בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

בחודשים האחרונים, Angry Birds, ללא ספק המשחק הנייד הפופולארי ביותר מאז סנייק (ללא ספק במונחים של שיווק, כנראה פחות במספר השחקנים) הופך להיות הסמן הימני בכל מה שקשור ליישום של טכנולוגיות חדשות בתחום המובייל ויש סיבה טובה, החבר'ה ב Rovio Mobile מחפשים כל דרך אפשרית לשבור את תקרת הזכוכית ולהגדיל את מספר ההורדות.

בין המהלכים הגדולים של Rovio בתחום התוכן אפשר לציין את השקת Angry Birds: Seasons, אפליקציית בת של המשחק המקורי שמרחיבה אותה ומתעדכנת לפי אירועים מיוחדים (חג האהבה, חג המולד, סט. פטריקס דיי ועוד) בדצמבר 2010 ואת שיתוף הפעולה עם הסרט Rio שלווה בהעלאת אפליקציה נוספת עם משחק ממותג ברוח הסרט כאשר בכל חודש נפתחים עוד שלבים עד להשקה של הסרט.

NFC: תקשורת מבוססת קרבה

מי שלקח מעלות על התקשורת מבוססת הקרבה היא דווקא חברת Nokia (אם כי ניתן למצוא תמיכה ב NFC גם במכשירים של גוגל ויש שמועות שאפל מפתחת מערכת תשלום מבוססת NFC) ושם מתחיל שיתוף הפעולה הבא של Angry Birds. באופן כללי, NFC (או Near Field Communication) היא תקן תקשורת המבוסס על העברת מידע בתדר מסוים שאפקטיבי רק בטווח קרוב מאד (4 ס"מ או פחות) ממכשיר NFC אחד לאחר (בלא טכנוטלוגית – זה נשמע לי כמו Bluetooth פאסיבי לטווח קצר).

הפיצ'ר החדש של אנגרי בירדס מציג מערכת של שלבים שנפתחת רק כאשר נפגשים שלושה שחקנים שהמכשירים שלהם תומכים ב NFC באפליקצייה שתקרא Angry Birds free with Magic. ככה זה ייראה:

אצל הצעירים: מגמה הפוכה

איכשהו, ההשקה של תוכן בלעדי במשחק מבוסס על מפגש פיזי עומד בסתירה למגמה שנמשכת דיי הרבה זמן בעולם הצעירים. לאחרונה, כל המשחקים הגדולים מעודדים דווקא מגמה הפוכה: ההתכנסות החברתית במשחקי מחשב נעשית דווקא על סמך עולמות וירטואליים (מספיק להסתכל על סטטיסטיקות של משחקים דומגת World of Warcraft כדי להתרשם מהיקף התופעה שגדלה ב 66% בשנת 2010) ורוב האינטראקציה של בני הנוער נעשית באמצעות דמויות וירטואליות (Avatars) ומערכת היחסים שם אחרת לגמרי.

והנה, מגיע משחק שמעודד דווקא מספגש פיזי בין שחקנים ודווקא בגלל שהוא הראשון שמתגמל שחקנים באמצעות תוכן ודורש בחזרה את אותו מפגש, יהיה מעניין לראות איך הפיצ'ר הזה ישפיע על אחוזי ההורדה של האפליקציה: במצב האופטימלי, צעירים ייפגשו בבית הספר או אחרי שעות הלימודים וישתמשו בכוח שלהם בתוך הרשתות החברתיות בעולם האמיתי כדי לעודד חברים שלהם להוריד את האפליקציה, לבלות זמן מול המשחק ובשאיפה, להיפגש שוב כדי לפתוח שלבים נוספים.

פגוש חברים – פתח שלבים – Angry Birds על NFC

אנחנו נעקוב…

משחק הוא הרבה יותר מ…משחק. דרך המשחק ילדים, צעירים ואנשים בכלל מגבשים תפיסות, עמדות, דרכיי התנהלות, משמעות ובכלל איך לחיות בעולם הזה.

קצת פסיכולוגיה\סוציולוגיה: "חִברות, או סוציאליזציה, הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה." (ויקיפדיה). תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים: משפחה, בית הספר, קבוצת השווים ותקשורת המונים.

