זוכרים את הימים בהם אחת הדרכים היחידות להיחשף למוזיקה חדשה ועדכנית הייתה רק דרך צפייה ב-MTV? מאז אותם ימים עברו לא מעט מגה-בייטים בנהרות האינטרנט וערוץ המוזיקה, שבעבר היה אבן שואבת לכל בן נוער שרצה להיות מחובר למצעדים ולמוזיקה העדכנית ביותר, נשאר מאחור כשבסיבוב עוקפים אותו פרויקטים מקוונים חדשניים ועתירי טכנולוגיה.

בשבוע שעבר הציגו אנשי MTV את המהלך הגדול הבא, זה שאמור להחזיר אליהם את הקהל הצעיר: מהלך מבוסס תוכן בשם MTV Artists.

עמוד בית לכל אמן, עשרים שנה של תוכן (צילום מסך)

מוזיקה: שוק פופולארי וטכנולוגי מאד, במיוחד בקרב צעירים

בזירת אתרי התוכן במוזיקה ושירותי גילוי המוזיקה (Music Discovery) מקפידים ב-MTV להפסיד לשירותים ואתרים מתחרים בעקביות בשלוש השנים האחרונות ואם לשפוט לפי נתוני הכניסה לאתר שנמצאים בסטגנציה מאז 2008, כנראה שבערוץ המוזיקה ממשיכים למתג את עצמם בתור אתר תוכן לחדשות מוזיקה והפקות ריאלטי מוצלחות (דוגמת Jersey shore) ונכנסים לשווקים מקומיים בהדרגה, גם לישראל.

תוסיפו את הקדמה הטכנולוגית והתוכנית בשוק המוזיקה לעובדה שרוב בני הנוער מחזיקים נגני מוזיקה וטלפונים חכמים ומשתמשים יותר בשירותי האזנה ישירה (Streaming) וקיבלתם שוק שמתפתח במהירות עצומה, רלוונטי ופופולארי מאי פעם לקהל הצעיר.

בדרך, נראה ש-MTV שכחו את הנכס העיקרי שלהם: שעות על שעות של קליפים (על הנישה הזו השתלטו בהצלחה שירותים כמו Vevo ו-Youtube) מצעדים והמון מוזיקה שרק מחכה שיגלו אותה (על הנישה הזו השתלטו שירותי גילוי מוזיקה דוגמת Spotify), בתוך כל השוק הרווי הזה MTV היו צריכים לחשוב על מהלך שייקח את הנכס העצום שיש להם, התוכן, ולהפוך אותו לכלי שיצליח להשלב בשוק גדול ותחרותי.

חוזרים לבסיס עם MTV Artists

MTV חוזרים לבסיס, לאבני הבניין שהפכו את הערוץ לספינת הענק שמנווטת את השוק – האמנים. הפרוייקט החדש של MTV שנחשף בתערוכת SXSW נקרא MTV Artists (כרגע סגור. ההשקה בספטמבר, בטא במאי) והפלטפורמה החדשה שנבנית תחליף את עמודי האמנים הקיימים היום ב-MTV שם יש פחות או יותר 10,000 עמודים. במסגרת MTV.Artists יוקם עמוד לכל אחד מהאמנים שישמש אגרגטור לכל הפעילות שלו ברשת: הציוצים מטוויטר, לוח ההופעות, קליפים אחרונים  והנכס העיקרי של MTV – מעל 20 שנה של תוכן: ראיונות, אזכורים, רכילות,כתבות וכל מה שיש בארכיון.

מעבר לתוכן הסטנדרטי לכל אומן, MTV יאפשרו לאמנים לתבוע (Claim) את העמודים שלהם ולנהל דרכם קשר בלתי אמצעי עם הגולשים בצורה דומה לזו שהם עושים בפלטפורמות חברתיות אחרות כאשר הכוונה היא לתגמל אמנים שישתמשו בפלטפורמה של MTV כדי להציב אותם בכותרות הראשיות (מעבר להסכמים שאני מניח שייחתמו) ולנהל מערכת יחסים בין הפלטפורמה החברתית החדשה לבין אתר התוכן המסורתי. ייתרון נוסף של MTV היא הנכונות לתת הזדמנות שווה לאמנים חדשים להרים עמודים משלהם (Myspace מישהו?) ולהכניס אותם למצעדי פופולאריות משלהם כדי לתת תחרות לאתרי מצעדים כמו ה-Billboard הותיק שעבר שדרוג דיגיטלי משמעותי בשנתיים האחרונות.

כוכבי יוטיוב – בקרוב ב-MTV? (צילום מסך)

נתראה בספטמבר

ככל שהשוק הופך להיות טכנולוגי ומתקדם יותר מעניין לראות חברות גדולות כמו MTV פונות (ובצדק, לדעתי) לתוכן רלוונטי ומעניין כאבן שואבת לקהל הצעיר שירצה להינות מהיכולת לתקשר עם האמנים האהובים עליו בצורה בלתי אמצעית, עד כמה ש-MTV יוכלו לסייע לכך. התמונות מתוך הרשת החדשה עדיין לא נחשפו אבל יהיה מעניין לראות איך MTV מתכננים למשוך לפלטפורמה שלהם אמנים פופולאריים שמחזיקים בנכסים דיגיטליים וחברתיים משמעותיים משלהם (ואף מילה על ליידי גאגא וקהל מפלצות האינטרנט שלה).

עוד על מוזיקה ובני נוער

אפליקציית גילוי מוזיקה לבני נוער צעירים

מחקר: השפעת הסלולריים על החיים של בני הנוער 

אחת האמניות הפופולאריות ביותר בעולם בני הנוער (והאמנית הפופולארית ביותר בפייסבוק עם מעל  47,000,000  חברים בעמוד הקהילה) השיקה אמש גרסת בטא לרשת חברתית חדשה שזוכה ללא ביקורות חיוביות ומצליחה לגעת בלא מעט נושאים שחשובים לבני נוער בתוך האתר.

