נשף סיום תיכון נתפס על ידי האמריקאים כאירוע מכונן, הרי מיד לאחריו הבן או הבת מתרחקים מהנוחות של בתי הספר האיזוריים לקולג' רחוק מהבית ובמדינה בה הקולג' נמדד על פי יוקרה, ההורים עלולים למצוא את עצמם במצב בו הם רואים את הילדים שלהם רק בחגים ובחופשות הגדולות – פעמיים בשנה. עם כל זאת, ולמרות המצב הכלכלי הבעייתי בו נמצא משק הבית האמריקאי הממוצע, סקר של חברת האשראי Visa חושף נתונים מפתיעים לגבי ההוצאה המשפחתית על נשפי סיום.

עלייה דרמטית בהוצאות על נשפי סיום (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי k9tv)

ככל שהמשפחה אמידה פחות, רמת ההשקעה עולה

בהשוואה ל-2011, בה משפחה אמריקאית ממוצעת הוציאה 807$ על הוצאות נשף סיום התיכון של הבן או הבת, ההוצאה הממוצעת ב-2012 עומדת על 1078$ למשפחה עבור כל בן או בת נוער שמשתתפים בנשף – עלייה של 33.6%. במירוץ החימוש הזה דווקא המשפחות בעלות ההכנסה השנתית הנמוכה יוצאות נפסדות כאשר משפחות בעלות הכנסה שנתית של 20,000$ משקיעות את הסכום הגדול ביותר עבור נשף סיום: 1,200$ בממוצע, זאת לעומת משפחות בעלות הכנסה שנתית ממוצעת של 75,000$ בשנה שמשקיעות סכום של 842$ בממוצע.

למרות ההוצאות הגבוהות, השמלות והלימוזינות (ניתן להתווכח על הנחיצות שלהן, הטרנד לא פסח גם עלינו הישראלים) מהסקר של Visa שנערך בקרב 1,000 בני נוער עולה כי הם מתכוונים לשאת ב-39% מההוצאות של נשף הסיום ולהשאיר להורים לכסות את 61% הנותרים. באופן כללי, חיסכון הוא לא מושג שזר לבני נוער, עוד בשנת 2011 ראינו את השפעות המיתון על בני הנוער בארה"ב שהתבטא בשיחות משפחתיות על צמצומים, מודעות גדולה יותר לנוער לגבי חסכונות והרצון לחסוך כסף לזמנים קשים.

להורדת תקציר הסקר של Visa (כולל המלצות לנשף הסיום בסגנון "חלקו לימוזינה עם עוד חברים") [קובץ PDF] –  לחצו כאן

עוד סקרים מעניינים

מאיפה מגיע הסלנג של בני נוער?

אחד מכל ארבעה בני נוער בארה"ב מחזיק טלפון חכם (סמארטפון)

שימוש בפייסבוק בקרב בני נוער בישראל

עד לא כל כך מזמן, חֲבֵרוּת הייתה מושג פשוט: אף על פי שחברות היא מושג שבבסיסו הוא תלוי תקופה ותרבות, כשבוחנים את ההגדרות השונות ניתן למצוא מכנה משותף שמדבר על מערכת יחסים בין שני אנשים המבוססת על כבוד ואמון הדדי,  הבנה של האחר ולרצות את הטוב ביותר עבורו. ההגדרה הכללית הזו לחֲבֵרוּת החזיקה כמות שהיא במשך תקופה ארוכה והייתה תקפה גם עבור הרוב המוחלט של מערכות היחסים הוירטואליות שהרי ניתן להכיר, לכבד ולרצות בטובתו של אדם אחר גם אם הוא אנונימי ווירטואלי.

המפנה הראשון: רשתות חברתיות 

בשנות ה-2000 המוקדמות, עם עלייתן לאוויר של קהילות וירטואליות דוגמת MySapce, Friendster ומאוחר יותר myYearBook חיי החברה של בני הנוער השתנו בצורה משמעותית: "דור הקניונים" של שנות ה-90 גילה את האפשרות לייצר ולשמר קשרים בעצימות נמוכה ותוך כדי לקבל מענה על צרכים חיוניים של גיל ההתבגרות – קבלת הכרה והשתייכות "לקבוצת שווים". מנטרות כמו "אם אתה לא ב-Mysapce אתה לא קיים" קיבלו משנה תוקף ולראשונה מאז עידן הפורום וה-IRC, המטבע החברתי כאמצעי לצבירת הון (Social Capital) הפך להיות משמעותי מאד עבור צעירים.

הרשתות החברתיות יצרו מודלים חדשים של חברויות כמוהן לא הכרנו עד אותה תקופה כאשר המודל המכרזי שיצר את המפנה מההגדרה הקלאסית של חברות הוא מודל ה"אספנים" (Collectors): מערכת של חברות שלא מבוססת על אמון, כבוד, הבנה הדדית או רצון בטוב ביותר עבור האחר, אלא חברות וירטואלית בין שני בני אדם שלא מכירים מתוך אינטרס של אחד מהם, או שניהם, לצבור מספר רב ככל האפשר של חברים כדי להגדיל את ההון החברתי ולהיות פופולארי יותר ברשת החברתית כולה.

מעל 2 מליון חברים ברשת החברתית, פרופיל "אספני" ב-mySpace

המפנה השני: המותגים מתחפשים לאנשים

המפנה השני בקונספט החֲבֵרוּת מתחרש בשנת 2005-2006 כאשר הרשתות החברתיות הן כבר מיינסטרים ומשמשות את בני הנוער לא בתור "קהילה וירטואלי" או אמצעי בידור בדומה לאתרי משחקים או שירותי אחרים אלא דרך חשובה ועיקרית ליצירה ושמירה על קשר עם החברים שלהם. כניסה של גורמים פרסומיים ושיווקיים לרשתות החברתיות הייתה בלתי נמנעת ועשרות מאמרים ומחקרים על ייתרונות השיווק מפה-לאוזן הובילו מגמה במהלכה נפתחו משתמשים מזוייפים שכל ייעודם היה לייצר מערכות יחסים עם משתמשים אחרים המבוססים על המלצות, קידומים (Promotions) והעברת מסרים פרסומיים באופן כללי.

משתמשים פיקטיביים היו קיימים הרבה לפני הרשתות החברתיות אבל מה שיצר את המפנה השני ומודל חברות חדש הוא השימוש של גורמים מסחריים במערכת המשתמשים של האתר על מנת לייצר מערכת יחסים בלתי אמצעית עם המשתמשים. הקונספט של "האנשת מותגים" וניהול מערכת יחסים של מותג במקרה הטוב או אדם פיקטיבי המייצג מותג במקרה הפחות טוב ייצרו לא מעט חברויות מסוג חדש: חברויות שקראו תיגר דווקא על החלק בהגדרה הקלאסית שעוסק במערכת יחסים בני שני "בני אנוש".

החברות הכי טובות שלך מציעות לך הנחות והטבות (CC by Bananwachy)

המפנה השלישי: המותג כחבר (Brand as a Friend)

הסינרגיה בין משתמשים פיקטיביים המייצרים מותגים לבין מערכת המשתמשים ה"אמיתיים" ברשתות החברתיות הולידה סוגים שונים של הפרדה, טכנולוגית ורעיונית, בין המותג לבין המשתמש: עמודים מיוחדים למותגים (דוגמת Pages של פייסבוק או טיפוסים שונים של פרופילים ב-MySpace) והפרדה בין סוגי האינטראקציה בין משתמשים למותגים ייצרו כר פעולה נרחב וגמיש יותר עבור מותגים מחד והפרדה מבחינת חווית וממשק המשתמש עבור המשתמשים שאינם מותגים.

