אין הרבה חברות גדולות בעולם שמפרסמות לצעירים, מכוונות מכירה ומצליחת להשתמש במוצרים שעומדים בחזית הטכנולוגיה. דומינו'ס פיצה בארה"ב עושים את זה טוב ובאופן עקבי כבר כמה שנים, אחרי שבשנה שעברה שדרגה דומינו'ס את ה-Tracker המפורסם שלה והוסיפה לו ערכות נושא, השנה האסטרטגיה של החברה מפנה המון משאבים לכיוון הסלולר והמובייל והתוצאה ממש ממש מגניבה.

 ה- Pizza Hero של דומינו'ס (צילום מסך)

משחק ממותג יכול להיות כיפי

בשבוע האחרון שחררה דומינו'ס ארה"ב אפליקציית iPad חדשה בשם Pizza Hero (שם נדוש קצת, אבל מילא), משחק שמטרתו לחשוף את הגולש לתהליכי הכנסת הפיצה של דומינו'ס, לייצר מעורבות במוצר ועל הדרך, כמו כל אפליקציה או מוצר טכנולוגי שהחברה משחררת: למכור פיצות, והרבה.

משחק של הכנת מוצרים על גבי פלטפורמה של iPad יכול היה להתחרבש לדומינו'ס בפחות או יותר אלף דרכים: חווית המשחק הייתה יכולה להיות גרועה, המשחק יכול היה להיות יותר מדי מסחרי ולא כיפי, המכניזם של המשחק יכול היה להיות מלאה ומשעמם אבל עם כל זאת, ניכר שבמהחך החשיבה על המוצר, המטרה הייתה לעשות קודם כל משחק מגניב ורק אחר כך למסחר את כל המסביב – והתוצאה בהתאם.

במהלך המשחק תדרשו, במשך 11 שלבים להיכנס לנעליו של עובד בסניף דומינוס ולייצר פיצות מושלמות דרך כל השלבים: לישת בצק, פיזור הרוטב על הפיצה, מיקום מספיק תוספות במיקומים מדויקים, אפיה ומשלוח כשבכל שלב השחקן נדרש להשלים מספר מסוים של פיצות והשלב האחרון במשחק הוא שלב "אינסופי" כשמה שמכריע את השחקן בסופו של דבר הוא עומס ההזמנות.

המשחק עמוס במנגנונים שכולנו מכירים לאחרונה מעולם המשחקים: נקודות, באדג'ים, לחץ זמן, דרגות וציונים לשבח ממנהלי הסניף הוירטואלי, כל אלה מייצרים סביבה משחקית לגמרי כשהמיתוג כאן הוא בכל מקום, אבל מתפקד כשחקן-משנה.

את הרוטב שמים בתנועה סיבובית ובלי לצאת מהקווים

פוטנציאל מסחרי מעולה

החלק הכי נחמד באפליקציה הוא ללא ספק האפשרות ליצור פיצה משלכם ולקבל בדיוק (בערך) אותה פיצה מסניף דומינו'ס שקרוב אליכם. החיבור בין מוצר במשחק למוצר בעולם האמיתי הוא מה שעושה את האפליקציה הזו כל כך מיוחדת על פני עוד משחק ממותג של חברה והפער בין הרצון של המשתמש להתעניין במוצר לבין תהליך קבלת ההחלטה על רכישה ורכישה בפועל הוא כמעט ולא קיים: כל מה שצריך לעשות הוא ללחות על כפתור באפלקיציה ולהרכיב פיצה בדרך נחמדה וכיפית.

אני לא מאמין שנראה הרבה משחקים ממותגים בתקופה הקרובה בעקבות ההצלחה של דומינו'ס, בעיקר בגלל שלייצר משחק טוב ומוצלח זו בדרך כלל אופרציה לא פשוטה שמערבת אנשי מקצוע ותקציב קצת יותר גבוה מאפליקציה שהיא "כלי שימושי" (Utility) ובאופן כללי דורשת תשומת לב וגימור ברמה גבוהה. עם זאת, שווה לראות ולהתנסות באפליקציה של דומינו'ס ולו רק כדי לראות שאפשר לעשות משחק גם ממותג וגם כיפי.

עוד על משחקים ממותגים:

• מכירת תוכן בתוך משחקים ממותגים 
• קרב החנייה של גולדסטאר
• הקיבוץ הוירטואלי הראשון של יטבתה

אני יודע איך זה קורה, יושבים במשרד ומחפשים רעיונות לאיזו אפליקציית פייסבוק נחמדה שאפשר להרים ומפה לשם, בגלל שמדובר בקהל צעיר מחליטים שמשחק זה הפתרון, הרי בני נוער אוהבים לשחק, ככה כתוב במחקרים. בסופו של דבר, בגלל חוסר זמן (ובואו נודה על האמת, חוסר תקציב) רוב המשחקים שמפותחים בארץ כחלק מקמפיינים שיווקיים נגמרים בשכפול של מנוע משחק משנות השמונים-תשעים ומעטים המשחקים שהביאו משהו מקורי לשולחן.

לכל שלושת המשחקים שאני עומד להציג בפוסט הזה אין פוטנציאל להיות מפותחים עבור קמפיין פרסומי וגם אם כן (והם לא), מדובר כאן על עולמות תוכן שמחזיקים חודשים ושנים. הכוונה שלי כאן היא להציג שלושה משחקי פייסבוק קצת פחות קונבנציונאליים: כאלה שהם לא טוויסט על סוגר שטחים או על פונג, אלא מציגים חשיבה משחקית שהיא קצת מעבר לעולמות שאתם מכירים בפייסבוק (כן, גם לא פארמוויל).

MapleStory Adventures

מכל שלושת המשחקים, זה אולי המשחק שהכי הדהים אותי בחשיבה ובתפיסה שלו את פייסבוק. מייפל-סטורי הוא כבר שנים משחק מרובה משתתפים אונליין (מה שנקרא MMORPG ובעל קהילת שחקנים עצומה ונאמנה, זה אפילו מגובה במחקר). בעוד שבמשחק מחוץ לפייסבוק השחקן יכול ללכת לכל מקום ולעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה, ההמרה של המשחק לפייסבוק לוקחת את העולם של Maple Story ומכניסה אותו לתוך הכללים של האפליקציות המוכרות ברשת החברתית.