המשחקים כמכתיבי תרבות בתקשורת ההמונים

לרדיו, קולנוע לאחר מכן הטלווזיה, שהינן חלק מן תקשורת ההמונים יש השפעה גדולה על תהליך החיברות.  ארה"ב הינה בעלת השפעה תרבותית גדולה גם ובעיקר בזכות כך שהיא "שתלה" לכל אחד מסך בבית בו הוא מקבל נתח של תרבות, או תת תרבות אם תרצו. זה שהמכשירים נוצרו ביפן, סין או קוריאה לא משנה את העובדה שמה שמשודר בהן הוא מה שמכתיב את סדר היום. גם כיום זה לא משתנה – באסיה מייצרים את המחשבים ובארה"ב את הפלטפורמות והתוכן. המדיום שהופך היום למחשב – והפלטפורמות החברתיות מאפשרות לעולם המשחקים לצמוח ולהגיע לכל פינה בקלות גדולה יותר . אם בעולם העתיק ניתן היה לכנס 45,000 איש בקוליסיאום ברומא, היום רק על המשחק סיטיויל מתכנסים מעל 84 מליון משתמשים. פאאור טו דה סיטי.

הנה עומר כתב ממש כאן בתנועה משחקים ברשתות חברתיות עלו ב 66% בשנה האחרונה, ואיך זה בעצם משפיע? ועוד עם מפלצת ההפצה הויראלית של פייסבוק? לא ניתן להמעיט בכוח של משחקים אלו לשנות ולעצב תודעה של משתמשיהם. מי שמתעניין מה כל זה יעשה בעתיד יוכל לצפות כאן בהרצאה מרתקת בטד על איך משחקים ישתלבו בחיים (לדוגמא איך על מברשת השיניים יהיה חיישן + משדר, וכל ילד שיצחצח טוב יקבל "קרדיט" מקולגייט לשימוש באיזה קניון וירטאלי – הכל שחיק). אבל לא צריך לחכות שמשהו יקרה, כבר כאן עכשיו למשחקים יש השפעה על איך אנשים בכלל וצעירים בפרט לומדים להתנהל ולהתנהג בעולם הזה.

סיטיוייל – העיר הגדולה בעולם

סיטיויל הושקה זה לא מכבר ונכון לעכשיו יש לה יותר מפי 5.5 תושבים מהעיר הגדולה בעולם. אבל מה שמעניין בהקשר הזה הוא מה המסרים הגלויים והסמויים שעוברים תוך כדי המשחק ודרכם צעירים ובכלל לומדים על איך להתנהל בעולם האמיתי. כי היום –  זינגה היא אולי סוכן החיברות הגדול בעולם.

מי שבכלל לא מעורה במשחקיי אונליין אלו, עדיף שיתעניין כי זה מאסט מקצועי. בגדול אתה מקבל שטח, בונה בתים, חנויות, מבני ציבור, כבישים ופארקים על מנת לצפות איך העיר מתאכלסת בתושבים וכל זאת תוך שיתוף החברים בפייסבוק.המטרה בסיטיויל היא לבנות עיר גדולה ומשגשגת לרווחת תושביה. אבל מהי בדיוק אותה רווחה?

נמלים חרוצות עם פ'טיש לצרכנות

בסיטיויל כל האנשים הם מאוד מסודרים ומתוקתקים. יש יתרון מובהק למי שהוא  neat guy. לא תמצאו בעיות חניה, אנשים שמאחרים בתשלום שכ"ד, או פרויקטיי נדל"ן שסובלים מחוסר איכלוס.  החנויות תמיד מתמלאות באנשים וסתם בטלנים שנהנים מהשמש ביום חם, לא תמצאו. הצועדים תמיד עושים זאת על המדרכות ועוברים רק במעברי חצייה. אומנם יש משטרה אבל ממש אין צורך בשוטרים שיפטרלו ברחובות להשליט חוק וסדר. זה קיים מאליו.

שהחנויות ריקות, הרחובות ריקים. לא תראו נפש חיה. איזה סיבה יש בכלל להסתובב ברחוב?. כל האזרחים ספונים בבתיהם ומחכים לאות. אגב, לצערי גם שיווק אינו נדרש פה. על בעל החנות בסה"כ למלא את את המדפים והאנשים יוצאים מהבית בשיירה אליו. בתמונה למטה תראו תראו מה קורה בצד ימין כאשר אין סחורה בחנות – הרחובות ריקים. וכאשר הסחורה חוזרת למדפים (תמונה מצד שמאל) , ההמון  שועט לרחובות. ולא תגידו לחם, או דלק – אלא חנות פרחים. כולם ממהרים כל הזמן מהבית לחנויויות ומהחנויות לבית.

האושר הוא לקנות

רגשות אין פה. כמעט. למעט אחרי הקניה. למעשה רק אחרי הקנייה האזרח מתלא באושר גדול ומעליו עולה ענן של חיוך (תמונה שמאלית). אפשר להבין. הלוא הוא חיכה בביתו והנה הוא מבין ברי המזל שהצליח לשים את ידו על סחורה חמה. בין אם זה נעליים, משחקי וידאו, פרחים, קפה או צעצועים – אין זה משנה כלל ועיקר. הקניה היא טובה, היא מוציאה מהבית ונותנת רגע של נחת. הקנייה משחררת.

