המכירות בשוק הספרים האלקטרוניים לילדים נאמדו בלא פחות מ-3.08 מיליאר דולר בשנת 2010 ועם הכניסה המשעותית של קוראי הספרים האלקטרוניים בשנה החולפת, ספרים אלקטרונים לילדים מהווים 11% ממחזור המכירות של הוצאות הספרים הגדולות בארה"ב. סקר שוק חדש שהתפרסם בשבוע שעבר על ידי מכון המחקר PubTrack Consumer והוצג בכנס העוסק בהוצאת ספרים בעידן הדיגיטלי, מציג שוק בעל פוטנציאל גדול עבור ילדים ובני נוער צעירים. בכל הקשור בקריאת ספרים על גבי פלטפורמה דיגיטלית, בני נוער עדיין מפגרים מאחור.

קוראים, אבל לא בדיגיטל (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Joe Shlabotnik)

ילדים: קהל הקוראים העיקרי (והם אפילו מבקשים את זה)

חנויות האפליקציות של קוראי הספרים האלקטרוניים (Kindle של אמאזון, iPad ודומיהם) מלאות באפליקציות ספרי ילדים שמניבות, כך על פי הסקר של PubTrackרווחים גדולים עבור הוצאות הספרים והמפרסמים כאשר המנוע שמאחורי הרכישות הוא דווקא הילדים עצמם: יותר מ-85% מהרכישות של ספרי הילדים מתבצעות בצורה אימפולסיבית כאשר הילד (בגיל 12-0) רואה ספר בחנות האפליקציות ומבקש מההורה לקנות אותו.

בדומה למה שקורה בגילאים מאוחרים יותר, קוראי הספרים נמצאים בבעלות ההורים כאשר הקריאה מתבצעת בשיתוף עם הילד, או במקרים מסוימים המכישר נמסר אליו לאחר שההורה משדרג את שלו. עבור ההורים, מדובר בהוצאה משתלמת: מחיר ספר ממוצע בשנת 2011 היה באיזור ה-10$ כאשר ספר ילדים עמד על 4.57$ בלבד. בסקר, ילדים העידו שהם בוחרים את הספר לפי החזות החיצונית שלו, כאשר הם מעדיפים שספר יהיה "Fun and cool", יותר מכל דבר אחר.

בני נוער: נשארים במודפס, בנתיים

לפני כשבוע וחצי יצאה חברת Apple בהכרזה על iBooks 2, מהלך שאמור להמיר ספרי לימוד לתיכונים ומכללות (קולג'ים, בעיקר) לפורמט דיגיטלי ואינטראקטיבי (ראו סיקור חי של מסיבת העיתונאים ב-Cnet News). למרות הכל, אפל וחברות דומות המבקשות לבצע מהלכים של דיגיטציה, לוקחות בחשבון את המובן מאליו – בני נוער וצעירים אוהבים ורוצים לקרוא ספרים בפורמט דיגיטלי. המחקר של PubTrack מצדו, מראה דווקא על מגמה הפוכה – 66% מבני הנוער מעדיפים לקרוא ספרים מודפסים, לעומת 8% בלבד שמעדיפים גרסה אלקטרונית.

להעדפה, אם אפשר לקרוא לזה ככה, של בני הנוער את הספרים המודפסים על פני הדיגיטליים אפשר לתלות בלא מעט גורמים אבל בניגוד לסברות שהועלו בניתוחים באתרים אחרים (Paid Content) אני לא משוכנע שהסיבה העיקרית היא "חוסר מגניבות" של הספרים הדיגיטליים או חוסר רצון של בני הנוער להשתלב או לגלות מעורבות במוצר טכנולוגי יותר.

הסיבה הראשונה והעיקרית בעיני היא חוסר הבעלות של בני נוער על מכשירים המאפשרים לקרוא ספרים דיגיטליים בצורה נוחה. מחקר קודם שהבאנו כאן בתנועה לגבי בעלות של בני נוער על מוצר טכנולוגיה הראה שמעט מאד בני נוער מחזיקים ברשותם מחשב לוח (טאבלט) מסוג כלשהו ומעבר למחשב נייד, המסך השני של בני הנוער הוא הטלפון החכם (או מכשיר בסגנון iPod Touch), שלא מאפשר קריאה בצורה נוחה. במחקר של PubTrack רוב בני הנוער ציינו את גודל המסך בתור הסיבה העיקרית שמגבילה אותם, ובצדק.

ההורים, מבחינתם, הם עדיין הבעלים העיקריים על מחשבי הלוח וקוראי הספרים וכקטיגוריה, המוצרים הללו חדשים מדי מכדי שהורה ישדרג ויעביר אותם לילד שלו (או בין אחים וכן הלאה) כך שאפשר לצפות שבמהלך השנים הקרובות תהליך של אימוץ הטכנולוגיה יקרה באופן טבעי, ממש כמו החדירה של הטלפונים החכמים לשוק, שעל פי מחקרים עומד כבר על 40% בארה"ב. על לחלוק זמן קריאה עם ההורה בדומה לילדים צעירים יותר אין על מה לדבר, כמובן.

 הנתון המוצג בסקר לגבי העדפות הקריאה של בני נוער הוא זמני , לדעתי, ויימשך בדיוק עד שקוראי ספרים אלקטרוניים יעשו נגישים יותר גם לקבוצות גיל צעירות.

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

לאורך השנים האינטראקציה של בני נוער עם כסף הייתה לכל הפחות מורכבת. בשנים האחרונות, המעמד של בני הנוער בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לרכישות רק מתחזק: בני נוער מקבלים את האחריות על השוואת מחירים ובחירת מוצרים, אפילו בתחומים פחות "טכנולוגיים" (מכונת כביסה, לדוגמא), בעיקר כי יש להם הרבה זמן לחפש והם יודעים להתנהל מצויין במאגרי מידע.