הרשת החברתית, שזכתה לשם LittleMosters (הכינוי שמעניקה גאגא לקהל המעריצים) מציגה מודל דומה לרשת חברתית אחרת פופולארית מאד בקרב בני נוער - Tumblr כאשר לכל משתמש יש עמוד פרופיל משלו ומשתמשים אחרים יכולים לעקוב אחריו (הטרמינולוגיה באתר היא Fan ובהתאמה Unfan כך שכל המעריצים מחוברים ליידי גאגא) . עיקר הפעילות באתר, בדומה לטאמבלר, היא העלה של תמונות וסרטונים בפורמט של מעין מיקרו-בלוג כאשר הפוסטים מוצגים בצורה דומה מאד לממשק שהתחלנו להתרגל אליו ב-Pinterest.

עמוד הבית של LittleMosters.com (צילום מסך)

אז בשביל מה רשת חברתית?

ההתנהלות ברשת של ליידי גאגא היא דוגמה מעולה לחיבור לא רק לצרכים פרקטיים ומעשיים ,אלא גם נותנת מענה לצרכים פיסכולוגיים כדי לחזק את הקשר בין המעריצים לאמנית (או למותג). ליידי גאגא יש המון נכסים וירטואליים: יש לה את עמוד הקהילה השישי בגודלו בפייסבוק (כאמור, מעל 47 מליון בעת כתיבת הפוסט), אתר בית מוצלח, מיקרו בלוגים פעילים מאד בטוויטר ובטאמבלר עצמו ואת פרויקט Haus of Gaga המעניק במה ליוצרים ומעצבים צעירים. אז למה להעלות לאוויר רשת חברתית?

יש משהו במותג-על כמו ליידי גאגא שמצליח לגרום לשלם להיות גדול יותר מסכום חלקיו: ליידי גאגא, עבור צעירים, היא הרבה יותר מזמרת, יוצרת או אייקון אופנה. ליידי גאגא היא שם נרדף ליצירתיות ובחינה מחדש של הגבולות ובמדיה מסוימת, מותג שאנשים היו רוצים להיות מזוהים וקשורים אליו. הרשת החברתית של ליידי גאגא מייצגת במידרה רבה את הצורך של בני נוער וצעירים לייצר לעצמם "קבוצת שווים" – אנשים שהם מצליחים להתחבר אליהם על בסיס מכנה משותף ומכאן יכולים לקבל תגמול בצורה של הכרה והשתייכות לקהילה המזוהה עם הערכים שלהם.

הכנסים הוירטואלים של ליידי גאגא הם טובים ומחזיקים בצורה מצויינת כל אחד בגזרתו, אבל כולם מייצגים קשר חד-סתרי בין ליידי גאגא כמותג (כאמור, מזמן לא רק זמרת) לבין קהל המעריצים העצום שלה אבל כמעט באף מקרה, אין אינטראקציה של המעריצים לבין עצמם, מה שהרשת החברתית שלה נותנת לו מענה בצורה מצויינת.

אמא-מפלצת, ליידי גאגא (מתוך העמוד הרשמי בטאמבלר)

מה אנחנו יכולים ללמוד

ברור שהרשת החברתית של ליידי גאגא לא תתחרה ולא מתכוונת להתחרות בפייסבוק, טאמבלר או אפילו Pinterest. יש בהשקה של LittleMonsters המשך של מגמה שנמשכת לאט אבל בטוח בשנים האחרונות – התבזרות של העולם החברתי לקהילות על פי תחומי עניין.  אני לא יודע אם אתם זוכרים, אבל בתחילת עידן ה-Web 2.0 נפתחו רשתות חברתיות לכל נושא בעולם (השיא מבחינתי הייתה רשת חברתית לאוהבי יינות צרפתיים), כאשר עם עלייתו של פייסבוק, העולם החברתי התכנס לתוך הרשת החברתית הכחולה, אתרים נסגרו והפכו לקבוצות.

היום, אפשר לראות אתרים מנצלים את היכולת של פייסבוק ואת ה-API שלו כדי לייצר רשתות חברתיות נישתיות לפי תחומי עניין עם ממשקים ותועלות אחרות כשפייסבוק תמיד נמצא ברקע אבל כשזה מגיע למעריצי ליידי גאגא, לדוגמא, אין מקום שיכול לחבר אותם בצורה הטובה ביותר מעולם תוכן עם עטיפה משלו ויכולות שהם הוא יכול להציע. רוצה לומר, משחקים עם פייסבוק – לא נגדו.

מבחינה שיווקית קשה לומר אם ואיך תחשב הרשת החברתית של ליידי גאגא "הצלחה", אבל לא בטוח שהצלחה היא המילה שצריך להשתמש בה בהקשר הזה. לטעמי, אם בזכות האתר מעריצים יצליחו להתחבר זה לזה ולנהל אינטראקציה כאשר המותג רק צופה מהצד ומייצר את הדבק והסיבה למעריצים להתחבר, יש כאן קריאת כיוון טובה מאד למותגים אחרים שכדאי להם לעקוב וללמוד. היום זו ליידי גאגא, מחר זה עולם תרבות הרחוב של אדידס.

מתעניינים ברשתות חברתיות?

קראו על המחקרה של קהילת 9Gag מול חברת Nescafe  העולמית

גישה אחרת לניהול עמודי קהילה בפייסבוק 

ה-Timeline ואיך הוא עשוי להשפיע על עמודי מותגים 

עד נובמבר 2011, עולם אתרי הנוער והילדים בישראל הציג תמונה במסגרתה השוק היה רווי באתרים ואפשרויות עבור בני נוער צעירים (גילאי 15-13, מה שנקרא tweens) וילדים ועם זאת, תקופה ארוכה לא קמו אתרים שפנו לקבוצת הגיל המבוגרת יותר של בני הנוער. לקראת סוף 2011 סקרנו כאן בתנועת הנוער את "הבועה", רשת חברתית ואתר תוכן שמנוהל על ידי בני נוער על כל האסקפטים שלו (כתיבה, עריכה, שיווק, פיתוח) ועד תחילת החודש ינואר הבועה ואתר הפורומים הפופולארי FXP התנהלו זה לצד זה – אחד בזירת התוכן ואחד בזירה הקהילתית.

