אחת ההטבות של עבודה ב teenk (לפחות בשבילי) היא גישה לקהילת בני הנוער וליכולת לבחור מתוכה אנשים בצורה מפולחת ולשאול אותם שאלות. לא בקטע שיווקי או משהו כזה, אבל אם פעם הייתי כותב פוסטים שעוסקים בטרנדים והייתי צריך בסוף לתת את השורה התחתונה שמבוססת על ניחוש מושכל (אם כי לרוב פגעתי), הרי שהיום אני יכול להביא לכם פוסטים קצת יותר מבוססים מבחינה אמפירית ולו רק בגלל זה, היה שווה לכתוב את כל הפסקה הזו.

אם בנושאים טרנדיים עסקינן, היה קשה מאד בשבוע האחרון להיכנס לכל בלוג או אתר ישראלי ולא להיתקל בידיעה, טור דעה או לכל הפחות טוקבק שעוסק בניסיון של גוגל להכניס אותנו אל עולם הסטטוסים והעדכונים בזמן-אמת, הלא הוא Google Buzz. רבים וטובים ממני ניתחו את השירות החדש מכל מני זוויות (כמה הילייטים: גל מור, היו"ר ואת טמקא מייצג אהוד קינן) ואני כאן כדי להביא לכם את הניתוח שלי לגבי בני הנוער.

מי מכיר את גוגל באזז?

בחרתי 200 בני נוער מקהילת teenk בלי מאפיינים מיוחדים מלבד פריסה ארצית (לא רציתי להטות את הסקר לכיוון בני נוער שחזקים בעולם המחשבים) ושאלתי אותם האם הם שמעו או מכירים את Google Buzz. בנוסף, השארתי בסוף השאלה האמריקאית שדה פתוח לכל מי שרצה להוסיף נימוק לגבי הבחירה שלו. כל התשובות לסקר נאספו תוך 36 שעות:

רוב בני הנוער לא מכירים את Google Buzz – על פי התוצאות, 52% מהמשתתפים בסקר העידו שאינם מכירים את גוגל באזז. לנתון היה בעיני יש שתי משמעויות: הראשונה, חלק גדול מבני הנוער לא משתמשים ב Gmail בתור ספק הדואר האלקטרוני שלהם. בסקר דומה שערכתי לפני מספר חודשים, עוד במהלך עבודתי ב ynet, ראיתי שספק האימייל של רוב בני הנוער הוא דווקא דואר וואלה! כך שזו אפשרות סבירה.

המשמעות השניה, שאינה גורעת מחוזק המשמעות הראשונה, יכולה להיות שחלק גדול מבני הנוער לא משתמש בדואר אלקטרוני. הייתי חייב להביא בחשבון את האפשרות הזו, אם כי אינני מאמין בה באופן אישי – סקר Generations Online 2009 שנערך בארה"ב בתחילת השנה שעברה הצביע על שימוש של 73% מבני נוער בדואר אלקטרוני. כך שלמרות ירידה ברורה שתהייה ב 2010 וירידה גדולה אף יותר ב 2011 (אם פייסבוק אכן תממש את שירותי הדואר האלקטרוני), עדיין מוקדם להספיד את המדיום.

חלק גדול מבני הנוער מכירים את Google Buzz, אבל לא משתמשים או מתעניינים בו – כאן העניינים הופכים להיות הרבה יותר מעניינים. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, קשה היה להתעלם השבוע מהבאזז סביב הבאזז, הגם שגוגל הוא מותג שבני הנוער מתעניינים בו במיוחד. על פי הסקר הקצר שערכתי, 40% מבני הנוער שהשתתפו בו ציינו שהם מכירים את גוגל באזז, אבל זה לא מעניין אותם.

בדומה לטיעונים שהעליתי סביב חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר, הסיפור של גוגל באזז מזכיר את קודמו. נכון, הגישה לגוגל באזז מזמינה הרבה יותר מטוויטר (אם כי בגוגל באזז מעורבים פחות סלבריטאים עבור בני הנוער, מה שמקטין את המשיכה שלהם כלפיו), אבל גם כאן, גוגל באזז נתפס פחות כחדשני ומעניין אלא כ More of the same – עוד שירות של גוגל שמזכיר מאד את מה שקורה בפיד של פייסבוק, רק עם פחות חברים.