מצד שני, בני נוער חיים בעולם מוגבל יחסית מבחינה כלכלית: הם מקבלים סכום מוגבל של דמי כיס, הם לא תמיד ניידים מבחינת רכב ולמרות שהם נחשפים ואוהבים טכנולוגיה, הם בדרך כלל צריכים לחכות עד שאבא ישדרג את האייפון בשביל לקבל אחד. לאורך השנתיים האחרונות בני נוער אמרו ב-2009 שהם מוכנים להוציא כסף על כל מה שכיף, אבל כבר לקראת אמצע השנה התחילו כבר להדק את החגורה. ב-2010 אפשר כבר היה לראות התייצבות ומגמה של חיסכון וניהול חכם יותר של בני נוער את דמי הכיס שלהם, אפילו בישראל.

מסקר שפרסמה חברת ההשקעות האמריקאית Charles Schwab , נראה שהמגמה ב-2011 היא להמשיך לחסוך, אפילו קצת לכיוון הקיצוניות.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי PinkStock Photos

השפעת המיתון

רוב גדול של בני הנוער האמריקאים (75%, בסקר הם מדברים על בני נוער מבוגרים יותר, בני 18-16, כאלה שיש להם חשבונות בנק) אומרים שהורים שלהם דיברו איתם במהמלך השנה על צמצומים והמצב הכלכלי בבית ולא פחות מ-93% מעידים שהמשפחה שלהם הושפעה, בדרך זו או אחרת, מהמיתון. השינויים במצב המשפחתי הפיזי הובילו לשינוי מחשבתי אצל בני נוער: הם עברו מהתפיסה של 2009 ו"להוציא על מה שכיף" לביטויים בסגנון "אני שמח על מה שיש לי" ומבקשים פחות מוצרים או כסף מההורים.

כתוצאה מהמיתון, הלקח העיקרי שבני הנוער האמריקאים למדו (על פי הסקר) הוא "חשוב שיהיו חסכונות לזמנים קשים" (73%) ו"קל להיסחף ולהוציא יותר מדי כסף כשהזמנים טובים" (59%). בהמשך לשינוי המחשבתי, רוב בני הנוער מאמינים כי שיתוך הידע שלהם להתנהלות כלכלית נכונה יכולה לסייע בלהוציא את ארה"ב מהמשבר הכלכלי.

למרות המיתון, עניין ומימוש עצמי הם העיקר בעבודה 

על פי הסקר, בני נוער תופסים את המציאות הכלכלית של היום כקשה יותר מאשר המציאות הכלכלית בה חיו ההורים שלהם: ההשכלה הגבוהה יקרה יותר, יש לחץ גדול יותר לרכוש מוצרים (68%, מוצרים כגון מחשבים או טלפונים ניידים) אנשים צריכים לעשות יותר החלטות כלכליות ובאופן כללי, אנשים היום פשוט יותר אובססיביים לכסף (53%). עם כל זאת, מרבית בני הנוער (59%) מאמינים שיצליחו יותר מהוריהם מבחינה כלכלית.

כמה יצליחו? פי 3. ההכנסה הממוצעת בארה"ב למשק בית היא 50,000$ בשנה. בסקר, בני הנוער מאמינים שברגע שיבססו קריירה, ההכנסה הממוצעת שלהם תעמוד על לא פחות מ-150,000$ ומשכורת ממוצעת של 73,000$ עבור משרה התחלתית.

עם כל זאת,  בדומה לדור ה-Y הבוגר מבני הנוער, מה שמניע את בני הנוער בבחירת עבודה הוא העניין והמימוש העצמי (65%) ולאו דווקא המשכורת.

בני הנוער מגדירים עצמם "סופר חסכנים"

החיסכון הממוצע לבן נוער כפי שעולה מהסקר הוא 966$ (כ- 3,600 ש"ח). בני הנוער האמריקאים חוסכים בעיקר  כדי לממן את הלימודים שלהם בקולג' (76%) ורק לאחר מכן למקרה חירום (46%) ולרכישות גדולות (כמו אייפוד או מחשב, 43%). לא פחות מ-77% מבני הנוער מגדירים עצמם עתה "סופר חסכנים" בניגוד ל"בזבזנים". רוב הכסף מגיע לבני הנוער מעבודה ומתנות כאשר כדי הכיס הממוצעים לבן נוער עומדים על 16$ לשבוע (כ-60 ש"ח לשבוע, 240 ש"ח לחודש).

בישראל בני נוער קצת שונים מבני הנוער בארה"ב, בעיקר בגלל מסלול החיים השונה אבל המגמה של השנים האחרונות היא להתנהל נכון יותר מבחינה כלכלית וכבר מזמן להוציא כסף על כיף, לפחות בלי מחשבה מראש.

להורדת אינפוגרפיקה עם עיקרי הסקר של Charles Schwab (קובץ PDF) – לחצו כאן

עוד על התנהלות כלכלית של בני נוער

• 2010 – סקר בני נוער בישראל, כולל ממצאים בנושא דמי כיס
• BillMyParents – סטארטאפ שנועד לייעל את מערכת היחסים הכלכלית בין הורים ובני נוער

בשלוש השנים האחרונות נדמה שהזרקור של תעשיית השיווק והפרסום לבני נוער מופנה לפייסבוק, הענק הכחול: תקציבים גדולים מושקעים בהפקה של עמודי מותג בפייסבוק, אפליקציות פייסבוק הופכות להיות מרכז של קמפיינים ויעד של מספר חברים בעמודי הקהילה של המותג הופך להיות חלק אינטגרלי מכל מצגת שיווק רבעונית של מותגים המכוונים את האסטרטגיה השיווקית שלהם לצעירים, ולא רק.

והנה מגיע סקר שנתי שעורכים ב-Harris Interactive, אחת מחברות מחקרי השוק הגדולות בעולם שנערך בקרב בני נוער אמריקאים בני 24-13 (24 הוא הגבול האמריקאי בכל הנוגגע לצעירים, הם מכניסים את שנות הקולג' כהמשך ישיר של התיכון. אצלנו זה קצת אחרת) ובסקר נמצא כי בכל הנוגע לכוחו של מותג, או "ההון העצמי" של כל מותג פייסבוק הוא לא המותג החזק בקרב בני נוער אלא דווקא YouTube.

