כל הפוסטים עם התגית מחקר

מחקר: אולדסקול רדיו אאוט – אינטרנט רדיו אין (בערך)

מאת עומר קפלן בתאריך יולי 3, 2011 בנושא הסיפור המרכזי, מחקרים לפוסט זה תגובה אחת

חברת המדיה והמחקר Arbiton ומכון המחקר Edison  מפרסמים מאז שנת 1998 מחקר שנתי בשם The Infinite Dial העוסק ברדיו והמדיה המשלימים סביבו. עם השנים, המדיה המשלימים תפסו את מרכז הבמה במחקר, אבל נחמד לראות לאורך הזמן את הדעיכה האיטית והבטוחה של הרדיו בארה"ב. באופן כללי, יש משהו מאד מעניין במחקרים על ארה"ב שמדהימים אותי כל פעם מחדש: האחוז הגבוה יחסית של האנשים שעובדים עם אינטרנט על פס צר (Dial Up), וכנראה בגלל חוק המספרים הגדולים יש איזושהי מידה של שמרנות טכנולוגית שמשתקפת מכל מחקר טכנולוגי.

המחקר הנוכחי שראה אור השבוע (יולי 2011) עוסק, באופן כללי מאד, בשלוש מגמעות עיקריות: התפשטות האינטרנט בפס רחב, עלייה בבעלות על נגני מוזיקה ניידים (מעניינת החלוקה שלהם ל iPod ו"נגנים אחרים") וכפועל יוצא של השניים – עלייה בפופולאריות של רדיו מבוסס אינטרנט וירידה בפופולאריות של רדיו "אולדסקול" (מבוסס AM\FM).

המחקר נערך באמצעות סקר טלפוני בקרב 1,753 נחקרים בגילאי 17-12 בארה"ב.

בני נוער מוכנים לוותר על הטלווזיה לטובת האינטרנט

צריכת המדיה מתנקזת לכיוון האינטרנט (מתוך: מחקר Edison & Arbitron)

כשהמחקר מגיע לבני נוער ולהשקפה שלהם על צריכת המדיה, בני נוער (ובכלל, כל קבוצת ה"צעירים") בוחרים חד משמעית באינטרנט על פני הטלווזיה, המתחרה הגדול של האינטרנט בקרב קבוצות גיל מאוחרות יותר (אפשר לראות את המהפך בנתונים החל מגילאי 45). חלק אחר של המחקר מראה את העלייה בצריכה של תכנים טלוויזיונים במהות שלהם דרך שירותים כמו Hulu ו YouTube ולמרות שאף מחקר לא עשה את זה בצורה מסודרת, אם מישהו יחקור מקרוב את אתרי ההורדות, כנראה שנגלה שחלק לא מבוטל מקבוצת הגיל 34-12 צורך את התכנים שלו בצורה הזו.

עלייה בבעלות על נגני מוזיקה ניידים

הנוטשים העיקריים את רדיו ה FM – בני נוער וצעירים

בהתאמה לנתון הקדום ולנתון נוסף מהמחקר המצביע על בעלות של 44% מהאמריקאים על נגן MP3 נייד (21% אייפודים), המחקר מצביע על נטישה עקבית של קבוצות הגיל הצעירות את האולדסקול רדיו כשאת הנישה ממלא (בין היתר) רדיו אינטרנטי. אני חושב שבחלק הזה יש איזשהו פער שיוצר איזושהי בעייתיות שלי עם הממצאים של המחקר: החוקרים מציגים את הרדיו האינטרנטי כדרך חשובה דרכה מגלה קהל המאזינים הצעיר שנטש את הרדיו מוזיקה חדשה. אני חושב שדווקא בפועל, אם יבחנו את המדיום מקרוב, נגלה שדווקא אתרים כמו YouTube ושירותי מוזיקה מקוונים שאינם רדיו אבל מכילים מצעדים (דוגמת GrooveShark) הם הדרך העיקרית דרכה נחשפים בני נוער וצעירים למוזיקה חדשה דרך המדיה (אני מתעלם כאן מהמלצות מחברים).

שליטה היא העיקר

It's all about control

הנה דווקא נתון שמתיישב יופי עם כל מה שאנחנו יודעים על אוכלוסיית הצעירים (לא מפתיע אף אחד, אבל מתיישב הוא מתיישב). הסיבה העיקרית  היא השליטה, היכולת לדעת (במקרים רבים ולא בכל התחנות) את הפלייליסט לשעות הבאות עוד לפני שהתחלתם להאזין ובכלל, אם אני מסתכל קצת רחוק – כל מדיום יצטרך לעשות את ההתאמות ולהעביר חלק מהכוח למשתמשים שלו אם הוא ירצה להישאר רלוונטי. זה ייקח זמן, זה יעלה כסף ובנסיונות לא מוצלחים מצד האנשים ששולטים במדיה ה"מיינסטרימית", אבל הציפייה מכל יישום אינטרנט היום להכיל איזשהו אלמנט חברתי-שיתופי-מערב-את-הצרכן יגיע גם למדיה שנמצאת היום בשליטת עורכים ומו"לים.

מחקרים קשורים ששווה לקרוא

להורדת המחקר המלא של Arbiton & Edison  (בקובץ PDF) לחצו כאן

תמונת השער של הפוסט נמצאת תחת רישיון Creative Commons על ידי jemstone

זינגה וסוכן החיברות הגדול בעולם

מאת רז מצנע בתאריך ינואר 6, 2011 בנושא משחקים לפוסט זה 2 תגובות

משחק הוא הרבה יותר מ…משחק. דרך המשחק ילדים, צעירים ואנשים בכלל מגבשים תפיסות, עמדות, דרכיי התנהלות, משמעות ובכלל איך לחיות בעולם הזה.

קצת פסיכולוגיה\סוציולוגיה: "חִברות, או סוציאליזציה, הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה." (ויקיפדיה). תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים: משפחה, בית הספר, קבוצת השווים ותקשורת המונים.

המשחקים כמכתיבי תרבות בתקשורת ההמונים

לרדיו, קולנוע לאחר מכן הטלווזיה, שהינן חלק מן תקשורת ההמונים יש השפעה גדולה על תהליך החיברות.  ארה"ב הינה בעלת השפעה תרבותית גדולה גם ובעיקר בזכות כך שהיא "שתלה" לכל אחד מסך בבית בו הוא מקבל נתח של תרבות, או תת תרבות אם תרצו. זה שהמכשירים נוצרו ביפן, סין או קוריאה לא משנה את העובדה שמה שמשודר בהן הוא מה שמכתיב את סדר היום. גם כיום זה לא משתנה – באסיה מייצרים את המחשבים ובארה"ב את הפלטפורמות והתוכן. המדיום שהופך היום למחשב – והפלטפורמות החברתיות מאפשרות לעולם המשחקים לצמוח ולהגיע לכל פינה בקלות גדולה יותר . אם בעולם העתיק ניתן היה לכנס 45,000 איש בקוליסיאום ברומא, היום רק על המשחק סיטיויל מתכנסים מעל 84 מליון משתמשים. פאאור טו דה סיטי.

הנה עומר כתב ממש כאן בתנועה משחקים ברשתות חברתיות עלו ב 66% בשנה האחרונה, ואיך זה בעצם משפיע? ועוד עם מפלצת ההפצה הויראלית של פייסבוק? לא ניתן להמעיט בכוח של משחקים אלו לשנות ולעצב תודעה של משתמשיהם. מי שמתעניין מה כל זה יעשה בעתיד יוכל לצפות כאן בהרצאה מרתקת בטד על איך משחקים ישתלבו בחיים (לדוגמא איך על מברשת השיניים יהיה חיישן + משדר, וכל ילד שיצחצח טוב יקבל "קרדיט" מקולגייט לשימוש באיזה קניון וירטאלי – הכל שחיק). אבל לא צריך לחכות שמשהו יקרה, כבר כאן עכשיו למשחקים יש השפעה על איך אנשים בכלל וצעירים בפרט לומדים להתנהל ולהתנהג בעולם הזה.

סיטיוייל – העיר הגדולה בעולם

סיטיויל הושקה זה לא מכבר ונכון לעכשיו יש לה יותר מפי 5.5 תושבים מהעיר הגדולה בעולם. אבל מה שמעניין בהקשר הזה הוא מה המסרים הגלויים והסמויים שעוברים תוך כדי המשחק ודרכם צעירים ובכלל לומדים על איך להתנהל בעולם האמיתי. כי היום –  זינגה היא אולי סוכן החיברות הגדול בעולם.

מי שבכלל לא מעורה במשחקיי אונליין אלו, עדיף שיתעניין כי זה מאסט מקצועי. בגדול אתה מקבל שטח, בונה בתים, חנויות, מבני ציבור, כבישים ופארקים על מנת לצפות איך העיר מתאכלסת בתושבים וכל זאת תוך שיתוף החברים בפייסבוק.המטרה בסיטיויל היא לבנות עיר גדולה ומשגשגת לרווחת תושביה. אבל מהי בדיוק אותה רווחה?

נמלים חרוצות עם פ'טיש לצרכנות

בסיטיויל כל האנשים הם מאוד מסודרים ומתוקתקים. יש יתרון מובהק למי שהוא  neat guy. לא תמצאו בעיות חניה, אנשים שמאחרים בתשלום שכ"ד, או פרויקטיי נדל"ן שסובלים מחוסר איכלוס.  החנויות תמיד מתמלאות באנשים וסתם בטלנים שנהנים מהשמש ביום חם, לא תמצאו. הצועדים תמיד עושים זאת על המדרכות ועוברים רק במעברי חצייה. אומנם יש משטרה אבל ממש אין צורך בשוטרים שיפטרלו ברחובות להשליט חוק וסדר. זה קיים מאליו.


שהחנויות ריקות, הרחובות ריקים. לא תראו נפש חיה. איזה סיבה יש בכלל להסתובב ברחוב?. כל האזרחים ספונים בבתיהם ומחכים לאות. אגב, לצערי גם שיווק אינו נדרש פה. על בעל החנות בסה"כ למלא את את המדפים והאנשים יוצאים מהבית בשיירה אליו. בתמונה למטה תראו תראו מה קורה בצד ימין כאשר אין סחורה בחנות – הרחובות ריקים. וכאשר הסחורה חוזרת למדפים (תמונה מצד שמאל) , ההמון  שועט לרחובות. ולא תגידו לחם, או דלק – אלא חנות פרחים. כולם ממהרים כל הזמן מהבית לחנויויות ומהחנויות לבית.

