דירות דיסקרטיות היו בתקופה בה הייתי בקולג ‘ בשנה השנייה שלי
כל הקורס הראשון התעסקתי עם חברי לקבוצה, ולא רציתי להתבלט במיוחד. בשנה השנייה שלי, החלק המעניין ביותר בחיי בקולג ‘ התחיל. פגשתי בחורה בשם עמליה. שוחחנו על נושא כלשהו ועל כך סיימנו ביום ההיכרות. לאחר מכן היא החלה לגלות עניין באישיות שלי, וכו ‘ באותם ימים, במיוחד לא הייתי מבריק עם מספר החברים שלי, ואז ראיתי את העיניים הנשיות החמודות האלה כסימן של ידידות.
התחלתי לספר לה כל יום על הבעיות שלי, על אהבה נכזבת וכו’. ומה שהכי מעניין אותי זה שהיא הקשיבה לשטויות שלי בלי להפריע לי. בשלב מסוים נתתי עצות מועילות ובזכות מאמציה הצלחתי להיפטר מאהבה נכזבת מאז כיתה ה ‘ עם בחורה אחרת.
ככל שחלף הזמן, התחלתי להתאהב בה לאט…ובכן, אתה יודע, זה די טבעי לילד שיש לו 0 חוויות עם בנות. ו -0 בנות אחרות מכרים / חברים שמוכנים להקשיב לדירות הדיסקרטיות היומיומיות שלך. היא הייתה צריכה להקשיב לבדיחות שלי וחרא במשך כשעתיים בקולג’, על זוג אחד. בהמשך, הייתי כמו הסטודנט הנכון, ברחתי מהזוגות ונסעתי לדירות הדיסקרטיות שלי. יורה כזו לא נמשכה זמן רב, רק 6 חודשים. לאחר שהבנתי שהלימודים לא נותנים לי שום כישורים, קלעתי עליה לגמרי והחלטתי פשוט להתחיל להרוויח כסף. לאחר שנשרנו, עמליה ואני המשכנו לתקשר לזמן קצר. ואז, מתישהו בפברואר(זכור את החודש. זה חשוב) בשנה השנייה, הקשר שלנו נותק לחלוטין. בינתיים המשכתי לעבוד כמתכנת. הזמן טס, אבל איכשהו הרגשתי לא בנוח עם כל יום שעובר. תרחיש חיים סטנדרטי: קם – > ארוחת בוקר – > הלכתי לעבודה – > חזרתי הביתה. וכך במעגל. כל יום ארור היה אפור יותר מהקודם.
הייתי בן 17 ולא ממש ידעתי דרכים אחרות להרוויח כסף. כך עבר נעורי. בזמן שהאחרים השתוללו, השתוללו, התעסקתי בעבודה, ומלבד זה, לא היה לי שום דבר אחר.
עבר חצי שנה מאז שהפסקנו לתקשר
אבל הנה עוד עובד, בוקר משעמם, הודעה מהבהבת על מסך הטלפון החכם שלי עם מִברָק. הייתה הודעה אחת אחת,”היי.” הצלחתי ללחוץ עליו. ההודעה נמחקה, אך הדיאלוג כבר היה פתוח. אני מסתכל על שם המשתמש ושם “Amaliya”. לאושר שלי לא היה גבול.
אם נזכור את הימים ההם, אני זוכר רק את הרגשות והרגשות היפים האלה. לה עניתי באופן טבעי, ” היי. אני כל כך שמח להתחיל לדבר איתך שוב.”. קדימה, קדימה. דיברנו ימים על הטיסה. שמעתי ממנה חדשות מעניינות על עצמי, שחברי לקבוצה מתגעגעים אלי והיא עצמה. שהם חסרים את הבדיחות שלי מהאשפה, ובכלל חיובי. שמחתי מאוד לשמוע על עצמי מילים כאלה. אפילו נודע לי על הרכילות שאני, לכאורה, יוצאת עם אמאיל ט. ק. כל הזמן הזה בקולג’, ישבנו יחד. ליתר דיוק, התחברתי אליה, נשרתי מהבנים.
זה היה מעניין מאוד לגלות למה פתאום היא יצרה איתי קשר שוב. התשובה הייתה, ” רק שהמספר שלך היה באנשי הקשר שלי ושלחתי לך הודעה.” הייתי בהלם. זה לא הקסם כאן. יום לפני שהיא שלחה לי הודעה, נאבקתי נפשית לפני השינה. נזכרתי במתנה אחת שהיא נתנה לי בקולג’. זה היה מדבקה רגילה על מחשב נייד. אז אחרי שלקחתי את הדירות הדיסקרטיות האלה, חשבתי עליה והבנתי שלעולם לא אראה אותה שוב. כדי להיפטר ממנה במחשבותיי, זרקתי את המתנה הזו מהחלון. קראתי איפשהו שכדי לשחרר אדם צריך לזרוק את כל הדברים שלו. לא הצלחתי ליצור איתה קשר בעצמי מכמה סיבות:
1) לא יכולתי ללכת לקולג’, כי כבר חצי שנה לא הייתי בלי סיבה. אם הייתי מופיע, היו לי דירות גדולות ודיסקרטיות.
2) המספר הוסר. היה מאוהב בה בסתר. כדי לשכוח אותה, מחקתי את המספר שלה. היו כמה ניסיונות להתקרב, אבל כולם נכשלו. אז לא ממש רציתי לאדות ובחרתי באפשרות “לשרוף את כל הגשרים”. שיקרתי לה שהמספר שלך נעלם, ובגלל זה לא יכולתי לכתוב לה, כששאלה אותי אחרי הפסקה של חצי שנה של תקשורת, “למה לא כתבתי את זה בעצמי?”.
3) אז קיבלתי שלא דיברתי עם אף אחד מחברי הקבוצה ברשת. חוץ מעמליה. מעגל קסמים. על ידי מחיקת המספר שלה, איבדתי לחלוטין את הקשר עם המכללה.