כל הפוסטים עם התגית מחקר

סקר: דמיון ושוני בשימושיות ברשתות חברתיות בין בני נוער למבוגרים

במהלך חג השבועות התפרסם מחקר חדש מבית PEW Internet , מכון מחקר העוסק בחקר האינטרנט והתרבות המקוונת בארצות הברית. המחקר עוסק, כפי ששם הפוסט מרמז, בהבדלים בשימושיות ברשתות חברתיות בין בני נוער ומבוגרים. אני לא יודע אם זו התזה שמרחפת מעלי, אבל אני אוהב את המחקרים של PEW (עד כמה שאדם יכול לאהוב מחקר) בעיקר בגלל שהם אף פעם לא מפחדים לחשוף ולפרט את שיטות העבודה שלהם, מה שמקל על אנשים כמוני לקבל את המחקר כאמין ולפרסם את הממצאים.

מתודולוגיה (בקצרה)

שיטת המחקר במקרה הזה היו סקרי RDD (סקרי חיוג אקראי בטלפון) שם ראיינו 1635 בני נוער בגילאי 17-12 ו 2504 מבוגרים. בנוסף, החברים ב PEW ערכו קבוצות מיקוד לבני נוער במהלך 2007.

ממצאים

מתוך כל הממצאים מהמחקר (את כולם תוכלו למצוא במצגת בסוף הפוסט) אציג את הממצאים הבאמת מעניינים לגבי:

1. 61% מבני הנוער במחקר שולחים הודעות באמצעות רשתות חברתיות - קחו את הנתון הזה, בשילוב נתון אחר מהמחקר המעיד שברמה היומית רק 16% מבני הנוער משתמשים באימייל לשליחת הודעות לחברים וקיבלתם כאן משהו מעניין: האימייל אצל בני הנוער תופס תפקיד משני ביותר בכל הקשור לתקשורת מרחוק. סביר להניח שאם בעלי האתרים לא היו דורשים ואלידציה של טופסי הרשמה ובתי ספר לא היו מעבירים הודעות דרך דואר אלקטרוני, בני הנוער היו עוברים לתקשורת מלאה ב SNS (אתרי מדיה חברתית).

capture-13

2. 38% מהילדים בגילאי 14-12 מחזיקים בפרופיל ברשת חברתית לעומת 77% בגילאי 17-15 – אולי זה ממשק המשתמש ואולי אלו עולמות התוכן שמציעי לילדים, אבל את המסה הקריטית אף אחד עדיין לא הצליח לפצח. רוב הרשתות החברתיות בארץ (ואני מסתכן ואומר שלא מעט בעולם) פועלות על בסיס התפיסה של "נדבר בשפה של 20-18 וכך נביא אלינו את בני ה 17 ומטה". יכול להיות שאצל ילדים האסטרטגיה צריכה להיות שונה.

3. בני נוער מודעים הרבה יותר לפרטיות מאשר מבוגרים – שימו לב לטבלה הבאה:

capture-12

אמנם צריך לתקף את הטענה הזו ולבחון אותה על פני עוד כמה מחקרים לאורך זמן, אבל יש כאן ניצנים של משהו מעניין: אם עד עכשי התייחסנו בכובד ראש לכל נושא הפרטיות, חסיון המידע ותקנונים, כדאי אולי לשים אקסטרא דגש על הרגשת הביטחון שאנחנו נוסכים בגולשים הצעירים שלנו כדי ליצור הרגשה של אמינות ופרטיות לאורך זמן.

את שאר ממצאי המחקר תוכלו לראות במצגת:

בני הנוער מהדקים חגורה – או לפחות חושבים על זה

כך מתפרסם במחקר, treport, אשר בוצע על ידי חברת זוזו. זה כבר המחקר החמישי של זוזו ומזל שיש אותם כי רק הם עוסקים במחקר שוטף ואוביקטיבי על בני הנוער. ממש לאחרונה נתקלתי בעוד פעילות שלהם לבאזזרים בקרב בני נוער – זה כבר יהיה נושא לפוסט אחר.(ורק אגיד בסוגריים שהיית מעורב בהקמת הפעילות בתפקיד הקודם). אגב – יש כבר סיקור של מחקר בני נוער הקודם כאן בתנועת הנוער למי  שמתעניין.

מתוך המחקר:

33% מבני ה16 עד 18 מרגישים כי יש צמצום בתקציב הבית, לעומת28 % בלבד בגילאים הנמוכים יותר

zozoנתון נוסף שעולה הוא כי 61% שמנסים לחסוך בעלויות הסלולר. ממחקר אחר שראיתי על מבוגרים עלה כי דווקא הם חושבים כי סלולר הם לא יצליחו להוריד את ההוצאה והראייה לכך היא כנראה שחברות הסלולר ממשיכות קדימה גם במיתון.