האושר הוא לקנות

רגשות אין פה. כמעט. למעט אחרי הקניה. למעשה רק אחרי הקנייה האזרח מתלא באושר גדול ומעליו עולה ענן של חיוך (תמונה שמאלית). אפשר להבין. הלוא הוא חיכה בביתו והנה הוא מבין ברי המזל שהצליח לשים את ידו על סחורה חמה. בין אם זה נעליים, משחקי וידאו, פרחים, קפה או צעצועים – אין זה משנה כלל ועיקר. הקניה היא טובה, היא מוציאה מהבית ונותנת רגע של נחת. הקנייה משחררת.

הנחישות וההתמדה בסיטיויל משתלמת. מי שנכנס באופן קבוע מתקדם יותר. גם שימוש בהרבה חברים בפייסבוק עוזר, אבל מי ששם כסף יוכל לקצר את הזמן ולזרז את בניית העיר שלו. כשיש כסף, לא צריך חברים.

כמה מילים לסיכום

לא התמיירתי לעשות כאן ניתוח סוצילוגי אנתרופולגי של המשחק (מכירים סטודנט  לאנרפולוגיה שבא לו?) ברור שזינגה עיצבה ופיתחה את המשחק תוך שילוב הצרכים שלה (הכלכלים) ומחשבה מה יגרום לאנשים לשחק במשחק שלהם (חווית משחק נעימה וממכרת). חלק ניכר מן התהליכים במשחק אופיינו לפי רוח התקופה הצרכנית ופשוט הוקצנו ומוסדו.  מה כן?

האינטרנט זה לא מכבר הפך להיות חלק מתקשורת ההמונים אך בניגוד לכלי המדיה המסורתית הוא אינו מרוכז בידי בעלי שלטון או הון.  האומנם!? הרשו לי לתקן ולומר שהוא לא התחיל ככזה אבל היום הרשת הופכת להיות כלי משחק של הגופים הגדולים. רוב הציבור כלוא בפלטפורמות שיצרו לנו (גוגל, יוטיוב, פייסבוק, ווינט, וואלה…). האייפד רק ייחזק את דפוס השימוש הזה.

אז מה ניתן לעשות עם כל זה

חינוך – אין לי ציפייה מחברות מסחריות לייצר משחקים עם ערכיים אונברסליים חינוכיים. למרות שיש כאלו, אפילו כמה מוצלחים מאוד פה בארץ. אבל בחינוך, יש כאן זירה מאוד מעניינת. ידוע בפסיכולוגיה שבית הספר הוא אחד מסוכני החיברות החזקים ביותר. הנה עוד מקום אליו גם צריך להגיע.

מיסטיקה – קורא בסיטי ויל. פעם קראו בקפה. היום אפשר לצפות את העתיד שלך על פי העיר שבנית.

ניתוח אישיות – קורות חיים חדשים, (כבר בעצם ראשי התיבות זהים לקורות חיים וסיטיוויל באנגלית CV). כלומר בראיון או במחני קבלה לעבודה יאבחנו את האישיות שלך על פי הבחירות ואופן ניהול העיר שלך.

או סתם פשוט, לשחק

מחקר: בנות נוער הן מובילות הדעה האמיתיות

מאת עומר קפלן בתאריך דצמבר 8, 2010 בנושא פרסום ושיווק לנוער לפוסט זה 4 תגובות

בנות הנוער הן מובילות הדעה האמיתיות בקבוצת הגיל, הן מחוברות מאד לטכנולוגיה, מעורבות בקהילות החברתיות בהן הן נמצאות ופשוט ולעניין – יותר "טרנדיות", כך טוען מחקר חדש מבית Varsity יחד עם מכון המחקר Ketchum (אותו פגשנו כשבדקנו איך בני נוער מתקשרים עם מותגים) שעוסק בהשפעה, מעורבות והעצמב של בנות נוער.

המחקר נערך בקרב 1,016 בנות נוער אמריקאיות בגילאי 18-13 במהלך יולי 2010 ופורסם החודש וקבוצת המחקר הייתה מדגם מיצג של האוכלוסיה האמריקאית גם בכל הנוגע לאחוזי מובילי דעת הקהל שהיו בקרב הנשאלים (מעודדות, משפיעניות אחרות וכו'). בפוסט הזה אביא את הממצאים העיקריים מהמחקר עם קישור להורדה שלו בסוף הפוסט, כמובן.

יודעות מה הן רוצות. בנות הנוער בארה"ב (התמונה ברישיון Creative Commons על ידי fotobydave)

בנות נוער שולטות בתוכן

אחת מהטענות במחקר של Varsity היא שבנות הנוער נמצאות בעמדה של השפעה על אחרים מגלל שהן שמות את עצמן בצומת של קבלת כמויות גדולות של מידע וחיפוש אחריו מצד אחד ומן העבר השני, הן משתמשות במידע הזה כדי לחלוק אותו עם אחרים וכך מנחילות את הערכים שלהן בתוך התוכן. המחקר משתמש בנתונים של מכון המחקר Pew Internet שמציין כי בנות נוער שולחות בממוצע 2,400 הודעות SMS בחודש ולמרות שהן מבלות אותה כמות של זמן אונליין כמו הבנים, הן מנצלות את הזמן הזה כדי להביע את עצמן, לייצר קשרים חדשים ונוטות יותר לייצר תוכן בצורה של בלוגים כתובים או מצולמים.

