כל הפוסטים עם התגית רשת חברתית

בקטנה: ארגונים ב Myspace נגד דיכאון

אצל רובנו המושג "רשת חברתית לנוער" מעלה קונוטציות של היכרויות, תמונות חושפניות, אלכוהול ורמה לא גבוהה באופן כללי. בארה"ב ארגונים ללא מטרות רווח נכנסו לאחרונה לרשתות החברתיות, שם הם מנצלים את האפקטים הקהילתיים כדי לקדם את מטרותיהם.

בסרטון שלפנינו קבוצת To Write Love on Her Arms העוסקת בעיקר בטיפול בדיכאון בקרב צעירים, מסייעת לצעירה מכורה להרואין בדרך לגמילה באמצעות הרשת החברתית Myspace הפופולארית בארה"ב. מקסים לראות איך ארגונים מוציאים את הטוב מהרשתות החברתיות. חומר למחשבה בשביל כל מנהל אתר.


Treport: בני הנוער רוצים פייסבוק, ואללה והאח הגדול

אחת לרבעון, פחות או יותר, מתפרסם Treport: דו"ח מחקר סגנון חיים מטעם Zoo-Zoo, חברת ייעוץ שיווקי העוסקת בבני נוער בשיתוף עם מכון המחקר מדגם. בשבוע האחרון התפרסם הטרהפורט (או שמא טי-ריפורט?) עם לא מעט תוצאות צפויות בתחום הקמעונאות וכמה הפתעות בתחום הרשת.

כמה מילים על מתודולוגיה: בניגוד לסקרים הקודמים, כאן לא פורסמו חיתוכים בתוך קבוצות גיל או על פי מגדר. לנוכח העובדה הזו, קשה לצאת מהסקר עם הצהרות מסוג "בני הנוער מעדיפים פייסבוק" מהסיבה הפשוטה שקשה לי להאמין שבני 13 ו 14 (כיתות ו', ז', ח') מתנהלים על גבי רשת חברתית באנגלית עם ממשק משתמש מסובך יחסית כשאין להם מעגלים חברתיים גדולים מדי. לכן, אני מציע לקחת את ממצאי הסקר בעירבון מוגבל ולהתרכז בעיקר במגמות.

אתר הבית של Treport

להלן כמה מסקנות שלי מהמחקר:

טלוויזיה: למרות שהרבה אתרים לנוער מנסים להתחזק בתחום של סדרות מחו"ל, שווה הרבה יותר להשקיע בתוכן מקומי. הסדרה "נמלטים" (Prison Break) מתברגת רק במקום השביעי בסקר אחרי תוכניות כמו האח הגדול (19.5%), היפה והחנון (13.5%), חשופים, הפיג'מות ולרדת בגדול. שוב, נושא המתודולוגיה בעייתי כאן מכיון שאין בן 16-18 שיעיד על עצמו שהוא לא מפספס תוכנית של "הפיג'מות".

האתר הפופולארי: ואללה שולט, פייסבוק עולה, ynet מכרסם. אין ספק שהמייל של ואללה ממשיך להביא את הגולשים הצעירים לצרוך תוכן דרך האתר. לדעתי במקום לנסות ולשפר את אפליקציית הדואר שלהם ולהפוך אותה ליותר "אאוטלוקית" הכיוון צריך להיות דווקא הפוך: לפשט, לפשט לפשט בשביל שהגולשים הצעירים יישארו ולא יעברו שירות ברגע שהם נחשפים ל Gmail שעדיף מכל בחינה. אבל אני קצת סוטה מהנושא.

ynet מדלג מעל נענע בתחום התוכן וכאן יש נקודה מעניינת: נענע, שמנסה להתחבר לקהל הצעיר לא רק עם ג'נענע אלא גם עם ישראבלוג יורדת במיקום. ברור לכולנו שבני הנוער רואים את נענע וישראבלוג כאתרים נפרדים (וכך הם גם מוצגים בנענע) אבל תחשבו איפה נענע הייתה נמצאת (בקרב בני הנוער לפחות) אם האינטגרציה הייתה מורגשת יותר. לתשומת לבך הגולש גיא אלון אליאב.

