מדובר בשיחה יומיומית שנייהלנו בנוחות ובקלילות. היינו שנינו פשוט משוחחים, שומעים אחד את השני, מצחקקים ומתבדחים, ככל שמתקיים בין חברים טובים. אך בסיום השיחה ההרגשה שלי קיבלה תפנית שונה, שהובילה אותי להחלטה לסיים את החברות עם חבר גבר שהייתי קרובה אליו.
אין לי זיכרון ברור מה הייתי בדיוק מדברת עליו, אך הערבוב של הבדיחות והצחוק בינינו סחף אותי לתוך שיחה קלילה ואינטימית. פתאום הוא אמר שני מלים פתאומיות: “תהיי רגועה”. ואז קרה מה שהכי פחות ציפיתי לו—התגובה שלי נצפתה כתגובה אוטומטית של כעס ותסכול.
ייתכן והכעס נבע מכמה סיבות. אולי כי לבשתי את השרוול שלי באותו היום והנסיעה ברחובות המילולית, המילים הלא-מכבדות שקיבלתי בדרכי מגן ועד מיידן או כי לפני כמה ימים התחלתי להירשם לניוזלטר “Lenny Letter”, שהאיר את דרכי ומאז אני מחויבת למודעות לעצמי ולמקומי בעולם. אולם, הסיבה הפשוטה והברורה ביותר היא שכשאמר לי “תהיי רגועה” באופן פתאומי ומקטין, זה גרם לי להרגיש חוסר נוחות, סיכון לאי-נוחות והרגשה שאני לא בטוחה בעצמי.
בדרך כלל, אני מאמינה שהגברים לא יאמרו לי “תהיי רגועה” אם הייתי גבר. אני לא יכולה להוכיח זאת במבחן אובייקטיבי, אך כהיותי אישה, אני חווה זאת ביום יום—תגובות סובייקטיביות, הערות שמורות, התנהגויות שמטרידות ומכאיבות. זה חלק בלתי נפרד מהחוויה הנשית בחברה שבה אני פועלת, והשגרה של ההסתגלות ומתן מקום לדעות ולתגובות של אחרים שיכולות לפגוע או להעליב. זו תופעה של תופעה שגרתית ונפוצה, שמתבטאת באירועים קטנים וגדולים כאחד, שמטרידים ומוגדרים לעיתים כ”חוסר הבנה” אך בעצם מבוססים על דעות קדומות והטרדה באופן מודע או בלתי מודע.
בתגובה לשברי הכתיבה הכתבת בטון בוטה ומלאת כעס: “אל תאמר לי ‘תהיי רגועה’. למעשה, אולי לא כדאי שתגיד את זה בכלל לאישה”. ביקשתי לחדד את ההבחנה החברתית והתרבותית שבין התנהגות זו כלפי נשים לעומת גברים. כי פעמים רבות, המילים ה”מקריות” והאדיבות לכאורה בקשר עם נשים—הן חלק מתבניות תרבותיות שמדירות נשים ומקטינות אותן, והן משקפות דינמיקות של כפייה, שליטה ופטריארכיה.
התשובה שלו הייתה מפתיעה ומזעזעת: “אולי את לא באמת אישה”. הוא הוסיף חיוך ירוק לעין עם הימנעות מובהקת מליבון ההקשר והביטויים—כחלק מתגובה אימפולסיבית שמתכסה בצחוק ומתחזה ל”בדיחה”. אך בפועל, זה היה ניסיון להקטין ולהכפיש אותי, להראות שאני בלתי צפויה, בלתי ניתנת לזיהוי, וככל הנראה, ככל הנראה, לא שייכת לחברת הזולות והטובות לכאורה שלו.
התגובות שלי הפכו מיד לנתק והכללה, ופרצו את הגבולות של השיח שלך: “אלימות מילולית, פגיעה והסללה של תחושות חוסר נוחות—זו לא תגובה מקובלת ולא מקובלת עלי. אם תמשיך להתעלם, לא תוכל לצפות שאשאר קשוחה ושתוקה. אזהיר אותך מראש: אם תמשיך עם ההתנהגות שלך ואסגור את הקשר, זה יהיה סיום מוחלט”.
החלטתי לחסום את מספר הטלפון שלו, ופעלתי באותה צורה בכל הפלטפורמות שבהן הוא מנסה ליזום קשר—Instagram, Facebook, Snapchat ועוד. הסיבה לכך היא שאם גבר מנסה להמעיט בערכה של אישה או לאיים ולהקטין אותה תוך ניסיון להחליף את הטענות והתגובות שלו בטענות והקשרים פוגעניים אחרים, זוהי דינמיקה שלא רוצה להשתתף בה יותר. אני מצפה ליחס מכבד, והתנהגות שלא מתעלמת מחובתי להגן על עצמי ולקבוע גבולות ברורים ואפס סבלנות לדבר שמחליש אותי או מפליל אותי.
החלטתי שאני לא זקוקה לתנצלות, כי אני כבר הלחמתי על עצמי ועל זכויותיי והבעתי את הגבול שלי. אולי זה נשמע מצחיק, אך אני גאה בעצמי שהייתי אמיצה והתייצבתי מול ההתנהגות הלא ראויה, כי זה דבר שגברים ונשים כאחד צריכים לעשות—לקום ולהציג גבול ברור נגד כל צורה של הטרדה, חוסר כבוד והכפשה. כך, אני מקווה שיש שינוי, גם אם זה במעט, בהבנת היחסים הבסיסיים בין נשים לגברים בחברתנו.”