בתוך MS Adventures אתם משחקים דמות לבחירתכם (לוחם או קוסם) כשבאופן כללי אתם משוטטים בעולם ומבצעים משימות. בדומה למשחקים כמו פארמוויל, כל פעולה עולה לכם באנרגיה (נתתם מכה ליצור, הרמתם חפץ מהרצפה – שילמתם באנרגיה). בדומה לכל שאר המשחקים גם כאן יש צבירה של כסף, קניה של ציוד לדמות והתקדמות במשימות. מה שמיוחד כאן, מעבר לזווית הדו-מימדית שהמשחק מוצג בה (כבר התרגלנו לזווית איזומטרית) הוא השיתוף של החברים: ברגע שיש לכם חברים שהתחברו למשחק, אתם יכולים לשחק יחד עם הדמות שלהם כדי שתעזור לכם משחק (לזמן מוגבל). בניגוד למשחקים אחרים, כאן אתם לא נכנסים לחווה, טירה או לעולם של החבר כדי לעזור לו, כאן הוא מגיע אליכם כדי לשחק יחד ויש בזה משהו קסום ונחמד (מעבר לעובדה שאתם נחשפים לדמות של החבר שלכם, רוצים נשק כמו שלו ואז ממשיכים לשחק).

לחצו כאן כדי לשחק

Triviador

קצת פחות "הארדקור" מהמשחק הראשון, טריוויהדור הוא הרבה יותר Casual אבל מציג טוויסט יפה ומעניין, מעין שילוב של Risk עם משחק טריוויה. המשחק מחולק לשני שלבים: שלב ראשון בו מוצגות שאלות וכל שחקן "תופס" ארצות על גבי לוח המשחק ושלב שני בו שחקנים נלחמים ראש בראש עד ששחקן אחד שורד כשליט העולם או ניצחון בנקורות.

מעבר לקונספט המגניב ולדרך הויזואלית בה מוצג המשחק, תוך כדי שהשחקן מתקדם בדרגות הוא צובר כל מיני בונוסים נחמדים שהופכים את המשחק לקצת יותר מאתגר: פטיש שעוזר לכם בשאלות אמריקאיות, תוכי שמדי פעם יעזורלכם למצוא את התשובה הנכונה או כנפיים שיעזור לכם לכבוש ארצות רחוקות (או את הטירה של היריב) גם אם אתם חלשים ולא תצליחו להגיע אליה. בסך הכל המשחק הזה מדגים איך לקחו רעיון נחמד וכשמשחקים בו זמנית מול שני אנשים ומעלים את הדירוג של המדינה שלכם בדירוג העולמי, אלה בדיוק העוגנים שצריך כדי למשוך שחקנים להעביר את הזמן אצלכם במשחק.

לחצו כאן כדי לשחק

Army Attack

בחזרה ל"הארדקור". ב-Army Attack המטרה די מסבירה את עצמה: כבשו כמה שיותר ריבועים על לוח המשחק, שחררו ערים והדפו את התתקפות של הגנרלים הממוחשבים. העניין הוא שככל שאתם משחקים יותר, כך השטח שאתם צריכים לשמור עליו הוא גדול יותר כך ששחקנים בדרגה מתקדמת ימצאו את עצמם שורפים שעות מול המשחק בלארגן קבוצות של חיילים במקומות אסטרטגיים.

בדומה לשאר משחקי ה-ville גם כאן כל דבר עולה אנרגיה וחברים צריכים לעזור לכם לבנות את הבניינים השונים בבסיס. אני חושב שמעבר למשחקיות אחד הדברים הכי נחמדים במשחק הזה הוא דווקא הלחן והמוזיקה שמנגנת תוך כדי. הנושא הזה לא היה שווה פוסט אבל בשנה האחרונה לא תמצאו משחק שמכבד את עצמו בלי מוזיקה והלחנה, עוד אחד מהמשתנים שיגרמו לשחקנים לחזור ולשחק – שחקו קצת Petville ותראו אם אתם מצליחים להוציא את המוזיקה של המשחק מהראש.

לחצו כאן כדי לשחק

לא הרחבתי יותר מדי לגבי המשחקים כי אני מאמין שאין כמו לחוות אותם מיד ראשונה. לכו,  שחקו קצת (תגידו לבוס שזה בשביל מחקר) ואם יש לכם משחקי פייסבוק מגניבים אני אשמח לקרוא עליהם בתגובות. 

בחודשים האחרונים, Angry Birds, ללא ספק המשחק הנייד הפופולארי ביותר מאז סנייק (ללא ספק במונחים של שיווק, כנראה פחות במספר השחקנים) הופך להיות הסמן הימני בכל מה שקשור ליישום של טכנולוגיות חדשות בתחום המובייל ויש סיבה טובה, החבר'ה ב Rovio Mobile מחפשים כל דרך אפשרית לשבור את תקרת הזכוכית ולהגדיל את מספר ההורדות.

בין המהלכים הגדולים של Rovio בתחום התוכן אפשר לציין את השקת Angry Birds: Seasons, אפליקציית בת של המשחק המקורי שמרחיבה אותה ומתעדכנת לפי אירועים מיוחדים (חג האהבה, חג המולד, סט. פטריקס דיי ועוד) בדצמבר 2010 ואת שיתוף הפעולה עם הסרט Rio שלווה בהעלאת אפליקציה נוספת עם משחק ממותג ברוח הסרט כאשר בכל חודש נפתחים עוד שלבים עד להשקה של הסרט.

NFC: תקשורת מבוססת קרבה

מי שלקח מעלות על התקשורת מבוססת הקרבה היא דווקא חברת Nokia (אם כי ניתן למצוא תמיכה ב NFC גם במכשירים של גוגל ויש שמועות שאפל מפתחת מערכת תשלום מבוססת NFC) ושם מתחיל שיתוף הפעולה הבא של Angry Birds. באופן כללי, NFC (או Near Field Communication) היא תקן תקשורת המבוסס על העברת מידע בתדר מסוים שאפקטיבי רק בטווח קרוב מאד (4 ס"מ או פחות) ממכשיר NFC אחד לאחר (בלא טכנוטלוגית – זה נשמע לי כמו Bluetooth פאסיבי לטווח קצר).

