המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

יומיים לפני סוף השנה האזרחית סיכומי השנה נופלים עלינו מכל מקום (בעיקר בגלל שכל ארה"ב בחופש וכל מה שאנחנו מקבלים הם סיכומי שנה מתוזמנים ומוכנים מראש, שום תוכן חדש חס וחלילה) ולמרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסיכומי סוף שנה, הפוסט האחרון של 2011 בתנועת הנוער יעסוק בהצגת שלוש מגמות עיקריות (שתיים של השנה, אחת לשנה הבאה) מתוך מחקר המסכם את שנת 2011 אצל בני הנוער בכל הקשור בטכנולוגיה.

קשה להרגיש את זה כשאנחנו בתוך התהליך, אבל 2011 הייתה שנה מסעירה מבחינה טכנולוגית עבור בני הנוער: יציאה של מכשירים חדשים בכל החזיתות (סלולרי, מחשבים ניידים) וירידות מחירים של דגמים ישנים דחפו המון אנשים להתקדם ולשדרג את עצמם טכנולוגית. בני הנוער, שמקבלים את הטכנולוגיה שלהם בדרך כמכשיר יד שנייה מההורים או מהאחים הגדולים נהנו ב-2011 מכניסה מאסיבית לתחום הטלפונים החכמים ומחקר שהבאנו כאן לאחרונה מדבר על לא פחות מ-40% חדירה של טלפונים חכמים בקבוצת הגיל של בני נוער בארה"ב.

חווית מדיה מתמשכת (cc-Ed Yourdon)

חותכים את הכבל

ב-2011 התחלנו להכיר לראשונה תופעה שמופיעיה בסקרים ומחקרים בשם Cord Cutting או כמו שהגדרתי אותה "עולם ללא תפרים": חווית מדיה מתמשכת שמתחילה במחשב האישי (הנייד) בבית וממשיכה ללוות את בני הנוער גם כשהם יוצאים ממנו למרחב הציבורי באמצעות הטלפון החכם. החברים, מאגרי המידע, יכולת ההתקשרות וניהול מערכות היחסים הדיגיטליות שלהם, הכל ממשיך מהסביבה הביתית (עליה ההורים מפקחים) לתוך האוטובוס בדרך לבית הספר או בכיתה.

נתונים חדשים על שימוש בטכנולוגיה של בני נוער ב-2011 מגיעים מחטיבת המחקר YPulse Research שסקרה 1,500 בני נוער בארה"ב מראים על שימוש הולך וגדל במכשירים המותאמים לתפיסת חיתוך הכבלים: עלייה במספר רכישות המחשבים הניידים (על חשבון המחשבים האישיים), שימוש יומי בטלפונים חכמים ובנגני מוזיקה, כולם מותאמים לשימוש "בתנועה". עם זאת, לא הייתי מספיד עדיין את המחשבים האישיים, בעיקר בגלל העלות הזולה יחסית שלהם מול הניידים והיכולת שלהם לתת מענה לבני נוער בזירת המשחקים.

שימוש יומי במכשירים אלקטרוניים (Ypulse Research)

בעלות על מוזיקה בדעיכה

קרוב לוודאי שהנושא הזה שווה פוסט נפרד, אבל אחת המגמות הבולטות ב-2011 שלא זכו ליותר מדי סיקור בתקשורת או במחקרים היא הדעיכה של הבעלות על מוזקיה ועלייה משמעותית בהאזנה למוזיקה דרך סטרימינג (Streaming), מושג שלא זכה לתרגום הולם לעברית. אני מייחס את העלייה של בני הנטער בשימוש בשירותי סטרימינג לשתי מגמות אחרות: הראשונה, הוזלת תעריפי הגלישה בטלפונים סלולריים בארה"ב ומעבר לתוכניות של Unlimited Data, מה שמאפשר לבני  נוער להאזין לכל שיר בעולם על גבי טלפונים ניידים ומחשבים בלי להוריד קבצים, לחכות או למיין. מגמה שנייה שתורמת לעלייה בשימוש בסטרימינג היא הוספה של רובד חברתי למוזיקה שלא היה קיים עד עכשיו: היום בארה"ב, שירותים כמו Spotify יכולים לפרסם באופן אוטומטי למה אתם מאזינים, לשתף את החברים שלכם ברשימות ההשמעה ולהלביש על המוזיקה רובד חברתי שהחשיבות שלו לבני נוער היא עצומה.