הנחישות וההתמדה בסיטיויל משתלמת. מי שנכנס באופן קבוע מתקדם יותר. גם שימוש בהרבה חברים בפייסבוק עוזר, אבל מי ששם כסף יוכל לקצר את הזמן ולזרז את בניית העיר שלו. כשיש כסף, לא צריך חברים.

כמה מילים לסיכום

לא התמיירתי לעשות כאן ניתוח סוצילוגי אנתרופולגי של המשחק (מכירים סטודנט  לאנרפולוגיה שבא לו?) ברור שזינגה עיצבה ופיתחה את המשחק תוך שילוב הצרכים שלה (הכלכלים) ומחשבה מה יגרום לאנשים לשחק במשחק שלהם (חווית משחק נעימה וממכרת). חלק ניכר מן התהליכים במשחק אופיינו לפי רוח התקופה הצרכנית ופשוט הוקצנו ומוסדו.  מה כן?

האינטרנט זה לא מכבר הפך להיות חלק מתקשורת ההמונים אך בניגוד לכלי המדיה המסורתית הוא אינו מרוכז בידי בעלי שלטון או הון.  האומנם!? הרשו לי לתקן ולומר שהוא לא התחיל ככזה אבל היום הרשת הופכת להיות כלי משחק של הגופים הגדולים. רוב הציבור כלוא בפלטפורמות שיצרו לנו (גוגל, יוטיוב, פייסבוק, ווינט, וואלה…). האייפד רק ייחזק את דפוס השימוש הזה.

אז מה ניתן לעשות עם כל זה

חינוך – אין לי ציפייה מחברות מסחריות לייצר משחקים עם ערכיים אונברסליים חינוכיים. למרות שיש כאלו, אפילו כמה מוצלחים מאוד פה בארץ. אבל בחינוך, יש כאן זירה מאוד מעניינת. ידוע בפסיכולוגיה שבית הספר הוא אחד מסוכני החיברות החזקים ביותר. הנה עוד מקום אליו גם צריך להגיע.

מיסטיקה – קורא בסיטי ויל. פעם קראו בקפה. היום אפשר לצפות את העתיד שלך על פי העיר שבנית.

ניתוח אישיות – קורות חיים חדשים, (כבר בעצם ראשי התיבות זהים לקורות חיים וסיטיוויל באנגלית CV). כלומר בראיון או במחני קבלה לעבודה יאבחנו את האישיות שלך על פי הבחירות ואופן ניהול העיר שלך.

או סתם פשוט, לשחק

יש כאלו שמצליחים להתרבות ולהגיע לאלפי עוקבים ולהחזיק מעמד הרבה זמן, יש כאלו שפחות. הרוב לא אגב. הנה סיפור של עמוד אחד.

בבוקר ראשון אחד בסוף מאי, שמעתי ברדיו בדרכי לעבודה את תסריטי המלחמה ניבטים ממיתאר תרגיל העורף למוכנות למלחמה – וצצה לי מחשבה. אם עושים תרגול למלחמה, אז למה לא עושים תרגול לשלום? מתוך כך הקמתי עמוד בפייסבוק לתרגול הנושא. תוך שבוע הגעתי ל1700 פאנס.  הנה כמה רעיונות + דברים שלמדתי בדרך.

כרונולוגיה של עמוד

1. פתחתי עמוד "תרגול ארצי לתרחיש של שלום"

2. פירסמתי אותו ב-10$ כדי להשיג גרעין ראשון. קיבלתי 42 קליקים ומשהו כמו 10 עוקבים.

3.  הצטרפתי כחבר ה10 בעצמי והזמנתי רק 5 חברים נוספים  מהרשימה שלי . 2 הצטרפו.

4. השארתי 3 טוקבקים ב-3 כתבות שונות ב ווינט, הארץ, nrg עם לינק לעמוד הפייסבוק.

5. הזנתי תוכן שמעודד אינטראקציה והגעתי לעשרות עוקבים.

6. יום מסויים (פירוט בהמשך) נתן בוסט חזק של 700 מצטרפים

7. תוך שבוע הצטרפו 1700 עוקבים שעשו לייק

יצירת גרעין ראשוני

באה רק עם יש עניין של האנשים בפוסטים. כמובן כסף יכול מאוד לזרז תהליכים, אבל גם הוא לא עוזר אם העמוד לא מעניין. בכל מקרה – לייקים קטנים מביאים עוד עוקבים שמביאים לייקים קטנים משל עצמם.  8 אנשים שעושים לייק לעמוד מפיצים אותו בקטנה לחברים שלהם. זה גרעין ההתרבות. זה המפתח.