הפיצ'ר החדש של אנגרי בירדס מציג מערכת של שלבים שנפתחת רק כאשר נפגשים שלושה שחקנים שהמכשירים שלהם תומכים ב NFC באפליקצייה שתקרא Angry Birds free with Magic. ככה זה ייראה:

אצל הצעירים: מגמה הפוכה

איכשהו, ההשקה של תוכן בלעדי במשחק מבוסס על מפגש פיזי עומד בסתירה למגמה שנמשכת דיי הרבה זמן בעולם הצעירים. לאחרונה, כל המשחקים הגדולים מעודדים דווקא מגמה הפוכה: ההתכנסות החברתית במשחקי מחשב נעשית דווקא על סמך עולמות וירטואליים (מספיק להסתכל על סטטיסטיקות של משחקים דומגת World of Warcraft כדי להתרשם מהיקף התופעה שגדלה ב 66% בשנת 2010) ורוב האינטראקציה של בני הנוער נעשית באמצעות דמויות וירטואליות (Avatars) ומערכת היחסים שם אחרת לגמרי.

והנה, מגיע משחק שמעודד דווקא מספגש פיזי בין שחקנים ודווקא בגלל שהוא הראשון שמתגמל שחקנים באמצעות תוכן ודורש בחזרה את אותו מפגש, יהיה מעניין לראות איך הפיצ'ר הזה ישפיע על אחוזי ההורדה של האפליקציה: במצב האופטימלי, צעירים ייפגשו בבית הספר או אחרי שעות הלימודים וישתמשו בכוח שלהם בתוך הרשתות החברתיות בעולם האמיתי כדי לעודד חברים שלהם להוריד את האפליקציה, לבלות זמן מול המשחק ובשאיפה, להיפגש שוב כדי לפתוח שלבים נוספים.

פגוש חברים – פתח שלבים – Angry Birds על NFC

אנחנו נעקוב…

בשבוע שעבר דיברתי בבלוג האישי שלי על Gamification, מושג טרנדי מאד לאחרונה שעיקרו יישום מנגנונים מעולם המשחקים על תחומים שהם לא בהכרח משחקים כדי להגביר את המעורבות של הגולש (שחקן) בהם ולהשתמש במנגנונים פסיכולוגיים ותגמולים (תחרותיות, קנאה, הרצון להשלים אוספים) כדי להוביל את המשתמש לשימוש חוזר במוצר (מה שאנחנו, אנשי המוצר קוראים Re-Engagement), ויראליות או פשוט להוציא כסף מהכיס.

אני חושב שהסמן הימני בתחום הזה, או לפחות החברה שגרמה לכולם לחשוב שהנה, לא חייבים לקרוא למשהו משחק כדי להפוך אותו כזה, הם FourSquare (שיימלס פרומושן: התחלתי לכתוב גם באתר פורסקוור הישראלי, תנו קפיצה), לכאורה כלי שימושי שתכליתו "בוא תראה איפה חברים שלך נמצאים" הוסיפו עליו מנגנון של באדג'ים, נקודות וטבלת מובילים ויצרו קהילה שלמה סביב המוצר הזה. עד כאן שתי פסקאות קצרות על Gamification, עוד נדבר על זה.

הקיר שלכם בפייסבוק: לא מה שחשבתם

אנחנו נמצאים עכשיו במין תקופה מוזרה שבה נפתחות חברות שמנסות מצד אחד למשחק (תרגום של To gamify) איזורים שלא הייתם מצפים להם ולהפוך אותם לכיפיים יותר דרך הפלטפורמה שלהם ומצד שני חברות שבונות תשתיות שיאפשרו לאתרים אחרים להתחבר אליהם ולמשחק את האתרים שלהם באופן אוטומטית (בדומה ל Game Center של אפל, OpenFeint או Plus+).

Deko-Deko היא אפליקציית פייסבוק חדשה שמנסה לקחת פיצ'ר שאתם מכירים מפייסבוק,להעצים אותו ולחבר אתכם אליו באמצעות מנגונים משחקיים. ככה זה נראה:

Deko-Deko להעלות הודעות מגניבות לקיר של חברים ולקבל דרגות (צילומסך)

דרגות, מפתחות ובונוסים יומיים

דקו דקו היא אפליקציה פשוטה מאד: אתם מקבלים את האופציה לכתוב על הקיר שלכם או על הקיר של חבר שלכם הודעה בפונט מטופש ולהוסיף תמונה (אגב, זה עובד ממש מגניב ונראה נורא משודרג). עד כאן מאד אינקרדימייל מצדם. אבל בנקודה הזו עוצרת האפליקציה ונכנס המשחק: לפרסם הודעה על הקיר שלכם או של חבר עולה 5 מפתחות. מפתחות הם המטבע הוירטואלי של האפליקציה וסביבם מתנהל כל המנגנון.

איך משיגים מפתחות? עושים לייק לעמוד של האפליקציה (20 מפתחות) לאפשר לאפליקציה לשלוח לכם אימיילים וניוזלטרים (20 מפתחות) וכמובן, להיכנס מדי יום לאפליקציה כדי לצבור בונוס יומי מצטבר (וכמובן אם חברים לוחצים על הקישור ונכנסים לאפליקציה, הם מקבלים תגמול בעצמם).

כך הופכים כניסות ל Re-Engagement - בונוס יומי

בנוסף לכל הבונוסים והתגמולים, כל הודעה שאתם מפרסמים שווה לכם דרגה, יש לכם חיה שאתם מגדלים (אמיתי לגמרי) ואתם יכולים לבחור את ה Avatar שלכם מתוך גלריה גדולה ומגניבה של איורים. למה? כרגע אין לזה משמעות מעבר ללהיות מוצגים על הקיר של החבר שלכם ולייצר התאמה אישית של האפליקציה אליכם.

