נתונים ומחקרים הנוגעים לבני נוער בישראל הם מצרך נדיר במחוזותינו ועם זאת, כשהם מתפרסמים, מעניין לראות איך בני הנוער הישראלים עומדים בהשוואה לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים חדשות לבקרים (או מכעט מדי חודש) בארצות הברית. סקר חדש שמפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה סוקר את הפעילות בפייסבוק בקרב שלוש אוכלוסיות: בני נוער, הורים ומורים.

רוב בני הנוער בישראל מחזיקים חשבון בפייסבוק (התמונה ברשיון CC על ידי Brassard)

8 מכל 10 בני נוער בישראל מחובר לפייסבוק: חברים של הורים ומורים

בכל הנוגע לבעלות על חשבון בפייסבוק, בני הנוער בישראל מתיישרים עם בני הנוער בארה"ב כאשר על פי המחקר של גיאוקרטוגרפיה 81% מהני בנוער הישראלים מחזיקים חשבון בפייסבוק (2% נוספים מחזיקים בחשבון לא פעיל). על פי מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים מחזיקים בחשבון פעיל בפייסבוק, אם כי לא מצויין שמחקר אחוז הפעילים (או איך מוגדר בן נוער "פעיל בפייסבוק").

באותו מחקר של PEW, בני הנוער האמריקאי ציינו את ההורים שלהם כמקור ההשפעה וההשראה העיקרי בכל הנוגע לבטיחות שלהם ברשת (שיחות טלפון וגלישה באינטרנט). בסקר של גיאוקרטוגרפיה 34% מבני הנוער העידו שהם חברים של ההורים שלהם בפייסבוק (לעומת 47% שלא חברים שלהם בפייסבוק) בשעה ש-59% מההורים שהשתתפו בסקר מחזיקים בחשבון פייסבוק בעצמם. בכל הנוגע למורים, הקשרים ברשתות החברתית בין המורים לתלמידים שלהם חלש יותר, כאשר רק 27% מהתלמידים חברים של המורים שלהם בפייסבוק, לעומת 54% שלא חברים.

12% מבני הנוער בישראל נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק

על פי הסקר של גיאוקרטוגרפיה, 12% מבני הנוער בישראל העידו על עצמם כי נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק (הפגיעה העיקרית היא מילולית). כאשר נשאלו לגבי חברים שלהם שנפגעו, נתגלה כי הדרכים הנפוצות לפגיעה בבן נוער בפייסבוק הן אלימות מילולית (4%), הצפת שמועות או תמונות (3%) וברמות הנמוכות יותר, חרמות (1%) או פתיחה של פרופיל פיקטיבי על שמו של החבר (1%).

מתוך: "פעילות בפייסבוק – תלמידים, מורים והורים" (גיאוקרטוגרפיה, 2012)

היותו של פייסבוק עורק תקשורת מרכזי אצל בני הנוער בישראל ועומס המדיה הזורמת ברשת החברתית גרמו ל-14% מבני הנוער לראות תמונות או סרטונים של חברים שלהם במצבים משפילים ול-5% לראות תמונות או סרטונין מביכים של המורים שלהם. מצד המורים, 19% מהם ציינו כי הם או עמיתים שלהם לעבודה חוו פגיעה על ידי תלמידים דרך פייסבוק.

במחקר דומה שנערך בארצות הברית בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (בעיקר בפייסבוק) נמצא כי בני נוער מודעים לבעייתיות ולגישה ה"לא אמיתית", "מזוייפת" ולעיתים פשוט לא נחמדה של החברים שלהם ברשת החברתית, לטעמי בעיקר בגלל הפער הדרמטי שנוצר בין הזהות של בני הנוער בעולם המקוון לבין הגבלת החירויות שלהם בחיים האמיתיים (תוכלו לקרוא על זה במצגת).

למידע נוסף והורדת הסקר של גיאוקרטוגרפיה – לחצו כאן

אם מדברים על בריונות רשת, אולי יעניין אתכם לקרוא על…

איך פייסבוק מנסים להתמודד עם בריונות רשת בארה"ב
סטארטאפ שמנסה לחבר ילדים קטנים לרשתות חברתיות בצורה בטוחה
כל מה שרציתם לדעת על Sexting וגם מה בני נוער חושבים על זה 

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

נתחיל דווקא מהסוף: אתמול (רביעי, 22.12.11) הגיע לסיומו אחד המשברים המרתקים ביותר של מותג מול קהילת צרכנים וירטואלית במדיה חברתית בלא פחות מהתקפלות, התנצלות וניסונות הרגעה שנמשכים גם היום מטעם Nescafé העולמית אל מול הקהילה הוירטואלית שלהם בפייסבוק. הסיבה? "חוסר צדק" שנעשה, לטענת גולשים מאתר שיתוף התמונות וההומר 9Gag שבמשך שלושה ימים ניהלו קמפיין חסר תקדים נגד המותג והדגימו בצורה מדהימה איך קהילה וירטואלית יכולה להשפיע על מהלכים פרסומיים ועל כוח חדש שאנשי שיווק כבר לא יכולים להתעלם ממנו או לזלזל בו.

ועכשיו – הסיפור מההתחלה.

