בתור ילדה בבית ספר היסודי, מצאתי את האורגזמה שלי בזמן שעליתי על חבל במשחקי הספורט. כשהייתי בת שמונה עשרה, הדודה שלי קנתה לי את הויברטור הראשון שלי, כיוון שזה קטע משפחתי פשוט לעשות זאת. במהלך לימודיי באוניברסיטה, הייתי מארחת אירועי Passion Parties, שמו כי הם עסקו במכירת צעצועי מין, תוספי ס lubrication וטעמים שונים של כל דבר. לכן, כאשר בסופו של דבר סיפרתי לחברים חדשים שאני בתולית — בגיל 27 — זה הפתיע מאוד כמה מהם.
מעולם לא נראיתי כמו ה”תבנית” של בתולה. לא לבשתי בגדים שמרניים, אהבתי גברים, נישקתי בחוצות פעמים רבות, והייתי טובה עם הידיים שלי. אך אם חברים שלי דיברו על קיום יחסי מין, תמיד אמרתי לא. זה לא היה מושפע מאמונה דתית. גדלתי בבתוך תרבות נוצרית, והייתי מודעת לאידיאל הנוצרי שלא לקיים יחסי מין לפני נישואין. אך בפועל, לא קיבלתי את זה. ידעתי שאקיים יחסי מין לפני החתונה, כי לא תיארתי לעצמי לחיות את כל חיי עם אדם אחד בלבד בלי לדעת שיש עוד עולם של פנטזיות, חוויות ואפשרויות.
שאלות כמו: “האם זה בגלל חוסר ביטחון עצמי?” לא היו חלק מהשאלות שלי. אני בטוחה בעצמי. עם סיום הלימודים באוניברסיטה, כל הבנות שהכרתי כבר איבדו את בתוליותן מזמן, והרבה מהן אפילו בגיל צעיר מאוד. בכל זאת, מעטים היו המקרים שבהם חברותיי תקפו אותי על כך שאני עדיין בתולה. להפך, פקפקו בעניין הגבריים שהיו יותר סקרנים לגבי כך, אולי מתוך רצון לגלות את תיבת הפנדורה שלי.
והחלטתי להמשיך לסרב. להכריז על כך בגלוי עלול להעמיד אותך במרכז תשומת הלב הלא רצויה של חבר’ה צעירים, שהתנהגו לעיתים בסקרנות או בהומור כלפיי. אך אני מעולם לא חוויתי לחץ ממצד הגברים, שאולי רק רצו לדעת למה. תמיד הייתה לי תשובה מוכנה: “אני לא מוכנה עדיין”.
בגיל 22, הייתי בוגרת ומבוססת יותר מרבים מחבריי, שסיימו את התואר עם ציונים מצטיינים והייתה להם הצלחה בלימודים, אך גם ביליתי בסופי שבוע במקומות בילוי, טסה לחופשות והייתי מלאת שאיפות. אני ידעה בבירור שזה לא הזמן לממש את הרצון שלי לקיום יחסי מין. חששתי מכאבים, מקשר רגשי שעלול להפוך לנטל, מחרדות בנוגע להריון או למחלות מין, וכן פשוט לא רציתי להתרחק ממה שהייתי עד אז. ידעתי איך להלהיב את עצמי ולספק את הצרכים שלי, כך שלא הרגשתי בתסכול מיני.
לאחר שסיימתי את הלימודים והתבגרתי, היו לי מערכת יחסים רצינית עם בחורים מבוגרים יותר, שאהבתי ואהב אותי, אך בכל זאת סירבתי לקיים יחסי מין בשלב מסוים. הזמן פשוט לא היה נכון, או שאני לא הייתה מוכנה לכך. ואז, בגיל 27, עברתי ללקום סאות קרולינה, באופן ראשון מחוץ לאזור אוקסיד, והתחיל פרק חדש בחיי.
שינויים אלה היו שהביאו אותי להבנת שזה הזמן. המהלך שקרה בי לא היה סנסציוני, לא חוויתי ממש שינויים חיצוניים משמעותיים למחרת, אך בלבי ובחיי, הרגשתי שאני בשל – רגשית, כלכלית ופיזית. היכולת לבחור מתי ואיך לקיים יחסי מין הפכה לחריגה מהחוויה הרגילה שהייתה לי עד אז, והייתה כמו פתאום לגלות שאני יכולה לקנות משקה בכל מקום שרוצה.
חוויתי רגעי קצה של חוויות חד-פעמיות, כמו סשן עם מורה יוגה שהייתה נפלאה, מערכת יחסים אוהבת, ואף הכרתי את בן זוגי הנוכחי. היום, כמעט חמש שנים לאחר נישואינו, אני מופתעת עדיין שיש לי אפשרות לקיים יחסי מין מתי שארצה, לאחר שנים בהן נמנעתי מכך מתוך חשש או התלבטות.
האם אני מתחרטת על שהחזקתי מעמד כל כך הרבה זמן? לעולם לא. למרות שאין לי רשימת הרפתקאות סוערת, היה לי את הזמן והחוויות שהיו שייכות לי, ואני עדיין נהנית מזה. יש נשים שמצליחות להשתמש במין ככלי — בין אם כדי לשמר קשר, לנסות לתקן מערכת יחסים פגועה, או מתוך רצון לאהוב. כך גם אני, בחרתי להמתין למצבי המתאים ואני מרוצה שהצלחתי למצוא אנשים שייחסו לי כבוד ואהבה, ובעיקר — את האיש שהפכתי לבעלי לעתיד.