מהזווית שלי, אני יכול לאשש את הממצאים של המחקר גם בארץ. "בנות שולטות התוכן" זו לא רק כותרת המשנה כאן אלא הדרך בה דברים מתנהלים אצל בנות הנוער בישראל: הן נוטות לייצר יותר תוכן, מעורבות יותר ביישומים אינטראקטיביים (אפליקציות פייסבוק, משחקים חברתיים) ולא מפספסות הזדמנות להשמיע את דעתן ולהיות מעורבות.

בנות נוער מעורבות מאד במותגים

בהמשך לשליטה הבלתי מעורערת של בנות הנוער בייצור ושיתוף של תוכן (אגב, לדעתי זה חורג מעבר לגבולות בנות הנוער לקבוצות גיל מבוגרות יותר) , על פי המחקר, בנות נוער נוטות יותר לפתח נאמנות למותגים ואם כבר פיתחו כזו, הן נוטות להמליץ ולספר לחברים עליהם. במחקר מובאת דוגמא מסקר MRI עליו כתבנו בעבר כאן בתנועה (בהקשר של קניות חברתיות לבני נוער) על כך ש-40% מבנות הנוער קונות ג'ינס מאותו המותג שלוש פעמים ברצף לפחות.

בצד של שיתוף התוכן, בנות נוער נוטות לשתף חוויות שהיו להן עם מותגים ובמחקר מראים שתשע מתוך עשר בנות נוער מעידות על עצמן שהן נהנות לעצם השיתוף של המלצות על מוצרים לחברים. בנוגע לסוג ההמלצה, המחקר מראה שהדברים עליהם בנות נוער נוהגות להמליץ לחברים הם בעיקר ביגוד, ספרים או מגזינים וסרטים או תוכניות טלוויזיה.

על מה בנות נוער ממליצות? (מתוך מחקר Varsity)

שיווק בת-לפה הוא השיווק מפה-לפה החדש

החלק השני של המחקר עוסק בהעצמה של בנות נוער ועליית מעמדן בתוך המעגלים החברתיים והקהילות להן הן משתייכות. החלק הזה פחות רלוונטי לישראל, בעיקר בגלל שהוא סוקר מעגלים חברתיים שפחות מוכרים לנו (כל תרבות המעודדות ותרבות הספורט באופן כללי שבישראל פחות חזקה) אז אני פחות אתעכב עליו, אבל המסקנות מהמחקר הן חד משמעיות: מעמדן של בנות הנוער בעליה, הן נוטות לשתף מידע ולייצר תוכן ומותג שיצליח להגיע  לבנות בצורה טובה יבטיח לעצמו הפצה של המסרים גם אצל הבנים.

מהזווית הישראלית, אני יכול להגיד שבמחקר של Varsity יש המון אמיתות, אבל צריך לשים אותו בקונטקסט הנכון. כן, גם בנות נוער בישראל מייצרות המון תוכן ומהוות ציר מרכזי בקמפיין, וודאי שבקמפיין אינטרנטי שם בנות נוער חזקות יותר מבני נוער כמעט בכלל המדדים לאורך זמן ובצורה חוצת קמפיינים. בניגוד ל Varsity, אני לא הייתי ממעיט ביכולות המיוחדות שיש לבנים בתוך קמפיין שאמנם נובעות פחות מיכולת להפיץ מידע למעגלים רחבים, אבל בכל הקשור בהנעה לפעולה, בנים יודעים לתקשר עם בנים אחרים בצורה שה Engagement הרבה יותר חזקה ויודעים לעורר מעורבות בצורה לא פחות טובה.

כמובטח, להורדת תקציר המחקר בפורמט PDF לחצו כאן

ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?

מאת עומר קפלן בתאריך נובמבר 24, 2010 בנושא פרסום ושיווק לנוער לפוסט זה 2 תגובות

למרות שמדיניות הפרטיות של פייסבוק אוסרת במפורש על הרשמה של ילדים מתחת לגיל 13, הם לא עושים עבודה טובה במיוחד בגזרת האכיפה ובישראל יש לא מעט ילדים מגילאי 13 ומטה שרשומים ופעילים בפייסבוק. הגבלת הגיל בפייסבוק היא חלק מ TRUSTe, אמנת פרטיות ובטחון מידע שמקיפה אתרים רבים ומנסה לייצר סטנדרט של בטיחות ואמינות למידע שעובר ברשת. עם זאת, כאמור, גם בישראל יש לא מעט ילדים שהתחברו לרשת החברתית הגדולה בעולם.