המפנה השלישי בקונספט החברות קורא תיגר לא רק על טיב היחסים בדומה למפנה הראשון או על הגורם האנושי כמו במפנה השני אלא על כל מהות ההגדרה הקלאסית. מוקדם יותר בתחילת החודש יצרו בפייסבוק חווית גלישה אחידה בין גולשים למותגים באמצעות שינוי ציר הזמן (Timeline) והחלתו על עמודי מותגים, מה שמבטל את ההבדל הגרפי והממשקי בין עמודי המותג לבין עמודי המשתמשים, מחזיר מעט את הקונספט לאחור ומטשטש את הגבולות בין המותג ובין זה שאינו מותג. בנוסף, השינוי המשמעותי יותר מאפשר לצוות המנהל את עמודי המותג לייצר מערכת יחסים עם המשתמשים על גבי מערכת ההודעות הפנימית של האתר, מערכת שהייתה שמורה לתקשורת בין משתמשים לבין עצמם.

מועדון הגברים של AXE, נראה כמו חבר, מתנהג כמו חב, מקבל יחס של חבר (צילום מסך)

טשטוש הגבולות והגדרת המושג חֲבֵרוּת באופן כללי יוצרת מגוון הזדמנויות עבור מותגים להגדיל ולהעצים את הקשר הרגשי בין המותג לבן הנוער ולהשתמש ברצון שלו לקבל הכרה מצד חברים לקבל הכרה מצד המותג (שנראה כמו חבר, מתנהג כמו חבר ובעל אפשרויות לנהל מערכת תקשורתית כמו חבר), הגם שהמותג עצמו נהנה משני העולמות: האפשרות להיטמע בצורה כמעט מושלמת בתוך מערכת המשתמשים של האתר מחד ואפשרויות לקדם  ולפרסם את עצמו באמצעות כלי הפרסום של פייסבוק מאידך.

בני נוער, מצדם,  מייחסים לא מעט חשיבת לקשרים החבריים שלהם ובניגוד לקהלי יעד אחרים משתמשים במגוון רחב של אמצעים טכנולוגיים לתחזק את מערכות היחסים הוירטואליות שלהם גם מחוץ לבית ולכן היכולת הטכנולוגית שלהם לייצר קשר רציף עם המותגים עולה בקנה אחד עם הרצון שלהם לקבל ממנו הכרה. ניתן ללמוד עוד על טשטוש הגבולות בין יחסים עם חברים אמיתיים ומפגשי פנים מול פנים לבין חברים וירטואליים ממסקנות מחקר שנעשה לאחרונה על בני נוער בישראל מטעם האוניברסיטה הפתוחה (PDF).

עתיד החֲבֵרוּת 

המפנה הרביעי בקונספט החברות עדיין לא כאן אבל אני חושב שיש לי הערכה מושכלת לגבי המגמה: כפי שאני מנתח את הדברים, האינטרנט עובדת לאורך בשתי מגמות – מגמה של פיצול מול התכנסות ומגמה של טשטוש גבולות תמידי בעולמות של חווית המשתמש. אותו טשטוש גבולות לא מתרחש רק בקונספט (הצר אך המשמעותי) של חברות וירטואלית אלא גם של תפיסת אתרי האינטרנט על פני מסכים שונים ותפיסת האינטרנט באופן כללי ככלי טכנולוגי. רוצה לומר, ככל שרשת האינטרנט הופכת להיות כלי משמעותי יותר בחיינו כך המונח "אינטרנט" הופך להיות פחות טכנולוגי ויותר פלואידי וקורא תיגר על מושגים מוחלטים שאנחנו לומדים להכיר ("זמן", "מרחק", "חברות" וכיוצא באלה).

במקביל לטשטוש הגבולות, האינטרנט נעה בין פיצול להתכנסות: המשתמשים באינטרנט מתכנסים כאורגניזם חי לתוך רשתות חברתיות גדולות ובו בזמן מתפצלים לקהילות נישתיות ומתמחות, הטכנולוגיה מפותחת בצורה מרכזית והקהילה וירטואלית מפתחת אותה הלאה לצרכיה. אם לשפוט לפי שתי המגמות הללו, אני צופה שהחברות עדיין לא סיימה את ההתפתחות שלה והמפנה הבא יגיע כאשר החברות הוירטואלית בין המותג לבן הנוער תצא מגבולות הרשת ותבוא לידי ביטוי בעולם האמיתי, תאתגר את קונספט "מפגשי פנים מול פנים בין חברים" בקרב בני נוער ותעניק משמעות מסחרית ומעניינת לנושא חיתוך הכבלים והחוויה ההוליסטית המרחב המקוון.

זוכרים את הימים בהם אחת הדרכים היחידות להיחשף למוזיקה חדשה ועדכנית הייתה רק דרך צפייה ב-MTV? מאז אותם ימים עברו לא מעט מגה-בייטים בנהרות האינטרנט וערוץ המוזיקה, שבעבר היה אבן שואבת לכל בן נוער שרצה להיות מחובר למצעדים ולמוזיקה העדכנית ביותר, נשאר מאחור כשבסיבוב עוקפים אותו פרויקטים מקוונים חדשניים ועתירי טכנולוגיה.

בשבוע שעבר הציגו אנשי MTV את המהלך הגדול הבא, זה שאמור להחזיר אליהם את הקהל הצעיר: מהלך מבוסס תוכן בשם MTV Artists.

עמוד בית לכל אמן, עשרים שנה של תוכן (צילום מסך)

מוזיקה: שוק פופולארי וטכנולוגי מאד, במיוחד בקרב צעירים

בזירת אתרי התוכן במוזיקה ושירותי גילוי המוזיקה (Music Discovery) מקפידים ב-MTV להפסיד לשירותים ואתרים מתחרים בעקביות בשלוש השנים האחרונות ואם לשפוט לפי נתוני הכניסה לאתר שנמצאים בסטגנציה מאז 2008, כנראה שבערוץ המוזיקה ממשיכים למתג את עצמם בתור אתר תוכן לחדשות מוזיקה והפקות ריאלטי מוצלחות (דוגמת Jersey shore) ונכנסים לשווקים מקומיים בהדרגה, גם לישראל.

תוסיפו את הקדמה הטכנולוגית והתוכנית בשוק המוזיקה לעובדה שרוב בני הנוער מחזיקים נגני מוזיקה וטלפונים חכמים ומשתמשים יותר בשירותי האזנה ישירה (Streaming) וקיבלתם שוק שמתפתח במהירות עצומה, רלוונטי ופופולארי מאי פעם לקהל הצעיר.

בדרך, נראה ש-MTV שכחו את הנכס העיקרי שלהם: שעות על שעות של קליפים (על הנישה הזו השתלטו בהצלחה שירותים כמו Vevo ו-Youtube) מצעדים והמון מוזיקה שרק מחכה שיגלו אותה (על הנישה הזו השתלטו שירותי גילוי מוזיקה דוגמת Spotify), בתוך כל השוק הרווי הזה MTV היו צריכים לחשוב על מהלך שייקח את הנכס העצום שיש להם, התוכן, ולהפוך אותו לכלי שיצליח להשלב בשוק גדול ותחרותי.

חוזרים לבסיס עם MTV Artists

MTV חוזרים לבסיס, לאבני הבניין שהפכו את הערוץ לספינת הענק שמנווטת את השוק – האמנים. הפרוייקט החדש של MTV שנחשף בתערוכת SXSW נקרא MTV Artists (כרגע סגור. ההשקה בספטמבר, בטא במאי) והפלטפורמה החדשה שנבנית תחליף את עמודי האמנים הקיימים היום ב-MTV שם יש פחות או יותר 10,000 עמודים. במסגרת MTV.Artists יוקם עמוד לכל אחד מהאמנים שישמש אגרגטור לכל הפעילות שלו ברשת: הציוצים מטוויטר, לוח ההופעות, קליפים אחרונים  והנכס העיקרי של MTV – מעל 20 שנה של תוכן: ראיונות, אזכורים, רכילות,כתבות וכל מה שיש בארכיון.

מעבר לתוכן הסטנדרטי לכל אומן, MTV יאפשרו לאמנים לתבוע (Claim) את העמודים שלהם ולנהל דרכם קשר בלתי אמצעי עם הגולשים בצורה דומה לזו שהם עושים בפלטפורמות חברתיות אחרות כאשר הכוונה היא לתגמל אמנים שישתמשו בפלטפורמה של MTV כדי להציב אותם בכותרות הראשיות (מעבר להסכמים שאני מניח שייחתמו) ולנהל מערכת יחסים בין הפלטפורמה החברתית החדשה לבין אתר התוכן המסורתי. ייתרון נוסף של MTV היא הנכונות לתת הזדמנות שווה לאמנים חדשים להרים עמודים משלהם (Myspace מישהו?) ולהכניס אותם למצעדי פופולאריות משלהם כדי לתת תחרות לאתרי מצעדים כמו ה-Billboard הותיק שעבר שדרוג דיגיטלי משמעותי בשנתיים האחרונות.

כוכבי יוטיוב – בקרוב ב-MTV? (צילום מסך)

נתראה בספטמבר

ככל שהשוק הופך להיות טכנולוגי ומתקדם יותר מעניין לראות חברות גדולות כמו MTV פונות (ובצדק, לדעתי) לתוכן רלוונטי ומעניין כאבן שואבת לקהל הצעיר שירצה להינות מהיכולת לתקשר עם האמנים האהובים עליו בצורה בלתי אמצעית, עד כמה ש-MTV יוכלו לסייע לכך. התמונות מתוך הרשת החדשה עדיין לא נחשפו אבל יהיה מעניין לראות איך MTV מתכננים למשוך לפלטפורמה שלהם אמנים פופולאריים שמחזיקים בנכסים דיגיטליים וחברתיים משמעותיים משלהם (ואף מילה על ליידי גאגא וקהל מפלצות האינטרנט שלה).

עוד על מוזיקה ובני נוער

אפליקציית גילוי מוזיקה לבני נוער צעירים

מחקר: השפעת הסלולריים על החיים של בני הנוער 

בעולם השיווק לקהלים צעירים (בני נוער, ילדים ו-tweens) יש שתי גישות בכל הקשור לניהול שיחה בין המותג לצרכן: הגישה הראשונה מדברת על שיחה עם קהל היעד "בגובה העיניים" תוך שימוש בסלנג מהעולם החברתי-תרבותי של הקהל הצעיר. מול התומכים בגישה הראשונה מתייצבים אלה שמאמינים שהמותג צריך ללכת בדרך ובשפה שלו כשקהל היעד אמור לשאוהב השראה מהמותג ולכוון את עצמו ואת השיחה לפי האסטרטגיה.

מחקר חדש מבית MTV מנסה להגיע למקורות הסלנג בו משתמשים בני הנוער ולהבין מאיפה נובע הצורך להשתמש באותה שפה שרבים מהמפרסמים, ההורים או המורים כבר מזמן הפסיקו לנסות לפענח.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Slalit

חכמים, מצחיקים ומעודכנים

על פי המחקר, השימוש בסלנג משתמש את בני הנוער בכמה מישורים: בכל הקשור לאפקט האדם השלישי, סלנג גורם לבני נוער להצטייר בעיני החברים שלהם החכמים, מצחיקים, שנונים ומעודכנים – שלוש תכונות חשובות ביותר בשלב ההתפתחותי בו נמצאים בני הנוער במסגרתו הם מחפשים קבוצת שווים ושואפים לזכות בהכרה בצד החברה. בנוסף, שימוש בסלנג אצל בני נוער מראה (לתפיסתם) על מקוריות, אותנטיות ואופטימיות באופן כללי.

בני נוער צורכים ולומדים סלנג משלושה מקורות עיקריים:

עולמות דיגיטלים בהם קיימת מגבלה על אורך הטקסט  -  בעולם משחקי המחשב (ובמיוחד משחקי רשת מרובי משתתפים) נדרשת לעיתים מהשחקנים היכולת להעביר כמות גדולה של מידע מאחד לשני תוך זמן קצר, מה שגרם להווצרותה של "שפת משחקים" – מה שנקרא במחקר Gamer Language שממנה שואבים בני נוער לא מעט השראה עם ביטויים כמו epic, win, fail, pwn וכיוצא באלה. במקביל לעולם משחקי המחשב, לא מעט סלנג מגיע מתוך עולמות תוכן בהם נדרשים בני הנוער לקצר, פיזית, את כמות הטקסט אותו הם כותבים : אם זה עולם ה-SMS או טוויטר (בו במוגבלים המסרים ל-140 תווים).

תרבות פופ ואינטרנט - סדרות טלוויזיה ומילים לשירים מייצרים חלק נכבד מהסלנג בו משתמשים בני הנוער (לדוגמא: ביטויים כמו just saying, crunk או deuces)  . בנוסף, ביטויים מעולמות התוכן האינטרנטיים שהתחילו בתור רצון לקצר מסרים והפכו לביטויים שכנראה יישארו איתנו לנצח – lol, omg, wtf ודומיהם.

העצמה ונטיה לדרמטיזציה – הכוונה להעצמה מודגמת במחקר בצורה הטובה ביותר: היום כבר אין יותר משהו שהוא cool. היום דברים הם Awesome, Crazy, Epic או Fantastic. שימוש במילים טעונות משמעות דרמטית וגרנדיוזית כמו Ridiculous כדי לתאר מצב בלתי ייאמן או חתימה של משפטים בסיומת fml כדי לתאר מצבים של חוסר שליטה או מבוכה אם מאפיין בולט בעולם הסלנג של בני הנוער.

אז איך מדברים איתם?

בהיבט השיווקי של הדברים, אני מאמין שיש איזו מערכת יחסים ומערכת של ציפיות שנוצרת בין בני הנוער למותג או לגורם סמכותי כזה או אחר. אם יש משהו שחשוב לבני נוער בכל הקשור להתנהלות מול מותג היא אותנטיות – ניסיון של מותג לדבר יותר מדי בסלנג (ולהסתכן להיתפס, חס וחלילה, בסלנג לא מעודכן) עלולה לייצר תדמית לא אותנטית, מתאמצת וכזו שמנסה להתחבב יותר מדי על קהל היעד. מצד שני, יצירה של תדמית מרוחקת מדי תעשה את אות הדבר בדיוק.

האמת, כמו ברוב המקרים נמצאת אי שם באמצע, עם נטיה קלה לכיוון בני הנוער ולא למחוזות הישנים של המותג המורם מעם. אם יש משהו חשוב במשחק השיווקי עם בני הנוער היא האותנטיות של של המותג והנאמנות שלו לעצמו. קריצה של סלנג מדי פעם תעשה פלאים בעוד שלהרים את המותג בחזרה "למעלה" אחרי שימוש באסטרטגיית "שיחה בגובה העיניים" היא קשה הרבה יותר.

עד נובמבר 2011, עולם אתרי הנוער והילדים בישראל הציג תמונה במסגרתה השוק היה רווי באתרים ואפשרויות עבור בני נוער צעירים (גילאי 15-13, מה שנקרא tweens) וילדים ועם זאת, תקופה ארוכה לא קמו אתרים שפנו לקבוצת הגיל המבוגרת יותר של בני הנוער. לקראת סוף 2011 סקרנו כאן בתנועת הנוער את "הבועה", רשת חברתית ואתר תוכן שמנוהל על ידי בני נוער על כל האסקפטים שלו (כתיבה, עריכה, שיווק, פיתוח) ועד תחילת החודש ינואר הבועה ואתר הפורומים הפופולארי FXP התנהלו זה לצד זה – אחד בזירת התוכן ואחד בזירה הקהילתית.

במהות, teenk הוא משרד פרסום ואינטראקטיב שמתמחה בבני נוער וליבת הפעילות שלו היום מתרכזת סביב ניהול עמוד קהילה בפייסבוק (עבור שטראוס במגוון קהילות, Axe ולקוחות נוספים) והפעלה של מערך רחב שני בני נוער מכל הארץ המשתמשים את המשרד כגוף קריאייטיבי, יועץ וכמערך הפצת מסרים פרסומיים בפורמט Affiliates.

בתחילת החודש (ינואר 2012) העלתה teenk לאוויר פורטל תוכן לצעירים תחת המותג teenk buzz magazine שמתעדכן ברמה היומית על ידי עורך האתר וצוות מצוצמם של כתבים צעירים. האתר מגובה באפליקציית iPhone שמציגה את התכנים מהאתר בגרסה מותאמת לסלולר.

teenk buzz magazine (צילום מסך)

סורקים את נושאי השיחה של בני נוער דרך אפליקציה – כותבים על מה שמעניין

בעולם התוכן תמיד היו גבולות ברורים בין ה-Advertiser שמחזיק במסחר לבין ה-Publisher שמחזיק ומייצר תוכן מקורי, היום טינק רוצים להיות שניהם. בנוסף, הכניסה לעולם התוכן לצעירים על כל העלויות (כתבים, עורכים, ציוד) ואפשרויות המוניטיזציה המוגבלות היא לא טריוויאלית בעיני, במיוחד למשרד פרסום.

את כל השאלות שהיו לי בזמן שחשבתי על כתיבת הפוסט הזה שלחתי ליניב ויצמן, מנכ"ל teenk, הראיון לפניכם.

להיכנס לעולם המדיה ולהרים פורטל תוכן על כל הלוגיסטיקה הכרוכה באופרציה כזו היא לא הבחירה הטבעית עבור משרד פרסום. למה תוכן? ולמה דווקא עכשיו?

יניב: בניגוד למשרדי פרסום קונבנציונאלים טינק מנהלת קהילה של 5,000 מובילי דעה. האתר הוא קודם כל עבורם והוא מהווה את המקום להיות מעודכן בכל הדברים הכי מדוברים ומעניינים. בנוסף, כחלק מהמומחיות של טינק בעולמות של בני נוער וצעירים יש לנו כאן הזדמנות לשתף במידע ובתוכן המעניין קהל יעד זה.

איפה אתה רואה את החזר ההשקעה על הקמת הפורטל ופיתוח האפליקציה? האם מודל ההכנסות מהפורטל יהיה כמו כל אתר מדיה שאנחנו מכירים היום?

המודל העסקי מבוסס על חבילה רחבה של כלי מדיה שעוזרים להגיע למאות אלפי בני נוער עם מסרים פרסומיים. השילוב בין האתר (תוכן שיווקי, באנרים), פעילות באזרים ביצירת שיחה ודטה בייס נרחב נותנים מענה מצוין לצורך זה.

מעבר לקונספט של "צעירים-כותבים-לצעירים", איפה אתה רואה את הייתרון בפורטל החדש של טיקנ מול מערכות תוכן וותיקות יותר מצד אחד או מומחיות יותר (לדוגמא: עמרי חיון ברכילות או mako בסיקור טלוויזיוני)?

המודל המעניין הוא מודל שאיבת התוכן. באמצעות אפליקציית ה"באזומטר" שהותקנה אצל 500 מובילי דעה אנחנו סורקים בכל יום את הפרופילים שלהם ומאתרים את נושאי השיחה הכי בולטים והכי מעניינים.

אחרי שיודעים מה מעניין את הנוער, קל לכתוב על זה 

הכי מעניין: בידור, אופנה, גאדג'טים וטכנולוגיה

בהכירך את רמת הכתיבה של בני הנוער, איך זה לעבוד מול בני נוער שלרוב אין להם הכשרה עיתונאית או ניסיון בכתיבה?

יש כאן אתגר עריכה גדול אבל אנחנו מקפידים לשמור על האותנטיות בכתיבה. ברוב המקרים אין צורך בכתיבת טורים ארוכים אלא מספיק שאותם כתבים יביאו את הנושא הכי מדובר או את התמונה הכי מוצלחת וזה כבר מספיק.

הפורטל אמנם קיים רק כמה שבועות אבל לטינק יש לא מעט ניסיון בהפקת תוכן לבני נוער גם לפני כן, אילו נושאים מצאתם שהכי מעניינים את בני הנוער היום?

הנושאים הכי חזקים הם ללא ספק בידור ורכילות, אופנה ועולמות של גאדג'טים , אינטרנט וטכנולוגיה חדשה.

איך אתם מתכננים לשלב את הלקוחות של teenk בפעילות של הפורטל?

בכל קמפיין של טינק תפורסם כתבת תוכן שיווקי באתר. בחלק מהמקרים הכתבים עצמם ישמשו גם ככתבים צעירים ויכתבו על המוצר או הקמפיין או ככאלה שמנסים ובודקים מוצרים חדשים ומדווחים לגולשים באתר. חלק מהלקוחות גם הולכים לקחת חסות על מדורים שלמים.

מסר לחברות פרסום אחרות שחושבות להיכנס לעולם התוכן?

עזבו אתכם, זה מסובך לאללה

עוד על פרסום לצעירים 

• דומינוס מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית iPad
• מותגים: זה הזמן להשקיע בחברים האמיתיים שלכם בפייסבוק
• מחקר: בנות נוער הן מובילות הדעה האמיתיות באינטרנט

בשבוע שעבר הייתה לי הזכות לפתוח את כנס מוח עם הרצאה בנושא "תרבות האינטרנט של בני נוער: תוכן, טכנולוגיה ושיתוף". ההרצאה פתחה את הכנס שעסק בטכנולוגיה חדשה ובמיזמים הקשורים בחינוך והמטרה שלי הייתה לתת למשתתפים בכנס קצת רקע על בני הנוער של היום, מה הם עושים באינטרנט, באיזו מציאות טכנולוגית ותוכנית הם חיים וקצת על אתגרים שהמציאות הזו יוצרת עבור בני הנוער.

לטובת מי מכם שלא היה בכנס (ותודה רבה למי שהגיע במיוחד!) הכנתי כאן סיכום של המצגת שלי עם עיקרי הדברים וכמובן את המצגת עצמה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי tray 

חלק ראשון: הדור הכי מחובר שיש

החלק הראשון של ההרצאה נועד לתת למשתתפים בכנס רקע על בני נוער בתור הכי מחובר שיש, כזה שגדל תוך עולם דיגיטלי והיפר-טקסטואלי ובניגוד לקבוצות גיך מבוגרות יותר, חווה חוויה שלמה של העולם הגידיטלי גם מחוץ למחשב האישי. כשאנחנו מדברים על בני נוער בשדה המחקר, אנחנו מדברים על בני נוער בגילאי 17-12, רוצה לומר, ילידי 1995 עד 2000.

זאת אומרת שבני נוער "מבוגרים" ברגע שלמדו לקרוא, נחשפו כבר לתוך אינטרנט ישראלי בוגר ומגובש (ynet המסחרי הושק רשמית ב-2000, לדוגמא) וכבר בתקופה הזו החלו לסגל לעצמם הרגלי גלישה ברורים מאד שנמשכים עד היום. אם נסתכל על בני הנוער הצעירים יותר (ילידי 2000), הרי שכבר בהגיעו לכיתה א' הם נחשפו לעולם של רשתות חברתיות וכשפייסבוק הפך מיינסטרים ב-2007, 2008, בני הנוער הצעירים כבר היו מודעים, חשופים והתחברו אליו בהדרגה.

בסופו של יום, גדל לנו מתחת לידיים אחד הדורות הכי מחוברים לאינטרנט שיש: מחקרים מראים על חיבור חסר תקדים של בני הנוער לאינטרנט (93% בארה"ב) ו-95% מבני הנוער שמחוברים לרשת חברתית אחת או יותר. אצל בני הנוער האינטרנט הפך בשנים האחרונות לעורק תקשורת מרכזי וחלק בלי נפרד מהחיים שלהם, מה שהופך אותם ליעילים במיוחד בכל מה שקשור לחיפוש ושימוש במאגרי מידע (לכן, אגב, ההשפעה שלהם בתוך התא המשפחתי בכל הקשור לקניות הולך וגדלה – כשמישהו מהמשפחה מתכנן רכישה, בן או בת הנוער הם אלה שעושים את המחקר והשוואת המחירים, פשוט כי הם טובים בזה יותר ויש להם יותר זמן).

בשנים האחרונות הסלולר (במיוחד הטלפון החכם שמאפשר חיבור קבוע לאינטרנט) הופך להיות שחקן מרכזי בחווית האינטרנט של בני נוער: בני נוער שולחים לא פחות מ-3,417 הודעות ביום ולא פחות חשוב מכך, הפער בין בעלות טל טלפונים בין ההורים לבני הנוער הולך ומצטמצם. סקר אחרון של לינסן שנערך ברבעון השלישי של 2011 מדבר על אחוז חדירה של 40% של טלפונים חכמים אצל בני נוער שמקבלים את הטלפונים שלהם בעיקר ב"ירושה" מההורים או מאחים גדולים (כשמישהו מהם משדרג למכשיר אחר, הם מקבלים את הקודם).