בהמשך למחקר של Ypluse Research, שאלו בני נוער למה הם לא מורידים מוזיקה (באופן חוקי ולא חוקי) וגם מהתשובות לשאלה הזו אפשר לראות בבירור את הבעיות שסטרימינג נותן להן מענה באופן מושלם: מחירים, הדרישה לכרטיס אשראי, בעיות בטיחות על המחשב האישי (בהורדות לא חוקיות) ובעיות אחרות, כל אלה כבר מכוסות בסטרימינג וכשמלבישים עליהן את הרובד החברתי, זו הופכת להיות הצעה משתלמת עבור בני הנוער.

למה בני נוער לא מורידים מוזיקה (Ypulse Research)

מבט קדימה: ליותר תלמידים יהיה טאבלט

2012 תהייה במידה רבה, לדעתי הצנועה, השנה בה תתחזק המודעות לטאבלטים בעיקר אצל תלמידים ואולי אצל ההורים שלהם ככלי לימודי שיוצא מעבר לגבלות המוזיקה, פייסבוק אל שימוש באינטרנט וקריאת ספרים. אחוזי הבעלות של תלמידי תיכון על טאבלטים הוא נמוך מאד (2%), בעיקר מגלל המחיר של הטכנולוגיה והעובדה שגם להורים או לאחים הגדולים עדיין אין מכשיר חדש יותר שהם יכולים להעביר הלאה.

מה שכן, הרצון לרכוש טאבלט אצל בני נוער הוא גבוה מאד ועומד על 50% וב-2012, כשייכנסו לשוק מגוון רחב יותר של טאבלטים ובני נוער יתחילו להסביר להורים את החשיבות של טאבלט בבית (הרי הם אלה שיובילו את ההכנסה של המכשירים הללו לסלון). בסופו של דבר, ואני אבדוק את עצמי בסוף 2012, לדעתי אחוז הבעלות של בני נוער על טאבלטים יהיה מעט יותר גבוה כי המחירים לא יירדו, אבל המודעות ומגוון השימושים במכשירים הללו יוצרים שוק של הזדמנויות שמעט מאד אנשים יודעים או רוצים לגעת ולהתעסק בו בהקשר של בני נוער, אז שווה לשים לב.

עוד על בני נוער וטכנולוגיה השנה

• זהות בעולמות וירטואליים אצל בני נוער
• איך בני נוער קיבלו את גוגל+
• YouTube הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר (לא פייסבוק)
• דומינוס פיצה מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית סלולר

לאורך השנים האינטראקציה של בני נוער עם כסף הייתה לכל הפחות מורכבת. בשנים האחרונות, המעמד של בני הנוער בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לרכישות רק מתחזק: בני נוער מקבלים את האחריות על השוואת מחירים ובחירת מוצרים, אפילו בתחומים פחות "טכנולוגיים" (מכונת כביסה, לדוגמא), בעיקר כי יש להם הרבה זמן לחפש והם יודעים להתנהל מצויין במאגרי מידע.

מצד שני, בני נוער חיים בעולם מוגבל יחסית מבחינה כלכלית: הם מקבלים סכום מוגבל של דמי כיס, הם לא תמיד ניידים מבחינת רכב ולמרות שהם נחשפים ואוהבים טכנולוגיה, הם בדרך כלל צריכים לחכות עד שאבא ישדרג את האייפון בשביל לקבל אחד. לאורך השנתיים האחרונות בני נוער אמרו ב-2009 שהם מוכנים להוציא כסף על כל מה שכיף, אבל כבר לקראת אמצע השנה התחילו כבר להדק את החגורה. ב-2010 אפשר כבר היה לראות התייצבות ומגמה של חיסכון וניהול חכם יותר של בני נוער את דמי הכיס שלהם, אפילו בישראל.

מסקר שפרסמה חברת ההשקעות האמריקאית Charles Schwab , נראה שהמגמה ב-2011 היא להמשיך לחסוך, אפילו קצת לכיוון הקיצוניות.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי PinkStock Photos

השפעת המיתון

רוב גדול של בני הנוער האמריקאים (75%, בסקר הם מדברים על בני נוער מבוגרים יותר, בני 18-16, כאלה שיש להם חשבונות בנק) אומרים שהורים שלהם דיברו איתם במהמלך השנה על צמצומים והמצב הכלכלי בבית ולא פחות מ-93% מעידים שהמשפחה שלהם הושפעה, בדרך זו או אחרת, מהמיתון. השינויים במצב המשפחתי הפיזי הובילו לשינוי מחשבתי אצל בני נוער: הם עברו מהתפיסה של 2009 ו"להוציא על מה שכיף" לביטויים בסגנון "אני שמח על מה שיש לי" ומבקשים פחות מוצרים או כסף מההורים.

כתוצאה מהמיתון, הלקח העיקרי שבני הנוער האמריקאים למדו (על פי הסקר) הוא "חשוב שיהיו חסכונות לזמנים קשים" (73%) ו"קל להיסחף ולהוציא יותר מדי כסף כשהזמנים טובים" (59%). בהמשך לשינוי המחשבתי, רוב בני הנוער מאמינים כי שיתוך הידע שלהם להתנהלות כלכלית נכונה יכולה לסייע בלהוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי.