מתודולוגיה והודעה חשובה לפני שמתחילים

לצורך כתיבת הפוסט הזה עברתי על 75 עמודי פרופיל של ילדים בפייסבוק. בחירת 75 עמודי הפרופיל נעשה בצורה סובייקטיבית לגמרי ובשום אופן המדגם לא מייצג את כל ילדי ישראל שמחוברים לפייסבוק. המטרה של סקירת עמודי הפרופיל של הילדים (אגב, גם הקביעה נעשתה לפי תמונת הפרופיל ומאפיינים נוספים) הייתה לנסות ולמצוא קווים משותפים לפעילות של ילרים ישראליים בפייסבוק בכל מיני תחומים: פרטיות, תחומי עניין, שימוש באפליקציות ובפיצ'רים של פייסבוק ועוד.

לפני שנתחיל, חשוב לי להבהיר שהפרטים שנחשפתי אליהם אצל הילדים היו רק הפרטים שהם אפשרו לחשוף (זאת אומרת, לא הצעתי לילדים בפייסבוק חברות כדי להיחשף לפרטים שלהם, יש גבול) ובפוסט הזה אני לא אחשוף שמות, תמונות או כל דבר חצי מזהה אחר. הרעיון הוא לזהות מגמות וטרנדים ולא להכין אינדקס של ילדים ישראליים בפייסבוק.

לפי פייסבוק, רשומים 725,520 משתמשים בגילאי 13 (צילומסך)

הגדרות פרטיות

הנושא הראשון והבוער ביותר אצל ילדים בפייסבוק (יותר נכון, אצל הורים לילדים בפייסבוק) הוא נושא הגדרות הפרטיות. בשמונת החודשים האחרונים נושא הגדרות הפרטיות עמד בפוקוס של פייסבוק והם עשו לא מעט שינויים טכנולוגיים אבל בעיקר בממשק המשתמש כדי להפוך את כל נושא ההגדרות לנגיש ופשוט. כשסקרתי את עמודי הפרופיל של הילדים, שמתי לב שבשונה ממבוגרים, נדיר מאד למצוא עמודי פרופיל של ילדים שכל המידע בהם נגיש לחלוטין. רוצה לומר, לרוב המכריע של עמודי הפרופיל יש הגבלות של מידע לחברים בלבד (הבעיה היא שיכול להיות שהיד של חלק מהילדים קלה על כפתור האישור, אבל זו כבר בעייה של חינוך).

מבחינת המגבלות על המידע הנגיש לזרים בפרופיל האישי של הילדים, רוב המגבלות הן בעיקר על תמונות, חלק קטן מהילדים מחיל מגבלות גם על ה Wall אבל על פי רוב, המידע בלשונית ה Info (תחומי עניין, חברים, חברים משותפים) נשאר פתוח. אחת התופעות ששכיחות אצל ילדים (אבל מופיעה גם בעמודי פרופיל של בני נוער) היא להכניס את החברים הקרובים בתוך בני משפחה (Siblings בפייסבוק), מה שגורם להם להופיע בעמוד המידע הראשי של הפרופיל גם אם המידע על החברים חסום.

רישום חברים כבני משפחה (צילומסך)

תחומי עניין (Likes) ונושאי שיחה

כשהדף המרכזי עבור זרים הוא לשונית ה Info, אזור תחומי העניין (Likes and Interests) הופך להיות משמעותי ואצל הרוב המכריע של עמודי הפרופיל השייכים לילדים בפייסבוק שסקרתי, אפשר לראות לא מעט תחומי עניין ועמודי קהילה שהם אוהבים. אם אני מסתכל על העמודים בצורה רוחבית, אפשר לראות לא מעט תוכניות טלווזיה, בעיקר תוכן פופולארי: האח הגדול, עספור, בובספוג ועוד וסדרות מהעולם דוגמת iCarly. בהערכה גסה, לכל ילד יש בממוצע 50 "לייקים" לעמודי קהילה.

בתוך נושא תחומי העניין, ולדעתי בגלל חוסר היכולת להבחין בין עמודי קהילה "רשמיים" שמספקים תוכן לבין כל מיני עמודי קהילה שמטרתם לבצע פישינג ותרמיות מסוגים אחרים, אפשר לראות קבוצות בסגנון "איך ייראה הקיר שלכם בפייסבוק ב 2020" בויראציות כאלה ואחרות אצל ילדים, מה שהופך אותם למטרות יחסית נוחות לתרמיות מהסוג הזה.

תחומי עניין לדוגמא – לא מעט קבוצות זבל (צילומסך)

למרות שעל פניו ילדים אמורים להיות יצורים חברתיים מאד, הפעילות על הקיר של הרוב המכריע של עמודי הפרופיל הוא בדיוק ההפך מחברתי. הרבה פרסומים אוטומטיים של משחקים (על שימושים של ילדים באפליקציות פייסבוק בהמשך), הרבה תמונות מעוצבות מהסוג שהיינו רגילים לראות בעמודי פרופיל של שין1 (זהירות, סכנת אפילפסיה) ומעט מאד אינטראקציות חברתיות (תגובות, לייקים). פה ושם יש פרסומים של חברים על הקיר של הילד אבל בלי לדעת מה קורה להם בתיבת ההודעות (Inbox), הקיר מרגיש כמו תיבת הודעות ציבורית עם הרבה "את באה היום לצופים?" , "אפשר לבוא אלייך היום?" ועוד בסגנון הזה.