רוח גבית מקהילה של 25 מליון משתמשים בחודש (9Gag)

תחרות לייקים

הסיפור העצוב של Nescafé מתחיל בתחרות פייסבוק מהסוג הפשוט שהורגלנו לראות בתקופה האחרונה מצד מותגים גדולים: המותג מציע פרס גדול לגולש שיספר את הסיפור הכי טוב, יעלה את התמונה הכי יפה, יצלם סרטון אטרקטיבי כשלמעשה לתוכן שהגולש מעלה אין שום משמעות אלא לכמות החברים שהוא מצליח לגייס לטובת עמוד הקהילה (שכמובן צריכים להצטרף אליו כדי להשתתף בתחרות) ולעשות לייק לאותו תוכן שהגולש מעלה.

באופן טבעי, סוג כזה של פעילויות חשוף ל-Abuse מסוגים שונים: החל מגולשים שקונים את הלייקים שלהם בכסף, תוכן לא איכותי (או לא חוקי) שמגיע למקומות הגבוהים בתחרות ועוד שלל אפשרויות שיכולות להביך את המותג. מהסיבה הזו, מותגים רבים מייצרים "שלב גמר" לתחרות לייקים שבמסגרתו הם רשאים לפסול כל תוכן שלא נראה להם ולהעלות לשלב הגמר רק תוכן (ובעיקר גולשים) שהם מכירים ונראים להם כמו מועמדים לגיטימיים לזכייה (מה יקרה חס ושלום אם הגולש הזוכה לא עובר מצלמה? איך אפשר יהיה לפרסם אותו?) וזה בדיוק מה שעשו בנסקפה.

9Gag הוא אתר הומור שיתופי שנוסד בשנת 2008, אבל הפופולאריות שלו עלתה באופן משמעותי רק השנה והוא אחראי, יחד עם האח הגדול והפופולארי יותר שלו 4Chan, לרוב תופעות האינטרנט התרבותיות (ממים) שאנחנו מכירים. רוב התוכן ב-9Gag הוא תמונות וגולשים מעלים לאתר מדי יום מאות אלפי תמונות שעוברות "שיפוט מהיר" בהקיהלת הענק של האתר והטובות ביותר מוצגות בעמוד הבית שלו. הרוב המוחלט של הגולשים ב-9Gag הם בני נוער ומבוגרים צעירים, מחוברים מאד לאינטרנט, לתרבות שלה ופעילים מאד ברשתות חברתיות כאשר כל הפוסטים החמים באתר זוכים לאלפי שיתופים בפייסבוק (בטוויטר קצת פחות, כמובן).

קיבל יותר לייקים מהמותג עצמו, נסקפה בחרו להתעלם

במסגרת התחרות של  Nescafé  הונגריה שנועדה לקדם מוצר חדש, הזמינו מנהלי העמוד של נסקפה בפייסבוק את החברים בקהילה להעלות סיפור כלשהו (רעיונות לקידום המוצר) כשהרעיונות עם מספר הלייקים הגדול ביותר יזכו להגיע לשלב הגמר ובאופן פוטנציאלי לזכות ב-5000$. אחד הגולשים של 9Gag, אח לילד נכה בן 11 העלה תמונה באתר וביקש את עזרתם של חברי הקהילה הוירטואלית כאשר כל מה שהוא היה צריך כדי לעלות לשלב הגמר של התחרות היו 3000 לייקים.

אתר שלם התגייס לטובת הילד בעל המוגבלות ואחיו ותוך שעות ספורות הם גייסו לא פחות מ- 47,000 לייקים, מה שהיה אמור להבטיח את הכניסה של אותו ילד נכה ואחיו לשלב הגמר של התחרות. עם זאת, מסיבה שעדיין לא ידועה מבחרו ב-Nescafé לא להעלות את אותו ילד ואחיו לשלב הגמר של התחרות ואף פרסמו בעמוד שלהם הבהרה שהם (בצדק גמור) לפי התקנון לא מחוייבים להעלות את ההצעה בעלת מספר הלייקים הגבוה ביותר לשלב הגמר.

Nescafé נצמדים לתקנון (פייסבוק, צילומסך)

צבא 9Gag מכריז מלחמה

בנקודה הזו נפתחו השערים וכל האינטרנט בכבודו ובעצמו נחת בתוך עמודי הקהילה של נסקפה ונסקפה הונגריה בפייסבוק. מרגע היוודע ההחלטה של Nescafé והסירוב שלהם לאפשר לאותו ילד לזכות למרות שקיבל מספר אסטרונומי של לייקים (גבוה יותר ממספר הלייקים של העמוד באותו זמן) גולשי 9Gag ייסדו את "צבא האתר" שמטרתו לתזמן ולתאם התקפות על העמודים של נסקפה בפייסבוק בטקסט, תמונות ומה לא. ההתקפה של גולשי 9Gag יצאה גם מחוץ לגבולות פייסבוק לתוך רשתות חברתיות אחרות כמו YouTube (שם התגייסו לעשות Dislike לכל הסרטונים של נסקפה) ועוד.

לצבא 9Gag נפתח עמוד בפייסבוק שעדיין נמצא שם, שם אפשר להתרשם מעבודת התיאום שנעשתה בשעות שלאחר ההכרזה של נסקפה. במקביל, באתר עצמו עלו מאות תמונות הומוריסטיות וכועסות על המצב שהסבירו ורתמו גולשים אחרים למהלך.