למרות המיתון, עניין ומימוש עצמי הם העיקר בעבודה 

על פי הסקר, בני נוער תופסים את המציאות הכלכלית של היום כקשה יותר מאשר המציאות הכלכלית בה חיו ההורים שלהם: ההשכלה הגבוהה יקרה יותר, יש לחץ גדול יותר לרכוש מוצרים (68%, מוצרים כגון מחשבים או טלפונים ניידים) אנשים צריכים לעשות יותר החלטות כלכליות ובאופן כללי, אנשים היום פשוט יותר אובססיביים לכסף (53%). עם כל זאת, מרבית בני הנוער (59%) מאמינים שיצליחו יותר מהוריהם מבחינה כלכלית.

כמה יצליחו? פי 3. ההכנסה הממוצעת בארה"ב למשק בית היא 50,000$ בשנה. בסקר, בני הנוער מאמינים שברגע שיבססו קריירה, ההכנסה הממוצעת שלהם תעמוד על לא פחות מ-150,000$ ומשכורת ממוצעת של 73,000$ עבור משרה התחלתית.

עם כל זאת,  בדומה לדור ה-Y הבוגר מבני הנוער, מה שמניע את בני הנוער בבחירת עבודה הוא העניין והמימוש העצמי (65%) ולאו דווקא המשכורת.

בני הנוער מגדירים עצמם "סופר חסכנים"

החיסכון הממוצע לבן נוער כפי שעולה מהסקר הוא 966$ (כ- 3,600 ש"ח). בני הנוער האמריקאים חוסכים בעיקר  כדי לממן את הלימודים שלהם בקולג' (76%) ורק לאחר מכן למקרה חירום (46%) ולרכישות גדולות (כמו אייפוד או מחשב, 43%). לא פחות מ-77% מבני הנוער מגדירים עצמם עתה "סופר חסכנים" בניגוד ל"בזבזנים". רוב הכסף מגיע לבני הנוער מעבודה ומתנות כאשר כדי הכיס הממוצעים לבן נוער עומדים על 16$ לשבוע (כ-60 ש"ח לשבוע, 240 ש"ח לחודש).

בישראל בני נוער קצת שונים מבני הנוער בארה"ב, בעיקר בגלל מסלול החיים השונה אבל המגמה של השנים האחרונות היא להתנהל נכון יותר מבחינה כלכלית וכבר מזמן להוציא כסף על כיף, לפחות בלי מחשבה מראש.

להורדת אינפוגרפיקה עם עיקרי הסקר של Charles Schwab (קובץ PDF) – לחצו כאן

עוד על התנהלות כלכלית של בני נוער

• 2010 – סקר בני נוער בישראל, כולל ממצאים בנושא דמי כיס
• BillMyParents – סטארטאפ שנועד לייעל את מערכת היחסים הכלכלית בין הורים ובני נוער

לקראת סוף השנה האזרחית מתחלים גופי המחקר בארה"ב לפרסם את הנתונים ודו"חות הסיכום שלהם והראשונים לפרסם איזשהו סיכום שנתי הם מיודענו PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים והמשמעותיים בארה"ב לחקר אינטרנט (לרשימת המחקרים של PEW שהתפרסמו אצלנו לחצו כאן). אחד מהתחומים בהם עוסק המכון הוא בני הנוער בארה"ב והפעם, בנוסף לדו"ח שמציג את עיקרי הממצאים מהמחקרים של השנה, יש גם לא מעט נתונים חדשים ומעניינים.

T'weens – פחות חברתיים, יותר משחקים (CC-by-Zebest)

בני נוער צעירים משחקים יותר, מתייגים פחות 

ככל שבני הנוער מתבגרים, כך עולה רמת השימוש שלהם בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק (תגובות, לייקים, תיוג תמונות), זאת לעומת בני נוער צעירים יותר (מה שאנחנו קוראים Tweens, בני נוער בגילאי  12-14 (אפילו לכיוון ה-15) שעיקר העיסוק שלהם בפייסבוק הוא משחקים: לפי המחקר של PEW לא פחות מ 69% מבני הנוער הצעירים משחקים בפייסבוק לעומת 44% בלבד מבני הנוער הבוגרים.