אפליקציות

באופן גורף, אפשר לומר שילדים אוהבים לשחק בפייסבוק ואין ספק שלא מעט טראפיק מאתרי משחקי הפלאש הקונבנציונלים שהכרנו עד היום (בישראל – נט גיימס, לדוגמא). בהמשך למה שכתבתי לגבי הפעילות של הילדים על הקיר בפייסבוק, הם נוטים לפרסם הרבה הישגים על הקיר שלהם, יכול להיות מתוך חוסר ההבנה שלהם את הפעולה ופחות מתוך רצון לייצר אינטראקציה חברתית (אין כמעט חפיפה בין אפליקציות אצל חברים או תגובות). מעניין אם יש שיחה על אפליקציות פייסבוק מחוץ לרשת החברתית (בסגנון "שלח לי כבשה, אני אשלח לך תפוחים").

אפליקציות פופולאריות נוספות הן אפליקציות בסגנון Phrases, כאלה שמפרסמות על הקיר של המשתמש משפט חכם כל יום. בישראל יש כמה אפליקציות כאלו (חכם סיני, הערס מהפייסבוק) ואפשר לראות אותן בשימוש רחב יחסית אצל ילדים. אפליקציות פופולאריות נוספות הן שאלונים לסוגיהם ואפליקציות סריקת פרופיל בסגנון: "על מי חלמת אתמול בלילה".

משחקים חברתיים, בלי הרבה חברתיות לצד משחקי שחקן יחיד מסורתיים (צילומסך)

שני הסנט שלי על ילדים בפייסבוק

הבעיה עם ילדים שמסתובבים בפייסבוק היא לא הניצול לרעה שיכול לקרות מצד אנשים זרים (זאת אומרת, זו בעיה רצינית, אבל תלויה בעיקר בחינוך ובפיקוח של הורים ובהיגיון הבריא של הילד יותר בכל דבר אחר). הבעיה לטעמי היא חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה, היכולות שלה והפיצ'רים ואיך הם מתנהלים מולה: חשיפה לקבוצות עם מטרות מפוקפקות במסווה של תוכן אטרקטיבי (נראה אתכם לא לוחצים על קבוצה שאומרת "פאדיחה של ג'אסטין ביבר בהופעה"), אפליקציות שמנצלות את חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה כדי לפרסום על הקיר הפרטי שלהם מסרים שיווקים וכל פיצ'ר אחר שילדים לא מבינים עד הסוף יכולים להוביל לחווית משתמש לא נכונה.

התמונה הראשית לפוסט מוגנת ברישיון Creative Commons על ידי Wesley Fryer

סקר: בני נוער ישראליים בשנת 2010

מאת עומר קפלן בתאריך יוני 27, 2010 בנושא מחקרים לפוסט זה 4 תגובות

בעוד אני כותב את השורות הללו, נמשך בתל אביב כנס Marketeen 2010 העוסק כולו בשיווק לצעירים (גילוי נאות: את הכנס מארגנת חברת teenk בה אני עובד). במסגרת הכנס נתתי סקירה מקיפה על שיווק מבוסס מיקום והנחיתי את פאנל "תוכן וטכנולוגיה בשירות המותג". אבל דווקא לא בדברים האלה רציתי לעסוק. אחד מהמופעים המרכזיים בכנס היא סקירה המציגה נתונים חדשים ועדכניים על בני נוער בישראל בשנת 2010 ומתוכה רציתי להוציא ולנתח כמה נקודות מעניינות ולשתף אותן כאן (בסוף הפוסט תמצאו את המצגת כולה להורדה).

קיים פער גדול בין תפיסת פעילות ההורים את בני הנוער לבין המציאות

דווקא בתקופה בה  מחקרים וסקרים מחו"ל מראים על התקרבות בין בני נוער (יותר נכון, בנות נוער) לבין ההורים גם במונחים של שיתוף בחיים האישיים וגם בקניות, שקר חדש שהתפרסם בארה"ב מראה לנו דווקא על מגמה, אלא על פער גדול בין תפיסת ההורים את החיים של ילדיהם לבין מה שקורה בחיים שלהם הלכה למעשה. כך, לדוגמא, נראה הפער בין הורים לבני נוער בכל הקשור בנושא ההיכרות עם אנשים חדשים ברשת האינטרנט.

הפער בין תפיסת ההורים את פעילות הילדים – האם אתם מכירים אנשים ברשת?

במצגת אנחנו סוקרים מספר שאלות שעליהן התשובה מבוססת על תפיסה, כך שניתן להתאגר את הממצאים. לדוגמא: קיים פער גדול בין הורים לילדים בשאלה "האם היית במערכת יחסים רצינית?" (לעומת, האם אתה מאמין שבנך\בתך היו במערכת יחסים רצינית". כאן לדעתי קיים פער בין תפיסת הילדים את המושג "מערכת יחסים רצינית" לבין ההורים.

בסופו של יום, האתגרים להבנת בני הנוער כפי שאנחנ מציגים הם ברורים: אני רואה את קהילת בני הנוער בתור אורגניזם חי, שעובר מוטציות כל הזמן ככל שהוא נחשף ליותר טרנדים, מתבגר, נחשף ליותר עולמות תוכן ומתקדם בחיים. בנוסף, החפיפה שלהם לעולם המבוגרים רק גדלה במונחים של כוח קנייה והשפעה על רכישות בתוך התא המשפחתי ומאידך, הצרכים שלהם שונים ולא תמיד עולים בקנה אחד עם אלו של המבוגרים (בהשאלה: מה שבן נוער רואה כשהוא משווה מחירים עבור מכונת כביסה הם לא בהכרח אותם מאפיינים אותם היה בוחר מבוגר).  תוסיפו לכל זה את העובדה שבני נוער הם קהילה מסוגרת שעוברת תהליכים נפשיים ופיזיים אינטנסיביים, וקיבלתם קהל יעד מאתגר במיוחד.