במהות, teenk הוא משרד פרסום ואינטראקטיב שמתמחה בבני נוער וליבת הפעילות שלו היום מתרכזת סביב ניהול עמוד קהילה בפייסבוק (עבור שטראוס במגוון קהילות, Axe ולקוחות נוספים) והפעלה של מערך רחב שני בני נוער מכל הארץ המשתמשים את המשרד כגוף קריאייטיבי, יועץ וכמערך הפצת מסרים פרסומיים בפורמט Affiliates.

בתחילת החודש (ינואר 2012) העלתה teenk לאוויר פורטל תוכן לצעירים תחת המותג teenk buzz magazine שמתעדכן ברמה היומית על ידי עורך האתר וצוות מצוצמם של כתבים צעירים. האתר מגובה באפליקציית iPhone שמציגה את התכנים מהאתר בגרסה מותאמת לסלולר.

teenk buzz magazine (צילום מסך)

סורקים את נושאי השיחה של בני נוער דרך אפליקציה – כותבים על מה שמעניין

בעולם התוכן תמיד היו גבולות ברורים בין ה-Advertiser שמחזיק במסחר לבין ה-Publisher שמחזיק ומייצר תוכן מקורי, היום טינק רוצים להיות שניהם. בנוסף, הכניסה לעולם התוכן לצעירים על כל העלויות (כתבים, עורכים, ציוד) ואפשרויות המוניטיזציה המוגבלות היא לא טריוויאלית בעיני, במיוחד למשרד פרסום.

את כל השאלות שהיו לי בזמן שחשבתי על כתיבת הפוסט הזה שלחתי ליניב ויצמן, מנכ"ל teenk, הראיון לפניכם.

להיכנס לעולם המדיה ולהרים פורטל תוכן על כל הלוגיסטיקה הכרוכה באופרציה כזו היא לא הבחירה הטבעית עבור משרד פרסום. למה תוכן? ולמה דווקא עכשיו?

יניב: בניגוד למשרדי פרסום קונבנציונאלים טינק מנהלת קהילה של 5,000 מובילי דעה. האתר הוא קודם כל עבורם והוא מהווה את המקום להיות מעודכן בכל הדברים הכי מדוברים ומעניינים. בנוסף, כחלק מהמומחיות של טינק בעולמות של בני נוער וצעירים יש לנו כאן הזדמנות לשתף במידע ובתוכן המעניין קהל יעד זה.

איפה אתה רואה את החזר ההשקעה על הקמת הפורטל ופיתוח האפליקציה? האם מודל ההכנסות מהפורטל יהיה כמו כל אתר מדיה שאנחנו מכירים היום?

המודל העסקי מבוסס על חבילה רחבה של כלי מדיה שעוזרים להגיע למאות אלפי בני נוער עם מסרים פרסומיים. השילוב בין האתר (תוכן שיווקי, באנרים), פעילות באזרים ביצירת שיחה ודטה בייס נרחב נותנים מענה מצוין לצורך זה.

מעבר לקונספט של "צעירים-כותבים-לצעירים", איפה אתה רואה את הייתרון בפורטל החדש של טיקנ מול מערכות תוכן וותיקות יותר מצד אחד או מומחיות יותר (לדוגמא: עמרי חיון ברכילות או mako בסיקור טלוויזיוני)?

המודל המעניין הוא מודל שאיבת התוכן. באמצעות אפליקציית ה"באזומטר" שהותקנה אצל 500 מובילי דעה אנחנו סורקים בכל יום את הפרופילים שלהם ומאתרים את נושאי השיחה הכי בולטים והכי מעניינים.

אחרי שיודעים מה מעניין את הנוער, קל לכתוב על זה 

הכי מעניין: בידור, אופנה, גאדג'טים וטכנולוגיה

בהכירך את רמת הכתיבה של בני הנוער, איך זה לעבוד מול בני נוער שלרוב אין להם הכשרה עיתונאית או ניסיון בכתיבה?

יש כאן אתגר עריכה גדול אבל אנחנו מקפידים לשמור על האותנטיות בכתיבה. ברוב המקרים אין צורך בכתיבת טורים ארוכים אלא מספיק שאותם כתבים יביאו את הנושא הכי מדובר או את התמונה הכי מוצלחת וזה כבר מספיק.

הפורטל אמנם קיים רק כמה שבועות אבל לטינק יש לא מעט ניסיון בהפקת תוכן לבני נוער גם לפני כן, אילו נושאים מצאתם שהכי מעניינים את בני הנוער היום?

הנושאים הכי חזקים הם ללא ספק בידור ורכילות, אופנה ועולמות של גאדג'טים , אינטרנט וטכנולוגיה חדשה.

איך אתם מתכננים לשלב את הלקוחות של teenk בפעילות של הפורטל?

בכל קמפיין של טינק תפורסם כתבת תוכן שיווקי באתר. בחלק מהמקרים הכתבים עצמם ישמשו גם ככתבים צעירים ויכתבו על המוצר או הקמפיין או ככאלה שמנסים ובודקים מוצרים חדשים ומדווחים לגולשים באתר. חלק מהלקוחות גם הולכים לקחת חסות על מדורים שלמים.

מסר לחברות פרסום אחרות שחושבות להיכנס לעולם התוכן?

עזבו אתכם, זה מסובך לאללה

עוד על פרסום לצעירים 

• דומינוס מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית iPad
• מותגים: זה הזמן להשקיע בחברים האמיתיים שלכם בפייסבוק
• מחקר: בנות נוער הן מובילות הדעה האמיתיות באינטרנט

דו"ח ניסלן האחרון הראה שטאמבלר, רשת חברתית שרוב המשתמשים בה הם בני נוער ותלמידי קולג' אמרקיאים, שילש את כוחו והפך לרשת השלישית בארצות הברית מבחינת זמן שהייה באתר. אם לתמצת, הכוח העיקרי של טאמבלר נובע מהיכולת של כל אחד מהמשתמשים באתר לפתוח מיקרו-בלוג שמאפשר לו לשפוך פנימה במהירות תמונות מהאינטרנט, לפרסם מחדש תמונות ממשתמשים אחרים (מה שטאמבלר מכנים Reblog) ולשתף כל מחשבה או תמונה מקורית בקלות.

במקביל להתחזקות של טאמבלר, שני אתרים אמריקאים נוספים עשו צעד לכיוון המיקרו-בלוגים, אחד בצורה מובהקת יותר כחלק מהאסטרטגיה הכללית של החברה והאחר יושב על אותו קהל יעד, אבל עם אחד הטוויסטים הכי מעניינים שראיתי בזמן האחרון.

Cheezburger רוצים את ההומור שלכם

מאז 2007, הפכה רשת צ'יזברגר (Cheezburger network) מאחר חמוד שמציג תמונות של חתלתולים, ובמידה לא מבוטלת אחראי לעובדה שהיום האינטרנט נשלט על ידי חתולים, לרשת אתרים מצליחה שמכניסה מליוני גולשים ביום. בין האתרים הבולטים ברשת צ'יזברגר אתם בטח מכירים את FailBlog ואת The Daily What שאוסף את הנושאים הכי פופולארים באינטרנט. שני האתרים הללו, חלק קטן מאיפריית צ'יזברגר מכניסים בערך 200,000 גולשים ביום. וזה עוד בלי עשרות אלפי הגולשים שמקבלים את התוכן שלהם בסינדיקציה.

האסטרטגיה של החברה, כמו שאני מבין אותה, היא פשוטה: בכל מקום שצומח meme  (רעיון תרבותי שמתפשט, אם אני מנסה לזקק את זה) חדש, הם רוצים להיות שם, להיות הבית שלו ולכנס אותו לעצמם גם בחיפוש וגם כאתר בתוך הרשת. בגלל ש-memes אינטרנטיים תלוים במידה רבה באירועים פורצים והם מופיעים ונעלמים בתדירות גבוהה, אין סיכוי שגוף מערכתי כמו אתרי ציזברגר יצליח לעקוב אחרי כל ההתרחשויות ולכן הם משיקים את Cheezburger Sites – מקום במסגרתו כל גולש יכול לפתוח אתר ולהקדיש אותו לנושא האהוב עליו, פחות או יותר כמו בלוג בטאמבלר מכוון ונמצא בקונטקסט של הומור.

אתר צ'יזברגר בנושא מלחמת הכוכבים (צילום מסך)

הרווח למשתמשי האתרים של צ'יזברגר הוא מובן מאליו: היכולת לפתוח אתר בתוך אחד הבתים הגדולים באינטרנט לאתרי הומר עושה כל אתר להרבה יותר מגניב (בעיקר בגלל אפשרויות הקידום של הרשת) והצלחה ברשת החברתית הזו תעניק למשתמשים שבאמת ישקיעו את האפשרות להשתלב באחד האתרים הגדולים וה"מערכתיים" של הרשת. מצד שני, הרווח למערכת צ'יזברגר כפי שכבר הסברתי כאן הוא היכולת לנכס לעצמו גם משתמשים וגם תוכן שמתעדכן בזמן אמת עם ה-mems הכי שווים.

Canv.as – הומור ברשת, הדור הבא (או: עושים רמיקס לאינטרנט)

בשנים האחרונות, 4Chan הוא המקום בו האינטרנט גדל בצורה הכי פראית ומדהימה שלו. בבסיס, 4Chan הוא מעין אתר פורומים לשיתוף תמונות שלמרות המראה הפשוט שלו שמזכיר את האינטרנט של שנות ה-90, המערכת האקולוגית של המשתמשים בו (ובעיקר חוסר ההגבלות וחוסר הגבולות) הצמיחה את ה-memes הגדולים ביותר ברשת: Chocolate Rain, רירולינג? הכל התחיל שם והתפוצץ באינטרנט.

על הפיתוח של 4Chan שהפך את האתר מאתר שיתוף תוכן למה שהוגדר על ידי הנ"י טיימס "האבולוציה של שיתוף התוכן באינטרנט" אחראי כריסטופר פול (או בשמו המוכר יותר, m00t). המיזם החדש של כריסטופר פורץ את תקרת הזכוכית של 4Chan ומאפשר לכל משתמש באינטרנט לקחת תמונה ששיתף משתמש אחר ופשט להוסיף עליה את הגרסה שלו – רמיקס לאינטרנט.

יש גם רמיקסים ממש יצירתיים (צילום מסך)

הפרויקט החדש, הנושא את השם Canv.as לוקח את המיקרו-בלוג או המרחב האישי של כל גולש ויוצר מרחב אישי-ציבורי חדש: הגולש מעלה תמונה, לרוב לא מקורית ומאפשר לכל האינטרנט לשחק עם התוכן שלו ובסופו של דבר לייצר גרסאות חדשות של התוכן המקורי. מדהים לחשוב מה היה קורה אם קנבס היה יוצא מתחום התמונות המשותפות ועובר לכל תחום – מה היה קורה אם יכולתם לקחת את הפוסט הזה ולייצר גרסה שלכם ממנו בלי עורכים ובלי האמינות של ויקיפדיה. סתם מחשבה.

היום בקנבס יש כאוס של תמונות ורמיקסים, כאוס מסודר ומאורגן, אבל כאוס. מסוג הבלאגן המסודר שמאפיין את 4Chan וללא ספק אחד הדברים שיכול להיות, אפילו קונספטואלית צעד מדהים בשיתוף תוכן באינטרנט. בנתיים הוא פשוט ממכר ברמות אחרות.

]]> http://tnoathanoar.co.il/2861/%d7%98%d7%90%d7%91%d7%9e%d7%9c%d7%a8-%d7%9c%d7%90-%d7%9c%d7%91%d7%93-%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%90%d7%aa%d7%a8%d7%99-%d7%a0%d7%95%d7%a2%d7%a8-%d7%a9%d7%99%d7%94%d7%a4%d7%9b%d7%95-%d7%90%d7%aa-%d7%94/feed/ 1 http://tnoathanoar.co.il/2808/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-miso-%d7%9c%d7%93%d7%a7/ http://tnoathanoar.co.il/2808/%d7%97%d7%95%d7%95%d7%99%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%a0%d7%99-%d7%9e%d7%a1%d7%9b%d7%99%d7%9d-%d7%a9%d7%99%d7%aa%d7%95%d7%a3-%d7%94%d7%a4%d7%a2%d7%95%d7%9c%d7%94-%d7%91%d7%99%d7%9f-miso-%d7%9c%d7%93%d7%a7/#comments Sat, 15 Oct 2011 09:41:49 +0000 ‫עומר קפלן‬ http://tnoathanoar.co.il/?p=2808

נכון לחודש דצמבר 2010, 60% מהאמריקאים (משהו כמו 134 מליון בני אדם) משתמשים באינטרנט במקביל לצפייה בטלוויזיה. כך עולה מדו"ח נילסן שפורסם פחות או יותר באותה תקופה. לקראת סוף 2011, מסקר קצר וממש לא מייצג שערכנו כאן בתנועת הנוער בקרב 30 בני נוער, 25 מהם העידו על עצמם שהם צופים בטלוויזיה במקביל לשימוש באינטרנט או בטלפון החכם שלהם. כל התופעה עולה בקנה אחד עם מחקר שסקרנו לא מזמן כאן בתנועת הנוער העוסק ב"דור שלושת המסכים" – מחשב, טלוויזיה וסלולרי.