היום הפורה ביותר

יום אחד בו הצטרפו כמעט 700 עוקבים חדשים. זה היום של ה 26.5, שלושה ימים לאחר הקמת העמוד.  זהו היום בו הושמעה הצפירה בבוקר בכל ישראל ויצרה מודעות גדולה לתרגיל הארצי האמיתי למוכנות למלחמה. 44 לייקים של אנשים להודעת סטטוס אחת, הביאה גל הצטרפות אדיר. נחשול. התודעה הגובהה והרגישות לתרגיל הארצי גרמה ליחס תגובה מאוד גבוה בין העוקבים אחר העמוד לבין אלו שעשו לייק – 20% מהחברים בקבוצה עשו לייק ,והחברים שלהם שראו את הלייק והצטרפו. זהו יחס מאוד גבוה שמוסבר לטעמי רק בגלל רמת המודעות הגבוהה לעניין.

איום בנטישה הוציא מכולם את היונה שבהם

אחרי שבוע, היה נראה שכבר הגענו לשיא, שאלה תמימה הביאה את הקהילה לעמוד ביתר שאת למנוע את המוות המוקדם, אם כי הצפוי, של עמוד התרגול הארצי. מופתע מהפידבק המשכתי עוד שבועיים בניסויים שונים.

בהמשך שאלתי אם נקיים תרגול אמיתי עם מפגש, כמה יבואו. 114 לייקים. כיוון שהבית שלי קטן מדי, התחיל שלב התרגול הוירטואלי בו חברי הקבוצה נתבקשו לחשוב על שימושים לכור הגרעיני, שמות לילידי שנת השלום או סתם להפריח יונים בעמוד הקבוצה בפייסבוק. כרגיל, אני תמיד מופתע מהיצרתיות של אנשים שאף פעם לא פועלים כמו שאתה מצפה מהם.

האבולוציה של עמוד פייסבוק

במובן מסויים, עמוד בפייסבוק הוא כמו המין האנושי – מטרתו היא להתרבות. אבל אם העמוד סתם ייתרבה בלי שכל ומחשבה, הוא יהיה כמו שבט ברברי עם סכנת התפוגגות, התפוררות, בלי אג'נדה וחוסר שליטה. יחד עם הייעוד להתרבות, צריך שהאנשים שעוקבים אחרי העמוד יהיו מחוברים אליו מנטלית, אחרת הם לא יפיצו אותו הלאה. בקיצור – סתם ממזרים. הרי גם למין האנושי ההתרבות עצמה אינה מספיקה – נדרש גם  להעמיד "צאצאים פוריים"  - שיפיצו הלאה את בשורת הגניום המופלא שלך, או במקרה שלנו – את עמוד הפייסבוק.

למטרות שיווק ארוכות טווח ההתרבות עצמה לא יכולה אבל להיות המטרה היחידה, כי עמודים כמו בואו לראות מהו הפסוק בתנ"ך שמתאים לשם שלכם-חובה לבדוק,  או ווואיי! רן דנקר נתפס בתמונה מביכה בחוף הים!! כנסו וצפו.. אמיתי לגמרי תופסים כמו אש בשדה קוצים, אבל גם מתכלים מהר בדיוק בשל כך.

מה למדתי

1.  אם יש נושא חם, שמעסקי את האנשים והציבור בישראל בכלל, צריך למצוא את הדרך להתחבר אליו חכם לעמוד. בצורה כזו שתגרום לאנשים רצון לפרוק את הדעה והרצון שלהם. ואז העמוד שלכם יקבל הרבה יותר חשיפה כי התגובות והלייקים של האנשים הם השיווק הכי טוב לעמוד. במקרה הזה זו היה התרגיל הארצי שהיה הגורים המכריע בצמיחת העמוד.

2. תנו לאנשים סיבה לענות ולעשות לייק. לא בחזירות. תתנו (סיבה טובה, מדליקה ואמיתית)  תקבלו (לייק). לא תיתנו – לא תקבלו. זה דורש סבלנות ותשומת לב, וכמובן יצרתיות. האינטרנט הזה – יכול להיות משעמם מאוד. בעיקר. פארמוויל לא סתם ככה מצליחה. מה שבעיקר עושים שם – זה להפיג שעמום. לתת לאנשים סיבה לצאת מהשיעמום שלהם בגלישה – יכול להביא לגדילה. זה די טרוויאלי, אבל מתבקש ולא פשוט.

