כל הפוסטים עם התגית Facebook

Deko-Deko הופכים את הקיר שלכם בפייסבוק למשחק

בשבוע שעבר דיברתי בבלוג האישי שלי על Gamification, מושג טרנדי מאד לאחרונה שעיקרו יישום מנגנונים מעולם המשחקים על תחומים שהם לא בהכרח משחקים כדי להגביר את המעורבות של הגולש (שחקן) בהם ולהשתמש במנגנונים פסיכולוגיים ותגמולים (תחרותיות, קנאה, הרצון להשלים אוספים) כדי להוביל את המשתמש לשימוש חוזר במוצר (מה שאנחנו, אנשי המוצר קוראים Re-Engagement), ויראליות או פשוט להוציא כסף מהכיס.

אני חושב שהסמן הימני בתחום הזה, או לפחות החברה שגרמה לכולם לחשוב שהנה, לא חייבים לקרוא למשהו משחק כדי להפוך אותו כזה, הם FourSquare (שיימלס פרומושן: התחלתי לכתוב גם באתר פורסקוור הישראלי, תנו קפיצה), לכאורה כלי שימושי שתכליתו "בוא תראה איפה חברים שלך נמצאים" הוסיפו עליו מנגנון של באדג'ים, נקודות וטבלת מובילים ויצרו קהילה שלמה סביב המוצר הזה. עד כאן שתי פסקאות קצרות על Gamification, עוד נדבר על זה.

הקיר שלכם בפייסבוק: לא מה שחשבתם

אנחנו נמצאים עכשיו במין תקופה מוזרה שבה נפתחות חברות שמנסות מצד אחד למשחק (תרגום של To gamify) איזורים שלא הייתם מצפים להם ולהפוך אותם לכיפיים יותר דרך הפלטפורמה שלהם ומצד שני חברות שבונות תשתיות שיאפשרו לאתרים אחרים להתחבר אליהם ולמשחק את האתרים שלהם באופן אוטומטית (בדומה ל Game Center של אפל, OpenFeint או Plus+).

Deko-Deko היא אפליקציית פייסבוק חדשה שמנסה לקחת פיצ'ר שאתם מכירים מפייסבוק,להעצים אותו ולחבר אתכם אליו באמצעות מנגונים משחקיים. ככה זה נראה:

Deko-Deko להעלות הודעות מגניבות לקיר של חברים ולקבל דרגות (צילומסך)

דרגות, מפתחות ובונוסים יומיים

דקו דקו היא אפליקציה פשוטה מאד: אתם מקבלים את האופציה לכתוב על הקיר שלכם או על הקיר של חבר שלכם הודעה בפונט מטופש ולהוסיף תמונה (אגב, זה עובד ממש מגניב ונראה נורא משודרג). עד כאן מאד אינקרדימייל מצדם. אבל בנקודה הזו עוצרת האפליקציה ונכנס המשחק: לפרסם הודעה על הקיר שלכם או של חבר עולה 5 מפתחות. מפתחות הם המטבע הוירטואלי של האפליקציה וסביבם מתנהל כל המנגנון.

איך משיגים מפתחות? עושים לייק לעמוד של האפליקציה (20 מפתחות) לאפשר לאפליקציה לשלוח לכם אימיילים וניוזלטרים (20 מפתחות) וכמובן, להיכנס מדי יום לאפליקציה כדי לצבור בונוס יומי מצטבר (וכמובן אם חברים לוחצים על הקישור ונכנסים לאפליקציה, הם מקבלים תגמול בעצמם).

כך הופכים כניסות ל Re-Engagement - בונוס יומי

בנוסף לכל הבונוסים והתגמולים, כל הודעה שאתם מפרסמים שווה לכם דרגה, יש לכם חיה שאתם מגדלים (אמיתי לגמרי) ואתם יכולים לבחור את ה Avatar שלכם מתוך גלריה גדולה ומגניבה של איורים. למה? כרגע אין לזה משמעות מעבר ללהיות מוצגים על הקיר של החבר שלכם ולייצר התאמה אישית של האפליקציה אליכם.

למה לעשות את כל הסיבוב הזה בשביל אפליקציה שמפרסמת הודעות מצוירות על הקיר? שאלה מצויינת. אני חושב שלכל אפליקציה את הפוטנציאל ואת תקרת הזכוכית שהיא תגיע אליה. Deko Deko היא אפליקציה מגניבה ויכולה לגמרי לעמוד בזכות עצמה גם בלי מנגנונים משחקיים אבל ברגע שמוסיפים לה את הרובד הזה, פתאום היא לא רק כלי שימושי אלא מקום שאפשר לבלות יותר משלוש דקות בתוכו, יש סיבה אמיתית להעביר את האפליקציה הלאה לחברים ואולי חשוב יותר, המפתחים יכולים לקחת את השחקן למסלול מסוים שבסופו האפליקציה מציעה לשחקן תגמול מספיק אטרקטיבי כדי שהוא ישלם 20 פייסבוק קרדיטס בשביל מפתחות, ולא בטוח שזה יהיה כדי לשלוח הודעות מצויירות לחברים.

זינגה וסוכן החיברות הגדול בעולם

משחק הוא הרבה יותר מ…משחק. דרך המשחק ילדים, צעירים ואנשים בכלל מגבשים תפיסות, עמדות, דרכיי התנהלות, משמעות ובכלל איך לחיות בעולם הזה.

קצת פסיכולוגיה\סוציולוגיה: "חִברות, או סוציאליזציה, הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמשכת, המקנה ליחיד את דפוסי, כללי וערכי התרבות בחברה בה הוא חי. תהליך החיברות הוא תהליך בסיסי ואף קריטי לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה." (ויקיפדיה). תהליך החיברות מתבצע על ידי קבוצות שונות בהן נתקל היחיד במהלך חייו בהקשרים החברתיים השונים. סוכני החיברות העיקריים: משפחה, בית הספר, קבוצת השווים ותקשורת המונים.

המשחקים כמכתיבי תרבות בתקשורת ההמונים

לרדיו, קולנוע לאחר מכן הטלווזיה, שהינן חלק מן תקשורת ההמונים יש השפעה גדולה על תהליך החיברות.  ארה"ב הינה בעלת השפעה תרבותית גדולה גם ובעיקר בזכות כך שהיא "שתלה" לכל אחד מסך בבית בו הוא מקבל נתח של תרבות, או תת תרבות אם תרצו. זה שהמכשירים נוצרו ביפן, סין או קוריאה לא משנה את העובדה שמה שמשודר בהן הוא מה שמכתיב את סדר היום. גם כיום זה לא משתנה – באסיה מייצרים את המחשבים ובארה"ב את הפלטפורמות והתוכן. המדיום שהופך היום למחשב – והפלטפורמות החברתיות מאפשרות לעולם המשחקים לצמוח ולהגיע לכל פינה בקלות גדולה יותר . אם בעולם העתיק ניתן היה לכנס 45,000 איש בקוליסיאום ברומא, היום רק על המשחק סיטיויל מתכנסים מעל 84 מליון משתמשים. פאאור טו דה סיטי.

הנה עומר כתב ממש כאן בתנועה משחקים ברשתות חברתיות עלו ב 66% בשנה האחרונה, ואיך זה בעצם משפיע? ועוד עם מפלצת ההפצה הויראלית של פייסבוק? לא ניתן להמעיט בכוח של משחקים אלו לשנות ולעצב תודעה של משתמשיהם. מי שמתעניין מה כל זה יעשה בעתיד יוכל לצפות כאן בהרצאה מרתקת בטד על איך משחקים ישתלבו בחיים (לדוגמא איך על מברשת השיניים יהיה חיישן + משדר, וכל ילד שיצחצח טוב יקבל "קרדיט" מקולגייט לשימוש באיזה קניון וירטאלי – הכל שחיק). אבל לא צריך לחכות שמשהו יקרה, כבר כאן עכשיו למשחקים יש השפעה על איך אנשים בכלל וצעירים בפרט לומדים להתנהל ולהתנהג בעולם הזה.

סיטיוייל – העיר הגדולה בעולם

סיטיויל הושקה זה לא מכבר ונכון לעכשיו יש לה יותר מפי 5.5 תושבים מהעיר הגדולה בעולם. אבל מה שמעניין בהקשר הזה הוא מה המסרים הגלויים והסמויים שעוברים תוך כדי המשחק ודרכם צעירים ובכלל לומדים על איך להתנהל בעולם האמיתי. כי היום –  זינגה היא אולי סוכן החיברות הגדול בעולם.

מי שבכלל לא מעורה במשחקיי אונליין אלו, עדיף שיתעניין כי זה מאסט מקצועי. בגדול אתה מקבל שטח, בונה בתים, חנויות, מבני ציבור, כבישים ופארקים על מנת לצפות איך העיר מתאכלסת בתושבים וכל זאת תוך שיתוף החברים בפייסבוק.המטרה בסיטיויל היא לבנות עיר גדולה ומשגשגת לרווחת תושביה. אבל מהי בדיוק אותה רווחה?

נמלים חרוצות עם פ'טיש לצרכנות

בסיטיויל כל האנשים הם מאוד מסודרים ומתוקתקים. יש יתרון מובהק למי שהוא  neat guy. לא תמצאו בעיות חניה, אנשים שמאחרים בתשלום שכ"ד, או פרויקטיי נדל"ן שסובלים מחוסר איכלוס.  החנויות תמיד מתמלאות באנשים וסתם בטלנים שנהנים מהשמש ביום חם, לא תמצאו. הצועדים תמיד עושים זאת על המדרכות ועוברים רק במעברי חצייה. אומנם יש משטרה אבל ממש אין צורך בשוטרים שיפטרלו ברחובות להשליט חוק וסדר. זה קיים מאליו.


שהחנויות ריקות, הרחובות ריקים. לא תראו נפש חיה. איזה סיבה יש בכלל להסתובב ברחוב?. כל האזרחים ספונים בבתיהם ומחכים לאות. אגב, לצערי גם שיווק אינו נדרש פה. על בעל החנות בסה"כ למלא את את המדפים והאנשים יוצאים מהבית בשיירה אליו. בתמונה למטה תראו תראו מה קורה בצד ימין כאשר אין סחורה בחנות – הרחובות ריקים. וכאשר הסחורה חוזרת למדפים (תמונה מצד שמאל) , ההמון  שועט לרחובות. ולא תגידו לחם, או דלק – אלא חנות פרחים. כולם ממהרים כל הזמן מהבית לחנויויות ומהחנויות לבית.

האושר הוא לקנות

רגשות אין פה. כמעט. למעט אחרי הקניה. למעשה רק אחרי הקנייה האזרח מתלא באושר גדול ומעליו עולה ענן של חיוך (תמונה שמאלית). אפשר להבין. הלוא הוא חיכה בביתו והנה הוא מבין ברי המזל שהצליח לשים את ידו על סחורה חמה. בין אם זה נעליים, משחקי וידאו, פרחים, קפה או צעצועים – אין זה משנה כלל ועיקר. הקניה היא טובה, היא מוציאה מהבית ונותנת רגע של נחת. הקנייה משחררת.

הנחישות וההתמדה בסיטיויל משתלמת. מי שנכנס באופן קבוע מתקדם יותר. גם שימוש בהרבה חברים בפייסבוק עוזר, אבל מי ששם כסף יוכל לקצר את הזמן ולזרז את בניית העיר שלו. כשיש כסף, לא צריך חברים.

כמה מילים לסיכום

לא התמיירתי לעשות כאן ניתוח סוצילוגי אנתרופולגי של המשחק (מכירים סטודנט  לאנרפולוגיה שבא לו?) ברור שזינגה עיצבה ופיתחה את המשחק תוך שילוב הצרכים שלה (הכלכלים) ומחשבה מה יגרום לאנשים לשחק במשחק שלהם (חווית משחק נעימה וממכרת). חלק ניכר מן התהליכים במשחק אופיינו לפי רוח התקופה הצרכנית ופשוט הוקצנו ומוסדו.  מה כן?

האינטרנט זה לא מכבר הפך להיות חלק מתקשורת ההמונים אך בניגוד לכלי המדיה המסורתית הוא אינו מרוכז בידי בעלי שלטון או הון.  האומנם!? הרשו לי לתקן ולומר שהוא לא התחיל ככזה אבל היום הרשת הופכת להיות כלי משחק של הגופים הגדולים. רוב הציבור כלוא בפלטפורמות שיצרו לנו (גוגל, יוטיוב, פייסבוק, ווינט, וואלה…). האייפד רק ייחזק את דפוס השימוש הזה.

אז מה ניתן לעשות עם כל זה

חינוך – אין לי ציפייה מחברות מסחריות לייצר משחקים עם ערכיים אונברסליים חינוכיים. למרות שיש כאלו, אפילו כמה מוצלחים מאוד פה בארץ. אבל בחינוך, יש כאן זירה מאוד מעניינת. ידוע בפסיכולוגיה שבית הספר הוא אחד מסוכני החיברות החזקים ביותר. הנה עוד מקום אליו גם צריך להגיע.

מיסטיקה – קורא בסיטי ויל. פעם קראו בקפה. היום אפשר לצפות את העתיד שלך על פי העיר שבנית.

ניתוח אישיות – קורות חיים חדשים, (כבר בעצם ראשי התיבות זהים לקורות חיים וסיטיוויל באנגלית CV). כלומר בראיון או במחני קבלה לעבודה יאבחנו את האישיות שלך על פי הבחירות ואופן ניהול העיר שלך.

או סתם פשוט, לשחק

קמפיין השנה של תנועת הנוער

סקרנו כאן בשנה האחרונה הרבה קמפיינים מוצלחים שהלב הפועם שלהם היה דיגטל: יטבתהאהבה ראשונה של סלקום, ריהאנה של אוראנג', החניה של גולדסטאר וקרטושקס של תפוצ'יפס. היו כמובן עוד מוצלחים מאוד, אבל הנבחר שלי השנה הוא דווקא זה שכיכול הוא הפשוט מבינהם, שמראה שרעיון טוב הוא עדיין יכול להוות תחליף לארנק גדול. (הערת אגב – גם עם ארנק צריך לדעת מה לעשות).

כולם יפות וכולם חכמות אבל רק אחת יכולה לזכות. הנה כמה מהדברים שמצאו חן והפכו את הקמפיין הזה ליותר מסתם חביב:

כל אחד יכול לבחור

"בפלים או ופלות" יושב על עניין קטן ושולי אבל מאפשר מכנה משותף רחב ביותר. לכל אחד יש מה להגיד בנושא. יכול לבחור בין אפשרויות מאוד קלות ולקחת חלק במשחק. ממש משחק קז'ואל.


האבלוציה של הקמפיינים עם מעורבות גולשים דומה לאבלוציה של האינטרנט שעבור שינוי ממרחב פתוח ואינסופי > כינוס לתוך אתרים\אפלקציות סגורות.  בהקשר של הקמפיין, אם פעם היו מבקשים מהגולשים להסריט ולהכין וידאו או תמונות, היום מבקשים מהגולשים הרבה פחות. לרוב זה יוצא משהו מטומטם כמו "תעשו לייק" – אבל הנה דוגמא איך בקשת מערבות פשוטה יחסית מצליחה. ההצלחה בקמפיין מחייבת לחבר את אופן הפעולה לדפוסי השימוש של הגולשים – וכאן יש בינגו.

מיתוס הפרס

הנה תראו פה – אפילו לא הציעו פרסים למשתתפים – והצליח. רק ביקשו להשתתף ולקחת חלק.  ברגע שצריך לשלוף פרס גדול – לי זה ישר מרמז שהרעיון לא חזק מספיק. ואם הרעיון לא חזק מספיק – אף פרס שבעולם לא יעזור לקמפיין להתרומם. פרס באמת יכול לתרום למוטוביציה להקליק\לשתף\לענות  - אבל רק כמשהו תומך ומשני.

בפלים או בפלות? זה לא משנה כל עוד של עלית

כביכול הקמפיין בכלל לא מדבר על ופלים של עלית – אלא על ופלים בכלל.  בספוט בטלוויזיה אפשר לראות איך הוופלים מלווים אותנו לאורך כל החיים: בתנועת הנוער, בחדר בבית ובצבא – סוג של "תמיד איתך – שוקלד פרה"  רק צעיר יותר. זה שיש עוד מותגים שמייצרים בפלות בכלל לא מעניין – ככה זה שאתה מתנהג כמו מוביל שוק.

חיבור בין אונליין לאופליין

חגגו את זה עד הסוף והוציאו אריזה חדשה עם "בפלות". וככה כל מי שנחשף לקמפיין יוכל לראות את הבפלות החדשות על המדף.

רואים את הכיף את הקריצה

המדיה החברתית מאוד מעריכה שנינות, ציניות, אבחנה בניואנסים והתחכמויות. גם בפרסומת בטלווזיה דרך המדריך בצופים והמפקד בצבא עם הבפלה אפשר לראות שלא לוקחים את עצמם ברצינות מדי. עצם הדיון בין "ויצמן" (הדמות הוירטואלית)  והמנכ"ל כבר לוקח את כל הקמפיין לכיוון יותר של משחק.

האימפקט גדול

יותר ממליון מצביעים מספרים את הכל. אומנם כל גולש יכל להצביע יותר מפעם אחת אבל זה לא בחירות לראש ממשלה, אז למי ממש אכפת?!  ובכל מקרה ניתן לראות שאפילו גוגל טרנדס עלה על האתר – וזה לא קורה כמעט באף קמפיין. בפיק יותר מ40 אלף גולשים ביום. זה המון בכל קנה מידה. אין ספק שהבאזז ירד ואז האתר שהוקם צפוי לגסוס לאיטו. לקמפיין כזה צריכה להיות השפעה גם על המכירות בפעול – נתון שאין לנו.

ובכל זאת – חסר

דווקא בקמפיין כזה היה נדמה שפייסבוק הוא קלאסי לניהול דיאלוגים בנושא, אבל לא מצאתי אף קהילה\עמוד של הקמפיין שצבר כמות משמעותית של של עוקבים. להרבה מוצרים פחות מעניינים יש עמודים פעילים. ובכל זאת – אולי בדיוק בגלל זה רואים את הכח של הקמפיין.

נקודות למחשבה

  • האם מראש לא כיוונו ל"בפלה" –  סימנים מחשידים: (1)הדמות המגניבה אומרת בפלה. (2) יש כבר אריזה חדשה עם "בפלות" (3) כתובת האתר של ההצבעות היא baflot.co.il.
  • מה עושים עכשיו עם הבפלות האלו? כל האתרים והגולשים.
  • מה היה קורה אם זה באמת היה המנכ"ל הרלוונטי משטראוס עלית ולא שחקן? זה היה מקרב בהרבה יותר.
  • דעה: משחקים חברתיים כמנוע צמיחה בשנת 2011

    אחד הדברים שמסתמנים בתור טרנד שיכתיב את פעילותן של חברות מסחריות ברשתות חברתיות (וכשאני אומר רשתות חברתיות אני מדבר בראש ובראשונה על פייסבוק) בשנת 2011 הם המשחקים החברתיים. אם ב-2010 ראינו מירוץ חימוש של חברות מסחריות לייסד לעצמן קהילות פייסבוק כמה שיותר גדולות ולא בחלו באמצעים ובתמרונים כדי להשיג עוד אלף-אלפיים לייקרים לעמודים שלהם, בסופו של דבר אני לא חושב שיש מנהל שיווק שלא שאל את עצמו את השאלה: "אוקיי, אז יש לי 93,000 חברים בקהילה שלי בפייסבוק – מה עכשיו?".

    לאורך השנה גם החברות הגדולות נתקלו בשאלה הזו ויש כל מיני גישות מעניינות לסוגיה כאשר החביבה עלי היא הגישה של אדידס: לחברת הנעליים הענקית יש מעל 6,000,000 חברים בעמוד הרשמי של אדידס בפייסבוק וכמו מותגים גדולים וקטנים יותר, גם הם לא ממש יודעים מה הערך האמיתי שלהם. ההנחה של מנהלי השיווק של אדידס היא כזו: כל אחד מששת מליון האנשים שהעידו על עצמם שהם מתעניינים במותג ונחשפים לתכנים שמועברים אליהם דרך הקהילה יקנו בשנה הקרובה זוג נעלי אדידס נוסף  (או ראשון אם אין להם, אבל הם לא מאמינים בזה) בשווי שוק ממוצע של כ-80$. מכאן, ששישה מליון חברים בעמוד הקהילה שווים 480 מליון דולר.

    מעריצת אדידס – כל אחת כזו שווה להם 80$ (התמונה ברישיון Creative Commons על ידי andydoro)

    שנת 2011: שנת האינטראקציה

    אני טוען שהגישה של אדידס נשמעת נחמדב בתיאוריה, כל שכן כשמדובר במוצר יקר יחסית. אבל מה קורה כשהמותג שלך הוא מוצר זול יחסית (ואז 100,000 החברים שלך בקהילה שווים פוטנציאלית מעט מאד) או, במקרה הגרוע יותר, שהמוצר שלך הוא אינו מוצר צריכה. הגישה של אדידס, עבור רוב המותגים, היא לא מנוע צמיחה חזק מספיק לקהילת ברשתות חברתיות כדי להצדיק השקעה גדולה של משאבים מצד החברות – מה שמביא אותי לנושא העיקרי של הפוסט: משחקים חברתיים.

    לייצר בסיס קהילתי רחב שמתעניין במותג זה טוב ויפה, אבל הכסף הגדול נמצא באינטראקציה: בדרך בה חווה הצרכן את המותג ובמסע שהמותג מעביר אותו מקורא או משתתף פאסיבי. המותג רוצה, מעבר לזה שהמשתמש יעיד על עצמו שהוא מתעניין במותג, לגרום למשתמש להיות פעיל ביחס אליו ולחוות אותו בדרך שבה הוא (המותג) מתכוון.

    את הפוטנציאל של המשחקים החברתיים זיהינו כאן בתנועה עוד בשלהי 2009, עוד בתקופה שמשחקים חברתיים היו צריכים לייצר מנועי צמיחה משל עצמם והשתמשו בפיצ'רים של פייסבוק (שגבלו לא מעט פעמים בספאם) כדי לייצר לעצמם קהילת שחקנים גדולה. היום, מעריך מייסד Playfish, כמעט חצי מקהילת פייסבוק – בין 200 ל 250 מליון משתמשים מעורבים בצורה כלשהי במשחקים חברתיים. לא קשה להבין למה – משחקים חברתיים משתמשים בלא מעט טכניקות רגשיות וחברתיות כדי לייצר אינטראקציה בין שחקנים לבין עצמם, ובין שחקנים למשחק ועל הבסיס הזה נוצרות קהילות של שחקנים, נפתחות חברות שתומכות בעולם המשחקים החברתיים (בשנה האחרונה קמו לא מעט סטארטאפים שמתמחים במוניטיזציה ומדידה של משחקים חברתיים) ותעשייה שלמה מונעת, דיי באותו אופן שראינו בשנים 2009, 2010 את החברות שמתמחות בייצור תוכן בפייסבוק מציעות את השירותים שלהן.

    Cityville של זינגה – 13 מליון שחקנים בשבוע, 8 מליון פעילים מדי יום (צילומסך)

    מנוע צמיחה אמיתי

    מבחינת המותגים והחברות המסחריות משחקים חברתיים הם דרך מצוינת לאפשר לגולש לחוות את המותג בדרך אינטראקטיבית וכיפית. יותר מזה, מותגים יכולים להשתמש במנגנונים פסיכולוגיים ורגשיים שקשורים לעולם המשחקים (הרצון לנצח, לדוגמא) כדי לגרום לשחקן לעשות פעילויות כמו הפצת מסרים פרסומיים, שימוש חוזר ונשנה במשחק ועוד. במידה רבה, משחקים חברתיים יכולים להיות מנוע צמיחה אמיתי עבור הקהילת ולהוציא אותן מהמרדף העיקש אחרי ספירת ראשים ולהכניס אותם לעולם בו הם יוצרים גרעין של אנשים שמבצעים אינטראקציה עם המותג, חווים את המותג ומתקשרים איתו בצורה הרבה יותר אינטנסיבית ממדי פעם להיחשף לתוכן שהוא מייצר.

    התחלתי עם הנקודה את הפוסט ואני אסיים איתה: 2011 תהייה שנה בה, לדעתי הצנועה, יתפתח עולם הקהילות בפייסבוק לשני כיוונים: המעבר לבחינה של אינטראקציה על פני מרדף אחרי ספירת ראשים (אני אומר את זה בהסתייגות כי אי אפשר יהיה לעבוד על אינטראציה בלי מאסה קריטית שאפשר יהיה לעבוד איתה, ואני מניח שבמקרה הזה כל מותג יצטרף לקבוע לעצמו את הבנצ'מרק) ומהעבר השני מדידה של אותה אינטראקציה. משחקים חברתיים יהוו פלטפורמה ראשונה מסוגה שתכניס עוד אנשים למעגל האינטראקציה בצורה אטרקטיבית, חדשנית ומגניבה.

    ילדים בפייסבוק – מה הם עושים שם?

    למרות שמדיניות הפרטיות של פייסבוק אוסרת במפורש על הרשמה של ילדים מתחת לגיל 13, הם לא עושים עבודה טובה במיוחד בגזרת האכיפה ובישראל יש לא מעט ילדים מגילאי 13 ומטה שרשומים ופעילים בפייסבוק. הגבלת הגיל בפייסבוק היא חלק מ TRUSTe, אמנת פרטיות ובטחון מידע שמקיפה אתרים רבים ומנסה לייצר סטנדרט של בטיחות ואמינות למידע שעובר ברשת. עם זאת, כאמור, גם בישראל יש לא מעט ילדים שהתחברו לרשת החברתית הגדולה בעולם.

    מתודולוגיה והודעה חשובה לפני שמתחילים

    לצורך כתיבת הפוסט הזה עברתי על 75 עמודי פרופיל של ילדים בפייסבוק. בחירת 75 עמודי הפרופיל נעשה בצורה סובייקטיבית לגמרי ובשום אופן המדגם לא מייצג את כל ילדי ישראל שמחוברים לפייסבוק. המטרה של סקירת עמודי הפרופיל של הילדים (אגב, גם הקביעה נעשתה לפי תמונת הפרופיל ומאפיינים נוספים) הייתה לנסות ולמצוא קווים משותפים לפעילות של ילרים ישראליים בפייסבוק בכל מיני תחומים: פרטיות, תחומי עניין, שימוש באפליקציות ובפיצ'רים של פייסבוק ועוד.

    לפני שנתחיל, חשוב לי להבהיר שהפרטים שנחשפתי אליהם אצל הילדים היו רק הפרטים שהם אפשרו לחשוף (זאת אומרת, לא הצעתי לילדים בפייסבוק חברות כדי להיחשף לפרטים שלהם, יש גבול) ובפוסט הזה אני לא אחשוף שמות, תמונות או כל דבר חצי מזהה אחר. הרעיון הוא לזהות מגמות וטרנדים ולא להכין אינדקס של ילדים ישראליים בפייסבוק.

    לפי פייסבוק, רשומים 725,520 משתמשים בגילאי 13 (צילומסך)

    הגדרות פרטיות

    הנושא הראשון והבוער ביותר אצל ילדים בפייסבוק (יותר נכון, אצל הורים לילדים בפייסבוק) הוא נושא הגדרות הפרטיות. בשמונת החודשים האחרונים נושא הגדרות הפרטיות עמד בפוקוס של פייסבוק והם עשו לא מעט שינויים טכנולוגיים אבל בעיקר בממשק המשתמש כדי להפוך את כל נושא ההגדרות לנגיש ופשוט. כשסקרתי את עמודי הפרופיל של הילדים, שמתי לב שבשונה ממבוגרים, נדיר מאד למצוא עמודי פרופיל של ילדים שכל המידע בהם נגיש לחלוטין. רוצה לומר, לרוב המכריע של עמודי הפרופיל יש הגבלות של מידע לחברים בלבד (הבעיה היא שיכול להיות שהיד של חלק מהילדים קלה על כפתור האישור, אבל זו כבר בעייה של חינוך).

    מבחינת המגבלות על המידע הנגיש לזרים בפרופיל האישי של הילדים, רוב המגבלות הן בעיקר על תמונות, חלק קטן מהילדים מחיל מגבלות גם על ה Wall אבל על פי רוב, המידע בלשונית ה Info (תחומי עניין, חברים, חברים משותפים) נשאר פתוח. אחת התופעות ששכיחות אצל ילדים (אבל מופיעה גם בעמודי פרופיל של בני נוער) היא להכניס את החברים הקרובים בתוך בני משפחה (Siblings בפייסבוק), מה שגורם להם להופיע בעמוד המידע הראשי של הפרופיל גם אם המידע על החברים חסום.

    רישום חברים כבני משפחה (צילומסך)

    תחומי עניין (Likes) ונושאי שיחה

    כשהדף המרכזי עבור זרים הוא לשונית ה Info, אזור תחומי העניין (Likes and Interests) הופך להיות משמעותי ואצל הרוב המכריע של עמודי הפרופיל השייכים לילדים בפייסבוק שסקרתי, אפשר לראות לא מעט תחומי עניין ועמודי קהילה שהם אוהבים. אם אני מסתכל על העמודים בצורה רוחבית, אפשר לראות לא מעט תוכניות טלווזיה, בעיקר תוכן פופולארי: האח הגדול, עספור, בובספוג ועוד וסדרות מהעולם דוגמת iCarly. בהערכה גסה, לכל ילד יש בממוצע 50 "לייקים" לעמודי קהילה.

    בתוך נושא תחומי העניין, ולדעתי בגלל חוסר היכולת להבחין בין עמודי קהילה "רשמיים" שמספקים תוכן לבין כל מיני עמודי קהילה שמטרתם לבצע פישינג ותרמיות מסוגים אחרים, אפשר לראות קבוצות בסגנון "איך ייראה הקיר שלכם בפייסבוק ב 2020" בויראציות כאלה ואחרות אצל ילדים, מה שהופך אותם למטרות יחסית נוחות לתרמיות מהסוג הזה.

    תחומי עניין לדוגמא – לא מעט קבוצות זבל (צילומסך)

    למרות שעל פניו ילדים אמורים להיות יצורים חברתיים מאד, הפעילות על הקיר של הרוב המכריע של עמודי הפרופיל הוא בדיוק ההפך מחברתי. הרבה פרסומים אוטומטיים של משחקים (על שימושים של ילדים באפליקציות פייסבוק בהמשך), הרבה תמונות מעוצבות מהסוג שהיינו רגילים לראות בעמודי פרופיל של שין1 (זהירות, סכנת אפילפסיה) ומעט מאד אינטראקציות חברתיות (תגובות, לייקים). פה ושם יש פרסומים של חברים על הקיר של הילד אבל בלי לדעת מה קורה להם בתיבת ההודעות (Inbox), הקיר מרגיש כמו תיבת הודעות ציבורית עם הרבה "את באה היום לצופים?" , "אפשר לבוא אלייך היום?" ועוד בסגנון הזה.

    אפליקציות

    באופן גורף, אפשר לומר שילדים אוהבים לשחק בפייסבוק ואין ספק שלא מעט טראפיק מאתרי משחקי הפלאש הקונבנציונלים שהכרנו עד היום (בישראל – נט גיימס, לדוגמא). בהמשך למה שכתבתי לגבי הפעילות של הילדים על הקיר בפייסבוק, הם נוטים לפרסם הרבה הישגים על הקיר שלהם, יכול להיות מתוך חוסר ההבנה שלהם את הפעולה ופחות מתוך רצון לייצר אינטראקציה חברתית (אין כמעט חפיפה בין אפליקציות אצל חברים או תגובות). מעניין אם יש שיחה על אפליקציות פייסבוק מחוץ לרשת החברתית (בסגנון "שלח לי כבשה, אני אשלח לך תפוחים").

    אפליקציות פופולאריות נוספות הן אפליקציות בסגנון Phrases, כאלה שמפרסמות על הקיר של המשתמש משפט חכם כל יום. בישראל יש כמה אפליקציות כאלו (חכם סיני, הערס מהפייסבוק) ואפשר לראות אותן בשימוש רחב יחסית אצל ילדים. אפליקציות פופולאריות נוספות הן שאלונים לסוגיהם ואפליקציות סריקת פרופיל בסגנון: "על מי חלמת אתמול בלילה".

    משחקים חברתיים, בלי הרבה חברתיות לצד משחקי שחקן יחיד מסורתיים (צילומסך)

    שני הסנט שלי על ילדים בפייסבוק

    הבעיה עם ילדים שמסתובבים בפייסבוק היא לא הניצול לרעה שיכול לקרות מצד אנשים זרים (זאת אומרת, זו בעיה רצינית, אבל תלויה בעיקר בחינוך ובפיקוח של הורים ובהיגיון הבריא של הילד יותר בכל דבר אחר). הבעיה לטעמי היא חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה, היכולות שלה והפיצ'רים ואיך הם מתנהלים מולה: חשיפה לקבוצות עם מטרות מפוקפקות במסווה של תוכן אטרקטיבי (נראה אתכם לא לוחצים על קבוצה שאומרת "פאדיחה של ג'אסטין ביבר בהופעה"), אפליקציות שמנצלות את חוסר ההבנה של הילדים את הפלטפורמה כדי לפרסום על הקיר הפרטי שלהם מסרים שיווקים וכל פיצ'ר אחר שילדים לא מבינים עד הסוף יכולים להוביל לחווית משתמש לא נכונה.

    התמונה הראשית לפוסט מוגנת ברישיון Creative Commons על ידי Wesley Fryer

    האם שירות ההודעות החדש של פייסבוק באמת מתאים לבני נוער?

    ני לא חושב שאני עומד לחדש משהו למישהו כשאני אומר שבני נוער לא משתמשים באימייל, כמעט. המחקר האחרון שעסק בנושא השימוש של בני הנוער באימייל מצביע על 11% שימוש כאשר המגמה היא מגמת ירידת מתמקדת (אתם יכולים להוריד את המחקר ב PDF).

    באבולוציה של המוצר שנקרא "דואר אלקטרוני" שראשיתו עוד בשנות ה-60 עברנו כל מיני תחנות שמטרתן לייעל, לסדר, לקטלג ולסמן איימיילים במטרה ללמוד את הרגלי השימוש של הגולש אבל בהקשר של בני נוער, יש באימייל שני פיצ'רים שקשה מאד לנתק מהליבה של המוצר שהם אלה שגורמים לחוסר השימוש שלהם בו: דואר אלקטרוני הוא א-סינכרוני ובקצב החיים בו בני הנוער חיים, מוצר שלא מספק פידבק מיידי (או לפחות נתפס ככזה), גורם לבני הנוער לחפש צורות תקשורת אלטרנטיביות, מהירות יותר. הבעיה השניה באמייל , כפי שהצביע עליה אתמול זאקרברג (כמו בצבא, אנחנו בשלב של שמות משפחה), היא האובר רשמיות: הצורך לכתוב נושא וכתובת אימייל ממשית בפורמט "מישהו@איפשהו" שייכת במהות להמרה בין דואר רגיל לדואר אלקטרוני ובעולם התקשורת הקצרה ומבוססת המסרים המידיים, החשיבות של הפיצ'ר הזה פוחתת באופן משמעותי.

    שירות ההודעות החדש של פייסבוק – פותח בהשראת בני נוער (מתוך פייסבוק)

    הלא-אימייל של פייסבוק – בית אחד לכל ההודעות

    אני לא אלאה אתכם שוב בסיפור של איך עובד שירות ההודעות החדש של פייסבוק (אבל תוכלו לקרוא על זה כאן ולראות סרטון הסבר מצויין כאן) אבל אם לסכם את הרעיון לכמה שורות, מדובר בשירות שיכניס את כל התקשורת הבין אישית באונליין לתוך בית אחד: אימייל, סמסים, צ'אט – הכל ייכנס לתוך איזור אחד כאשר ההפרדה תהייה בין הודעות ושיחות עם חברים, לבין הודעות מגורמים אחרים (בנק, לדוגמא) לבין הודעות מגורמים חיצוניים (ספאם לסוגיו).

    מצד אחד, יש במערכת ההודעות החדשה של פייסבוק צעד משמעותי לכיוון מערכת שמותאמת מאד לאורח החיים של בני הנוער: כל השיחות מגיעות למקום אחד שגם ככה הם נמצאים בו, המערכת מאחדת בין צורות התקשורת הפופולאריות אצל בני נוער וצעירים באופן כללי וחשוב מכך, מנצלת את החוזקה העיקרית של פייסבוק – היא יודעת מי החברים שלכם אפילו לפי דרגת קרבה ותדע להגיש לכם את ההודעות בצורה מותאמת אישית. כשכל העניין הזה ייצא מפייסבוק יתממשק גם לסלולר, החיבור הטכנולוגי יהיה טבעי מאד.

    התמונה ברישיון Creative Commons  על ידי Yo, Adolescente

    התחזית: אל תמהרו להכריז על עולם חדש

    הרעיון של הית אחד לכל צורות התקשורת הוא נחמד והכל (ובהחלט יכול להיות זה יתקע את המסמר האחרון בשימוש באימייל אצל בני נוער) אבל בשורה אמיתית לגבי הדרך בה בני נוער יתקשרו אונליין אין כאן. המערכת אמנם מבצעת אגרגציה (צבירה) של מסרים ממקורות שונים וממיינת אותם, אבל לכל עולם תקשורת כזה (צ'אט, סמסים, הודעות פייסבוק) עולם של חוקים וכללים משלו שמייעדים אותו לסוג תקשורת מסויים.

    אני לא בטוח כמה שיחות אגביות בצ'אט של פייסבוק שנובעות משיעמום תהיינה רלוונטיות ברגע שבן הנוער עוזב את המחשב ויוצא החוצה  ואני עוד יותר לא בטוח כמה שיחה בהודעות הפנימיות בהודעות ארוכה תעשה את האבולוציה המתאימה כדי שהמשתמש יבחר לענות דרך הצ'אט ולא להמשיך את השיחה דרך ההודעות של פייסבוק.

    אז עולם ההודעות בפייסבוק יהפוך להיות הרבה יותר מסודר, זה נכון. אבל בתור מערכת שפותחה בהשראת בני נוער, אני לא חושב שתהייה לה הרבה השפעה במונחים של שינוי שיטת התקשורת אונליין וההצלחה, אם תהייה כזו של השירות תהייה מאד תלויית ביצוע ופחות בזכות רעיון תקשורת מהפכני. מבחינת קבוצות גיל, אני חושב שהשפעה תהייה דווקא על מבוגרים צעירים (34-18) שכן משתמשים באימייל בין חברים וצורת ההתקשרות החדשה תוריד קצת את התעבורה מהאימייל ותעביר אותם למצב "חברתי" יותר.