למה לעשות את כל הסיבוב הזה בשביל אפליקציה שמפרסמת הודעות מצוירות על הקיר? שאלה מצויינת. אני חושב שלכל אפליקציה את הפוטנציאל ואת תקרת הזכוכית שהיא תגיע אליה. Deko Deko היא אפליקציה מגניבה ויכולה לגמרי לעמוד בזכות עצמה גם בלי מנגנונים משחקיים אבל ברגע שמוסיפים לה את הרובד הזה, פתאום היא לא רק כלי שימושי אלא מקום שאפשר לבלות יותר משלוש דקות בתוכו, יש סיבה אמיתית להעביר את האפליקציה הלאה לחברים ואולי חשוב יותר, המפתחים יכולים לקחת את השחקן למסלול מסוים שבסופו האפליקציה מציעה לשחקן תגמול מספיק אטרקטיבי כדי שהוא ישלם 20 פייסבוק קרדיטס בשביל מפתחות, ולא בטוח שזה יהיה כדי לשלוח הודעות מצויירות לחברים.

משחק הוא הרבה יותר מ…משחק. דרך המשחק ילדים, צעירים ואנשים בכלל מגבשים תפיסות, עמדות, דרכיי התנהלות, משמעות ובכלל איך לחיות בעולם הזה.

קצת פסיכולוגיה\סוציולוגיה: "חִברות, או סוציאליזציה, הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה." (ויקיפדיה). תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים: משפחה, בית הספר, קבוצת השווים ותקשורת המונים.

המשחקים כמכתיבי תרבות בתקשורת ההמונים

לרדיו, קולנוע לאחר מכן הטלווזיה, שהינן חלק מן תקשורת ההמונים יש השפעה גדולה על תהליך החיברות.  ארה"ב הינה בעלת השפעה תרבותית גדולה גם ובעיקר בזכות כך שהיא "שתלה" לכל אחד מסך בבית בו הוא מקבל נתח של תרבות, או תת תרבות אם תרצו. זה שהמכשירים נוצרו ביפן, סין או קוריאה לא משנה את העובדה שמה שמשודר בהן הוא מה שמכתיב את סדר היום. גם כיום זה לא משתנה – באסיה מייצרים את המחשבים ובארה"ב את הפלטפורמות והתוכן. המדיום שהופך היום למחשב – והפלטפורמות החברתיות מאפשרות לעולם המשחקים לצמוח ולהגיע לכל פינה בקלות גדולה יותר . אם בעולם העתיק ניתן היה לכנס 45,000 איש בקוליסיאום ברומא, היום רק על המשחק סיטיויל מתכנסים מעל 84 מליון משתמשים. פאאור טו דה סיטי.

הנה עומר כתב ממש כאן בתנועה משחקים ברשתות חברתיות עלו ב 66% בשנה האחרונה, ואיך זה בעצם משפיע? ועוד עם מפלצת ההפצה הויראלית של פייסבוק? לא ניתן להמעיט בכוח של משחקים אלו לשנות ולעצב תודעה של משתמשיהם. מי שמתעניין מה כל זה יעשה בעתיד יוכל לצפות כאן בהרצאה מרתקת בטד על איך משחקים ישתלבו בחיים (לדוגמא איך על מברשת השיניים יהיה חיישן + משדר, וכל ילד שיצחצח טוב יקבל "קרדיט" מקולגייט לשימוש באיזה קניון וירטאלי – הכל שחיק). אבל לא צריך לחכות שמשהו יקרה, כבר כאן עכשיו למשחקים יש השפעה על איך אנשים בכלל וצעירים בפרט לומדים להתנהל ולהתנהג בעולם הזה.

סיטיוייל – העיר הגדולה בעולם

סיטיויל הושקה זה לא מכבר ונכון לעכשיו יש לה יותר מפי 5.5 תושבים מהעיר הגדולה בעולם. אבל מה שמעניין בהקשר הזה הוא מה המסרים הגלויים והסמויים שעוברים תוך כדי המשחק ודרכם צעירים ובכלל לומדים על איך להתנהל בעולם האמיתי. כי היום –  זינגה היא אולי סוכן החיברות הגדול בעולם.

מי שבכלל לא מעורה במשחקיי אונליין אלו, עדיף שיתעניין כי זה מאסט מקצועי. בגדול אתה מקבל שטח, בונה בתים, חנויות, מבני ציבור, כבישים ופארקים על מנת לצפות איך העיר מתאכלסת בתושבים וכל זאת תוך שיתוף החברים בפייסבוק.המטרה בסיטיויל היא לבנות עיר גדולה ומשגשגת לרווחת תושביה. אבל מהי בדיוק אותה רווחה?

נמלים חרוצות עם פ'טיש לצרכנות

בסיטיויל כל האנשים הם מאוד מסודרים ומתוקתקים. יש יתרון מובהק למי שהוא  neat guy. לא תמצאו בעיות חניה, אנשים שמאחרים בתשלום שכ"ד, או פרויקטיי נדל"ן שסובלים מחוסר איכלוס.  החנויות תמיד מתמלאות באנשים וסתם בטלנים שנהנים מהשמש ביום חם, לא תמצאו. הצועדים תמיד עושים זאת על המדרכות ועוברים רק במעברי חצייה. אומנם יש משטרה אבל ממש אין צורך בשוטרים שיפטרלו ברחובות להשליט חוק וסדר. זה קיים מאליו.

שהחנויות ריקות, הרחובות ריקים. לא תראו נפש חיה. איזה סיבה יש בכלל להסתובב ברחוב?. כל האזרחים ספונים בבתיהם ומחכים לאות. אגב, לצערי גם שיווק אינו נדרש פה. על בעל החנות בסה"כ למלא את את המדפים והאנשים יוצאים מהבית בשיירה אליו. בתמונה למטה תראו תראו מה קורה בצד ימין כאשר אין סחורה בחנות – הרחובות ריקים. וכאשר הסחורה חוזרת למדפים (תמונה מצד שמאל) , ההמון  שועט לרחובות. ולא תגידו לחם, או דלק – אלא חנות פרחים. כולם ממהרים כל הזמן מהבית לחנויויות ומהחנויות לבית.

האושר הוא לקנות

רגשות אין פה. כמעט. למעט אחרי הקניה. למעשה רק אחרי הקנייה האזרח מתלא באושר גדול ומעליו עולה ענן של חיוך (תמונה שמאלית). אפשר להבין. הלוא הוא חיכה בביתו והנה הוא מבין ברי המזל שהצליח לשים את ידו על סחורה חמה. בין אם זה נעליים, משחקי וידאו, פרחים, קפה או צעצועים – אין זה משנה כלל ועיקר. הקניה היא טובה, היא מוציאה מהבית ונותנת רגע של נחת. הקנייה משחררת.