על פי המחקר פייסבוק עשה את המהלך האחרון ונהייה האתר מספר אחד לבני נוער. זה ממש לא טריוויאלי בעיני. על פי זה אני בטוח שככה גם יהיה לטוויטר למרות מה שידידי חוזה על טוויטר לבני נוער. גם על פייסבוק אמרו שהוא באנגלית ולא מתאים לבני נער אבל מסתבר שלא כך היא

zozo1

טלוזיה - תוכנית מפתיעה מתברגת אחרי החשודות המיידיות (הישרדות, האח הגדול, המירוץ למליון) – כמעט מלאכים. טלנובלה לטינית שגוברת על הישרדות ועוד אייקונים תרבותיים.

.

המחקר המלא פורסם בגולבס. שווה קריאה לאנשי השיווק והמחקר בתחום

משחקים המוניים ממכרים יותר מקוקאין

נתחיל דווקא בסיפור אישי: את השנתיים הראשונות של התואר הראשון שלי באוניברסיטה העברתי במשחק אינטנסיבי ב Guild Wars, משחק תפקידים המוני באינטרנט (בעגה המקצועית MMORPG) בו דמויות מכל העולם נפגשות, יוצאות להרפתקאות ומנהלות אינטראקציה באופן כללי. הבעיה? החבורה אליה השתייכתי הייתה אמריקאית ברובה וכדי לשחק יחד ולגשר על פערי הזמנים, הייתי קם כל בוקר ב 4:00, מתוך שינה מפעיל את המחשב ובזמן שהמשחק עולה הייתי מצחצח שיניים ומכין כוס תה. הייתי מסיים לשחק ב 7:00 ויוצא ללמוד.

לאור הסיפור הנ"ל, פרסום חדש לפיו משחקי רשת המוניים ממכרים לא פחות מקוקאין (וגורמים לתופעות לוואי קשות לא פחות) ומוות של ילדים בעקבות משחק אינטנסיבי לא מפתיעים אותי במיוחד.

משחקי רשת – הדור הבא

בישיבה שהייתה לי אתמול הזומנתי לייעץ לגבי עתיד משחקי הרשת ולאן כל העסק הזה הולך לדעתי. אמרתי שם שהזמנים בהם שיחקנו משחקי פלאש בפורמט של שחקן מול מחשב כבר אוטוטו מאחורינו (אולי נראה שרידים שלהם בקמפיינים שיווקיים כאלה ואחרים) אבל ברור לי מאד שהשוק עובר לכיוון משחקי רשת המוניים עם דגש על מציאת מכנה משותף רחב: אם עד עכשיו הלוקסוס והחוויה של משחקי רשת המוניים הייתה שמורה לגיימרים "כבדים" עם משחקים דוגמת World of Warcraft, הרי שהעידן החדש פותח דלת גם לאוהבי הטטריס, טאקי או כל משחק פשוט ונגיש אחר. אתר שעושה את זה ממש טוב הוא omgpop.com שמשלב בצורה טובה גם את המשחקיות וגם אלמנטים חברתיים.

capture-1

ויש גם מודל עסקי

World of Warcraft הוכיח בצורה טובה שאפשר לגבות כסף מגיימרים עבור מוצר טוב. תחשבו על זה, 11 מליון שחקנים שכל חודש כרטיס האשרי שלהם מגוהץ על כמה עשרות יורו – לא רע בשביל לתחזק כמה שרתים ולהוציא עדכון גירסה מדי כמה חודשים עם איזה ספיישל כריסמס.

ענף משחקים נוסף שמתפתח במקביל ומצליח לגבות כסף בצורה טובה הם משחקי הדפדפן שמהווים לדעתי גרסה פרימיטיבית של העתיד לבוא. בין הכוכבים אפשר למצוא משחקים כמו האטריק או טרויאן שמושכים מליוני שחקנים ומצליחים לייצר כסף. הבעיה היחידה עם משחקי הדפדפן היא שחסרה בהם המיידיות והאינטראקציה הסינכרונית שכל כך קריטית היום בעידן ה IM.

התחזית: קוקאין לכל ילד

עם התפתחות ענף המשחקים, הטכנולוגיה והיכולת להביא גם משחקים פשוטים לכל בן נוער ושילוב האלמנטים החברתיים, אני צופה (ויכול להיות שאני מסיק את המובן מאליו אבל אני צריך מקום שבו אוכל לומר "אמרתי לכם") שתופעות של התמכרות ותופעות לואי של משחקיות יתר יהיה נפוצות יותר ויותר. נכון, זה לא מגניב למות מטטריס או שבץ-נא, אבל אם האתרים מספקים את הפלטפורמה והאווירה – זה בהחלט אפשרי.