שימושי מדיה בקרב צעירים – ישראל 2010

בסקר שערכנו, התחלנו במחקר השוואתי לשאר העולם ובדקנו כמה זמן מקדישים בני נוער לשימושי מדיה. הנה התוצאות:

שימושי מדיה בקרב צעירים – הרשתות החברתיות שולטות

בתרשים קל לראות שמעל לכל פעילות אחרת, האינטראקציה של בני הנוער זה עם זה בשעות הפנאי נעשית באמצעות רשתות חברתיות. לא, הן לא באות להחליף  לחלוטין מפגשים פנים מול פנים, אך ללא ספק הן תופסות חלק נכבד מהזמן הפנוי של בני הנוער. לא מעט יוצא לי לשמוע בני נוער מדברים על סדר היום שלהם שמתחיל בבוקר בפייסבוק, נמשך בבית הספר בפייסבוק ונגמר בערב בפייסבוק אחרי שכל היום הם שיתפו חוויות שלהם דרך פייסבוק (תחליפו את המילה "בית ספר" במשרד ותגיעו לסדר היום שלי, אבל אני לא מייצג).

הנתנים מהסקר שלנו נותנות משנה תוקף לסקר BMG אותו סקרנו כאן בתנועה שמראה, בדומה לכל מה שאנחנו יודעים ומכירים על בני נוער – האינטרנט הוא המקום הטוב ביותר לדבר איתם ולמצוא אותם בשעות הפנאי, קל וחומר בחופש הגדול הבעל"ט.

ההתנהלות הכלכלית של בני הנוער בישראל

אני קופץ כמה שקופיות קדימה (אני ממליץ לכם לראות את מצעד האתרים הקטן ואת חשבונית ההוצאות של בני ובנות נוער) ורוצה לדבר דווקא על הרגלי החיסכון של בני  הנוער בישראל:

אם יש משהו מעניין בעולם הנוער שעדיין לא פוצח, הוא עניין ההתנהלות הכלכלית של בני הנוער. כל המחקרים מראים על כוח קנייה רחב היקף (המחקר האחרון שקראתי מדבר על 216 מליארד דולר גלובאלי), מדובר בקהל שמחפש הכרה והגדרה עצמית ואוהב לדבר ולקבל פידבק ממותגים ועם זאת, המשאבים הכלכליים שלו נשלטים, לכאורה, על ידי ההורים. לאורך השנים קמו ונפלו יוזמות הקשורות לחיוב בני נוער, אם באמצעות סלולר, אם באמצעות כרטיסי אשראי ממותגים ואם באמצעות שיתוף ההורים בחווית הקנייה ולמרות הכל, עדיין לא נמצא הנוסחה המנצחת.

רוב בני הנוער חוסכים כסף, מודעים למצב הכלכלי שלהם ובניגוד למה שאתם עלולים לחשוב, מנהלים אותו מאד בתבונה ובכל קמפיין או מבצע מחפשים מצד אחד את המלכוד, ומצד שני את הערך המוסף האמיתי שהמותג מתיימר להעניק להם.

עד כאן הניתוח הקצרצר שלי את ממצאי המחקר שהצגנו בכנס, אני רוצה לנצל את הבמה ולהודות לכל מי שהגיע, לכל משתתפי הפאנל שלי ולמשתתפי הפאנלים באפן כללי על יום משמעותי ביותר בכל הקשור לשיווק לבני נוער בישראל. כולי תקווה שהכנס היום היה הראשון – אבל בהחלט לא האחרון.

Teens in Israel 2010

סקר: איך צעירים מעדיפים לתקשר עם מותגים?

מאת עומר קפלן בתאריך יוני 15, 2010 בנושא מחקרים לפוסט זה 3 תגובות

השותפות בין הרשת החברתית MyYearBook ומכון המחקר Ketchum מספק לנו עוד בראשיתו סקר מעניין העוסק בהשפעה של מותגים על צעירים ועל הדרך בה הם מעדיפים לתקשר עם מותגים ומן העבר השני, דרכי התקשרות של מותגים איתם. נקודות בולטות פורסמו ב eMarketer, כאן אני רוצה להביא את הזווית והניתוח שלנו את הממצאים.

בני הנוער עדיין מעדיפים המלצות מחברים (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי espiritossanto)

רוב בני הנוער מחשיבים את החברים שלהם כמקור המידע האמין ביותר

בקרב על מקור המידע האמין ביותר עבור בני הנוער, הבחרים עדיין נחשבים למקור המידע האמין ביותר (52%) כאשר אחריהם מזנבים ביקורות צרכנים (13%), מבוגרים (9%) ואת הרשימה סוגרים סלבס (4%) ובלוגרים (3%).