לאור המחקרים הללו, יצא הסטארטאפ Miso וחברת Showtime עם שיתוף פעולה ראשון מסוגו שמציג מידע סימולטני בסלולרי תוך כדי שידור פרק של Dexter, אחת הסדרות הפופולאריות בארצות הברית.

The Dexter Experience – מידע תוך כדי הפרק

חוויה סימולטנית תוך כדי צפייה בפרק

למי שלא ממש מעודכן בעולם האפליקציות והסטראטאפים, מיסו (Miso), מעבר להיותו מרק יפני טעים, הוא סטארטאפ המאפשר למשתמשים בו לעשות Check-in לתוך סדרות טלוויזיה וסרטים מתוך אפליקציה לטלפון הנייד תוך כדי שהם משתפים את הצ'קאינים שלהם עם חברים בפייסבוק וטוויטר ועל הדרך לקבל באדג'ים – מעין תגמולים קטנים ודיגיטליים שיושבים על הצורך של המשתמש לאסוף. כתבתי על באדג'ים בבלוג האישי שלי (ובכלל, משחקים ומשחקיות כמנוע צמיחה השנה כבר אמרנו?).

שיתוף הפעולה בין מיסו לדקסטר עובד באופן הבא: המשתמש פותח את האפליקציה של מיסו בטלפון הנייד ועושה Check-In לאחד הפרקים של דקסטר. בארה"ב, האפליקציה יודעת להתחבר לממיר שלו ולהתחיל לנגן את הפרק באופן אוטומטי, בארץ צריך ללחוץ על כפתור Play יחד עם תחילת הפרק ומתחילים לצפות. בנקודות מסוימות במהלך הפרק קופצות בטלפון הנייד כל מיני התראות אינטראקטיביות חמודות שקשורות לאירועי הפרק: מידע שימושי ("האם ידעת שהשחקן הזה שיחק גם ב…? לחץ כאן כדי לראות את הפרופיל של השחקן ב-IMDB"), סקרים ("האם אתה חושב שהדמות הייתה צריכה לנהוג כך? הצבע ותראה מה כולם חושבים"), שירים מהפסקול ("השיר שמתנגן ברקע הוא…לחץ כאן כדי להאזין לו ב-Spotify) ועוד.

אפשרויות מסחריות מעניינות

שיתוף הפעולה הזה, פשוט ככל שיהיה, מציע רובד נחמד ואינטראקטיבי שמתלבש על המדיה המסורתית לפחות עד שתיכנסנה לשוק טלוויזיות חכמות שתוכלנו לעשות פחות או יותר אותו דבר. למרות הכל, יש משהו מאד נחמד בלצרוך תוכן בשני מסכים – אחד שמנגן כל הזמן את הפרק והשני שמציע את החוויה האינטראקטיבית-שיתופית כשאף מסך לא מפריע לשני.

לא מן הנמנע שבמסגרת שיתוף הפעולה אפשר יהיה להציע גם פרסומות אינטרראקטיביות ולהניע גולשים לפעולה ששווה כסף תוך כדי הפרק. כתבתי כאן כמה דוגמאות אבל אני אתן לדמיון שלכם להתפרע, תחשבו על האפליקציה הזו תוך כדי גמר מאסטר-שף כשהמטרה היא לגרום לגולשים להיכנס ולצפות במתכונים באתר (ועל הדרך להיחשף לפרסומות) או אפילו לרכוש את הספר המתכונים של סוף התוכנית בהנחה משמעותית לפני כולם.

החגים, מעבר להיותם זמן מעולה לטעון מצברים, הם זמן עוד יותר טוב לקחת צעד אחורה ולהסתכל מעבר לעבודה השוטפת שלנו קצת קדימה ולנסות להעריך לאן אנחנו הולכים עם אסטרטגיית השיווק שלנו באינטרנט. בתחילת החודש (אוקטובר) פייסבוק השיקו את עמודי הפרופיל החדשים עבור משתמשים הבנויים בצורה של ציר זמן ומשנים קצת את הסידור והדרך בה אנחנו תופסים וצורכים את המידע בפייסבוק (תראו איך זה נראה בפייסבוק, או בעברית) והסברה הרווחת היא שלא רחוק היום בו עמודי הקהילה בפייסבוק יעברו לממשק החדש, מיד לאחר שיראו איך מסתגלים המשתמשים לשינויים.

אני בדרך כלל לא נוהג לכתוב פוסטים בסגנון "כך תתכוננו", במיוחד כשאין שום ערובה לשינוי של העמודים בפייסבוק בזמן הקרוב, אבל אם הייתי צריך לעשות ניחוש מושכל צעד כזה נראה בלתי נמנע, במיוחד בגלל שנראה שלא מעט משתמשים מאמצים את עמודי הפרופיל החדשים. בפוסט הזה אני אעלה כמה נקודות שחשובות לדעתי עבור מותגים במעבר לעמודים החדשים.

עמוד מותג תחת ציר זמן, אולי (הדמיה: itinfoz.com)

החשיבות של התוכן שמייצר העמוד תעלה, שוב

קשה להאמין, אבל גופים שלא משקיעים בתוכן שמותג מייצר, יצטרכו לחשוב ברצינות על אסטרטגיית ניהול תוכן (שמתי לב שאין פוסט רציני בנושא הזה בבלוג! חמור מאד ויטופל בקרוב) ומותגים שכבר יש להם אסטרטגיית ניהול תוכן יצטרכו לחשוב עליה קצת מחדש.

לצד השינויים בעמודי הפרופיל, פייסבוק השיקו שני מדדים חשובים מאד ברמה השבועית שמוצגים עבור עמודי המותג: Talking about this מייצג את מספר האנשים שעשו פעולה אקטיבית בהקשר לעמוד: תייגו אותו בסטטוסים שלהם, תייגו אותו בתמונות, פרסמו הודעות על הקיר ובקיצור, כל פעולה אקטיבית שהם עושים בהקשר של העמוד שמופיעה על ציר הזמן שלהם ומכילה קישור למותג. ככל שיותר אנשים ידברו על העמוד שלכם יגדלו מעגלי החשיפה של תוכן של העמוד שלכם לחברים-של-חברים (וכבר למדנו שחברים-של-חברים הוא אחד הקהלים הכי חשובים, אני מת על זה כשפוסטים מתחברים).

מדידה מענינת לא פחות היא מדד ה"ויראליות" של כל פוסט שהעמוד כותב. מדד הויראליות מייצג את היחס בין מספר האנשים שנחשפו לפוסט לבין האנשים שעשו איתו אינטראקציה (לייק, תגובה, שיתוף). אני חושב שהשילוב (הראוי) בין שלושת המדדים הללו – ה Reach של כל עמוד, מספר האנשים שמדברים על העמוד ומדד הויראליות של הפרסומים שלו לאורך זמן הם המדדים החשובים שיהוו את עמוד השדרה של הפרסמים בפייסבוק ולו אני לקוח שמשלם כסף על ניהול תוכן בפייסבוק, אלה דברים שהייתי רוצה לשים לב אליהם, אולי אפילו מהמספר הסקסי של הלייקים שיש לי או אין לי בעמוד.

שלושת המדדים החדשים של פייסבוק, על בסיס שבועי (צילמסך)

הבשורה שמביאים המדדים החדשים מורידה מהערך האבסולוטי שהיה למספר הלייקרים שיש לכל עמוד. נכון, זה תמיד נורא נחמד להראות במצגת של סוף הרבעון שלעמוד שלך יש 50,000 לייקים ויש לך אפשרות פוטנציאלית להגיע ל 400,000 משתמשים, אבל אם מספר האנשים שמדברים על העמוד שלך בחודשיים האחרונים הוא 100 ומדד הויראליות של כל פוסט שלך מראה שבכל פעם שהמותג אומר משהו, לאף אחד לא ממש אכפת או לא נחשף אז ברכותינו, שילמת כסף טוב כדי לבנות בית קברות לאינטרנט.

לשינוי התפיסה בכל מה שקשור למדידה יהיו שני אפקטים: המותגים יצטרכו להיות הרבה יותר "מעניינים" ולייצר תוכן רלוונטי מחד ומותג שירצה אחוזי אינטראקציה גבוהים יצטרך לעבוד מסביב לשעון כדי לתת הנחות, הטבות וערך מוסף לגולשים שלו (אנחנו כבר יודעים שזו אחת הסיבות המרכזיות שגולשים מתעניינים בעמודי מותג מלכתחילה).

מבחינה פונקציונלית, יהיה קל הרבה יותר למותגים להשתלב בזרם

במצב הקיים היום, עמודי פייסבוק של מותגים עובדים במידה הרבה כמו אתרי אינטרנט: אחרי שמישהו מקים עמוד הוא צריך סוג של "קיקסטארט" כדי להתחיל ולהכניס לתוכו אנשים כדי שיהיו אלה שיישאו את המסרים של העמו דלחברים של חברים. בתקופת השיחה של פייסבוק, כל מנהל מותג או בעל עסק יוכלו להקים את עמוד המותג לעסק שלהם וההשתלבות בזרם של פייסבוק תהייה פשוטה יחסית – כל מה שאנשים יצטרכו לעשות הוא לדבר על המותג (טוב, אולי זה קצת Far-fetched כי פייסבוק עדיין לא יודע לחבר אוטומטית בין מילות מפתח לעמודים אבל היי, זה תהליך) והמותג יקבל את כל האזכורים שהוא צריך לכי להביא אנשים פנימה.

האפשרויות הגמישות יחסית של ציר הזמן בכל הנוגע למיתוג עמודים (מספיקה רק הצצה זריזה בתמונה של העמוד לדוגמא של רד-בול בתחילת הפוסט כדי להבין איזה דברים מגניבים אפשר לעשות עם עמודי פייסבוק ואם לא השתכנעתם, תסתכלו כאן) תהפוף את עמודי המותג לאטרקטיביים ופונקציונליים יותר עבור שני הצדדים.

אם אני מנסה לזקק את הפוסט שהתחלתי בסגנון "כיצד תתכוננו", אז האמת היא שלא צריך להתכונן יותר מדי – רק להיות מעניינים ורלוונטיים לאורך זמן (שאלוהים יעזור לי, אם השינוי הזה יפסיק את כמות הפוסטים המיותרים שעמודי מותג מעלים צוקי עשה את שלו) ובמקום לחפש לייקרים, חפשו איך לגרום לאנשים דבר על ולתייג את המותג שלכם בתור מטרה ל 2012.

רובכם ודאי הבחנתם שבסוף השבוע החולף פייסבוק הכניסו מספר פיצ'רים חדשים (ביניהם הקלה בעומס על משלוח הדואר על ידי משלוח "דואר חשוב בלבד", רשימות חכמות ואפשרות "להירשם" לעדכונים של אנשים בדומה למעקב אחריהם בטוויטר). מכל הפיצ'רים, אחד תפס אותי באופן מיוחד, בעיקר בהקשר של ניהול עמודי קהילה בפייסבוק, עוד על הפיצ'ר אחרי התמונה.