חווית האונליין השלמה בין שימוש במחשב האישי, יציאה מהבית לבית הספר ופעילויות אחרות יצרה מונח חדש בשם "חיתוך כבלים" (Cord Cutting) או כמו שכתבנו על זה כאן "עולם ללא תפרים": חווית האינטרנט מלווה את בני הנוער כל הזמן. לא משנה לאן הם הולכים ומה הם עושים הם מחזיקים בתיק קהילה וירטואלית שלמה של חברים ואת היכולת לתעד ולשתף את החיים שלהם בזמן שזה קורה ולהפיץ את המידע בצורה כמעט מיידית.

חלק שני: תרבות האינטרנט של בני הנוער

את תרבות האינטנרט של בני הנוער אני מחלק בצורה גסה לשני חלקים: אתרים ושירותים המהווים בבואה של בני הנוער כפי שהם בעולם האמיתי ואתרים ושירותים המייצגים את בני הנוער כפי שהם היו רוצים להיות. לחלק הראשון אני מייחס בראש ובראשונה את פייסבוק: עורך התקשורת המרכזי של בני הנוער עם הסביבה דרכו הם מתקשרים עם חברים, קובעים להיפגש, משתפים חוויות מסדר היום שלהם ובאופן כללי פייסבוק מייצג את "תעודת הזהות" ו"חלון הראווה" של בן או בת הנוער בעולם הוירטואלי.

בהיבט של תוכן, הבאתי בחלק הראשון את טאמבלר (מה זה?)  כאתר המשמש את בני הנוער בארה"ב להעלות תוכן, לרוב תחת השם שלהם. העלאת תוכן אצל בני נוער בשנים האחרונות בנויות לדעתי משילוב של Mix (בן נוער רואה תוכן מגניב אצל בן נוער אחר וטאמבלר או אתרים אחרים מאפשרים לעשות "פרסום מחדש" – reblog של אותו תוכן, כך הם מנכסים אותו אליהם) ומ-Remix, לקיחת תוכן מקורי מבן נוער אחר ו"שדרוג" שלו או הוספה עליו משהו משלהם. בניגוד לפייסבוק, טאמבלר מאפשר גם התאמה אישית של הבלוגים ברמה גבוהה, אלמנט שחשוב מאד לבני הנוער.

טאמבלר – הרשת הרביעית של בני הנוער בארה"ב

לפי סקר המותגים השנתי של Harris Interactve, יוטיוב הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר בקרב בני הנוער ולא בכדי: בני נוער משתמשים במנוע החיפוש של יוטיוב בתור מנוע החיפשו השני אחרי גוגל. הייתרון של יוטיוב הוא ההרגשה שכל אחד יכול להיות כוכב ויותר מזה, כל הכוכבים שבני הנוער אוהבים ומפתחים אליהם הערצה, נמצאים במרחק כמה קליקים מהם בזכות המבנה ההיררכי הפשוט של יוטיוב.

להבדיל משלושת האתרים שהצגתי עד עכשיו (פייסבוק, יוטיוב וטאמבלר שיושב על הגדר), יש חלק יצירתי, בוטה ומעניין בבני הנוער שיכול לבוא לידי ביטוי רק כשהם עומדים מאחורי האנונימיות. במצגת הבאתי ציטוט של כריסטופר פול מייסד אתר התמונות 4Chan שאחראי, במידה רבה, לרוב תופעות האינטרנט שאנחנו מכירים היום (חתולים באינטרנט, נניח) שאומר שאנונימיות מאפשרת לשתף ולייצר תוכן בצורה הכי פרועה ואמיתית שיש. בכנס מוקדם יותר השנה אמר פול כי פייסובק וגוגל (פלוס) תופסים את המשתמש כמו מראה כשבעצם משתמשים באינטרנט הם יותר כמו יהלומים רבי פנים.

מעבר לעולמות וירטואליים, שם בני הנוער יכולים להיות מי שהם רוצים להיות ולהתנסות כמעט בכל אספקט של שינוי זהות, הבאתי במצגת גם את 9Gag (קראו את הפוסט על הקהילה הוירטואלית המדהימה הזו) כאתר שמאפשר לבני הנוער לייצר תוכן אנונימי ברמה גבוהה ולהשפיע על הקהילה הוירטואלית ואפילו חברות גדולות וחזקות.

חלק שלישי: תופעות בעייתיות 

לטעמי, הפער הגדול בין היכולת והכוח האדירים שיש לבני הנוער היום באינטרנט (יכולים להגיע לכל מקום, לדעת כל דבר, להיות מי שהם רוצים ולצבור כוח והשפעה בקרב קהילות וירטואליות) לבין המגבלות שמחילים החיים האמיתיים על בני נוער – מוגבלים מבחינת חופש תנועה, מוגבלים מבחינה כלכלית וכיוצא באלה, יוצר לפעמים תופעות בעייתיות שנובעות המרצון להעביר חלק מהכוח הוירטואלי לחיים האמיתיים.

בכנס דיברתי על בריונות רשת שנפוצה מאד בארה"ב, בארץ קצת פחות. מחקרים מדברים על 12% מבני הנוער שנפגעו בשנה האחרונה מבריונות רשת ועל תפיסה חשדנית מאד כלפי אנשים ברשתות חברתיות בזכות זה. תופעה שניה שהזכרתי הוא הסיפור סביב האתר Isanyoneup.com שלא יצא לי לכתוב עליו כאן, אבל הוא מסוקר בחורים ברשת. הטענה המרכזית שלי סביב האתר היא שלמרות כל אמצעי הבטיחות המופלגים שאתרים נוקטים כדי להפוך את האתרים שלהם לבטוחים יותר, היחידים שיכולים לשמור על בני הנוער מפני הטרדות באינטרנט (או חשיפת תמונות ערום של נוער באתרים אחרים) הם בני הנוער עצמם.

כמה מילות סיכום

המצגת כולה ארכה בערך 40 דקות וקיבלתי עליה אחלה פידבקים (תודה!) מקווה שכל מי שהשתתף בכנס נהנה והחכים, אתם מוזמנים להזמין אותי להרצות אצלכם – פשוט שלחו לי הודעה. וכעת – המצגת (סלחו לי על הפונטים, השתמשתי בפונט מיוחד ו-Slideshare לא תומך בו).

נתחיל דווקא מהסוף: אתמול (רביעי, 22.12.11) הגיע לסיומו אחד המשברים המרתקים ביותר של מותג מול קהילת צרכנים וירטואלית במדיה חברתית בלא פחות מהתקפלות, התנצלות וניסונות הרגעה שנמשכים גם היום מטעם Nescafé העולמית אל מול הקהילה הוירטואלית שלהם בפייסבוק. הסיבה? "חוסר צדק" שנעשה, לטענת גולשים מאתר שיתוף התמונות וההומר 9Gag שבמשך שלושה ימים ניהלו קמפיין חסר תקדים נגד המותג והדגימו בצורה מדהימה איך קהילה וירטואלית יכולה להשפיע על מהלכים פרסומיים ועל כוח חדש שאנשי שיווק כבר לא יכולים להתעלם ממנו או לזלזל בו.

ועכשיו – הסיפור מההתחלה.

רוח גבית מקהילה של 25 מליון משתמשים בחודש (9Gag)

תחרות לייקים

הסיפור העצוב של Nescafé מתחיל בתחרות פייסבוק מהסוג הפשוט שהורגלנו לראות בתקופה האחרונה מצד מותגים גדולים: המותג מציע פרס גדול לגולש שיספר את הסיפור הכי טוב, יעלה את התמונה הכי יפה, יצלם סרטון אטרקטיבי כשלמעשה לתוכן שהגולש מעלה אין שום משמעות אלא לכמות החברים שהוא מצליח לגייס לטובת עמוד הקהילה (שכמובן צריכים להצטרף אליו כדי להשתתף בתחרות) ולעשות לייק לאותו תוכן שהגולש מעלה.