אם להודות על האמת הרמתי לא מעט גבות (לפחות שתיים) כשראיתי את הממצאים. בכל הנוגע לחברים, אין לי ספק שהנתונים אמינים, הגם שהם חוזרים על עצמם בסקרים לאורך זמן. הרצון של בני הנוער להשתייך ולקבל הכרה מקבוצת שווים מחזק מאד את מעגל החברים שלהם וכשאלה נותנים להם מידע, ההנחה כי מידע זה ייתפס כאמין מניחה את הדעת.

הבעיה שלי עם הממצא הזה מגיעה דווקא מהכיוון של הסלבס והבלוגרים שנתפסו כמקורות המידע הכי פחות אמינים וחשוב לשים כאן את הדברים בקוטנקסט: אחד הגורמים המשפיעים ביותר על הווצרותם של טרנדים ו-Memes הם דווקא סלבס ובלוגרים. אז נכון, טרנדים שיווקים (המגיעים בצורה של מידע לסוגיו) מתחילים מסלבס ומגיעים רק אחר כך לחברים שמעבירים אותו בצורה אמינה, עוברים אצלם עיבוד מסוים כדי להתאים את המסרים. אבל לכו תגידו ל 8,640,000 המעריצים של ליידי גאגא בפייסבוק שאומרת להם "לכו תקנו דיסקים" שהמידע שלה פחות אמין. על ירידה בכוחם של הבלוגרים, אגב, כבר כתבנו כאן לא מזמן.

נקודה מעניינת נוספת ששווה לתת עליה את הדעת היא העובדה ש-5% מבני הנוער שהשתתפו בסקר, מעידים שמידע שמקבלים ישירות מחברה ופרסומות הוא פחות אמין (לצורך העניין, מביקורות צרכנים שנגועות לא מעט בתוכן גולשים ממומן). לא מעט חברות עושות מעל ומעבר כדי להציג בפני בני הנוער חזות אמינה ולדבר בגובה העיניים ועם זאת, הסקר הזה מהווה איזושהי תעודת עניות ומדגישה בעיני את הצורך שקיים בשוק לשיפור התדמית של חברות מול בני נוער: הרי בספר "מבוא לשיווק" כתוב בעמוד 3 באותיות קידוש לבנה "בני נוער אוהבים מותגים". אז אם הם כל כך אוהבים אותם, איך זה שמדד האמינות שלהם כל כך נמוך? יהיה מעניין לראות סקרים השוואתיים לאורך השנים.

איך מתקשרים עם מותגים? איך מתקשרים עם חברים?

אחד הדברים שנבדקו בסקר הוא צורות התקשורת של בני נוער עם מותגים מול צורת ההתקשרות עם חברים. להלן הממצאים:

בגדול, אם להסתמך על תוצאות הסקר, הכותרת שאפשר להוציא מהממצא היא "בני נוער מעדיפים את החברים שלהם הומוריסטיים, ואת המותגים שלהם ישירים". אפשר לראות קשר מסוג כלשהו בין הממצא הזה לממצא הקודם העוסק במקורות מידע אמינים עבור בני נוער. אם מותג מקבל ציון נמוך יחסית במדד האמינות (5%), הרי שגישה הומוריסטית מצדו רק תבלבל וההעדפה צריכה להיות גישה ישירה שתפרוש את הקלפים על השולחן.

מאידך, אם המצב היה דיכוטומי ומוחלט כפי שתיארתי, הרי שהתוצאות היו צריכות להיות קיצוניות הרבה יותר, ובגרף אפשר לראות כמעט שוויון בין הגישות. דווקא כאן, בניגוד לגרף הקודם, אפשר לראות מודעות מוסיימת מצד מותגים: ה"כמעט חפיפה" בין היחס לחברים ליחס למותגים, מראה שכשמותגים בחורים לדבר, הם עושים זאת לרוב בצורה הולמת ומציליחים לפגוש את בני הנוער בעולמות רלוונטים.

על היחס לבני נוער "משפיענים"

נושא נוסף שעלה בסקר, ודווקא לא הגיע ל eMarketer (אבל זמין באתר של Ketchum) מדבר על היחס לבני נוער שהם מובילים חברתיים: מבחינת מכון המחקר Ketchum, המשפיענות נמדדת ברמה גבוהה של מעורבות בפלטפורמה (אם זה שיתוף תכנים ברמה גבוהה או נכונות גבוהה לרכוש מוצרים ברשת). הגילאים הפעילים ביותר אונליין הם 17-15, כאשר בני 19-18 פעילים מעט פחות, בגלל האינטראקציה החברתית בעולמות הקולג' (אצלנו העולם של אחרי התיכון שונה לגמרי, מן הסתם).

בדומה למחקרים קודמים, גם המחקר הזה מגלה קשר בין פעילות אונליין ואופליין כאשר ככל שיש לך יותר חברים, כך תהייה פעיל יותר בעולמות האופליין (המחקר מדגיש כי פעילות האופליין אינה דווקא קשורה למפגשי פנים מול פנים אלא גם להאזנה למוזיקה, קריאת ספרים וכיו"ב).

אם כבר מחקרים וסקרים, מומלץ לקרוא על שימושי מדיה בקרב צעירים, או פשוט להציץ בקטגוריה.

Page 3 of 812345...Last »