התמונה ברשיון Creative Commons  על ידי pshab

"שתפו" הוא ה "תנו בלייק" החדש

אחד הפיצ'רים הפיצ'רים שצד את עיני', כאמור,  בהקשר של ניהול עמודי קהילה היא האפשרות להציג את מספר השיתופים של כל פוסט שמתפרסם. אם עד עכשיו המידע שהיה חשוף לגולש לגבי פוסט מסויים הוא מספר הלייקים והתגובות, היום אפשר גם לראות כמה אנשים שיתפו את הפוסט. ככה זה נראה:

אפשרות לראות מספר שיתופים לפוסט בפייסבוק (צילומסך)

ברגע שלוחצים על הקישור כדי לראות את מספר השיתופים, מוצג חלון ובו לא רק אילו משתמשים בפייסבוק שיתפו את הפוסט אלא גם איזו הערה או תגובה הם הוסיפו יחד עם השיתוף. ככה זה נראה:

תצוגת האנשים ששיתפו פוסט מסוים (צילומסך)

אז איפה זה פוגש מנהלי קהילות וירטואליות בפייסבוק? בעיקר בנהעה לפעולה. עד היום כשמנהלי עמודי קהילות בפייסבוק היו רוצים להניע גולשים לשתף את הפוסטים שלהם כדי שיופיעו על הקיר שלהם ולחשוף חברים לשיחה בינם לבין המותג (כמו שראינו במחקר העוסק בקשר בין משתמשים לעמודי קהילה בפייסבוק) , הם היו משתמשים בכל מיני מינפולציות כדי לגרום לחברי הקהילה ללחוץ על "לייק" לפוסטים שלהם (אגב, את פרס ה Abuse לוקח בהליכה העמוד של מסטיק טריידנט).

בעוד לייק מייצג המלצה של גולש על התוכן, שיתוף מייצג רצון של הגולש לנכס לעצמו את התוכן (מופיע לו על הקיר) ולהמליץ עליו לחברים. המלצות באמצעות Share מקבלות ביטוי גדול יותר על הקיר של המשתמש ולמנהלי עמודי קהילה יש את האינטרס לקבל מספר גדול ככל האפשר של שיתופים. היכולת לראות גם את ההערות שמוסיפים הגולשים לצד השיתוף יכולה, לפחות בהתחלה, לעורר כל מיני פעילויות נחמדות בעמודי הקהילה (זוכרים את כל פעילויות "ספרו לנו?" עכשיו באמת אפשר לעקוב אחרי הסיפורים) עד שכמובן, כל המותגים יתפסו את השטיק וכל הדבר הזה יצא לנו מהחורים.

מה שכן, יהיה מעניין לעקוב אחרי יחס ההמרה בין חשיפות לעמוד, לבין לייקרים לבין משתפים ומה הטכניקה הטובה ביותר לשפר את היחס ההמרה הזה לטובת שיתוף של פוסטים (יכול להיות שתוכן איכותי יהיה שווה משהו בפייסבוק אחרי הכל?).

אנחנו נעקוב.

בחודשים האחרונים, Angry Birds, ללא ספק המשחק הנייד הפופולארי ביותר מאז סנייק (ללא ספק במונחים של שיווק, כנראה פחות במספר השחקנים) הופך להיות הסמן הימני בכל מה שקשור ליישום של טכנולוגיות חדשות בתחום המובייל ויש סיבה טובה, החבר'ה ב Rovio Mobile מחפשים כל דרך אפשרית לשבור את תקרת הזכוכית ולהגדיל את מספר ההורדות.

בין המהלכים הגדולים של Rovio בתחום התוכן אפשר לציין את השקת Angry Birds: Seasons, אפליקציית בת של המשחק המקורי שמרחיבה אותה ומתעדכנת לפי אירועים מיוחדים (חג האהבה, חג המולד, סט. פטריקס דיי ועוד) בדצמבר 2010 ואת שיתוף הפעולה עם הסרט Rio שלווה בהעלאת אפליקציה נוספת עם משחק ממותג ברוח הסרט כאשר בכל חודש נפתחים עוד שלבים עד להשקה של הסרט.

NFC: תקשורת מבוססת קרבה

מי שלקח מעלות על התקשורת מבוססת הקרבה היא דווקא חברת Nokia (אם כי ניתן למצוא תמיכה ב NFC גם במכשירים של גוגל ויש שמועות שאפל מפתחת מערכת תשלום מבוססת NFC) ושם מתחיל שיתוף הפעולה הבא של Angry Birds. באופן כללי, NFC (או Near Field Communication) היא תקן תקשורת המבוסס על העברת מידע בתדר מסוים שאפקטיבי רק בטווח קרוב מאד (4 ס"מ או פחות) ממכשיר NFC אחד לאחר (בלא טכנוטלוגית – זה נשמע לי כמו Bluetooth פאסיבי לטווח קצר).

הפיצ'ר החדש של אנגרי בירדס מציג מערכת של שלבים שנפתחת רק כאשר נפגשים שלושה שחקנים שהמכשירים שלהם תומכים ב NFC באפליקצייה שתקרא Angry Birds free with Magic. ככה זה ייראה:

אצל הצעירים: מגמה הפוכה

איכשהו, ההשקה של תוכן בלעדי במשחק מבוסס על מפגש פיזי עומד בסתירה למגמה שנמשכת דיי הרבה זמן בעולם הצעירים. לאחרונה, כל המשחקים הגדולים מעודדים דווקא מגמה הפוכה: ההתכנסות החברתית במשחקי מחשב נעשית דווקא על סמך עולמות וירטואליים (מספיק להסתכל על סטטיסטיקות של משחקים דומגת World of Warcraft כדי להתרשם מהיקף התופעה שגדלה ב 66% בשנת 2010) ורוב האינטראקציה של בני הנוער נעשית באמצעות דמויות וירטואליות (Avatars) ומערכת היחסים שם אחרת לגמרי.

והנה, מגיע משחק שמעודד דווקא מספגש פיזי בין שחקנים ודווקא בגלל שהוא הראשון שמתגמל שחקנים באמצעות תוכן ודורש בחזרה את אותו מפגש, יהיה מעניין לראות איך הפיצ'ר הזה ישפיע על אחוזי ההורדה של האפליקציה: במצב האופטימלי, צעירים ייפגשו בבית הספר או אחרי שעות הלימודים וישתמשו בכוח שלהם בתוך הרשתות החברתיות בעולם האמיתי כדי לעודד חברים שלהם להוריד את האפליקציה, לבלות זמן מול המשחק ובשאיפה, להיפגש שוב כדי לפתוח שלבים נוספים.