בתחום האתר הפופולארי, כמו גם בתחום הרשתות החברתיות, פייסבוק לוקח את כל הקופה. גם אם נתעלם מהבעיות המתודולוגיות של המחקר, יש התעניינות של בני הנוער באתר ואת זה אי אפשר לקחת מהחבר'ה שם. כבר היום ניתן לראות את האתר בעברית (מדריך SMO) אבל ברגע שתצא גירסה רשמית יהיה קמפיין פרסומי והחיבור לשטח, אותו התחלנו להרגיש במסיבת הבירות בחלונות הגבוהים (כתבה במזבלה), יתחיל למצות את הפוטנציאל שלו גם בתחום הזה.

ורק מילה אחת על גוגל: מחקרים מראים שמודל הגלישה של בני נוער, כמו גם של לא מעט בוגרים מתחיל בחיפוש בגוגל במקום שימוש בשורת הכתובות. לכן, אין באמת מקום לכלול כאן את גוגל, כי ברור לכולנו שהוא האתר המוביל מבחינת כניסות ויכול רק לבלבל את הנחקר בסקר הזה.

רשתות חברתיות: פייסבוק פייסבוק פייסבוק. 162 גולשים מתוך 400 נחקרים הצהירו על פייסבוק כרשת החברתית העדיפה עליהם. אחריהם מתברגים שין1 ומקושרים. המשוואה היא פשוטה: ככל שפייסבוק יתחזק התדמית של מקושרים כ"אתר היכרויות פשוט ולא סליזי" תחלש עד שבסופו של דבר פייסבוק בעברית ייתן את ה coupe de grace אלא אם כן מקושרים יידעו להמציא את עצמם מחדש.

שיווק: המלצות חברים – זה עובד. כתבתי על זה במחקר שלי על פרסום ויראלי מול פרסום מבוסס באנרים והטרהפורט מאשש: בני נוער ממליצים על מוצרים טובים והחברים שלהם מקשיבים.

בסקר המלא ישנה גם התייחסות לענף הקמעונאות (מותגי אופנה,מזון ומשקאות) ולפעילות חברתית (תנועות נוער). בחרתי להתמקד באינטרנט ופחות בענפים האחרים. על מנת לקרוא את ה Treport המלא עליכם לשלוח להם את הפרטים שלכם. הייתי נותן אותו כאן להורדה, אבל מי אני שאחבל בפרנסתם של אחרים.

פעם שלישית: קמפיין "בואו תהיו על אריזה של מוצר"

חברת "כיף" (קוסמופארם בע"מ) העלתה לפני יומיים קמפיין לג'ל חדש באתר הנוער שין1 אשר עיקר התנועה שלו מגיעה  מהחלק הצעיר יותר של בני הנוער (12-15). לב הקמפיין היא פעילות גולשים שבמהלכה גולשי האתר מעלים תמונות ומקבלים דירוגים ובסופו של יום, אחד מהם יככב על אריזת המוצר.

נשמע לכם מוכר? אתם לא היחידים. אם נסתכל אך מעט אחורה נראה את הקמפיין של בזוקה "מאסט-עלית" ג'ו שעבד על אותו הקונספט וממש מאחוריו עומד האבא הקונספטואלי בדמות הפעילות שערכה חברת שטראוס עם המותג "דנונה".

למשרדי אינטראקטיב קל מאד למכור קמפיינים שמבוססים על העלאת תוכן גולשים בכלל ותמונות בפרט: זה לא מצריך השקעה גדולה מבעלי האתר, מה שאומר שאפשר להעלות את הקמפיין ממש מהר וכמות התמונות שמעלים בימים הראשונים בדרךך כלל מניחה את דעתם של הלקוחות.

עם זאת, העובדה שכל קמפיין שעולה בתקופה האחרונה מבוסס על הרעיון הזה הופכת את הקונספט לכמעט בלתי נסבל: עוד פעם להעלות תמונה? עוד פעם לדרג אותן תמונות של אותם אנשים? נכון, כל בן נוער רוצה להיות סלב והתעסקות בתמונות מהווה חלק נכבד מהפעילות האינטרנטית של בני הנוער אבל עד מתי אפשר יהיה לסחוט את הלימון הזה? לדעתי, לא לאורך זמן.

קשה להתווכח עם מספרים: 210 תמונות ביומיים של קמפיין הוא מספר מכובד לכל הדעות (שין מאפשרים להעלות תמונות דרך אלבומים קיימים ולא מהמחשב, מה שבהחלט מקל על הגולשים להשתתף) אבל ממש רגע לפני שממאיסים על כולנו את הרעיון, הגיע הזמן לזווית חדשה על פעילויות מבוססות תוכן גולשים כי בסופו של דבר, גם להם יישבר.

התאבדות בשידור חי ב Justin.TV

אזהרה: חשבתי שיהיה פייר להזהיר אתכם שחלק מהלינקים בפוסט מובילים לאתרים שעלולים להכיל תמונות מהאירוע שלא נעימות לצפיה. שלא תגידו שלא אמרתי.

נער בן 19 התאבד היום לעיני עשרות צופים באתר Justin TV, אתר המאפשר שידור וידאו סטרימינג בשידור חי המגובה בחדרי צ'אט. פחות או יותר המקביל של BlogTV מבית תפוז. הנער השאיר מאחוריו פתק התאבדות ובו סיפר שנמאס לו שאף אחד לא אוהב אותו ולכן הוא מוצא את החיים שלו חסרי משמעות.

משיחה עם אנשים שצפו בסרטון עולה הסברה כי הנער היה משתתף פעיל בפורום באדילינדינג שם כל הזמן צחקו ממנו בגלל מראהו החיצוני ואף עודדו אותו לבצע את המעשה.

שוטר מוצא את גופת הנער, כשעתיים לאחר מותו (מימין: חלון הצ'אט באתר)

קצת מחשבות:

התאבדויות של בני נוער ברשת הן לא דבר חדש. בארץ, למיטב ידיעתי, עדיין לא חווינו מקרה כזה. יחידות משטרה קיימות על מנת למנוע פשעים על רקע מיני באתרי אינטרנט: הם פועלים בצורה סמויה וגלויה במקומות המועדים לפורענות (חדרי צ'אט, רשתות חברתיות) ומדי פעם אנחנו מתבשרים על עוד פדופיל סדרתי שנלכד ברשת.

במקרה של התאבדות דרך רשת האינטרנט, האחריות צריכה ליפול פחות על אנשי החוק ובעלי האתרים, אלא על מנהלי הקהילות: בתור אחד שהיה מנהל קהילה בעברו (האקרים ב NetKing כבוד!) אני יכול לומר שלמרות שבקהילה היו מעל חמישים אנשים, הכרתי את רובם, אם לא את כולם בשם והכרתי פחות או יותר את האופי של כל משתמש: מי המופרע, מי המופנם ומי זה שאוהב לצחוק על אנשים דרך המקלדת.

בארץ, מנהלי הקהילות הם בדרך כלל אנשים צעירים שבאים מתוך התחום עצמו: אם זה האקרים או כושר גופני. אותם מנהלי קהילות צריכים, מעבר לתפקיד הגננת והשוטר שהם משחקים רוב הזמן, להיות ערים למשתמשים בעייתיים (קל וחומר שמדובר בפורום אימון גופני שם המראה החיצוני משחק תפקיד חשוב) ולדעת להחזיק את הקהילה במצב מאוזן ובמקרה החמור להתריע בפני הנהלת האתר, למרות שאני סבור שהמקרה יכל להתחיל ולהסתיים בגבולות הקהילה.