במקום להתעסק בפוסט בשאלה "איך זה יכול להיות" ואיך קרה שמפרסמים וחברות משקיעות את המשאבים שלהן בכיוון אחד ובני הנוער הולכים בכיוון אחר, אני אנסה להסביר את הייתרונות וההשפעות של YouTube שבגינן הוא הפך להיות המותג החזק בקרב בני נוער על פי הסקר של Harris ובסוף אני אתן שתי מילים לכל אלה שחושבים מה המשמעות של הסקר לגבי התקציב שלהם שכבר מושקע בפייסבוק.

YouTube הופך את הכוכבות לנגישה

בסופו של דבר, הכל עניין של מעגלים חברתיים (מעגלים זה הכי גוגל פלוס). אתם נרשמים לפייסבוק ומשם מתחילים למצוא חברים מתקופות חיים שונות שלכם. האנשים המפורסמים שאתם רואים בטלוויזיה? הסלבס המקומיים? יש סיכוי טוב שלעולם לא תגיעו לקשר ישיר איתם מעבר לעמוד המעריצים שלהם. מהצד השני, אם התברכתם בכישרון ואתם רוצים לחשוף אותו לכל העולם פייסבוק היא הפלטפורמה האחרונה בה תרצו לעשות את זה (יצא לכם לחשוב למה אף פעם לא צמחו סלבס מתוך פייסבוק אלא רק מתוך רשתות פתוחות דוגמת טוויטר או יוטיוב? זה למה).

יוטיוב הופך את הכוכבות לנגישה ובמובן מסוים, יוצרת את האשליה שכל אחד עם מצלמת רשת יכול להיות מוביל דעה במקרה הטוב ומטאור עם מאות מליוני מעריצים שנושאים אותו על כפיים היישר לאודישנים של Glee במקרה הטוב יותר. אפקט הכוכבות הנגישה של יוטיוב הוליד מספר טרנדים בשנים האחרונות כאשר הבולטים בהם הם ה -Haul Videos שהופכים כל בת נוער לגורו אופנה ועשרות אלפי בני נוער שמנסים את מזלם בשירה, נגינה ומשחק.

בכל הנוגע למעריצים, המבנה ההיררכי השטוח והפשוט של יוטיוב כרשת חברתית הופך את כל החשבונות באתר לזהים מבחינת המעמד – אין הגבלת חברים, אין חסימה של פרטים אישיים ותמונות ויש אפשרות לשלוח הודעה פרטית לכל חשבון באתר כך שמרחק הנגיעה בין המעריץ לבין מושא ההערצה שלו (אלא אם כן מדובר בחשבון שמנוהל על ידי חברת תקליטים אבל אני מתייחס כאן לכוכבי-רשת צעירים יותר מכל דבר אחר) הוא קצר מאחד והקשר הבלתי האמצעי ביניהם מתרגם גם לקשר רגשי חזק יותר למותג.

אולי בכל זאת תוכן

נתנו להם אינסוף פיצ'רים חברתיים, תיוג תמונות, אפליקציות ואינטראקציה לא מתווכת כמעט בין בני נוער לבין היצור הקונספטואלי הזה שנקרא מותג ובכל זאת, הם בחרו בגוף שמאחסן בתוכו תוכן: קליפים, הומור, מידע, עשו זאת בעצמכם ופחות או יותר כל דבר שמחפשים באמצעות מנועי חיפוש מוצא ביוטיוב סוג של ביטוי ויזואלי. בנוסף לתוכן המקורי, יוטיוב מעודדים תוכן מבסס גולשים (שאינם מספיק מוכשרים בהופעה לייב מול מצלמה) ומספיק חיפוש זריז ביוטיוב של המונח AMV ,ראשי תיבות של Anime Music video, כדי לראות את רמת היצירתיות הגבוהה. אגב, אני לא מכיר מחקר רשמי, אבל אני מהמר על יוטיוב בתור האתר הכי משותף בפייסבוק, בדיוק בגלל התוכן האטרקטיבי שנמצא שם.

Meekakitty - אחד הבלוגים המצליחים ביוטיוב

אם לנסות לסכם, מה שהופך את יוטיוב למותג כל כך חזק הוא משהו שלפייסבוק לא יהיה כנראה לעולם: תחושה חזקה של קהילתיות שיושבות על הצורך של בני נוער להכיר "קבוצת שווים" ולקבל הכרה מהם. נכון, בפייסבוק יש קבוצות אבל הדבק שמחבר בין המשתמשים הוא חלש מאד ביחס ליוטוב שמשתמשים בתוכן כדי לייצר את אותה קהילה חזקה, מעניינת ודינאמית.

הבטחתי מילה לסיום לכל אלה שיתחילו לחשוב על תקציב הפרסום שלהם שמושקע כבר בפייסבוק: כתבתי כבר באחד הפוסטים הקודמים כאן שאינטרנט ובמיוחד אתרים שלא יושבים על אותה נישה (יוטיוב כאתר תוכן ופייסבוק כרשת חברתית) זה לא משחק סכום אפס והצלחה של אחד היא לא על חשבון האחר. מה שכן, אין ספק שמבחינת שיתוף ויצירת תוכן, הייתי לומד את יוטיוב קצת יותר לעומק ובודק איף אפשר לייצר אצלי בעמוד המותג את האינטגרציה בין שני השירותים.

זה קורה אחת לכמה חודשים: פייסבוק משנים כמה דברים בממשק או בחווית המשתמש, כולם זועמים, נפתחות קבוצות מחאה ספונטניות שדורשות את "הפייסבוק הישן בחזרה" ומפה לשם פייסבוק עושים מה שהם רוצים וכולם מסתגלים ואומרים יפה תודה, לא לפני שכמה אתרי טכנולוגיה מעלים אייטמים על בריחת משתמשים מפייסבוק וסיכוי לפריחה מחודשת של Google+.