יש בנתון הזה הרבה הגיון אם מסתכלים עליו מהזווית ההתפתחותית: ככל שבני הנוער מתבגרים, התפיסה שלהם עוברת ממצב ילדותי של "כל העולם סביבי" (מה שהופך את האינטראקציה במשחקים שהופכת את האדם לגיבור הראשי, מנוטרלת כמעט מתחרותיות או חשיבה חברתית) לתפיסה מופשטת ובוגרת יותר על הסביבה ועל האדם ומכאן קל להסביר את הפער ברצון להשתמש בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק לצורך העצמה עצמית, קבלת הכרה והזדהות עם קבוצות של שווים.

בני הנוער מחוברים מתמיד, גם בסלולרי

לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים (בגילאי 17-12) מחוברים היום לאינטרנט ולא פחות חשוב, הפער על בעלות הטלפונים הסלולריים בין בני הנוער להורים שלהם הולך ומצטמצם עם השנים כך שהיום ליותר מ-90% מההורים יש טלפון סלולרי בבעלותם ובני הנוער סוגרים את הפער בשנים האחרונות ועומדים על 75%. ישראל, לעומת ארה"ב, היא מדינה מחוברת הרבה יותר (בערך 1,200 מכשירים על כל 1,000 בני אדם) כך שסביר להניח שבעלות הטלפונים הסלולריים גם אצל בני נוער היא גבוהה הרבה יותר.

מה שיהיה מעניין לראות בשני האחרונות היא העלייה (המתבקשת) בבעלות על סמארטפונים אצל בני נוער. באופן כללי, בני נוער משיגים את הסמארטפון שלהם מאחים או מההורים כמכשיר יד-שניה (בעיקר בגלל שמכשירים יד ראשונה יקרים) וככל שמערכת השדרוגים מזינה את עצמה, אפשר לצפות לעלייה גם בבעלות על סמארטפונים וגם על קוראים ספרים אלקטרוניים וטאבלטים. באופן אישי  הבעלות על הסמאפרטפונים מעניינת בעיקר בגלל העובדה שהיא מנגישה את האינטרנט על כל האתרים והפיצ'רים שלה לבני הנוער גם כשהם לא מול המחשב ויוצרת מערכת אקולוגית חדשה לשחק בה (כמו לדוגמא, בבית הספר) מה שיוצר הזדמנויות חדשות לפיתוח של מוצרים מעניינים.

פיקוח הורי: המקור העיקרי לבטיחות ברשת

למרות הדעה הרווחת על התנתקות מסוימת של בני הנוער מההורים שלהם (מגמה שדווקא מתהפכת בשנים האחרונות, אבל זה בפוסט אחר), המחקרים של PEW מראים על תלות גדולה של בני הנוער בהורים בכל הנוגע לנושאי בטיחות ברשת ובנושאים הקשורים בטלפונים סלולריים (שימו לב שהמחקר כבר מכניס את הסלולרי לתוך הרשת בהיט של רשתות חברתיות – החוויה החברתית זהה, רק הפלטפורמה משתנה): 58% מבני הנוער שמשתמשים ברשתות חברתיות יפנו להורים שלהם כדי לקבל החלטה לגבי תוכן "ראוי" או "לא ראוי" ברשת, לעומת 18% שפונים לחברים ו-18% שלא פונים לאף אחד ומקבלים את ההחלטות בעצמם.

עוד לגבי בטיחות ברשת, ההורים אמנם מהווים את ההשראה ומקור המידע לגבי התוכן, אבל דווקא במקרים של בריונות רשת אליה נחשפים בני נוער, הם בדרך כלל (64%) לא פונים לאף אחד כדי לבקש או לקבל עזרה ואם כבר פונים, הכתובת היא בדרך כלל חברים או עמיתים (53%) ופחות להורים (36%). המורים, אם תהיתם, נהנים ממעמד מפוקפק מאד בכל הנוגע לעזרה עם 3% בלבד.

המחקר של PEW מציג נתונים מעניינים לגבי הורים והקשר לילדים ברשתות חברתיות: הורים שמחוברים לרשתות חברתיות בדרך כלל מתחברים לילדיהם (בהנחה שהאחרונים לא חוסמים אותם או מסננים אותם בהגדרות הפרטיות) ולא מעט הורים בודקים איזה מידע זמין ברשת לגבי הילדים שלהם ופועלים בצורה אקטיבית לשמירה על הפרטיות של בן הנוער ברשת, אבל לנושא הזה של יחסי הורים-בני נוער ברשת מגיע פוסט משלו, לכל הפחות.