שתי תובנות אינטרנטיות על בני נוער מעולם הסלולר

עמוק בתוך פברואר 2009 ועדיין מחקרים הצופים טרנדים לקראת השנה הקרובה מגיחים מכל כיוון. אחד המעניינים שבהם מגיע מהניזולטר Trends& Tudes, דיוור מבית משרד הפרסום Harris Interactive, שעוסק בדרך כלל בטרנדים אצל בני נוער (וכל מה שנמצא על סדר היום של משרד הפרסום אם להודות על האמת).

המחקר בדיוור האחרון עוסק בטרנדים סלולריים (PDF) אצל בני נוער. בגדול, לא כתובים שם דברים שלא ידענו (בני נוער אוהבים סלולר, למישהו זה חדש?) אבל בין השורות אפשר למצוא כמה נתונים מעניינים:

למה בני נוער אוהבים סמסים?

לא בגלל שזה חוסך דקות אויר (20% בלבד), לא בגלל שזה פרטי ואנשים מסביב לא מאזינים (33%) אלא בעיקר כי זה מהיר ומאפשר לי לעשות מולטי-טאסקינג (86% יחד): אין ספק, מהירות ואפשרות לעשות משהו אחר תוך כדי הופכות להיות הגביע הקדוש של האפליקציות לנוער – כמו בסלולר,  גם באינטרנט.

capture-11

אדם קרוב אצל עצמו, אז סלולר פחות מעניין אותי, אבל הסוגייה האינטרנטית מרתקת לא פחות: איך הופכים אתר למהיר יותר ולמולטי-טאסקאבל? אפשרות לחפש תוכן באופן מדוייק ואינטואיטיבי (תראו לדוגמא את החיפוש של MTV שהופך כל תוצאת חיפוש לאייטם בפני עצמה – מבריק), ברשת חברתית – אפשרות לגולש לנהל שיחות עם משתמשים אחרים תוך כדי גלישה באתר (פייסבוק צ'ט – מבטיח זמן שהייה ארוך באתר ובמקביל חושף את הגולש לעוד תוכן).

אם אתה טוב, אתה גם דביק

יגידו אנשים שזה מובן מאליו, אבל לא בשבילי. שימו לב לנתון הבא:

capture-21

אכן, נאמנות אין קץ לטלפונים סלולריים. ולמה לא בעצם? יש כאן מוצר שימושי, חלק מחיי היומיום ובעיקר, ובמיוחד אצל בני נוער – הוא פשוט פאן. לדעתי יש כאן לא מעט ללמוד גם בזירה האינטרנטית – כל מה שאתה צריך כדי שיהיה לך משהו מצליח הוא להיות חלק מחיי היומיום, להיות שימושי אבל מצד שני לתת לגולשים שלך הרבה פאן.

פשוט לא?

המבטיחים של 2009: עולמות וירטואלים וקניות ברשת

Generations Online הוא מחקר העוסק בפילוח דמוגרפי ושימושיות באינטרט המתפרסם מדי שנה במכון המחקר האמריקאי PEW Internet. בשנים האחרונות, המחקר עוסק בהשוואה של קבוצות גיל (בני נוער, דור ה X, דור ה Y ומבוגרים יותר) ובמציאת הקשר בין קבוצת הגיל לשימושים השנים באינטרנט.

להלן ממצאי המחקר העיקריים ל 2009, כפי שפורסמו:

2009_table

נקודות מעניינות שעלו במחקר:

נכון לשנת 2008 93% מבני הנוער מחוברים לרשת – האינטרנט הולכת וממצבת את עצמה כצורת הפרסום היעילה ביותר עבור בני נוער כאשר היא מסוגלת לספק השתתפות חוויתית במותג והמלצות עליו דרך חברים, מה שרשה לומר על המדיה האחרים.

ל 80% מבני הנוער יש חיבור פס רחב בבית – לא מעט אמצעי פרסום יכולים לצאת מהנישה המיושנת ולרוץ דקימה. מה שאומר שמשרד פרסום שחברה שיידעו לנצל את יכולות המולטימדיה שיש לאינטרנט ולפס הרחב להציע יכולים להיות פורצי דרך בתחום ולהיכנס לטריטוריה פרסומית שעדיין לא נכבשה.

10% מבני הנוער מבקרים בעולמות וירטואלים – לעומת 2% ומטה בדורות אחרים. מה שיכול להסביר שיתופי פעולה גדולים של גופים מסחריים כמו כוכב נולד ארה"ב עם עולמות וירטואלים נישתיים. בישראל, מלבד קיטה סיטי ומומו הפרה שניסו עולמות וירטואלים דווקא לחלק הצעיר יותר של בני הוער, אף אחד לא ניסה לעשות זירה וירטואלית חברתית אמיתית.