מספר שבועות אחרי השינויים האחרונים בממשק של פייסבוק, העלתה חברת Mr. Youth, סוג של משרד אינטראקטיב אמריקאי שמתמחה בבני נוער, תוצאות של סקר שערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-14 (סקר כמותי של 2,000 בני נוער ובדיקה איכותנית בפורום פנימי של 100 בני נוער) שבדק איך הם מגיבים לשינויים האחרונים בפייסבוק, מה הם חושבים על הפיצ'רים שנשארו והם הם מתכוונים להגר לגוגל פלוס (ספוילר: לא).

התמונה ברישיון Creative Commons על ידי rishibando

"ה-Timeline? מגניב!" וקצת על הזהות של בני הנוער ברשת למרות שרק 27% ממשתתפי הסקר התקניו את הטיימליין של פייסבוק (עמודי הפרופיל החדשים) באופן עצמאי, רובם ציינו שהוא הפיצ'ר האהוב עליהם יותר מכל פיצ'ר אחר בפייסבוק. אני יכול להבין את זה: בעמודי הפרופיל של פייסבוק הייתה חסרה מאז ומעולם מידה של התאמה אישית – כולם נראים אותו הדבר וכשבן נוער נמצא במצב בו הוא רוצה לבטא את הצירתיות שלו ולבנות מעין "מותג אישי", עמודי הפרופיל של פייסבוק מציעים פתרון מוגבל באופן יחסי.

בעבר, MySpace הציבו אלטרנטיבה לפייסבוק בנושא ההתאמה האישית ולקחו את הנושא הזה לקצה השני של הסקאלה: רקע לעמוד, נגני מוזיזה ואנימציות, כל אחד יכול היה לעשות עם העמוד שלו מה שהוא רוצה, פחות או יותר. היום, כשהרוב המוחלט של בני הנוער נמצא בפייסבוק חלק מהקסם של ההתאמה האישית הלך לאיבוד. זה מזכיר לי את ההרצאה שנשא מנכ"ל 4Chan לפני כמה ימים בה הוא אמר שאתרים כמו פייסבוק וגוגל+ הופכים את האני הדיגיטלי שלנו לתמונת מראה של האני בעולם-האמיתי שלנו כשלמעשה בחיים הדיגיטלים אנחנו לא מראות אלא יהלומים. השימוש בשמות האמיתיים ואובדן הכינויים, האחידות של עמודי הפרופיל, כל אלה קצת מוציאים מהיצירתיות והחוויה של העולם הוירטואלי ובאפשרויות ההתאמה האישית של פייסבוק יש טיפה קטנה מהקסם הזה. אז קל לי להבין למה בני נוער חושבים שזה מגניב.

בני נוער אוהבים לגלות תוכן חדש ולכן הם מוכנים להשתמש גם באפליקציות שמפרסמות להם על הקיר באופן אוטומטי, כל עוד יש להן ערך. בסקר מודגשת באופן מיוחד האפלקציה של Spotify שמאפשרת לבני נוער לשתף (גם באופן אוטומטי) את המוזיקה לה הם מאזינים ולגלות מוזיקה חדשה לה מאזינים החברים שלהם. 70% מבני הנוער ינסו אפליקציה חדשה אם יראו שחבר שלהם השתמש בה ועוד נתון מעניין – 42% ממשתתפי הסקר העידו שהם נחשפים למותגים חדשים בעקבות פרסום אפליקציות של חברים. באופן כללי, חברים-של-חברים הוא קהל יעד נחשק עבור מותגים בפייסבוק בימים אלה.

בני נוער לוקחים את הלייקים שלהם ברצינות וחבל שבסקר התייחסו לנושא הזה רק בשתי שורות, כי מגיע לו לפחות פוסט שלם. יש המון פסיכולוגיה התפתחותית ונמיעים אחרים שקשורים בבניית "המותג העצמי" אצל בני נוער ובסקר של Mr. Youth לא פחות מ-57% מבני הנוער אומרים שהמשמעות של לייק עבורם הוא ההשתקפות של הכוח המותגי שלהם עצמם ורק 37% חושבים שהמשמעות של לייק היא להמליץ או להראות על זיקה בין המשתמש לבין התוכן.

לנתון הזה (שצריך לגבות בעוד מחקרים אבל עניין כמות שהוא) יש שתי משמעויות: יש בלבול מאד גדול בכל הנוגע למילה "לייק" ולהנעה שלה לפעולה מבחינת פייסבוק, אבל את זה הם כבר מתקנים במסגרת השינויים הקרובים עם הכנסה של מילים נוספות ללקסיקון ומעבר לזה, בני הנוער תופסים את המונח "לייק" קצת אחרת ממה שרוב המותגים מכוונים בקמפיינים שלהם ושווה לחשוב על זה.

שורה אחת על גוגל+, רק כי הבטחתי בהתחלה – 10% מבני הנוער אומרים שאם פייסבוק ימשיכו לעשות שינויים הם יעזבו את הרשת החברתית הכחולה ויעברו להשתמש בגוגל+. הם לא באמת מתכוונים לזה.

לפוסט על הסקר באתר של Mr. Youth לחצו כאן 

אחת ההטבות של עבודה ב teenk (לפחות בשבילי) היא גישה לקהילת בני הנוער וליכולת לבחור מתוכה אנשים בצורה מפולחת ולשאול אותם שאלות. לא בקטע שיווקי או משהו כזה, אבל אם פעם הייתי כותב פוסטים שעוסקים בטרנדים והייתי צריך בסוף לתת את השורה התחתונה שמבוססת על ניחוש מושכל (אם כי לרוב פגעתי), הרי שהיום אני יכול להביא לכם פוסטים קצת יותר מבוססים מבחינה אמפירית ולו רק בגלל זה, היה שווה לכתוב את כל הפסקה הזו.