3. עמוד בפייסבוק הוא קהילה עם מנהיג. נכון, אנחנו בעידן תוכן הגולשים – אבל זה לא אומר שאנשים לא רוצים שייראו להם את הדרך ושיתנו להם מסגרת בה יוכלו להביע את עצמם. המנהיג, במקרה של עמודים בפייסבוק הם האדמינים של העמוד. נוכחות היא קריטית. כמו בעל עסק פרטי שלא יכול לעזוב את הקופה, ככה האדמין לא יכול לעזוב את העמוד. לכן כדאי למצוא שותפי עניין שינהלו את העמוד ביחד.

סופו של דבר

העניין שלי בקהילה ירד מן הסתם עם שוך האימונים ועניינים אחרים. המחשבה שהצלחתי לגעת ב-2000 איש עם רעיון שצץ לי בבוקר בפקקים לעבודה, לא פחות ממרגשת.

החופש הגדול הגיע ועמו ים של כתבות ופרסומים בנוגע להתנהגות פרועה של בני נוער. בין הכתבות ניתן למצוא את בני הנוער שגנבו אופניים ומכרו אותם ברשת, פיצוציות שמוכרות להם סמים ועוד שלל כתבות דקר-עם-בקבוק, דרס-עם-קטנוע וכיוצא באלה. כדי לגבות את הכתבות החדשותיות, הקיץ הופך מדי שנה לתקופה מצויינת עבור חוקרים שרוצים לפרסם מחקרים התנהגותיים הקשורים בהתפרעויות של בני נוער.

הקיץ, ספר  ד"ר רוברט אפשטיין (חוקר פסיכולוגיה ומנחה תוכנית רדיו בנושא בני נוער) בשם The Case of Adolescence שיצא במהדורה ראשונה בשנת 2007 ובימים אלה במהדורה נוספת, עורר מחדש את הויכוח על השאלה: האם המצב של בני הנוער הוא אכן חמור כפי שמציגים אותו בתקשורת? לטענת ד"ר אפשטיין בספרו, בוודאי – בימינו אנחנו רואים יותר נוער עם אקדחים, נוער מעשן סמים ונכנס להריון בגיל מוקדם, הדברים שמדווחים בתקשורת הם רק קצה הקרחון של תופעה חמורה הרבה יותר.

לצדו של ד"ר אפשטיין עומדים מחקרים עדכניים לפיהם 1 מתוך 7 בני נוער אמריקאים בטוחים שימותו בגיל צעיר, מה שנותן להם את הלגיטימציה לעשות שטויות ומחקרים נוספים לפיהם העניין הוא לא האמונה של בני הנוער במוות בגיל צעיר, אלא העובדה שהם חשים "חסיני מוות" וחושבים שביכלתם לקבל החלטות בוגרות בגיל צעיר.

בני נוער מעשנים סמים בסט. פיטרסבורג (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי kr4gin)

הסטטיסטיקות מראות אחרת וגם: דעה אישית

בביקורת שהתפרסמה במגזין טיים המקוון לספרו של אפשטיין מראים הכותבים מציאות הפוכה לחלוטין: בעידן פוסט-קולומביין ירד מספר הפשעים המיוחסים לבני נוער מ 48 פשעים לכל 1000 תלמידים דאז ל 22 לכל 1000 דהיום. בנוסף, פשטים המיוחסים לנערים בגילאים צעירים (14-12) צנח בשנים האחרורנות ב 68% (חבל שטיים לא מגבים את הסטטיסטיקות שלהם בקישורים למחקרים).

אבל עזבו לרגע את הסטטיסטיקה היבשה (וזו שרלוונטית בעיקר לגבי חו"ל). את הפוסט הזה התחלתי לכתוב לאחר שקיבלתי מספר פניות מכל מיני גופים שביקשו ממני להתייחס להתנהגות הנוער המשועמם בחופש הגדול מתוך כוונה להוציא כותרות בסגנון "המצב חמור מאי פעם" שיגרמו לכל צופי תוכניות הבוקר בארץ לצקצק בעוד הם רואים את הטינאייג'ר של השכנים חוזר בשמונה בבוקר מאיזו מסיבה. אני אגיד לכם את מה שאמרתי להם: המצב רחוק מלהיות גרוע.

נכון, הנוער של היום הוא פחות ציוני-מורדני-אידיאולוגי ונרטיבים ומיתוסים של כור היתוך, נוער ציוני ו"איתן לא היסס לרגע" נוגעים לו קצת פחות. עם זאת, זכינו לנוער אינדיבידואליסטי, דעתן ובין כל עשרות הכתבות על נוער שאונס, דוקר ופושע שמצטיירות מעולה (ואני מודה, כתבות על נוער עבריין תופסות המון רייטינג) אני רואה מסביבי נוער שעובד, מתנדב, מדריך בתנועות נוער, מחובר מאד למדיה ומגניב באופן כללי.

