נתונים ומחקרים הנוגעים לבני נוער בישראל הם מצרך נדיר במחוזותינו ועם זאת, כשהם מתפרסמים, מעניין לראות איך בני הנוער הישראלים עומדים בהשוואה לנתונים הסטטיסטיים המתפרסמים חדשות לבקרים (או מכעט מדי חודש) בארצות הברית. סקר חדש שמפרסם מכון גיאוקרטוגרפיה סוקר את הפעילות בפייסבוק בקרב שלוש אוכלוסיות: בני נוער, הורים ומורים.

רוב בני הנוער בישראל מחזיקים חשבון בפייסבוק (התמונה ברשיון CC על ידי Brassard)

8 מכל 10 בני נוער בישראל מחובר לפייסבוק: חברים של הורים ומורים

בכל הנוגע לבעלות על חשבון בפייסבוק, בני הנוער בישראל מתיישרים עם בני הנוער בארה"ב כאשר על פי המחקר של גיאוקרטוגרפיה 81% מהני בנוער הישראלים מחזיקים חשבון בפייסבוק (2% נוספים מחזיקים בחשבון לא פעיל). על פי מכון המחקר האמריקאי PEW Internet, לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים מחזיקים בחשבון פעיל בפייסבוק, אם כי לא מצויין שמחקר אחוז הפעילים (או איך מוגדר בן נוער "פעיל בפייסבוק").

באותו מחקר של PEW, בני הנוער האמריקאי ציינו את ההורים שלהם כמקור ההשפעה וההשראה העיקרי בכל הנוגע לבטיחות שלהם ברשת (שיחות טלפון וגלישה באינטרנט). בסקר של גיאוקרטוגרפיה 34% מבני הנוער העידו שהם חברים של ההורים שלהם בפייסבוק (לעומת 47% שלא חברים שלהם בפייסבוק) בשעה ש-59% מההורים שהשתתפו בסקר מחזיקים בחשבון פייסבוק בעצמם. בכל הנוגע למורים, הקשרים ברשתות החברתית בין המורים לתלמידים שלהם חלש יותר, כאשר רק 27% מהתלמידים חברים של המורים שלהם בפייסבוק, לעומת 54% שלא חברים.

12% מבני הנוער בישראל נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק

על פי הסקר של גיאוקרטוגרפיה, 12% מבני הנוער בישראל העידו על עצמם כי נפגעו בעקבות שימוש בפייסבוק (הפגיעה העיקרית היא מילולית). כאשר נשאלו לגבי חברים שלהם שנפגעו, נתגלה כי הדרכים הנפוצות לפגיעה בבן נוער בפייסבוק הן אלימות מילולית (4%), הצפת שמועות או תמונות (3%) וברמות הנמוכות יותר, חרמות (1%) או פתיחה של פרופיל פיקטיבי על שמו של החבר (1%).

מתוך: "פעילות בפייסבוק – תלמידים, מורים והורים" (גיאוקרטוגרפיה, 2012)

היותו של פייסבוק עורק תקשורת מרכזי אצל בני הנוער בישראל ועומס המדיה הזורמת ברשת החברתית גרמו ל-14% מבני הנוער לראות תמונות או סרטונים של חברים שלהם במצבים משפילים ול-5% לראות תמונות או סרטונין מביכים של המורים שלהם. מצד המורים, 19% מהם ציינו כי הם או עמיתים שלהם לעבודה חוו פגיעה על ידי תלמידים דרך פייסבוק.

במחקר דומה שנערך בארצות הברית בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (בעיקר בפייסבוק) נמצא כי בני נוער מודעים לבעייתיות ולגישה ה"לא אמיתית", "מזוייפת" ולעיתים פשוט לא נחמדה של החברים שלהם ברשת החברתית, לטעמי בעיקר בגלל הפער הדרמטי שנוצר בין הזהות של בני הנוער בעולם המקוון לבין הגבלת החירויות שלהם בחיים האמיתיים (תוכלו לקרוא על זה במצגת).

למידע נוסף והורדת הסקר של גיאוקרטוגרפיה – לחצו כאן

אם מדברים על בריונות רשת, אולי יעניין אתכם לקרוא על…

איך פייסבוק מנסים להתמודד עם בריונות רשת בארה"ב
סטארטאפ שמנסה לחבר ילדים קטנים לרשתות חברתיות בצורה בטוחה
כל מה שרציתם לדעת על Sexting וגם מה בני נוער חושבים על זה 

לאורך השנים זוגות של בני נוער תמיד החליפו דברים כסמל לקרבה: אם תלכו היום לבתי ספר ברחבי הארץ תוכלו לראות בנות נוער הולכות עם החולצה של החבר, זוגות הולכים עם צמידים משותפים ובבתי ספר מסוימים אפשר לראות זוגות מחליפים ביניהם את הקומבינציה ללוקרים שלהם כמחווה של אמון וקרבה. בעולם הדיגיטלי, צעד טבעי מצד חלק לא קטן מבני הנוער (בין 36% ל-43%) הוא לשתף את בן או בת הזוג בסיסמה לדואר האלקטרוני ולפייסבוק כך שבני הזוג יוכלו לקרוא את ההודעות הפרטיות זה של זו ולהפך.

צורה חדשה של אינטימיות (התמונה ברשיון Creative Commons על ידי lavoi70)

צעד בונה אמון

מחקר שהתפרסם בסוף שנת 2011 על ידי מכון המחקר האמריקאי  PEW Internet  בנושא התנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות, מראה שמימדי התופעה של שיתוף סיסמאות לפייסבוק ולדואר אלקטרוני חוצים את כל קבוצת הגיל ונפוצים הרבה יותר ממה שיכולנו לשער: בגילאים צעירים יותר (13-12) רק 17% מבני הנוער שיתפו סיסמה עם חבר או בן\בת זוג לעומת 36% בממוצע בגילאים מבוגרים יותר (17-14). הגיל בו התופעה של שיתוף סיסמאות היא הנפוצה ביותר הוא 15, שם לא פחות מ-43% מבני הנוער משתפים סיסמאות.

כשיצאנו לבדוק את הסיבות לשיתוף הסיסמאות עם בני הנוער הישראלים, הקונספט המרכזי שחזר על עצמו הוא שיתוף סיסמאות כצעד בונה אמון, קרבה ואינטימיות בקרב בני הזוג:

דניאל (16, שם בדוי): "זה (החלפה של סיסמאות בין בני זוג -ע.ק) מראה שהוא יכול לסמוך עלי אם אני יכולה להיכנס מתי שאני רוצה לפייסבוק שלו ולראות עם מי הוא מתכתב באינבוקס"

אמיר (17.5, שם בדוי): "כשהיא נתנה לי את הסיסמה לפייסבוק שלה זה הראה לי שיש בינינו אמון"

באופן טבעי, העניינים לא מסתיימים תמיד בצורה טובה ושמחה עבור בני זוג שמחליפים סיסמאות. לא אחת היחסים בין בני הזוג עולים על שרטון וצד אחד מחליט לנצל לרעה את הגישה המלאה שהצד השני העניק לו כאשר סיפורים מצד בני נוער אמריקאים מדברים על הפצה של סודות מתוך חשבון הדואר האלקטרוני, כתיבת הודעות מרושעות לחברים של הצד השני בשמו או פשוט מעקב שט אחרי בן הזוג, שלא תמיד זוכר (או זוכרת) להחליף את הסיסמה בחזרה.