פגוש חברים – פתח שלבים – Angry Birds על NFC

אנחנו נעקוב…

סדרת הטלוויזיה Gossip Girl (בעברית "אחת שיודעת") הצליחה איכשהו לעבור בישראל מתחת לרדאר ולזכות בקמפיין השקה עלוב יחסית. בארצות הברית, לעומת זאת, זוכה סדרת הנוער בכיכובן של בלייק לייבלי ובלייר וולדורף להצלחה לא מבוטלת.

הבאזז האמיתי של גוסיפ גירל נמצא, בדומה לסקס והעיר הגדולה, בבגדים. במשך השנה האחרונה נכתבו עשרות מאמרים על ההשפעה האופנתית של הסדרה (קליק לכתבה מהנ"י טיימס) ובשבוע שעבר הושק בארה"ב ליין אופנה רשמי של הסדרה לצד סיור רשמי (איך לא) באיסט סייד של מנהטן.

דרמה, דרמה, דרמה – סצנה טיפוסית מגוסיפ (IMDB)

אפקט האינטרנט של גוסיפ

כפי שניסו להדגיש בקמפיין הישראלי, חלק חשוב מהסדרה סובב סביב רכילויות והודעות אנונימיות. בימים אלה מתנהל מאבק עיקש בין רשויות החוק בארה"ב לבין עשרות אתרי רכילות מקומיים לתיכונים וקולג'ים שצצים בכל מקום. מאז השבועות האחרונים נסגרו אתרים כמו JuicyCampus הותיק, שפעל במשך שנה וחצי ו People's Dirt שקם ונופל לסירוגין (כרגע באוויר). לצד האתרים הגדולים ניתן למצוא עוד עשרות אתרים קטנים ומקומיים  ברוח הסדרה.

זה יהיה קצת יומרני לתלות את הופעתם של עשרות אתרי הרכילות דווקא בסדרת טלוויזיה אחת אבל סביר להניח שהמודעות והפריחה של התחום בארה"ב בזירה המקומית בסגנון "רכילות מבית הספר" לא הייתה מגיעה לידי ביטוי ולמימדים הללו אם גורם ארצי לא היה מעלה על נס את הנושא.

רכילאי = מגניב

אז איך הצליחה הסדרה לרתום בני נוער לפתוח אתרי רכילות מקומיים ולקדם את ההיסטריה? כנראה באמצעות האפקט של "אם ניו יורקרים שנראים טוב מקבלים סדרה על הנושא וזה מביא להם עושר, תהילה ומגניבות באופן כללי, כנראה שיש משהו בלהיות רכילאי על" וכנראה (ואת זה אני אומר בלי לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בארה"ב) לא צריך יותר מדי כדי למכור להם את אשליית ה"בוא תהייה רכילאי, תפרסם ידיעות מסתוריות באיזה בלוג חינמי ותהייה מרכז תשומת הלב בבית הספר".

את האמת? זה יכול לעבוד גם כאן.

קמפיינים לקידום סדרות טלוויזיה הם לא משהו שאפשר לראות כל יום, במיוחד כשהסדרה אפלה ושנויה במחלוקת. אמנם אין להסיק מהרגלי הצפייה של האמרקיאים על אלה שלנו, אבל כשפרק הבכורה של סדרת הערפדים החדשה "דם אמיתי" הציג תוצאות מאכזבות והחל מהפרק הרביעי חלה עלייה משמעותית בקהל הצופים וכשברקע עומד חוזה השידור שעלה לא מעט כסף, הנטייה לקדם באמצעות קמפיין היא נדרשת.

ימי שלישי מעולם לא היו יפים יותר

בכל הקשור לקידום סדרות, פוטנציאל המגניבות הוא גבוה ולדעתי YES (יחד עם מקאן-אריקסון) הלכו כאן לכיוון מאד נכון ורלוונטי לצעירים:

חיבור לשטח – הדעה הרווחת היא שקשה להעברי אנשים בין סוגי מדיה (אינטרנט-טלוויזיה-דפוס) אבל כשיש חיבור טוב ומספיק מעניין לשטח, העניין נעשה הרבה יותר נוח. במקום לקחת דוגמניות קד"מ ולתת להן להתרוצץ כל הלילה בלבוש מינימלי, קידום המכירות כאן ייעשה באמצעות השקת משקה "דם אמיתי" (מה שהערפדים שותים בסדרה) בפאבים מובילים בתל אביב. בצורה הזו, במקום ללכת הבייתה בלי כלום, אנשים ייצאו עם בקבוק ממותג מהפאב, יספרו על זה לחבר'ה והבאזז בשיאו. קודוס.

מינסייט ומשחק אינטראקטיבי - בהומאז' למשחק הקלאסי טאפר (1983) ועם חיבור למה שהולך לקרות בשטח,  המשחק האינטראקטיבי מזמין אתכם לתפוס כמה שיותר בקבוקים ממותגים לפני שתעלו שלב. אם להודות על האמת, הקמפיין בשטח ישכנע אותי לצפות בסדרה, המשחק האינטראקטיבי קצת פחות. מה שכן היה משכנע אותי (אחרי שצפיתי בארבעת הפרקים הראשונים) לצפות בסדרה הייה עודף הסקס שנוטף מהערפדים שם. אחרי הכל, כולנו יודעים למה נועד האינטרנט.

במאבק האפי בין דם סינטטי לבירה, אני בוחר בבירה

האנשים שם במקאן מצליחים לעשות הרבה רעש גם ברשת (לקריאה נוספת: פרו דם אמיתי ואנטי דם אמיתי) וקשה לעבור היום על קורא הרסס או בפורומים בלי לשמוע או לקרוא על הסדרה. אבל בסופו של יום, צריך לראות האם מצליחים לתרגם את הקד"מ האגרסיבי (והראוי להערכה) לסטטיסטיקות על הנייר.

אם לצאת מהאובייקטיביות היחסית שאני משתדל להפגין בפוסטים, אני יכול להעיד על עצמי שאחרי ארבעה פרקים, מצאתי איכות בדם אמיתי ומעניין אותי לראות איך יתגלגל אירוע הקד"ם בשטח וההשפעה שלו על צעירים. יכול להיות שיהי פולו-אפ.