באופן טבעי, סוג כזה של פעילויות חשוף ל-Abuse מסוגים שונים: החל מגולשים שקונים את הלייקים שלהם בכסף, תוכן לא איכותי (או לא חוקי) שמגיע למקומות הגבוהים בתחרות ועוד שלל אפשרויות שיכולות להביך את המותג. מהסיבה הזו, מותגים רבים מייצרים "שלב גמר" לתחרות לייקים שבמסגרתו הם רשאים לפסול כל תוכן שלא נראה להם ולהעלות לשלב הגמר רק תוכן (ובעיקר גולשים) שהם מכירים ונראים להם כמו מועמדים לגיטימיים לזכייה (מה יקרה חס ושלום אם הגולש הזוכה לא עובר מצלמה? איך אפשר יהיה לפרסם אותו?) וזה בדיוק מה שעשו בנסקפה.

9Gag הוא אתר הומור שיתופי שנוסד בשנת 2008, אבל הפופולאריות שלו עלתה באופן משמעותי רק השנה והוא אחראי, יחד עם האח הגדול והפופולארי יותר שלו 4Chan, לרוב תופעות האינטרנט התרבותיות (ממים) שאנחנו מכירים. רוב התוכן ב-9Gag הוא תמונות וגולשים מעלים לאתר מדי יום מאות אלפי תמונות שעוברות "שיפוט מהיר" בהקיהלת הענק של האתר והטובות ביותר מוצגות בעמוד הבית שלו. הרוב המוחלט של הגולשים ב-9Gag הם בני נוער ומבוגרים צעירים, מחוברים מאד לאינטרנט, לתרבות שלה ופעילים מאד ברשתות חברתיות כאשר כל הפוסטים החמים באתר זוכים לאלפי שיתופים בפייסבוק (בטוויטר קצת פחות, כמובן).

קיבל יותר לייקים מהמותג עצמו, נסקפה בחרו להתעלם

במסגרת התחרות של  Nescafé  הונגריה שנועדה לקדם מוצר חדש, הזמינו מנהלי העמוד של נסקפה בפייסבוק את החברים בקהילה להעלות סיפור כלשהו (רעיונות לקידום המוצר) כשהרעיונות עם מספר הלייקים הגדול ביותר יזכו להגיע לשלב הגמר ובאופן פוטנציאלי לזכות ב-5000$. אחד הגולשים של 9Gag, אח לילד נכה בן 11 העלה תמונה באתר וביקש את עזרתם של חברי הקהילה הוירטואלית כאשר כל מה שהוא היה צריך כדי לעלות לשלב הגמר של התחרות היו 3000 לייקים.

אתר שלם התגייס לטובת הילד בעל המוגבלות ואחיו ותוך שעות ספורות הם גייסו לא פחות מ- 47,000 לייקים, מה שהיה אמור להבטיח את הכניסה של אותו ילד נכה ואחיו לשלב הגמר של התחרות. עם זאת, מסיבה שעדיין לא ידועה מבחרו ב-Nescafé לא להעלות את אותו ילד ואחיו לשלב הגמר של התחרות ואף פרסמו בעמוד שלהם הבהרה שהם (בצדק גמור) לפי התקנון לא מחוייבים להעלות את ההצעה בעלת מספר הלייקים הגבוה ביותר לשלב הגמר.

Nescafé נצמדים לתקנון (פייסבוק, צילומסך)

צבא 9Gag מכריז מלחמה

בנקודה הזו נפתחו השערים וכל האינטרנט בכבודו ובעצמו נחת בתוך עמודי הקהילה של נסקפה ונסקפה הונגריה בפייסבוק. מרגע היוודע ההחלטה של Nescafé והסירוב שלהם לאפשר לאותו ילד לזכות למרות שקיבל מספר אסטרונומי של לייקים (גבוה יותר ממספר הלייקים של העמוד באותו זמן) גולשי 9Gag ייסדו את "צבא האתר" שמטרתו לתזמן ולתאם התקפות על העמודים של נסקפה בפייסבוק בטקסט, תמונות ומה לא. ההתקפה של גולשי 9Gag יצאה גם מחוץ לגבולות פייסבוק לתוך רשתות חברתיות אחרות כמו YouTube (שם התגייסו לעשות Dislike לכל הסרטונים של נסקפה) ועוד.

לצבא 9Gag נפתח עמוד בפייסבוק שעדיין נמצא שם, שם אפשר להתרשם מעבודת התיאום שנעשתה בשעות שלאחר ההכרזה של נסקפה. במקביל, באתר עצמו עלו מאות תמונות הומוריסטיות וכועסות על המצב שהסבירו ורתמו גולשים אחרים למהלך.

Nescafé מתנצלים וכמה תובנות מכל הסיפור

ההתנצלות של נסקפה הונגריה ונסקפה העולמית לא איחרה להגיע ובתגובה רשמית בעמוד שלהם בפייסבוק הסכימו בנסקפה הונגריה לתרום 1,000,000 פורינט הונגרי (כ-4,250 דולר) למוסד המטפל בילדים נכים שהסכים, מצדו, לתרום טיפולים ללא עלות לאחיו הנכה של הגולש ב-9Gag. צבא 9Gag הכריז על ניצחון (למרות שספיחים של הודעות השנאה עדיין מסתובבים) ועמוד מיוחד של האתר בשם Help the Derp הוקם על מנת להמשיך ולעזור לאותו הילד.

באופן אישי לא הייתי רוצה להיות בנעליו של מנהל המותג נסקפה בהונגריה (אולי בסיטואציה אחרת כן) במהלך היומיים שבו, באון מילולי, אתר אינטרנט הסתער על כל הנכסים הדיגיטליים שעמלו ב-Nescafé לייצר לאורך תקופה ארוכה ואולי גרוע מכך, התדמית השלילית שנוצרה למותג בקרב בני נוער וצעירים, קהל היעד העיתידי של החברה שלא מעו מאמצי פרסום בחו"ל מושקעים בקבוצות הגיל הללו (בארץ קצת פחות).

אני חושב שאם יש לקח אחד (מעבר לזה שתחרויות לייקים זה דרעק) בכל הסיפור של נסקפה מול 9Gag הוא שאסור לעולם לזלזל באינטיליגנציה של גולשים ואולי חשוב יותר, לא להמעיט בכוחה של קהילה וירטואלית. נכון, המחלקה המשפטית כתבה תקנון ולמותג יש את כל הזכות להיצמד אליו ולעשות כל החלטה שהיא רוצה, אבל בסופו של דבר מאחורי כל הלייקים שמנהלי מותגים אוהבים להתפאר בהם במצגות (וה-ROI עליהם עדיין לא הוכח) עומדים בני אדם שמחוברים לחברים שמחוברים לקהילה וירטואלית גדולה. כל החלטה או אי-צדק מצד מותג מדליקים נורות אדומות שיכולות לגרום לגולשים נחושים או לקהילה וירטואלית חזקה מספיק לייצר כדור שלג שיכול לטרוף את כל הקלפים.

באותו עניין

• גישה אחרת לניהול עמודי קהילה בפייסבוק 
• אתרים דומים ל-9Gag, שני אתרים שהופכים את האינטרנט למצחיק יותר
• מותגים, זה הזמן להשקיע בחברים האמיתיים שלכם בפייסבוק
• מחקר: כיצד מותגים מתקשרים עם צעירים

בפגישות האחרונות שלי עם חברות שרוצות להתחיל לייצר לעצמן נכסים דיגיטליים (עמוד בפייסבוק, אתר חברה, אבל היום כולם רוצים להיות בפייסבוק) או חברות שכבר יש להן עמוד בפייסבוק ואין להן מושג מה לעשות איתו שמתי לב לכמה דרגות של התייחסות לשיווק לצעירים דרך פייסבוק:

הגשה הרווחת היום, וזו שנמכרת בצורה הכי אגרסיבית על ידי כל חברה שמתעסקת בפייסבוק, היא גישה שאומרת "המטרה של עמוד החברה בפייסבוק היא לייצר תוכן רלוונטי על המותג, להשאיר את כלל החברים בעמוד על אש קטנה כל השנה ולהיות סופר-אקטיביים כשיש קמפיין פרסומי". במובן מסוים הגישה הזו טובה לחברות שמתעסקות בניהול עמודי פייסבוק, בעיקר בגלל העובדה שהיא מכריחה את המפרסם להיות תלוי בחברה שמייצרת תוכן כל השנה (אחרת אף אחד לא ידבר על המותג!) אבל תוצר הלוואי של הגישה הזו הוא עמודי פייסבוק שרוב השנה מפרסמים סטטוסים בשם המותג שהם במקרה הטוב קשורים לעולמות התוכן שלו ובמקרה הרע מביכים, מתוך רצון לייצר איזשהו "דיאלוג" שתגובות הגולשים אליו ייראו מעולה במצגת החודשית ויצדיק את הכסף שהחברה מקבלת מדי חודש.