זה הזמן לציין גם כמה מהתשובות לשדה הפתוח שקיבלתי בסקר: בין היתר חזרו תשובות בסגנון "(לא משתמש) כי יש את פייסבוק", "(לא משתמש) לא ממש שימושי בשבילי כי אין לי הרבה אנשים באימייל", "(לא משתמש) הבנתי שזה מתחרה לפייסבוק, אבל כל החברים שלי בפייסבוק". תשובות נדירות יותר לחוסר שימוש היו "כי אפחד לא משתמש בזה…אז מה הקטע", "סתם חיקוי של פייסבוק, לא נוח ולא מעניין".

למה כן משתמשים? בגלל החדשנות (והבאזז)- עם כל זאת, 6% ממשתתפי הסקר העידו שהם דווקא כן משתמשים בגוגל באזז. כל משתתפי הסקר שענו את התשובה השלישית בסקר השאירו גם תשובה בשדה הפתוח וההערות היו חד משמעיות: "קראתי בעיתון" , "קראתי באינטרנט", "ראיתי שהם הוסיפו אפשרות חדשה, אז למה לא", "רשת חברתית למשתמשי Gmail" נשמע כמו רעיון טוב". שתי הערות בודדות העידו על נכונות אמיתית לשימוש בגוגל באזז.

השורה התחתונה: רק התוכן יביא שינוי

על פניו, עבור בני הנוער, לפתח רשת חברתית על בסיס משתמשי אימייל מרגיש כמו להביא להקה ממש מגניבה להופיע במתנ"ס – כן, יכול להיות שזה מגניב וכן, יכול להיות שכמה מעריצים שרופים יגיעו, אבל הרוב הגדול או שלא שמע או שלא מתעניין.

בקרב על הפיד אצל בני הנוער, נראה כי ידו של פייסבוק נשארת על העליונה גם בסיבוב הנוכחי מול גוגל באזז ומהפך אמיתי לא נראה באופק. איפה כן אפשר יהיה לראות את המהפך אצל גוגל באזז? אם, בדומה אולי לטוויטר, הוא יציע תוכן נגיש וקל ויספק הצצה אל תוך חייהם של מפורסמים: ליידי גאגא עושה באזז? קניה ווסט משתף תמונות ואתם בחבר'ה ויכולים להגיב? אם הפעילות תפנה לכיוון הזה בכיוון שישאיר את פייסבוק מחוץ לתמונה בזירת התוכן – יש כאן סיכוי אמיתי אצל בני הנוער.

אם למישהו היה עדיין ספק ששנת 2010 תהייה שנתם של המשחקים החברתיים (עם שוק שמוערך במעל מליארד דולר ופולש גם לתחומי המדיה המסורתיים) מחקר חוצה יבשות שמתפרסם הבוקר בארה"ב מראה שהצריכה של משחקי MMO (משחקי רשת המוניים – Massive Multiplayer Online) נמצאת בעלייה מתמדת וצפויה לעלות אף יותר.

המחקר שערכו יחד מכון TNS והאתר GamesIndustry.com נערך בקרב 13,000 נבדקים בני 8 עד 20 בבריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה וארה"ב. השאלות השהאלו הנבדקים עוסקות בעיקר בזמן בו הם מבלים מול סוגים שונים של משחקים, ז'אנרים והרגלי הרכישה שלהם בכל הקשור במשחקי מחשב וקונסולות. המחקר וקובצי המידע עולים לצרכן הסקרן 4,950 יורו – בערך 28,000 שקל (לחצו כאן כדי לרכוש). אלינו לתנועת הנוער הגיע תקציר המחקר, הנה כמה נקודות מעניינות מתוכו:

משחקי רשת המוניים הם בעלי ה"דביקות" הגבוהה ביותר – כמצפה ממשחקי רשת חברתיים אל מול משחקים לשחקן יחיד, זמן השהיה של הצעירים מול המשחקים הללו הוא הגבוה ביותר (5.5 שעות בממוצע) לעומת 4.9 שעות למשחקי קונסולות ו-4.8 שעות למשחקים לשחקן יחיד. מתוך כלל הנחקרים בארה"ב, נמצא כי 45% משחקים במשחקי רשת המוניים לעומת 30% שמבלים בפורטלים למשחקי רשת לשחקן יחיד (Casual Games) כך שמעניין לראות איך יתמודדו פורטלי משחקים קלאסיים (בחו"ל Armor Games ובארץ Net-games) שנהנים מהצלחה יחסית עם עלייתם של המשחקים החברתיים והמשחקים מרובי המשתתפים.

מליוני שחקנים ביום – בחינם. Guild Wars (צילומסך)

השיקולים המרכזיים בבחירת משחק אונליין: משחק חינם והמלצות מחברים: הנחקרים מעדיפים המלצות מחברים על פני גורמים "מסורתיים" כמו אתרי משחקים, מגזינים וטלוויזיה. באופן אישי יש לי קצת בעייה עם הנתון הזה – ברור לי שהשחקנים ילכו למקום בו החברים שלהם נמצאים, אחרת זו לא אותה החוויה וכל עניין המשחק החברתי קצת מתפספס. מה שכן, אני לא חושב שצריך לבטל לחלוטין את ההשפעה שיש לאתרי משחקים ולבלוגים על תופעת המשחקים החברתיים: בסופו של יום, הגיימרים ה"כבדים" שנכנסים לאתרי המשחקים גוררים אחריהם את החברים שלא בא להם לחפור ולהתעדכן, אלא רק רוצים לשחק במה שמגניב. עם זאת, אתרי המשחקים הם אלה שמבצעים את התעדוף וחושפים את הגיימרים ה"כבדים" לאותם משחקים כך שמקור הטרנד הוא בגורם ה"מסורתי יותר" והגיימרים תורמים להפצת המסר, ממש כמו התנהגות של רוב הטרנדים האחרים. ברור שאם תשאלו את הגיימר עצמו – הוא הגיע בעקבות החברים ולכן אני בטוח שהנתון מהימן.

רבות דובר כאן על תרבות החינם. World of Warcraft שבר את המוסכמה הזו והוא מצליח לכרטס בחודש כמה מליוני דולרים מעשרות מליוני השחקנים הרשומים. להוציא את WOW שנשען על מותג חזק מאד וחברת ענק מאחוריו (Blizzard) רוב המשחקים ההמוניים הם חינמיים (מהפוקר של Zynga בפייסבוק ועד ל Fly For Fun) או כאלה שסומכים על מודל של קניית המשחק וההרחבות שלו תמורת תשלום אבל המשחק עצמו הוא בחינם (Guild Wars). הייתי מרחיב עוד בנושא מודלים עסקיים של משחקים, אבל קצרה היריעה בפוסט הזה, אולי באחר.

בממוצע, 66% משחקני המשחקים ההמוניים הם גברים, 50% בגילאי 17-12: בארצות הברית, לעומת זאת, דווקא קבוצות הגיל הצעירות יותר (12-8) מהוות את פלח השוק הגדול ביותר במשחקי ההמוניים בגלל ריבוי של אתרים ועולמות וירטואליים המיועדים לגילאים הללו (במחקר מוזכר Club Penguin כאתר הבולטים). בבלגיה וגרמניה שחקני המשחקים ההמוניים נוטים להיות מבוגרים יותר מאחרים, לדעתי (הלא בדוקה) הדבר נובע מתרבות הספורט הדיגיטלי (משחק בצורה מקצועית) המפותחת מאד במדינות הללו.

"הימים בהם יכולנו לקטלג את השחקנים לפי פלטפורמת משחק הסתיימו" כך אומר פיטר וורמן מ GamesIndusy.com "מתוך שחקני הקונסולות האמריקאים, 29% משחקים במשחקים המוניים במחשב ו 25% בטלפון הנייד. בנוסף, מעל 55% מהאמריקאים עדיין מבלים זמן בפורטלי משחקים כך שנוצר מצב שכל הפלטפורמות הללו מתחרות על זמן וכסף מאותו הצרכן".

אחרי כמה פוסטים שפורסמו בתנועה לאחרונה (ביניהם "למה לא נראה בני נוער בטוויטר" או ההסבר של טקראנץ' לעניין) אני יכול לעמוד מאחורי הטענה אותה אני מציג לאורך השנה: רוב בני הנוער לא משמשים בטוויטר. עם זאת, קשה להתווכי עם העובדה שאפילו בישראל ישנה קהילה קטנה של טינאייג'רים שמעדכנת באופן תדיר את הסטטוס שלה בטוויטר ובעולם בו רוב השיחה של בני נוער ישראליים מתרחשת בפייסבוק, זה לא מובן מאליו.

לצורך הפוסט דגמתי 15 חשבונות של בני נוער ישראלים (לא מדגם מייצג, אבל ייתן לנו טעימה) וניסיתי למצוא את התמות המרכזיות בשיחות ושהם מנהלים ובהתנהגות שלהם בטוויטר כדי להבין, אולי, מה האינסנטיב שלהם לפעול ברשת שרוב החברים הקרובים שלהם לא נמצאים בה (ומכאן לקבל פחות חשיפה לתוכן שםה מייצרים, שדי עומד בסתירה לתיאוריות התפתחות קוגטיבית). התוצאות לפניכם:

Following \ Followers ועמודי פרופיל

בתור דוגמא טובה לעמוד פרופיל ממוצע של בן נוער ישראלי, הייתי מביא את העמוד הזה:

העמוד של @galyu בטוויטר: פשוט פשוט פשוט (צילומסך)

מבחינת העיצוב של העמוד, הרוב המוחלט של עמודי הטוויטר שדגמתי התאפיינו ברקע הלקוח מתוך ברירת המחדל של טוויטר, והעמודים הנותרים הציגו רקע פשוט ונקי, בכל מקרה – בלי עיצובי קאסטם מתוחכמים שמתאימים את עצמם לרזולוציה של המסך. לא שאני חושב שהם לא מסוגלים, אבל אין באמת טעם להשקיע משאבים בעמוד שלא נצפה על ידי הרבה חברים.

ואם כבר מדברים על חברים, שימו לב ליחס בין העוקבים. עמוד הדוגמא משקף פחות או יותר את הממוצע הכללי של Following ו Followers לטינאייג'ר ישראלי. אין כאן עניין של לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים ומספר העוקבים בהתאם. כשאני מסתכל על הרכב העוקבים אצל בני נוער ישראלים פעילים מעט יותר (לדוגמא, @talpeguin) ניתן לראות שרוב האנשים שטל עוקבת אחריהם הם חברים כאשר במקומות הבאים מבחינת כמות ה-Following נמצאים סלבס מקומיים ובמקום האחרון אנשים וסלבס מהעולם.

בולטים בחסרונם אצל בני הנוער בטוויטר הם חשבונות טוויטר של חברות מסחריות מישראל ומהעולם וחשבונות טוויטר של שירותים (עדכוני חדשות ועוד) מה שמציין את המובן מאליו – את פיד המידע שלהם בני נוער לא צורכים מטוויטר. מאיפה כן? מפורטלי התוכן הגדולים בארץ, לינקים שרצים במייל ושיחות עם חברים במסנג'ר.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מבנה העמודים האישיים היא שבני הנוער הישראלים לא מציינים אתר בית. המעטים שכן ציינו אחד ציינו עמוד תמונות בפליקר. זו דווקא נקודה מעניינת שהייתי רוצה להתעכב עליה בפוסט אחר ולנתח אותה קצת יותר לעומק. אני אשאיר רק שאלה – יכול להיות שעדיין לא קם בישראל אתר שבני נוער יכולים להתגאות בו מספיק כדי לייצג אותם? נחשוב על זה.

תוכן השיחות

שיחה באופיה היא משהו משתנה וזמני ומאופיים לרוב בנושאים טרנדיים. עם זאת, ניסיתי למצוא נושאי שיחה משותפים בין החשבונות שדגמתי: לשמחתי, גיליתי שהיכולת של בני נוער לזיין את השכל עם טוויטים בסגנון "הרגע שלפתי משהו מיימי מהעין" לא נופלת מהיכולת של המבוגרים לעשות את אותו הדבר.

הרוב המוחלט של הטוויטים שדגמתי מהחשובות לא הכילו קישורים החוצה. שזה ממש מעניין – כמעט אין טוויטים בסגנון "היי, מצאתי משהו מעניין בואו תראו" אלא יותר טוויטים שעוסקים בעצמי וב"מה עשיתי היום". שוב, עולה כאן השאלה של צריכת המידע על ידי בני נוער: אם אני לא חושב שאנשים יקראו את הלינקים שאני מפרסם (כי פידבקים אני לא מקבל), עדיף לי לשלוח ספאם לכל החברים שלי במייל או לשתף בפייסבוק.

הכנס תגובה צינית כאן. טוויט של @michalbr (צילומסך)

אם תהיתם, אין שימוש בהשטאגים, אבל אזכורים (@) דווקא יש. אזכורים הולכים בעיקר לחברים (סוג של פידבק) וכמו החבר'ה המבוגרים, ישנם אזכורים המנסים בצורה נואשת למשוך תשומת לב או תגובה מסלבריטאים.

השורה התחתונה: מה טוויטר צריכים לעשות

אני חושב שהשורה התחתונה מופיעה בצורת העלאת הטוויטים לאתר אצל בני הנוער: From web. ברגע שהיישום שכל כך נשען על קלות בתפעול וביכולת להטוויט מכל מקום בכל זמן כובל את המשתמש למחשב, אין לו סיכוי להדגים בפני קהל היעד את היכולות האמיתיות שלו. אם גם אני הייתי צריך להטוויט רק מאתר הבית של טוויטר, גם אני הייתי מתבאס.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1088/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8/feed/ 5 http://tnoathanoar.co.il/978/%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9b/ http://tnoathanoar.co.il/978/%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9b/#comments Mon, 13 Jul 2009 07:44:06 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=978

למרות המיתון, ולמרות הדעה הרווחת שכסף קשה להוציא מבני נוער (וסקר שפורסם לאחרונה שמראה על נכונות לחסוך), סקר שערך האתר WeeWorld בקרב 4,000 בני נוער חושף את כוח הקנייה של בני נוער וחשוב מכך, את המוכנות שלהם להוציא כסף, אם הסחורה שווה את המחיר.

WeeWorld היא רשת חברתית מבוססת אווטארים (Avatars, מעין גרסאות מוקטנות ודיגיטליות של הגולש) שקיימת שלוש נים פחות או יותר ומראה יציבות לאורך זמן, גם לנוכח הפריחה של הרשתות החברתיות והאתרים האחרים לנוער (29 מליון אווטארים מאוחסנים באתר, נכון להיות). האתר עורך סקרים תקופתיים בקרב הגולשים שלו ומפיץ אותם בצורה פנימית לארגונים מסחריים.

אם זה כיף, יש בזה כסף

על פי הסקר,כוח הקנייה של בני נוער אמור להישאר יציב, גם נוכח המיתון, שכן לא צפויה ירידה בכמות דמי הכיס שלהם מקבלים. זאת ועוד, מהסקר עולה כי 26% מבני הנוער שהשתתפו בו מקבלים יותר דמי כיס מאי פעם, למרות המצב הכלכלי.

מהגרף אפשר לראות ששני הנושאים החשובים ביותר לבני נוער בכל הקשור להוצאות הם "כיף" ו"ביטוי עצמי" (34% ו 21% בהתאמה). לא במפתיע, הדבר שהכי פחות מעניין אותם הוא משהו שהם משלמי עליו ומאוחר יותר שולחים לחברים (7.9%), זאת בניגוד לאפליקציות רבות של "שלח טפט בסלולר לחבר" (למותר לציין כי הסקר נערך בעיקר על בני נוער אמריקאים).

ממצא מעניין במחקר מראה שלבנות (בנות נוער) יש השפעה גדולה על הרגלי הצריכה של החברים שלהן, יותר משלבנים יש השפעה על החברות. בנוסף, ממצאי הסקר מראים שבנות סומכות בעיקר על חברות שלהן בכל הקשור לדעה על קניית מוצר (ורק לאחר מכן על משפחה והחבר) ואצל הגברים, המשפחה עומדת במקום הראשון, החברה בשני והחברים בשלישי.

אז פעם הבאה שאתם בוחרים אפליקציה חדשה לאתר שלכם, שימו במרכז את ה"כיף" (עד כמה מעורפל ואמורפי שזה נשמע)

במהלך חג השבועות התפרסם מחקר חדש מבית PEW Internet , מכון מחקר העוסק בחקר האינטרנט והתרבות המקוונת בארצות הברית. המחקר עוסק, כפי ששם הפוסט מרמז, בהבדלים בשימושיות ברשתות חברתיות בין בני נוער ומבוגרים. אני לא יודע אם זו התזה שמרחפת מעלי, אבל אני אוהב את המחקרים של PEW (עד כמה שאדם יכול לאהוב מחקר) בעיקר בגלל שהם אף פעם לא מפחדים לחשוף ולפרט את שיטות העבודה שלהם, מה שמקל על אנשים כמוני לקבל את המחקר כאמין ולפרסם את הממצאים.

מתודולוגיה (בקצרה)

שיטת המחקר במקרה הזה היו סקרי RDD (סקרי חיוג אקראי בטלפון) שם ראיינו 1635 בני נוער בגילאי 17-12 ו 2504 מבוגרים. בנוסף, החברים ב PEW ערכו קבוצות מיקוד לבני נוער במהלך 2007.

ממצאים

מתוך כל הממצאים מהמחקר (את כולם תוכלו למצוא במצגת בסוף הפוסט) אציג את הממצאים הבאמת מעניינים לגבי:

1. 61% מבני הנוער במחקר שולחים הודעות באמצעות רשתות חברתיות - קחו את הנתון הזה, בשילוב נתון אחר מהמחקר המעיד שברמה היומית רק 16% מבני הנוער משתמשים באימייל לשליחת הודעות לחברים וקיבלתם כאן משהו מעניין: האימייל אצל בני הנוער תופס תפקיד משני ביותר בכל הקשור לתקשורת מרחוק. סביר להניח שאם בעלי האתרים לא היו דורשים ואלידציה של טופסי הרשמה ובתי ספר לא היו מעבירים הודעות דרך דואר אלקטרוני, בני הנוער היו עוברים לתקשורת מלאה ב SNS (אתרי מדיה חברתית).

2. 38% מהילדים בגילאי 14-12 מחזיקים בפרופיל ברשת חברתית לעומת 77% בגילאי 17-15 – אולי זה ממשק המשתמש ואולי אלו עולמות התוכן שמציעי לילדים, אבל את המסה הקריטית אף אחד עדיין לא הצליח לפצח. רוב הרשתות החברתיות בארץ (ואני מסתכן ואומר שלא מעט בעולם) פועלות על בסיס התפיסה של "נדבר בשפה של 20-18 וכך נביא אלינו את בני ה 17 ומטה". יכול להיות שאצל ילדים האסטרטגיה צריכה להיות שונה.

3. בני נוער מודעים הרבה יותר לפרטיות מאשר מבוגרים – שימו לב לטבלה הבאה:

אמנם צריך לתקף את הטענה הזו ולבחון אותה על פני עוד כמה מחקרים לאורך זמן, אבל יש כאן ניצנים של משהו מעניין: אם עד עכשי התייחסנו בכובד ראש לכל נושא הפרטיות, חסיון המידע ותקנונים, כדאי אולי לשים אקסטרא דגש על הרגשת הביטחון שאנחנו נוסכים בגולשים הצעירים שלנו כדי ליצור הרגשה של אמינות ופרטיות לאורך זמן.

את שאר ממצאי המחקר תוכלו לראות במצגת: