הרים את היד אם מישהו אי פעם כינה אותך באשמות של זנות, קללה או תואר פוגע אחר המשדר חוסר כבוד וסטיגמה.
כעת, הרים את היד אם את או אתה עשיתם את אותו הדבר לאחרים, בהסטוריה שלכם או בסביבתכם הקרובה.
אני יכולה לשתף כי בגיל 13, היו לי מעט רגעים בהן הייתי לבד, והעיסוקים הרומנטיים שהיו לי במהלך השנים היו רבים: בחורים, חברי-חיים, ומעט בעלי עניין צמודים. רוב הזמן, הייתי בוגדת באהובים שלי, חלק מעשה שהשתנה עם השנים ועבורו אני מצטערת. זהו חלק טבעי של היות צעיר וטיפש, אך לא קל להסתיר את זה כשאתה נמצא בסביבת בית הספר וכל אחד יודע את כל הפרטים.
הייתי אף מקרה בולט כאשר, בת 18, צעקתי על חברה שהחלה לח flirting עם אחד מחבריי לכיתה, ותחושת הכעס והרכילות הפכה לחדשות שנשמעו אחר כך גם סביבות משפחתיות. אף אחד לא נשאר חסום בביקורת, כולל קרובי משפחה שביקשו לדעת אם אני כבר בהריון. אולי, באיזשהו מקום, הייתי בסדר לומר את הדברים, כי גם הם לפעמים יוצרים דעות מוקדמות עלי.
ייתכן שהשם הרע שהדבקתי בו היה תוצאה של מעשי שלי בעצמי. החברה והסביבה הפכו את הנושאים האלה לנושאי שיחה קיצוניים, ולעיתים קרובות ניהול הסטיגמה והשיפוט החברתי היו חוסר צדק כלפי ובה. עם זאת, למרות כל הרכילות והשיימינג, אני עדיין נכנסת לחנות הישנה שלי בגאווה, כי אני יודעת שבחברה, נשים שמזמינות את ההנאה מחיים מיני חופשיים נחשבות ל”פרוצה” או ל”לא מקובלת.”
הגידול שלי היה באווירה בה המודעות המיניות היתה כמעט טאבו, והדיבור על נושאים כמו מין וכללים על חינוך מיני היה חסר במידה רבה. לא הייתה שיחה פתוחה על הדברים המרגיזים או המביכים, ולכן למדתי לנהל את יחסיי והגדרות האישיות שלי באופן שונה ממה שלמדתי לדרוש או להבין מאוחר יותר.
כשהייתי ילדה צעירה יותר, הייתה לי הימנעות משמעותית וביטחון עצמי נמוך, והייתי מכנה את עצמי “ברווזה מכוערת.” כשהגעתי לגיל ההתבגרות והתגלתה לי ההזדמנות להתחבר עם בנים, זה היה כמעט בלתי יאומן. קלטתי הרבה תשומת לב, והבנתי שזו נדירות עבורי. אך יחד עם ההכרה הזאת, באתי לידי ביטוי עם התנהגויות לא תמיד מחושבות, שלא תמיד היו מכובדות, לפעמים מתוך רצון למצוא חיבה, לפעמים מתוך חוסר ידיעה איך לנהל יחסים בכבוד ובזהירות.
באותה תקופה, התמודדתי עם דיכאון ופגיעות עצמית, שהיו דרכי לנסות להשיג שליטה על חיי, בתמיכה של גילוי חומרים לא בריאים והתנהגויות מפחידות. סביר להניח שאם הייתי מקשיבה יותר ללב ולרצונות שלי, לא הייתי פוגעת באחרים באותה מידה ולא הוצאת את עצמי מסביבות נמוכות וקשות, כמו חוויות אלימות רגשית פיזית, שהותירו סימנים בחיי ובהמשך.
אולי, למעשה, היו אלה עונשים על ההתנהגות הפתוחה והחברתית שלי. עם זאת, לי ולסביבתי יש לדוגמה הרבה תובנות על ההבדל בין שיפוט חיצוני לאורח חיים אמיתי. סביר להניח שרק אחרים שומעים עלי מסיפורים חיצוניים, אך הם לא באמת מכירים אותי בפנים.
האמונה שלי היא ש”לא ניתן לאהוב מישהו עד שספר את סיפורו,” ולכן חשוב שלא תתנו לאף אחד להקטין את הערך שלכם על סמך הרושם החיצוני או שמועות. לכל אחת ואחד יש סיבות לבחירות שלה, והבחירות האלה — בין אם זה להיות עם הרבה אנשים או פשוט להנות מחיי מין — הן חלק מהזהות והחיים האישיים שלנו. אל תתנו לאחרים להחליט על הערך שלכם לפי ההערות של אחרים, בזמן שהם מסתירים את הבעיות והטינה בחייהם.
החלטותיי וחוויותיי העיצוביות בנו אותי לאדם שאני היום, ואני מלאת תודה על כך. כל מה שעברתי, כולל ההבנה החדשה על ההבטים השונים של חיי האינטימיים והיחסים, מלמד אותי שיש יותר משיקולים חיצוניים— ישנה חשיבות להבנה עצמית ולקבלה עצמית אמיתית.