עוד על בטיחות ברשת בקרב בני נוער

• בני נוער מדברים על Sexting וגם כל מה שרציתם לדעת על Sexting
• בריונות רשת בסלולרי של בני הנוער
• קמפיין פרסומי של LG שמנסה לחבר את ההורים לסולרי של הנוער

לא בכל יום משתפות חברות כמו AVG, שמוכרת לרובכם מהאנטי-וירוס החינמי שהיא מפיצה, בקצת תובנות מכמויות המידע האדירות שהיא אוספת עליכם. הכותרת של המחקר האחרון שביצעה החברה נותנת איזשהו תוקף לעובדה שכל מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר יודע לדקלם: רף הגיל בו ילדים עוברים ממודל גלישה באינטרנט שמתרכז בעיקר באתרים מכווני ילדים הולך ויורד והיום אפשר כבר לראות אחוזים לא מבוטלים של ילדים בגלאי 10 ו-11 צורכים אינטרנט בצורה "מבוגרת", כולל כל הרשתות החברתיות על כל המשתמע מכך.

ברוב מדינות אירופה מעל 50% מהילדים כבר נמצאים בפייסבוק, חרף מגבלות הגיל (מקור: Flickr cc-acpl)

ההורים כמעט לא מנטרים את הגלישה

המחקר של AVG נערך בקרה 4,000 הורים ועליו התווספו נתוני הגלישה של הילדים במחשבים האישיים על בסיס הניתוח של תוכנות האנטי-ספאם של החברה. מהמחקר עולה כי לא פחות מ-58% מהילדים בגלאי 13-10 צורכים אינטרנט בצורה "מיינסטרימית", כולל רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר (חרף מגבלת הגיל שמחיל פייסבוק על המשתמשים) ורשתות חברתיות מקומיות נוספות.

מעבר לצריכת האינטרנט, מהמחקר עולה כי לרוב הילדים בגילאים הללו יש מחשב משל עצמם (במיוחד ביפן), צורכים אינטרנט בחדרי השינה שלהם ודרך סמארטפונים ורוב ההורים לא מנטרים את הרגלי הגלישה של הילדים שלהם. בסקירת מחקרים קודמים שפרסמנו כאן בבלוג, ראינו שלצריכה של אינטרנט, אפילו דרך "אתרי ילדים" ועולמות וירטואליים יש השפעה על גיבוש הזהות של ילרים ואפילו אם הם נכנסים לרשתות חברתיות, מה שילדים עושים בפייסבוק שונה לחלוטין מאופן השימוש שלנו.

הגיע הזמן לשמור על הילדים מעצמם

אם אתם עוקבים אחרי תנועת הנוער (וגם אם לא), העובדה שהמעבר של ילדים לצריכה של רשתות חברתיות לא צריכה להפתיע אתכם וכנראה שאף אחד מכם לא נפל מהכיסא כשהוא קרא את ממצאי המחקר של AVG. הרי גם אם נרצה להתעלם מזה, פייסבוק היום בכל מקום במדיה וכשכל פרסומת, גם למותגי ילדים אומרת "חפשו אותנו בפייסבוק" ודמויות אהובות מתוכנית פריים-טיים לכל המשפחה אומרות "חפשו אותי בפייסבוק", אין סיבה שילדים לא ירצו להיחשף לעולם התוכן הזה.

אני חושב שהגיע הזמן, לפחות מבחינתנו לשינוי בחשיבה. שמעתי מישהו אומר לא מזמן שלחסום תוכן לילדים ובני נוער מגדל בעיקר האקרים ממש מוצלים ויש בזהלא מעט מהאמת. הגבלת הגיל של פייסבוק קיימת בעיקר כדי לכסות את המקום שלא זורחת בו השמש שלהם מתביעות ולהכניס את האתר לכל מיני יוזמות הגנת פרטיות אינטרנטיות (Truste, לדוגמא) והדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור ילדים בפייסבוק הוא בקרה על התוכן שהם צורכים ועל מידת החשיפה שלהם בכל הנוגע להגדרות פרטיות.

אני חושב שלא מעט דגש הושם בשנים האחרונות בנושא "בטיחות ברשת" על הגנה של ילדים ובני נוער מפני קשר עם אנשים זרים. אבל דווקא בגלל השינויים הטכנולוגיים ואופי השימוש של ילדים בפייסבוק, אני חושב שצריך ללמד אותם לשמור על עצמם מעצמם ועל "הוצאת החוויה" האישית שלהם ברשת על כל המשמעויות שלה. אבל אלו רק שני הסנט שלי בנושא.