Nescafé מתנצלים וכמה תובנות מכל הסיפור

ההתנצלות של נסקפה הונגריה ונסקפה העולמית לא איחרה להגיע ובתגובה רשמית בעמוד שלהם בפייסבוק הסכימו בנסקפה הונגריה לתרום 1,000,000 פורינט הונגרי (כ-4,250 דולר) למוסד המטפל בילדים נכים שהסכים, מצדו, לתרום טיפולים ללא עלות לאחיו הנכה של הגולש ב-9Gag. צבא 9Gag הכריז על ניצחון (למרות שספיחים של הודעות השנאה עדיין מסתובבים) ועמוד מיוחד של האתר בשם Help the Derp הוקם על מנת להמשיך ולעזור לאותו הילד.

באופן אישי לא הייתי רוצה להיות בנעליו של מנהל המותג נסקפה בהונגריה (אולי בסיטואציה אחרת כן) במהלך היומיים שבו, באון מילולי, אתר אינטרנט הסתער על כל הנכסים הדיגיטליים שעמלו ב-Nescafé לייצר לאורך תקופה ארוכה ואולי גרוע מכך, התדמית השלילית שנוצרה למותג בקרב בני נוער וצעירים, קהל היעד העיתידי של החברה שלא מעו מאמצי פרסום בחו"ל מושקעים בקבוצות הגיל הללו (בארץ קצת פחות).

אני חושב שאם יש לקח אחד (מעבר לזה שתחרויות לייקים זה דרעק) בכל הסיפור של נסקפה מול 9Gag הוא שאסור לעולם לזלזל באינטיליגנציה של גולשים ואולי חשוב יותר, לא להמעיט בכוחה של קהילה וירטואלית. נכון, המחלקה המשפטית כתבה תקנון ולמותג יש את כל הזכות להיצמד אליו ולעשות כל החלטה שהיא רוצה, אבל בסופו של דבר מאחורי כל הלייקים שמנהלי מותגים אוהבים להתפאר בהם במצגות (וה-ROI עליהם עדיין לא הוכח) עומדים בני אדם שמחוברים לחברים שמחוברים לקהילה וירטואלית גדולה. כל החלטה או אי-צדק מצד מותג מדליקים נורות אדומות שיכולות לגרום לגולשים נחושים או לקהילה וירטואלית חזקה מספיק לייצר כדור שלג שיכול לטרוף את כל הקלפים.

באותו עניין

• גישה אחרת לניהול עמודי קהילה בפייסבוק 
• אתרים דומים ל-9Gag, שני אתרים שהופכים את האינטרנט למצחיק יותר
• מותגים, זה הזמן להשקיע בחברים האמיתיים שלכם בפייסבוק
• מחקר: כיצד מותגים מתקשרים עם צעירים

בחודשים האחרונים מתפרסמות לא מעט ידיעות על ירידה משמעותית בתופעות אינטרנט בעייתיות בקרב בני נוער, כאשר הבולטת שבהן היא Sexting,  שליחה של תמונות פרובוקטיביות בין בני נוער. מחקר של MTV שהתפרסם בתחילת חודש דצמבר השנה מראה על ירידה חדה באחוזי ה-Sexting  בקרב בני נוער עד לרמה של 1% בלבד. עם זאת, בכל הקשור בבריונות רשת, תופעה רווחת וגדולה הרבה יותר, הנתונים ממשיכים להיות מדאיגים.

מהמחקר האחרון שפרסם מכון המחקר PEW Internet על אכזריות ואדיבות ברשתות חברתיות בקרב בני נוער  עולה כי במהלך 12 החודשים האחרונים, 12% מבני הנוער האמריקאים חוו על בשרם בריונות ברשת, 9% מהם חוו אותה אפילו בטלפון הסלולרי האישי שלהם ועם כל זאת, מקרים של התאבדות בני נוער בעקבות בריונות רשת עדיין מהדהדים בכל אחד מהפרסומים.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי English106

פייסבוק מנסים לעשות את הרשת החברתית בטוחה יותר

למרות שבחרו להדיר את רגליהם מדיון בנושא פרטיות ובטיחות של בני נוער ברשת, פייסבוק בוחנים בשבועות האחרונים שיתוף פעולה יחד עם הקו החם נגד התאבדויות בארה"ב (National Suicide Prevention Lifeline) על מנת לנסות ולצמצם את תופעת בריונות הרשת באתר. הדרך בה בחרו פייסבוק להתמודד עם בריונות רשת היא לחבר לצ'אט של האתר, אחד הפיצ'רים הפופולארים ביותר, כפתור דיווח שיאפשר למשתמשים לדווח בזמן אמת על נטיות אובדניות או הטרדה של חבר ופייסבוק יידעו לחבר את החבר לקו-החם תוך זמן קצר.

בפייסבוק כבר קיים עמוד שמאפשר דיווח על נטיות אובדניות אבל לב שיתוף הפעולה הוא היכולת של פייסבוק להתמודד עם בן הנוער בזמן אמת. במהלך השבועות הקרובים פייסבוק יבחנו את האפקטיביות של הפיצ'ר, כמו גם את האפשרות לתת מענה גם למשתמשים מחוץ לארה"ב.

פייסבוק עדיין לא יצאו בהכרזה רשמית לגבי הפיצ'ר (וסביר להניח שזה לא יקרה בזמן הקרוב, כל עוד הוא נמצא בבחינה והאפקטיביות שלו לא ברורה) אבל ידיעות על הפיצ'ר החדש ניתן לקרוא כאן, כאן וגם כאן. גם אם האפקטיביות של הדיווח של משתמשים מתוך הקהילה על משתמשים אחרים לא יוכיח את עצמו, אפשר ללמוד מהמקרה הזה לא מעט על הכוונות של פייסבוק שהפך, קצת בעל כורחו, לאתר שצריך להיות הסמן הימני של בטיחות ברשת.

עוד על בריונות רשת

• בני נוער הכי מחוברים שיש, ההורים נמצאים כדי לפקח
• בני נוער מדברים על Sexting
• מחקר (2009): הודעות פרובוקטיביות בסלולרי של בני הנוער

לקראת סוף השנה האזרחית מתחלים גופי המחקר בארה"ב לפרסם את הנתונים ודו"חות הסיכום שלהם והראשונים לפרסם איזשהו סיכום שנתי הם מיודענו PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים והמשמעותיים בארה"ב לחקר אינטרנט (לרשימת המחקרים של PEW שהתפרסמו אצלנו לחצו כאן). אחד מהתחומים בהם עוסק המכון הוא בני הנוער בארה"ב והפעם, בנוסף לדו"ח שמציג את עיקרי הממצאים מהמחקרים של השנה, יש גם לא מעט נתונים חדשים ומעניינים.

T'weens – פחות חברתיים, יותר משחקים (CC-by-Zebest)

בני נוער צעירים משחקים יותר, מתייגים פחות 

ככל שבני הנוער מתבגרים, כך עולה רמת השימוש שלהם בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק (תגובות, לייקים, תיוג תמונות), זאת לעומת בני נוער צעירים יותר (מה שאנחנו קוראים Tweens, בני נוער בגילאי  12-14 (אפילו לכיוון ה-15) שעיקר העיסוק שלהם בפייסבוק הוא משחקים: לפי המחקר של PEW לא פחות מ 69% מבני הנוער הצעירים משחקים בפייסבוק לעומת 44% בלבד מבני הנוער הבוגרים.

יש בנתון הזה הרבה הגיון אם מסתכלים עליו מהזווית ההתפתחותית: ככל שבני הנוער מתבגרים, התפיסה שלהם עוברת ממצב ילדותי של "כל העולם סביבי" (מה שהופך את האינטראקציה במשחקים שהופכת את האדם לגיבור הראשי, מנוטרלת כמעט מתחרותיות או חשיבה חברתית) לתפיסה מופשטת ובוגרת יותר על הסביבה ועל האדם ומכאן קל להסביר את הפער ברצון להשתמש בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק לצורך העצמה עצמית, קבלת הכרה והזדהות עם קבוצות של שווים.

בני הנוער מחוברים מתמיד, גם בסלולרי

לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים (בגילאי 17-12) מחוברים היום לאינטרנט ולא פחות חשוב, הפער על בעלות הטלפונים הסלולריים בין בני הנוער להורים שלהם הולך ומצטמצם עם השנים כך שהיום ליותר מ-90% מההורים יש טלפון סלולרי בבעלותם ובני הנוער סוגרים את הפער בשנים האחרונות ועומדים על 75%. ישראל, לעומת ארה"ב, היא מדינה מחוברת הרבה יותר (בערך 1,200 מכשירים על כל 1,000 בני אדם) כך שסביר להניח שבעלות הטלפונים הסלולריים גם אצל בני נוער היא גבוהה הרבה יותר.

מה שיהיה מעניין לראות בשני האחרונות היא העלייה (המתבקשת) בבעלות על סמארטפונים אצל בני נוער. באופן כללי, בני נוער משיגים את הסמארטפון שלהם מאחים או מההורים כמכשיר יד-שניה (בעיקר בגלל שמכשירים יד ראשונה יקרים) וככל שמערכת השדרוגים מזינה את עצמה, אפשר לצפות לעלייה גם בבעלות על סמארטפונים וגם על קוראים ספרים אלקטרוניים וטאבלטים. באופן אישי  הבעלות על הסמאפרטפונים מעניינת בעיקר בגלל העובדה שהיא מנגישה את האינטרנט על כל האתרים והפיצ'רים שלה לבני הנוער גם כשהם לא מול המחשב ויוצרת מערכת אקולוגית חדשה לשחק בה (כמו לדוגמא, בבית הספר) מה שיוצר הזדמנויות חדשות לפיתוח של מוצרים מעניינים.

פיקוח הורי: המקור העיקרי לבטיחות ברשת

למרות הדעה הרווחת על התנתקות מסוימת של בני הנוער מההורים שלהם (מגמה שדווקא מתהפכת בשנים האחרונות, אבל זה בפוסט אחר), המחקרים של PEW מראים על תלות גדולה של בני הנוער בהורים בכל הנוגע לנושאי בטיחות ברשת ובנושאים הקשורים בטלפונים סלולריים (שימו לב שהמחקר כבר מכניס את הסלולרי לתוך הרשת בהיט של רשתות חברתיות – החוויה החברתית זהה, רק הפלטפורמה משתנה): 58% מבני הנוער שמשתמשים ברשתות חברתיות יפנו להורים שלהם כדי לקבל החלטה לגבי תוכן "ראוי" או "לא ראוי" ברשת, לעומת 18% שפונים לחברים ו-18% שלא פונים לאף אחד ומקבלים את ההחלטות בעצמם.

עוד לגבי בטיחות ברשת, ההורים אמנם מהווים את ההשראה ומקור המידע לגבי התוכן, אבל דווקא במקרים של בריונות רשת אליה נחשפים בני נוער, הם בדרך כלל (64%) לא פונים לאף אחד כדי לבקש או לקבל עזרה ואם כבר פונים, הכתובת היא בדרך כלל חברים או עמיתים (53%) ופחות להורים (36%). המורים, אם תהיתם, נהנים ממעמד מפוקפק מאד בכל הנוגע לעזרה עם 3% בלבד.

המחקר של PEW מציג נתונים מעניינים לגבי הורים והקשר לילדים ברשתות חברתיות: הורים שמחוברים לרשתות חברתיות בדרך כלל מתחברים לילדיהם (בהנחה שהאחרונים לא חוסמים אותם או מסננים אותם בהגדרות הפרטיות) ולא מעט הורים בודקים איזה מידע זמין ברשת לגבי הילדים שלהם ופועלים בצורה אקטיבית לשמירה על הפרטיות של בן הנוער ברשת, אבל לנושא הזה של יחסי הורים-בני נוער ברשת מגיע פוסט משלו, לכל הפחות.

עוד על בטיחות ברשת בקרב בני נוער

• בני נוער מדברים על Sexting וגם כל מה שרציתם לדעת על Sexting
• בריונות רשת בסלולרי של בני הנוער
• קמפיין פרסומי של LG שמנסה לחבר את ההורים לסולרי של הנוער

בלי יותר מדי רעש או באזז מסביב, פייסבוק התחילו לבחון השבוע גרסת שולחן עבודה לצ'אט שלהם תחת המותג Messenger שמשמש את פייסבוק גם בזירת הסלולרי. בדומה לאפליקציה הסלולארית (App Store) , המסנג'ר של פייסבוק ממשיך בקו של האתר ומביא את הצ'אט ואת פיצ'ר תיבת ההודעות (מה שאנשים נוהגים לכנות inbox) לתוך ממשק וחווית משתמש אחת.

בפוסט שפורסם בבלוג All Facebook, ניתן לראות תמונות ראשונות מממשק המשתמש של הצ'אט של פייסבוק לשולחן העבודה שמזכיר, פחות או יותר, גרסה מזוקקת של בר הניווט הימני של פייסבוק שמכיל את הצ'אט יחד עם טיקר החדשות כשב-Messenger לשולחן העבודה נוספו גם כל ההתראות שיש לפייסבוק באתר (נוטיפיקציות, חברים חדשים והודעות פרטיות חדשות) כך שהתוכנה הופכת למעשה ל"מיני פייסבוק" עם כל ההתראות, רק בלי יותר מדי תוכן.

מסנג'ר של פייסבוק – בקרוב גם בשולחן העבודה 

חווית משתמש "ללא תפרים"

הייצוא של פייסבוק מסנג'ר מהאתר לתוך העולמות הסלולריים ולשולחן העבודה הוא נחמד בצד החדשותי, אבל חלק מאיזושהי מגמה קצת יותר רחבה של פייסבוק (אבל לא רק) לייצר חווית משתמש רצופה בין אתר האינטרנט, שם יש את רוב התוכן ושם המשתמש צפוי להעביר את רוב הזמן שלו לבין מערכת היחסים של המשתמש עם תוכן באתר בזמן שהוא עושה דברים אחרים (מכין שיעורי בית, נוסע באוטובוס או יושב בשיעור בבית הספר). אני קורא לזה Seamless UX – חווית משתמש ללא תפרים, בעיקר כי ההרגשה עבור המשתמש היא מעבר חלק בין היישומים השונים של האתר בלי לבצע איזו פעולה יוצאת מגדר הרגיל, אלא ממש לסגור את פייסבוק במחשב, לצאת מהבית ולהמשיך לקבל הודעות דרך הסלולרי כהמשך טבעי לשימוש באתר.

מגמה שניה מעניינת שאני רואה בייצוא של הצ'אט של פייסבוק מהאתר לשולחן העבודה היא הרצון של פייסבוק (אבל לא רק) לייצר איזשהו סטנדרט לצורת התקשורת ה-SMSית שלנו ולבצע איחוד של צורות ההתקשרות הללו: זה התחיל בהורדת שורת הנושא מתוך ההודעות הפרטיות בפייסבוק, המשיך באיחוד של ההודעות הפרטיות עם הצ'אט (כך שבעצם נוצרת "שיחה" אחת רציפה) וממשיך בחודשים האחרונים כשפייסבוק מעבירים גם את ההודעות שלנו למכשירים הניידים ועכשיו גם רוצים להפוך להיות תוכנת המסרים המידיים (IM) שלנו.

מסלול דומה לסטנדרטיזציה של הודעות ניתן לראות אצל אפל שהשיקה בגרסה האחרונה את שירותי ה-iMessege, שירות הודעות אחיד בין מכשירי האייפון, אייפד ובקרוב (אולי) גם למחשבים מבוססי OSX, מערכת ההפעלה של החברה. גם כאן יש איזושהי חברה שמנסה לייצר סוג אחד של הודעות במעבר "בלי תפרים" בחווית המשתמש, רק שבמקרה של אפל הם מגיעים מהעולמות הניידים ונכנסים לתוך החוויה הממוחשבת ופייסבוק מגיעים בדיוק מהכיוון השני.

iMessege של אפל – עוד ניסיון לסטנדרטיזציה של מערכת הודעות

בפוסט קודם שכתבתי לפני קצת יותר משנה, ביום שפייסבוק הכריזו על מערכת ההודעות החדשה כתבתי ש"ברגע שכל העניין הזה ייצא מפייסבוק ויתממשק לסלולר, החיבור יהיה טבעי מאד" אבל בחלק של התוכן יכול להיות שאני צריך לאכול קצת את הכובע: בזמנו הימרתי שאיחוד מערכת הצ'אט וההדעות הפרטיות לא תשנה את הדרך בה צעירים מתקשרים אונליין ובהרבה מובנים זה באמת נכון, אבל הרציפות הזו במנגנון והסטנדרטיזציה של ההודעות היא מה שתעשה (אנחנו עדיין לא ממש שם, אבל זה בדרך) את השינוי הגדול בצורת התקשורת – שירות הודעות אחד To rule them all.

עוד על דרכי תקשורת של בני נוער באינטרנט

• למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר (2009) 
• אפליקציית פייסבוק מעניינת שמאפשרת משלוח הודעות מצויירות ואינטראקטיביות
• מחקר: בני נוער מתקשרים בעיקר דרך SMS
• מחקר: עלייה בכוחו של SNS כאמצעי תקשורת (2010)

בפגישות האחרונות שלי עם חברות שרוצות להתחיל לייצר לעצמן נכסים דיגיטליים (עמוד בפייסבוק, אתר חברה, אבל היום כולם רוצים להיות בפייסבוק) או חברות שכבר יש להן עמוד בפייסבוק ואין להן מושג מה לעשות איתו שמתי לב לכמה דרגות של התייחסות לשיווק לצעירים דרך פייסבוק:

הגשה הרווחת היום, וזו שנמכרת בצורה הכי אגרסיבית על ידי כל חברה שמתעסקת בפייסבוק, היא גישה שאומרת "המטרה של עמוד החברה בפייסבוק היא לייצר תוכן רלוונטי על המותג, להשאיר את כלל החברים בעמוד על אש קטנה כל השנה ולהיות סופר-אקטיביים כשיש קמפיין פרסומי". במובן מסוים הגישה הזו טובה לחברות שמתעסקות בניהול עמודי פייסבוק, בעיקר בגלל העובדה שהיא מכריחה את המפרסם להיות תלוי בחברה שמייצרת תוכן כל השנה (אחרת אף אחד לא ידבר על המותג!) אבל תוצר הלוואי של הגישה הזו הוא עמודי פייסבוק שרוב השנה מפרסמים סטטוסים בשם המותג שהם במקרה הטוב קשורים לעולמות התוכן שלו ובמקרה הרע מביכים, מתוך רצון לייצר איזשהו "דיאלוג" שתגובות הגולשים אליו ייראו מעולה במצגת החודשית ויצדיק את הכסף שהחברה מקבלת מדי חודש.

גישה אחרת לעמודי חברה בפייסבוק מדברת על העמוד ככלי פונקציונלי לניהול מועדון לקוחות: החברים בעמוד הם לקוחות ובעצם ההרשמה הם מסכימים לקבל הודעות על מבצעים, סיילים והנחות. עמודים כאלה בדרך כלל מתאפיינים בהמון לקוחות לא מרוצים והעמוד הופך להיות משהו בין ניוזלטר לשירות לקוחות 2.0. לא שזה רע, אבל המחשבה מאחורי עמודים כאלה מדברת על "לפגוש את הלקוחות היכן שהם נמצאים" (וזה טוב ונכון) אבל במקום מסוים הגישה הזו מפספסת את כל המהות של רשת חברתית. ועכשיו -הפואנטה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Kara Alyson

מה משותף לשתי הגישות הללו? מערכת היחסים בין משתמש הקצה למותג היא לעולם דו-כיוונית בין המשתמש למותג ובין המותג למשתמש: המותג מפרסם סטטוס, המשתמש עושה איתו אינטראקציה, המותג מעלה איזו פעילות "ספרו לנו" המשתמש מספר. אין כאן קהילה אמיתית סביב מותג (כמו שאתם יכולים לראות טוב מאד באתרי פורומים, שם הקהילה מנהלת את הפורום והמנהל רק מפקח ומותח גבולות) אלא דו שיח בין מותג למשתמש כשהמושג "קהילה" בא לידי ביטוי כמעט תמיד בעטיפה. מתי ראיתם לאחרונה משתמש יוזם דיון על מותג בעמוד קהילה? למה בני נוער מייצרים המון תוכן בפייסבוק אבל מנהלים את מערכת היחסים הכי ליניארית ומשעממת עם המותג שלכם? מוזר, נכון?

הנחת בסיס: לא כל המשתמשים זהים

בפוסט קודם שלי בנושא, דיברתי על ההבדל בין Fan ל-Liker: העבודה הכי קלה שאפשר לעשות היא להניח שכל החברים בעמוד קהילה בפייסבוק הצטרפו בגלל רצון לזכות באיזושהי תחרות כשבעצם המבנה של קהילה בפייסבוק (ולכן חלוקת המשאבים והאסטרטגיה) היא קצת הרבה יותר מורכבת. בתרשים הבא אדגים את הגישההחדשהאני רוצה להציג, אחריו נפרט קצת יותר.

התובנה הראשונה לגבי חברים בעמוד קהילה היא כמעט מובנת מאליה, אבל משום מה נוטים להתעלם ממנה: לכל מותג יש מעריצים. וכשאני אומר מעריצים אני מתכוון למעריצים בסגנון "תולים פוסטר שלו בחדר" ופחות במובן של "לוחצים על לייק והולכים לטייל". בתרשים שהכנתי אתם יכולים לראות משנה של קהילה (מסחרית) בעמוד פייסבוק ואת האיזורים החופפים שמייצגים השפעה. המעריצים האמיתיים של המותג הם ה-Beachhead (נגיד, חוד החנית) של הקהילה, הם משפיעים על כל השאר ולא מושפעים מלקוחות לא מרוצים (תחשבו על מישהו שיש לו אייפון ובא אליו איש אנדרואיד שאומר לו שהמצלמה שבטלפון שלו גרועה, זה לא באמת ישנה לו, נכון?). לשיטתי, המעריצים האמיתיים הם הליבה של הקהילה, בהם אתם צריכים להשקיע הכי הרבה ובמובנים רבים הקהילה צריכה להיות הבית של המעריצים כשהם בעלי הבית ולמנהל המותג יש את המפתחות.

הרובד הבא במעגלי ההשפעה מכיל שני סוגים שונים של יצורים: לקוחות (שכבר קנו את המוצר) ולייקרים, או בשמם המסחרי יותר – לקוחות פוטנציאליים. לקוחות מגיעים לעמוד כדי לקבל שירות,להזדהות עם המותג שקנוף במיוחד אם הוא מגניב והם קהל היעד האולטימטיבי לכל מה שקשור בסיילים, הנחות, אפשרות לשדרג את המוצר שלהם ולהתנסות במוצרים חדשים. סוג אחר של אנשים הם ה"אוכלוסייה הכללית", הלייקרים, הלקוחות הפוטנציאליים – אותם צריך לחנך לאהוב את המותג או לחזק את ההכרה שלהם ולהפוך אותה להנעה לרכישה והתנסות. הלקוחות הפוטנציאליים מגיעים לעמוד בעזרת Promotions ומושפעים מכל מה שהם רואים: מעריצים, לקוחות וכמובן, לקוחות לא מרוצים. הלייקרים הם בדרך כלל ה-Detractors (בעלי הסיכוי הגדול ביותר לנטוש, אפילו יותר מלקוחות לא מרוצים שנשארים בעמוד ומקטרים) ובשבילם יוצרים פעילויות וקמפיינים שיווקיים.

איך להתאים את האסטרטגיה שלך למודל המורכב?

 אם יש משהו טוב באסטרטגיית שיווק, במיוחד באינטרנט, היא גמישות גדולה מאד. הנחת הבסיס שלי היא שעמוד קהילה בפייסבוק מיועד למעריצים לכן הפעילות השוטפת בערוץ צריכה לדבר למעריצים ולחזק את הקשר איתם בכל הזדמנות (בשביל זה צריך לזהות את המעריצים, אבל זה דורש פוסט נפרד ולא מעט תשומת לב). אם עקבתם אחרי המודל, אתם בטח מבינים למה האסטרטגיה של להעלות סטטוסים מטופשים לאורך כל השנה שגויה מהיסוד: לעלות סטטוסים בסגנון "לייק למי שאוהב גשם!!" מוזילה את הערך של המותג בעיני המעריצים (ומקטינה את מידת ההשפעה שלהם), לא נוגעת ללקוחות אבל מייצרת אינטראקציה מדומיינת עם הלייקרים. הערך למותג מעבר לסטטיסטיקות Talking about this שאפשר יהיה לשלוח ללקוח, לא ברור.

בניגוד למה שהרבה לקוחות חושבים ורוצים, כאן אין אפשרות לעשות "גם וגם" (מכירים את גם וגם?) וכל חלק במחזור החיים של המותג צריך להשקיע בסוג אחר של אנשים תוך התחשבות ב"מאיפה הם מגיעים ומה הם מצפים לראות" כשלאורך כל השנה הקשר עם המעריצים צריך להיות רציף ולראות איך הם באים לידי ביטוי גם בפעולות שמבצעים כלפי הקבוצות האחרות.

עוד על ניהול קהילות ותוכן בפייסבוק

• ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?
• מודל ניהול התוכן של Glee
• מחקר: מה חושבים בני נוער על השינויים האחרונים בפייסבוק?

יש לכם גישה שונה לניהול קהילות בפייסבוק? ספרו לי בתגובות!