מצד שני, יכול להיות שאני חי באיזו אשלייה. אשמח לקבל תגובות מהקוראים הטינאייג'רים של הבלוג.

כששומעים את צמד המילים "הנוער הישראלי", קשה שלא לדמיין תמונות של בני נוער בקריית גת שורפים את בית הספר, או שכבת י"ב בפתח תקווה שלא מוכנים לערוך מסיבת סיום ללא אלכוהול וזאת עוד בלי להזכיר מילים כמו גז מזגנים, דבק מגע ושליחת תמונות ערום דרך הטלפון הסלולרי. ברוח הקישורים האחרונים, התפרסם ביום שישי האחרון (5.6.09)  באחד ממוספי סוף השבוע של ידיעות אחרונות מאמר דעה מאת יהודה נוריאל.

לחצו על התמונה כדי לקרוא אותו -

[singlepic id=1 w=450 h=345 mode=watermark float=]

במאמר, מכריז נוריאל על תחילתו של תהליך "היטפשות" של הנוער שתחילתו באי הגעתם לשבוע הספר (5% בלבד מתוך סך המבקרים, על פי מחקר מטעם משרד התעשייה והמסחר).  זאת ועוד, טוען נוריאל כי בצעירותו היה מחליף ספרים כי "זה מגניב" ומסיים בהאשמה כלפי ההורים, המדינה והציבור שעוצמים עיניים ומזמרים את המנטרה של "הנוער לא רוצה לקרוא".

מי אמר שהנוער לא קורא?

קטונתי מלצאת בהצהרות מכלילות בסגנון "הנוער טיפש" (במיוחד על סמך מחקר שתקף רק לגבי שבוע הספר, בניגוד למקומות אחרים לצריכת ספרים) אבל אני יכול להעיד על מגמות:  68% מבני 17-12 בארה"ב משתמשים בחיבור מהיר לאינטרנט, עליה של כמעט 30% משנת 2005 ובהתבסס על מחקרים שקובעים כי 54% מזמן הגלישה של הנוער בישראל הוא באתרי תוכן גדולים (וואלה, ynet), אפשר לומר שהנוער בישראל קורא – והרבה.

נכון, הכתיבה באינטרנט שונה לאין שיעור מכתיבת רומנים, כל שכן מכתיבה  עיותנאות מסורתית: המידע ממוצה ומוגש לקורא ב 400 מילה או פחות עם תמונות גדולות וכמה שיותר מולטימדיה מסביב. נכון, אוצר המילים האינטרנטי קטן בהרבה בהשוואה לספר עם עורך לשוני, עורך ספרותי ומו"ל שמשגיח על העברית. מצד שני, הנוער נחשף כמעט על בסיס יומי לערכים בויקיפדיה, לכתבות מגזיניות המכילות הרים של מידע ולכתבות באתרים מקצועיים. אז אולי האיכות של המידע ירדה, אבל אם נסתכל על הנתונים אמפירית, יכול להיות שנמצא שהנוער היום מחזיק בהרבה יותר מידע מנוער בעבר, דווקא בגלל התכונות האקלקטיות של הרשת.

עולם הדמיון 2.0

בחלקו השני של מאמר הדעה, מביא נוריאל את סיפור "דין ספרים כדין כדורגל" בוא הוא מספר שבצעירותו היה קורא ספרים שלדבריו היו "שער לעולם קסום". אם להודות על האמת, כשהייתי ילד גם אני הייתי קורא ספרי פנטזיה ומדע בדיוני ובעוונותי הייתי נפגש עם חברים בערב כדי לשחק מבוכים ודרקונים. עולם הדמיון של הנוער היום הוא שונה ואין ספק שמילת המפתח כאן היא סף הגירויים.

ספר של הארי פוטר אולי עומד בזכות עצמו, אבל אין ספק שהגיבוי הקולנועי תורם לא מעט. הדוגמה הטובה ביותר לדעתי ל"עולם הדמיון 2.0" היא משחק המחשב ההמוני World of Warcraft בו מליוני בני נוער חיים בעולם של דמיון, מדברים זה עם זה בשפה שמתאימה לעולם המשחק ומקבלים את ליטרת הבשר היומית שלהם, תרתי משמע. לצד משחק המחשב המצליח, יצאו לא מעט ספרי WoW שמעשירים את החוויה עבור אותם צעירים, וכך מי שלא נחפש לספרי פנטזיה באופן ישיר, יקבל אותם דרך המשחקים – ואת זה לא קונים בשבוע הספר.