עוד על ילדים בתנועת הנוער

• FaceChipz היא דרך מעניינת לנסות להגן על ילדים בתוך הרשתות החברתיות
• חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות בארה"ב
• מיקמק – עולם וירטואלי ישראלי לילדים

]]> http://tnoathanoar.co.il/2941/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%91/feed/ 0 http://tnoathanoar.co.il/2906/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%95/ http://tnoathanoar.co.il/2906/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%94%d7%aa%d7%a0%d7%94%d7%92%d7%95%d7%aa-%d7%a9%d7%9c-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%91%d7%a8%d7%a9%d7%aa%d7%95%d7%aa-%d7%97%d7%91%d7%a8%d7%aa%d7%99%d7%95/#comments Wed, 09 Nov 2011 06:47:54 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=2906

רוב המחקרים המקיפים שרואים אור בשנים האחרונות מדברים על צדדים חיוביים מאד בכל הנוגע לבני נוער ואינטרנט: בני נוער מחוברים מאד, נוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות (לדוגמא: רדיו אינטרנט), ההשפעה שלהם על משק הבית נמצאת בעלייה מתמדת וכמובן מצליחים לנהל בהצלחה יתרה מערכות יחסים עם גורמים אמורפיים, מותגים לדוגמא. מחקר חדש שמתפרסם ממש הבוקר מבית PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים לחקר האינטרנט וסגנון החיים בארה"ב, מדווח על הדרך בה בני נוער מתנהגים ברשתות חברתיות ואולי אפילו יותר מעניין, על הדרך בה צריך להתנהג ברשתות חברתיות בעיני בני הנוער.

פייסבוק הוא מרכז החיים של בני הנוער

החק הראשון במחקר של PEW מתייחס לשימושי מדיה בקרב בני הנוער, בדגש על מדיה חברתית. המחקר מראה את המשך המגמה במסגרתה מבין כל קבוצות הגיל, בני נוער מתחברים הכי הרבה לאינטרנט (95%) כשאחריהם, כמו בדרך כלל, חברי דור ה-Y עם 94%. מה שמעניין לראות בחלק שעוסק בשימושי מדיה הוא את האבסולוטיות של פייסבוק בכל הנוגע לניהול המדיה האישית והחיים החברתיים ברשת של בני הנוער: מיותר לציין כי פייסבוק היא הרשת החברתית הפופולארית ביותר (89% מבני הנוער כאשר ל-99% מהם יש יותר מחשבון אחד!) ומשאיר הרחק מאחור את כל הרשתות המתחרות, במיוחד את טוויטר שלא מצליח להתרומם עם 12% שימוש בלבד.

בני נוער מבצעים ברשת חברתית פחות או יותר 6 פעולות כאשר הפעילויות המובילות הן שליחת הודעות לחברים (88%) כתיבת תגובות, העלאת סטטוסים והעלאת תמונות. 50% מבני הנוער משחקים בתוך פייסבוק, נתון קצת יותר מעניין הוא שאם מתמקדים בקבוצת גיל צעירה יותר (גילאי 13-12) רואים קפיצה משמעותית באחוזי המשחק עם 69%. הנתון הזה עומד בקורלציה עם התובנה שמצביעה על עליית אתרי משחקים לבני נוער צעירים בישראל.

כל התמונות שלהן בפייסבוק (CC-Morning Calm News)

חוויות שלילות \ חוויות חיוביות

החלק השני והעניין של הדו"ח עוסק בהתנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (אפשר כמעט לומר "התנהגות של בני הנוער בפייסבוק" אבל ניתן לשאר ליהנות מהספק). הנקודה הראשונה בה עוסק הדו"ח הוא השקפת העולם של בני הנוער לגבי אנשים בקבוצת הגיל שלהם וההתנהגות שלהם ברשתות החברתיות. 69% מבני הנוער אומרים שרוב האנשים בקבוצת הגיל שלהם הם נחמדים ו-20% לא נחמדים (תרגום לא מוצלח של Kind ו Unkind אבל "אדיבים" נשמע עוד פחות טוב). הנתון הזה יכול היה להתקבל בשקט יחסי אבל כשמסתכלים על הנתונים של בני הנוער לעומת המבוגרים שמאמינים ש-85% נחמדים ורק 5% לא נחמדים, כנראה שחווית בני הנוער את הרשת החברתית שלילית יותר מחווית המבוגרים את אותה הרשת.

את החוויה השלילית ביותר ברשתות החברתיות עוברות בנות נוער צעירות (13-12) כאשר על פי הדו"ח הן חושבות שאחד מכל שלושה אנשים בקבוצת הגיל שלהן הוא "לא נחמד" (33%) לעומת בנים בני 13-12 שהחוויה שלהם כנראה חיובית יותר עם 9% בלבד אנשים "לא נחמדים". עם כל זאת, החוויה הכללית של בני הנוער ברשת החברתית כלפי עצמם היא חיובית כאשר 65% זוכרים לפחוץ חוויה אחת ברשת חברתית שגרמה להם להרגיש טוב עם עצמם וחווית שלילות (כאלה שגורמות להם לחשוש מהליכה לבית הספר ביום למחרת) הן נדירות יחסית.

