקרית ליצירה ושמירה על קשר עם החברים שלהם. כניסה של גורמים פרסומיים ושיווקיים לרשתות החברתיות הייתה בלתי נמנעת ועשרות מאמרים ומחקרים על ייתרונות השיווק מפה-לאוזן הובילו מגמה במהלכה נפתחו משתמשים מזוייפים שכל ייעודם היה לייצר מערכות יחסים עם משתמשים אחרים המבוססים על המלצות, קידומים (Promotions) והעברת מסרים פרסומיים באופן כללי.

משתמשים פיקטיביים היו קיימים הרבה לפני הרשתות החברתיות אבל מה שיצר את המפנה השני ומודל חברות חדש הוא השימוש של גורמים מסחריים במערכת המשתמשים של האתר על מנת לייצר מערכת יחסים בלתי אמצעית עם המשתמשים. הקונספט של "האנשת מותגים" וניהול מערכת יחסים של מותג במקרה הטוב או אדם פיקטיבי המייצג מותג במקרה הפחות טוב ייצרו לא מעט חברויות מסוג חדש: חברויות שקראו תיגר דווקא על החלק בהגדרה הקלאסית שעוסק במערכת יחסים בני שני "בני אנוש".

החברות הכי טובות שלך מציעות לך הנחות והטבות (CC by Bananwachy)

המפנה השלישי: המותג כחבר (Brand as a Friend)

הסינרגיה בין משתמשים פיקטיביים המייצרים מותגים לבין מערכת המשתמשים ה"אמיתיים" ברשתות החברתיות הולידה סוגים שונים של הפרדה, טכנולוגית ורעיונית, בין המותג לבין המשתמש: עמודים מיוחדים למותגים (דוגמת Pages של פייסבוק או טיפוסים שונים של פרופילים ב-MySpace) והפרדה בין סוגי האינטראקציה בין משתמשים למותגים ייצרו כר פעולה נרחב וגמיש יותר עבור מותגים מחד והפרדה מבחינת חווית וממשק המשתמש עבור המשתמשים שאינם מותגים.

המפנה השלישי בקונספט החברות קורא תיגר לא רק על טיב היחסים בדומה למפנה הראשון או על הגורם האנושי כמו במפנה השני אלא על כל מהות ההגדרה הקלאסית. מוקדם יותר בתחילת החודש יצרו בפייסבוק חווית גלישה אחידה בין גולשים למותגים באמצעות שינוי ציר הזמן (Timeline) והחלתו על עמודי מותגים, מה שמבטל את ההבדל הגרפי והממשקי בין עמודי המותג לבין עמודי המשתמשים, מחזיר מעט את הקונספט לאחור ומטשטש את הגבולות בין המותג ובין זה שאינו מותג. בנוסף, השינוי המשמעותי יותר מאפשר לצוות המנהל את עמודי המותג לייצר מערכת יחסים עם המשתמשים על גבי מערכת ההודעות הפנימית של האתר, מערכת שהייתה שמורה לתקשורת בין משתמשים לבין עצמם.

מועדון הגברים של AXE, נראה כמו חבר, מתנהג כמו חב, מקבל יחס של חבר (צילום מסך)

טשטוש הגבולות והגדרת המושג חֲבֵרוּת באופן כללי יוצרת מגוון הזדמנויות עבור מותגים להגדיל ולהעצים את הקשר הרגשי בין המותג לבן הנוער ולהשתמש ברצון שלו לקבל הכרה מצד חברים לקבל הכרה מצד המותג (שנראה כמו חבר, מתנהג כמו חבר ובעל אפשרויות לנהל מערכת תקשורתית כמו חבר), הגם שהמותג עצמו נהנה משני העולמות: האפשרות להיטמע בצורה כמעט מושלמת בתוך מערכת המשתמשים של האתר מחד ואפשרויות לקדם  ולפרסם את עצמו באמצעות כלי הפרסום של פייסבוק מאידך.