אולי דווקא הספר צריך להתכופף

חשוב להבין, הכלים הנדרשים להתנהלות בעולם היום הם שונים לחלוטין מבעבר. אם פעם ידע היה נצבר דרך ספרים, הוגים ופילוסופים, היום השכילו לסכם ולעבד את המידע בצורה כזו שיהיה קל יותר לצרוך אותו גם מבחינת שפה, אבל חשוב מכך – מבחינת זמן. יכול להיות שמי שצריך להתכופף בקרב האפי לטענת נוריאל בין הספר לאינטרנט הוא דווקא הספר ולהיות אטרקטיבי מספיק כדי שנוער יצרוך אותו לצד התחביבים האחרים שלהם.

בכל מקרה – ממחקר על שבוע הספר ועד "הנוער טיפש" הדרך עוד ארוכה.

ביום חמישי האחרון (19.3) הזמינו אותי להתראיין בערוץ 10 על תופעת ה Sexting, תופעה חדשה-ישנה אשר נפוצה מאד בקרב בני נוער ועלתה השבוע לכותרות עקב (עוד) התאבדות של נערה אמריקאית לאחר שתמונות אינטימיות שלה הופצו על ידי החבר לשעבר. מתוך תחקיר של שעה וחצי בו ציטטתי מחקרים, העליתי היפותזות וסתם חפרתי באופן כללי, אורך האייטם היה בסך הכל חמש דקות. אז חבל לי שכל המידע הטוב הזה יילך לאיבוד ולכן אני אורז אותו כאן לפוסט.

מה זה Sexting?

Sexting (הלחמת המילים Sex ו Texting), בדומה לבריונות רשת היא תופעה של השנים האחרונות והגידול המשמעותי במספר הנפגעים משתי התופעות הפך משמעותי עם הגידול בשימוש ברשתות חברתיות. עיקר תופעת Sexting (מעכשיו: סקסטינג) הוא פשוט: בני נוער מכירים ברשת ושולחים אחד לשניה תמונות עירום דרך הודעות מולטימדיה בטלפונים הנידיים. כדי להמחיש את גודל התופעה, סקר שנערך בבריטניה מצא שלפחות 20% מבני נוער משתתפים או השתתפו בסקסטינג.

כל בן נוער חמישי משתתף. (CC: danorth1)

למה סקסטינג

בראיון בערוץ 10 שאלו אותי אם התופעה נפוצה בארץ. אני עניתי "לא פחות מבארה"ב".  בעידן שבו כולנו (או לפחות ילידי 1981 ומעלה, Generation Y) רוצים את המידע עכשיו, מהר וחשוב מכך – מרגש, חשוב להבין ששיטת ההיכרויות באינטרנט השתנתה: לפני 12 שנה, כשהרשתות החברתיות לא היו ממש בתכנון של אף אחד, מסלול ההיכרויות היה פשוט יחסית: מדברים קצת בפורום או ב IRC, מפה לשם מקבלים מספר טלפון ואחרי שניפחנו להורים את החשבון, היינו נפגשים ומתקדמים משם.

היום הטכנולוגיה שונה ועם ההתפתחות שלה, גם מסלול ההיכרויות משתנה (לקריאה נוספת: דטרנימיזם טכנולוגי): מכירים ברשת חברתית, מדברים קצת במצלמה במסנג'ר ומפה לשם, מסלול שליחת תמונות אינטימיות לטלפון הסלולרי קצר סוף הגירוי שלנו, כאמור, נמצא בעלייה מתמדת – התקשורת הקולית מפנה מקום לתקשורת מיידית, טקסטואלית וויזואלית שמאפשרת לנו לחוות את האדם מהצד השני לא רק מהר יותר, אלא מאפשרת לנו לעשות דברים אחרים תוך כדי.

במחקר שנערך לגבי הסיבות לשימוש של נוער בהודעות טקסט בסלולר, הסיבות המרכזיות היו: "כי זה מהיר" ו"כי זה מאפשר לי לעשות דברים אחרים תוך כדי", אז במקום לדבר עם מישהו וליצור סביבה אינטימית, למה לא  לשלוח לו כמה תמונות, לדבר עם החברים תוך כדי ולשמוע מוזיקה או לשחק במשחקי פלאש?

פסקה להורים: הבת שלי? בעירום?