38% קונים משהו אונליין - הנה נתון מפתיע. בניגוד למה שחשבתי, בני נוער קונים ברשת. כמובן שמדובר בבני הנוער האמריקאים (גילאי 17-12) ואני לא ממש יודע מה המנטאליות שם. מה שכן, תפקיד בני הנוער בתא המשפחתי חוצה גבולות גיאוגראפיים – הם משווים בין מוצרים, הם מחפשים מידע והם מחליטים איזה מוצר ייכנס הבייתה (גם ברכישות גדולות, אם כי לא בכולן).

עולמות התוכן: מוזיקה (59%) וידאו (57%) ורשתות חברתיות (65%) – אין הפתעות בעניין הזה ואני מניח שבשנה הבאה נראה עלייה גם בנתונים הללו. מה שכן, לאור הנתונים של השנה שעברה זה מרגיש שעולם הרשתות החברתיות בארץ (ובעולם) מגיע לרוויה מסויימת ובסופו של דבר גולשים יתחילו להתנקז לעבר האתרים הגדולים ולקבור את הקטנים. אבל זו רק הערכה מלומדת שלי.

אם מסתכלים על הדו"ח במבט כולל, אפשר לראות מגמה ברורה גם ביחס לשנים קודמות: הדורות שונלודו לתוך האינטרנט (דור Y ובני הנוער) זוכים לשלב את הרשת בחיי היומיום כאשר בני הנוער פתוחים יותר לחדשנות ורף הריגוש שלהם יכול וצריך להיות גבוה יותר (ע"ע העולמות הוירטואלים).

בארה"ב ראינו ש 38% מבני הנוער קונים ברשת. מעניין איך בארץ נצליח לתרגם את הנתון הזה לכסף, אם באמצעות שימוש ב"כסף אתר" כמו בטרנדי, לדוגמא או על ידי אספקת מוצרי פרימיום על אתר שיצליח לספק לגולשים סיבה אמיתית לרכוש אותו (את זה עושים טוב בהאטריק, שכן מצליח להביא כסף מבני נוער).

את המחקר המלא ניתן להוריד כאן (PDF)

מחקר: 46% מהילדים עוברים בין סוגי מדיה

בעבר הלא רחוק הפרדיגמה השלטת בתחום הפרסום לצעירים בכלל וילדים בפרט, הייתה שקשה מאד עד בלתי אפשרי להעביר אנשים בין סוגי מדיה. דהיינו, פרסומת בעיתון  או בטלוויזיה תשאיר את הצעירים בעיתון או בטלווזיזה ולא תשלח אותם לבצע פעולה במדיום אחר (באינטרנט, לדוגמא) אלא אם כן יש להם תמריץ גדול מאד לעשות כן (אוטו חדש, טיסה לחו"ל).

על פי התפיסה הזו, ניתן לראות שמהלכי פרסום של חברות גדולות עובדות בעיתון ובטלוויזיה בעיקר על תדמית ומיתוג ושומרים לאינטנרט את איסוף מסד הנתונים וההנעה לפעולה. כך, לדוגמא, ראינו ב"אח הגדול" הרבה פרסום לבזק כחברה, ופחות לאתר המשחקים שלה bgames , על אף שהאחרון  אמור להיות רלוונטי יותר לקהל הצופים.

מחקר חדש שהתפרסם בשבוע שעבר מבית מכון המחקר MediaMark מראה סדקים קלים התמעוררים בפרדיגמה. על פי המחקר (קובץ PDF) כמעט מחצית מהנבדקים (46%), ילדים ביגלאי שש עד אחת עשרה, נכנסו לאתר אינטרנט של מוצר או הם ראו בפרסומת בטלוויזיה או במודעה.

תוצאות המחקר העיקריות

לא זאת ועוד, מתוצאות המחקר עולה עובדה מעניינת נוספת: ככל שהגיל עולה, כךהנטייה לבדוק אתרי אינטרנט בעקבות פרסום במדיה אחרים עולה.

ניתן לראות במחקר זה (יחיד ככל שיהיה, כמובן שנדרשים עוד כמה מחקרים לאימות בתחום וכל הערה מתודולוגית נוספת) את תחילתו של שינוי אפשרי בדפוס ההתנהגות של צעירים ביחס לפרסום במדיה שונים. יכול להיות שעל מנת לאסוף מסד נתונים של צעירים, לא צריך למכור קליקים או להשקיע כוח אדם בפרסום ויראלי, אלא פשוט להכניס את המודעה הנכונה למקום הנכון, והגולשים עצמם יתעניינו במוצר מרצון.