לא בכל יום משתפות חברות כמו AVG, שמוכרת לרובכם מהאנטי-וירוס החינמי שהיא מפיצה, בקצת תובנות מכמויות המידע האדירות שהיא אוספת עליכם. הכותרת של המחקר האחרון שביצעה החברה נותנת איזשהו תוקף לעובדה שכל מי שעוקב אחרי הבלוג הזה כבר יודע לדקלם: רף הגיל בו ילדים עוברים ממודל גלישה באינטרנט שמתרכז בעיקר באתרים מכווני ילדים הולך ויורד והיום אפשר כבר לראות אחוזים לא מבוטלים של ילדים בגלאי 10 ו-11 צורכים אינטרנט בצורה "מבוגרת", כולל כל הרשתות החברתיות על כל המשתמע מכך.

ברוב מדינות אירופה מעל 50% מהילדים כבר נמצאים בפייסבוק, חרף מגבלות הגיל (מקור: Flickr cc-acpl)

ההורים כמעט לא מנטרים את הגלישה

המחקר של AVG נערך בקרה 4,000 הורים ועליו התווספו נתוני הגלישה של הילדים במחשבים האישיים על בסיס הניתוח של תוכנות האנטי-ספאם של החברה. מהמחקר עולה כי לא פחות מ-58% מהילדים בגלאי 13-10 צורכים אינטרנט בצורה "מיינסטרימית", כולל רשתות חברתיות כמו פייסבוק וטוויטר (חרף מגבלת הגיל שמחיל פייסבוק על המשתמשים) ורשתות חברתיות מקומיות נוספות.

מעבר לצריכת האינטרנט, מהמחקר עולה כי לרוב הילדים בגילאים הללו יש מחשב משל עצמם (במיוחד ביפן), צורכים אינטרנט בחדרי השינה שלהם ודרך סמארטפונים ורוב ההורים לא מנטרים את הרגלי הגלישה של הילדים שלהם. בסקירת מחקרים קודמים שפרסמנו כאן בבלוג, ראינו שלצריכה של אינטרנט, אפילו דרך "אתרי ילדים" ועולמות וירטואליים יש השפעה על גיבוש הזהות של ילרים ואפילו אם הם נכנסים לרשתות חברתיות, מה שילדים עושים בפייסבוק שונה לחלוטין מאופן השימוש שלנו.

הגיע הזמן לשמור על הילדים מעצמם

אם אתם עוקבים אחרי תנועת הנוער (וגם אם לא), העובדה שהמעבר של ילדים לצריכה של רשתות חברתיות לא צריכה להפתיע אתכם וכנראה שאף אחד מכם לא נפל מהכיסא כשהוא קרא את ממצאי המחקר של AVG. הרי גם אם נרצה להתעלם מזה, פייסבוק היום בכל מקום במדיה וכשכל פרסומת, גם למותגי ילדים אומרת "חפשו אותנו בפייסבוק" ודמויות אהובות מתוכנית פריים-טיים לכל המשפחה אומרות "חפשו אותי בפייסבוק", אין סיבה שילדים לא ירצו להיחשף לעולם התוכן הזה.

אני חושב שהגיע הזמן, לפחות מבחינתנו לשינוי בחשיבה. שמעתי מישהו אומר לא מזמן שלחסום תוכן לילדים ובני נוער מגדל בעיקר האקרים ממש מוצלים ויש בזהלא מעט מהאמת. הגבלת הגיל של פייסבוק קיימת בעיקר כדי לכסות את המקום שלא זורחת בו השמש שלהם מתביעות ולהכניס את האתר לכל מיני יוזמות הגנת פרטיות אינטרנטיות (Truste, לדוגמא) והדבר הכי טוב שאפשר לעשות עבור ילדים בפייסבוק הוא בקרה על התוכן שהם צורכים ועל מידת החשיפה שלהם בכל הנוגע להגדרות פרטיות.

אני חושב שלא מעט דגש הושם בשנים האחרונות בנושא "בטיחות ברשת" על הגנה של ילדים ובני נוער מפני קשר עם אנשים זרים. אבל דווקא בגלל השינויים הטכנולוגיים ואופי השימוש של ילדים בפייסבוק, אני חושב שצריך ללמד אותם לשמור על עצמם מעצמם ועל "הוצאת החוויה" האישית שלהם ברשת על כל המשמעויות שלה. אבל אלו רק שני הסנט שלי בנושא.

עוד על ילדים בתנועת הנוער

• FaceChipz היא דרך מעניינת לנסות להגן על ילדים בתוך הרשתות החברתיות
• חינוך ילדים לצריכה נכונה של פרסומות בארה"ב
• מיקמק – עולם וירטואלי ישראלי לילדים

]]> http://tnoathanoar.co.il/2941/%d7%9e%d7%97%d7%a7%d7%a8-%d7%99%d7%9c%d7%93%d7%99%d7%9d-%d7%9e%d7%92%d7%99%d7%a2%d7%99%d7%9d-%d7%9c%d7%91%d7%92%d7%a8%d7%95%d7%aa-%d7%90%d7%99%d7%a0%d7%98%d7%a8%d7%a0%d7%98%d7%99%d7%aa-%d7%9b%d7%91/feed/ 0