ישנו מם בפייסבוק שמעצבן אותי במקצת. התמונה מציגה فتاة שעומדת מול מפה, כאילו כל העולם פתוח בפניה, ומכיל את הכיתוב: “אנשים שמביאים תינוקות, ואני שואלת את עצמי… לאיזה מדינה אגיע הלאה?”
המם מרמז שהנשים שמנהלות את ההיריון והלידה — לכאורה — יושבות בבית, תופרות סריגים וצופות ב”משחקי הכס”, בעוד שהן יכולות לצאת וליהנות, לשתות ולחגוג את החיים באופן חופשי ואלגנטי. התמונה משדרגת את הרעיון שהחברה רואה באמהות ובילודה משהו מוגבל ומוגבלות, ומוציאה נשים אלה מתפקידיהן בחופשיות ובקלות.
אני בת 24, נשואה ובעלת תינוק קטן. אני גרה בשכונה פרברית ליד חנות גדולה כמו Target ומסעדה כמו Red Robin. אין לי את חוויית “צעירות חופשית בלי דאגות” — ואני שלמה עם זה. אני לא מתלוננת על כך שאין לי חיים פרועים, אלא מקבלת את המצב באהבה, ומבינה שלכל אחד יש את הקצב והדרך שלו.
עוד: 7 דברים שהייתי רוצה ששירותי היכרויות ותיקות יודעות על נישואים
כמי שהתחתנה כבר בקיץ האחרון, לי זה מאוד מציק שאנשים רואים בהחלטה שלי להקים משפחה בגיל צעיר כהשקעה בשנות ה-20 שלי. תרבותנו מלווה בהנחה שהשנות ה-20 הן זמן להכרות עצמית, והשלושים הם זמן להקים משפחה, אבל אני מתנגדת נחרצות לגישה הזו. החוויות הכי משמעותיות שגיליתי על עצמי עד כה הגיעו מתוך התחייבות למשפחה, מתוך הידיעה מה אני מסוגלת לעשות בעולם המבוגר.
במהלך כתיבת שורות אלה בסטודיו הקפה שנמצא מעל ביתי, פתאום הופיע בני זוגי עם התינוק הקטן שדורש את חומות האוכל שלו. חטפתי אותו במהירות, פינקתי אותו וזרמתי חזרה לכתיבה, תוך כדי שיתוף פעולה משפחתי שמתאפשר לי בזכות תפקידי כפרילנסרית. אנחנו מתכננים טיול לאירופה בסתיו לפגוש את סבא וסבתא של בן זוגי, ויש לנו עדיין לילות דייט מסודרים. אני מקבלת את ההזדמנות לנהל חיים מלאים ומגוונים — גם כאמא וגם כאישה עובדת ומטיילת. זו לא הכרעה בין להיות אמא לבין חופש; זה שילוב מושכל של שני העולמות, שמאפשר לי להמשיך לחקור את תחומי העניין שלי תוך כדי תפקיד האם.
גיל 24 הוא גיל מאוד ייחודי, מלא בניגודים. יש לי חברות עם שתי ילדים, וחברות שעובדות בעבודות חלקיות וקובעות מסיבות לסירוגין כל סוף שבוע. בהרצאת TED על ידי הפסיכולוגית קלינית, מגיי ג’יי, היא מסבירה שגיל 20 אינו הגיל ה-30 החדש. היא מצביעה על כך שדחיית קבלת החלטות קריטיות, כמו בנושאי זוגיות וקריירה, עלולה לגרום להפסדים משמעותיים לעתיד. היא ממליצה לנצל את שנות ה-20 כדי “לתפוס את ההזדמנות ולבנות את עצמך”, כי זה שלב קריטי בהתפתחות האישית והמקצועית שלי, ואני מקבלת זאת בברכה.
עוד: אני מתנגדת לחתונה וזו בעיה לעיתים עם גברים
בסופו של דבר, אני חושבת שכל אחד צריך למצוא את המסלול שמתאים לו. אין כללים מחייבים או שליליים לקבוע מראש שאם תתחתני או לא, או אם תכבשי את העולם בגיל צעיר. ההחלטות שאני קיבלתי הובילו אותי לחיים יצירתיים, מלאים ומספקים. אולי אני לא יכולה לטוס לטהיטי ברגע ההחלטה, אבל אני מאושרת בחיים שאליהם הגעתי. כל אחד והקצב שלו, והחיים שלי היום הם תוצאה של בחירות שמאפשרות לי לחוש סיפוק, הגשמה ואיזון בין משפחה לקריירה.