אם בנושאים טרנדיים עסקינן, היה קשה מאד בשבוע האחרון להיכנס לכל בלוג או אתר ישראלי ולא להיתקל בידיעה, טור דעה או לכל הפחות טוקבק שעוסק בניסיון של גוגל להכניס אותנו אל עולם הסטטוסים והעדכונים בזמן-אמת, הלא הוא Google Buzz. רבים וטובים ממני ניתחו את השירות החדש מכל מני זוויות (כמה הילייטים: גל מור, היו"ר ואת טמקא מייצג אהוד קינן) ואני כאן כדי להביא לכם את הניתוח שלי לגבי בני הנוער.

מי מכיר את גוגל באזז?

בחרתי 200 בני נוער מקהילת teenk בלי מאפיינים מיוחדים מלבד פריסה ארצית (לא רציתי להטות את הסקר לכיוון בני נוער שחזקים בעולם המחשבים) ושאלתי אותם האם הם שמעו או מכירים את Google Buzz. בנוסף, השארתי בסוף השאלה האמריקאית שדה פתוח לכל מי שרצה להוסיף נימוק לגבי הבחירה שלו. כל התשובות לסקר נאספו תוך 36 שעות:

רוב בני הנוער לא מכירים את Google Buzz – על פי התוצאות, 52% מהמשתתפים בסקר העידו שאינם מכירים את גוגל באזז. לנתון היה בעיני יש שתי משמעויות: הראשונה, חלק גדול מבני הנוער לא משתמשים ב Gmail בתור ספק הדואר האלקטרוני שלהם. בסקר דומה שערכתי לפני מספר חודשים, עוד במהלך עבודתי ב ynet, ראיתי שספק האימייל של רוב בני הנוער הוא דווקא דואר וואלה! כך שזו אפשרות סבירה.

המשמעות השניה, שאינה גורעת מחוזק המשמעות הראשונה, יכולה להיות שחלק גדול מבני הנוער לא משתמש בדואר אלקטרוני. הייתי חייב להביא בחשבון את האפשרות הזו, אם כי אינני מאמין בה באופן אישי – סקר Generations Online 2009 שנערך בארה"ב בתחילת השנה שעברה הצביע על שימוש של 73% מבני נוער בדואר אלקטרוני. כך שלמרות ירידה ברורה שתהייה ב 2010 וירידה גדולה אף יותר ב 2011 (אם פייסבוק אכן תממש את שירותי הדואר האלקטרוני), עדיין מוקדם להספיד את המדיום.

חלק גדול מבני הנוער מכירים את Google Buzz, אבל לא משתמשים או מתעניינים בו – כאן העניינים הופכים להיות הרבה יותר מעניינים. כפי שציינתי בתחילת הפוסט, קשה היה להתעלם השבוע מהבאזז סביב הבאזז, הגם שגוגל הוא מותג שבני הנוער מתעניינים בו במיוחד. על פי הסקר הקצר שערכתי, 40% מבני הנוער שהשתתפו בו ציינו שהם מכירים את גוגל באזז, אבל זה לא מעניין אותם.

בדומה לטיעונים שהעליתי סביב חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר, הסיפור של גוגל באזז מזכיר את קודמו. נכון, הגישה לגוגל באזז מזמינה הרבה יותר מטוויטר (אם כי בגוגל באזז מעורבים פחות סלבריטאים עבור בני הנוער, מה שמקטין את המשיכה שלהם כלפיו), אבל גם כאן, גוגל באזז נתפס פחות כחדשני ומעניין אלא כ More of the same – עוד שירות של גוגל שמזכיר מאד את מה שקורה בפיד של פייסבוק, רק עם פחות חברים.

זה הזמן לציין גם כמה מהתשובות לשדה הפתוח שקיבלתי בסקר: בין היתר חזרו תשובות בסגנון "(לא משתמש) כי יש את פייסבוק", "(לא משתמש) לא ממש שימושי בשבילי כי אין לי הרבה אנשים באימייל", "(לא משתמש) הבנתי שזה מתחרה לפייסבוק, אבל כל החברים שלי בפייסבוק". תשובות נדירות יותר לחוסר שימוש היו "כי אפחד לא משתמש בזה…אז מה הקטע", "סתם חיקוי של פייסבוק, לא נוח ולא מעניין".

למה כן משתמשים? בגלל החדשנות (והבאזז)- עם כל זאת, 6% ממשתתפי הסקר העידו שהם דווקא כן משתמשים בגוגל באזז. כל משתתפי הסקר שענו את התשובה השלישית בסקר השאירו גם תשובה בשדה הפתוח וההערות היו חד משמעיות: "קראתי בעיתון" , "קראתי באינטרנט", "ראיתי שהם הוסיפו אפשרות חדשה, אז למה לא", "רשת חברתית למשתמשי Gmail" נשמע כמו רעיון טוב". שתי הערות בודדות העידו על נכונות אמיתית לשימוש בגוגל באזז.

השורה התחתונה: רק התוכן יביא שינוי

על פניו, עבור בני הנוער, לפתח רשת חברתית על בסיס משתמשי אימייל מרגיש כמו להביא להקה ממש מגניבה להופיע במתנ"ס – כן, יכול להיות שזה מגניב וכן, יכול להיות שכמה מעריצים שרופים יגיעו, אבל הרוב הגדול או שלא שמע או שלא מתעניין.

בקרב על הפיד אצל בני הנוער, נראה כי ידו של פייסבוק נשארת על העליונה גם בסיבוב הנוכחי מול גוגל באזז ומהפך אמיתי לא נראה באופק. איפה כן אפשר יהיה לראות את המהפך אצל גוגל באזז? אם, בדומה אולי לטוויטר, הוא יציע תוכן נגיש וקל ויספק הצצה אל תוך חייהם של מפורסמים: ליידי גאגא עושה באזז? קניה ווסט משתף תמונות ואתם בחבר'ה ויכולים להגיב? אם הפעילות תפנה לכיוון הזה בכיוון שישאיר את פייסבוק מחוץ לתמונה בזירת התוכן – יש כאן סיכוי אמיתי אצל בני הנוער.