בני נוער, מצדם,  מייחסים לא מעט חשיבת לקשרים החבריים שלהם ובניגוד לקהלי יעד אחרים משתמשים במגוון רחב של אמצעים טכנולוגיים לתחזק את מערכות היחסים הוירטואליות שלהם גם מחוץ לבית ולכן היכולת הטכנולוגית שלהם לייצר קשר רציף עם המותגים עולה בקנה אחד עם הרצון שלהם לקבל ממנו הכרה. ניתן ללמוד עוד על טשטוש הגבולות בין יחסים עם חברים אמיתיים ומפגשי פנים מול פנים לבין חברים וירטואליים ממסקנות מחקר שנעשה לאחרונה על בני נוער בישראל מטעם האוניברסיטה הפתוחה (PDF).

עתיד החֲבֵרוּת 

המפנה הרביעי בקונספט החברות עדיין לא כאן אבל אני חושב שיש לי הערכה מושכלת לגבי המגמה: כפי שאני מנתח את הדברים, האינטרנט עובדת לאורך בשתי מגמות – מגמה של פיצול מול התכנסות ומגמה של טשטוש גבולות תמידי בעולמות של חווית המשתמש. אותו טשטוש גבולות לא מתרחש רק בקונספט (הצר אך המשמעותי) של חברות וירטואלית אלא גם של תפיסת אתרי האינטרנט על פני מסכים שונים ותפיסת האינטרנט באופן כללי ככלי טכנולוגי. רוצה לומר, ככל שרשת האינטרנט הופכת להיות כלי משמעותי יותר בחיינו כך המונח "אינטרנט" הופך להיות פחות טכנולוגי ויותר פלואידי וקורא תיגר על מושגים מוחלטים שאנחנו לומדים להכיר ("זמן", "מרחק", "חברות" וכיוצא באלה).

במקביל לטשטוש הגבולות, האינטרנט נעה בין פיצול להתכנסות: המשתמשים באינטרנט מתכנסים כאורגניזם חי לתוך רשתות חברתיות גדולות ובו בזמן מתפצלים לקהילות נישתיות ומתמחות, הטכנולוגיה מפותחת בצורה מרכזית והקהילה וירטואלית מפתחת אותה הלאה לצרכיה. אם לשפוט לפי שתי המגמות הללו, אני צופה שהחברות עדיין לא סיימה את ההתפתחות שלה והמפנה הבא יגיע כאשר החברות הוירטואלית בין המותג לבן הנוער תצא מגבולות הרשת ותבוא לידי ביטוי בעולם האמיתי, תאתגר את קונספט "מפגשי פנים מול פנים בין חברים" בקרב בני נוער ותעניק משמעות מסחרית ומעניינת לנושא חיתוך הכבלים והחוויה ההוליסטית המרחב המקוון.

החיבור בין בן הנוער לטלפון הסלולרי שלו הוא מסוג הדברים שאפשר לקחת כמעט כמובן מאליו כשבשנתיים האחרונות שם המשחק בתחום מחקרי השוק והאקדמיה הוא השפעת הטלפונים החכמים על בני נוער כחלק ממגמת "חיתוך הכבלים" (Cord Cutting) כחלק מחווית אונליין מתמשכת מהמחשב הביתי לטלפון הנייד בדרכים.

דו"ח חדש של מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, אחריו אנחנו עוקבים דרך קבע בתנועה, סוקר את נתוני השימוש של בני הנוער האמריקאים בטלפונים ניידים, חדירת הטלפונים החכמים לקבוצות הגיל הצעירות יותר והשימושים העיקריים במכשירים הניידים (רמז: כותרת הפוסט).

עלייה מאז 2009 (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי austianomic)

אחד מכל ארבעה בני נוער מחזיק בטלפון חכם

מתוך המחקר של PEW עולה כי אחוז החדירה של טלפונים חכמים (סמארטפונים) בקרב בני הנוער בארה"ב עומד על 23% (גילאי 17-12 כמקובל) ו-31% בקרב בני נוער בגילאים המאחורים יותר (17-14) כאשר הבעלות על טלפונים חכמים חוצה פרמטרים של אתניות רמת הכנסה משפחתית. הנתונים של PEW נמוכים מעט מהנתונים שהציגו בנילסן לקראת סוף שנת 2011 כשהראו אחוז חדירה של 40% בקרב בני הנוער האמריקאים ובהתאמה לנתונים שהציגו ב-Ypulse Research מוקדם יותר השנה שהראו 26% חדירה.

בהתאמה לבעלות על טלפונים סלולריים, על פי המחקר של PEW בני נוער שמחזיקים טלפון חכם בבעלותם מחזיקים במחשבי לוח (טאבלטים) בבעלות המשפחתית ומשתמשים בהם על מנת להתחבר לרשת האינטרנט (16%). לעומתם, מחצית מבני הנוער שמחזיקים טלפון חכם משתמשים בו על מנת לגלוש באינטרנט (49%, מה עושים החצי השני עם הטלפון החכם שלהם?) אבל בסופו של יום המחשב האישי הוא עדיין הבחירה הראשונה של בני הנוער בכל הקשור לשימוש באינטרנט.

המסך הגדול עדיין פופולארי יותר (מחקר PEW Internet)

60 הודעות ביום, פחות שיחות קוליות

הכותרת הסנסציונית של המחקר שהצליחה להפוך לאחד מה-Trending Topics בטוויטר היא "בני נוער שולחים 60 הודעות SMS  ליום", מספר גדול לכל הדעות. המחקר של PEW מציג חציון (לא ממוצע, מה שהופך את המספרים לבאמת מרשימים וסליחה על המושגים בסטטיסטיקה) של 60 הודעות ביום לעומת חציון של 50 הודעות ביום בשנת 2009.

בהתאם לגישה האהובה עלי במסגרתה בנות נוער שולטות באינטרנט בנות הנוער ממשיכות לייצר המון תוכן גם בגזרה הסלולרית עם 100 הודעות (חציון, עדיין חציון) ביום.  באופן כללי, הודעות מהוות את החלק הארי  בצורות התקשורת היומיות  בקרב בני הנוער עם 63% מהם שעוסקים בה מדי יום כאשר הפעילויות הפופולאריות הבאות הן שיחות טלפון (39%), מפגשים אחרי שעות הלימודים (35%), שימוש ברשתות חברתיות (29%) ושימוש בהודעות מיידיות (22%).

בעוד בני נוער ממשיכים לדבר בטלפון בתדירות גבוהה ומחשיבים שיחות קוליות חלק חשוב בצורות התקשורת שלהם מדי יום, שיחות עם חברים נמצאות בירידה גם דרך טלפונים ניידים (26% מדברים עם חברים מדי יום לעומת 38% בשנת 2009) ואפילו בטלפונים נייחדים (ירידה חדשה ל-14% מ-30% בשנת 2009 ו-39% בשנת 2006).

להורדת הדו"ח של PEW Internet בפורמט PDF לחצו כאן.

מחקרים נוספים בתנועת הנוער

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

איך בני נוער משתמשים בטכנולוגיה בחיי החברה שלהם 

מצגת: תרבות האינטרנט של בני נוער

]]> http://tnoathanoar.co.il/3342/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%90%d7%97%d7%93-%d7%9e%d7%9b%d7%9c-%d7%90%d7%a8%d7%91%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%90%d7%a8%d7%94%d7%91-%d7%9e%d7%97%d7%96%d7%99/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/3323/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a0%d7%92-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/ http://tnoathanoar.co.il/3323/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%9e%d7%90%d7%99%d7%a4%d7%94-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2-%d7%94%d7%a1%d7%9c%d7%a0%d7%92-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%94%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8/#comments Thu, 08 Mar 2012 08:16:23 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=3323

בעולם השיווק לקהלים צעירים (בני נוער, ילדים ו-tweens) יש שתי גישות בכל הקשור לניהול שיחה בין המותג לצרכן: הגישה הראשונה מדברת על שיחה עם קהל היעד "בגובה העיניים" תוך שימוש בסלנג מהעולם החברתי-תרבותי של הקהל הצעיר. מול התומכים בגישה הראשונה מתייצבים אלה שמאמינים שהמותג צריך ללכת בדרך ובשפה שלו כשקהל היעד אמור לשאוהב השראה מהמותג ולכוון את עצמו ואת השיחה לפי האסטרטגיה.

מחקר חדש מבית MTV מנסה להגיע למקורות הסלנג בו משתמשים בני הנוער ולהבין מאיפה נובע הצורך להשתמש באותה שפה שרבים מהמפרסמים, ההורים או המורים כבר מזמן הפסיקו לנסות לפענח.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Slalit

חכמים, מצחיקים ומעודכנים

על פי המחקר, השימוש בסלנג משתמש את בני הנוער בכמה מישורים: בכל הקשור לאפקט האדם השלישי, סלנג גורם לבני נוער להצטייר בעיני החברים שלהם החכמים, מצחיקים, שנונים ומעודכנים – שלוש תכונות חשובות ביותר בשלב ההתפתחותי בו נמצאים בני הנוער במסגרתו הם מחפשים קבוצת שווים ושואפים לזכות בהכרה בצד החברה. בנוסף, שימוש בסלנג אצל בני נוער מראה (לתפיסתם) על מקוריות, אותנטיות ואופטימיות באופן כללי.

בני נוער צורכים ולומדים סלנג משלושה מקורות עיקריים:

עולמות דיגיטלים בהם קיימת מגבלה על אורך הטקסט  -  בעולם משחקי המחשב (ובמיוחד משחקי רשת מרובי משתתפים) נדרשת לעיתים מהשחקנים היכולת להעביר כמות גדולה של מידע מאחד לשני תוך זמן קצר, מה שגרם להווצרותה של "שפת משחקים" – מה שנקרא במחקר Gamer Language שממנה שואבים בני נוער לא מעט השראה עם ביטויים כמו epic, win, fail, pwn וכיוצא באלה. במקביל לעולם משחקי המחשב, לא מעט סלנג מגיע מתוך עולמות תוכן בהם נדרשים בני הנוער לקצר, פיזית, את כמות הטקסט אותו הם כותבים : אם זה עולם ה-SMS או טוויטר (בו במוגבלים המסרים ל-140 תווים).

תרבות פופ ואינטרנט - סדרות טלוויזיה ומילים לשירים מייצרים חלק נכבד מהסלנג בו משתמשים בני הנוער (לדוגמא: ביטויים כמו just saying, crunk או deuces)  . בנוסף, ביטויים מעולמות התוכן האינטרנטיים שהתחילו בתור רצון לקצר מסרים והפכו לביטויים שכנראה יישארו איתנו לנצח – lol, omg, wtf ודומיהם.

העצמה ונטיה לדרמטיזציה – הכוונה להעצמה מודגמת במחקר בצורה הטובה ביותר: היום כבר אין יותר משהו שהוא cool. היום דברים הם Awesome, Crazy, Epic או Fantastic. שימוש במילים טעונות משמעות דרמטית וגרנדיוזית כמו Ridiculous כדי לתאר מצב בלתי ייאמן או חתימה של משפטים בסיומת fml כדי לתאר מצבים של חוסר שליטה או מבוכה אם מאפיין בולט בעולם הסלנג של בני הנוער.

אז איך מדברים איתם?

בהיבט השיווקי של הדברים, אני מאמין שיש איזו מערכת יחסים ומערכת של ציפיות שנוצרת בין בני הנוער למותג או לגורם סמכותי כזה או אחר. אם יש משהו שחשוב לבני נוער בכל הקשור להתנהלות מול מותג היא אותנטיות – ניסיון של מותג לדבר יותר מדי בסלנג (ולהסתכן להיתפס, חס וחלילה, בסלנג לא מעודכן) עלולה לייצר תדמית לא אותנטית, מתאמצת וכזו שמנסה להתחבב יותר מדי על קהל היעד. מצד שני, יצירה של תדמית מרוחקת מדי תעשה את אות הדבר בדיוק.

האמת, כמו ברוב המקרים נמצאת אי שם באמצע, עם נטיה קלה לכיוון בני הנוער ולא למחוזות הישנים של המותג המורם מעם. אם יש משהו חשוב במשחק השיווקי עם בני הנוער היא האותנטיות של של המותג והנאמנות שלו לעצמו. קריצה של סלנג מדי פעם תעשה פלאים בעוד שלהרים את המותג בחזרה "למעלה" אחרי שימוש באסטרטגיית "שיחה בגובה העיניים" היא קשה הרבה יותר.