כנראה בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, בני הנוער תופסים את חוית הרשת החברתית כטובה מאד עבור עצמם אבל חוששים מאד מהעולם שמסביבם. אגב, בניגוד למה שחשבנו, בני נוער עם עמודי פרופיל "פתוחים" יותר דיווחו על אחוז גבוה יותר של חוויות שגרמו להם להרגיש טוב עם עצמם. אני חושב שצריך להסתכל על הנקודה הזו דווקא מההיבט של פסיכולוגיה התפתחותית: התנהגות של "אני מרכז העולם" אמנם אופיינית יותר לילדים ובני נוער צעירים ואמורה להשתנות עם הגיל לתפיסת עולם מופשטת יותר, אבל הקיטוב הבולט בין החשש מהעולם לאושר העצמי שגורמות הרשתות החברתיות יכול להצביע כאן על איזושהי מגמה.

"תתעסקו בעניינים שלכם"

חוסר הבטחון של בני הנוער כלפי הרשת החברתית מתבטא בתיאורים המילוליים שלהם בכל הנוגע לשאלה "איך אנשים מתנהגים ברשת חברתית". המילים הבולטות ביותר בדו"ח היו "שונה" , "מצחיק", "אובר-דרמטי", "מזוייף" או אם לסכם את כל התחושות במשפט אחד: אנשים ברשת החברתית מתנהגים באופן שונה מבחיים האמיתיים. בדו"ח מובאים ציטוטים מעניינים לגבי הנקודה הזו: (תלמיד בית ספר) "אנשים שבבית הספר מסרבים לקלל עושים את זה בכל מילה שניה באונליין" או "אני חושבת שאני מתנהגת באופן גס יותר אונליין בגלל שאני לא רואה את האנשים".

איך אנשים מתנהגים אונליין (מקור: Pew Internet)

בהמשך לדברים, נשאלו בני הנוער איך הם חושבים שאנשים צריכים להתנהג בעולמות הוירטואליים. כאן נמשכת מגמת ההתמקדות בעצמי כאשר בני הנוער לא מצפים מאנשים להתנהג באדיבות, או להיות אמיתיים אלא מתרכזים בעיקר ב"תתנהגו בכבוד ותתעסקו בעניינים שלכם".

איך אנשים צריכים להתנהג באינטרנט (מקור: PEW Internet)

בשביל כל מי שרוצה לקהל הצצה לרציונל ולדרכי החשיבה של בני הנוער ברשתות החברתיות, המחקר של PEW הוא אחד המקיפים והמעניינים שקראתי בתקופה האחרונה (אין ספק ששמור לו מקום של כבוד בתיזה שלי)  ומפאת קוצר היריעה אני לא אכפתוב כאן יותר מדי על החלק האחרון במחקר שמדבר על מעורבות הורים וקבלת עצות מאנשים שאינם הורים עבור בני נוער, אבל מדובר בחלק פשוט מרתק.

ההמלצה שלי: תורידו את המחקר [PDF] ותוציאו ממנו את התובנות לגבי המוצר (או הילד) שלכם.

בשלוש השנים האחרונות נדמה שהזרקור של תעשיית השיווק והפרסום לבני נוער מופנה לפייסבוק, הענק הכחול: תקציבים גדולים מושקעים בהפקה של עמודי מותג בפייסבוק, אפליקציות פייסבוק הופכות להיות מרכז של קמפיינים ויעד של מספר חברים בעמודי הקהילה של המותג הופך להיות חלק אינטגרלי מכל מצגת שיווק רבעונית של מותגים המכוונים את האסטרטגיה השיווקית שלהם לצעירים, ולא רק.

והנה מגיע סקר שנתי שעורכים ב-Harris Interactive, אחת מחברות מחקרי השוק הגדולות בעולם שנערך בקרב בני נוער אמריקאים בני 24-13 (24 הוא הגבול האמריקאי בכל הנוגגע לצעירים, הם מכניסים את שנות הקולג' כהמשך ישיר של התיכון. אצלנו זה קצת אחרת) ובסקר נמצא כי בכל הנוגע לכוחו של מותג, או "ההון העצמי" של כל מותג פייסבוק הוא לא המותג החזק בקרב בני נוער אלא דווקא YouTube.

במקום להתעסק בפוסט בשאלה "איך זה יכול להיות" ואיך קרה שמפרסמים וחברות משקיעות את המשאבים שלהן בכיוון אחד ובני הנוער הולכים בכיוון אחר, אני אנסה להסביר את הייתרונות וההשפעות של YouTube שבגינן הוא הפך להיות המותג החזק בקרב בני נוער על פי הסקר של Harris ובסוף אני אתן שתי מילים לכל אלה שחושבים מה המשמעות של הסקר לגבי התקציב שלהם שכבר מושקע בפייסבוק.