נסיים בסיפור אישי: בפעם האשונה שהשתמשתי באינטרנט הייתי בן 11 וחצי והתחברתי לרשת ה IRC (צ'אטים של פעם). אחרי שדיברתי בעברית בערוץ שהיה מיועד לדוברי אנגלית הועפתי מהערוץ וקיבלתי הודעה: You have been banned. לקחתי את ההודעה ממש באופן אישי ואם אני זוכר שבתור ילד בכיתה ו' כמעט בכיתי כי הרגשתי דחוי, כנראה שזה היה משהו מהותי. אז אם פורום שלם צוחק על מישהו לאורך זמן, אומר לו שהוא מכוער ומאכזב את כולם, חוסר ערנות ורגישות יכול להביא להתאבדות הבאה.

הפח הגדול

רגע של נוסטלגיה: בשנת 1996 ראה אור קווסט ישראלי ראשון מסוגו בשם פיפוש. המשחק תוכנת ועוצב כולו על ידי חברת גליוטין של האחים גלוזמן והאגדה מספרת שאת סדרת פיפוש כולה איירו בעזרת תוכנת ה"צייר" שבאה עם הווינדוס.

מאז עברו הרבה מים בעולם הגרפיקה ובחלל הקיברנטי אבל בכל מה שקשור לאנימציה ישראלית (שמשווקת לישראלים, לחו"ל אנחנו מוציאים מוצרים דלוקס) נדמה שיש כמה אנשים שחושבים שהצרכן הישראלי עדיין מוכן להסתפק במוצר ברמה נמוכה.

כך גם במקרה של שיתוף הפעולה בין חברת "שרוטונים" לבין הרשת החברתית לבני נוער SHOX שבחרה להקדיש לו את כל שטחי המדיה באתר. ככה זה נראה מבחוץ:

וככה זה נראה מבפנים:

בתור אתר הפונה לבני נוער, החיבור לתכנים פופולארים (האח הגדול, הישרדות, כוכב נולד וגו') הוא חיוני עד קריטי וחשוב להיות עם האצבע על הדופק. הטרייד-אוף במקרים האלה הוא בשאלה האם להיות הראשון שמוציא פיצ'ר, שת"פ או מוצר שמחובר לטרנד שיהיה, ככל הנראה באיכות נמוכה או  להוציא משהו באיכות גבוהה, אבל על חשבון העובדה שאפקט הראשונות (שלעיתים עלול להוכיח את עצמו כקריטי) כנראה לא יהיה שלך.

ברור כאן על איזו אופציה הלכו החבר'ה מ SHOX: בלי להגיד משהו רע על "שרוטונים" שאני בטוח שיש שם פלאשיסטים ואנשי תוכן כשרוניים ומנהלים שמאד רוצים למכור מוצר שקשור לתוכן חם, הרצון להיות הראשונים שמחוברים הביא בסופו של דבר למשהו שנראה לא משהו ומרגיש קצת מזלזל בקהל היעד שלעיתים אנשים חיים בתפיסה המוטעית ש"הם יאכלו כל מה שניתן" (ובמיוחד אם מוזכרת שם המילה פרידמנים).

החוכמה כאן היא לראות את הטרנדים לפני שהם באים ולייצר, עם אומץ, משהו באיכות גבוהה שיעשה כבוד לאתר וחשוב מכך, לקהל הגולשים.

באותו עניין: נראה לי מאד אגרסיבי להתנות כניסה לאתר או לשירות בהכנסת מספר הטלפון הסלולארי.

ולסיום, גילוי נאות: אני מנהל אתר שמתחרה ב SHOX.

SoCool אומרים שהם מגניבים, אז אומרים

לפעמים כשרוצים להרים אתר, באים אנשים עם הכוונות הכי טובות ורעיונות מוצלחים אבל בסופו של דבר נופלים בדברים הגדולים באמת. על פי מפקד האוכלוסין האחרון, בישראל חיים כיום כ 300,000 בני נוער, מספר לא גדול במיוחד במובנים של קהל יעד וכשמישהו מקים אתר המיועד לבנות בלבד (פילטר א') שגולשות באינטרנט (פילטר ב') שמעניין אותן אופנה (פילטר ג') ועוד מצפים מהן להירשם כדי לדרג בגדים, אפעס, מי כבר נשאר לנו?