גישה אחרת לעמודי חברה בפייסבוק מדברת על העמוד ככלי פונקציונלי לניהול מועדון לקוחות: החברים בעמוד הם לקוחות ובעצם ההרשמה הם מסכימים לקבל הודעות על מבצעים, סיילים והנחות. עמודים כאלה בדרך כלל מתאפיינים בהמון לקוחות לא מרוצים והעמוד הופך להיות משהו בין ניוזלטר לשירות לקוחות 2.0. לא שזה רע, אבל המחשבה מאחורי עמודים כאלה מדברת על "לפגוש את הלקוחות היכן שהם נמצאים" (וזה טוב ונכון) אבל במקום מסוים הגישה הזו מפספסת את כל המהות של רשת חברתית. ועכשיו -הפואנטה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Kara Alyson

מה משותף לשתי הגישות הללו? מערכת היחסים בין משתמש הקצה למותג היא לעולם דו-כיוונית בין המשתמש למותג ובין המותג למשתמש: המותג מפרסם סטטוס, המשתמש עושה איתו אינטראקציה, המותג מעלה איזו פעילות "ספרו לנו" המשתמש מספר. אין כאן קהילה אמיתית סביב מותג (כמו שאתם יכולים לראות טוב מאד באתרי פורומים, שם הקהילה מנהלת את הפורום והמנהל רק מפקח ומותח גבולות) אלא דו שיח בין מותג למשתמש כשהמושג "קהילה" בא לידי ביטוי כמעט תמיד בעטיפה. מתי ראיתם לאחרונה משתמש יוזם דיון על מותג בעמוד קהילה? למה בני נוער מייצרים המון תוכן בפייסבוק אבל מנהלים את מערכת היחסים הכי ליניארית ומשעממת עם המותג שלכם? מוזר, נכון?

הנחת בסיס: לא כל המשתמשים זהים

בפוסט קודם שלי בנושא, דיברתי על ההבדל בין Fan ל-Liker: העבודה הכי קלה שאפשר לעשות היא להניח שכל החברים בעמוד קהילה בפייסבוק הצטרפו בגלל רצון לזכות באיזושהי תחרות כשבעצם המבנה של קהילה בפייסבוק (ולכן חלוקת המשאבים והאסטרטגיה) היא קצת הרבה יותר מורכבת. בתרשים הבא אדגים את הגישההחדשהאני רוצה להציג, אחריו נפרט קצת יותר.

התובנה הראשונה לגבי חברים בעמוד קהילה היא כמעט מובנת מאליה, אבל משום מה נוטים להתעלם ממנה: לכל מותג יש מעריצים. וכשאני אומר מעריצים אני מתכוון למעריצים בסגנון "תולים פוסטר שלו בחדר" ופחות במובן של "לוחצים על לייק והולכים לטייל". בתרשים שהכנתי אתם יכולים לראות משנה של קהילה (מסחרית) בעמוד פייסבוק ואת האיזורים החופפים שמייצגים השפעה. המעריצים האמיתיים של המותג הם ה-Beachhead (נגיד, חוד החנית) של הקהילה, הם משפיעים על כל השאר ולא מושפעים מלקוחות לא מרוצים (תחשבו על מישהו שיש לו אייפון ובא אליו איש אנדרואיד שאומר לו שהמצלמה שבטלפון שלו גרועה, זה לא באמת ישנה לו, נכון?). לשיטתי, המעריצים האמיתיים הם הליבה של הקהילה, בהם אתם צריכים להשקיע הכי הרבה ובמובנים רבים הקהילה צריכה להיות הבית של המעריצים כשהם בעלי הבית ולמנהל המותג יש את המפתחות.

הרובד הבא במעגלי ההשפעה מכיל שני סוגים שונים של יצורים: לקוחות (שכבר קנו את המוצר) ולייקרים, או בשמם המסחרי יותר – לקוחות פוטנציאליים. לקוחות מגיעים לעמוד כדי לקבל שירות,להזדהות עם המותג שקנוף במיוחד אם הוא מגניב והם קהל היעד האולטימטיבי לכל מה שקשור בסיילים, הנחות, אפשרות לשדרג את המוצר שלהם ולהתנסות במוצרים חדשים. סוג אחר של אנשים הם ה"אוכלוסייה הכללית", הלייקרים, הלקוחות הפוטנציאליים – אותם צריך לחנך לאהוב את המותג או לחזק את ההכרה שלהם ולהפוך אותה להנעה לרכישה והתנסות. הלקוחות הפוטנציאליים מגיעים לעמוד בעזרת Promotions ומושפעים מכל מה שהם רואים: מעריצים, לקוחות וכמובן, לקוחות לא מרוצים. הלייקרים הם בדרך כלל ה-Detractors (בעלי הסיכוי הגדול ביותר לנטוש, אפילו יותר מלקוחות לא מרוצים שנשארים בעמוד ומקטרים) ובשבילם יוצרים פעילויות וקמפיינים שיווקיים.

איך להתאים את האסטרטגיה שלך למודל המורכב?

 אם יש משהו טוב באסטרטגיית שיווק, במיוחד באינטרנט, היא גמישות גדולה מאד. הנחת הבסיס שלי היא שעמוד קהילה בפייסבוק מיועד למעריצים לכן הפעילות השוטפת בערוץ צריכה לדבר למעריצים ולחזק את הקשר איתם בכל הזדמנות (בשביל זה צריך לזהות את המעריצים, אבל זה דורש פוסט נפרד ולא מעט תשומת לב). אם עקבתם אחרי המודל, אתם בטח מבינים למה האסטרטגיה של להעלות סטטוסים מטופשים לאורך כל השנה שגויה מהיסוד: לעלות סטטוסים בסגנון "לייק למי שאוהב גשם!!" מוזילה את הערך של המותג בעיני המעריצים (ומקטינה את מידת ההשפעה שלהם), לא נוגעת ללקוחות אבל מייצרת אינטראקציה מדומיינת עם הלייקרים. הערך למותג מעבר לסטטיסטיקות Talking about this שאפשר יהיה לשלוח ללקוח, לא ברור.

בניגוד למה שהרבה לקוחות חושבים ורוצים, כאן אין אפשרות לעשות "גם וגם" (מכירים את גם וגם?) וכל חלק במחזור החיים של המותג צריך להשקיע בסוג אחר של אנשים תוך התחשבות ב"מאיפה הם מגיעים ומה הם מצפים לראות" כשלאורך כל השנה הקשר עם המעריצים צריך להיות רציף ולראות איך הם באים לידי ביטוי גם בפעולות שמבצעים כלפי הקבוצות האחרות.

עוד על ניהול קהילות ותוכן בפייסבוק

• ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?
• מודל ניהול התוכן של Glee
• מחקר: מה חושבים בני נוער על השינויים האחרונים בפייסבוק?

יש לכם גישה שונה לניהול קהילות בפייסבוק? ספרו לי בתגובות!

אין הרבה חברות גדולות בעולם שמפרסמות לצעירים, מכוונות מכירה ומצליחת להשתמש במוצרים שעומדים בחזית הטכנולוגיה. דומינו'ס פיצה בארה"ב עושים את זה טוב ובאופן עקבי כבר כמה שנים, אחרי שבשנה שעברה שדרגה דומינו'ס את ה-Tracker המפורסם שלה והוסיפה לו ערכות נושא, השנה האסטרטגיה של החברה מפנה המון משאבים לכיוון הסלולר והמובייל והתוצאה ממש ממש מגניבה.