אם למישהו היה עדיין ספק ששנת 2010 תהייה שנתם של המשחקים החברתיים (עם שוק שמוערך במעל מליארד דולר ופולש גם לתחומי המדיה המסורתיים) מחקר חוצה יבשות שמתפרסם הבוקר בארה"ב מראה שהצריכה של משחקי MMO (משחקי רשת המוניים – Massive Multiplayer Online) נמצאת בעלייה מתמדת וצפויה לעלות אף יותר.

המחקר שערכו יחד מכון TNS והאתר GamesIndustry.com נערך בקרב 13,000 נבדקים בני 8 עד 20 בבריטניה, צרפת, בלגיה, הולנד, גרמניה וארה"ב. השאלות השהאלו הנבדקים עוסקות בעיקר בזמן בו הם מבלים מול סוגים שונים של משחקים, ז'אנרים והרגלי הרכישה שלהם בכל הקשור במשחקי מחשב וקונסולות. המחקר וקובצי המידע עולים לצרכן הסקרן 4,950 יורו – בערך 28,000 שקל (לחצו כאן כדי לרכוש). אלינו לתנועת הנוער הגיע תקציר המחקר, הנה כמה נקודות מעניינות מתוכו:

משחקי רשת המוניים הם בעלי ה"דביקות" הגבוהה ביותר – כמצפה ממשחקי רשת חברתיים אל מול משחקים לשחקן יחיד, זמן השהיה של הצעירים מול המשחקים הללו הוא הגבוה ביותר (5.5 שעות בממוצע) לעומת 4.9 שעות למשחקי קונסולות ו-4.8 שעות למשחקים לשחקן יחיד. מתוך כלל הנחקרים בארה"ב, נמצא כי 45% משחקים במשחקי רשת המוניים לעומת 30% שמבלים בפורטלים למשחקי רשת לשחקן יחיד (Casual Games) כך שמעניין לראות איך יתמודדו פורטלי משחקים קלאסיים (בחו"ל Armor Games ובארץ Net-games) שנהנים מהצלחה יחסית עם עלייתם של המשחקים החברתיים והמשחקים מרובי המשתתפים.

מליוני שחקנים ביום – בחינם. Guild Wars (צילומסך)

השיקולים המרכזיים בבחירת משחק אונליין: משחק חינם והמלצות מחברים: הנחקרים מעדיפים המלצות מחברים על פני גורמים "מסורתיים" כמו אתרי משחקים, מגזינים וטלוויזיה. באופן אישי יש לי קצת בעייה עם הנתון הזה – ברור לי שהשחקנים ילכו למקום בו החברים שלהם נמצאים, אחרת זו לא אותה החוויה וכל עניין המשחק החברתי קצת מתפספס. מה שכן, אני לא חושב שצריך לבטל לחלוטין את ההשפעה שיש לאתרי משחקים ולבלוגים על תופעת המשחקים החברתיים: בסופו של יום, הגיימרים ה"כבדים" שנכנסים לאתרי המשחקים גוררים אחריהם את החברים שלא בא להם לחפור ולהתעדכן, אלא רק רוצים לשחק במה שמגניב. עם זאת, אתרי המשחקים הם אלה שמבצעים את התעדוף וחושפים את הגיימרים ה"כבדים" לאותם משחקים כך שמקור הטרנד הוא בגורם ה"מסורתי יותר" והגיימרים תורמים להפצת המסר, ממש כמו התנהגות של רוב הטרנדים האחרים. ברור שאם תשאלו את הגיימר עצמו – הוא הגיע בעקבות החברים ולכן אני בטוח שהנתון מהימן.

רבות דובר כאן על תרבות החינם. World of Warcraft שבר את המוסכמה הזו והוא מצליח לכרטס בחודש כמה מליוני דולרים מעשרות מליוני השחקנים הרשומים. להוציא את WOW שנשען על מותג חזק מאד וחברת ענק מאחוריו (Blizzard) רוב המשחקים ההמוניים הם חינמיים (מהפוקר של Zynga בפייסבוק ועד ל Fly For Fun) או כאלה שסומכים על מודל של קניית המשחק וההרחבות שלו תמורת תשלום אבל המשחק עצמו הוא בחינם (Guild Wars). הייתי מרחיב עוד בנושא מודלים עסקיים של משחקים, אבל קצרה היריעה בפוסט הזה, אולי באחר.

בממוצע, 66% משחקני המשחקים ההמוניים הם גברים, 50% בגילאי 17-12: בארצות הברית, לעומת זאת, דווקא קבוצות הגיל הצעירות יותר (12-8) מהוות את פלח השוק הגדול ביותר במשחקי ההמוניים בגלל ריבוי של אתרים ועולמות וירטואליים המיועדים לגילאים הללו (במחקר מוזכר Club Penguin כאתר הבולטים). בבלגיה וגרמניה שחקני המשחקים ההמוניים נוטים להיות מבוגרים יותר מאחרים, לדעתי (הלא בדוקה) הדבר נובע מתרבות הספורט הדיגיטלי (משחק בצורה מקצועית) המפותחת מאד במדינות הללו.

"הימים בהם יכולנו לקטלג את השחקנים לפי פלטפורמת משחק הסתיימו" כך אומר פיטר וורמן מ GamesIndusy.com "מתוך שחקני הקונסולות האמריקאים, 29% משחקים במשחקים המוניים במחשב ו 25% בטלפון הנייד. בנוסף, מעל 55% מהאמריקאים עדיין מבלים זמן בפורטלי משחקים כך שנוצר מצב שכל הפלטפורמות הללו מתחרות על זמן וכסף מאותו הצרכן".

אחרי כמה פוסטים שפורסמו בתנועה לאחרונה (ביניהם "למה לא נראה בני נוער בטוויטר" או ההסבר של טקראנץ' לעניין) אני יכול לעמוד מאחורי הטענה אותה אני מציג לאורך השנה: רוב בני הנוער לא משמשים בטוויטר. עם זאת, קשה להתווכי עם העובדה שאפילו בישראל ישנה קהילה קטנה של טינאייג'רים שמעדכנת באופן תדיר את הסטטוס שלה בטוויטר ובעולם בו רוב השיחה של בני נוער ישראליים מתרחשת בפייסבוק, זה לא מובן מאליו.