נתונים ומחקרים הנוגעים לבני נוער בישראל הם מצרך נדיר במחוזותינו ועם זאת, כשהם מתפרסמים, מעניין לראות איך בני הנוער הישראלים עומדים בהשוואה לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים חדשות לבקרים (או מכעט מדי חודש) בארצות הברית. סקר חדש שמפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה סוקר את הפעילות בפייסבוק בקרב שלוש אוכלוסיות: בני נוער, הורים ומורים.

רוב בני הנוער בישראל מחזיקים חשבון בפייסבוק (התמונה ברשיון CC על ידי Brassard)

8 מכל 10 בני נוער בישראל מחובר לפייסבוק: חברים של הורים ומורים

בכל הנוגע לבעלות על חשבון בפייסבוק, בני הנוער בישראל מתיישרים עם בני הנוער בארה"ב כאשר על פי המחקר של גיאוקרטוגרפיה 81% מהני בנוער הישראלים מחזיקים חשבון בפייסבוק (2% נוספים מחזיקים בחשבון לא פעיל). על פי מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים מחזיקים בחשבון פעיל בפייסבוק, אם כי לא מצויין שמחקר אחוז הפעילים (או איך מוגדר בן נוער "פעיל בפייסבוק").

באותו מחקר של PEW, בני הנוער האמריקאי ציינו את ההורים שלהם כמקור ההשפעה וההשראה העיקרי בכל הנוגע לבטיחות שלהם ברשת (שיחות טלפון וגלישה באינטרנט). בסקר של גיאוקרטוגרפיה 34% מבני הנוער העידו שהם חברים של ההורים שלהם בפייסבוק (לעומת 47% שלא חברים שלהם בפייסבוק) בשעה ש-59% מההורים שהשתתפו בסקר מחזיקים בחשבון פייסבוק בעצמם. בכל הנוגע למורים, הקשרים ברשתות החברתית בין המורים לתלמידים שלהם חלש יותר, כאשר רק 27% מהתלמידים חברים של המורים שלהם בפייסבוק, לעומת 54% שלא חברים.

12% מבני הנוער בישראל נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק

על פי הסקר של גיאוקרטוגרפיה, 12% מבני הנוער בישראל העידו על עצמם כי נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק (הפגיעה העיקרית היא מילולית). כאשר נשאלו לגבי חברים שלהם שנפגעו, נתגלה כי הדרכים הנפוצות לפגיעה בבן נוער בפייסבוק הן אלימות מילולית (4%), הצפת שמועות או תמונות (3%) וברמות הנמוכות יותר, חרמות (1%) או פתיחה של פרופיל פיקטיבי על שמו של החבר (1%).

מתוך: "פעילות בפייסבוק – תלמידים, מורים והורים" (גיאוקרטוגרפיה, 2012)

היותו של פייסבוק עורק תקשורת מרכזי אצל בני הנוער בישראל ועומס המדיה הזורמת ברשת החברתית גרמו ל-14% מבני הנוער לראות תמונות או סרטונים של חברים שלהם במצבים משפילים ול-5% לראות תמונות או סרטונין מביכים של המורים שלהם. מצד המורים, 19% מהם ציינו כי הם או עמיתים שלהם לעבודה חוו פגיעה על ידי תלמידים דרך פייסבוק.

במחקר דומה שנערך בארצות הברית בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (בעיקר בפייסבוק) נמצא כי בני נוער מודעים לבעייתיות ולגישה ה"לא אמיתית", "מזוייפת" ולעיתים פשוט לא נחמדה של החברים שלהם ברשת החברתית, לטעמי בעיקר בגלל הפער הדרמטי שנוצר בין הזהות של בני הנוער בעולם המקוון לבין הגבלת החירויות שלהם בחיים האמיתיים (תוכלו לקרוא על זה במצגת).

למידע נוסף והורדת הסקר של גיאוקרטוגרפיה – לחצו כאן

אם מדברים על בריונות רשת, אולי יעניין אתכם לקרוא על…

איך פייסבוק מנסים להתמודד עם בריונות רשת בארה"ב
סטארטאפ שמנסה לחבר ילדים קטנים לרשתות חברתיות בצורה בטוחה
כל מה שרציתם לדעת על Sexting וגם מה בני נוער חושבים על זה 

המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).