כל הפוסטים עם התגית Twitter

האח הגדול Live: הלקחים נלמדו

אם לא יקרה משהו מיוחד, הערב תיפתח בקול תרועה העונה השנייה של האח הגדול ובמשרדי האינטראקטיב כבר הספיקו למלא כל חלקה טובה בבאנרים כך שאף אחד לא יפספס את המאורע רב החשיבות (אם כי אני פחות הטיפוס של הפרק הראשון של האח הגדול שמלא בטקסטים מוכתבים מראש וטייפקאסטים לעוסים. את ערוץ 20 אגב, רכשתי).

מה שמעניין אותי בכל הסיפור של האח הגדול באינטרנט הוא דווקא השדרוג שנעשה בפלטפורמת השידור האינטרנטית: בעונה הקודמת (2008) יכולנו לבחור אחד מתוך ארבעה פידים שעבדו על נגן פלאש. יש לציין שאיכות השידור הניחה את הדעת אבל חוץ מלבהות במסך לא היה הרבה שיכולנו לעשות.

השנה העסק ייראה כך (המקור כאן):

FaceBookc

האח הגדול באינטרנט, גרסת 2009 (צילומסך: אתר mako)

כמו שאתם יכולים לראות, נלמדו כאן הלקחים מפרוייקט וידאו ריאלטי דומה מהתקופה האחרונה, מגודלים: למרות שאין מה להשוות בין הקמפיין של סלקום לבין החשיפה האדירה וכמות הפרסום שמשוקעת באח הגדול, אחד הדברים שהיו חסרים במגודלים ויפכו את האפליקציה של האח הגדול למצויינת היא האינטראקטיביות והשיחה על גבי הוידאו.

החיבור המתבקש לפייסבוק (והמאולץ לטוויטר), הוא בדיוק מה שייגרום להווצרותן של שיחות בזמן אמת (מה שהיה כל כך חסר במגודלים) ותייצר חיבור טוב עם הקהל הצעיר. בנוסף, שכבת הוווידג'טים מציעה לקהל יכולות אינטראקטיביות נוספות שהיו לב הקמפיין של מגודלים בדמותם של סקרים, כך בסופו של דבר תמיד יהיה מה לעשות בעמוד הנגן, גם אם לא צופים בוידאו.

בונוס: ערוץ הכנסה מצויין

מבחינה מסחרית האפשרות להלביש שכבת פלאש נוספת על נגן הוידאו ולשים עליה ווידג'טים פותחת אפשרויות מצויינות מבחינה מסחרית (בתמונה אתם יכולים לראות דוגמא לבאנר של ביסלי) אבל גם לדחיפה של תוכן משלים של כתבות ב mako. בקיצור, אם כבר יש כל כך הרבה גולשים בעמוד אחד, למה לא לייצר אחלה טראפיק לשאר העמודים באתר תוך כדי?

כל אלה, לצד סרגל הכלים של האח הגדול (נתמך על ידי Conduit) יכולים לייצר ל mako ערוץ הכנסה לא רע בכלל, אם לא ב CTR, בתחום החשיפות בוודאי ובוודאי.

על מה בני נוער ישראלים מדברים בטוויטר?

אחרי כמה פוסטים שפורסמו בתנועה לאחרונה (ביניהם "למה לא נראה בני נוער בטוויטר" או ההסבר של טקראנץ' לעניין) אני יכול לעמוד מאחורי הטענה אותה אני מציג לאורך השנה: רוב בני הנוער לא משמשים בטוויטר. עם זאת, קשה להתווכי עם העובדה שאפילו בישראל ישנה קהילה קטנה של טינאייג'רים שמעדכנת באופן תדיר את הסטטוס שלה בטוויטר ובעולם בו רוב השיחה של בני נוער ישראליים מתרחשת בפייסבוק, זה לא מובן מאליו.

לצורך הפוסט דגמתי 15 חשבונות של בני נוער ישראלים (לא מדגם מייצג, אבל ייתן לנו טעימה) וניסיתי למצוא את התמות המרכזיות בשיחות ושהם מנהלים ובהתנהגות שלהם בטוויטר כדי להבין, אולי, מה האינסנטיב שלהם לפעול ברשת שרוב החברים הקרובים שלהם לא נמצאים בה (ומכאן לקבל פחות חשיפה לתוכן שםה מייצרים, שדי עומד בסתירה לתיאוריות התפתחות קוגטיבית). התוצאות לפניכם:

Following \ Followers ועמודי פרופיל

בתור דוגמא טובה לעמוד פרופיל ממוצע של בן נוער ישראלי, הייתי מביא את העמוד הזה:

Capture-1

העמוד של @galyu בטוויטר: פשוט פשוט פשוט (צילומסך)

מבחינת העיצוב של העמוד, הרוב המוחלט של עמודי הטוויטר שדגמתי התאפיינו ברקע הלקוח מתוך ברירת המחדל של טוויטר, והעמודים הנותרים הציגו רקע פשוט ונקי, בכל מקרה – בלי עיצובי קאסטם מתוחכמים שמתאימים את עצמם לרזולוציה של המסך. לא שאני חושב שהם לא מסוגלים, אבל אין באמת טעם להשקיע משאבים בעמוד שלא נצפה על ידי הרבה חברים.

ואם כבר מדברים על חברים, שימו לב ליחס בין העוקבים. עמוד הדוגמא משקף פחות או יותר את הממוצע הכללי של Following ו Followers לטינאייג'ר ישראלי. אין כאן עניין של לעקוב אחרי כמה שיותר אנשים ומספר העוקבים בהתאם. כשאני מסתכל על הרכב העוקבים אצל בני נוער ישראלים פעילים מעט יותר (לדוגמא, @talpeguin) ניתן לראות שרוב האנשים שטל עוקבת אחריהם הם חברים כאשר במקומות הבאים מבחינת כמות ה-Following נמצאים סלבס מקומיים ובמקום האחרון אנשים וסלבס מהעולם.

בולטים בחסרונם אצל בני הנוער בטוויטר הם חשבונות טוויטר של חברות מסחריות מישראל ומהעולם וחשבונות טוויטר של שירותים (עדכוני חדשות ועוד) מה שמציין את המובן מאליו – את פיד המידע שלהם בני נוער לא צורכים מטוויטר. מאיפה כן? מפורטלי התוכן הגדולים בארץ, לינקים שרצים במייל ושיחות עם חברים במסנג'ר.

נקודה מעניינת נוספת לגבי מבנה העמודים האישיים היא שבני הנוער הישראלים לא מציינים אתר בית. המעטים שכן ציינו אחד ציינו עמוד תמונות בפליקר. זו דווקא נקודה מעניינת שהייתי רוצה להתעכב עליה בפוסט אחר ולנתח אותה קצת יותר לעומק. אני אשאיר רק שאלה – יכול להיות שעדיין לא קם בישראל אתר שבני נוער יכולים להתגאות בו מספיק כדי לייצג אותם? נחשוב על זה.

תוכן השיחות

שיחה באופיה היא משהו משתנה וזמני ומאופיים לרוב בנושאים טרנדיים. עם זאת, ניסיתי למצוא נושאי שיחה משותפים בין החשבונות שדגמתי: לשמחתי, גיליתי שהיכולת של בני נוער לזיין את השכל עם טוויטים בסגנון "הרגע שלפתי משהו מיימי מהעין" לא נופלת מהיכולת של המבוגרים לעשות את אותו הדבר.

הרוב המוחלט של הטוויטים שדגמתי מהחשובות לא הכילו קישורים החוצה. שזה ממש מעניין – כמעט אין טוויטים בסגנון "היי, מצאתי משהו מעניין בואו תראו" אלא יותר טוויטים שעוסקים בעצמי וב"מה עשיתי היום". שוב, עולה כאן השאלה של צריכת המידע על ידי בני נוער: אם אני לא חושב שאנשים יקראו את הלינקים שאני מפרסם (כי פידבקים אני לא מקבל), עדיף לי לשלוח ספאם לכל החברים שלי במייל או לשתף בפייסבוק.

Capture-1

הכנס תגובה צינית כאן. טוויט של @michalbr (צילומסך)

אם תהיתם, אין שימוש בהשטאגים, אבל אזכורים (@) דווקא יש. אזכורים הולכים בעיקר לחברים (סוג של פידבק) וכמו החבר'ה המבוגרים, ישנם אזכורים המנסים בצורה נואשת למשוך תשומת לב או תגובה מסלבריטאים.

השורה התחתונה: מה טוויטר צריכים לעשות

אני חושב שהשורה התחתונה מופיעה בצורת העלאת הטוויטים לאתר אצל בני הנוער: From web. ברגע שהיישום שכל כך נשען על קלות בתפעול וביכולת להטוויט מכל מקום בכל זמן כובל את המשתמש למחשב, אין לו סיכוי להדגים בפני קהל היעד את היכולות האמיתיות שלו. אם גם אני הייתי צריך להטוויט רק מאתר הבית של טוויטר, גם אני הייתי מתבאס.

מהיום: עדכון סטטוס בטוויטר, גם דרך MySpace

בעוד פייסבוק נלחמים בעוז על שוק הסטטוס עם מנגנון תיוגים לאנשים וקבוצות מסחריות (גל מור כתב על זה, גם הקפטן) MySpace, השחקן המשמעותי השני בתחום הרשתות החברתיות, מאפשרים למשתמשים לסנכרן את שורת הסטטוס שלהם באתר עם טוויטר החל מהיום.

לאחרונה אנחנו רואים מחקרים שמתפרסמים חדשות לבקרים על הרתיעה של בני נוער משימוש בטוויטר (ההסבר של טקראנץ', שני הסנט שלנו) אך עם זאת מייספייס לא חושבים פעמיים ומשיקים את השירות.

את האמת? בצדק. אם לסתמך על ניתוח דמוגמרפי של טוויטר שנעשה לאחרונה על ידי מכון המחקר PEW Internet, ניתן לראות כי כמעט אחד מתוך חמישה "young adults" בגילאי 24-18 משתמשים בטוויטר או שירות זהה כאשר אחוזי המצטרפים בגילאים מוקדמים יותר נמצאים בעלייה (מקור) כך שלשבת על הגדר ולהמשיך עם פיצ'ר הסטטוסים שלהם זו לא אופציה.

MySpace

סנכרון סטטוסים במייספייס-טוויטר (ציולומסך CNET News)

בסופו של יום אין כאן בשורה מיוחדת לבני הנוער. המיקוד של מייספייס הוא לא "עולם השיחה" אלא יותר מוזיקה וסלבס. עם זאת, כדי לשמור על האלמנט החברתי בחיים ההתממשקות לטוויטר היא צעד חכם (ומתריס כנגד פייסבוק, אז למה לא).

לפי הפעולות האחרונות של מייספייס, נראה כי השיחה וה"דופק של הרשת" מתכנסת לכיוון האתרים הגדולים וכל השאר מתמקדים בחוזקות. אני משער שאם זה הכיוון אליו הולכות הספינות הגדולות (פייסבוק לכיוון בידול ומייספייס לכיוון התממשקות) נוכל לצפות ל API לממשק הסטטוס של פייסבוק שיהיה נוח יותר לשימוש עבור אתרים חיצוניים.

טקראנץ' מסבירים: למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר?

מאז אותו פרסום של מורגן סטנלי לפני כחודש לגבי דרך צרכת המדיה אצל בני נוער, ואולי קצת לפניו,הפכו לא מעט אתרים לאובססיבים לגבי השאלה "למי בני נוער לא משתמשים בטוויטר?", אפילו אנחנו חטאנו וכתבנו על הנושא אחרי שכבר אי אפשר היה להתעלם מהטרנד. ולמה שלא יכתבו על טוויטר? מצד אחד יש כאן צעצוע אינטרנט נחמד שהמבוגרים מתים עליו ובני הנוער לא ומצד שני, בני הנוער מהווים את דור המשתמשים העתידי של טוויטר, ככה שיש למישהו שם סיבה לגרד את הפדחת.

אתמול פורסם בבלוג הטכנולוגיה TechCrunch פוסט מאת גיוף קוק, מייסד ומנכ"ל הרשת החברתית MyYearBook [טרנדס] העוסק במחקר שנערך בקרב בני נוער ונושא את הכותרת "מדוע בני נוער לא משתמשים בטוויטר?" לנוכח הפרסום בשבוע שעבר בניו יורק טיימס כי בני הנוער מהווים 11% בלבד מהאוכלוסיה של טוויטר. אובססיבים כבר אמרתי?

הנה שתי כותרות מעניינות מהמחקר

1. חוסר השימוש של בני הנוער בטוויטר לא נובע ממגבלות כלכליות או טכנולוגיות

בניגוד לדעה הרווחת (בקרב אנשי טוויטר, יש לציין) כי הבעיה היא אצל בני הנוער וחלילה לא באפליקציה, טוענים בלוגרים ואנשי טוויטר כי בני נוער רוצים להשתמש בשירות אבל לא מחזיקים במכשיר סלולרי התומך ביכולות גלישה או נמצאים בתוך תוכנית סלולרית משפחתית שמגבילה אותם בשליחת הודעות טקסט לטוויטר. לשמחתי, המחקר של קוק קובר את הטענה הזו: זה לא שהם לא יכולים, הם פשוט לא רוצים.

למה בני נוער כן משתמשים בטוויטר? כי לעדכן סטטוס ולעקב אחרי מפורסמים

פחות מעניין אותי למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר. הפיצוח לשאלת ה"למה לא" טמון דווקא ב"למה כן" וחבל שבטקראנץ' מיהרו לסגור את הפוסט ולא הרחיבו בנושא קצת יותר: כפי שכבר טענתי בחודש אפריל, בני נוער צורכים את מנת הסטטוסים שלהם במקומות אחרים, טובים יותר – שאינם טוויטר. מילת המפתח בעולם הסטטוס היא היזון חוזר (פידבק) ובעולם הנוער, כמה שיותר מהר יותר טוב. בעוד פייסבוק מאפשר פידבק קל מבחינת UI ומיידי (פשוט ללחוץ Like ולקבל התראות למייל), בתוספת העובדה שבפייסבוק מרוכזים הישגי המשחקים, סקרים ודיונים חברתיים נוספים, אין זכות קיום בעולם הזה לאפליקציה נוספת. מה הפלא שאל מול העושר של פייסבוק, הסיבה העיקרית לפיה בני נוער לא משתמשים בטוויטר היא "It's Lame".

ובכל זאת, כך טוויטר יכולים למשוך צעירים

לדעתי, הייתרון היחסי של טוויטר על פייסבוק, ואולי כאן טמון הפיצוח של גישת האתר לצעירים, הוא השימוש במפורסמים. לא מעט מפורסמים מרחבי העולם משתמשים בטוויטר ובהם לא מעט אלילי נוער. בעוד בפייסבוק רוב הפעילות סביב המפורסמים מתרכזת ב Fan Pages, הרי שבטוויטר הקשר למפורסמים הוא קרוב ובלתי אמצעי וההרגשה היא (לא משנה אם זה נכון או לא) שאם אני אשלח הודעה לטום, סולן להקת McFly, אני אוכל לנהל דו שיח איתו כי בטוויטר, אני לא Fan, אני Friend – וכאן טמון ההבדל הגדול. מספיקה הצצה בטוויטר של עדי כדי לראות את ההתרגשות (אני עוקב אחרי הרבה טינאייג'רים בטוויטר, זה בא עם העבודה).

בשורה אחת – אל מול חוסר הרצון של בני נוער להשתמש בטוויטר בגלל כפילות האפליקציות המספקות סטטוסים של חברים, דווקא בקשר הבלתי אמצעי עם המפורסמים יכול להיות שטמון הפיצוח.

למה בני נוער לא משתמשים בטוויטר

לא משנה מהו סוג הבלוג אותו אתה כותב, בסופו של דבר תהייה חייב לכתוב על טוויטר, ככה זה טרנדים. אז ברוח החגים, תרשו לי להפסיק לבקר קמפיינים ולרטון לכיוון משרדי האינטראקטיב, הפרסום ומשרדים באופן כללי ותנו לי להיות קצת ספקולנט.

twitter-logo

לפני כשבוע פורסם כאייטם ראשי בוואלה! Zone (אתר התוכן לצעירים של וואלה) מאמר דעה בנושא "לא מעניין אותי מה כל הסלבים האלה עושים בטוויטר" (קליק לקריאה).  קחו את הפרסום של האייטם הזה במקום שאמור להכתיב את האג'נדה של וואלה בכל הנוגע לבני נוער ותוסיפו אותו ללפחות שני בעלי עסקים מכובדים לבני נוער שהתייעצו איתי בשבוע החולף בנוגע להכנסת העסק שלהם לטוויטר והרי לכם מגמה: חלק מבעלי העסקים מכירים את טוויטר, מתרשמים ממנו ורוצים להיות שם.

"למה אתם רוצים להיות שם?" שאלתי. "כי שם נמצאים כל האנשים שעושים את הבאזז" הם עונים. ואני בכלל לא ידעתי שאני כזה.

לעניין; אנחנו (אנשי האינטרנט) מקבלים את מנת הסטטוסים-ב-140-תווים-או-פחות היומית שלנו משני מקורות עיקריים: פייסבוק וטוויטר כאשר לכל אחד המעלות והחסרונות שלו בתחום המיקרו-בלוגינג: שם יש את כל החברים שלנו ואפשרות התגובות אינטואיטיבית מאד ובאחר מעגל החברים מצומצם יותר ובכלל, מעבר לרעש העצום שמייצרים חברים שפחות קרובים אלינו בפייסבוק, בטוויטר יש הרגשה שהדברים שלנו נשמעים ומקבלים משמעות, במיוחד לאור האופי המאד Opt-in של טווייטר (לא עקבת, לא שמעת).

מסרים מיידיים כ Killer Application

הגורם החשוב שנכנס לתמונה אצל בני נוער בתחום הסטטוסטים שמקבל אצלנו פחות משמעות, הוא תוכנות ה IM. על הקשר בין נוער ל IM (מסנג'ר, ICQ, גוגל טוק ודומיהם) דיברנו פעמים רבות כאן בבלוג ואם להסביר במשפט: קיים קשר חזק מאד בין בן הנוער לתוכנת המסרים המיידיים האהובה עליו: זה המקום להתעדכן, זה המקום לדבר, זה המקום להכיר אנשים ובכלל, כשריבוי משימות היא דרך חיים, מסרים מיידיים משתלבים יופי.

msn

בני נוער במסנג'ר. ברקע: ליידי גאגא

אם חיפשתם מקום בו המסרים שלכם נקלטים על ידי חברים שלכם ולא נבלעים ברעש של אפליקציות או עדכונים של אנשים שאתם בקושי מכירים, שורות הסטטוס בתוכנות המסרים המידיים (הודעה אישית במסנג'ר, הודעת Away ב ICQ וגרסאות נוספות) הן המקום לעדכן. בנוסף, תוספים מסוגים שונים מאפשרים לחברים שלכם לראות לאיזו מוזיקה אתם מאזינים, ממש כמו שירותים מקבילים בטוויטר (Blip.fm ודומיו).

בקיצור, חפשו באזז היכן שיש

לפני כמה חודשים עשיתי ניסיון וביקשתי מבני נוער להירשם ל Plurk, אתר דמוי טוויטר – טיפה יותר גרפי, טיפה יותר מצועצע והתגובות היו פושרות: שוב העדכונים האישיים נבלעו בין כל העדכונים של החברים והסיכוי שלך להשמיע את הדעות שלך ולמשוך אנשים לדבר איתך הפך להיות תלוי בזמן העדכון. בנוסף, לאתרים כמו טוויטר, Plurk ואפילו פייסבוק חסר מרכיב ההמשכיות: גם אם אתה מחובר והסטטוס שלך הכי מעניין, פייסבוק צ'אט לא מספיק מפותח כדי לייצר זירה שתחליף את תוכנות המסרים המיידיים ושם הן מצטיינות.

אם יכולתי לתת עצה חינם (והן, כידוע, הכי טובות) לכל אותם בעלי עסקים לנוער שחושבים על כניסה לטוויטר בעקבות כל ההייפ (המוצדק, לדעתי) בכלי התקשורת , הייתי שולח אותם לחפש את מובילי דעת הקהל האינטרנטית במקומות בהם הם נמצאים: בבלוגים, ברשתות חברתיות אבל בעיקר את בעלי האתרים המשפיעים, כי עם כל הצער, טרנדים לבני נוער קל יותר להכתיב מלמעלה מאשר מלמטה. וזה כבר חומר לפוסט אחר.