המומחים מאשימים את ההורים

עם פרסום המחקר האתרים הגדולים יצאו במסע הפחדה, כמו שכל אתר טוב יודע לעשות כשהוא מקבל כותרת הקשורה בתופעה חדשה בקרב בני נוער:  Yahoo! כותבים על טרנד חדש ומסוכן ו-Jezbal משווים שיתוף סיסמאות לסקס לפני הנישואים. את הטענה המעניינת ביותר מעלה חוקרת האינטרנט דנה בויד כשהיא טוענת כי שיתוף סיסמאות כאקט סימבולי של קרבה ואינטימיות הוא לא משהו שזר לבני נוער: הורים מבקשים לא אחת מבני נוער את סיסמאות לחשבון שלהם בפייסבוק ולכתובת הדואר האלקטרוני כשהם ילדים או בני נוער בגילאים צעירים יותר וקושרים את שיתוף הסיסמאות לקונספטים של "שיתוף" ו"אמון הדדי" ולכן אין יותר מדי ממה להתרגש כשרואים את אותה התנהגות משתקפת במערכות יחסים בין צעירים.

שיתוף סיסמאות בין בני נוער (מתוך: התנהגות בני נוער ברשתות חברתיות)

במקרה הגרוע, זו הזדמנות מעולה ללמוד

באופן אישי, לא הייתי מתרגש יותר מדי נוכח התופעה של שיתוף סיסמאות בין בני זוג ולא הייתי ממהר לזלזל באינטיליגנציה של בני הנוער בכל הקשור לאחריות על הנכסים הדיגיטליים שלהם (אני יודע שאינסטינקטיבית הנטייה היא לצקצק ולהגיד "אויש").

אני תמיד יוצא מתוך נקודת הנחה שבני נוער חיים במציאות הדיגיטלית מספיק זמן כדי לדעת את המשמעויות של שיתוף סיסמאות ולמרות שמדובר באקט סימבולי שפוטנציאל הנזק שלו גדול לעיתים קרובות מהתועלת, אני מאמין שבני נוער מספיק אחראיים כדי לקחת אחריות על הבחירות שלהם וגם אם לא, זו הזדמנות מצויינת ללמוד ממקור ראשון על הסכנות במרחב הדיגיטלי.

אם תזרקו חלוק נחל לתוך גוגל, תוך שני חיפושים תמצאו לא מעט מחקרים בנושא שימושי מדיה בקרב בני נוער וצעירים (כמו שאתם יכולים לראות, גם אצלנו לא חסרים). אם קראתם אפילו חלק מהמחקרים, קל מאד לראות שפייסבוק עבור בני נוער הוא הרבה יותר מסכום חלקיו וכבר לא רשת חברתית שמאפשרת להם לערוך אינטראקציה עם החברים שלהם ולשחק משחקים: פייסבוק הוא עורק התקשורת של בני הנוער, תעודת הזהות הוירטואלית שלהם ולמעשה מהווה את ההשתקפות והירטואלית – המראה של החיים בעולם האמיתי. תוכלו לקרוא קצת יותר על פייסבוק במצגת שהכנתי על תרבות האינטרנט של בני הנוער.

מחקר חדש שהתפרסם החודש (ינואר, 2012) מבית Ericsson Consumer Lab, נערך בקרב 2,000 בני נוער אמריקאים בגילאי 17-13 ומתאר בצורה מעוררת מחשבה את הדרך בה משתמשים בני הנוער בטכנולוגיה, בעיקר סלולרי ופייסבוק, על מנת לתקשר, להיכנס לתוך מערכות יחסים והפתעה: בני נוער מתגעגעים ומעדיפים להיפגש פנים מול פנים.

הסקירה המלאה בהמשך וכמיטב המסורת, המחקר להורדה בסוף הפוסט.

מתחילים בפייסבוק, מסיימים במפגש פנים מול פנים (התמונה ברשיון CC על ידי merfam)

מערכות יחסים: אם לא שינית סטטוס בפייסבוק זה לא נחשב

המחקר של Ericsson Lab מתחיל בסקירה קצרה על החדשה של טלפונים חכמים (סמארטפונים), מחשבים נייחים ונייחים אצל בני הנוער האמריקאים: ככל שבני הנוער מתבגרים כך כולה שיעור החדירה של טלפונים חכמים ומחשבים ניידים כאשר במקרה של מחשבים נייחים (Desktops) יש סטגנציה לאורך השנים. מחקרים קודמים מסוף שנת 2011 הראו ששיעור החדירה של טלפונים חכמים  אצל בני נוער אמריקאים עומד על 40% (נילסן) והמכשירים שבני נוער מחזיקים הכי הרבה ברשותם הם טלפונים סלולריים ומחשבים ניידים (YPulse Research) כך שיש התאמה בין הנתונים על פני מחקרים שונים.

המגמה של Cord Cutting או "עולם ללא תפרים" כפי שהגדרנו את זה כאן , בסגרתה יש חווית אונליין מתמשכת גם אחרי שבני הנוער מתנתקים מהחשב האישי שלהם ויוצאים למרחבים שבעבר היו שייכים לעולם הלא מחובר (כיתה בבית ספר) השפיעה רבות על הדינמיקה בין בני נוער בכל הכשיר לתהליכי חיזור והיכרות: במחקר שלהם, מביאים אריקסון את "תרשים החיזור", שנראה כך (לחצו כדי לראות תמונה ברזולוציה גבוהה):

מה שמעניין בתרשים הזרימה המתאר את תהליך החיזור ה"ממוצע" אצל בני נוער הוא שלוש מטרות הביניים: להשיג את השם של הבחור (או הבחורה), להשיג מספר טלפון ולארגן פגישה בחיים האמיתיים (הגם שהפגישה הראשונית הייתה בחיים האמיתיים). עוד שני דברים מעניינים: שימו לב שהתחנה הסופית של תחילת המערכת היחסים הרשמית היא שינוי הסטטוס בפייסבוק ל"במערכת יחסים" וההצהרה הפומבית שנחשפת לכל החברים בפיד האישי. רוצה לומר, אם לא החלפת סטטוס בפייסבוק זה כנראה לא נחשב.

נקודה מעניינת נוספת היא התפקיד של פייסבוק בתהליכי הביניים: פייסבוק הוא כלי, המתווך בין ייעדים שבמהות שלהם שייכים ל"מדיה הישנים" – טלפון, פגישות פנים מול פנים. אבל עוד נחזור לסוגיית פנים מול פנים בהמשך המחקר.

להכין שיעורים בוידאו צ'אט

מגמה נוספת שמזהים במחקר של אריקסון היא העלייה הדרמטית בתחילת 2012 בשימוש בשיחות וידאו מקוונות דווקא בקרב צעירים בני 15-13 שנמצאים בפיקוח נוקשה יותר על שימושי האינטרנט שלהם מאשר בני נוער מגוברים יותר. המחקר מצביע על 57% מבני הנוער הצעירים (בגילאי tweens) שמשתמשים בשיחות וידאו אחרי שעות הלימודים מספר פעמים בשבוע ו-87% שמשתמשים בשיחות וידאו לפחות פעם בשבוע.

קהל היעד העיקרי שמוביל את השימוש בשירותים הללו הוא כמובן בנות נוער צעירות (כבר אמרנו לכם שבות נוער שולטות באינטרנט, לא?) ובתוך שיחת הוידאו עצמה, הפעילות העיקרית שמבצעים בני הנוער היא לדבר (63%) לקשקש באופן כללי (22%) ולעשות דבריים אחרים תוך כדי (23%, לדוגמא: שיעורי בית).

תלויים בפייסבוק? לא ממש. 

המחקר של אריקסון מסתיים בהצגה של ההשפעה של פייסבוק על חיי החברה של בני הנוער: מספר החברים הממוצע של בני הנוער שהשתתפו בסקר (2,000 המהווים מדגים מייצג של 20,000 משתמשי פייסבוק בקבוצות הגיל בארה"ב) הוא 265 ומספר חברים שגבוה מ-350 נחשב בעיניהם "חשוד". למרות התלות הגדולה שנראית בעיני חלק מאיתנו של בני נוער בפייסבוק הוא דווקא לא צורת התקשורת שבני נוער העידו שהם לא יוותרו עליה. למעשה, פייסבוק נמצא במקום הרביעי אחרי שיחות טלפון, שליחת הודעות טקסט ודיבור "חי" בטלפון.

פייסבוק, כפי שכבר ציינתי מוקדם יותר בפוסט וכפי שמשתקף מהמחקר של אריקסון הוא אמנם כלי גדול ומשמעותי, אבל הגרף הבא מדגים בצורה הטובה ביותר את היותו של פייסבוק "מתווך" בדרך להגשמת מטרות גדולות יותר במובנים של תקשורת אנושית.

לייקים וחישפה לפרופילים של אחרים, כלים בדרך למטרה רחוקה יותר? (אריקסון)

אם ננסה להפיק תובנות מהמחקר של אריקסון שהתקשורת וחיי החברה של בני נוער בנויים על שני רבדים: רובד בסיסי המכיל בתוכו מאפיינים של פסיכולוגיה התפתחותית (הצורך להשתייכות, הצורך למציאת משמעות העצמי) ובונים את המעגלים החברתיים שלהם כדי לייצר ערך וליצוק תוכן לתוך המושגים ההתפתחותיים. הרובד השני מתאר את כל הכלים והמתכוונים המשמשים אותם לצורך בניית המעגלים והרחבתם – בעוד הצורך להשתייכות והרצון לבנות מעגל חברים רחב יותר הוא קבוע, פייסבוק הוא ארעי ויכול להתפתח ולהשתנות.

המחקר מסתיים באמרה שלפיה בני נוער ימשיכו להשתמש בכלים המקוונים עכשיו אבל הם יצטרכו להבין איך להשתמש בשיחות קוליות ובאימייל על מנת לקחת את היחסים החברתיים שלהם לשלב הבא. כאן אני דווקא לא כל כך בטוח.

את תקציר המחקר תוכלו להוריד מהאתר הרשמי של Ericsson Consumer Lab (זהירות, PDF) – לחצו כאן

יומיים לפני סוף השנה האזרחית סיכומי השנה נופלים עלינו מכל מקום (בעיקר בגלל שכל ארה"ב בחופש וכל מה שאנחנו מקבלים הם סיכומי שנה מתוזמנים ומוכנים מראש, שום תוכן חדש חס וחלילה) ולמרות שבאופן עקרוני אני מתנגד לסיכומי סוף שנה, הפוסט האחרון של 2011 בתנועת הנוער יעסוק בהצגת שלוש מגמות עיקריות (שתיים של השנה, אחת לשנה הבאה) מתוך מחקר המסכם את שנת 2011 אצל בני הנוער בכל הקשור בטכנולוגיה.

קשה להרגיש את זה כשאנחנו בתוך התהליך, אבל 2011 הייתה שנה מסעירה מבחינה טכנולוגית עבור בני הנוער: יציאה של מכשירים חדשים בכל החזיתות (סלולרי, מחשבים ניידים) וירידות מחירים של דגמים ישנים דחפו המון אנשים להתקדם ולשדרג את עצמם טכנולוגית. בני הנוער, שמקבלים את הטכנולוגיה שלהם בדרך כמכשיר יד שנייה מההורים או מהאחים הגדולים נהנו ב-2011 מכניסה מאסיבית לתחום הטלפונים החכמים ומחקר שהבאנו כאן לאחרונה מדבר על לא פחות מ-40% חדירה של טלפונים חכמים בקבוצת הגיל של בני נוער בארה"ב.

חווית מדיה מתמשכת (cc-Ed Yourdon)

חותכים את הכבל

ב-2011 התחלנו להכיר לראשונה תופעה שמופיעיה בסקרים ומחקרים בשם Cord Cutting או כמו שהגדרתי אותה "עולם ללא תפרים": חווית מדיה מתמשכת שמתחילה במחשב האישי (הנייד) בבית וממשיכה ללוות את בני הנוער גם כשהם יוצאים ממנו למרחב הציבורי באמצעות הטלפון החכם. החברים, מאגרי המידע, יכולת ההתקשרות וניהול מערכות היחסים הדיגיטליות שלהם, הכל ממשיך מהסביבה הביתית (עליה ההורים מפקחים) לתוך האוטובוס בדרך לבית הספר או בכיתה.

נתונים חדשים על שימוש בטכנולוגיה של בני נוער ב-2011 מגיעים מחטיבת המחקר YPulse Research שסקרה 1,500 בני נוער בארה"ב מראים על שימוש הולך וגדל במכשירים המותאמים לתפיסת חיתוך הכבלים: עלייה במספר רכישות המחשבים הניידים (על חשבון המחשבים האישיים), שימוש יומי בטלפונים חכמים ובנגני מוזיקה, כולם מותאמים לשימוש "בתנועה". עם זאת, לא הייתי מספיד עדיין את המחשבים האישיים, בעיקר בגלל העלות הזולה יחסית שלהם מול הניידים והיכולת שלהם לתת מענה לבני נוער בזירת המשחקים.

שימוש יומי במכשירים אלקטרוניים (Ypulse Research)

בעלות על מוזיקה בדעיכה

קרוב לוודאי שהנושא הזה שווה פוסט נפרד, אבל אחת המגמות הבולטות ב-2011 שלא זכו ליותר מדי סיקור בתקשורת או במחקרים היא הדעיכה של הבעלות על מוזקיה ועלייה משמעותית בהאזנה למוזיקה דרך סטרימינג (Streaming), מושג שלא זכה לתרגום הולם לעברית. אני מייחס את העלייה של בני הנטער בשימוש בשירותי סטרימינג לשתי מגמות אחרות: הראשונה, הוזלת תעריפי הגלישה בטלפונים סלולריים בארה"ב ומעבר לתוכניות של Unlimited Data, מה שמאפשר לבני  נוער להאזין לכל שיר בעולם על גבי טלפונים ניידים ומחשבים בלי להוריד קבצים, לחכות או למיין. מגמה שנייה שתורמת לעלייה בשימוש בסטרימינג היא הוספה של רובד חברתי למוזיקה שלא היה קיים עד עכשיו: היום בארה"ב, שירותים כמו Spotify יכולים לפרסם באופן אוטומטי למה אתם מאזינים, לשתף את החברים שלכם ברשימות ההשמעה ולהלביש על המוזיקה רובד חברתי שהחשיבות שלו לבני נוער היא עצומה.

בהמשך למחקר של Ypluse Research, שאלו בני נוער למה הם לא מורידים מוזיקה (באופן חוקי ולא חוקי) וגם מהתשובות לשאלה הזו אפשר לראות בבירור את הבעיות שסטרימינג נותן להן מענה באופן מושלם: מחירים, הדרישה לכרטיס אשראי, בעיות בטיחות על המחשב האישי (בהורדות לא חוקיות) ובעיות אחרות, כל אלה כבר מכוסות בסטרימינג וכשמלבישים עליהן את הרובד החברתי, זו הופכת להיות הצעה משתלמת עבור בני הנוער.

למה בני נוער לא מורידים מוזיקה (Ypulse Research)

מבט קדימה: ליותר תלמידים יהיה טאבלט

2012 תהייה במידה רבה, לדעתי הצנועה, השנה בה תתחזק המודעות לטאבלטים בעיקר אצל תלמידים ואולי אצל ההורים שלהם ככלי לימודי שיוצא מעבר לגבלות המוזיקה, פייסבוק אל שימוש באינטרנט וקריאת ספרים. אחוזי הבעלות של תלמידי תיכון על טאבלטים הוא נמוך מאד (2%), בעיקר מגלל המחיר של הטכנולוגיה והעובדה שגם להורים או לאחים הגדולים עדיין אין מכשיר חדש יותר שהם יכולים להעביר הלאה.

מה שכן, הרצון לרכוש טאבלט אצל בני נוער הוא גבוה מאד ועומד על 50% וב-2012, כשייכנסו לשוק מגוון רחב יותר של טאבלטים ובני נוער יתחילו להסביר להורים את החשיבות של טאבלט בבית (הרי הם אלה שיובילו את ההכנסה של המכשירים הללו לסלון). בסופו של דבר, ואני אבדוק את עצמי בסוף 2012, לדעתי אחוז הבעלות של בני נוער על טאבלטים יהיה מעט יותר גבוה כי המחירים לא יירדו, אבל המודעות ומגוון השימושים במכשירים הללו יוצרים שוק של הזדמנויות שמעט מאד אנשים יודעים או רוצים לגעת ולהתעסק בו בהקשר של בני נוער, אז שווה לשים לב.

עוד על בני נוער וטכנולוגיה השנה

• זהות בעולמות וירטואליים אצל בני נוער
• איך בני נוער קיבלו את גוגל+
• YouTube הוא מותג המדיה החברתית החזק ביותר (לא פייסבוק)
• דומינוס פיצה מוכרים לבני נוער דרך אפליקציית סלולר

לקראת סוף השנה האזרחית מתחלים גופי המחקר בארה"ב לפרסם את הנתונים ודו"חות הסיכום שלהם והראשונים לפרסם איזשהו סיכום שנתי הם מיודענו PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים והמשמעותיים בארה"ב לחקר אינטרנט (לרשימת המחקרים של PEW שהתפרסמו אצלנו לחצו כאן). אחד מהתחומים בהם עוסק המכון הוא בני הנוער בארה"ב והפעם, בנוסף לדו"ח שמציג את עיקרי הממצאים מהמחקרים של השנה, יש גם לא מעט נתונים חדשים ומעניינים.

T'weens – פחות חברתיים, יותר משחקים (CC-by-Zebest)

בני נוער צעירים משחקים יותר, מתייגים פחות 

ככל שבני הנוער מתבגרים, כך עולה רמת השימוש שלהם בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק (תגובות, לייקים, תיוג תמונות), זאת לעומת בני נוער צעירים יותר (מה שאנחנו קוראים Tweens, בני נוער בגילאי  12-14 (אפילו לכיוון ה-15) שעיקר העיסוק שלהם בפייסבוק הוא משחקים: לפי המחקר של PEW לא פחות מ 69% מבני הנוער הצעירים משחקים בפייסבוק לעומת 44% בלבד מבני הנוער הבוגרים.

יש בנתון הזה הרבה הגיון אם מסתכלים עליו מהזווית ההתפתחותית: ככל שבני הנוער מתבגרים, התפיסה שלהם עוברת ממצב ילדותי של "כל העולם סביבי" (מה שהופך את האינטראקציה במשחקים שהופכת את האדם לגיבור הראשי, מנוטרלת כמעט מתחרותיות או חשיבה חברתית) לתפיסה מופשטת ובוגרת יותר על הסביבה ועל האדם ומכאן קל להסביר את הפער ברצון להשתמש בפיצ'רים החברתיים של פייסבוק לצורך העצמה עצמית, קבלת הכרה והזדהות עם קבוצות של שווים.

בני הנוער מחוברים מתמיד, גם בסלולרי

לא פחות מ-95% מבני הנוער האמריקאים (בגילאי 17-12) מחוברים היום לאינטרנט ולא פחות חשוב, הפער על בעלות הטלפונים הסלולריים בין בני הנוער להורים שלהם הולך ומצטמצם עם השנים כך שהיום ליותר מ-90% מההורים יש טלפון סלולרי בבעלותם ובני הנוער סוגרים את הפער בשנים האחרונות ועומדים על 75%. ישראל, לעומת ארה"ב, היא מדינה מחוברת הרבה יותר (בערך 1,200 מכשירים על כל 1,000 בני אדם) כך שסביר להניח שבעלות הטלפונים הסלולריים גם אצל בני נוער היא גבוהה הרבה יותר.

מה שיהיה מעניין לראות בשני האחרונות היא העלייה (המתבקשת) בבעלות על סמארטפונים אצל בני נוער. באופן כללי, בני נוער משיגים את הסמארטפון שלהם מאחים או מההורים כמכשיר יד-שניה (בעיקר בגלל שמכשירים יד ראשונה יקרים) וככל שמערכת השדרוגים מזינה את עצמה, אפשר לצפות לעלייה גם בבעלות על סמארטפונים וגם על קוראים ספרים אלקטרוניים וטאבלטים. באופן אישי  הבעלות על הסמאפרטפונים מעניינת בעיקר בגלל העובדה שהיא מנגישה את האינטרנט על כל האתרים והפיצ'רים שלה לבני הנוער גם כשהם לא מול המחשב ויוצרת מערכת אקולוגית חדשה לשחק בה (כמו לדוגמא, בבית הספר) מה שיוצר הזדמנויות חדשות לפיתוח של מוצרים מעניינים.

פיקוח הורי: המקור העיקרי לבטיחות ברשת

למרות הדעה הרווחת על התנתקות מסוימת של בני הנוער מההורים שלהם (מגמה שדווקא מתהפכת בשנים האחרונות, אבל זה בפוסט אחר), המחקרים של PEW מראים על תלות גדולה של בני הנוער בהורים בכל הנוגע לנושאי בטיחות ברשת ובנושאים הקשורים בטלפונים סלולריים (שימו לב שהמחקר כבר מכניס את הסלולרי לתוך הרשת בהיט של רשתות חברתיות – החוויה החברתית זהה, רק הפלטפורמה משתנה): 58% מבני הנוער שמשתמשים ברשתות חברתיות יפנו להורים שלהם כדי לקבל החלטה לגבי תוכן "ראוי" או "לא ראוי" ברשת, לעומת 18% שפונים לחברים ו-18% שלא פונים לאף אחד ומקבלים את ההחלטות בעצמם.

עוד לגבי בטיחות ברשת, ההורים אמנם מהווים את ההשראה ומקור המידע לגבי התוכן, אבל דווקא במקרים של בריונות רשת אליה נחשפים בני נוער, הם בדרך כלל (64%) לא פונים לאף אחד כדי לבקש או לקבל עזרה ואם כבר פונים, הכתובת היא בדרך כלל חברים או עמיתים (53%) ופחות להורים (36%). המורים, אם תהיתם, נהנים ממעמד מפוקפק מאד בכל הנוגע לעזרה עם 3% בלבד.

המחקר של PEW מציג נתונים מעניינים לגבי הורים והקשר לילדים ברשתות חברתיות: הורים שמחוברים לרשתות חברתיות בדרך כלל מתחברים לילדיהם (בהנחה שהאחרונים לא חוסמים אותם או מסננים אותם בהגדרות הפרטיות) ולא מעט הורים בודקים איזה מידע זמין ברשת לגבי הילדים שלהם ופועלים בצורה אקטיבית לשמירה על הפרטיות של בן הנוער ברשת, אבל לנושא הזה של יחסי הורים-בני נוער ברשת מגיע פוסט משלו, לכל הפחות.

עוד על בטיחות ברשת בקרב בני נוער

• בני נוער מדברים על Sexting וגם כל מה שרציתם לדעת על Sexting
• בריונות רשת בסלולרי של בני הנוער
• קמפיין פרסומי של LG שמנסה לחבר את ההורים לסולרי של הנוער

בלי יותר מדי רעש או באזז מסביב, פייסבוק התחילו לבחון השבוע גרסת שולחן עבודה לצ'אט שלהם תחת המותג Messenger שמשמש את פייסבוק גם בזירת הסלולרי. בדומה לאפליקציה הסלולארית (App Store) , המסנג'ר של פייסבוק ממשיך בקו של האתר ומביא את הצ'אט ואת פיצ'ר תיבת ההודעות (מה שאנשים נוהגים לכנות inbox) לתוך ממשק וחווית משתמש אחת.

בפוסט שפורסם בבלוג All Facebook, ניתן לראות תמונות ראשונות מממשק המשתמש של הצ'אט של פייסבוק לשולחן העבודה שמזכיר, פחות או יותר, גרסה מזוקקת של בר הניווט הימני של פייסבוק שמכיל את הצ'אט יחד עם טיקר החדשות כשב-Messenger לשולחן העבודה נוספו גם כל ההתראות שיש לפייסבוק באתר (נוטיפיקציות, חברים חדשים והודעות פרטיות חדשות) כך שהתוכנה הופכת למעשה ל"מיני פייסבוק" עם כל ההתראות, רק בלי יותר מדי תוכן.

מסנג'ר של פייסבוק – בקרוב גם בשולחן העבודה 

חווית משתמש "ללא תפרים"

הייצוא של פייסבוק מסנג'ר מהאתר לתוך העולמות הסלולריים ולשולחן העבודה הוא נחמד בצד החדשותי, אבל חלק מאיזושהי מגמה קצת יותר רחבה של פייסבוק (אבל לא רק) לייצר חווית משתמש רצופה בין אתר האינטרנט, שם יש את רוב התוכן ושם המשתמש צפוי להעביר את רוב הזמן שלו לבין מערכת היחסים של המשתמש עם תוכן באתר בזמן שהוא עושה דברים אחרים (מכין שיעורי בית, נוסע באוטובוס או יושב בשיעור בבית הספר). אני קורא לזה Seamless UX – חווית משתמש ללא תפרים, בעיקר כי ההרגשה עבור המשתמש היא מעבר חלק בין היישומים השונים של האתר בלי לבצע איזו פעולה יוצאת מגדר הרגיל, אלא ממש לסגור את פייסבוק במחשב, לצאת מהבית ולהמשיך לקבל הודעות דרך הסלולרי כהמשך טבעי לשימוש באתר.

מגמה שניה מעניינת שאני רואה בייצוא של הצ'אט של פייסבוק מהאתר לשולחן העבודה היא הרצון של פייסבוק (אבל לא רק) לייצר איזשהו סטנדרט לצורת התקשורת ה-SMSית שלנו ולבצע איחוד של צורות ההתקשרות הללו: זה התחיל בהורדת שורת הנושא מתוך ההודעות הפרטיות בפייסבוק, המשיך באיחוד של ההודעות הפרטיות עם הצ'אט (כך שבעצם נוצרת "שיחה" אחת רציפה) וממשיך בחודשים האחרונים כשפייסבוק מעבירים גם את ההודעות שלנו למכשירים הניידים ועכשיו גם רוצים להפוך להיות תוכנת המסרים המידיים (IM) שלנו.

מסלול דומה לסטנדרטיזציה של הודעות ניתן לראות אצל אפל שהשיקה בגרסה האחרונה את שירותי ה-iMessege, שירות הודעות אחיד בין מכשירי האייפון, אייפד ובקרוב (אולי) גם למחשבים מבוססי OSX, מערכת ההפעלה של החברה. גם כאן יש איזושהי חברה שמנסה לייצר סוג אחד של הודעות במעבר "בלי תפרים" בחווית המשתמש, רק שבמקרה של אפל הם מגיעים מהעולמות הניידים ונכנסים לתוך החוויה הממוחשבת ופייסבוק מגיעים בדיוק מהכיוון השני.

iMessege של אפל – עוד ניסיון לסטנדרטיזציה של מערכת הודעות

בפוסט קודם שכתבתי לפני קצת יותר משנה, ביום שפייסבוק הכריזו על מערכת ההודעות החדשה כתבתי ש"ברגע שכל העניין הזה ייצא מפייסבוק ויתממשק לסלולר, החיבור יהיה טבעי מאד" אבל בחלק של התוכן יכול להיות שאני צריך לאכול קצת את הכובע: בזמנו הימרתי שאיחוד מערכת הצ'אט וההדעות הפרטיות לא תשנה את הדרך בה צעירים מתקשרים אונליין ובהרבה מובנים זה באמת נכון, אבל הרציפות הזו במנגנון והסטנדרטיזציה של ההודעות היא מה שתעשה (אנחנו עדיין לא ממש שם, אבל זה בדרך) את השינוי הגדול בצורת התקשורת – שירות הודעות אחד To rule them all.

עוד על דרכי תקשורת של בני נוער באינטרנט

• למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר (2009) 
• אפליקציית פייסבוק מעניינת שמאפשרת משלוח הודעות מצויירות ואינטראקטיביות
• מחקר: בני נוער מתקשרים בעיקר דרך SMS
• מחקר: עלייה בכוחו של SNS כאמצעי תקשורת (2010)

בפגישות האחרונות שלי עם חברות שרוצות להתחיל לייצר לעצמן נכסים דיגיטליים (עמוד בפייסבוק, אתר חברה, אבל היום כולם רוצים להיות בפייסבוק) או חברות שכבר יש להן עמוד בפייסבוק ואין להן מושג מה לעשות איתו שמתי לב לכמה דרגות של התייחסות לשיווק לצעירים דרך פייסבוק:

הגשה הרווחת היום, וזו שנמכרת בצורה הכי אגרסיבית על ידי כל חברה שמתעסקת בפייסבוק, היא גישה שאומרת "המטרה של עמוד החברה בפייסבוק היא לייצר תוכן רלוונטי על המותג, להשאיר את כלל החברים בעמוד על אש קטנה כל השנה ולהיות סופר-אקטיביים כשיש קמפיין פרסומי". במובן מסוים הגישה הזו טובה לחברות שמתעסקות בניהול עמודי פייסבוק, בעיקר בגלל העובדה שהיא מכריחה את המפרסם להיות תלוי בחברה שמייצרת תוכן כל השנה (אחרת אף אחד לא ידבר על המותג!) אבל תוצר הלוואי של הגישה הזו הוא עמודי פייסבוק שרוב השנה מפרסמים סטטוסים בשם המותג שהם במקרה הטוב קשורים לעולמות התוכן שלו ובמקרה הרע מביכים, מתוך רצון לייצר איזשהו "דיאלוג" שתגובות הגולשים אליו ייראו מעולה במצגת החודשית ויצדיק את הכסף שהחברה מקבלת מדי חודש.

גישה אחרת לעמודי חברה בפייסבוק מדברת על העמוד ככלי פונקציונלי לניהול מועדון לקוחות: החברים בעמוד הם לקוחות ובעצם ההרשמה הם מסכימים לקבל הודעות על מבצעים, סיילים והנחות. עמודים כאלה בדרך כלל מתאפיינים בהמון לקוחות לא מרוצים והעמוד הופך להיות משהו בין ניוזלטר לשירות לקוחות 2.0. לא שזה רע, אבל המחשבה מאחורי עמודים כאלה מדברת על "לפגוש את הלקוחות היכן שהם נמצאים" (וזה טוב ונכון) אבל במקום מסוים הגישה הזו מפספסת את כל המהות של רשת חברתית. ועכשיו -הפואנטה.

התמונה ברשיון Creative Commons על ידי Kara Alyson

מה משותף לשתי הגישות הללו? מערכת היחסים בין משתמש הקצה למותג היא לעולם דו-כיוונית בין המשתמש למותג ובין המותג למשתמש: המותג מפרסם סטטוס, המשתמש עושה איתו אינטראקציה, המותג מעלה איזו פעילות "ספרו לנו" המשתמש מספר. אין כאן קהילה אמיתית סביב מותג (כמו שאתם יכולים לראות טוב מאד באתרי פורומים, שם הקהילה מנהלת את הפורום והמנהל רק מפקח ומותח גבולות) אלא דו שיח בין מותג למשתמש כשהמושג "קהילה" בא לידי ביטוי כמעט תמיד בעטיפה. מתי ראיתם לאחרונה משתמש יוזם דיון על מותג בעמוד קהילה? למה בני נוער מייצרים המון תוכן בפייסבוק אבל מנהלים את מערכת היחסים הכי ליניארית ומשעממת עם המותג שלכם? מוזר, נכון?

הנחת בסיס: לא כל המשתמשים זהים

בפוסט קודם שלי בנושא, דיברתי על ההבדל בין Fan ל-Liker: העבודה הכי קלה שאפשר לעשות היא להניח שכל החברים בעמוד קהילה בפייסבוק הצטרפו בגלל רצון לזכות באיזושהי תחרות כשבעצם המבנה של קהילה בפייסבוק (ולכן חלוקת המשאבים והאסטרטגיה) היא קצת הרבה יותר מורכבת. בתרשים הבא אדגים את הגישההחדשהאני רוצה להציג, אחריו נפרט קצת יותר.

התובנה הראשונה לגבי חברים בעמוד קהילה היא כמעט מובנת מאליה, אבל משום מה נוטים להתעלם ממנה: לכל מותג יש מעריצים. וכשאני אומר מעריצים אני מתכוון למעריצים בסגנון "תולים פוסטר שלו בחדר" ופחות במובן של "לוחצים על לייק והולכים לטייל". בתרשים שהכנתי אתם יכולים לראות משנה של קהילה (מסחרית) בעמוד פייסבוק ואת האיזורים החופפים שמייצגים השפעה. המעריצים האמיתיים של המותג הם ה-Beachhead (נגיד, חוד החנית) של הקהילה, הם משפיעים על כל השאר ולא מושפעים מלקוחות לא מרוצים (תחשבו על מישהו שיש לו אייפון ובא אליו איש אנדרואיד שאומר לו שהמצלמה שבטלפון שלו גרועה, זה לא באמת ישנה לו, נכון?). לשיטתי, המעריצים האמיתיים הם הליבה של הקהילה, בהם אתם צריכים להשקיע הכי הרבה ובמובנים רבים הקהילה צריכה להיות הבית של המעריצים כשהם בעלי הבית ולמנהל המותג יש את המפתחות.

הרובד הבא במעגלי ההשפעה מכיל שני סוגים שונים של יצורים: לקוחות (שכבר קנו את המוצר) ולייקרים, או בשמם המסחרי יותר – לקוחות פוטנציאליים. לקוחות מגיעים לעמוד כדי לקבל שירות,להזדהות עם המותג שקנוף במיוחד אם הוא מגניב והם קהל היעד האולטימטיבי לכל מה שקשור בסיילים, הנחות, אפשרות לשדרג את המוצר שלהם ולהתנסות במוצרים חדשים. סוג אחר של אנשים הם ה"אוכלוסייה הכללית", הלייקרים, הלקוחות הפוטנציאליים – אותם צריך לחנך לאהוב את המותג או לחזק את ההכרה שלהם ולהפוך אותה להנעה לרכישה והתנסות. הלקוחות הפוטנציאליים מגיעים לעמוד בעזרת Promotions ומושפעים מכל מה שהם רואים: מעריצים, לקוחות וכמובן, לקוחות לא מרוצים. הלייקרים הם בדרך כלל ה-Detractors (בעלי הסיכוי הגדול ביותר לנטוש, אפילו יותר מלקוחות לא מרוצים שנשארים בעמוד ומקטרים) ובשבילם יוצרים פעילויות וקמפיינים שיווקיים.

איך להתאים את האסטרטגיה שלך למודל המורכב?

 אם יש משהו טוב באסטרטגיית שיווק, במיוחד באינטרנט, היא גמישות גדולה מאד. הנחת הבסיס שלי היא שעמוד קהילה בפייסבוק מיועד למעריצים לכן הפעילות השוטפת בערוץ צריכה לדבר למעריצים ולחזק את הקשר איתם בכל הזדמנות (בשביל זה צריך לזהות את המעריצים, אבל זה דורש פוסט נפרד ולא מעט תשומת לב). אם עקבתם אחרי המודל, אתם בטח מבינים למה האסטרטגיה של להעלות סטטוסים מטופשים לאורך כל השנה שגויה מהיסוד: לעלות סטטוסים בסגנון "לייק למי שאוהב גשם!!" מוזילה את הערך של המותג בעיני המעריצים (ומקטינה את מידת ההשפעה שלהם), לא נוגעת ללקוחות אבל מייצרת אינטראקציה מדומיינת עם הלייקרים. הערך למותג מעבר לסטטיסטיקות Talking about this שאפשר יהיה לשלוח ללקוח, לא ברור.

בניגוד למה שהרבה לקוחות חושבים ורוצים, כאן אין אפשרות לעשות "גם וגם" (מכירים את גם וגם?) וכל חלק במחזור החיים של המותג צריך להשקיע בסוג אחר של אנשים תוך התחשבות ב"מאיפה הם מגיעים ומה הם מצפים לראות" כשלאורך כל השנה הקשר עם המעריצים צריך להיות רציף ולראות איך הם באים לידי ביטוי גם בפעולות שמבצעים כלפי הקבוצות האחרות.

עוד על ניהול קהילות ותוכן בפייסבוק

• ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?
• מודל ניהול התוכן של Glee
• מחקר: מה חושבים בני נוער על השינויים האחרונים בפייסבוק?

יש לכם גישה שונה לניהול קהילות בפייסבוק? ספרו לי בתגובות!

אין הרבה חברות גדולות בעולם שמפרסמות לצעירים, מכוונות מכירה ומצליחת להשתמש במוצרים שעומדים בחזית הטכנולוגיה. דומינו'ס פיצה בארה"ב עושים את זה טוב ובאופן עקבי כבר כמה שנים, אחרי שבשנה שעברה שדרגה דומינו'ס את ה-Tracker המפורסם שלה והוסיפה לו ערכות נושא, השנה האסטרטגיה של החברה מפנה המון משאבים לכיוון הסלולר והמובייל והתוצאה ממש ממש מגניבה.

 ה- Pizza Hero של דומינו'ס (צילום מסך)

משחק ממותג יכול להיות כיפי

בשבוע האחרון שחררה דומינו'ס ארה"ב אפליקציית iPad חדשה בשם Pizza Hero (שם נדוש קצת, אבל מילא), משחק שמטרתו לחשוף את הגולש לתהליכי הכנסת הפיצה של דומינו'ס, לייצר מעורבות במוצר ועל הדרך, כמו כל אפליקציה או מוצר טכנולוגי שהחברה משחררת: למכור פיצות, והרבה.

משחק של הכנת מוצרים על גבי פלטפורמה של iPad יכול היה להתחרבש לדומינו'ס בפחות או יותר אלף דרכים: חווית המשחק הייתה יכולה להיות גרועה, המשחק יכול היה להיות יותר מדי מסחרי ולא כיפי, המכניזם של המשחק יכול היה להיות מלאה ומשעמם אבל עם כל זאת, ניכר שבמהחך החשיבה על המוצר, המטרה הייתה לעשות קודם כל משחק מגניב ורק אחר כך למסחר את כל המסביב – והתוצאה בהתאם.

במהלך המשחק תדרשו, במשך 11 שלבים להיכנס לנעליו של עובד בסניף דומינוס ולייצר פיצות מושלמות דרך כל השלבים: לישת בצק, פיזור הרוטב על הפיצה, מיקום מספיק תוספות במיקומים מדויקים, אפיה ומשלוח כשבכל שלב השחקן נדרש להשלים מספר מסוים של פיצות והשלב האחרון במשחק הוא שלב "אינסופי" כשמה שמכריע את השחקן בסופו של דבר הוא עומס ההזמנות.

המשחק עמוס במנגנונים שכולנו מכירים לאחרונה מעולם המשחקים: נקודות, באדג'ים, לחץ זמן, דרגות וציונים לשבח ממנהלי הסניף הוירטואלי, כל אלה מייצרים סביבה משחקית לגמרי כשהמיתוג כאן הוא בכל מקום, אבל מתפקד כשחקן-משנה.

את הרוטב שמים בתנועה סיבובית ובלי לצאת מהקווים

פוטנציאל מסחרי מעולה

החלק הכי נחמד באפליקציה הוא ללא ספק האפשרות ליצור פיצה משלכם ולקבל בדיוק (בערך) אותה פיצה מסניף דומינו'ס שקרוב אליכם. החיבור בין מוצר במשחק למוצר בעולם האמיתי הוא מה שעושה את האפליקציה הזו כל כך מיוחדת על פני עוד משחק ממותג של חברה והפער בין הרצון של המשתמש להתעניין במוצר לבין תהליך קבלת ההחלטה על רכישה ורכישה בפועל הוא כמעט ולא קיים: כל מה שצריך לעשות הוא ללחות על כפתור באפלקיציה ולהרכיב פיצה בדרך נחמדה וכיפית.

אני לא מאמין שנראה הרבה משחקים ממותגים בתקופה הקרובה בעקבות ההצלחה של דומינו'ס, בעיקר בגלל שלייצר משחק טוב ומוצלח זו בדרך כלל אופרציה לא פשוטה שמערבת אנשי מקצוע ותקציב קצת יותר גבוה מאפליקציה שהיא "כלי שימושי" (Utility) ובאופן כללי דורשת תשומת לב וגימור ברמה גבוהה. עם זאת, שווה לראות ולהתנסות באפליקציה של דומינו'ס ולו רק כדי לראות שאפשר לעשות משחק גם ממותג וגם כיפי.

עוד על משחקים ממותגים:

• מכירת תוכן בתוך משחקים ממותגים 
• קרב החנייה של גולדסטאר
• הקיבוץ הוירטואלי הראשון של יטבתה

אני יודע איך זה קורה, יושבים במשרד ומחפשים רעיונות לאיזו אפליקציית פייסבוק נחמדה שאפשר להרים ומפה לשם, בגלל שמדובר בקהל צעיר מחליטים שמשחק זה הפתרון, הרי בני נוער אוהבים לשחק, ככה כתוב במחקרים. בסופו של דבר, בגלל חוסר זמן (ובואו נודה על האמת, חוסר תקציב) רוב המשחקים שמפותחים בארץ כחלק מקמפיינים שיווקיים נגמרים בשכפול של מנוע משחק משנות השמונים-תשעים ומעטים המשחקים שהביאו משהו מקורי לשולחן.

לכל שלושת המשחקים שאני עומד להציג בפוסט הזה אין פוטנציאל להיות מפותחים עבור קמפיין פרסומי וגם אם כן (והם לא), מדובר כאן על עולמות תוכן שמחזיקים חודשים ושנים. הכוונה שלי כאן היא להציג שלושה משחקי פייסבוק קצת פחות קונבנציונאליים: כאלה שהם לא טוויסט על סוגר שטחים או על פונג, אלא מציגים חשיבה משחקית שהיא קצת מעבר לעולמות שאתם מכירים בפייסבוק (כן, גם לא פארמוויל).

MapleStory Adventures

מכל שלושת המשחקים, זה אולי המשחק שהכי הדהים אותי בחשיבה ובתפיסה שלו את פייסבוק. מייפל-סטורי הוא כבר שנים משחק מרובה משתתפים אונליין (מה שנקרא MMORPG ובעל קהילת שחקנים עצומה ונאמנה, זה אפילו מגובה במחקר). בעוד שבמשחק מחוץ לפייסבוק השחקן יכול ללכת לכל מקום ולעשות פחות או יותר מה שהוא רוצה, ההמרה של המשחק לפייסבוק לוקחת את העולם של Maple Story ומכניסה אותו לתוך הכללים של האפליקציות המוכרות ברשת החברתית.

בתוך MS Adventures אתם משחקים דמות לבחירתכם (לוחם או קוסם) כשבאופן כללי אתם משוטטים בעולם ומבצעים משימות. בדומה למשחקים כמו פארמוויל, כל פעולה עולה לכם באנרגיה (נתתם מכה ליצור, הרמתם חפץ מהרצפה – שילמתם באנרגיה). בדומה לכל שאר המשחקים גם כאן יש צבירה של כסף, קניה של ציוד לדמות והתקדמות במשימות. מה שמיוחד כאן, מעבר לזווית הדו-מימדית שהמשחק מוצג בה (כבר התרגלנו לזווית איזומטרית) הוא השיתוף של החברים: ברגע שיש לכם חברים שהתחברו למשחק, אתם יכולים לשחק יחד עם הדמות שלהם כדי שתעזור לכם משחק (לזמן מוגבל). בניגוד למשחקים אחרים, כאן אתם לא נכנסים לחווה, טירה או לעולם של החבר כדי לעזור לו, כאן הוא מגיע אליכם כדי לשחק יחד ויש בזה משהו קסום ונחמד (מעבר לעובדה שאתם נחשפים לדמות של החבר שלכם, רוצים נשק כמו שלו ואז ממשיכים לשחק).

לחצו כאן כדי לשחק

Triviador

קצת פחות "הארדקור" מהמשחק הראשון, טריוויהדור הוא הרבה יותר Casual אבל מציג טוויסט יפה ומעניין, מעין שילוב של Risk עם משחק טריוויה. המשחק מחולק לשני שלבים: שלב ראשון בו מוצגות שאלות וכל שחקן "תופס" ארצות על גבי לוח המשחק ושלב שני בו שחקנים נלחמים ראש בראש עד ששחקן אחד שורד כשליט העולם או ניצחון בנקורות.

מעבר לקונספט המגניב ולדרך הויזואלית בה מוצג המשחק, תוך כדי שהשחקן מתקדם בדרגות הוא צובר כל מיני בונוסים נחמדים שהופכים את המשחק לקצת יותר מאתגר: פטיש שעוזר לכם בשאלות אמריקאיות, תוכי שמדי פעם יעזורלכם למצוא את התשובה הנכונה או כנפיים שיעזור לכם לכבוש ארצות רחוקות (או את הטירה של היריב) גם אם אתם חלשים ולא תצליחו להגיע אליה. בסך הכל המשחק הזה מדגים איך לקחו רעיון נחמד וכשמשחקים בו זמנית מול שני אנשים ומעלים את הדירוג של המדינה שלכם בדירוג העולמי, אלה בדיוק העוגנים שצריך כדי למשוך שחקנים להעביר את הזמן אצלכם במשחק.

לחצו כאן כדי לשחק

Army Attack

בחזרה ל"הארדקור". ב-Army Attack המטרה די מסבירה את עצמה: כבשו כמה שיותר ריבועים על לוח המשחק, שחררו ערים והדפו את התתקפות של הגנרלים הממוחשבים. העניין הוא שככל שאתם משחקים יותר, כך השטח שאתם צריכים לשמור עליו הוא גדול יותר כך ששחקנים בדרגה מתקדמת ימצאו את עצמם שורפים שעות מול המשחק בלארגן קבוצות של חיילים במקומות אסטרטגיים.

בדומה לשאר משחקי ה-ville גם כאן כל דבר עולה אנרגיה וחברים צריכים לעזור לכם לבנות את הבניינים השונים בבסיס. אני חושב שמעבר למשחקיות אחד הדברים הכי נחמדים במשחק הזה הוא דווקא הלחן והמוזיקה שמנגנת תוך כדי. הנושא הזה לא היה שווה פוסט אבל בשנה האחרונה לא תמצאו משחק שמכבד את עצמו בלי מוזיקה והלחנה, עוד אחד מהמשתנים שיגרמו לשחקנים לחזור ולשחק – שחקו קצת Petville ותראו אם אתם מצליחים להוציא את המוזיקה של המשחק מהראש.

לחצו כאן כדי לשחק

לא הרחבתי יותר מדי לגבי המשחקים כי אני מאמין שאין כמו לחוות אותם מיד ראשונה. לכו,  שחקו קצת (תגידו לבוס שזה בשביל מחקר) ואם יש לכם משחקי פייסבוק מגניבים אני אשמח לקרוא עליהם בתגובות. 

רוב המחקרים המקיפים שרואים אור בשנים האחרונות מדברים על צדדים חיוביים מאד בכל הנוגע לבני נוער ואינטרנט: בני נוער מחוברים מאד, נוטים לאמץ טכנולוגיות חדשות (לדוגמא: רדיו אינטרנט), ההשפעה שלהם על משק הבית נמצאת בעלייה מתמדת וכמובן מצליחים לנהל בהצלחה יתרה מערכות יחסים עם גורמים אמורפיים, מותגים לדוגמא. מחקר חדש שמתפרסם ממש הבוקר מבית PEW Internet, אחד ממכוני המחקר הגדולים לחקר האינטרנט וסגנון החיים בארה"ב, מדווח על הדרך בה בני נוער מתנהגים ברשתות חברתיות ואולי אפילו יותר מעניין, על הדרך בה צריך להתנהג ברשתות חברתיות בעיני בני הנוער.

פייסבוק הוא מרכז החיים של בני הנוער

החק הראשון במחקר של PEW מתייחס לשימושי מדיה בקרב בני הנוער, בדגש על מדיה חברתית. המחקר מראה את המשך המגמה במסגרתה מבין כל קבוצות הגיל, בני נוער מתחברים הכי הרבה לאינטרנט (95%) כשאחריהם, כמו בדרך כלל, חברי דור ה-Y עם 94%. מה שמעניין לראות בחלק שעוסק בשימושי מדיה הוא את האבסולוטיות של פייסבוק בכל הנוגע לניהול המדיה האישית והחיים החברתיים ברשת של בני הנוער: מיותר לציין כי פייסבוק היא הרשת החברתית הפופולארית ביותר (89% מבני הנוער כאשר ל-99% מהם יש יותר מחשבון אחד!) ומשאיר הרחק מאחור את כל הרשתות המתחרות, במיוחד את טוויטר שלא מצליח להתרומם עם 12% שימוש בלבד.

בני נוער מבצעים ברשת חברתית פחות או יותר 6 פעולות כאשר הפעילויות המובילות הן שליחת הודעות לחברים (88%) כתיבת תגובות, העלאת סטטוסים והעלאת תמונות. 50% מבני הנוער משחקים בתוך פייסבוק, נתון קצת יותר מעניין הוא שאם מתמקדים בקבוצת גיל צעירה יותר (גילאי 13-12) רואים קפיצה משמעותית באחוזי המשחק עם 69%. הנתון הזה עומד בקורלציה עם התובנה שמצביעה על עליית אתרי משחקים לבני נוער צעירים בישראל.

כל התמונות שלהן בפייסבוק (CC-Morning Calm News)

חוויות שלילות \ חוויות חיוביות

החלק השני והעניין של הדו"ח עוסק בהתנהגות של בני נוער ברשתות חברתיות (אפשר כמעט לומר "התנהגות של בני הנוער בפייסבוק" אבל ניתן לשאר ליהנות מהספק). הנקודה הראשונה בה עוסק הדו"ח הוא השקפת העולם של בני הנוער לגבי אנשים בקבוצת הגיל שלהם וההתנהגות שלהם ברשתות החברתיות. 69% מבני הנוער אומרים שרוב האנשים בקבוצת הגיל שלהם הם נחמדים ו-20% לא נחמדים (תרגום לא מוצלח של Kind ו Unkind אבל "אדיבים" נשמע עוד פחות טוב). הנתון הזה יכול היה להתקבל בשקט יחסי אבל כשמסתכלים על הנתונים של בני הנוער לעומת המבוגרים שמאמינים ש-85% נחמדים ורק 5% לא נחמדים, כנראה שחווית בני הנוער את הרשת החברתית שלילית יותר מחווית המבוגרים את אותה הרשת.

את החוויה השלילית ביותר ברשתות החברתיות עוברות בנות נוער צעירות (13-12) כאשר על פי הדו"ח הן חושבות שאחד מכל שלושה אנשים בקבוצת הגיל שלהן הוא "לא נחמד" (33%) לעומת בנים בני 13-12 שהחוויה שלהם כנראה חיובית יותר עם 9% בלבד אנשים "לא נחמדים". עם כל זאת, החוויה הכללית של בני הנוער ברשת החברתית כלפי עצמם היא חיובית כאשר 65% זוכרים לפחוץ חוויה אחת ברשת חברתית שגרמה להם להרגיש טוב עם עצמם וחווית שלילות (כאלה שגורמות להם לחשוש מהליכה לבית הספר ביום למחרת) הן נדירות יחסית.

כנראה בניגוד למה שאנחנו נוטים לחשוב, בני הנוער תופסים את חוית הרשת החברתית כטובה מאד עבור עצמם אבל חוששים מאד מהעולם שמסביבם. אגב, בניגוד למה שחשבנו, בני נוער עם עמודי פרופיל "פתוחים" יותר דיווחו על אחוז גבוה יותר של חוויות שגרמו להם להרגיש טוב עם עצמם. אני חושב שצריך להסתכל על הנקודה הזו דווקא מההיבט של פסיכולוגיה התפתחותית: התנהגות של "אני מרכז העולם" אמנם אופיינית יותר לילדים ובני נוער צעירים ואמורה להשתנות עם הגיל לתפיסת עולם מופשטת יותר, אבל הקיטוב הבולט בין החשש מהעולם לאושר העצמי שגורמות הרשתות החברתיות יכול להצביע כאן על איזושהי מגמה.

"תתעסקו בעניינים שלכם"

חוסר הבטחון של בני הנוער כלפי הרשת החברתית מתבטא בתיאורים המילוליים שלהם בכל הנוגע לשאלה "איך אנשים מתנהגים ברשת חברתית". המילים הבולטות ביותר בדו"ח היו "שונה" , "מצחיק", "אובר-דרמטי", "מזוייף" או אם לסכם את כל התחושות במשפט אחד: אנשים ברשת החברתית מתנהגים באופן שונה מבחיים האמיתיים. בדו"ח מובאים ציטוטים מעניינים לגבי הנקודה הזו: (תלמיד בית ספר) "אנשים שבבית הספר מסרבים לקלל עושים את זה בכל מילה שניה באונליין" או "אני חושבת שאני מתנהגת באופן גס יותר אונליין בגלל שאני לא רואה את האנשים".

איך אנשים מתנהגים אונליין (מקור: Pew Internet)

בהמשך לדברים, נשאלו בני הנוער איך הם חושבים שאנשים צריכים להתנהג בעולמות הוירטואליים. כאן נמשכת מגמת ההתמקדות בעצמי כאשר בני הנוער לא מצפים מאנשים להתנהג באדיבות, או להיות אמיתיים אלא מתרכזים בעיקר ב"תתנהגו בכבוד ותתעסקו בעניינים שלכם".

איך אנשים צריכים להתנהג באינטרנט (מקור: PEW Internet)

בשביל כל מי שרוצה לקהל הצצה לרציונל ולדרכי החשיבה של בני הנוער ברשתות החברתיות, המחקר של PEW הוא אחד המקיפים והמעניינים שקראתי בתקופה האחרונה (אין ספק ששמור לו מקום של כבוד בתיזה שלי)  ומפאת קוצר היריעה אני לא אכפתוב כאן יותר מדי על החלק האחרון במחקר שמדבר על מעורבות הורים וקבלת עצות מאנשים שאינם הורים עבור בני נוער, אבל מדובר בחלק פשוט מרתק.

ההמלצה שלי: תורידו את המחקר [PDF] ותוציאו ממנו את התובנות לגבי המוצר (או הילד) שלכם.