הנחישות וההתמדה בסיטיויל משתלמת. מי שנכנס באופן קבוע מתקדם יותר. גם שימוש בהרבה חברים בפייסבוק עוזר, אבל מי ששם כסף יוכל לקצר את הזמן ולזרז את בניית העיר שלו. כשיש כסף, לא צריך חברים.

כמה מילים לסיכום

לא התמיירתי לעשות כאן ניתוח סוצילוגי אנתרופולגי של המשחק (מכירים סטודנט  לאנרפולוגיה שבא לו?) ברור שזינגה עיצבה ופיתחה את המשחק תוך שילוב הצרכים שלה (הכלכלים) ומחשבה מה יגרום לאנשים לשחק במשחק שלהם (חווית משחק נעימה וממכרת). חלק ניכר מן התהליכים במשחק אופיינו לפי רוח התקופה הצרכנית ופשוט הוקצנו ומוסדו.  מה כן?

האינטרנט זה לא מכבר הפך להיות חלק מתקשורת ההמונים אך בניגוד לכלי המדיה המסורתית הוא אינו מרוכז בידי בעלי שלטון או הון.  האומנם!? הרשו לי לתקן ולומר שהוא לא התחיל ככזה אבל היום הרשת הופכת להיות כלי משחק של הגופים הגדולים. רוב הציבור כלוא בפלטפורמות שיצרו לנו (גוגל, יוטיוב, פייסבוק, ווינט, וואלה…). האייפד רק ייחזק את דפוס השימוש הזה.

אז מה ניתן לעשות עם כל זה

חינוך – אין לי ציפייה מחברות מסחריות לייצר משחקים עם ערכיים אונברסליים חינוכיים. למרות שיש כאלו, אפילו כמה מוצלחים מאוד פה בארץ. אבל בחינוך, יש כאן זירה מאוד מעניינת. ידוע בפסיכולוגיה שבית הספר הוא אחד מסוכני החיברות החזקים ביותר. הנה עוד מקום אליו גם צריך להגיע.

מיסטיקה – קורא בסיטי ויל. פעם קראו בקפה. היום אפשר לצפות את העתיד שלך על פי העיר שבנית.

ניתוח אישיות – קורות חיים חדשים, (כבר בעצם ראשי התיבות זהים לקורות חיים וסיטיוויל באנגלית CV). כלומר בראיון או במחני קבלה לעבודה יאבחנו את האישיות שלך על פי הבחירות ואופן ניהול העיר שלך.

או סתם פשוט, לשחק

סקרנו כאן בשנה האחרונה הרבה קמפיינים מוצלחים שהלב הפועם שלהם היה דיגטל: יטבתה, אהבה ראשונה של סלקום, ריהאנה של אוראנג', החניה של גולדסטאר וקרטושקס של תפוצ'יפס. היו כמובן עוד מוצלחים מאוד, אבל הנבחר שלי השנה הוא דווקא זה שכיכול הוא הפשוט מבינהם, שמראה שרעיון טוב הוא עדיין יכול להוות תחליף לארנק גדול. (הערת אגב – גם עם ארנק צריך לדעת מה לעשות).

כולם יפות וכולם חכמות אבל רק אחת יכולה לזכות. הנה כמה מהדברים שמצאו חן והפכו את הקמפיין הזה ליותר מסתם חביב:

כל אחד יכול לבחור

"בפלים או ופלות" יושב על עניין קטן ושולי אבל מאפשר מכנה משותף רחב ביותר. לכל אחד יש מה להגיד בנושא. יכול לבחור בין אפשרויות מאוד קלות ולקחת חלק במשחק. ממש משחק קז'ואל.

האבלוציה של הקמפיינים עם מעורבות גולשים דומה לאבלוציה של האינטרנט שעבור שינוי ממרחב פתוח ואינסופי > כינוס לתוך אתרים\אפלקציות סגורות.  בהקשר של הקמפיין, אם פעם היו מבקשים מהגולשים להסריט ולהכין וידאו או תמונות, היום מבקשים מהגולשים הרבה פחות. לרוב זה יוצא משהו מטומטם כמו "תעשו לייק" – אבל הנה דוגמא איך בקשת מערבות פשוטה יחסית מצליחה. ההצלחה בקמפיין מחייבת לחבר את אופן הפעולה לדפוסי השימוש של הגולשים – וכאן יש בינגו.

מיתוס הפרס

הנה תראו פה – אפילו לא הציעו פרסים למשתתפים – והצליח. רק ביקשו להשתתף ולקחת חלק.  ברגע שצריך לשלוף פרס גדול – לי זה ישר מרמז שהרעיון לא חזק מספיק. ואם הרעיון לא חזק מספיק – אף פרס שבעולם לא יעזור לקמפיין להתרומם. פרס באמת יכול לתרום למוטוביציה להקליק\לשתף\לענות  - אבל רק כמשהו תומך ומשני.

בפלים או בפלות? זה לא משנה כל עוד של עלית

כביכול הקמפיין בכלל לא מדבר על ופלים של עלית – אלא על ופלים בכלל.  בספוט בטלוויזיה אפשר לראות איך הוופלים מלווים אותנו לאורך כל החיים: בתנועת הנוער, בחדר בבית ובצבא – סוג של "תמיד איתך – שוקלד פרה"  רק צעיר יותר. זה שיש עוד מותגים שמייצרים בפלות בכלל לא מעניין – ככה זה שאתה מתנהג כמו מוביל שוק.

חיבור בין אונליין לאופליין

חגגו את זה עד הסוף והוציאו אריזה חדשה עם "בפלות". וככה כל מי שנחשף לקמפיין יוכל לראות את הבפלות החדשות על המדף.

רואים את הכיף את הקריצה

המדיה החברתית מאוד מעריכה שנינות, ציניות, אבחנה בניואנסים והתחכמויות. גם בפרסומת בטלווזיה דרך המדריך בצופים והמפקד בצבא עם הבפלה אפשר לראות שלא לוקחים את עצמם ברצינות מדי. עצם הדיון בין "ויצמן" (הדמות הוירטואלית)  והמנכ"ל כבר לוקח את כל הקמפיין לכיוון יותר של משחק.

האימפקט גדול

יותר ממליון מצביעים מספרים את הכל. אומנם כל גולש יכל להצביע יותר מפעם אחת אבל זה לא בחירות לראש ממשלה, אז למי ממש אכפת?!  ובכל מקרה ניתן לראות שאפילו גוגל טרנדס עלה על האתר – וזה לא קורה כמעט באף קמפיין. בפיק יותר מ40 אלף גולשים ביום. זה המון בכל קנה מידה. אין ספק שהבאזז ירד ואז האתר שהוקם צפוי לגסוס לאיטו. לקמפיין כזה צריכה להיות השפעה גם על המכירות בפעול – נתון שאין לנו.

ובכל זאת – חסר

דווקא בקמפיין כזה היה נדמה שפייסבוק הוא קלאסי לניהול דיאלוגים בנושא, אבל לא מצאתי אף קהילה\עמוד של הקמפיין שצבר כמות משמעותית של של עוקבים. להרבה מוצרים פחות מעניינים יש עמודים פעילים. ובכל זאת – אולי בדיוק בגלל זה רואים את הכח של הקמפיין.

נקודות למחשבה

אחד האתגרים המשמעותיים בתחום השיווק לצעירים הוא היכולת לבצע מוניטיזציה, או מה שקרוי בעולם השיווק האינטרנטי Convert to paymant (המרה לתשלום) אצל בני נוער. לכאורה, לקבוצת הגיל הזו יש את כל מה שצריך כדי להיות כוח קניה משמעותי מאד באינטרנט: הם מבלים המון שעות באינטרנט, אוהבים מותגים, יש להם גישה למאגרי מידע ואת היכולת לחפש בהם בצורה טובה, קונים לא מעט בצורה אימפולסיבית ומהווים קהל טוב לרכישה של Virtual Goods, בתוך עולמות של משחקים חברתיים ובכלל.

לאורך השנים, קמו ונפלו חברות ויוזמות שקשורות לגביית כסף מבני הנוער באינטרנט (בשיתוף ההורים או דרך סלולר) ומדי פעם עולה איזושהי יוזמה חדשה ומעניינת, אבל דווקא לאחורנה, באמצעות מפגש בין שתי דרכים שאני מאד אוהב, התוכן והטכנולוגיה יש מעיין חצי-פתרון מעניין מאד ששווה לנו ללמוד אותו לפני שהוא עושה עלייה באופן רשמי.

שירות מבוסס מיקום יכול להיות הפתרון (התמונה ברישיון Creative Commons על ידי Michael Mistretta)

נאמנות לקוחות: תראה את זה לקופאי

את השיווק מבוסס המיקום כבר סימנו כאן כאחד הטרנדים המעניינים ביותר שצפויים להערכתנו לצבור תאוצה בשנה הקרובה. בעולם הצעירים, יש משהו מאד נכון בלייצר נאמנות לקוחות בקרב קהל שמאד מחובר, מעריך ואוהב מותגים. עם זאת, קשה יהיה לעשות את הצעד הבא ולגרום לבני נוער לבצע רכישות בזכות אותו שירות כי כאמור, כרטיס אשראי לרוב אין להם.

ההשקה של Facebook Deals לפני כעשרה ימים הציגה קונספט פשוט מאד: תגיע למקום מסוים, תראה לכל החברים שלך שאתה נמצא שם (צ'קאין), את האישור תראה לקופאי ותקבל הטבה במקום.

יש משהו מאד נכון בחשיבה הזו בהקשר לנאמנות לקוחות: יש הטבה אטרקטיבית שהעסק מציע כדי להביא אליו אנשים ולגרום להם לחזור אליו. בעולם המדיה החברתית התשלום שהלקוח צריך להעביר כדי לקבל את ההטבה יכול להיות תשלום פיזי (כמו בעולם הקניות החברתיות) או תשלום באמצעות "הון חברתי" (Social Capital). ברגע שהלקוח עושה צ'קאין במקום מסוים, החברים שלו נחשפים לעסק ולכל הקישורים הנלווים והוא, מצדו, מקבל את ההטבה.

הון חברתי הוא מטבע לכל דבר

אז נכון שאין כאן דרך ממשית לגבות מבי נוער כסף באמצעות הרשת (עוד חזון למועד) אבל יש כאן טכנולוגיה שתוכל להביא את בני הנוער לעסק ולייצר נאמנות לקוחות מהסוג שמשתמש במטבע שיש לצעירים והרבה. צעד חכם בכיוון הזה יכול להיות מדידה של ההון החברתי של הצרכן והעמדה שלו ביחס ישר לגובה ההטבה. כלומר, הגיוני שאדם שיחשוף את העסק שלו ל 1,000 חברי פייסבוק יקבל הטבה משמעותית לעומת אדם שחשף אותו רק ל 100 (אם נוציא את המשתנה האיכותי ונדבר על כמויות).

באותו הקשר, ולקראת סיום הפוסט, הייתי רוצה לחשוף אתכם ליישום מעניין מאד בהקשר הזה של סטארסאקס שהצליחו "למשחק" (להפוך למשחק) את העניין של נאמנות לקוחות עם חנות וירטואלית לצד נקודות המכירה, פשוט תפור על צעירים.

באמצע החודש שעבר עלה לאוויר אחד מהעולמות הוירטואלים המדוברים ביותר בתקופה האחרונה (כלומר, אם אתם בעניין של עולמות וירטואליים לילדים): העולם הוירטואלי של המותג הלו קיטי (Hello Kitty) וחברת סאנריו. בשבועות ראשונים לאחר עליית העולם לאוויר היו בו המון באגים ותקלות והיה נורא קשה להיכנס ולהתרשם ממנו כמו שצריך – היום הצלחתי לעשות את זה.

רקע וקצת היסטוריה (הפעם, שווה קריאה)

אני בדרך כלל לא חובב פסקאות רקע, אבל זאת דווקא שווה:  בתקופה האחרונה (משהו בין חצי שנה לשמונה חודשים) עולמות וירטואליים הפכו להיות זירת הפעילות הכי חמה לילדים (12-8) ולילדי גיל הביניים, מה שקרוי בעגה המקצועית Tweens (גילאי 14-13).  לדעתי הזירה הפכה להיות חמה במיוחד בעיקר בגלל הקושי היחסי לפרסם לילדים: קשה מאד להגיע לילדים בגילאים הללו לבתי הספר ופשוט למכור להם ומצד שני, אתרי אינטרנט יכולים להיות או מורכבים מדי או פשוט לא לעבור את מחסום החשדנות של ההורים.

בגלל כל הסיבות הללו ועוד, משחקים הפכו לזירה נכונה מאד עבור ילדים ואם עד לא מזמן אתרים למשחקי פלאש היו הזירה האטרקטיבית ביותר, היום העולמות הוירטואליים מציעים חווית משתמש עשירה הרבה יותר ואולי חשוב מכך, מאד מסונכרנת עם ההורים ומספקת להם כלים כדי לנטר את הפעילות של הילד שלהם. בכל מה שקשור לעולמות וירטואליים לילדים, שני השחקנים העיקריים היום הם Club Penguin של דיסני בזירת הילדים ו Maple Story הקוריאני בזירת ה Tweens.

Maple Story – מליוני משתמשים, חזק גם בישראל (צילומסך)

קצת על העולם הוירטואלי של נשיונל ג'אוגרפיק

לאורך השנים (שני העולמות הוירטואליים שהצגתי למעלה עלו לאוויר עוד בשנת 2005)  נוצר איזשהו פער בעולמות הוירטואלים לילדים שלתוכו קפצו שתי חברות מסחריות (אחת מהן היא סאנריו, מושאית הפוסט): מצד אחד עולמות וירטואליים דוגמת Maple Story הפכו להיות אלימים ולא מפוקחים (בעיקר ברמה המילולית כי מבחינת אלימות גרפית נלחמים שם כל היום בפטריות גדולות וחייכניות) ו Club Penguin הוא מאד רך, ילדותי וחסר בו את הרובד ההרפתקאי שמורגש מאד בעולמות אחרים.

אז לפני שנדבר על Hello Kitty Online, אני אציג לכם ממש בתמונה וכמה שורות את Animal Jam, העולם הוירטואלי החדש של National Geographic שעלה לאוויר בתחילת אוגוסט: מדובר בעולם וירטואלי מאד מסביר פנים גם להורה וגם לילד, סופר מושקע ומכיל בתוכו מיני משחקים אבל גם קווסטים של ממש. אה, והשחקן מיוצג שם על ידי קוף.

Animal Jam – מצליחלענות על צרכים של ילדים בצורה טובה (+לוגאין מיוחד להורים)

אוקיי – הלו קיטי.

למי שמכיר משחקים ישנים, הגראפיקה מזכירה קצת את Little Big Adventure, אבל זה לא העיקר. בגדול, ולהבדיל מהעלומות הוירטואליים האחרים (להוציא את Maple Story), העולם של סאנריו הוא כמעט לא לינארי, הווה אומר, מרגע שנכנסתם למשחק אתם יכולים להסתובב חסרי מטרה ולעשות פחות או יותר מה שאתם רוצים. המשחק מתנהל דרך קווסטים שמוגשים בצורה קצת בוגרת יחסית לקהל הצעיר שהמשחק מכוון אליו (טקסט בפונט קטן יחסית בלי דיבוב) ומכניס בשלב מוקדם יחסית קונספטים שיכול להיות שיהיו מסובכים לקהל הצעיר (לדוגמא: המשימה הראשונה היא למצוא Companion, סוג של חיית מחמד, עוד לפני שהשחקן באמת יודע ומכיר את הדמות שלו).

מבחינת גודל, עושר ואווירה העולם של הלו קיטי הוא חמור נורא (אם כי הקווסטים יכולים להיות קצת קצת מטרחנים, גם עבור שחקן צעיר) אבל בשורה התחתונה, עולמות וירטואלים לילדים אמורים לסחוף אותך מהשניה הראשונה ולקחת אותך יד ביד לתוך הסיפור והעולם (כמו ש Animal Jam עושים מצויין). במקרה של הלו קיטי, יש כאן מן הפספוס ברמת האובר-מורכבות.

אגב, אם אתם רוצים לקרוא על עולמות וירטואליים לילדים בישראל – כתבנוכאן על מוגובי, אקולוקו ומיקמק

רשת המשחקים של MTV (יותר נכון של MTV Networks) ביצעה צעד משמעותי השבוע כאשר רכשה את חברת המשחקים החברתיים Social Express והוסיפה אותה לרשת המשחקים הענפה שמחזיקים ב MTV Networks (בבעלות של ענקית התקשורת Viacom), רשת שנאמדת בכ- 2.2 מליון משתמשים ייחודיים ביום.

Social Express היא החברה הראשונה שמצטרפת לרשת ענפה של אתרי משחקים שבבעלות התאגיד ביניהם AddictingGames, אתר המשחקים של ניקולודיאון והאתר GameTrailers. ככה נראית מפת הטראפיק של האתרים כיום:

אתרי המשחקים של MTV Networks (מתוך Google Trends)

במידה רבה, המשחקים החברתיים (אם להיות מדוייק יותר, הוספת הרובד החברתי למשחקים קיימים) מהווים את מונע הצמיחה הגדול ביותר של הרשתות החברתיות. עד כמה שלא נעים להודות בזה, הרמה הגבוהה של האינטראקטיביות של המשחקים היא אטרקטיבית יותר מרוב הפיצ'רים שיש לרשתות החברתיות היום, בראשן פייסבוק, להציע לנו וברגע שמוסיפים על משחקי פלאש שלמדנו לאהוב ולהכיר את הרובד החברתי, נכנסים כאן מאפיינים של "איך אני לעומת חברים שלי" שגורמים לכל העסק להיראות אטרקטיבי הרבה יותר (וכל זה בלי להגיד את המילה ויראלי).

בועת המשחקים ממשיכה לנפח את בועת הרשתות החברתיות (אפשר כבר לקרוא לזה בועת פייסבוק, נכון?) . שימו לב לטופ-10 של האפליקציות בפייסבוק, נכון להיום:

משחקים חברתיים מסובבים את העולם, בערך (מתוך Appdata.com)

שמונה מתוך עשרת האפליקציות המובילות בפייסבוק הן משחקים חברתיים ונותנות לענק הכחול לא רק שפע של טראפיק אלא בעיקר זמן שהייה ארוך במיוחד באתר. במידה רבה, אותם משחקים חברתיים שאיימו לקבור את האתרים של משחקי הפלאש יכולים להיות הום, בזכות החיבור הפשוט יחסית לפייסבוק להיות הגאולה או יותר נכון, הלידה מחדש שלהם: שימו לב, לדוגמא, לענקית משחקי הפלאש Miniclip מול ענקית המשחקים החברתיים Zynga.

זה שנכנס וזה שיוצא (מתוך Google Trends)

בחזרה ל MTV – חברת Social Express תשולב באתר המשחקים של ניקולודיאון שפונה בעיקר לנוער הצעיר יותר (בני 15-13, מה שקוראים Tweens) ובהדרגה תתפשט לשאר אתרי המשחקים של החברה כדי לבסס את MTV בשוק החברתי.

הרכישה הזו, לצד מגעים מצד MTV לפיתוח מנוע Virtual Goods מצביע על מגמה שהתחילה לקראת סוף 2009 וממשיכה ביתר שאת לתוך 2011 – שוק המשחקים החברתיים והטובין הוירטואליים (Virtual Goods) רק גדל וכולם רוצים חתיכה מהעוגה. כאן, בארץ הקודש, עדיין לא ראיתי ניסיון אמיתי להרים מיזם בתחום הטובין הוירטואליים (למרות שהרבה פעמים אני מרגיש שכולם עומדים על הקצה ומחכים שמישהו יקפוץ קודם למים, כי מיזמים יש).

אנחנו כהרגלינו, נמשיך לעקוב.

הלחץ בפסגת מפתחי האפליקציות מתחמם. בזירה המספרית, אין תחרות ל Zynga עם מעל 247,000,000 משתמשים פעילים בחודש כשמזנבות בה רק RockYou! עם 72,000,000 ואחריה חברות כמו EA (עם 54 מליון), Crowdstar (עם 48 מליון), LOLapps ו Playdom. גם בזירת האפליקציות שולטת Zynga כש-7 מתוך 15 האפליקציות המובילות בפייסבוק שייכות לה כשהמובילה הבלתי מעורערת היא Farmville (כן, עדיין Farmville) עם מעל 82 מליון משתמשים פעילים בחודש.

אז למה הלחץ בפסגה מתחמם? כי לאחרונה אפשר לראות מהלכים שמעידים על לחץ שכזה מצד ענקית האפליקצות שהעלתה בחודשיים האחרונים שתי אפליקציות חדשות: Poker Blitz ו Treasure Isle, כובשת המצעדים התורנית. עד היום, Zynga לקחו את הזמן בכל הקשור להעלאת אפליקציות, אפילו נוכח הלחץ של מתחרים (כפי שהיה במקרה של Petville מול Pet Society) והעובדה שיותר ויותר חברות נכנסות לתחום האפליקציות בגימור גבוה (בעיקר מאמצים מכיוון Electronic Arts שמחזיקים גם בתקציב וגם באנשי המקצוע) גורמת להתחממות בגזרת פיתוח המשחקים.

אז את הפוסט הזה אני מנצל כדי להראות כמה התפתחויות באסטרטגיית המשחקים של Zynga, מה שללא ספק מבטיח לה את המקום הראשון ללא מעט זמן.

שפה מוכרת, קיצור עקומת הלמידה, קרוס גיימינג

מסך הבית מתוך Treasure Isle, שפה מוכרת למשתמש (צילומסך)

מזהים את הדמות במשחק? מדובר באותה דמות בה משתמשים Zynga גם עבור Farmville וגם עבור אחת האפליקציות החדשות שלה, Poker Blitz. הסיבה לעניין הזה היא כפולה ובראש ובראשונה טכנית: Zynga עובדים עם מנוע משחק, מה זה אומר? זה אומר שיש להם את מנגנון הליבה (כמו יצירת דמויות או שליחת מתנות) מוכן ולאותה ליבה הם מחברים את מנגנון המשחק החדש שהם מפתחים. הסיבה השניה לעניין האחידות היא קיצור עקומת הלמידה אצל שחקן: הוא כבר מכיר את הממשק, מכיר את הדמויות ואם תתחילו לשחק Treasure Isle (מדובר במשאבת זמן חסרת רחמים) תראו שהאפליקציה עובדת בצורה דומה מאד לפארמוויל ולא תהייה לכם בעיה לתחבר למונחים ולממשק.

רובד נוסף ש Zynga הכניסו שקשור למנוע שלהם הוא היכולת לחבר כותרים שונים, כמו לדוגמא, ב Petville

מיזוג רשימת חברים בין Farmville ל Petville (צילומסך)

Gift-reGift

אם יש חמשהו שמייחד את המשחקים של Zynga על פי האחרים הוא הקצב המטורף בו הם מתפשטים ברחבי פייסבוק. תרומה גדולה לעניין מגיעה ממערכת הספאם חסר הבושה המתנות אותה מפתחת החברה ומשקיעה בה מאמצים רבים: במשחקים האחרונים, Zynga הפכה את משלוח המתנות (הזמנות לאפליקציה עם ערך מוסף) לפשוט ביותר עבור המשתמש: לחיצת כפתור אחת מספיקה ואפילו בלי מעבר בין עמודים לעמוד חדש, כך שלא צריך באמת לצאת מהמשחק.

שליחת מתנות בקליק אחד, מתוך Treasure Isle (צילומסך)

נתתי כאן רק טעימה קצרה מתוך פיתוח המנוע של Zynga ויש עוד כמה פיצ'רים ששווה לדון בהם (ועוד לא נגענו בחיבור המעניין בין האונליין לאופליין) אבל מה שברור לי שכפי הנראה החברה הולכת לכיוון של מנוע משחק שיתפרס על פני כל משחקי החברה. ההימור שלי? שבקרוב נראה מתחרה חזק מאד ומעניין בסצנת הערים הוירטואליות שתופסת תאוצה (שימו לב לנסיעת מבחן של EA בסצנה הזו עם Hotel City).

]]> http://tnoathanoar.co.il/1702/%d7%94%d7%93%d7%a8%d7%9a-%d7%a2%d7%9c-%d7%a4%d7%99-zynga/feed/ 0