בשנים האחרונות, בני הנוער (ובמיוחד בנות הנוער, אם לדייק) תבעו בעלות ומשתמשים באופן אינטנסיבי במגוון רחב של ערוצי מדיה באינטרנט: הם שולחים את מספר ההודעות הכתבות הגבוה ביותר מבין כל קבוצות הגיל (הסקר האחרון מדבר על יותר מ-3,400 הודעות בחודש), אתרים כמו יוטיוב וטאמבלר הפכו למרכז שיתוף התוכן שלהם והם מעלים לפייסבוק, עורק החיים המרכזי שלהם במרחב המקוון, תמונות באופן תדיר.

בתוך כל עולם העלאת מדיה (דווקא בשיתוף הוא מצטיין) וידאו הוא שחקן צעיר ואנרגטי עם עתיד מבטיח. השבוע, מכון המחקר האמריקאי PEW Internet מפרסם דו"ח על הרגלי ההעלאה ושיתוף וידאו בקרב בני נוער באינטרנט, ואפילו כמה מילים על סטרימינג.

2 מכל 5 בני נוער משתמשים בויאו-צ'ט (CC-BY CountryComedy.com)

כשטקסט לבדו כבר לא מספיק

2 מכל 5 בני נוער אמריקאים (37% בקירוב) מדברים עם חברים שלהם באינטרנט באמצעות וידאו כשהמובליות בשימוש בשירות הן, כמובן, בנות הנוער עם 42%לעומת 33% מהבנים (כבר אמרתי, בנות נוער שולטות). על פי המחקר של PEW, שימוש בוידאו-צ'אט נפוץ יותר בקרב משתמשי אינטרנט תדירים על בסיס יומי (42%) מאשר משתמשים על בסיס שבועי (33%) ומשתמשים על בסיס חודשי (1%).

במובן מסוים, אפשר לייחס את העלייה בשיחות וידאו מקוונות להתפתחות הטכנולוגית כשהיום רוב המחשבים הניידים מגיעים עם מצלמת אינטרנט מובנית באיכות סבירה וכמעט לכל טלפון חכם יש מצלמת וידאו קדמית מבחינת חומרה שמגובה באפליקציות מובנות (דוגמת FaceTime) אבל אני חושב שבכל מה שקשור לקהל הצעיר יותר, עליה בפופולאריות של שיחות וידאו היא תוצאה של מגמת התפתחות מסויימת בקונספט של שיחה בין שני אנשים או יותר במרחב המקוון: בני נוער שולחים המון הודעות טקסט אבל בשלב מסוים הטקסט לבדו כבר הוא לא מספיק "אישי" ולא מעביר את חווית השיחה המלאה, מה שהביא להנחת רובד של מדיה על הודעות הטקסט – היום, ברוב אפליקציות השיחה (אם זה Facebook Messenger, WhatsApp ודומיהם) אפשר מצד אחד לראות את הפנים של האדם מולך שמיוצגים על ידי תמונת פרופיל ומצד שני ניתן לשתף מגוון רחב יותר של מידע: תמונות, אודיו ומיקום, מה שהופך את השיחה להרבה יותר עשירה מאשר טקסט שעובר מצד לצד ונתון לפרשנות.  עוד בגזרת התמונות שמעשירות את השיחה נמצאים האמוטיקונים (סמיילים) שמיועדים לתת יותר קונטקסט ויזואלי לשיחה והיום הדרישה למגוון רחב שלהם רק הולכת וגדלה.

וידאו כחוויה חברתית

וידאו מכניס את השיחה לספירה אחרת לגמרי ושתי מגמות הופכות את הוידאו למוצר השיחה הפופולארי שהוא היום: הראשון, העניין החברתי – לפי המחקר של PEW, יותר מ-80% מבני הנוער מחוברים לרשתות חברתיות, מתוכם 33% מקליטים ומשתפים וידאו. אם מסתכלים על הנתון הזה ועל מספר המשתמשים בוידאו צ'אט, הנתונים מתחברים – וידאו הוא עניין חברתי וחווית השיחה בוידאו היא חוויה שניתנת לשיתוף (Shareable, נניח) הרבה יותר מסוגי שיחה אחרים בהם משתתפים בני הנוער.

אחד היישומים הבולטים בקטיגוריה החברתית הוא ooVoo שלא במקרה הוא אחד היישומים (אם לא ה…) הפופולאריים ביותר בקרב בני נוער וצעירים, בדיוק בגלל שהוא משתמש בשיחות קבוצתיות ומציג אותן בצורה שצעירים יכולים לתקשר ביניהם ולייצר חוויות ראויות לשיתוף.

שיחה בין צעירים ב-ooVoo (מתוך טאמבלר)

מעבר לפן החברתי ולחוויה השיתופית, הצד השני שהופך את הוידאו לפופולארי בימינו הוא היכולת לקחת את שיחות הוידאו החברתיות הללו לכל מקום מהמחשב לטלפון החכם ולהשתמש במדיה הזו בבית הספר או בכל מקום אחר ממנו הם היו רוצים לשתף חוויה. מהמחקר של PEW עולים שני נתונים מעניינים בהקשר הזה: 13% מבני הנוער נוטים לשתף וידאו חי (Streaming) ובמקרה הזה, לא נמצא הבדל בין סוג הפרופיל של בן הנוער בפייסבוק (ציבורי, פרטי או חצי-פרטי).

והלאה? יהיה מעניין לעקוב אחרי מסלול התפתחות המגמה של הוידאו צ'אט לצד המסלול של אפליקציות שיתוף הוידאו ברשתות החברתיות שמחוברות ל-Open Graph במקרה של פייסבוק (ולקוראים החברתיים) ול-Hnagouts של גוגל+. בכל מקרה, מדובר במוצר שרק עכשיו מתחיל לגרד את קצה הפוטנציאל שלו, במיוחד בגזרת הסטרימינג.

המחקר של PEW זמין גם כ[קובץ PDF]

עד לא כל כך מזמן, חֲבֵרוּת הייתה מושג פשוט: אף על פי שחברות היא מושג שבבסיסו הוא תלוי תקופה ותרבות, כשבוחנים את ההגדרות השונות ניתן למצוא מכנה משותף שמדבר על מערכת יחסים בין שני אנשים המבוססת על כבוד ואמון הדדי,  הבנה של האחר ולרצות את הטוב ביותר עבורו. ההגדרה הכללית הזו לחֲבֵרוּת החזיקה כמות שהיא במשך תקופה ארוכה והייתה תקפה גם עבור הרוב המוחלט של מערכות היחסים הוירטואליות שהרי ניתן להכיר, לכבד ולרצות בטובתו של אדם אחר גם אם הוא אנונימי ווירטואלי.

המפנה הראשון: רשתות חברתיות 

בשנות ה-2000 המוקדמות, עם עלייתן לאוויר של קהילות וירטואליות דוגמת MySapce, Friendster ומאוחר יותר myYearBook חיי החברה של בני הנוער השתנו בצורה משמעותית: "דור הקניונים" של שנות ה-90 גילה את האפשרות לייצר ולשמר קשרים בעצימות נמוכה ותוך כדי לקבל מענה על צרכים חיוניים של גיל ההתבגרות – קבלת הכרה והשתייכות "לקבוצת שווים". מנטרות כמו "אם אתה לא ב-Mysapce אתה לא קיים" קיבלו משנה תוקף ולראשונה מאז עידן הפורום וה-IRC, המטבע החברתי כאמצעי לצבירת הון (Social Capital) הפך להיות משמעותי מאד עבור צעירים.

הרשתות החברתיות יצרו מודלים חדשים של חברויות כמוהן לא הכרנו עד אותה תקופה כאשר המודל המכרזי שיצר את המפנה מההגדרה הקלאסית של חברות הוא מודל ה"אספנים" (Collectors): מערכת של חברות שלא מבוססת על אמון, כבוד, הבנה הדדית או רצון בטוב ביותר עבור האחר, אלא חברות וירטואלית בין שני בני אדם שלא מכירים מתוך אינטרס של אחד מהם, או שניהם, לצבור מספר רב ככל האפשר של חברים כדי להגדיל את ההון החברתי ולהיות פופולארי יותר ברשת החברתית כולה.

מעל 2 מליון חברים ברשת החברתית, פרופיל "אספני" ב-mySpace

המפנה השני: המותגים מתחפשים לאנשים

המפנה השני בקונספט החֲבֵרוּת מתחרש בשנת 2005-2006 כאשר הרשתות החברתיות הן כבר מיינסטרים ומשמשות את בני הנוער לא בתור "קהילה וירטואלי" או אמצעי בידור בדומה לאתרי משחקים או שירותי אחרים אלא דרך חשובה ועיקרית ליצירה ושמירה על קשר עם החברים שלהם. כניסה של גורמים פרסומיים ושיווקיים לרשתות החברתיות הייתה בלתי נמנעת ועשרות מאמרים ומחקרים על ייתרונות השיווק מפה-לאוזן הובילו מגמה במהלכה נפתחו משתמשים מזוייפים שכל ייעודם היה לייצר מערכות יחסים עם משתמשים אחרים המבוססים על המלצות, קידומים (Promotions) והעברת מסרים פרסומיים באופן כללי.

משתמשים פיקטיביים היו קיימים הרבה לפני הרשתות החברתיות אבל מה שיצר את המפנה השני ומודל חברות חדש הוא השימוש של גורמים מסחריים במערכת המשתמשים של האתר על מנת לייצר מערכת יחסים בלתי אמצעית עם המשתמשים. הקונספט של "האנשת מותגים" וניהול מערכת יחסים של מותג במקרה הטוב או אדם פיקטיבי המייצג מותג במקרה הפחות טוב ייצרו לא מעט חברויות מסוג חדש: חברויות שקראו תיגר דווקא על החלק בהגדרה הקלאסית שעוסק במערכת יחסים בני שני "בני אנוש".

החברות הכי טובות שלך מציעות לך הנחות והטבות (CC by Bananwachy)

המפנה השלישי: המותג כחבר (Brand as a Friend)

הסינרגיה בין משתמשים פיקטיביים המייצרים מותגים לבין מערכת המשתמשים ה"אמיתיים" ברשתות החברתיות הולידה סוגים שונים של הפרדה, טכנולוגית ורעיונית, בין המותג לבין המשתמש: עמודים מיוחדים למותגים (דוגמת Pages של פייסבוק או טיפוסים שונים של פרופילים ב-MySpace) והפרדה בין סוגי האינטראקציה בין משתמשים למותגים ייצרו כר פעולה נרחב וגמיש יותר עבור מותגים מחד והפרדה מבחינת חווית וממשק המשתמש עבור המשתמשים שאינם מותגים.

המפנה השלישי בקונספט החברות קורא תיגר לא רק על טיב היחסים בדומה למפנה הראשון או על הגורם האנושי כמו במפנה השני אלא על כל מהות ההגדרה הקלאסית. מוקדם יותר בתחילת החודש יצרו בפייסבוק חווית גלישה אחידה בין גולשים למותגים באמצעות שינוי ציר הזמן (Timeline) והחלתו על עמודי מותגים, מה שמבטל את ההבדל הגרפי והממשקי בין עמודי המותג לבין עמודי המשתמשים, מחזיר מעט את הקונספט לאחור ומטשטש את הגבולות בין המותג ובין זה שאינו מותג. בנוסף, השינוי המשמעותי יותר מאפשר לצוות המנהל את עמודי המותג לייצר מערכת יחסים עם המשתמשים על גבי מערכת ההודעות הפנימית של האתר, מערכת שהייתה שמורה לתקשורת בין משתמשים לבין עצמם.

מועדון הגברים של AXE, נראה כמו חבר, מתנהג כמו חב, מקבל יחס של חבר (צילום מסך)

טשטוש הגבולות והגדרת המושג חֲבֵרוּת באופן כללי יוצרת מגוון הזדמנויות עבור מותגים להגדיל ולהעצים את הקשר הרגשי בין המותג לבן הנוער ולהשתמש ברצון שלו לקבל הכרה מצד חברים לקבל הכרה מצד המותג (שנראה כמו חבר, מתנהג כמו חבר ובעל אפשרויות לנהל מערכת תקשורתית כמו חבר), הגם שהמותג עצמו נהנה משני העולמות: האפשרות להיטמע בצורה כמעט מושלמת בתוך מערכת המשתמשים של האתר מחד ואפשרויות לקדם  ולפרסם את עצמו באמצעות כלי הפרסום של פייסבוק מאידך.

בני נוער, מצדם,  מייחסים לא מעט חשיבת לקשרים החבריים שלהם ובניגוד לקהלי יעד אחרים משתמשים במגוון רחב של אמצעים טכנולוגיים לתחזק את מערכות היחסים הוירטואליות שלהם גם מחוץ לבית ולכן היכולת הטכנולוגית שלהם לייצר קשר רציף עם המותגים עולה בקנה אחד עם הרצון שלהם לקבל ממנו הכרה. ניתן ללמוד עוד על טשטוש הגבולות בין יחסים עם חברים אמיתיים ומפגשי פנים מול פנים לבין חברים וירטואליים ממסקנות מחקר שנעשה לאחרונה על בני נוער בישראל מטעם האוניברסיטה הפתוחה (PDF).

עתיד החֲבֵרוּת 

המפנה הרביעי בקונספט החברות עדיין לא כאן אבל אני חושב שיש לי הערכה מושכלת לגבי המגמה: כפי שאני מנתח את הדברים, האינטרנט עובדת לאורך בשתי מגמות – מגמה של פיצול מול התכנסות ומגמה של טשטוש גבולות תמידי בעולמות של חווית המשתמש. אותו טשטוש גבולות לא מתרחש רק בקונספט (הצר אך המשמעותי) של חברות וירטואלית אלא גם של תפיסת אתרי האינטרנט על פני מסכים שונים ותפיסת האינטרנט באופן כללי ככלי טכנולוגי. רוצה לומר, ככל שרשת האינטרנט הופכת להיות כלי משמעותי יותר בחיינו כך המונח "אינטרנט" הופך להיות פחות טכנולוגי ויותר פלואידי וקורא תיגר על מושגים מוחלטים שאנחנו לומדים להכיר ("זמן", "מרחק", "חברות" וכיוצא באלה).

במקביל לטשטוש הגבולות, האינטרנט נעה בין פיצול להתכנסות: המשתמשים באינטרנט מתכנסים כאורגניזם חי לתוך רשתות חברתיות גדולות ובו בזמן מתפצלים לקהילות נישתיות ומתמחות, הטכנולוגיה מפותחת בצורה מרכזית והקהילה וירטואלית מפתחת אותה הלאה לצרכיה. אם לשפוט לפי שתי המגמות הללו, אני צופה שהחברות עדיין לא סיימה את ההתפתחות שלה והמפנה הבא יגיע כאשר החברות הוירטואלית בין המותג לבן הנוער תצא מגבולות הרשת ותבוא לידי ביטוי בעולם האמיתי, תאתגר את קונספט "מפגשי פנים מול פנים בין חברים" בקרב בני נוער ותעניק משמעות מסחרית ומעניינת לנושא חיתוך הכבלים והחוויה ההוליסטית המרחב המקוון.

זוכרים את הימים בהם אחת הדרכים היחידות להיחשף למוזיקה חדשה ועדכנית הייתה רק דרך צפייה ב-MTV? מאז אותם ימים עברו לא מעט מגה-בייטים בנהרות האינטרנט וערוץ המוזיקה, שבעבר היה אבן שואבת לכל בן נוער שרצה להיות מחובר למצעדים ולמוזיקה העדכנית ביותר, נשאר מאחור כשבסיבוב עוקפים אותו פרויקטים מקוונים חדשניים ועתירי טכנולוגיה.

בשבוע שעבר הציגו אנשי MTV את המהלך הגדול הבא, זה שאמור להחזיר אליהם את הקהל הצעיר: מהלך מבוסס תוכן בשם MTV Artists.

עמוד בית לכל אמן, עשרים שנה של תוכן (צילום מסך)

מוזיקה: שוק פופולארי וטכנולוגי מאד, במיוחד בקרב צעירים

בזירת אתרי התוכן במוזיקה ושירותי גילוי המוזיקה (Music Discovery) מקפידים ב-MTV להפסיד לשירותים ואתרים מתחרים בעקביות בשלוש השנים האחרונות ואם לשפוט לפי נתוני הכניסה לאתר שנמצאים בסטגנציה מאז 2008, כנראה שבערוץ המוזיקה ממשיכים למתג את עצמם בתור אתר תוכן לחדשות מוזיקה והפקות ריאלטי מוצלחות (דוגמת Jersey shore) ונכנסים לשווקים מקומיים בהדרגה, גם לישראל.

תוסיפו את הקדמה הטכנולוגית והתוכנית בשוק המוזיקה לעובדה שרוב בני הנוער מחזיקים נגני מוזיקה וטלפונים חכמים ומשתמשים יותר בשירותי האזנה ישירה (Streaming) וקיבלתם שוק שמתפתח במהירות עצומה, רלוונטי ופופולארי מאי פעם לקהל הצעיר.

בדרך, נראה ש-MTV שכחו את הנכס העיקרי שלהם: שעות על שעות של קליפים (על הנישה הזו השתלטו בהצלחה שירותים כמו Vevo ו-Youtube) מצעדים והמון מוזיקה שרק מחכה שיגלו אותה (על הנישה הזו השתלטו שירותי גילוי מוזיקה דוגמת Spotify), בתוך כל השוק הרווי הזה MTV היו צריכים לחשוב על מהלך שייקח את הנכס העצום שיש להם, התוכן, ולהפוך אותו לכלי שיצליח להשלב בשוק גדול ותחרותי.

חוזרים לבסיס עם MTV Artists

MTV חוזרים לבסיס, לאבני הבניין שהפכו את הערוץ לספינת הענק שמנווטת את השוק – האמנים. הפרוייקט החדש של MTV שנחשף בתערוכת SXSW נקרא MTV Artists (כרגע סגור. ההשקה בספטמבר, בטא במאי) והפלטפורמה החדשה שנבנית תחליף את עמודי האמנים הקיימים היום ב-MTV שם יש פחות או יותר 10,000 עמודים. במסגרת MTV.Artists יוקם עמוד לכל אחד מהאמנים שישמש אגרגטור לכל הפעילות שלו ברשת: הציוצים מטוויטר, לוח ההופעות, קליפים אחרונים  והנכס העיקרי של MTV – מעל 20 שנה של תוכן: ראיונות, אזכורים, רכילות,כתבות וכל מה שיש בארכיון.

מעבר לתוכן הסטנדרטי לכל אומן, MTV יאפשרו לאמנים לתבוע (Claim) את העמודים שלהם ולנהל דרכם קשר בלתי אמצעי עם הגולשים בצורה דומה לזו שהם עושים בפלטפורמות חברתיות אחרות כאשר הכוונה היא לתגמל אמנים שישתמשו בפלטפורמה של MTV כדי להציב אותם בכותרות הראשיות (מעבר להסכמים שאני מניח שייחתמו) ולנהל מערכת יחסים בין הפלטפורמה החברתית החדשה לבין אתר התוכן המסורתי. ייתרון נוסף של MTV היא הנכונות לתת הזדמנות שווה לאמנים חדשים להרים עמודים משלהם (Myspace מישהו?) ולהכניס אותם למצעדי פופולאריות משלהם כדי לתת תחרות לאתרי מצעדים כמו ה-Billboard הותיק שעבר שדרוג דיגיטלי משמעותי בשנתיים האחרונות.

כוכבי יוטיוב – בקרוב ב-MTV? (צילום מסך)

נתראה בספטמבר

ככל שהשוק הופך להיות טכנולוגי ומתקדם יותר מעניין לראות חברות גדולות כמו MTV פונות (ובצדק, לדעתי) לתוכן רלוונטי ומעניין כאבן שואבת לקהל הצעיר שירצה להינות מהיכולת לתקשר עם האמנים האהובים עליו בצורה בלתי אמצעית, עד כמה ש-MTV יוכלו לסייע לכך. התמונות מתוך הרשת החדשה עדיין לא נחשפו אבל יהיה מעניין לראות איך MTV מתכננים למשוך לפלטפורמה שלהם אמנים פופולאריים שמחזיקים בנכסים דיגיטליים וחברתיים משמעותיים משלהם (ואף מילה על ליידי גאגא וקהל מפלצות האינטרנט שלה).

עוד על מוזיקה ובני נוער

אפליקציית גילוי מוזיקה לבני נוער צעירים

מחקר: השפעת הסלולריים על החיים של בני הנוער 

אחת האמניות הפופולאריות ביותר בעולם בני הנוער (והאמנית הפופולארית ביותר בפייסבוק עם מעל  47,000,000  חברים בעמוד הקהילה) השיקה אמש גרסת בטא לרשת חברתית חדשה שזוכה ללא ביקורות חיוביות ומצליחה לגעת בלא מעט נושאים שחשובים לבני נוער בתוך האתר.

הרשת החברתית, שזכתה לשם LittleMosters (הכינוי שמעניקה גאגא לקהל המעריצים) מציגה מודל דומה לרשת חברתית אחרת פופולארית מאד בקרב בני נוער - Tumblr כאשר לכל משתמש יש עמוד פרופיל משלו ומשתמשים אחרים יכולים לעקוב אחריו (הטרמינולוגיה באתר היא Fan ובהתאמה Unfan כך שכל המעריצים מחוברים ליידי גאגא) . עיקר הפעילות באתר, בדומה לטאמבלר, היא העלה של תמונות וסרטונים בפורמט של מעין מיקרו-בלוג כאשר הפוסטים מוצגים בצורה דומה מאד לממשק שהתחלנו להתרגל אליו ב-Pinterest.

עמוד הבית של LittleMosters.com (צילום מסך)

אז בשביל מה רשת חברתית?

ההתנהלות ברשת של ליידי גאגא היא דוגמה מעולה לחיבור לא רק לצרכים פרקטיים ומעשיים ,אלא גם נותנת מענה לצרכים פיסכולוגיים כדי לחזק את הקשר בין המעריצים לאמנית (או למותג). ליידי גאגא יש המון נכסים וירטואליים: יש לה את עמוד הקהילה השישי בגודלו בפייסבוק (כאמור, מעל 47 מליון בעת כתיבת הפוסט), אתר בית מוצלח, מיקרו בלוגים פעילים מאד בטוויטר ובטאמבלר עצמו ואת פרויקט Haus of Gaga המעניק במה ליוצרים ומעצבים צעירים. אז למה להעלות לאוויר רשת חברתית?

יש משהו במותג-על כמו ליידי גאגא שמצליח לגרום לשלם להיות גדול יותר מסכום חלקיו: ליידי גאגא, עבור צעירים, היא הרבה יותר מזמרת, יוצרת או אייקון אופנה. ליידי גאגא היא שם נרדף ליצירתיות ובחינה מחדש של הגבולות ובמדיה מסוימת, מותג שאנשים היו רוצים להיות מזוהים וקשורים אליו. הרשת החברתית של ליידי גאגא מייצגת במידרה רבה את הצורך של בני נוער וצעירים לייצר לעצמם "קבוצת שווים" – אנשים שהם מצליחים להתחבר אליהם על בסיס מכנה משותף ומכאן יכולים לקבל תגמול בצורה של הכרה והשתייכות לקהילה המזוהה עם הערכים שלהם.

הכנסים הוירטואלים של ליידי גאגא הם טובים ומחזיקים בצורה מצויינת כל אחד בגזרתו, אבל כולם מייצגים קשר חד-סתרי בין ליידי גאגא כמותג (כאמור, מזמן לא רק זמרת) לבין קהל המעריצים העצום שלה אבל כמעט באף מקרה, אין אינטראקציה של המעריצים לבין עצמם, מה שהרשת החברתית שלה נותנת לו מענה בצורה מצויינת.

אמא-מפלצת, ליידי גאגא (מתוך העמוד הרשמי בטאמבלר)

מה אנחנו יכולים ללמוד

ברור שהרשת החברתית של ליידי גאגא לא תתחרה ולא מתכוונת להתחרות בפייסבוק, טאמבלר או אפילו Pinterest. יש בהשקה של LittleMonsters המשך של מגמה שנמשכת לאט אבל בטוח בשנים האחרונות – התבזרות של העולם החברתי לקהילות על פי תחומי עניין.  אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל בתחילת עידן ה-Web 2.0 נפתחו רשתות חברתיות לכל נושא בעולם (השיא מבחינתי הייתה רשת חברתית לאוהבי יינות צרפתיים), כאשר עם עלייתו של פייסבוק, העולם החברתי התכנס לתוך הרשת החברתית הכחולה, אתרים נסגרו והפכו לקבוצות.

היום, אפשר לראות אתרים מנצלים את היכולת של פייסבוק ואת ה-API שלו כדי לייצר רשתות חברתיות נישתיות לפי תחומי עניין עם ממשקים ותועלות אחרות כשפייסבוק תמיד נמצא ברקע אבל כשזה מגיע למעריצי ליידי גאגא, לדוגמא, אין מקום שיכול לחבר אותם בצורה הטובה ביותר מעולם תוכן עם עטיפה משלו ויכולות שהם הוא יכול להציע. רוצה לומר, משחקים עם פייסבוק – לא נגדו.

מבחינה שיווקית קשה לומר אם ואיך תחשב הרשת החברתית של ליידי גאגא "הצלחה", אבל לא בטוח שהצלחה היא המילה שצריך להשתמש בה בהקשר הזה. לטעמי, אם בזכות האתר מעריצים יצליחו להתחבר זה לזה ולנהל אינטראקציה כאשר המותג רק צופה מהצד ומייצר את הדבק והסיבה למעריצים להתחבר, יש כאן קריאת כיוון טובה מאד למותגים אחרים שכדאי להם לעקוב וללמוד. היום זו ליידי גאגא, מחר זה עולם תרבות הרחוב של אדידס.

מתעניינים ברשתות חברתיות?

קראו על המחקרה של קהילת 9Gag מול חברת Nescafe  העולמית

גישה אחרת לניהול עמודי קהילה בפייסבוק 

ה-Timeline ואיך הוא עשוי להשפיע על עמודי מותגים 

נתונים ומחקרים הנוגעים לבני נוער בישראל הם מצרך נדיר במחוזותינו ועם זאת, כשהם מתפרסמים, מעניין לראות איך בני הנוער הישראלים עומדים בהשוואה לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים חדשות לבקרים (או מכעט מדי חודש) בארצות הברית. סקר חדש שמפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה סוקר את הפעילות בפייסבוק בקרב שלוש אוכלוסיות: בני נוער, הורים ומורים.

רוב בני הנוער בישראל מחזיקים חשבון בפייסבוק (התמונה ברשיון CC על ידי Brassard)

8 מכל 10 בני נוער בישראל מחובר לפייסבוק: חברים של הורים ומורים

בכל הנוגע לבעלות על חשבון בפייסבוק, בני הנוער בישראל מתיישרים עם בני הנוער בארה"ב כאשר על פי המחקר של גיאוקרטוגרפיה 81% מהני בנוער הישראלים מחזיקים חשבון בפייסבוק (2% נוספים מחזיקים בחשבון לא פעיל). על פי מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים מחזיקים בחשבון פעיל בפייסבוק, אם כי לא מצויין שמחקר אחוז הפעילים (או איך מוגדר בן נוער "פעיל בפייסבוק").

באותו מחקר של PEW, בני הנוער האמריקאי ציינו את ההורים שלהם כמקור ההשפעה וההשראה העיקרי בכל הנוגע לבטיחות שלהם ברשת (שיחות טלפון וגלישה באינטרנט). בסקר של גיאוקרטוגרפיה 34% מבני הנוער העידו שהם חברים של ההורים שלהם בפייסבוק (לעומת 47% שלא חברים שלהם בפייסבוק) בשעה ש-59% מההורים שהשתתפו בסקר מחזיקים בחשבון פייסבוק בעצמם. בכל הנוגע למורים, הקשרים ברשתות החברתית בין המורים לתלמידים שלהם חלש יותר, כאשר רק 27% מהתלמידים חברים של המורים שלהם בפייסבוק, לעומת 54% שלא חברים.

12% מבני הנוער בישראל נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק

על פי הסקר של גיאוקרטוגרפיה, 12% מבני הנוער בישראל העידו על עצמם כי נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק (הפגיעה העיקרית היא מילולית). כאשר נשאלו לגבי חברים שלהם שנפגעו, נתגלה כי הדרכים הנפוצות לפגיעה בבן נוער בפייסבוק הן אלימות מילולית (4%), הצפת שמועות או תמונות (3%) וברמות הנמוכות יותר, חרמות (1%) או פתיחה של פרופיל פיקטיבי על שמו של החבר (1%).

מתוך: "פעילות בפייסבוק – תלמידים, מורים והורים" (גיאוקרטוגרפיה, 2012)

היותו של פייסבוק עורק תקשורת מרכזי אצל בני הנוער בישראל ועומס המדיה הזורמת ברשת החברתית גרמו ל-14% מבני הנוער לראות תמונות או סרטונים של חברים שלהם במצבים משפילים ול-5% לראות תמונות או סרטונין מביכים של המורים שלהם. מצד המורים, 19% מהם ציינו כי הם או עמיתים שלהם לעבודה חוו פגיעה על ידי תלמידים דרך פייסבוק.

במחקר דומה שנערך בארצות הברית בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (בעיקר בפייסבוק) נמצא כי בני נוער מודעים לבעייתיות ולגישה ה"לא אמיתית", "מזוייפת" ולעיתים פשוט לא נחמדה של החברים שלהם ברשת החברתית, לטעמי בעיקר בגלל הפער הדרמטי שנוצר בין הזהות של בני הנוער בעולם המקוון לבין הגבלת החירויות שלהם בחיים האמיתיים (תוכלו לקרוא על זה במצגת).

למידע נוסף והורדת הסקר של גיאוקרטוגרפיה – לחצו כאן

אם מדברים על בריונות רשת, אולי יעניין אתכם לקרוא על…

איך פייסבוק מנסים להתמודד עם בריונות רשת בארה"ב
סטארטאפ שמנסה לחבר ילדים קטנים לרשתות חברתיות בצורה בטוחה
כל מה שרציתם לדעת על Sexting וגם מה בני נוער חושבים על זה 

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

עד נובמבר 2011, עולם אתרי הנוער והילדים בישראל הציג תמונה במסגרתה השוק היה רווי באתרים ואפשרויות עבור בני נוער צעירים (גילאי 15-13, מה שנקרא tweens) וילדים ועם זאת, תקופה ארוכה לא קמו אתרים שפנו לקבוצת הגיל המבוגרת יותר של בני הנוער. לקראת סוף 2011 סקרנו כאן בתנועת הנוער את "הבועה", רשת חברתית ואתר תוכן שמנוהל על ידי בני נוער על כל האסקפטים שלו (כתיבה, עריכה, שיווק, פיתוח) ועד תחילת החודש ינואר הבועה ואתר הפורומים הפופולארי FXP התנהלו זה לצד זה – אחד בזירת התוכן ואחד בזירה הקהילתית.

במהות, teenk הוא משרד פרסום ואינטראקטיב שמתמחה בבני נוער וליבת הפעילות שלו היום מתרכזת סביב ניהול עמוד קהילה בפייסבוק (עבור שטראוס במגוון קהילות, Axe ולקוחות נוספים) והפעלה של מערך רחב שני בני נוער מכל הארץ המשתמשים את המשרד כגוף קריאייטיבי, יועץ וכמערך הפצת מסרים פרסומיים בפורמט Affiliates.

בתחילת החודש (ינואר 2012) העלתה teenk לאוויר פורטל תוכן לצעירים תחת המותג teenk buzz magazine שמתעדכן ברמה היומית על ידי עורך האתר וצוות מצוצמם של כתבים צעירים. האתר מגובה באפליקציית iPhone שמציגה את התכנים מהאתר בגרסה מותאמת לסלולר.

teenk buzz magazine (צילום מסך)

סורקים את נושאי השיחה של בני נוער דרך אפליקציה – כותבים על מה שמעניין

בעולם התוכן תמיד היו גבולות ברורים בין ה-Advertiser שמחזיק במסחר לבין ה-Publisher שמחזיק ומייצר תוכן מקורי, היום טינק רוצים להיות שניהם. בנוסף, הכניסה לעולם התוכן לצעירים על כל העלויות (כתבים, עורכים, ציוד) ואפשרויות המוניטיזציה המוגבלות היא לא טריוויאלית בעיני, במיוחד למשרד פרסום.

את כל השאלות שהיו לי בזמן שחשבתי על כתיבת הפוסט הזה שלחתי ליניב ויצמן, מנכ"ל teenk, הראיון לפניכם.

להיכנס לעולם המדיה ולהרים פורטל תוכן על כל הלוגיסטיקה הכרוכה באופרציה כזו היא לא הבחירה הטבעית עבור משרד פרסום. למה תוכן? ולמה דווקא עכשיו?

יניב: בניגוד למשרדי פרסום קונבנציונאלים טינק מנהלת קהילה של 5,000 מובילי דעה. האתר הוא קודם כל עבורם והוא מהווה את המקום להיות מעודכן בכל הדברים הכי מדוברים ומעניינים. בנוסף, כחלק מהמומחיות של טינק בעולמות של בני נוער וצעירים יש לנו כאן הזדמנות לשתף במידע ובתוכן המעניין קהל יעד זה.

איפה אתה רואה את החזר ההשקעה על הקמת הפורטל ופיתוח האפליקציה? האם מודל ההכנסות מהפורטל יהיה כמו כל אתר מדיה שאנחנו מכירים היום?

המודל העסקי מבוסס על חבילה רחבה של כלי מדיה שעוזרים להגיע למאות אלפי בני נוער עם מסרים פרסומיים. השילוב בין האתר (תוכן שיווקי, באנרים), פעילות באזרים ביצירת שיחה ודטה בייס נרחב נותנים מענה מצוין לצורך זה.

מעבר לקונספט של "צעירים-כותבים-לצעירים", איפה אתה רואה את הייתרון בפורטל החדש של טיקנ מול מערכות תוכן וותיקות יותר מצד אחד או מומחיות יותר (לדוגמא: עמרי חיון ברכילות או mako בסיקור טלוויזיוני)?

המודל המעניין הוא מודל שאיבת התוכן. באמצעות אפליקציית ה"באזומטר" שהותקנה אצל 500 מובילי דעה אנחנו סורקים בכל יום את הפרופילים שלהם ומאתרים את נושאי השיחה הכי בולטים והכי מעניינים.

אחרי שיודעים מה מעניין את הנוער, קל לכתוב על זה 

הכי מעניין: בידור, אופנה, גאדג'טים וטכנולוגיה

בהכירך את רמת הכתיבה של בני הנוער, איך זה לעבוד מול בני נוער שלרוב אין להם הכשרה עיתונאית או ניסיון בכתיבה?

יש כאן אתגר עריכה גדול אבל אנחנו מקפידים לשמור על האותנטיות בכתיבה. ברוב המקרים אין צורך בכתיבת טורים ארוכים אלא מספיק שאותם כתבים יביאו את הנושא הכי מדובר או את התמונה הכי מוצלחת וזה כבר מספיק.

הפורטל אמנם קיים רק כמה שבועות אבל לטינק יש לא מעט ניסיון בהפקת תוכן לבני נוער גם לפני כן, אילו נושאים מצאתם שהכי מעניינים את בני הנוער היום?

הנושאים הכי חזקים הם ללא ספק בידור ורכילות, אופנה ועולמות של גאדג'טים , אינטרנט וטכנולוגיה חדשה.

איך אתם מתכננים לשלב את הלקוחות של teenk בפעילות של הפורטל?

בכל קמפיין של טינק תפורסם כתבת תוכן שיווקי באתר. בחלק מהמקרים הכתבים עצמם ישמשו גם ככתבים צעירים ויכתבו על המוצר או הקמפיין או ככאלה שמנסים ובודקים מוצרים חדשים ומדווחים לגולשים באתר. חלק מהלקוחות גם הולכים לקחת חסות על מדורים שלמים.

מסר לחברות פרסום אחרות שחושבות להיכנס לעולם התוכן?

עזבו אתכם, זה מסובך לאללה

עוד על פרסום לצעירים 

• דומינוס מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית iPad
• מותגים: זה הזמן להשקיע בחברים האמיתיים שלכם בפייסבוק
• מחקר: בנות נוער הן מובילות הדעה האמיתיות באינטרנט

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

יומיים לפני סוף השנה האזרחית סיכומי השנה נופלים עלינו מכל מקום (בעיקר בגלל שכל ארה"ב בחופש וכל מה שאנחנו מקבלים הם סיכומי שנה מתוזמנים ומוכנים מראש, שום תוכן חדש חס וחלילה) ולמרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסיכומי סוף שנה, הפוסט האחרון של 2011 בתנועת הנוער יעסוק בהצגת שלוש מגמות עיקריות (שתיים של השנה, אחת לשנה הבאה) מתוך מחקר המסכם את שנת 2011 אצל בני הנוער בכל הקשור בטכנולוגיה.

קשה להרגיש את זה כשאנחנו בתוך התהליך, אבל 2011 הייתה שנה מסעירה מבחינה טכנולוגית עבור בני הנוער: יציאה של מכשירים חדשים בכל החזיתות (סלולרי, מחשבים ניידים) וירידות מחירים של דגמים ישנים דחפו המון אנשים להתקדם ולשדרג את עצמם טכנולוגית. בני הנוער, שמקבלים את הטכנולוגיה שלהם בדרך כמכשיר יד שנייה מההורים או מהאחים הגדולים נהנו ב-2011 מכניסה מאסיבית לתחום הטלפונים החכמים ומחקר שהבאנו כאן לאחרונה מדבר על לא פחות מ-40% חדירה של טלפונים חכמים בקבוצת הגיל של בני נוער בארה"ב.

חווית מדיה מתמשכת (cc-Ed Yourdon)

חותכים את הכבל

ב-2011 התחלנו להכיר לראשונה תופעה שמופיעיה בסקרים ומחקרים בשם Cord Cutting או כמו שהגדרתי אותה "עולם ללא תפרים": חווית מדיה מתמשכת שמתחילה במחשב האישי (הנייד) בבית וממשיכה ללוות את בני הנוער גם כשהם יוצאים ממנו למרחב הציבורי באמצעות הטלפון החכם. החברים, מאגרי המידע, יכולת ההתקשרות וניהול מערכות היחסים הדיגיטליות שלהם, הכל ממשיך מהסביבה הביתית (עליה ההורים מפקחים) לתוך האוטובוס בדרך לבית הספר או בכיתה.

נתונים חדשים על שימוש בטכנולוגיה של בני נוער ב-2011 מגיעים מחטיבת המחקר YPulse Research שסקרה 1,500 בני נוער בארה"ב מראים על שימוש הולך וגדל במכשירים המותאמים לתפיסת חיתוך הכבלים: עלייה במספר רכישות המחשבים הניידים (על חשבון המחשבים האישיים), שימוש יומי בטלפונים חכמים ובנגני מוזיקה, כולם מותאמים לשימוש "בתנועה". עם זאת, לא הייתי מספיד עדיין את המחשבים האישיים, בעיקר בגלל העלות הזולה יחסית שלהם מול הניידים והיכולת שלהם לתת מענה לבני נוער בזירת המשחקים.

שימוש יומי במכשירים אלקטרוניים (Ypulse Research)

בעלות על מוזיקה בדעיכה

קרוב לוודאי שהנושא הזה שווה פוסט נפרד, אבל אחת המגמות הבולטות ב-2011 שלא זכו ליותר מדי סיקור בתקשורת או במחקרים היא הדעיכה של הבעלות על מוזקיה ועלייה משמעותית בהאזנה למוזיקה דרך סטרימינג (Streaming), מושג שלא זכה לתרגום הולם לעברית. אני מייחס את העלייה של בני הנטער בשימוש בשירותי סטרימינג לשתי מגמות אחרות: הראשונה, הוזלת תעריפי הגלישה בטלפונים סלולריים בארה"ב ומעבר לתוכניות של Unlimited Data, מה שמאפשר לבני  נוער להאזין לכל שיר בעולם על גבי טלפונים ניידים ומחשבים בלי להוריד קבצים, לחכות או למיין. מגמה שנייה שתורמת לעלייה בשימוש בסטרימינג היא הוספה של רובד חברתי למוזיקה שלא היה קיים עד עכשיו: היום בארה"ב, שירותים כמו Spotify יכולים לפרסם באופן אוטומטי למה אתם מאזינים, לשתף את החברים שלכם ברשימות ההשמעה ולהלביש על המוזיקה רובד חברתי שהחשיבות שלו לבני נוער היא עצומה.

בהמשך למחקר של Ypluse Research, שאלו בני נוער למה הם לא מורידים מוזיקה (באופן חוקי ולא חוקי) וגם מהתשובות לשאלה הזו אפשר לראות בבירור את הבעיות שסטרימינג נותן להן מענה באופן מושלם: מחירים, הדרישה לכרטיס אשראי, בעיות בטיחות על המחשב האישי (בהורדות לא חוקיות) ובעיות אחרות, כל אלה כבר מכוסות בסטרימינג וכשמלבישים עליהן את הרובד החברתי, זו הופכת להיות הצעה משתלמת עבור בני הנוער.

למה בני נוער לא מורידים מוזיקה (Ypulse Research)

מבט קדימה: ליותר תלמידים יהיה טאבלט

2012 תהייה במידה רבה, לדעתי הצנועה, השנה בה תתחזק המודעות לטאבלטים בעיקר אצל תלמידים ואולי אצל ההורים שלהם ככלי לימודי שיוצא מעבר לגבלות המוזיקה, פייסבוק אל שימוש באינטרנט וקריאת ספרים. אחוזי הבעלות של תלמידי תיכון על טאבלטים הוא נמוך מאד (2%), בעיקר מגלל המחיר של הטכנולוגיה והעובדה שגם להורים או לאחים הגדולים עדיין אין מכשיר חדש יותר שהם יכולים להעביר הלאה.

מה שכן, הרצון לרכוש טאבלט אצל בני נוער הוא גבוה מאד ועומד על 50% וב-2012, כשייכנסו לשוק מגוון רחב יותר של טאבלטים ובני נוער יתחילו להסביר להורים את החשיבות של טאבלט בבית (הרי הם אלה שיובילו את ההכנסה של המכשירים הללו לסלון). בסופו של דבר, ואני אבדוק את עצמי בסוף 2012, לדעתי אחוז הבעלות של בני נוער על טאבלטים יהיה מעט יותר גבוה כי המחירים לא יירדו, אבל המודעות ומגוון השימושים במכשירים הללו יוצרים שוק של הזדמנויות שמעט מאד אנשים יודעים או רוצים לגעת ולהתעסק בו בהקשר של בני נוער, אז שווה לשים לב.

עוד על בני נוער וטכנולוגיה השנה

• זהות בעולמות וירטואליים אצל בני נוער
• איך בני נוער קיבלו את גוגל+
• YouTube הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר (לא פייסבוק)
• דומינוס פיצה מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית סלולר