 ה- Pizza Hero של דומינו'ס (צילום מסך)

משחק ממותג יכול להיות כיפי

בשבוע האחרון שחררה דומינו'ס ארה"ב אפליקציית iPad חדשה בשם Pizza Hero (שם נדוש קצת, אבל מילא), משחק שמטרתו לחשוף את הגולש לתהליכי הכנסת הפיצה של דומינו'ס, לייצר מעורבות במוצר ועל הדרך, כמו כל אפליקציה או מוצר טכנולוגי שהחברה משחררת: למכור פיצות, והרבה.

משחק של הכנת מוצרים על גבי פלטפורמה של iPad יכול היה להתחרבש לדומינו'ס בפחות או יותר אלף דרכים: חווית המשחק הייתה יכולה להיות גרועה, המשחק יכול היה להיות יותר מדי מסחרי ולא כיפי, המכניזם של המשחק יכול היה להיות מלאה ומשעמם אבל עם כל זאת, ניכר שבמהחך החשיבה על המוצר, המטרה הייתה לעשות קודם כל משחק מגניב ורק אחר כך למסחר את כל המסביב – והתוצאה בהתאם.

במהלך המשחק תדרשו, במשך 11 שלבים להיכנס לנעליו של עובד בסניף דומינוס ולייצר פיצות מושלמות דרך כל השלבים: לישת בצק, פיזור הרוטב על הפיצה, מיקום מספיק תוספות במיקומים מדויקים, אפיה ומשלוח כשבכל שלב השחקן נדרש להשלים מספר מסוים של פיצות והשלב האחרון במשחק הוא שלב "אינסופי" כשמה שמכריע את השחקן בסופו של דבר הוא עומס ההזמנות.

המשחק עמוס במנגנונים שכולנו מכירים לאחרונה מעולם המשחקים: נקודות, באדג'ים, לחץ זמן, דרגות וציונים לשבח ממנהלי הסניף הוירטואלי, כל אלה מייצרים סביבה משחקית לגמרי כשהמיתוג כאן הוא בכל מקום, אבל מתפקד כשחקן-משנה.

את הרוטב שמים בתנועה סיבובית ובלי לצאת מהקווים

פוטנציאל מסחרי מעולה

החלק הכי נחמד באפליקציה הוא ללא ספק האפשרות ליצור פיצה משלכם ולקבל בדיוק (בערך) אותה פיצה מסניף דומינו'ס שקרוב אליכם. החיבור בין מוצר במשחק למוצר בעולם האמיתי הוא מה שעושה את האפליקציה הזו כל כך מיוחדת על פני עוד משחק ממותג של חברה והפער בין הרצון של המשתמש להתעניין במוצר לבין תהליך קבלת ההחלטה על רכישה ורכישה בפועל הוא כמעט ולא קיים: כל מה שצריך לעשות הוא ללחות על כפתור באפלקיציה ולהרכיב פיצה בדרך נחמדה וכיפית.

אני לא מאמין שנראה הרבה משחקים ממותגים בתקופה הקרובה בעקבות ההצלחה של דומינו'ס, בעיקר בגלל שלייצר משחק טוב ומוצלח זו בדרך כלל אופרציה לא פשוטה שמערבת אנשי מקצוע ותקציב קצת יותר גבוה מאפליקציה שהיא "כלי שימושי" (Utility) ובאופן כללי דורשת תשומת לב וגימור ברמה גבוהה. עם זאת, שווה לראות ולהתנסות באפליקציה של דומינו'ס ולו רק כדי לראות שאפשר לעשות משחק גם ממותג וגם כיפי.

עוד על משחקים ממותגים:

• מכירת תוכן בתוך משחקים ממותגים 
• קרב החנייה של גולדסטאר
• הקיבוץ הוירטואלי הראשון של יטבתה

נכון לחודש דצמבר 2010, 60% מהאמריקאים (משהו כמו 134 מליון בני אדם) משתמשים באינטרנט במקביל לצפייה בטלוויזיה. כך עולה מדו"ח נילסן שפורסם פחות או יותר באותה תקופה. לקראת סוף 2011, מסקר קצר וממש לא מייצג שערכנו כאן בתנועת הנוער בקרב 30 בני נוער, 25 מהם העידו על עצמם שהם צופים בטלוויזיה במקביל לשימוש באינטרנט או בטלפון החכם שלהם. כל התופעה עולה בקנה אחד עם מחקר שסקרנו לא מזמן כאן בתנועת הנוער העוסק ב"דור שלושת המסכים" – מחשב, טלוויזיה וסלולרי.

לאור המחקרים הללו, יצא הסטארטאפ Miso וחברת Showtime עם שיתוף פעולה ראשון מסוגו שמציג מידע סימולטני בסלולרי תוך כדי שידור פרק של Dexter, אחת הסדרות הפופולאריות בארצות הברית.

The Dexter Experience – מידע תוך כדי הפרק

חוויה סימולטנית תוך כדי צפייה בפרק

למי שלא ממש מעודכן בעולם האפליקציות והסטראטאפים, מיסו (Miso), מעבר להיותו מרק יפני טעים, הוא סטארטאפ המאפשר למשתמשים בו לעשות Check-in לתוך סדרות טלוויזיה וסרטים מתוך אפליקציה לטלפון הנייד תוך כדי שהם משתפים את הצ'קאינים שלהם עם חברים בפייסבוק וטוויטר ועל הדרך לקבל באדג'ים – מעין תגמולים קטנים ודיגיטליים שיושבים על הצורך של המשתמש לאסוף. כתבתי על באדג'ים בבלוג האישי שלי (ובכלל, משחקים ומשחקיות כמנוע צמיחה השנה כבר אמרנו?).

שיתוף הפעולה בין מיסו לדקסטר עובד באופן הבא: המשתמש פותח את האפליקציה של מיסו בטלפון הנייד ועושה Check-In לאחד הפרקים של דקסטר. בארה"ב, האפליקציה יודעת להתחבר לממיר שלו ולהתחיל לנגן את הפרק באופן אוטומטי, בארץ צריך ללחוץ על כפתור Play יחד עם תחילת הפרק ומתחילים לצפות. בנקודות מסוימות במהלך הפרק קופצות בטלפון הנייד כל מיני התראות אינטראקטיביות חמודות שקשורות לאירועי הפרק: מידע שימושי ("האם ידעת שהשחקן הזה שיחק גם ב…? לחץ כאן כדי לראות את הפרופיל של השחקן ב-IMDB"), סקרים ("האם אתה חושב שהדמות הייתה צריכה לנהוג כך? הצבע ותראה מה כולם חושבים"), שירים מהפסקול ("השיר שמתנגן ברקע הוא…לחץ כאן כדי להאזין לו ב-Spotify) ועוד.

אפשרויות מסחריות מעניינות

שיתוף הפעולה הזה, פשוט ככל שיהיה, מציע רובד נחמד ואינטראקטיבי שמתלבש על המדיה המסורתית לפחות עד שתיכנסנה לשוק טלוויזיות חכמות שתוכלנו לעשות פחות או יותר אותו דבר. למרות הכל, יש משהו מאד נחמד בלצרוך תוכן בשני מסכים – אחד שמנגן כל הזמן את הפרק והשני שמציע את החוויה האינטראקטיבית-שיתופית כשאף מסך לא מפריע לשני.

לא מן הנמנע שבמסגרת שיתוף הפעולה אפשר יהיה להציע גם פרסומות אינטרראקטיביות ולהניע גולשים לפעולה ששווה כסף תוך כדי הפרק. כתבתי כאן כמה דוגמאות אבל אני אתן לדמיון שלכם להתפרע, תחשבו על האפליקציה הזו תוך כדי גמר מאסטר-שף כשהמטרה היא לגרום לגולשים להיכנס ולצפות במתכונים באתר (ועל הדרך להיחשף לפרסומות) או אפילו לרכוש את הספר המתכונים של סוף התוכנית בהנחה משמעותית לפני כולם.