לצורך הפוסט דגמתי 15 חשבונות של בני נוער ישראלים (לא מדגם מייצג, אבל ייתן לנו טעימה) וניסיתי למצוא את התמות המרכזיות בשיחות ושהם מנהלים ובהתנהגות שלהם בטוויטר כדי להבין, אולי, מה האינסנטיב שלהם לפעול ברשת שרוב החברים הקרובים שלהם לא נמצאים בה (ומכאן לקבל פחות חשיפה לתוכן שםה מייצרים, שדי עומד בסתירה לתיאוריות התפתחות קוגטיבית). התוצאות לפניכם:

Following \ Followers ועמודי פרופיל

בתור דוגמא טובה לעמוד פרופיל ממוצע של בן נוער ישראלי, הייתי מביא את העמוד הזה:

העמוד של @galyu בטוויטר: פשוט פשוט פשוט (צילומסך)

מבחינת העיצוב של העמוד, הרוב המוחלט של עמודי הטוויטר שדגמתי התאפיינו ברקע הלקוח מתוך ברירת המחדל של טוויטר, והעמודים הנותרים הציגו רקע פשוט ונקי, בכל מקרה – בלי עיצובי קאסטם מתוחכמים שמתאימים את עצמם לרזולוציה של המסך. לא שאני חושב שהם לא מסוגלים, אבל אין באמת טעם להשקיע משאבים בעמוד שלא נצפה על ידי הרבה חברים.

ואם כבר מדברים על חברים, שימו לב ליחס בין העוקבים. עמוד הדוגמא משקף פחות או יותר את הממוצע הכללי של Following ו Followers לטינאייג'ר ישראלי. אין כאן עניין של לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים ומספר העוקבים בהתאם. כשאני מסתכל על הרכב העוקבים אצל בני נוער ישראלים פעילים מעט יותר (לדוגמא, @talpeguin) ניתן לראות שרוב האנשים שטל עוקבת אחריהם הם חברים כאשר במקומות הבאים מבחינת כמות ה-Following נמצאים סלבס מקומיים ובמקום האחרון אנשים וסלבס מהעולם.

בולטים בחסרונם אצל בני הנוער בטוויטר הם חשבונות טוויטר של חברות מסחריות מישראל ומהעולם וחשבונות טוויטר של שירותים (עדכוני חדשות ועוד) מה שמציין את המובן מאליו – את פיד המידע שלהם בני נוער לא צורכים מטוויטר. מאיפה כן? מפורטלי התוכן הגדולים בארץ, לינקים שרצים במייל ושיחות עם חברים במסנג'ר.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מבנה העמודים האישיים היא שבני הנוער הישראלים לא מציינים אתר בית. המעטים שכן ציינו אחד ציינו עמוד תמונות בפליקר. זו דווקא נקודה מעניינת שהייתי רוצה להתעכב עליה בפוסט אחר ולנתח אותה קצת יותר לעומק. אני אשאיר רק שאלה – יכול להיות שעדיין לא קם בישראל אתר שבני נוער יכולים להתגאות בו מספיק כדי לייצג אותם? נחשוב על זה.

תוכן השיחות

שיחה באופיה היא משהו משתנה וזמני ומאופיים לרוב בנושאים טרנדיים. עם זאת, ניסיתי למצוא נושאי שיחה משותפים בין החשבונות שדגמתי: לשמחתי, גיליתי שהיכולת של בני נוער לזיין את השכל עם טוויטים בסגנון "הרגע שלפתי משהו מיימי מהעין" לא נופלת מהיכולת של המבוגרים לעשות את אותו הדבר.

הרוב המוחלט של הטוויטים שדגמתי מהחשובות לא הכילו קישורים החוצה. שזה ממש מעניין – כמעט אין טוויטים בסגנון "היי, מצאתי משהו מעניין בואו תראו" אלא יותר טוויטים שעוסקים בעצמי וב"מה עשיתי היום". שוב, עולה כאן השאלה של צריכת המידע על ידי בני נוער: אם אני לא חושב שאנשים יקראו את הלינקים שאני מפרסם (כי פידבקים אני לא מקבל), עדיף לי לשלוח ספאם לכל החברים שלי במייל או לשתף בפייסבוק.

הכנס תגובה צינית כאן. טוויט של @michalbr (צילומסך)

אם תהיתם, אין שימוש בהשטאגים, אבל אזכורים (@) דווקא יש. אזכורים הולכים בעיקר לחברים (סוג של פידבק) וכמו החבר'ה המבוגרים, ישנם אזכורים המנסים בצורה נואשת למשוך תשומת לב או תגובה מסלבריטאים.

השורה התחתונה: מה טוויטר צריכים לעשות

אני חושב שהשורה התחתונה מופיעה בצורת העלאת הטוויטים לאתר אצל בני הנוער: From web. ברגע שהיישום שכל כך נשען על קלות בתפעול וביכולת להטוויט מכל מקום בכל זמן כובל את המשתמש למחשב, אין לו סיכוי להדגים בפני קהל היעד את היכולות האמיתיות שלו. אם גם אני הייתי צריך להטוויט רק מאתר הבית של טוויטר, גם אני הייתי מתבאס.

]]> http://tnoathanoar.co.il/1088/%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%93%d7%91%d7%a8%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%98%d7%95%d7%95%d7%99%d7%98%d7%a8/feed/ 8 http://tnoathanoar.co.il/978/%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9b/ http://tnoathanoar.co.il/978/%d7%a1%d7%a7%d7%a8-%d7%91%d7%a0%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%9e%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%94%d7%95%d7%a6%d7%99%d7%90-%d7%9b%d7%a1%d7%a3-%d7%a2%d7%9c-%d7%9e%d7%94-%d7%a9%d7%9b/#comments Mon, 13 Jul 2009 07:44:06 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=978

למרות המיתון, ולמרות הדעה הרווחת שכסף קשה להוציא מבני נוער (וסקר שפורסם לאחרונה שמראה על נכונות לחסוך), סקר שערך האתר WeeWorld בקרב 4,000 בני נוער חושף את כוח הקנייה של בני נוער וחשוב מכך, את המוכנות שלהם להוציא כסף, אם הסחורה שווה את המחיר.