אחרי הראיון פנו אלי לא מעט הורים מודאגים: "יכול להיות שהבת שלי, בת ה-15, תלמידה מצטיינת ואהודה על חבריה שולחת תמונות חושפניות לאנשים אחרים?" לכולם עניתי אותו דבר: אני לא מבין למה אתם מתפלאים – כשהילדים שלכם נחשפים לתמונות חושפניות של ילדים אחרים בני גילם (דוגמאות נבחרות: כאן, כאן וכן, גם כאן) ורואים שדפי הפרופיל שזוכים להופיע בעמודים הראשיים של הרשתות החברתיות לנוער הם אותם אלה עם התמונות החושפניות ביותר, קשה שלא ללכת עם הזרם.בנוסף, גם סלבריטאים שמודים שהםמשתתפים בסקסטינג (גם אם זה במקרה) – לא עוזרים במיוחד.

אני יכול לשפוך כאן עשרות מילים על מודרציה ועל דרכים אפקטיביות לפיקוח על תכנים פוגעניין באינטרנט, אבל כל זה בטל בשישים כשהעניינים מגיעים תקשורת ישירה בין בני נוער על גבי הסלולר. אם יכולתי לפנות להורים בנושא הזה, הנה משפט שמסכם הכל: "גם אם הילדים שלכם מצטלמים בעירום, וגם אם הם נפגעים בסופו של דבר – הדברים האלה, כמו שאתם בטח יודעים נסגרים בסופו של דבר ברמת החברים הקרובים. גם אם אין לכם נגיעיה ישירה – חשוב שתכירו את הטרנדים, תהיו מודעים אליהם, תלמדו אותם – ידע זה כוח כבר אמרתי?"

הבוקר הסתיים אחד הקמפיינים היותר מעניינים של התקופה האחרונה (צפו לחיקויים) ולמרות הדחף הגדול לכתוב עליו במשך כל שלושת השבועות של הקמפיין, הייתי צריך לראות המספרים כדי לאשר שבנוסף להיותו קמפיין מעניין, הוא גם מוצלח.

הקונספט: חברת בורגר קינג רוצה שתקריבו עשרה חברים מחשבון הפייסבוק שלכם כדי לקבל קופון להמבורגר חינם (קליק לאתר הקמפיין).

הקמפיין הזה יכול היה להיות בקלות עוד קמפיין של רשת חברתית בסגנון "תתקינו את האפליקציה ושלחו אותה לכל החברים שלכם". מה שכל כך מקסים בעיני כאן, הוא שמי שתכנן את הקמפיין מפגין לא רק הבנה של הפלטפורמה אליו המוצר מיועד, אלא גם רגישות למטא-גיים של הרשת החברתית – ר"ל אם עודף חברים בפייסבוק תמיד הייתה בעיה מציקה בשביל אנשים בפייסבוק, הנה – קבלו הזדמנות גם לדלל את הרשימה שלכם וגם לקבל אוכל חינם על הדרך (לתשומת לב המפרסמים בארץ, אותי תמיד אפשר לשחד באוכל).

כיצד נשכפל את ההצלחה של בורגר קינג באתרי נוער בישראל?

גם אצלנו, בארץ האבות, רשתות חברתיות יש למכביר והייתרון של מפרסמים שירצו לשכפל את ההצלחה של קמפיין בורגר קינג בארץ הוא שכל רשת חברתית כאן מובחנת מאד מהשנייה, כך שלא תהייה בעיה לזהות את הצרכים של כל קהילה.

בכל הקשור באתרי נוער, הפתרונות הם פשוטים יחסית: אצל בני נוער, חשובה ההתחברות לצד הרגשי, או לרצון להשתייך: לעניות דעתי, קמפיין של מפרסם כלשהו שיגיד "בואו תתארגנו בקבוצות של עשרה חברים ותקבלו פרס" יכול להצליח לא רע בכלל.

אפשר גם  לשדרג את זה: לכל "חבורה" שיוצרים "מנהיג החבורה" נותן גם סמל ושם לחבורה ובסוף היום, אפשר לשחק את זה ב"לחבורה שיש הכי הרבה מעריצים" או "בחירת השופטים" ולתת פרס גדול יותר ומגניב יותר.

–

צוות תנועת הנוער מעניק לקמפיין את תג כוכב הזהב על קריאייטיב, עיצוב, מקוריות ומגניבות באופן כללי:

סרטון חביב זה מסכם את סך הכישורים  שצריך היום בכדי לשרוד את העידן הטנולוגי.

אלו הם כלים ומיומניות שכל אחד שצריך על מנת להתמודד ולתפקד בעולם בכלל ובמדיות החדשות בפרט  .

אין פה בשורה חדשה, אילו ריכוז תובנות באריזה יפה.

מומלץ להשתמש אל מול מנהלי שיווק עקשנים שלא מבינים שהעולם השתנה  – כי כל מי שפונה לצעירים כדאי שייקח את כל זה בחשבון – מדובר בדור חדש