הוא היה בן זוג גרוע, אבל זה לא הפחית מעוצמת האסון שבהתאבדותו

אזהרת תוכן: הכתבה עוסקת בזוגיות פוגענית, באיומים בפגיעה עצמית ובהתאבדות.

אפשר להחזיק בשתי אמיתות בעת ובעונה אחת. בן הזוג הראשון שלי התייחס אליי באופן רכושני ופוגעני, והקשר איתו גרם לי לפחד ולאבד חלק מהחופש שלי. מותו בהתאבדות היה בכל זאת אסון נורא, כזה שהותיר בי כאב ואשמה במשך שנים. העובדה שהוא פגע בי אינה הופכת את מותו לפחות טרגי, ומותו אינו מוחק בדיעבד את מה שעשה לי.

האהבה הראשונה שלי

הכרנו כשהייתי בת 14, בשנה הראשונה שלי בתיכון. הוא היה מבוגר ממני, תלמיד בשנה השלישית, שחקן כדורגל ופופולרי מאוד. בעיניי הוא היה בטוח בעצמו, מרשים ומנוסה. התאהבתי בו במהירות. זו הייתה הזוגיות הרצינית הראשונה שלי, ולא היה לי ניסיון שבעזרתו יכולתי להבין מה נחשב לקשר בריא ומה צריך להדליק נורת אזהרה.

בתחילת הדרך הרגשתי שהכול מסתדר. הוא העניק לי תשומת לב רבה, רצה לדעת מה עובר עליי וגרם לי להרגיש חשובה. אלא שבתוך זמן לא רב, ההתעניינות הפכה לפיקוח. הוא נעשה קנאי ורכושני, שאל שוב ושוב איפה אני ועם מי אני נמצאת, וניסה לקבוע כיצד אתלבש ואיך אבלה את זמני.

כשהשליטה מוצגת כאהבה

הוא אמר לי שאין צורך שאתאפר. הוא לא רצה שאשב עם החברות שלי בזמן ההפסקות, והציג את הדרישות האלה כהוכחה לכך שהוא אוהב אותי ודואג לי. בגיל 14 היה לי קשה לזהות את ההבדל בין דאגה לבין שליטה. כשמישהו חוזר ואומר שהקנאה שלו נובעת מאהבה, קל להתחיל להאמין לו — במיוחד כשזו הזוגיות הראשונה שלך.

עם הזמן הרגשתי שאני נדרשת להסביר כל החלטה קטנה. במקום לבחור בחופשיות לאן ללכת ועם מי לדבר, התחלתי לחשוב מראש כיצד הוא יגיב. ההתנהגות שלו לא הייתה רק קנאה חולפת. היא צמצמה את החיים שלי והפכה אותי לאחראית לכאורה למצב הרוח שלו.

באחת הפעמים רציתי לחזור הביתה מוקדם מפני שאבי ביקש זאת. בן הזוג שלי פירש את הבחירה כאילו היא מוכיחה שאני אוהבת את אבא שלי יותר ממנו, ואיים לפגוע בעצמו. נבהלתי. לא רציתי שיקרה לו דבר, ולכן האיום השפיע עליי בדיוק כפי שאיומים כאלה נועדו להשפיע: הוא גרם לי להרגיש שאם אציב גבול, מישהו עלול למות בגללי.

המרחק שעזר לי לראות את הקשר אחרת

אבי הבחין שמשהו אינו תקין וניסה להגן עליי. בהדרגה נוצר מרחק ביני לבין בן הזוג שלי. הלימודים, הפעילויות והחיים שמחוץ לזוגיות הזכירו לי שיש לי זהות נפרדת. הקשר לא הסתיים מיד, אבל הוא נעשה מצומצם יותר, ולעיתים נפגשנו בעיקר בסופי שבוע.

המרחק הזה אפשר לי להבין עד כמה התרגלתי להתנהל לפי הפחדים והדרישות שלו. הוא כבר דיבר על האפשרות שאעבור לגור איתו לאחר הלימודים ושנתחיל חיים משותפים. אני, לעומת זאת, התחלתי להבין שאני רוצה לגלות מי אני בלי לקבל ממנו אישור לכל צעד.

כשהייתי בת 17 החלטתי להיפרד ממנו. הוא התחנן שאשאר, בכה והגיע אל ביתי בניסיון לשכנע אותי לשנות את דעתי. אבי ביקש ממנו לעזוב ולא לחזור. באותו זמן הרגשתי שהצלחתי סוף סוף לצאת ממערכת יחסים שחנקה אותי, גם אם עדיין היה לי אכפת מהאדם שהיה חלק מרכזי מחיי במשך כמה שנים.

הבשורה ששינתה הכול

זמן קצר לאחר הפרידה נודע לי שהוא מת בהתאבדות. הוא השאיר מכתב. הוא לא כתב במפורש שאני אשמה, אבל אמר שבלעדיי חייו חסרי משמעות. הייתי בת 17, והמשפט הזה נחת עליי כמשקל שלא ידעתי כיצד לשאת.

במשך זמן רב שאלתי את עצמי אם יכולתי למנוע את מותו. חזרתי בראשי לשיחות שלנו, לאיומים הקודמים ולרגע שבו החלטתי להיפרד. האבל התערבב בפחד, בכעס ובאשמה. התאבלתי על אדם שאהבתי, ובאותו הזמן ידעתי שהקשר איתו היה מזיק ושנאלצתי לעזוב כדי להגן על עצמי.

המשפחה שלו לא האשימה אותי. להפך, היא קיבלה אותי בחום, וגם במהלך השנים המשכתי לבקר מדי פעם. היחס שלה לא העלים את האבל, אבל הוא עזר לי להבין שאינני צריכה לשאת לבדי אחריות שלא הייתה שלי.

פרידה אינה הופכת אדם לאחראי להתאבדות

לקח לי שנים להפנים שאדם רשאי לסיים קשר שפוגע בו. איומים בפגיעה עצמית מחייבים התייחסות רצינית, אך הם אינם מחייבים להישאר בזוגיות מתוך פחד. כשבן או בת זוג מאיימים לפגוע בעצמם, נכון לערב מבוגר אחראי, בן משפחה, איש מקצוע או שירות חירום. לא נכון להפוך נערה, נער או כל אדם אחר למערכת התמיכה היחידה שלהם.

גם אי אפשר לצמצם התאבדות להסבר יחיד. פרידה עשויה להיות אירוע כואב, אבל מצוקה אובדנית מורכבת יותר ממשפט כמו “הוא מת בגללי”. האחריות לקבלת עזרה ולטיפול אינה יכולה להיות מונחת על כתפיו של בן הזוג, ובוודאי לא על כתפיה של נערה בת 17.

היום אני יכולה לומר שהוא היה בן זוג גרוע, בלי להסיק מכך שהיה אדם חסר ערך או שמותו הגיע לו. אני יכולה להתאבל עליו בלי לייפות את הקנאה, השליטה והאיומים. שתי החוויות אמיתיות: נפגעתי ממנו, ואיבדתי אותו באופן נורא.

מה עושים כשמישהו מאיים לפגוע בעצמו

אם אדם בסביבתכם מדבר על התאבדות או מאיים לפגוע בעצמו, אל תבטיחו לשמור זאת בסוד. הקשיבו בלי להתווכח ובלי לבטל את דבריו, וערבו בהקדם אדם אחראי או גורם מקצועי. במקרה של סכנה מיידית בישראל יש לפנות למשטרה בטלפון 100, למד״א בטלפון 101 או לחדר מיון. אפשר גם לפנות לער״ן בטלפון 1201 לקבלת סיוע נפשי.

אם האיום נאמר בתוך זוגיות, מותר להציב גבול ומותר להתרחק. אפשר לדאוג לאדם שנמצא במצוקה ובמקביל לשמור על הביטחון האישי. עזרה אמיתית אינה דורשת מאדם אחד לוותר על החופש שלו כדי להחזיק אדם אחר בחיים.