YouTube הופך את הכוכבות לנגישה

בסופו של דבר, הכל עניין של מעגלים חברתיים (מעגלים זה הכי גוגל פלוס). אתם נרשמים לפייסבוק ומשם מתחילים למצוא חברים מתקופות חיים שונות שלכם. האנשים המפורסמים שאתם רואים בטלוויזיה? הסלבס המקומיים? יש סיכוי טוב שלעולם לא תגיעו לקשר ישיר איתם מעבר לעמוד המעריצים שלהם. מהצד השני, אם התברכתם בכישרון ואתם רוצים לחשוף אותו לכל העולם פייסבוק היא הפלטפורמה האחרונה בה תרצו לעשות את זה (יצא לכם לחשוב למה אף פעם לא צמחו סלבס מתוך פייסבוק אלא רק מתוך רשתות פתוחות דוגמת טוויטר או יוטיוב? זה למה).

יוטיוב הופך את הכוכבות לנגישה ובמובן מסוים, יוצרת את האשליה שכל אחד עם מצלמת רשת יכול להיות מוביל דעה במקרה הטוב ומטאור עם מאות מליוני מעריצים שנושאים אותו על כפיים היישר לאודישנים של Glee במקרה הטוב יותר. אפקט הכוכבות הנגישה של יוטיוב הוליד מספר טרנדים בשנים האחרונות כאשר הבולטים בהם הם ה -Haul Videos שהופכים כל בת נוער לגורו אופנה ועשרות אלפי בני נוער שמנסים את מזלם בשירה, נגינה ומשחק.

בכל הנוגע למעריצים, המבנה ההיררכי השטוח והפשוט של יוטיוב כרשת חברתית הופך את כל החשבונות באתר לזהים מבחינת המעמד – אין הגבלת חברים, אין חסימה של פרטים אישיים ותמונות ויש אפשרות לשלוח הודעה פרטית לכל חשבון באתר כך שמרחק הנגיעה בין המעריץ לבין מושא ההערצה שלו (אלא אם כן מדובר בחשבון שמנוהל על ידי חברת תקליטים אבל אני מתייחס כאן לכוכבי-רשת צעירים יותר מכל דבר אחר) הוא קצר מאחד והקשר הבלתי האמצעי ביניהם מתרגם גם לקשר רגשי חזק יותר למותג.

אולי בכל זאת תוכן

נתנו להם אינסוף פיצ'רים חברתיים, תיוג תמונות, אפליקציות ואינטראקציה לא מתווכת כמעט בין בני נוער לבין היצור הקונספטואלי הזה שנקרא מותג ובכל זאת, הם בחרו בגוף שמאחסן בתוכו תוכן: קליפים, הומור, מידע, עשו זאת בעצמכם ופחות או יותר כל דבר שמחפשים באמצעות מנועי חיפוש מוצא ביוטיוב סוג של ביטוי ויזואלי. בנוסף לתוכן המקורי, יוטיוב מעודדים תוכן מבסס גולשים (שאינם מספיק מוכשרים בהופעה לייב מול מצלמה) ומספיק חיפוש זריז ביוטיוב של המונח AMV ,ראשי תיבות של Anime Music video, כדי לראות את רמת היצירתיות הגבוהה. אגב, אני לא מכיר מחקר רשמי, אבל אני מהמר על יוטיוב בתור האתר הכי משותף בפייסבוק, בדיוק בגלל התוכן האטרקטיבי שנמצא שם.

Meekakitty - אחד הבלוגים המצליחים ביוטיוב

אם לנסות לסכם, מה שהופך את יוטיוב למותג כל כך חזק הוא משהו שלפייסבוק לא יהיה כנראה לעולם: תחושה חזקה של קהילתיות שיושבות על הצורך של בני נוער להכיר "קבוצת שווים" ולקבל הכרה מהם. נכון, בפייסבוק יש קבוצות אבל הדבק שמחבר בין המשתמשים הוא חלש מאד ביחס ליוטוב שמשתמשים בתוכן כדי לייצר את אותה קהילה חזקה, מעניינת ודינאמית.

הבטחתי מילה לסיום לכל אלה שיתחילו לחשוב על תקציב הפרסום שלהם שמושקע כבר בפייסבוק: כתבתי כבר באחד הפוסטים הקודמים כאן שאינטרנט ובמיוחד אתרים שלא יושבים על אותה נישה (יוטיוב כאתר תוכן ופייסבוק כרשת חברתית) זה לא משחק סכום אפס והצלחה של אחד היא לא על חשבון האחר. מה שכן, אין ספק שמבחינת שיתוף ויצירת תוכן, הייתי לומד את יוטיוב קצת יותר לעומק ובודק איף אפשר לייצר אצלי בעמוד המותג את האינטגרציה בין שני השירותים.