הרעיון שמאחורי SoCool, אתר חדש לבנות נוער העוסק באופנה, הוא פשוט יחסית: האתר מחזיק קטלוג של בגדים (שמגיע, ככל הנראה מהחברות עצמן) ומפנה את הגולשת לחנות הקרובה למקום מגוריה בה תוכל לרכוש את הבגד. הרשמה לאתר מאפשרת כתיבת תגובה לכל בגד, דירוג שלו והעלאה של תמונה לשיפוט הגולשים.

מעבר לחזות הורודה ולניסוחים בלשון נקבה (שינוי מרענן!) אין יותר מדי מה לעשות ב SoCool. מבחר הבגדים מצומצם יחסית (בעת כתיבת שורות אלו 72 בגדים ו 12 נעליים) והתמונות הן כל דבר חוץ ממגרות לצאת ולהסתער על הקניון ועל כרטיס האשראי של אבא. אין ממש אינסנטיב לגולש(ת) להירשם לאתר, אולי רק כדי להשמיץ את FOX.

אם כבר, אז כבר

ב SoCool החליטו לעשות יענו-רשת-חברתית בה הגולשות יכולות להגיב ולדרג ואפילו בעמוד הבית ישנה רשימת "משתמשים מובילים" (הא! תפסתי אותם על ניסוח) ולחלקם יש אפילו כרטיסי V.I.P ליד השם, אבל להגיע לעמודים האישיים שלהם אי אפשר.

אפשר לעשות אתרי אופנה טובים לצעירים, ויש כאלה בחו"ל שעושים את זה ממש טוב. ההבדל העיקרי לדעתי נעוץ בשם ובהבטחה לגולש(ת): לא רק ש SoCool מעיד על עצמו שהוא מגניב, הוא מכריז שהוא "תמיד IN". אם זה אין לי בעיה, אבל קשה להיות IN כשכל מה שאתה עושה זה להיות קטלוג בגדים אונליין (וחוץ מזה, אין דבר פחות מגניב מלהגיד על עצמך שאתה מגניב).


אם כבר כותבים פוסט על אופנה…

ובכל זאת, כמה דברים שהייתי רוצה לראות ב SoCool:

  • סלבים – אין אתר אופנה טוב בלי מפורסמים. אם הייתי יודע שרן דנקר לבש את החולצה שאני מסתכל עליה ויש שם כמה תמונות שלו, יכול להיות שהייתי מסתכל עליה פעמיים. או שלא.
  • חיפוש – קטלוג הבגדים באתר הוא בעייתי "ז'קט שחור" אחד ו"נעלי עור חומות" זה גם בסדר, אבל בהנחה שיש פריט אחד מכל סוג. לפני שהעניין יתחיל להיות בעייתי, כדאי לשפר את הקטלוג ולהוסיף שדה חיפוש!
  • אינטראקטיביות – "התאם לעצמך לוק", סוג של ערך מוסף שבשבילו יהיה שווה להרשם לאתר, סוג של שירות עבור הגולשים.
  • טרנדפסוטינג – חלק מהקונספט של להיות IN זה לא רק להגיד מה יש עכשיו, אלא מה מתוך מה שיש עכשיו טוב לנו. נכון, האתר מתיימר להיות אובייקטיבי עם הדירוגים  (התגובות אגב, הכי לא אובייקטיביות) אבל אם למדתי משהו בקשר לבני נוער, לא צריך לקבל מהם פידבק מה מגניב, צריך ליצור את המגניב.

בסך הכל, אם לא יהיה לאתר ערך מוסף אמיתי (מעבר לאגרגציה של קטלוגים) מדובר בפלופ. לא פלופ יקר, אבל פלופ.