WeeWorld היא רשת חברתית מבוססת אווטארים (Avatars, מעין גרסאות מוקטנות ודיגיטליות של הגולש) שקיימת שלוש נים פחות או יותר ומראה יציבות לאורך זמן, גם לנוכח הפריחה של הרשתות החברתיות והאתרים האחרים לנוער (29 מליון אווטארים מאוחסנים באתר, נכון להיות). האתר עורך סקרים תקופתיים בקרב הגולשים שלו ומפיץ אותם בצורה פנימית לארגונים מסחריים.

אם זה כיף, יש בזה כסף

על פי הסקר,כוח הקנייה של בני נוער אמור להישאר יציב, גם נוכח המיתון, שכן לא צפויה ירידה בכמות דמי הכיס שלהם מקבלים. זאת ועוד, מהסקר עולה כי 26% מבני הנוער שהשתתפו בו מקבלים יותר דמי כיס מאי פעם, למרות המצב הכלכלי.

מהגרף אפשר לראות ששני הנושאים החשובים ביותר לבני נוער בכל הקשור להוצאות הם "כיף" ו"ביטוי עצמי" (34% ו 21% בהתאמה). לא במפתיע, הדבר שהכי פחות מעניין אותם הוא משהו שהם משלמי עליו ומאוחר יותר שולחים לחברים (7.9%), זאת בניגוד לאפליקציות רבות של "שלח טפט בסלולר לחבר" (למותר לציין כי הסקר נערך בעיקר על בני נוער אמריקאים).

ממצא מעניין במחקר מראה שלבנות (בנות נוער) יש השפעה גדולה על הרגלי הצריכה של החברים שלהן, יותר משלבנים יש השפעה על החברות. בנוסף, ממצאי הסקר מראים שבנות סומכות בעיקר על חברות שלהן בכל הקשור לדעה על קניית מוצר (ורק לאחר מכן על משפחה והחבר) ואצל הגברים, המשפחה עומדת במקום הראשון, החברה בשני והחברים בשלישי.

אז פעם הבאה שאתם בוחרים אפליקציה חדשה לאתר שלכם, שימו במרכז את ה"כיף" (עד כמה מעורפל ואמורפי שזה נשמע)

במהלך חג השבועות התפרסם מחקר חדש מבית PEW Internet , מכון מחקר העוסק בחקר האינטרנט והתרבות המקוונת בארצות הברית. המחקר עוסק, כפי ששם הפוסט מרמז, בהבדלים בשימושיות ברשתות חברתיות בין בני נוער ומבוגרים. אני לא יודע אם זו התזה שמרחפת מעלי, אבל אני אוהב את המחקרים של PEW (עד כמה שאדם יכול לאהוב מחקר) בעיקר בגלל שהם אף פעם לא מפחדים לחשוף ולפרט את שיטות העבודה שלהם, מה שמקל על אנשים כמוני לקבל את המחקר כאמין ולפרסם את הממצאים.

מתודולוגיה (בקצרה)

שיטת המחקר במקרה הזה היו סקרי RDD (סקרי חיוג אקראי בטלפון) שם ראיינו 1635 בני נוער בגילאי 17-12 ו 2504 מבוגרים. בנוסף, החברים ב PEW ערכו קבוצות מיקוד לבני נוער במהלך 2007.

ממצאים

מתוך כל הממצאים מהמחקר (את כולם תוכלו למצוא במצגת בסוף הפוסט) אציג את הממצאים הבאמת מעניינים לגבי:

1. 61% מבני הנוער במחקר שולחים הודעות באמצעות רשתות חברתיות - קחו את הנתון הזה, בשילוב נתון אחר מהמחקר המעיד שברמה היומית רק 16% מבני הנוער משתמשים באימייל לשליחת הודעות לחברים וקיבלתם כאן משהו מעניין: האימייל אצל בני הנוער תופס תפקיד משני ביותר בכל הקשור לתקשורת מרחוק. סביר להניח שאם בעלי האתרים לא היו דורשים ואלידציה של טופסי הרשמה ובתי ספר לא היו מעבירים הודעות דרך דואר אלקטרוני, בני הנוער היו עוברים לתקשורת מלאה ב SNS (אתרי מדיה חברתית).

2. 38% מהילדים בגילאי 14-12 מחזיקים בפרופיל ברשת חברתית לעומת 77% בגילאי 17-15 – אולי זה ממשק המשתמש ואולי אלו עולמות התוכן שמציעי לילדים, אבל את המסה הקריטית אף אחד עדיין לא הצליח לפצח. רוב הרשתות החברתיות בארץ (ואני מסתכן ואומר שלא מעט בעולם) פועלות על בסיס התפיסה של "נדבר בשפה של 20-18 וכך נביא אלינו את בני ה 17 ומטה". יכול להיות שאצל ילדים האסטרטגיה צריכה להיות שונה.

3. בני נוער מודעים הרבה יותר לפרטיות מאשר מבוגרים – שימו לב לטבלה הבאה:

אמנם צריך לתקף את הטענה הזו ולבחון אותה על פני עוד כמה מחקרים לאורך זמן, אבל יש כאן ניצנים של משהו מעניין: אם עד עכשי התייחסנו בכובד ראש לכל נושא הפרטיות, חסיון המידע ותקנונים, כדאי אולי לשים אקסטרא דגש על הרגשת הביטחון שאנחנו נוסכים בגולשים הצעירים שלנו כדי ליצור הרגשה של אמינות ופרטיות לאורך זמן.

את שאר ממצאי המחקר תוכלו לראות במצגת: